מפרשי רש"י על שמות ב יא
<< | מפרשי רש"י על שמות • פרק ב' • פסוק י"א | >>
• א • ב • ה • ו • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • כ • כא • כג •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וַיְהִ֣י ׀ בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֗ם וַיִּגְדַּ֤ל מֹשֶׁה֙ וַיֵּצֵ֣א אֶל־אֶחָ֔יו וַיַּ֖רְא בְּסִבְלֹתָ֑ם וַיַּרְא֙ אִ֣ישׁ מִצְרִ֔י מַכֶּ֥ה אִישׁ־עִבְרִ֖י מֵאֶחָֽיו׃
רש"י
"ויגדל משה" - והלא כבר כתיב ויגדל הילד אמר רבי יהודה בר"א הראשון לקומה והשני לגדולה שמינהו פרעה על ביתו
"וירא בסבלותם" - (ב"ר) נתן עיניו ולבו להיות מיצר עליהם
"איש מצרי" - (ש"ר) נוגש היה ממונה על שוטרי ישראל והיה מעמידם מקרות הגבר למלאכתם
"מכה איש עברי" - מלקהו ורודהו ובעלה של שלומית בת דברי היה ונתן עיניו בה ובלילה העמידו והוציאו מביתו והוא חזר ונכנס לבית ובא על אשתו כסבורה שהוא בעלה וחזר האיש לביתו והרגיש בדבר וכשראה אותו מצרי שהרגיש בדבר היה מכהו ורודהו כל היום
רש"י מנוקד ומעוצב
וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה – וַהֲלֹא כְּבָר כָּתַב וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד? אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי אִלְעָאי, הָרִאשׁוֹן לְקוֹמָה וְהַשֵּׁנִי לִגְדֻלָּה, שֶׁמִּנָּהוּ פַּרְעֹה עַל בֵּיתוֹ (ילקוט).
וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם – נָתַן עֵינָיו וְלִבּוֹ לִהְיוֹת מֵצֵר עֲלֵיהֶם (שמ"ר א,כז).
אִישׁ מִצְרִי – נוֹגֵשׂ הָיָה מְמֻנֶּה עַל שׁוֹטְרֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיָה מַעֲמִידָם מִקְּרוֹת הַגֶּבֶר לִמְלַאכְתָּם (שמ"ר א,כח; ויק"ר לב).
מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי – מַלְקֵהוּ וְרוֹדֵהוּ. וּבַעְלָהּ שֶׁל שְׁלוֹמִית בַּת דִּבְרִי הָיָה וְנָתַן עֵינָיו בָּהּ, וּבַלַּיְלָה הֶעֱמִידוֹ וְהוֹצִיאוֹ מִבֵּיתוֹ, וְהוּא חָזַר וְנִכְנַס לַבַּיִת וּבָא עַל אִשְׁתּוֹ, כִּסְבוּרָה שֶׁהוּא בַּעְלָהּ, וְחָזַר הָאִישׁ לְבֵיתוֹ וְהִרְגִּישׁ בַּדָּבָר, וּכְשֶׁרָאָה אוֹתוֹ מִצְרִי שֶׁהִרְגִּישׁ בַּדָּבָר, הָיָה מַכֵּהוּ וְרוֹדֵהוּ כָּל הַיּוֹם (שם).
מפרשי רש"י
[יד] נתן עיניו ולבו מיצר עליהם. דאם לא כן וכי כבר לא ראה אותם עושים מלאכה, שהרי גדול היה כבר:
[טו] ממונה היה וכו'. דאם לא כן אלא שהיה מכה אותו על לא דבר, זה אינו, מדכתיב "וירא בסבלותם" 'נתן לבו להיות מיצר בסבלותם', ואם כן הכאה זו נמי בשביל סבלותם הוא, דאם לא כן אין ענין זה לזה - "וירא בסבלותם וירא איש מצרי מכה אותו", ואם היתה הכאה זאת על לא דבר - לא תליא מידי "בסבלותם", אלא שראה בסבלותם והיה מיצר עליהם, ובתוך כך היה רואה איש מכה את ישראל למלאכה:
[טז] מלקיהו ורודהו. לא סתם הכאה שהיא הכאה קלה, שעל זה לא היה מוסר נפשו, ואין זה יותר גדול משאר עבודה שהיו עובדים את פרעה בסבלותם, אלא 'מלקיהו ורודהו' באכזריות. ומפני שקשה למה היה עושה זה המצרי להכות ולהלקות אותו באכזריות, אם בשביל שלא עשה מלאכה - איהו גרם לו בעצמו, ומאי "וירא בסבלותם", אלא 'בעלה של שלומית בת דברי היתה וכו, דאחרת ליכא למימר, שהרי העיד הכתוב שלא נבעלה אחרת למצרי רק זאת כדלקמן, מדקאמר (ויקרא כ"ד, י') "והוא בן איש מצרי", שמע מינה שלא היה אחר, מדכתיב "והוא":