מלאכת שלמה על סוכה ב
<< · מלאכת שלמה · על סוכה · ב · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
הישן תחת המטה וכו': נלע"ד דלאו דוקא נקט הישן דה"ה האוכל ומדקתני הישן תחת המטה בסוכה לא יצא ידי חובתו ולא קתני אסור ליישן תחת המטה שבסוכה משמע דחייב אדם ליישן בסוכה מאחר שאי אפשר לו לחיות בלא שינה שלשה ימים אע"פ שאפשר לו לחיות בלא אכילה יותר משלשה ימים ואפשר שמטעם זה ג"כ אסרו ליישן אפי' שינת עראי חוץ לסוכה משא"כ אכילת עראי שמותר חוץ לסוכה לכל הפחות שקולים הם לענין זה וזהו שפי' רש"י ז"ל כאן ועיקר ישיבת סוכה אכילה ושתיה ולינה ע"כ. ואה"נ שראוי לברך על השינה בסוכה אלא שברכת לישב בסוכה שמברך בשעת סעודה פוטרתו והכי איתא בבית יוסף בא"ח סוף סי' מ"ז בשם הרא"ש ז"ל ששאל ר"י את ר"ת אם צריך לברך על השינה בסוכה והישיב לו שכל מצות סוכה שקיים אדם מסעודה לסעודה כגון שינה וטיול ברכת לישב בסוכה שברך על הסעודה פוטרתו מלברך עליהם ע"כ. אבל גבי אויר דקיימא לן דפחות משלשה כשר ואין ישנים תחתיו קרוב הדבר לע"ד לומר אבל אוכלים תחת אותו האויר וז"ל הר"ן ז"ל ספ"ק דסוכה ומיהו מסתברא דוקא בשיש באויר כדי ליישן כלומר שעומד ראשו או רובו תחתיו אז אין ישנים תחתיו אבל כל שאין בו כדי ראשו ורובו מסתברא דישנים תחתיו שאינו חייב לעשות סוכה כמין בית עכ"ל ז"ל ומקדאמר הכי משעע לי קצת דבשינה דוקא מיירי דבאכילה נ"ל דלא שייך למימר הכי ולע"ד עדיין צריך לי רב בזה. וביד פ"ה דהלכות סוכה סי' כ"ג ובטור א"ח סימן תרכ"ז:
ולא אמרו לנו דבר: בשם ה"ר יהוסף אשכנזי ז"ל מחקו ד' מלות אלו. גם שם נמחקה מלת בסוכה ומלת שהיינו גם הוגה תחת המטות בפני הזקנים גם שם אמר ר"ג לזקנים ונמחק מלת להם וגם הוגה ויודע שעבדים פטורין מן הסוכה וישן לו תחת המטה ולפי דרכנו וכו' ירושלמי תמן תנינן בפירקין דלעיל ר' יהודה אומר אם אין דיורין בעליונה התחתונה כשרה הא אם יש דיורין בעליונה התחתונה פסולה א"ר יוסי תמן יש שם חלל אחר ברם הכא אין כאן חלל אחר ע"כ וצ"ע. ובבבלי מפ' דר' יהודה אזיל לטעמיה דסוכה דירת קבע בעינן ולא אתי אהל עראי דמטה המטלטלת ממקום למקום ומבטל אהל קבע ור"ש דאמר ולפי דרכנו למדנו אע"ג דאיהו נמי ס"ל סוכה דירת קבע בעינן כדכתיבנא בפירקין דלעיל בהא פליג עליה דאתי אהל עראי ומבטל אהל קבע:
ראיתם טבי עבדי שהוא ת"ח: עבד כשר היה כדאיתא בפ' שני דברכות. וכתבו תוס' והר"ן ז"ל דבירוש' תני שהיה מניח תפילין ולא מיחו בידו חכמים ופריך מחלפא שיטתו של ר"ג דהא הכא גבי סוכה מיחו בידו חכמים מלישב בסוכה שהרי היה ישן תחת המטה ומשני מה שישן תחת המטה לא משום שמיחו בו שלא מיחו בו אלא שלא לדחוק את החכמים שהיו ישנים בסוכה ופריך אי שלא לדחוק את החכמים ישב לו חוץ לסוכה ומשני דרוצה היה לשמוע דברי חכמים ע"כ:
ולפי דרכנו למדנו: בברייתא דבגמ' קתני משיחתו של ר"ג למדנו ומדלא קתני מדבריו של ר"ג למדנו שמעינן דאע"ג דלשיחת חולין בעלמא מכוין צריך להטות אזן וליתן לב שאף היא סופה להבין דבר תורה דשיחתן של ת"ח צריכה תלמוד ובברייתא מוסיף לימוד אחר שלמדנו מדבריו שעבדים פטורין מסוכה וכתבו תוס' ז"ל ואע"ג דהא מ"ע שהזמן גרמא הוא איצטריך לאשמועינן דלא תימא דחייבין משום דכתיב תשבו כעין תדורו ע"כ פי' ואפי' נשים ה"א דליחייבו:
בכרעי: הגיה ה"ר יהוסף ז"ל לכרעי בלמ"ד:
בכרעי המטה: פי' רש"י ז"ל מטה שלימה:
ר' יהודה אומר אם אינה יכולה לעמור בפני עצמה פסולה: דאזיל לטעמיה דדירת קבע בעינן והאי כיון שהיא ע"ג המטה מיטלטלת עם המטה ע"כ. והקשה עליו הר"ן ז"ל דליכא למימר הכא טעמא משום דר' יהודה אזיל לטעמיה וכו' ע"ע. וכתב בסוף דנראין דברי הראב"ד ז"ל שפי' שלא קבעה על המטה אלא סמכה עליה ואם המטה זזה הרי הסוכה נופלת והיינו דאמרינן בגמ' טעמיה דר' יהודה לפי שאין לה קבע פי' שהמטה עומדת לינטל ותפול הסוכה כיון שאינה אלא סמוכה והשתא אתי שפיר הא דקאמר אביי על מילתיה דר' יהודה לא שנו דאם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה פסולה אלא סמך אבל סיכך ע"ג מטה כשרה דהוי דומיא דסוכה העשויה בראש העגלה או בראש הספינה ואיכא בגמ' מאן דמפ' טעמא דר' יהודה מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה דלהעמיד הסכך בדבר שאין מסככין בו הסכך אסור מדרבנן גזרה שמא יאמרו זה עומד וזה מעמיד כשם שראוי להעמיד כך ראוי לסכך בו ואע"ג דתנן לקמן העושה סוכתו בראש האילן כשרה ולא פליג ר' יהודה אע"ג דאילן פסול לסכך בו התם לאו במסכך ע"ג אילן עסיקינין אלא שקרקע הסוכה נתון באילן ונעץ קונדסין בקרקע וסיכך עליהם ובכי ה"ג אע"ג שהמחובר סומך את המעמיד לית לן בה דמעשה קרקע בעלמא קעביד ובמתני' נמי דייקא דבהכי עסיקינן מדקתני ואין עולין לה בי"ט והיינו נמי דאביי דאמר סיכך ע"ג מטה פי' שנעץ עליה קונדסין עומדין וסיכך על גבן כשרה אפי' לר' יהודה עכ"ל ז"ל בקיצור ובטור א"ח סי' תר"ל:
מדובללת: שלא השכיב וכו' לשון ר"ע ז"ל. אמר המלקט ותרתי קתני מתני' סוכה מדובללת ושצלתה מרובה מחמתה נמי דהיינו סוכה עניה כשרה והיינו כשמואל ולרב דמפרש מדובללת מדולדלת כלומר סוכה עניה שאין לה אלא סכך מועט חדא קתני סוכה עניה שצלתה מרובה מחמתה כשרה:
עוד בלשון ר"ע ז"ל ואשמעי' מתני' דאמרי' רואין כאילו היו מושכבין בשוה ואם אז צלתה מרובה כשרה ע"כ. אמר המלקט מוכח בגמ' דדוקא שאין בין זה לזה שלשה טפחים אבל יש בין זה לזה ג' טפחים פסולה ואפי' יש בין זה לזה שלשה לא אמרן אלא שאין בגגו טפח פי' בקנה העולה אין ברחבו טפח דלאו שם אהל עליה לאחשוביה ולמימר ביה חביט רמי פי' השפל והשלך אותו על אויר שתחתיו אבל יש בגגו טפח כשרה דאמרינן חבוט רמי. ונלע"ד דאגב דתני בסוף פירקין דלעיל גבי מחצלת עשאה לשכיבה דהיינו מטה קתני בריש האי פירקין הישן תחת המטה ואגב הכי תני נמי הסומך סוכתו בכרעי המטה ובדין הוא דה"ל לאסמוכי לבבא דכרעי המטה דין העושה סוכתו בראש העגלה דשייכא לה טפי וכדכתיבנא אלא דאקדים למיתני דין סוכה עניה ודין סוכה עשירה פי' סוכה עניה היינו בבא דסוכה המדובללת למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה וסוכה עשירה היינו המעובה כמין בית אקדמינהו משום דמעובה דמיא קצת למטה ובפרט אם היא של נסרים אפי' פתוחים מג' טפחים אם הם סמוכים זה לזה פסולה וכמו שנכתוב בסמוך בשם ספר יראים. א"נ משום דסומך סיכתו בכרעי המטה דומה דמשום עניות עושה כן וכן סוכה מדובללת וכו' עניה היא:
ושצלתה מרובה מחמתה כשרה: בגמ' דייקינן הא כי הדדי פסולה והא תנן בפירקין דלעיל ושחמתה מרובה מצלתה פסולה הא כי הדדי כשרה ומשני לא קשיא כאן מלמעלה כאן מלמטה אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי כזוזא מלעיל כאיסתרא מלרע. ועיין במה שכתבו תוס' והר"ן ז"ל על זה:
ור"ע ז"ל רמז זה בריש פירקין דלעיל. וכבר כתבתי שם כל לשון הרא"ש ז"ל ובספר יראים סי' קכ"ג דייק מדקתני כמין בית שמעינן [*) בספר יראים השלם הנוסחא ולא כבית ממש למדנו שיכול לסוככה מעובה כרצונו כו' שכל הבתים סכוכים בענין כו' נראית פסולה דלא כו'.] ולא בית ממש למדנו שיכול לסככה נראה לסכך הסוכה צ"ל מסוכה כרצונו ואך שתראה סוכה אבל בנסרין אפי' פחותין משלש דהוו קנים בעלמא אחרי שכל הבתים סמוכים בענין זה ואינה נראית סוכה דלא הויא כעין בית אלא בית ממש ע"כ:
המעובה כמין בית: גמרא תניא אין כוכבי חמה נראין מתוכה ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין:
אע"פ שאין הכוכבים וכו': בירוש' דייק מדקתני האי לישנא (הגהה וז"ל הרא"ש ז"ל ירושלמי הדא אמרה צריכים הכוכבים נראים מתוכה ר' לוי אמר בכוכב חמה שנו פי' צריכין לכתחלה כדקתני בברייתא בית הלל מכשירין בדיעבד אבל לכתחלה צריך שיהו נראין מתוכה ע"כ). דלכתחלה צריך שיהו כוכבי חמה נראים מתוכה. ופי' רש"י ז"ל אברייתא דכתיבנא כוכבי חמה זהרורי חמה נראין מתוכה כשהחמה זורחת עליה ובטור א"ח סי' תרל"א. כתוב שם בספר לבוש החור אבל אם היא מעובה כ"כ עד שהמטר אינו יכול לירד לתוכה יש לפסול דאין שם סוכה עליה:
העושה סוכתו בראש העגלה וכו' כשרה ועולין לה בי"ט: משום דבעי למיתני סיפא אין עולין תנא רישא עולין וכן פי' כבר ר"ע ז"ל וביד פ"ד דהלכות סוכה ה' ו' ובטור א"ח סי' תרכ"ח:
או בראש הספינה: גמ' מתני' מני ר' עקיבא היא דתניא העושה סוכתו בראש הספינה ר"ג פוסל ור' עקיבא מכשיר מעשה בר"ג ור"ע שהיו באין בספינה עמד ר' עקיבא ועשה סוכה בראש הספינה למחר נשבה הרוח ועקרתה א"ל ר"ג עקיבא היכן סוכתך. ובירוש' הלשון כך מעשה בר"א בן עזריה ור' עקיבא וכו' א"ל ראב"ע עקיבא היכן סוכתך. ופי' רש"י ז"ל בפ"ק דמכלתין דף ז' בראש הספינה שהיא גבוה מאד כספינות הים שהן גדולות והרוח באה ועוקרתה ע"כ. וז"ל כאן בראש הספינה שהוא מקום גבוה של ספינה והים גבוה מאד ואין הרים מקיפים והרוח שולטת שם ועוקרתה ע"כ:
בראש האילן: יש לפרש בשני עניינים העושה סוכתו בראש האילן כגון שהסכך של סוכה על גבי האילן והאילן סומך אותה שאין יכול לעלות על אותו סכך אא"כ שישתמש באילן שרגילין היו לתת כליהם על הסכך א"נ יש לפרש שהתקרה סמוכה באילן שבנאה בגובה ותחתיה על האילן דהשתא כל שעה שהוא מהלך בסוכה משתמש באילן תוס' בפ' מי שהחשיך (שבת דף קנ"ד:)
או ע"ג הגמל: גמ' מתני' מני ר"מ היא דתניא העושה סוכתו ע"ג בהמה ר"מ מכשיר ור' יהודה פוסל ובגמ' מפ' טעמיה דר' יהודה דאמר קרא חג הסוכות חעשה לך שבעת ימים סוכה הראויה לשבעה שמה סוכה סוכה שאינה ראויה לשבעה לאו שמה סוכה ופירשו תוס' ז"ל דמהאי טעמא נמי היה פוסל ר' יהודה בסוכה ע"ג אילן ע"כ. ור"מ ס"ל דהאי סוכה נמי מדאורייתא מיחזא חזיא אלא דרבנן הוא דגזרו שאין עולין באילן בי"ט ואם עשאה לבהמה דופן לסוכה ר"מ פוסל ור' יהודה מכשיר ובגמ' מפ' טעמייהו אביי אמר ר"מ חייש שמא תמות ור' יהודה לא חייש למיתה והא דבריש פ"ק דיומא חייש היינו משום דמעלה עשו בכפרה ור' זירא אמר טעמא דר"מ דחייש שמא תברח ורב אחא בר יעקב אמר בלישנא קמא טעמא דר"מ דקסבר כל מחיצה שאינה עשוייה בידי אדם אינה מחיצה. וכתב הר"ן ז"ל בראש האילן או ע"ג הגמל כשרה לחולו של מועד ואף בי"ט אם עבר ועלה יצא ידי חובתו ואין עולין לה בי"ט משום דאסור להשתמש בי"ט במחובר ובבעלי חיים ואיכא מ"ד דמדאמרי' בגמ' מתני' מני ר"מ היא משמע דליתא למתני' דלהכי גלי תלמודא דר' יהודה פליג עליה לומר דר"מ ור' יהודה הלכה כר' יהודה ואיכא אחריני דאמרי דכי אמרי' מתני' מני לגלויי פלוגתא אתא ומיהו סמכינן אכללין דסתם במתני' ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם מתני' עכ"ל ז"ל:
שתים וכו': הגיה ה"ר יהוסף ז"ל שתים בידי אדם ואחד באילן או שתים באילן ואחד בידי אדם כשרה. ואין עילין וכו':
או שתים בידי אדם: דפנות לא איכפת לן אם מחוברות וה"ה אם כולן נקבעות באילן והא דנקט בידי אדם רבותא אשמעינן דאפי' הכי אין עולין לה לאכול וליישן באותה סוכה מפני שסככה קשור בדופניה ונשען עליה והוא משתמש על סככה ונותן כליו ונמצא משתמש באילן. כל כניסה דסוכה נקט בלשון עליה לפי שרובן עושין סוכותיהן בראש גגותיהן וכן תנן בפירקין העלום לסוכה גם בפ' לולב וערבה תנן אבל מוריד הוא את הכלים רש"י ז"ל בפ' מי שהחשיך (שבת דף קנ"ד) וכתבו כאן תוס' והרא"ש ז"ל דכזה הפירוש מוכחת הסוגיא שם. דדייק מהכא דצדדים אסורים דאמרי' מאי לאו דחק ביה באילן ואנח ביה קנים באילן דהוו להו צדדין ומשמע דמיירי שהאילן דפנות לסוכה וקנים של סוכה נסמכי' עליה ואם יכנס בה ביום טוב גזרה שמא יניח חפצו על הסכך וכן פי' שם בקונטרס עכ"ל התוס' ז"ל ודלא מפי' רש"י שהעתיק כבר ר"ע ז"ל. והתם בגמ' הגרסא בסיפא דמתני' עולין לה בי"ט ומלת כשרה ליתה וכן הוגה במשנת החכם הר"ר יהוסף אשכנזי שכן הוא בקצת ספרים. וכתב הר"ן ז"ל מדקתני עולין ואין עולין משמע דקרקעית הסוכה גבוהה מן הארץ ונסמך באילן ושתים בידי אדם ואחת באילן שמשתי רוחות הסמוכות כגון מזרח ודרום קרקעית הסוכה נסמך על הקונדסין הקבועין בארץ בידי אדם ומרוח שלישית נסמך על האילן ושתים באילן ואחת בידי אדם כל שהיא נסמכת על שתי דפנות מהן אין עולין לה ביום טוב שהרי היא נסמכת על האילן שאילו ינטל האילן לא תהא יכולה לעמוד ודאמרי' כשרה היינו טעמא מפני שהסכך סמוך בקונדסין הנעוצין בקרקעית הסוכה ואינו סמוך לשל אילן דכיון דאילן לא חזי לסכוך אסרו חכמים להעמיד סכך בו כדי שלא יבואו לסכך כמו שכתבנו למעלה ואע"פ שעכשיו הקונדסין נסמכין באילן כולי האי לא גזרינן כיון דמפסקי קונדסין בין סכך לאילן:
שלש בידי אדם ואחת באילן כשרה ועולין לה בי"ט: דמסתמא דייה בשלש שבידי אדם ואינה צריכה לרביעית שבאילן והדר קתני זה הכלל שאם ינטל האילן וכו' לאתויי הר"ן ז"ל והתם בפ' מי שהחשיך תניא עלה דמתני' דקתני שתים בידי אדם ואחת באילן כשרה ואין עולין לה בי"ט ר"ש בן אלעזר אומר משום ר"מ עולין לה בי"ט ומפרש אביי דכ"ע צדדין אסורין ובצדי צדדין פליגי כגון שהקנים נתונים בנקבים שנקב בגופו של אילן דהוו קנים צדדים והסכוך הנתון על גביהן צדי צדדים ת"ק סבר צדי צדדין נמי אסורין ורש"ב אלעזר ס"ל צדי צדדים מותרין ורבא פליג עליה התם והלכתא כותיה דאביי אע"פ שאינה מיע"ל קג"ם:
העושה סוכתו בין האילנות: פ"ק דעירובין דף ט"ו וביד שם סי' ה' ובפ' ששי סי' ב' ד' ו' ובטור א"ח סי' תר"ל:
והאילנות דפנות לה: אבל לא סמכה על האילנות:
שלוחי מצוה: הרא"ש פ"ק דשבת דף קע"ב. ונלע"ד דמשום דאשמועינן ברישא דהעושה סוכתו בין האילן וכו' כשרה ה"א דהולכי דרכים אפי' של מצוה אם יזדמן להם בדרך במקום מלונם אילנות שיש מהם כדי לעשות דפנות וגם לחתוך ממנו ענפים לסכך בהן יעשה סוכה קמ"ל בסמיכת המשניות דאפי' הכי פטורין והיינו דסמך ותנא שלוחי מצוה פטורין מן הסוכה. והיינו דוקא כשאינו יכול לעשות שתיהן כאחת בלא טורח יותר. ונפקא לן טעמא בגמ' מקרא דכתיב בשבתך בביתך פרט לעוסק במצוה ובלכתך בדרך פרט לחתן דמה דרך רשות אף כל רשות לאפוקי האי דבמצוה קעסיק ורש"י והר"ן ז"ל נתנו טעם למה הוצרך קרא יתירה לחתן בפני עצמו דהא בכלל עוסק במצוה הוא משום דה"א דלא פטר הכתוב דבשבתך בביתך אלא טורח ועושה מלאכת מצוה בידים או מהלך במצוה אבל חתן שהוא יושב ובטל ואינו עסוק אלא טרוד במחשבת בעילה לא פטר קרא להכי איצטריך [קרא] יתירה ע"כ. ותוס' ז"ל כתבו דאפכא גרסי' בשבתך בביתך פרט לחתן ובלכתך בדרך פרט לעוסק במצוה דהכי משמע קרא בשבת דידך הוא דמחייבת בק"ש ולא בשבת דמצוה שאתה יושב ומחשב בבעילת מצוה ובלכתך ממעט עוסק במצוה דמשמע בלכת דידך ולא בלכת מצוה ומחתן לא הוה ידע שאר עוסק במצוה דדילמא שאני חתן שאין נקל לו כ"כ להסיר הטרדא מלבו אע"פ שבטרדא דרשות מיבעי ליה ליתובי דעתיה ולהסיר מחשבת טרדתו וכן היא הגרסא בספ"ק דברכות ע"כ:
חולין ומשמשיהן פטורין מן הסוכה: ואפי' מצטער משום בקי משום דתשבו כעין תדורו בעינן כשם שכל ימות השנה אינו נמנע מלצאת מביתו כשהוא מצטער כך בסופה ומטעם זה התירו ללכת בימות החג בדרכים ולא מנעוהו מדרכו ולא משמירת גנות ופרדסין כדי לקיים מצות סוכה כדפי' רבינו שלמה ז"ל מהרב ה"ר אליה מזרחי ז"ל דבסוף סמ"ג:
ואוכלין ושותין עראי חוץ לסוכה: כד טעים בר בי רב ועייל לכלה דהיינו כביצה מפת וביצה בכלל: ושתיית עראי פירשו רש"י והר"ן ז"ל שתייה דאכילת עראי שטועם מלא פיו ושותה עליה. ובטור א"ח סי' תרל"ט ובסי' תר"מ. וכתב שם בסימן תרל"ט וא"א הרא"ש ז"ל כתב דאפי' את"ל דפרי וגבינה בעו סוכה היינו דוקא במי שקובע עליהם אבל מי שאוכלן דרך עראי ודאי אין צריכין סוכה ושתיית יין נמי עראי היא. ומים כיון שאין דרך לקבוע עליהם אפי' הקובע סעודתו עליהם לא חשיב קבע דלא עדיף מאכילת עראי דפת שאינה צריכה סוכה ע"כ: וכתב שם בבית יוסף ולדברי האומרים שאם קבע סעודתו על הפירות חייב בסוכה הה"נ בקבע סעודתו על היין ע"כ: ונלע"ד דהרב בעל הטור ס"ל דעראי דקתני מתני' לא קאי רק אאכילה דאילו שתייה אפי' יין קבע שלו חשיב עראי וכ"ש מים ומשום חומרא בעלמא הוא שלא רצה לשתות ר"ג הדלי של מים שהביאו לו חוץ לסוכה ואפשר דמשום זה נקט בגמ' בפסקא אוכלין אכילת עראי אע"ג דמלת אכילת ליתה במשנה לרמוז דעראי לא קאי רק אאכילה ולדעת רש"י והר"ן ז"ל אפשר דנקט לישנא דברייתא והברייתא נקטא האי לישנא דהאוכל אכילת עראי הויא כשיעור אכילה הרגילה לבר בי רב וכדאמר אביי. ועיין בהגהת אשרי. ירושלמי א"ר אלעזר אכילת עראי אין שינה עראי חברייא אמרין שכן אדם משתקע בתוך שנתו א"ר אילא שכן אדם ישן קמעא ודיו מה נפיק ביניהון מסר שנתו לאחר על דעתהון דחברייא מותר על דעתיה דר' אילא אסור ע"כ:
מעשה וכו': פ' יום הכפורים (יומא דף ע"ט.) וביד פ' ששי דהלכות סוכה סי' ו':
ואמרו העלום לסוכה: לא הוי מעשה לסתור כדפי' ר"ע ז"ל דה"ק ואם רצה להחמיר על עצמו רשאי כלומר דלא חשיב כמי שאינו מצווה בדבר ועושהו שנקרא הדיוט או מיחזי כיוהרא ובתר הכי קתני ומעשה בר' צדוק בלא החמיר על עצמו לומר שאם רצה ת"ח שלא להחמיר על עצמו בכך רשאי ולא הוי כמי שאינו מדקדק במצות. ועיין במ"ש בשם הירוש' בפ"ד מיתות סי' ב':
אוכלו: פי' רש"י ז"ל מאכל וצ"ע מה מלמדנו דהא כמה קראי כתיבי לשבור אוכל אוכל שדה העיר שובו שברו לנו מעט אוכל וליכא למימר דאתא לאשמועי' דלא תימא לישנא. דקרא לחוד הוא והכא שנוי במשנה דנקטא לישנא דקרא דהא כמה משניות שנינו האוכל אוכל ראשון ואוכל אוכל שני וכו'. ודוחק לומר דאתא רש"י ז"ל לאשמועי' דלא ניגרוס אוכל מלרע וקאי אר' צדוק ולא תימה דה"פ שהמאכל שהיו מביאין לו אע"פ שהיה כביצה או יותר כיון שהוא לא היה אוכל ממנו רק פחות מכביצה היה נוהג בו כל הקולות הללו דגם זה פשיטא וליכא למיטעי לפרושי הכי ועוד שאין הלשון סובל לפרש כן:
נטלו במפה ואכלו חוץ לסוכה: פי' רש"י ז"ל משום נקיות ובחנם פי' כן דר' צדוק כהן הוה כדמוכח פי' מי שמתו ובס"פ כל פסולי והיה אוכל על טהרת תרומה וידים שניות הן ופוסלות את התרומה שזו היא אחת מי"ח דבר דבפ"ק דשבת דאפי' פחות מכביצה מקבל טומאה כדמוכח פ' שני דטהרות דתנן התם אין בו כביצה הוא טמא והכל טהור תוס' והר"ן ז"ל והתם ביומא דף ע"ט הכריחו עוד תוס' ז"ל דהכא לאו תרומה ממש הוה אכיל אלא חולין שנעשו על טהרת תרומה דלא התירו מפה אלא לאוכלי תרומה ממש דזהירי בה טפי אבל לאוכל חולין שנעשו עט"ת לא התירו אפי' לכהנים הלכך פחות מכביצה אין כביצה שלימה וכ"ש יותר לא. אכן כאן הניחו הדבור בתימה:
ולא בירך אחריו: דדריש כר' יהודה ואכלת ושבעת וברכת אכילה שיש בה שביעה דהיינו כביצה רש"י ז"ל. אבל לפניו בכל דהו בעי ברכה שהרי נהנה ואסור ליהנות מן העולם בלא ברכה וכן לר"מ דפוטר בפחות מכזית היינו דוקא לבסוף אבל בתחלה מברך אף אפחות מכזית ובהדיא מדקדק בירושלמי הכי. ומעשה דר' צדוק מייתי ליה בפ' כל הבשר (חולין דף ק"ז) אלא דהתם קתני וכשנתנו לו לר' צדוק אוכל פחות מכביצה נוטלו במפה ואוכלו חוץ לסוכה ואין מברך אחריו ופי' רש"י ז"ל וכשנתנו וכשהיו נותנין לו לר' צדוק אוכל שהוא פחות מכביצה נוטלו במפה ואוכלו ולא היה נוטל ידיו ולא היה מצריכו סוכה ולא ברכת המזון. וכתוב בבית יוסף טור א"ח סי' ר"י בשם הרא"ש ז"ל דר' צדוק לא בירך אחריו כלל פי' בנ"ר כיון שהוא פחות מכשיעור דאילו בירך ברכה אחרת היה הספר מפרש איזו ברכה בירך שכן ס"ל לה"ר יונה ז"ל ע"כ וכן דעת הרשב"א ז"ל. ודלא כר"י בעל התוס' דס"ל דעל פחות מכשיעור מברך אחריו בנ"ר:
אחת ביום ואחת בלילה: נלע"ד דאע"ג דסעודה ראשונה הויא בלילה נקט יום ברישא משום פתח דבריך יאיר א"נ לאשמועי' דלאו דוקא א' ביום וא' בלילה דא"נ בעי סעיד בקצת ימות החג מבעוד יום דהוו לפעמים ג' סעודות ביום א' יצא כיון דבין הכל הוו ארבעה עשר סעודות: וכתב ר' שלמה לוריא ז"ל לילי הוא כמו ליל אלא שהוא דבוק וקל להבין עד כאן. וכתב הרא"ש ז"ל דביום טוב חייב בפת אלא שאם ירדו גשמים פטור ואהא קתני חוץ מלילי יום טוב הראשון עד כאן. וביד שם סי' ז' ובטור אורח חיים סי' תרל"ט:
ועוד א"ר אליעזר וכו': גמ' האמר ר' אליעזר י"ד סעודות חייב לאדם לאכול בסוכה אמר בירא א"ר אמי חזר בו ר' אליעזר לאצל חכמים לומר שאין לדבר קצבה ואם רצה להתענות יתענה חוץ מלילי יום טוב ובהא מיהא פליג עלייהו דקסבר יש לה תשלומין כמו שיש תשלומין לקרבנות יום ראשון אף בי"ט האחרון והאי ישלים במיני תרגימה פי' דלאחר שסילק השלחן יביאו פרפראות ומעדנים לפניו כגון פירות וכסנין וקפלוטות מבושלות ובשר ודגים דאי ברפתא סעודה דיומא קא אכיל ומה היכר יש כאן שתהא לשם סעודה ראשונה הלא דרכו לסעוד היום כך פי' רש"י ז"ל ותוס' הקשו עליו כמה קושיות חדא מינייהו שדקדקו לשון ישלים דלא משמע לשון תשלומין אלא לשון השלמת חשבון של י"ד סעודות לכך פירשו הם דה"פ דחזר בו ר"א ממה שהיה מצריך סוכה ולעולם י"ד סעודות בעי ע"כ ולפירושם לילי יום טוב הראשון דנקט לאו דוקא. אלא משום דאם לא אכל לילי י"ט הראשון של חג צריך לשלם בפת לכל הפחות כזית דגן ושאר הימים אם לא אכל יכול לשלם ולהשלים במיני תרגימה מש"ה נקט ליל י"ט הראשון כך נלע"ד והוה משמע לע"ד לומר דלר' אליעזר מי שלא אכל לילי י"ט ראשון של חג המצות כזית מצה ישלים בימים האחרונים אלא שמצאתי בתוס' הנז' מן הקושיות שהקשו על פי' רש"י ז"ל היא דכיון דממצה ילפי' הא לא מצינו שיהא תשלומין ללילה הראשון של פסח: ובירוש' תני בשם ר"א מי שלא עשה סוכתו בערב הרגל אל יעשנה ברגל והא תני בר קפרא נפלה סוכתו ברגל יקימנה ברגל ר' אחא בשם ר' חנינא קנס קנסו ר' אליעזר שלא עשה סוכתו מערב הרגל מחלפא שיטתיה דר' אליעזר תמן הוא אומר י"ד סעודות חייב אדם לאכול בסוכה וכא אמר הכין א"ר אחא למצוה הושווה ע"כ: ובגמ' תניא ר' אליעזר אומר אין יוצאין מסוכה לסוכה ואין עושין סוכה בחולו של מועד וחכמים אומרים יוצאין מסוכה לסוכה ועושין בחולו של מועד ושוין שאם נפלה שחוזר ובונה אותה בחולו של מועד: ויליף בגמ' טעמא דר' אליעזר דאמר קרא חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים עשה סוכה הראויה לכל ז' ימי החג למדנו דאין עושין סוכה בחש"מ דאינה לז' ושמעי' מינה ג"כ דאין יוצאין מסוכה לסוכה דהא כן לאו סוכה לז' היא ורבנן ה"ק קרא עשה סוכה בחג:
של חג: מחק מלות של חג ה"ר יהוסף ז"ל ראשונות ושניות:
מי שהיה ראשו ורובו וכו': ביד שם פ' ששי סי' ח' ובטור א"ח סי' תרל"ד:
ב"ש פוסלין: והיא אחת מן הששה מקומות שהלכה כב"ש כדכתבינן בברכות פ' אלו דברים ואיתא בריש מכילתין דף ג' ודף ז' ובפ"ק דברכות דף י"א ובעירובין פ"ק דף י"ג:
אמרו ב"ה לב"ש מעשה שהלכו זקני ב"ש וזקני ב"ה לבקר את יוחנן החורוני ומצאוהו ראשו ורובו וכו': כך הוגה במשנת ה"ר יהוסף ז"ל:
זקני ב"ש וזקני ב"ה: מכאן ג"כ זכה ב"ה לקבוע הלכה כמותן שהקדימו דברי ב"ש לב"ה כמו שכתבנו בפ"ק דברכות:
בן החורוני: נראה דמבית חורון היה וכן פי' ה"ר שמשון ז"ל בפ"ג דמקואות גבי יוסי החורוני דבתוספתא:
ולא אמרו לו דבר: אית דלא גרסי לה: וכמו שכתבתי ג"כ בר"פ. גם ה"ר יהוסף ז"ל מחקו:
נשים ועבדים וכו': בהלכות סוכה ר"פ ששי טור א"ח סי' תרכ"ח ובת"כ פ' י"ז בפ' אמור.
בפי' ר"ע ז"ל נשים ועבדים וקטנים וכו' דאמר קרא כל האזרח בישראל להוציא את הנשים ע"כ: ומסקינן בגמ' דהלכתא היא וקרא אסמכתא בעלמא דעיקר קרא לרבות את הגרים אחא דלא תימא האזרח בישראל אמר רחמנא ולא הגרים קמ"ל. ופריך בגמ' סוכה מ"ע שהזמן גרמה היא ולא איצטריכא לא קרא ולא הלכתא ומשני אביי לעולם סוכה הלכתא ואיצטרי' סד"א תשבו כעין תדורו מה דירה איש ואשתו אף סוכה איש ואשתו קמ"ל רבא אמר איצטריך סד"א יליף חמשה עשר חמשה עשר מחג המצות מה להלן נשים חייבות אף כאן נשים חייבות קמ"ל:
קטן שאין צריך לאמו חייב: אביו או רבו להושיבו בסוכה. ואיתא ריש פ"ק דערכין. וכתב הר"ן ז"ל מדרבנן הוא דכה"ג שנפנה ואין אמו מקנחתו לדבי ר' ינאי או לר"ש בן לקיש שניעור משנתו ואינו קורא אימא אימא הגיע לחנוך קרינן ביה לענין סוכה וכל קטן שהגיע לחנוך חייב מדרבנן ואין החנוך שוה בכל מקום אלא כל חד וחד לפי עניינו דהכא תלינן באין צריך לאמו וגבי ראיה ביכול לעלות וכו' וגבי לולב ביודע לנענע וגבי ציצית ביודע להתעטף וגבי תורה ביודע לדבר כדאיתא בס"פ לולב הגזול ומשמע דאין צריך לאמו היינו מבן שש ולמעלה מדאמרינן בעירובין דקטן הצריך לאמו יוצא בעירוב אמו ופירשו התם עד בן שש שנים עכ"ל ז"ל:
ופָחַת: בקמ"ץ הפ"א:
כל שבעת הימים וכו' עושה אדם את סוכתו קבע ואת ביתו עראי: ביד שם פ' ששי סי' ה' ו' ובטור א"ח סי' תרל"ט:
משתסרח המקפה: ונלע"ד דמשום דקתני בסמוך מעשה שילדה כלתו של שמאי הזקן ופיחת את המעזיבה משום דשמאי מחמיר לחייב בחנוך אפי' קטן הצריך לאמו קתני נמי השתא כל ז' הימים וכו' דמותר לפנות מן הדין בשיעור שתסרח המקפה אכן ראוי להחמיר שלא לצאת אפי' בשיעור שתסרח המקפה אלא א"כ ירדו גשמים יותר מדאי דהא מושלין אותו ע"פ משל וכו':
עושה אדם את סוכתו קבע ואת דירתו עראי: ק"ק דהא מדקתני סוכתו קבע משתמע שפיר דביתו בעי למהוי עראי ואפשר לומר דמילתא אגב אורחיה אשמעי' דמי שהיה ראשו ורובו בסוכה וגם שלחנו בתוך הסוכה הוא דיצא י"ח דהיינו ביתו עראי לגמרי אע"פ שהוא סמוך לסוכתו וסתמא כבית שמאי דהלכתא כותייהו. ועוד דהא ביתו עראי בעינן לגמרי לכתחלה לכמה עניינים כגון לעיוני ולמאני מיכלא אחר שאכל או כגון שרגא אם הסוכה קטנה. עוד אפשר לומר שבא לרמוז במאי דקתני כל ז' הימים וכו' דאפי' ביום הז' אחר שגמר לאכול לא יפנה את כליו דלעולם בעי' שיהא ביתו עראי אא"כ ירדו גשמים. ובגמ' תנא משתסרח המקפה של גריסין וכתב הרוקח בשם הירוש' לא סוף דבר מקפת גריסין אלא אפי' מקפת כל דבר: ופי' הרמב"ם וסריחה בלשונם הוא כמו הפסד ע"כ. כלומר לשון קלקול ולא שיצטרך להסריח ממש דבשעה קטנה אינו מסריח ודכוותה טובא למלך שסרחה עליו מדינה כלומר שמרדה וגבי פסח תניא בפ' כל שעה יצאו אורז ודוחן שאינם באין לידי חמוץ אלא לידי סרחון אלא ששם פי' הרגמ"ה ז"ל לשון סרח העודף:
מושלין אותו משל לה"ד לעבר שבא למזוג לקונו ושפך הקיתון על פניו: כך הגיה ה"ר יהוסף ז"ל:
ושפך לו קיתון על פניו: איבעיא להו מי שפך למי עבד שפך לרבו וה"ק משל לעבד שהיה עושה לרבו עבדות שאינו מקובל על העבד שאינו עובדו כהוגן כך בידוע שאין ישראל עובדין אותו כשורה ושפיכת הקיתון היא ישיבת הסוכה או דילמא ה"ק ושפך לו רבו קיתון על פניו כלומר צא מלפני דאי אפשי בשמושך וירידת הגשמים היא שפיכת הקיתון ומ"מ סימן קללה הוא ומיהו פירושא דמתני' איבעיא לן שפיכת הקיתון מאי היא ישיבת הסוכה או ירידת הגשמים ופשיט ליה מברייתא דתניא בהדיא ושפך לו רבו קיתון על פניו. ונלע"ד דכוס מלא יין חי היינו הסוכה ומזיגת הכוס במים היינו ישיבה בסוכה ושפיכת הקיתון של המים קודם שימזוג בו היין היינו ירידת הגשמים שגורם לצאת מן הסוכה: ועיין בתשובות הרשב"א ז"ל סימן נ"ז: