"והיוצא וחיה והיתה לו נפשו לשלל וחי", ר"ל כי שומרי המלך היו הורגים את כל היוצא אל הכשדים, לכן אמר שמי שיצא ויחיה ולא יהרג ע"י שומרי המלך תהיה לו נפשו לשלל וחי שהכשדים לא יהרגוהו, (ויען שהיוצא אל האויב יוצא ללחום ולשלול שלל אמר במליצה שהשלל שיבוז הוא יהיה הצלת נפשו):
"כי על כן הוא מרפא את ידי אנשי המלחמה" וכו' "כי האיש הזה" וכו', ר"ל מפני שירמיה אמר שהוא מרפא ידי אנשי המלחמה לטובתם שע"י שלא ילחמו ינצלו, והם אמרו שמה שהוא מרפא ידיהם הוא מפני שאיננו דורש לשלום כדבריו, רק לרעה שיכבשם נבוכדנצר ויגלם בגולה:
"הנה הוא בידכם" כי צדקיהו הוציאו חפשי (כנ"ל סי' הקודם) אבל אחר שאין כח למלך עליכם בשום דבר, והוא בידכם, תעשו כאשר תרצו:
ביאור המילות
"כי אין המלך יוכל", מלת אין לא תבא על פעל עבר ועתיד, וע"כ שמלת אין נקשרה עם המלך, אם יוכל אתכם דבר, ר"ל אם יעשה דבר שלא כרצונכם לנצח אתכם, אז הוא איננו המלך, כי תמרדו בו:
"הרעו האנשים וימת תחתיו" ר"ל הלא גם בל"ז כבר היה מת תחתיו במקום שהיה מפני הרעב, והיה מיתתו בשב ואל תעשה, וא"כ הרעו את אשר השליכו אותו אל הבור להמיתו בקום ועשה:
ביאור המילות
"וימת מפני הרעב". הלא ימות מפני הבור והטיט לא ברעב, לכן פירשתי שר"ל בל"ז כבר היה מת מפני הרעב, עי' בפי':
"אני דאג את היהודים", מפני שהיו בירושלים שתי כתות, כת א' שרצו להשלים עם הכשדים, וכת השרים עם המלך שרצו להלחם, ושתי הכתות נלחמו זה בזה כמ"ש ביחזקאל סי' כ"א, וע"כ היהודים שנפלו אל הכשדים היו שונאים את צדקיהו וירא פן יתנו אותו בידם, והנה הנביא אמר לו אם יצא תצא וחיתה נפשך, ולא אמר וייטב לך ותחי נפשך כמ"ש אח"ז, וא"כ לא הבטיח לו רק שיחיה, והתירא פן יתנהו ביד היהודים ויחיה חיי הבוז והקלון:
"ויאמר ירמיהו לא יתנו" והביא לו ראיה מדבור השני שהראהו ה' שהנשים ילמדו עליו זכות שהוא אינו אשם בדבר המרד ועי"ז יצא זכאי בהשפטו, וז"ש "שמע בקול ה' לאשר אני דובר אליך" הוא הדבור השני שאדבר אליך, שמן הדבור הזה תדע כי "וייטב לך ותחי נפשך", שחוץ מן החיים ייטב לך ג"כ, ובאר לו הדבור השני.
"כל הנשים מוצאות והנה אומרות", ר"ל שידרשו מאת הנשים שהן המשרתות בבית המלך מה היה סבת המרד, והם ילמדו עליך זכות ויאמרו שהמלך אינו אשם בדבר כי "אנשי שלומך הם השיאו" ופתו "אותך" תחלה, ואח"כ אף שהמלך רצה לחזור ולהשלים עם נבוכדנצר לא יכול, כי "הטבעו בבוץ רגליך" שהיה דומה כנטבע בבוץ שאינו יכול לצאת, כמ"ש כי אין המלך יוכל אתכם דבר, כי כבר היה ביד השרים, כן ילמדו עליך זכות, ועי"כ.
"ואת כל נשיך ובניך מוצאים אל הכשדים" לעשות בהם שפטים על שהם הסיתו אותך, כי לכן המית את בני צדקיהו, וגם "אתה לא תמלט" כי לכן עור את עיניו על שלא ראה האמת והלך בחשך.
"ואת העיר תשרף" שדומה כאילו אתה שרפת, ע"י שלא השלמת אותו:
"מה דברת אל המלך ומה דבר אליך המלך", ר"ל כי צדקיהו ידע שירמיה לא יוציא דבר שקר מפיו, והשרים ישאלוהו שתי שאלות ביחד מה שדבר אל המלך ומה שדבר המלך אליו, ואמר לו המלך שישיב להם.
"מפיל אני תחנתי לפני המלך לבלתי השיבני בית יהונתן" והם יבינו שהיא תשובה על שאלה מה דברת אל המלך, ובאמת יהיה זה תשובת ירמיה על שאלת מה דבר אליך המלך כי המלך דבר אליו שיאמר מפיל אני תחנתי לפני המלך וכו', ובזה לא ידבר שקר, וז"ש.
"ויבוא וישאלו", ר"ל ששאלו אותו שתי השאלות הנ"ל, "ויגד להם ככל הדברים אשר צוהו המלך" ולא היה שקר, והם לא הבינו וחשבו שזה תשובה על השאלה מה דברת אל המלך, ולכן החרישו ולא שאלו עוד מה דבר אליך המלך שאז לא מצא תשובה, אבל הם "החרישו כי לא נשמע הדבר" ר"ל שלא הבינו תשובתו וטעו:
"והיה כאשר נלכדה ירושלים", זה מוסב למ"ש בסי' שאח"ז פסוק ג' כאשר נלכדה ירושלים ויבואו כל שרי מלך בבל, ושני פסוקים הראשונים מסי' הבא הוא מאמר מוסגר, וגם י"ל שרמז בזה שמעת ההיא כבר נחתם גזר דין אחר שצדקיה הקשה ערפו ולא שת לבו גם לזאת וכמ"ש לקמן ל"ט ט"ז הנני מביא דברי על העיר הזאת לרעה ולא לטובה וכמו שפירשתי שם, ומעת ההיא כבר היה דומה כאילו כבר נלכדה ירושלים:
