מפרשי רש"י על ויקרא יא לו
<< | מפרשי רש"י על ויקרא • פרק י"א • פסוק ל"ו | >>
• א • ג • ח • יא • יב • יג • כג • כד • כה • כו • לב • לג • לד • לה • לו • לז • לח • מ • מא • מג • מד • מז •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
אַ֣ךְ מַעְיָ֥ן וּב֛וֹר מִקְוֵה־מַ֖יִם יִהְיֶ֣ה טָה֑וֹר וְנֹגֵ֥עַ בְּנִבְלָתָ֖ם יִטְמָֽא׃
רש"י
"אך מעין ובור מקוה מים" - המחוברים לקרקע אין מקבלין טומאה. ועוד יש לך ללמוד "יהיה טהור" הטובל בהם מטומאתו.
"ונוגע בנבלתם יטמא" - אפילו הוא בתוך מעין ובור ונוגע בנבלתם יטמא (ת"כ). שלא תאמר ק"ו, אם מטהר את הטמאים מטומאתם, ק"ו שיציל את הטהור מליטמא? לכך נאמר "ונוגע בנבלתם יטמא".
רש"י מנוקד ומעוצב
אַךְ מַעְיָן וּבוֹר מִקְוֵה מַיִם – הַמְּחֻבָּרִים לַקַּרְקַע, אֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה. וְעוֹד יֵשׁ לְךָ לִלְמֹד, יִהְיֶה טָהוֹר הַטּוֹבֵל בָּהֶם מִטֻּמְאָתוֹ.
וְנוֹגֵעַ בְּנִבְלָתָם יִטְמָא – אֲפִלּוּ הוּא בְּתוֹךְ מַעְיָן וּבוֹר וְנוֹגֵעַ בְּנִבְלָתָם – יִטְמָא. שֶׁלֹּא תֹּאמַר: קַל וָחֹמֶר; אִם מְטַהֵר אֶת הַטְּמֵאִים מִטֻּמְאָתָם, קַל וָחֹמֶר שֶׁיַּצִּיל אֶת הַטָּהוֹר מִלִּטַּמֵא? לְכָךְ נֶאֱמַר: "וְנֹגֵעַ בְּנִבְלָתָם יִטְמָא" (ספרא שם, פרשתא ט,ה).
מפרשי רש"י
[כט] ועוד יש לך ללמוד. דעל כרחך תרוייהו משתמעי מהך קרא, דעל כרחך קרא אתא שלא יטמא, מדכתיב "אך מעין ובור מקוה מים", משמע דקרא אדלעיל קאי, דכתיב (פסוק לה) "וכי יפול מנבלתם יטמא", שרוצה לומר שאם נפל שרץ על אוכלין יטמא, וקאמר על זה שאם נפל במעיין ובור מקוה מים יהיה טהור, ולא יטמא, שאם רוצה לומר שטהור יהיה בו הטובל מטומאתו, איך שייך לומר בזה לשון "אך", דהרי מלתא בפני עצמו הוא. ועוד, דהוי למכתב 'אך במעיין ובור יהיה טהור', מאי "מעיין ובור יהיה טהור", אלא רוצה לומר שלא יקבלו טומאה. ולהא לחודא לא אתיא - שלא יהיה מקבל טומאה, דאם כן לכתוב 'אך מעיין ובור לא יטמא', מאי "יהיה טהור", אלא רוצה לומר שטהור בו הטובל:
[ל] קל וחומר וכו'. והקשה עליו הרא"ם, דהרי יש להשיב עליו - מי חטאת יוכיחו, דמטהרין ואין מצילין, ולא עוד, אלא שמטמאים. דאין זה פירכא, דהתם מה שמטהרין היינו עם הטבילה, לפיכך לא יוכלו להציל בלא טבילה, אבל מעיין דמטהר בלחוד, הווה אמינא דיציל בלחוד מכח קל וחומר. אבל אי איכא להקשות - הא איכא להקשות, מה לטהרת מקוה שאין הטומאה מחובר לו, וכבר פירשה הימנו, אבל טומאה שבאה במים, הטומאה מחוברת לו, מנא לן שיטהר, דאיך נלמוד טומאה בחיבורין מטומאה שלא בחבורין. אבל בתורת כהנים בענין אחר למדו, דאמר התם, הואיל והארץ מטהרת טמאים, כי זרעים שהשרישו טהורים, ומים מטהרים גם כן, מה זרעים מטהרים ומצילים, דדבר שהוא מחובר לארץ לא מקבל טומאה (נדרים דף עו.), אף מים יציל שלא יקבל טומאה, לכך קאמר "והנוגע וגו'", ודברי רז"ל הם נכונים: