מפרשי רש"י על במדבר טו לט
| מפרשי רש"י על במדבר • פרק ט"ו • פסוק ל"ט |
• ג • ד • ה • ו • י • יב • יח • כ • כב • כד • כה • כז • ל • לא • לב • לג • לד • לה • לו • לט • מא •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְהָיָ֣ה לָכֶם֮ לְצִיצִת֒ וּרְאִיתֶ֣ם אֹת֗וֹ וּזְכַרְתֶּם֙ אֶת־כׇּל־מִצְוֺ֣ת יְהֹוָ֔ה וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם וְלֹֽא־תָת֜וּרוּ אַחֲרֵ֤י לְבַבְכֶם֙ וְאַחֲרֵ֣י עֵֽינֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־אַתֶּ֥ם זֹנִ֖ים אַחֲרֵיהֶֽם׃
רש"י
"וזכרתם את כל מצות ה'" - שמנין גימטריא של ציצית שש מאות ושמונה חוטים וחמשה קשרים הרי תרי"ג
"ולא תתורו אחרי לבבכם" - כמו (במדבר יג) מתור הארץ הלב והעינים הם מרגלים לגוף ומסרסרים לו את העבירות העין רואה והלב חומד והגוף עושה את העבירות
רש"י מנוקד ומעוצב
וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' – שֶׁמִּנְיַן גִּימַטְרִיָּא שֶׁל צִיצִית – שֵׁשׁ מֵאוֹת, וּשְׁמוֹנָה חוּטִים וַחֲמִשָּׁה קְשָׁרִים, הֲרֵי תַּרְיַ"ג (במ"ר יח,כא).
וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם – כְּמוֹ "מִתּוּר הָאָרֶץ" (במדבר יג,כה). הַלֵּב וְהָעֵינַיִם הֵם מְרַגְּלִים לַגּוּף וּמְסַרְסְרִים לוֹ אֶת הָעֲבֵרוֹת: הָעַיִן רוֹאָה, וְהַלֵּב חוֹמֵד, וְהַגּוּף עוֹשֶׂה אֶת הָעֲבֵרָה (תנחומא טו).
מפרשי רש"י
[לא] שמנין גימטריא וכו'. אף על גב ש"ציצת" חסר, היינו שבתורה הוא חסר, ואין הגמטריא ניתן על שם התורה איך כתב בה, אלא שהגימטריא על פי השם של 'ציצית', והוא נקרא בשמו 'ציצית' בב' יודין. ואין אנו צריכין לומר יש אם (למסורת) [למקרא], [ד]אפילו יש אם (למקרא) [למסורת], דהכא שאני, שהדבר הוא בשמו שיקרא בו, והוא יקרא בשם 'ציצית' בשני יודין:
[לב] הרי תרי"ג. ומה שאמר ממנין הקשרים והציצית, הקשה הרמב"ן, שהרי כל זה הוא לפי מנהגנו עתה, שמן הדין אין לעשות חמשה קשרים, וגם ח' חוטין אין אנו צריכין, שהרי לפי בית הלל (מנחות דף מא:) שלשה חוטין בטלית. ונראה שאין זה קושיא, דודאי לפי התורה היה גם כן סימן שהרי יש תרי"ג, דהיינו 'ציצית' בגימטריא ת"ר, ובימיהם היו עושים י"ג חוליות, כמו שמפרש בפרק התכלת (מנחות דף לט.), והשתא הוי תרי"ג. אף על גב דקאמר התם ד'הפוחת לא יפחת מז' חוליות כנגד שבעה רקיעים, והמוסיף אל יוסיף מי"ג חוליות; נגד ז' רקיעים, ושש אוירים שביניהם', דהיינו י"ג, ומשמע שהוא יכול לפחות. יש לתרץ, דאחר שהוא עושה ז' רקיעים, ואין רקיע בלא אויר שביניהם, הוי תרי"ג. ויהיה לפי זה ההפרש שבין כריכה לכריכה נחשב לאחת נגד האויר, ויהיה י"ג גם כן, וסוף סוף התורה הקפידה שיעשה סימן בציצית שיהיה היכרא שעולה לתרי"ג. ולפיכך עתה הסימן בחוטין, דאנו עושין ח' חוטין כדברי בית שמאי, וה' קשרים, היינו תרי"ג. ואין נפקותא בזה רק שיהא סימן לתרי"ג, כדי שיזכור המצות. ומה שכתב רש"י ש'מנין גמטריא שלו וכו, הכי פירושו, היאך עושה סימן לכל תרי"ג מצות, ש'מנין גמטריא שלו וכו, והוא הדין בימים הראשונים עשו מספר גמטריא של תרי"ג באופן אחר, כדי שיעלה למספר תרי"ג, והכל אחד: