מפרשי רש"י על במדבר טו מא
| מפרשי רש"י על במדבר • פרק ט"ו • פסוק מ"א |
• ג • ד • ה • ו • י • יב • יח • כ • כב • כד • כה • כז • ל • לא • לב • לג • לד • לה • לו • לט • מא •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
אֲנִ֞י יְהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֗ם אֲשֶׁ֨ר הוֹצֵ֤אתִי אֶתְכֶם֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לִהְי֥וֹת לָכֶ֖ם לֵאלֹהִ֑ים אֲנִ֖י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃
רש"י
"אני ה'" - נאמן לשלם שכר
"אלהיכם" - נאמן להפרע
"אשר הוצאתי אתכם" - על מנת כן פדיתי אתכם שתקבלו עליכם גזרותי
"אני ה' אלהיכם" - עוד למה נא' כדי שלא יאמרו ישראל מפני מה אמר המקום לא שנעש' ונטול שכר אנו לא עושים ולא נוטלים שכר (שבת פח) על כרחכם אני מלככם וכן הוא אומר (יחזקאל כ) אם לא ביד חזקה וגו' אמלוך עליכם ד"א למה נאמר יציאת מצרים אני הוא שהבחנתי במצרים בין טפה של בכור לשאינה של בכור אני הוא עתיד להבחין ולהפרע מן התולה קלא אילן בבגדו ואומר תכלת הוא (ב"מ סא) ומיסודו של רבי משה הדרשן העתקתי למה נסמכה פרשת מקושש לפ' ע"א (חולין ה) לומר שהמחלל את השבת כעובד ע"א שאף היא שקולה ככל המצות וכן הוא אומר (בעזרא נחמי' ט) ועל הר סיני ירדת ותתן לעמך תורה ומצות ואת שבת קדשך הודעת להם ואף פרשת ציצית לכך נסמכה לאלו לפי שאף היא שקולה כנגד כל המצות שנא' ועשיתם את כל מצותי
"על כנפי בגדיהם" - כנגד (שמות יט) ואשא אתכם על כנפי נשרים על ארבע כנפות ולא בעלת שלש ולא בעלת חמש כנגד ד' לשונות של גאולה שנאמר במצרים (שמות ז) והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי
"פתיל תכלת" - על שם שכול בכורות תרגום של שכול תכלא ומכתם היתה בלילה וכן צבע התכלת דומה לרקיע המשחיר לעת ערב ושמונה חוטים שבה כנגד שמונה ימים ששהו ישראל משיצאו ממצרים עד שאמרו שירה על הים
חסלת פרשת שלח
רש"י מנוקד ומעוצב
אֲנִי ה' – נֶאֱמָן לְשַׁלֵּם שָׂכָר.
אֱלֹהֵיכֶם – נֶאֱמָן לְהִפָּרַע.
אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם – עַל מְנָת כֵּן פָּדִיתִי אֶתְכֶם, שֶׁתְּקַבְּלוּ עֲלֵיכֶם גְּזֵרוֹתָי (ספרי קטו).
אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם – עוֹד, לָמָּה נֶאֱמַר? שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ יִשְׂרָאֵל: מִפְּנֵי מָה אָמַר הַמָּקוֹם? לֹא שֶׁנַּעֲשֶׂה וְנִטֹּל שָֹכָר? אָנוּ לֹא עוֹשִׂים וְלֹא נוֹטְלִים שָׂכָר! עַל כָּרְחֲכֶם אֲנִי מַלְכְּכֶם; וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "אִם לֹא בְּיָד חֲזָקָה" וְגוֹמֵר "אֶמְלֹךְ עֲלֵיכֶם" (יחזקאל כ,לג; ספרי שם). דָּבָר אַחֵר: לָמָּה נֶאֱמַר יְצִיאַת מִצְרַיִם? אֲנִי הוּא שֶׁהִבְחַנְתִּי בְּמִצְרַיִם בֵּין טִפָּה שֶׁל בְּכוֹר לְשֶׁאֵינָהּ שֶׁל בְּכוֹר; אֲנִי הוּא עָתִיד לְהַבְחִין וּלְהִפָּרַע מִן הַתּוֹלֶה קְלָא אִילָן בְּבִגְדּוֹ וְאוֹמֵר: תְּכֵלֶת הִיא (ב"מ ס"א ע"ב). וּמִיסוֹדוֹ שֶׁל רַבִּי מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן הֶעְתַּקְתִּי: לָמָּה נִסְמְכָה פָּרָשַׁת מְקוֹשֵׁשׁ לְפָרָשַׁת עֲבוֹדָה זָרָה? לוֹמַר שֶׁהַמְּחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת, כְּעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה; שֶׁאַף הִיא שְׁקוּלָה כְּכָל הַמִּצְווֹת. וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּעֶזְרָא: "וְעַל הַר סִינַי יָרַדְתָּ וַתִּתֵּן לָהֶם מִשְׁפָּטִים יְשָׁרִים וְתוֹרוֹת אֱמֶת" וְכוּלֵּיהּ, "וְאֶת שַׁבַּת קָדְשְׁךָ הוֹדַעְתָּ לָהֶם" (נחמיה ט,יג-יד). וְאַף פָּרָשַׁת צִיצִית, לְכָךְ נִסְמְכָה לְאֵלּוּ, לְפִי שֶׁאַף הִיא שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְווֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי" (לעיל פסוק מ).
עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם – כְּנֶגֶד "וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים" (שמות יט,ד). "עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת" (דברים כב,יב), וְלֹא בַּעֲלַת שָׁלֹשׁ, וְלֹא בַּעֲלַת חָמֵשׁ (ספרי שם; זבחים י"ח ע"ב); כְּנֶגֶד אַרְבַּע לְשׁוֹנוֹת שֶׁל גְּאֻלָּה שֶׁנֶּאֶמְרוּ בְּמִצְרַיִם: "וְהוֹצֵאתִי", "וְהִצַּלְתִּי", "וְגָאַלְתִּי", "וְלָקַחְתִּי" (שמות ו,ו-ז).
פְּתִיל תְּכֵלֶת – עַל שֵׁם שִׁכּוּל בְּכוֹרוֹת; תַּרְגּוּם שֶׁל שִׁכּוּל, "תִּכְלָא". וּמַכָּתָם הָיְתָה בַּלַּיְלָה, וְכֵן צֶבַע הַתְּכֵלֶת דּוֹמֶה לָרָקִיעַ הַמַּשְׁחִיר לְעֵת עֶרֶב. וּשְׁמוֹנָה חוּטִים שֶׁבָּהּ, כְּנֶגֶד שְׁמוֹנָה יָמִים שֶׁשָּׁהוּ יִשְׂרָאֵל מִשֶּׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם עַד שֶׁאָמְרוּ שִׁירָה עַל הַיָּם.
מפרשי רש"י
[לג] נאמן ליפרע. שכל מקום שנאמר "אלקים" - הוא דיין:
[לד] על מנת כן פדיתי וכו'. דאם לא כן, הרי אין תלוי אלהותו על ישראל במה שפדאם ממצרים, דבין פדאם ובין לא פדאם הוא להם לאלקים, אלא שעל מנת כן הוצאתי אותם ממצרים, כדי שיקבלו מלכותי:
[לה] בין טפה של בכור וכו'. דווקא נקט זה לסימן, לפי שהרשעים אומרים שאין הקדוש ברוך הוא רואה בתחתונים, מפני שהם שפלים ומגונים בעיניו, ולפיכך יאמרו שאין הקדוש ברוך הוא משגיח בהם. ועוד אמרו קצת, כי הפרטים מפני שהם מתחדשים במקרה, ולא כמו הכללים שהם בעצם, אבל הפרטים מתחדשים במקרה, לכך אין הקדוש ברוך הוא מביט במקרה. ואין דבר פרטי יותר כמו הטפה האחת, אשר אינה חשובה. ואין דבר מאוס ושפל מן הזרע, והרי הוא מבחין בין טפה לטפה, לומר שאין נעלם מנגד עיניו:
[לו] ולא בעלת חמש. הרא"ם כתב דזה שלא כהלכה, דקיימא לן בעלת חמש חייבת בציצית. ואין זה נכון, דודאי הלכה הוא דבעלת חמש אינה חייבת בציצית חמש כנפות, ואינה חייבת - רק שיש בבעלת חמש ד' כנפות, כדאמרינן (זבחים דף יח:) 'מרבה אני בעלת חמש שיש בכללם ד, אבל חמש מפני עצמם אינם חייבים, כמו בעלת ג'. וזהו שאמר 'ולא בעלת חמש' מצד עצמם, ורצה לומר עד שיהיה חייב לעשות ה' ציצית בחמשה כנפים, רק חייב ד' ציצית ותו לא:
[לז] כנגד שמנה יום ששהו ישראל משיצאו ממצרים וכו'. הקשה הרא"ם, דבפרשת בשלח (שמות י"ד, ה') כתב רש"י שהשירה אמרו ביום ז' [של פסח], לכך אנו קוראים את השירה ביום ז', וכאן פירש דהיתה השירה ביום ח'. ואין זה קשיא, דמן סוף היציאה עד יום ז' של פסח הוא ז' ימים, ומתחלת היציאה עד שאמרו שירה ח' ימים, דחשיב זמן התחלת היציאה מחצות י"ד, שאז יצא מרשות מצרים כיון ששחטו הפסח (שמות י"ב, ו'), שהוא אלוקיהם, ולא היו רשאין לומר דבר להם, זה נקרא יציאה מרשותם. אף על גב דהליכה ממש - גמר יציאתם ממצרים - היה ביום ט"ו (להלן לג, ג). וראיה שהוציאם מרשות מצרים ביום י"ד, שהרי איסור חמץ מתחיל ביום ארבעה עשר מחצות ואילך (פסחים דף ד:), ואכילת מצה בליל חמשה עשר (שמות י"ב, י"ח), אלא מפני שמתחיל היציאה מחצות יום ארבעה עשר:
בד"ה על ארבע כו' ולי' לא ס"ל כו' ואני תמה וכי לא ראה מ"ש הרא"ש בהלכות קטנות וז"ל והא דתני' בספרי בפ' ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם אף בעלי ג' ובעלי ה' ובעלי ו' ובעלי ז' ובעלי ח' במשמע ת"ל ד' כנפות יצאו בעלי ג' ובעלי ה' ובעלי ו' ובעלי ז' ובעלי ח' ונ"ל דה"פ אי לא כתיב אלא על כנפי בגדיהם ה"א דכל כנפי' שיש לבגד אמרה תורה לעשות ציצית הן מעט הן הרבה ת"ל על ד' כנפות ונתמעטו מעט והרבה ובעלת ג' פסול אף אם הטיל ד' על ד' בעינן וליכא ונתמעט בעלת ה' ויותר שאין להטיל בכל ה' כנפים אלא בד' מהם עכ"ל ולפ"ז לא צריכין למימ' כמ"ש הרא"ם ז"ל דרש"י ז"ל לא ס"ל כבריית' זו אלא בוודאי ס"ל כבריית' זו ומפרש אותה כפי' הרא"ש ז"ל כנ"ל ודוק: