מלבי"ם על ירמיהו לח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מלבי"ם על ירמיהו · לח · >>

פסוק ב

לפירוש "פסוק ב" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"והיוצא וחיה והיתה לו נפשו לשלל וחי", ר"ל כי שומרי המלך היו הורגים את כל היוצא אל הכשדים, לכן אמר שמי שיצא ויחיה ולא יהרג ע"י שומרי המלך תהיה לו נפשו לשלל וחי שהכשדים לא יהרגוהו, (ויען שהיוצא אל האויב יוצא ללחום ולשלול שלל אמר במליצה שהשלל שיבוז הוא יהיה הצלת נפשו):

ביאור המילות

"וחיה וחי". כפל מיותר, ועי' בפי':
 

פסוק ג

לפירוש "פסוק ג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"כה אמר ה'" מפני שרבים יבחרו יותר לסבול רעב ודבר בעיר כדי להציל את העיר ולא יצאו אל האויב, אמר שהעיר תנתן ביד האויב בכל אופן:  

פסוק ד

לפירוש "פסוק ד" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"כי על כן הוא מרפא את ידי אנשי המלחמה" וכו' "כי האיש הזה" וכו', ר"ל מפני שירמיה אמר שהוא מרפא ידי אנשי המלחמה לטובתם שע"י שלא ילחמו ינצלו, והם אמרו שמה שהוא מרפא ידיהם הוא מפני שאיננו דורש לשלום כדבריו, רק לרעה שיכבשם נבוכדנצר ויגלם בגולה:

ביאור המילות

"כי על כן". מלת על כן זרה. ועי' בפי':
 

פסוק ה

לפירוש "פסוק ה" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"הנה הוא בידכם" כי צדקיהו הוציאו חפשי (כנ"ל סי' הקודם) אבל אחר שאין כח למלך עליכם בשום דבר, והוא בידכם, תעשו כאשר תרצו:

ביאור המילות

"כי אין המלך יוכל", מלת אין לא תבא על פעל עבר ועתיד, וע"כ שמלת אין נקשרה עם המלך, אם יוכל אתכם דבר, ר"ל אם יעשה דבר שלא כרצונכם לנצח אתכם, אז הוא איננו המלך, כי תמרדו בו:
 

פסוק ו

לפירוש "פסוק ו" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ביאור המילות

"אל הבור מלכיהו". כמו העם המלחמה, ופירושו הבור בור מלכיהו:
 

פסוק ז

לפירוש "פסוק ז" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ביאור המילות

"עבד מלך". כך שמו והיה כושי בעורו או שדר בכוש והיה סריס:
 

פסוק ט

לפירוש "פסוק ט" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"הרעו האנשים וימת תחתיו" ר"ל הלא גם בל"ז כבר היה מת תחתיו במקום שהיה מפני הרעב, והיה מיתתו בשב ואל תעשה, וא"כ הרעו את אשר השליכו אותו אל הבור להמיתו בקום ועשה:

ביאור המילות

"וימת מפני הרעב". הלא ימות מפני הבור והטיט לא ברעב, לכן פירשתי שר"ל בל"ז כבר היה מת מפני הרעב, עי' בפי':
 

פסוק י

לפירוש "פסוק י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"קח שלשים אנשים", מפני שהמלך כבר סלק א"ע מזה כמ"ש הנה הוא בידכם, ויוכלו אנשי המשמר למחות בידו, לכן צוה שיקח שלשים אנשים להוציאו ביד חזקה:  

פסוק יא

לפירוש "פסוק יא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ביאור המילות

"בלוי סחבות". בגדים בלוים הנגררים בארץ:

"ובלוי מלחים". בלויי בגדים שהם נשחתים, כמו שמים כעשן נמלחו (ישעיה ל"א):
 

פסוק יב

לפירוש "פסוק יב" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ביאור המילות

"אצילות". בתי השחי:
 

פסוק יד

לפירוש "פסוק יד" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"שואל אני אותך דבר", ר"ל כי רצה לשאלו כמה פרטים, וא"ל אני שואל אותך דבר אחד כולל כל השאלות, והוא "בל תכחד ממני דבר" באופן שתגיד כל הפרטים שידעת:  

פסוק טו

לפירוש "פסוק טו" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"כי אגיד וכי איעצך", ר"ל יש לי הגדה מהרע העתיד לבא, וי"ל עצה איך תנצל ממנו, ואם אגיד לך הרע המעותד תמיתני, ואם איעצך להנצל לא תשמע:  

פסוק טז

לפירוש "פסוק טז" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"אם אמיתך" בעצמי, "ואם אתנך ביד האנשים" שהם ימיתו אותך:  

פסוק יז

לפירוש "פסוק יז" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"אם יצא תצא" התחיל בהעצה שאם תצא וחיתה נפשך,
  • א) שלא תאשם נפשך נגד ה' על שתגרום רעות רבות,
  • ב) שלא תשרף העיר,
  • ג) וחיית אתה וביתך שלא יהרגוך:
 

פסוק יח

לפירוש "פסוק יח" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ואם לא תצא", זה הוא ההגדה:  

פסוק יט

לפירוש "פסוק יט" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"אני דאג את היהודים", מפני שהיו בירושלים שתי כתות, כת א' שרצו להשלים עם הכשדים, וכת השרים עם המלך שרצו להלחם, ושתי הכתות נלחמו זה בזה כמ"ש ביחזקאל סי' כ"א, וע"כ היהודים שנפלו אל הכשדים היו שונאים את צדקיהו וירא פן יתנו אותו בידם, והנה הנביא אמר לו אם יצא תצא וחיתה נפשך, ולא אמר וייטב לך ותחי נפשך כמ"ש אח"ז, וא"כ לא הבטיח לו רק שיחיה, והתירא פן יתנהו ביד היהודים ויחיה חיי הבוז והקלון:  

פסוק כ

לפירוש "פסוק כ" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ויאמר ירמיהו לא יתנו" והביא לו ראיה מדבור השני שהראהו ה' שהנשים ילמדו עליו זכות שהוא אינו אשם בדבר המרד ועי"ז יצא זכאי בהשפטו, וז"ש "שמע בקול ה' לאשר אני דובר אליך" הוא הדבור השני שאדבר אליך, שמן הדבור הזה תדע כי "וייטב לך ותחי נפשך", שחוץ מן החיים ייטב לך ג"כ, ובאר לו הדבור השני.  

פסוק כא

לפירוש "פסוק כא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ואם מאן אתה לצאת כה הראני ה'", שמן הדבור הזה יבין שאם יצא ייטב לו כי יצא זכאי אם יצא בעצמו:  

פסוק כב

לפירוש "פסוק כב" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"כל הנשים מוצאות והנה אומרות", ר"ל שידרשו מאת הנשים שהן המשרתות בבית המלך מה היה סבת המרד, והם ילמדו עליך זכות ויאמרו שהמלך אינו אשם בדבר כי "אנשי שלומך הם השיאו" ופתו "אותך" תחלה, ואח"כ אף שהמלך רצה לחזור ולהשלים עם נבוכדנצר לא יכול, כי "הטבעו בבוץ רגליך" שהיה דומה כנטבע בבוץ שאינו יכול לצאת, כמ"ש כי אין המלך יוכל אתכם דבר, כי כבר היה ביד השרים, כן ילמדו עליך זכות, ועי"כ.

ביאור המילות

"בבוץ". רקק עב, כמו היגאה גומא בלא בצה:
 

פסוק כג

לפירוש "פסוק כג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ואת כל נשיך ובניך מוצאים אל הכשדים" לעשות בהם שפטים על שהם הסיתו אותך, כי לכן המית את בני צדקיהו, וגם "אתה לא תמלט" כי לכן עור את עיניו על שלא ראה האמת והלך בחשך.

"ואת העיר תשרף" שדומה כאילו אתה שרפת, ע"י שלא השלמת אותו:

 

פסוק כה

לפירוש "פסוק כה" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"מה דברת אל המלך ומה דבר אליך המלך", ר"ל כי צדקיהו ידע שירמיה לא יוציא דבר שקר מפיו, והשרים ישאלוהו שתי שאלות ביחד מה שדבר אל המלך ומה שדבר המלך אליו, ואמר לו המלך שישיב להם.  

פסוק כו

לפירוש "פסוק כו" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"מפיל אני תחנתי לפני המלך לבלתי השיבני בית יהונתן" והם יבינו שהיא תשובה על שאלה מה דברת אל המלך, ובאמת יהיה זה תשובת ירמיה על שאלת מה דבר אליך המלך כי המלך דבר אליו שיאמר מפיל אני תחנתי לפני המלך וכו', ובזה לא ידבר שקר, וז"ש.  

פסוק כז

לפירוש "פסוק כז" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ויבוא וישאלו", ר"ל ששאלו אותו שתי השאלות הנ"ל, "ויגד להם ככל הדברים אשר צוהו המלך" ולא היה שקר, והם לא הבינו וחשבו שזה תשובה על השאלה מה דברת אל המלך, ולכן החרישו ולא שאלו עוד מה דבר אליך המלך שאז לא מצא תשובה, אבל הם "החרישו כי לא נשמע הדבר" ר"ל שלא הבינו תשובתו וטעו:  

פסוק כח

לפירוש "פסוק כח" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"והיה כאשר נלכדה ירושלים", זה מוסב למ"ש בסי' שאח"ז פסוק ג' כאשר נלכדה ירושלים ויבואו כל שרי מלך בבל, ושני פסוקים הראשונים מסי' הבא הוא מאמר מוסגר, וגם י"ל שרמז בזה שמעת ההיא כבר נחתם גזר דין אחר שצדקיה הקשה ערפו ולא שת לבו גם לזאת וכמ"ש לקמן ל"ט ט"ז הנני מביא דברי על העיר הזאת לרעה ולא לטובה וכמו שפירשתי שם, ומעת ההיא כבר היה דומה כאילו כבר נלכדה ירושלים: