מפרשי רש"י על שמות ב א
| מפרשי רש"י על שמות • פרק ב' • פסוק א' | >>
• א • ב • ה • ו • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • כ • כא • כג •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וַיֵּ֥לֶךְ אִ֖ישׁ מִבֵּ֣ית לֵוִ֑י וַיִּקַּ֖ח אֶת־בַּת־לֵוִֽי׃
רש"י
"ויקח את בת לוי" - פרוש היה ממנה מפני גזירת פרעה (וחזר ולקחה וזהו וילך שהלך בעצת בתו שאמרה לו גזרתך קשה משל פרעה אם פרעה גזר על הזכרים ואתה גם כן על הנקבות ברש"י ישן) והחזירה ועשה בה לקוחין שניים ואף היא נהפכה להיות נערה ובת ק"ל שנה היתה, שנולדה בבואה למצרים בין החומות, ומאתים ועשר שנה נשתהו שם, וכשיצאו היה משה בן שמונים שנה אם כן כשנתעברה ממנו היתה בת ק״ל וקורא אותה בת לוי
רש"י מנוקד ומעוצב
וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי – פָּרוּשׁ הָיָה מִמֶּנָּה מִפְּנֵי גְזֵרַת פַּרְעֹה, וְהֶחֱזִירָהּ וְעָשָׂה בָהּ לִקּוּחִין שְׁנִיִּים, וְאַף הִיא נֶהֶפְכָה לִהְיוֹת נַעֲרָה; וּבַת מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה הָיְתָה, שֶׁנּוֹלְדָה בְּבוֹאָם לְמִצְרַיִם בֵּין הַחוֹמוֹת, וּמָאתַיִם וָעֶשֶׂר נִשְׁתָּהוּ שָׁם, וּכְשֶׁיָּצְאוּ הָיָה מֹשֶׁה בֶּן שְׁמוֹנִים שָׁנָה, אִם כֵּן, כְּשֶׁנִּתְעַבְּרָה מִמֶּנּוּ הָיְתָה בַּת מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים, וְקוֹרֵא אוֹתָהּ בַּת לֵוִי (עי' סוטה י"ב ע"א; בבא בתרא קי"ט ע"ב-ק"כ ע"א; שמ"ר א,יט).
מפרשי רש"י
[א] פרוש היה ממנה. שאין לומר שעתה נשאה, שהרי כבר נולדו מרים ואהרן שהיו גדולים ממשה, אלא שחזר ולקחה אחר שפירש ממנה, ועשה לקוחים שניים (כ"ה ברא"ם). בסוטה (דף יב.) הושיבה באפריון ואהרן ומרים מרקדים לפניהם, דאם לא כן "ויקח" - 'ויחזור' מיבעי ליה, ועשה בה לקוחים שניים כדי לפרסם הדבר, שממנו ילמדו אחרים גם כן, לכך עשה לקוחים שניים כשהחזיר אשתו. וזהו על דרך הפשט, אבל בספר גבורות ה' (פט"ז) שם הארכנו מאוד בענין זה בנשואין האלו:
[ב] ובת ק"ל היתה. יש מקשים למה לא נזכר זה הנס בתורה כמו שנזכר בתורה הנס של שרה (בראשית כ"א, ב'), ואלו האנשים טעו בשתים; האחת - אחר שהכתוב מגלה לך שינוי התולדות באותו זמן, שנאמר (לעיל א, ז) "פרו וישרצו", ועל כרחך פירושו שלא היו מולידים בדרך הטבע ומנהגו של עולם, שהיו מולידים הרבה בפעם אחת, ואם כן אין ענין ליתן זה נס ליוכבד, כי אחר שלכל ישראל היה זה, שהשם יתברך חזק את כח התולדה. והטעם השני שלא ידעו הם דברי חכמים ז"ל ולא עמדו בפירושם, כי שאני ענין האבות שמאריך התורה בהם כמו שפירש רש"י בפרשת חיי שרה (בראשית כ"ד, מ"ב), כי דרך הכתוב להאריך בסיפור האבות, והוא טעם נתבאר במה שפירשנו בתחלת וישלח. ולפיכך מי שמקשה קושיא זאת לכתוב כל הדברים אשר עשה השם יתברך בשינוי מנהגו של עולם הוא טעות גמור, דהרבה גופי התורה לא נכתבו רק ברמז, אבל האבות במה שהם עקרים ואבות מספר בענייניהם, ואין להאריך בזה כלל, כי כבר כתבנו זה:
[ג] והכתוב קורא בת לוי. פירוש שקורא אותה "בת לוי" בלא שמה, דמשמע שלא היתה נקראת [אלא) על שם אביה, כמו נערה שהיא ברשות אביה (כתובות דף מו:):