מלאכת שלמה על כלים כט
<< · מלאכת שלמה · על כלים · כט · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
והטרטין: פי' בערוך בלשון שני הוא הבגד שמשליכות על ראשיהן בעת יציאתם לחוץ:
והפליון: בערוך נראה דגריס פליוס בסמ"ך:
בפי' ר"ע ז"ל צ"ל פקרסין כמו אפקרסותו אינה מעכבת דבפ' מי שמתו ובפ' ואלו מגלחין והוא לבוש התחתון ופתוח בכתיפיו כשלובשו קושרו כההיא דתנן בפ' בתרא דמסכת מקואות הקשר שבפקרסין שבכתף וכו'. וז"ל הרמב"ם ז"ל שם רפכ"א ושל חלוק שהוא קרוע מתחלתו ועד סופו ואחר שלובשין אותו מקבצים אותו בלולאות שיעור חוטיו עשרה אצבעות ע"כ:
סגוס: שם ברמב"ם כתוב בכל הדפוסין סגיס ביו"ד:
והקולקין: פי' בערוך חלוק של צמר ויש לו נימין והוא שק שלובשין אותו מבית מי שמצער עצמו בלע"ז צליצו ע"כ. ושם ברמב"ם כתוב והקלקלין בשני למדי"ן וז"ל והקלקלין השזורין מן השער ע"כ:
והפונדא: כתב הרב בצלאל אשכנזי ז"ל נ"א והפיודא:
והמעפורת: ושם ברמב"ם כתוב והשמלה והוא פי' למעפורת. ובהשגות והשמלה שנותן על ברכיו בשעה שמגלח זו מעפורת שבמשנה ע"כ:
והפרגוד: כצ"ל:
סוברוקין: בערוך גריס סווריקין בשני ווי"ן מקום הבי"ת והביאו ג"כ בערך ספרק ושני סופריקין וכתב דיש שונים סובריקין:
קלובקרין אָחַת: פי' שמיכה ס"א גלופקרין כן כתוב בערוך.
בפי' ר"ע ז"ל ויותר על מנין זה לא הוו חבור לא לטומאה ולא להזאה ע"כ. אמר המלקט נראה דצ"ל ויותר על מנין זה לא הוו חבור אלא לטומאה ולא להזאה דאלת"ה א"כ פסק כר' יוסי והלא הוא עצמו ז"ל פסק ואין הלכה כר' יוסי דוק:
של חרשין שמנה עשר: כך הגיהו הרב בצלאל אשכנזי ז"ל וה"ר יהוסף ז"ל:
יותר מכאן אם רצה לקיים טהור: פי' אע"פ שרצה לקיים טהור:
חוט מאזנים של זהבים וכו': הר"ש ז"ל נראה דגריס חוט מאזנים של חנונים קודם חוט מאזנים של זהבים שכן מצאתי ג"כ בפירושו ז"ל בכתיבת יד וכמו שאכתוב בס"ד בסמוך. וגם ה"ר יהוסף ז"ל כתב בס"א גרסי' בבא דחנונים קודם:
בסוף פי' ר"ע ז"ל כך פי' מורי הוא פי' הר"ש ז"ל אבל הרמב"ם ז"ל פי' יד הקורדום מאחריו הוא היוצא מן הנצב של הקורדום חוץ מן העין וא"ר יוסי שטפח הסמוך לברזל טמא והעודף על הטפח טהור ות"ק אומר שלש אצבעות ממנו טמאין בלבד ולשון הרא"ש ז"ל שתי ידים יש לקורדום אחד מלפניו ואחד מלאחריו עכ"ל ז"ל נראה שהוא מסכים לפירוש הרמב"ם ז"ל:
מלפניו טפח: פי' הטפח טהור ומעט פחות טמא. הרא"ש ז"ל [והוא תימא אצלי דפשיטא דמתני' כל הנו שיעורי הן לטמא ויתר מכאן טהור וכ"כ הר"מ פ"כ. ואולי טעמו של הרא"ש מדלא תנן הכא יתר מכאן טהור. (ח"נ).]:
בפי' ר"ע ז"ל והיוצא לאחר ידו קורא מאחריו באידך בבא וכו'. אמר המלקט הוא לשון הר"ש ז"ל דגריס בבא דחנוונים קודם בבא דזהבים כדכתבינן לעיל בסמוך:
הפרגול: שם ברמב"ם הגירסא הפרגל בלי וי"ו וכן הגיה הרב בצלאל ז"ל במשנתנו:
בפי' ר"ע ז"ל לפי שדרכו לאחוז בהן בידו אחת וכן אותם ששיעורם שלש אצבעות לפי שדרכו לאחוז בשלש אצבעות:
עוד בפירושו ז"ל יד המעצד של לגיונות גרסי' מצאתי בפי' הרמב"ם ז"ל בכתיבת יד אליגיונות באל"ף:
יד הקורנס של זהבים וכו': הוא ראש משנה שלאחר זו בפי' הרמב"ם ז"ל וכן הגיה הרב בצלאל אשכנזי ז"ל:
יד הבדיד ד': הר"ן ז"ל כתב בראש משקין שהראב"ד ז"ל גריס יד הבריר ד' בשני רישי"ן ופי' שהן בורות קטנים שבעיקרי הגפנים ע"כ וכן משמע לי קצת שגורס ג"כ הר"ש ז"ל וכן משמע ג"כ שגורס הרמב"ם ז"ל שז"ל שם פ"כ יד קורדום שחופרין בו ביררין של מים ד' טפחים ע"כ:
של נכוש: שם ברמב"ם הגירסא של נכש בלתי וי"ו:
מגריפה: פי' הרמב"ם ז"ל שמגיסים בה התבשיל:
ויד משמשי האור כל שהן: גרסי' ופירשו הרמב"ם והרא"ש ז"ל כל שהן מפני שצריכין יד ארוך להתרחק מן האור: