מפרשי רש"י על שמות ב טז
<< | מפרשי רש"י על שמות • פרק ב' • פסוק ט"ז |
• א • ב • ה • ו • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • כ • כא • כג •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וּלְכֹהֵ֥ן מִדְיָ֖ן שֶׁ֣בַע בָּנ֑וֹת וַתָּבֹ֣אנָה וַתִּדְלֶ֗נָה וַתְּמַלֶּ֙אנָה֙ אֶת־הָ֣רְהָטִ֔ים לְהַשְׁק֖וֹת צֹ֥אן אֲבִיהֶֽן׃
רש"י
"ולכהן מדין" - רב שבהן ופירש לו מע"א ונידוהו מאצלם
"את הרהטים" - את בריכות מרוצות המים העשויות בארץ
רש"י מנוקד ומעוצב
וּלְכֹהֵן מִדְיָן – רַב שֶׁבָּהֶן, וּפָרַשׁ לוֹ מֵעֲבוֹדָה זָרָה וְנִדּוּהוּ מֵאֶצְלָם (שם).
אֶת הָרְהָטִים – אֶת בְּרֵכוֹת מְרוּצַת הַמַּיִם הָעֲשׂוּיוֹת בָּאָרֶץ.
מפרשי רש"י
[כו] רב שבהם ופירש מעבודה זרה ונדהו מאצלם. בשמות רבה (א, לב) מוכיח זה שם שפירש מעבודה זרה, דאם לא כן איך היו הרועים מגרשים את בנותיו של כהן מדין (פסוק יז), דאין לומר דלפעמים רשעים מתפרצים באדוניהם, דכיון שאמרו (פסוק יט) "איש מצרי הצילנו מיד הרועים" שמע מינה שדרך הרועים היה תמיד להיות מגרשים אותם, דאם לא כן מאי תשובה זאת "איש מצרי הצילנו", אלא ששאל אותם והלא אין דרך הרועים להניח לכם להשקות. ועוד אין דרך כהן מדין לשלוח בנותיו עם הצאן - למה לא היה לו רועים, אלא שפירש מעבודה זרה ונדוהו מאצלם שלא ירעה אדם צאנו. אך על פירוש רש"י קשיא למה פירש דהיה 'רב' שלהם, ולא פירש "כהן" 'כומר' כמו "אדמת הכהנים" (בראשית מ"ז, כ"ב), דאי בשביל שקשה איך משה נשא בת כומר לעבודה זרה, ואין דבר שנוא לפני הקב"ה כמו העבודה זרה, ויתדבק משה רבינו עליו השלום לכומר לעבודה זרה, כיון דפירש מעבודה זרה אין זה לו גנאי (כ"ה ברא"ם), ועוד דהא רש"י בעצמו סבירא ליה דהיה כומר, כמו שפירש בפרשת וארא אצל "בנות פוטיאל" (להלן ו, כה), ויש לומר שלא יתכן לפרש 'כומר' כיון שכבר פירש מעבודתה אין לקרות אותו בשם 'כומר', ולפיכך צריך לפרש "כהן" 'רב'. ואף על גב שנדוהו מאצלם, מכל מקום קורא הכתוב בשם החשיבות, כי מעלין בחשיבות ואין מורידין (ר' יומא יב ע"ב):
בד"ה ופי' לו מע"ז כו' נ"ב אבל לא נתגייר ממש כמו שמפורש בריש וישמע יתרו מהרש"ל: