מלבי"ם על תהלים מט טו
<< | מלבי"ם על תהלים • פרק מ"ט • פסוק ט"ו | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
כַּצֹּ֤אן ׀ לִ֥שְׁא֣וֹל שַׁתּוּ֮ מָ֤וֶת יִ֫רְעֵ֥ם
וַיִּרְדּ֘וּ בָ֤ם יְשָׁרִ֨ים ׀ לַבֹּ֗קֶר
וצירם וְ֭צוּרָם לְבַלּ֥וֹת שְׁא֗וֹל
מִזְּבֻ֥ל לֽוֹ׃
"כצאן לשאול שתו" - כוחות החיים דומים כצאן, שסוף בהמה לשחיטה, כן "לשאול שתו, והמות ירעה אותם", כמו שהצאן מפטמין אותם בכדי לטבחם ולהמיתם, כן סיבת רעייתם ומזונם הוא המוות, שעל-ידי המוות וההעדר הכרוך בטבע החומר יותכו ליחותיו תמיד, ויצטרך אל המזון להשלים תמורת הניתך, ואחר שהתמורה חלושה מן הליחות השורשי, יופסד הליחות השורשי ויתמעט תמיד עד שימות.
"וירדו" - אולם נגד כחות החיים, הממירים מזגיהם תמיד ונתכים ומתקרבים אל המוות, נמצא גם-כן כוחות "ישרים", שהם הכוחות הנפשיות והשכליות כמו כוח הבינה והדעת ויתר המידות הטובות, שהם כולם ישרים ותמימים, והם "ירדו" בצאן האלה שהם כוחות החיים, וימשלו בם על-ידי כוח הממשלה אשר בנפש בכל "בוקר", ויבקרו אותם כבקרת רועה עדרו, "וצורם" שהוא הצור החזק שלהם, שהיא הנפש הנצחיית (שנקראת בשם צור, כמ"ש כמו שכתוב, כמו שכתב, כמו שכתבתי "ויעתק צור ממקומו", וכמ"ש כמו שכתוב, כמו שכתב, כמו שכתבתי שם) הוא ירדה בם "לבלות שאול מזבול לו", שהוא יבלה את השאול בל יהיה זבול ומעון לו להצור הזה, שנפשו הרוחנית תתגבר על כחות החומריים וישיבם אל היושר והשיווי ואל הנצחיות, וימשול על כוח ההעדר, שהוא השאול הכרוך בטבע החומר, ויגבר השכל והצורה והרוחני על בני השאול ואבדון אלה:
ביאור המילות
"וצורם" - מעניין צור וסלע. הצור שלהם יבלה וישחית את השאול, שלא יהיה זבול ומעון להצור, שהיא הנפש הרוחנית שנקראת צור (לקמן ע"ג כ"ו, איוב י"ח ד'):
<< · מלבי"ם על תהלים · מט טו · >>
דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.