מלבי"ם על בראשית לב
<< · מלבי"ם על בראשית · לב · >>
פסוק ב
פסוק ג
השאלות
(ג – יג) מ"ש כאשר ראם מיותר, ולמה קרא שם המקום מחנים שמורה שני מחנות, והלא אמר מחנה אלהים שהוא מחנה אחת:
למה התעורר עתה לשלוח מלאכים הלא טוב שישאר עשו בשעיר וישכח שנאתו משיעורר אותו ואת איבתו, ומה היה הפיוס במ"ש עם לבן גרתי ושהיה לו שור וחמור: למה התירא יעקב וה' הבטיחו שיהיה עמו, ומה רצה בחלוק העם לשני מחנות, שאם היה בדעתו להלחם טוב שיהיו כלם ביחד, והתפלה בלתי מובנת, אחר שזכר שה' הבטיחו שייטיב עמו ושירבה את זרעו, איך מתפלל לאמר שירא מעשו פן יבוא ויכהו:
(ג) "ויאמר יעקב כאשר ראם". כי גם בלכתו אל בית לבן ראה והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים, רק אז לא ראה בעיניו הגשמיים, רק חזה אותם בחלום ובחזון, אבל עתה שראה אותם השיג ענינם שבאו לעזר לו נגד הצר הצורר אותו שהוא עשו, וע"כ אמר מחנה אלהים זה, שהתבאר אצלי תמיד ששם מחנה הונח על החונים מוכנים למלחמה; ידע שהם מוכנים למלחמה, ובהכרח יבא כנגדו מחנה אויב ללחום, וע"כ קרא שם המקום מחנים, שזה מעיד שיפגעו שני מחנות זה מול זה למלחמה, וע"כ שלח מלאכים אל עשו, כי ידע שמוכן ללכת נגדו למלחמה:
פסוק ד
פסוק ה
פסוק ו
פסוק ז
פסוק ח
פסוק ט
פסוק י
פסוק יב
פסוק יג
פסוק יד
פסוק יז
פסוק יח
השאלות
(יח – לג) למה צוה להראשון שיאמר לעשו אם ישאלהו, וליתר הרועים אמר שידברו במוצאם אותו אף בלי שאלה. ולמה כפל שנית ואמרתם גם הנה עבדך יעקב אחרינו:
מה היה ענין האבוק הזה ונגיעתו בכף ירכו ובקשתו שישלחהו ובקשתו שיברך אותו, ולמה לא הגיד לו שמו, ולמה לא יאכלו גיד הנשה בעבור זה:
(יח – יט) "ויצו את הראשון" וגו' "כי יפגשך ושאלך". צוה להראשון שלא יגיד רק אם ישאלנו, כדי שיחשוב עשו שיעקב הולך לשעיר ומובילים המנחה לשם, וישוב לארצו אחר ששם ימצאהו. ונגד הג' שאלות שישאל עשו ישיב, נגד "למי אתה", יאמר "לעבדך ליעקב", למען ידע שהעבדים אינם נתונים לו, ונגד "אנה תלך ולמי אלה לפניך", "ישיב מנחה שלוחה לעשו", היינו שהולך עם המנחה לשעיר:
פסוק יט
השאלות
(יח – לג) למה צוה להראשון שיאמר לעשו אם ישאלהו, וליתר הרועים אמר שידברו במוצאם אותו אף בלי שאלה. ולמה כפל שנית ואמרתם גם הנה עבדך יעקב אחרינו:
מה היה ענין האבוק הזה ונגיעתו בכף ירכו ובקשתו שישלחהו ובקשתו שיברך אותו, ולמה לא הגיד לו שמו, ולמה לא יאכלו גיד הנשה בעבור זה:
(יח – יט) "ויצו את הראשון" וגו' "כי יפגשך ושאלך". צוה להראשון שלא יגיד רק אם ישאלנו, כדי שיחשוב עשו שיעקב הולך לשעיר ומובילים המנחה לשם, וישוב לארצו אחר ששם ימצאהו. ונגד הג' שאלות שישאל עשו ישיב, נגד "למי אתה", יאמר "לעבדך ליעקב", למען ידע שהעבדים אינם נתונים לו, ונגד "אנה תלך ולמי אלה לפניך", "ישיב מנחה שלוחה לעשו", היינו שהולך עם המנחה לשעיר:
פסוק כ
פסוק כא
פסוק כג
פסוק כד
פסוק כה
פסוק כז
(כח-כט) והיתה ברכתו "שלא יקרא שמו יעקב רק ישראל", כי גבר בכח הצוריי והנפשי שבו. וזהו שאמר "כי שרית עם אלהים ועם אנשים", שיש בך כח אלהות מצד הנפש שהיא חלק אלוה ממעל וכח אנושי מצד החומר, קול יעקב וידי עשו, ובזה נצחת המלחמה.
ורמז גם-כן במה שנוגע ליעקב הפרטי, שמלחמה הזאת נמשך באדם כל הלילה, היינו כל זמן שהוא בעולם הזה, שבו שולט חשכת החומר ועלטה היה. אבל עת יאיר השחר, שהוא בעת שישוב האדם אל עולם האורה והרוח תשוב אל אלהים אשר נתנה, שאז חדלה המלחמה, כי אז תפרד נפשו מגופו, ואז יקח ברכה גם מן החומר אשר עמד לשטן לו כל ימי חייו, שעל-ידי שהיתה נפשו מורכבת בחומר ונצחה אותו, גדלה מעלתה על הנפשות השוכנות בסתר עליון, אשר עדן לא היו מלובשות בחומר ובגוף, שהם היו רק אלהיים, אבל אתה "שרית עם אלהים ועם אנשים", שהיית מורכב מכח אלהי ואנושי ותוכל.
ובנמשל על יעקב הכללי, שהוא האומה הכללית, הראו לו ששרו של עשו לא יכול לו, אבל נגע בכף ירכו ולא גבר עליו רק על זרעו, וזה יהיה באחרית הימים, אבל אז יאיר השחר ויכלה הלילה, כי אז יבא עת הגאולה והאורה, ואז יבקש שרו של עשו שישלחהו כי עלה השחר, כי אז רוח הטומאה יעבור מן הארץ וכלם ישובו אל האמונה האמיתיית. אבל יעקב רצה להשיג הברכה שיהיה לו מן הגאולה הזאת, כי אחר שאז יבטל היצר הרע - לא יהיה להם עוד ברכה ועבודה, והשיב לו כי אז אין צריך אתה לזאת, כי אז יהיה כח ישראל גדול מכח מלאכי השרת, שהם לא נצחו בבחירתם והיו מוכרחים במעשיהם, ואתה נצחת בבחירתך, ועל-זה אמר "כי שרית עם אלהים ועם אנשים", שהגם שהיית עם אנשים - נצחת בכח אלהים, וזה ברכתך:
פסוק כח
(כח-כט) והיתה ברכתו "שלא יקרא שמו יעקב רק ישראל", כי גבר בכח הצוריי והנפשי שבו. וזהו שאמר "כי שרית עם אלהים ועם אנשים", שיש בך כח אלהות מצד הנפש שהיא חלק אלוה ממעל וכח אנושי מצד החומר, קול יעקב וידי עשו, ובזה נצחת המלחמה.
ורמז גם-כן במה שנוגע ליעקב הפרטי, שמלחמה הזאת נמשך באדם כל הלילה, היינו כל זמן שהוא בעולם הזה, שבו שולט חשכת החומר ועלטה היה. אבל עת יאיר השחר, שהוא בעת שישוב האדם אל עולם האורה והרוח תשוב אל אלהים אשר נתנה, שאז חדלה המלחמה, כי אז תפרד נפשו מגופו, ואז יקח ברכה גם מן החומר אשר עמד לשטן לו כל ימי חייו, שעל-ידי שהיתה נפשו מורכבת בחומר ונצחה אותו, גדלה מעלתה על הנפשות השוכנות בסתר עליון, אשר עדן לא היו מלובשות בחומר ובגוף, שהם היו רק אלהיים, אבל אתה "שרית עם אלהים ועם אנשים", שהיית מורכב מכח אלהי ואנושי ותוכל.
ובנמשל על יעקב הכללי, שהוא האומה הכללית, הראו לו ששרו של עשו לא יכול לו, אבל נגע בכף ירכו ולא גבר עליו רק על זרעו, וזה יהיה באחרית הימים, אבל אז יאיר השחר ויכלה הלילה, כי אז יבא עת הגאולה והאורה, ואז יבקש שרו של עשו שישלחהו כי עלה השחר, כי אז רוח הטומאה יעבור מן הארץ וכלם ישובו אל האמונה האמיתיית. אבל יעקב רצה להשיג הברכה שיהיה לו מן הגאולה הזאת, כי אחר שאז יבטל היצר הרע - לא יהיה להם עוד ברכה ועבודה, והשיב לו כי אז אין צריך אתה לזאת, כי אז יהיה כח ישראל גדול מכח מלאכי השרת, שהם לא נצחו בבחירתם והיו מוכרחים במעשיהם, ואתה נצחת בבחירתך, ועל-זה אמר "כי שרית עם אלהים ועם אנשים", שהגם שהיית עם אנשים - נצחת בכח אלהים, וזה ברכתך:
פסוק כט
(כח-כט) והיתה ברכתו "שלא יקרא שמו יעקב רק ישראל", כי גבר בכח הצוריי והנפשי שבו. וזהו שאמר "כי שרית עם אלהים ועם אנשים", שיש בך כח אלהות מצד הנפש שהיא חלק אלוה ממעל וכח אנושי מצד החומר, קול יעקב וידי עשו, ובזה נצחת המלחמה.
ורמז גם-כן במה שנוגע ליעקב הפרטי, שמלחמה הזאת נמשך באדם כל הלילה, היינו כל זמן שהוא בעולם הזה, שבו שולט חשכת החומר ועלטה היה. אבל עת יאיר השחר, שהוא בעת שישוב האדם אל עולם האורה והרוח תשוב אל אלהים אשר נתנה, שאז חדלה המלחמה, כי אז תפרד נפשו מגופו, ואז יקח ברכה גם מן החומר אשר עמד לשטן לו כל ימי חייו, שעל-ידי שהיתה נפשו מורכבת בחומר ונצחה אותו, גדלה מעלתה על הנפשות השוכנות בסתר עליון, אשר עדן לא היו מלובשות בחומר ובגוף, שהם היו רק אלהיים, אבל אתה "שרית עם אלהים ועם אנשים", שהיית מורכב מכח אלהי ואנושי ותוכל.
ובנמשל על יעקב הכללי, שהוא האומה הכללית, הראו לו ששרו של עשו לא יכול לו, אבל נגע בכף ירכו ולא גבר עליו רק על זרעו, וזה יהיה באחרית הימים, אבל אז יאיר השחר ויכלה הלילה, כי אז יבא עת הגאולה והאורה, ואז יבקש שרו של עשו שישלחהו כי עלה השחר, כי אז רוח הטומאה יעבור מן הארץ וכלם ישובו אל האמונה האמיתיית. אבל יעקב רצה להשיג הברכה שיהיה לו מן הגאולה הזאת, כי אחר שאז יבטל היצר הרע - לא יהיה להם עוד ברכה ועבודה, והשיב לו כי אז אין צריך אתה לזאת, כי אז יהיה כח ישראל גדול מכח מלאכי השרת, שהם לא נצחו בבחירתם והיו מוכרחים במעשיהם, ואתה נצחת בבחירתך, ועל-זה אמר "כי שרית עם אלהים ועם אנשים", שהגם שהיית עם אנשים - נצחת בכח אלהים, וזה ברכתך:
פסוק ל
פסוק לא
פסוק לב
פסוק לג
<< · מלבי"ם על בראשית · לב · >>