מלאכת שלמה על יומא ג
<< · מלאכת שלמה · על יומא · ג · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
אמר להם הממונה וכו': עד סוף סי' ב' בפ' שתי הלחם (מנחות דף ק'.) וכתבו שם תוס' ז"ל אומר ה"ר מאיר דה"ג מתיא בן שמואל ממונה על הפייסות אומר וכו' שהוא עצמו היה ממונה על כך ע"כ. ואיתה למתני' בגמ' ס"פ דלעיל ובעי לאתויי מינה סייעתא לר' יוחנן דאמר זר שסידר שני גזירי עצים חייב מיתה הואיל ועבודת יום היא מדקתני צאו וראו אם הגיע זמן השחיטה ואילו זמן שני גזירי עצים לא קתני ודחי הך דלית לה תקנתא אם נשחט בלילה קתני אבל שני גזירי עצים דאית להו תקנתא אם סדרן לפרקן ולחזור ולסודרן ביום לכך לא הטריחו לעלות לגג ולראות אם הגיע שאותו הטורח לא הטריחו אלא שפעם אחת עלה מאור הלבנה ודימו שהאיר המזרח ושחטו את התמיד אבל סדור שני גזירין סודרן משרואין בקרקע העזרה שהאיר המזרח ואם טעו במאור הלבנה לא איכפת להו שהרי יש תקנה בדבר ואיתא נמי בירושלמי פ' שני דר"ה:
ברקאי: ה"ר יהוסף ז"ל הגיה ונקד בוּרְקִי:
ומתיא: בתיו אחת גרסי' וכן מצאתי מוגה גם ע"י ה"ר יהוסף ז"ל וכתב פי' מתיא בן שמואל כשהיה הוא הממונה היה אומר בלשון זה וכן מצינו במסכתא שקלים שהיה הוא הממונה ע"כ:
בפ' ר"ע ז"ל אמר להם הממונה הוא הסגן. וכן פי' ג"כ במסכת תמיד פ"ג והוא פי' רש"י ז"ל אבל תוס' ז"ל בפ"ק דמכלתין דף ט"ו דחו זה הפירוש מכח הירוש' והעלו דממונה לאו היינו סגן אלא ממונה אחר היה ושמא היה ממונה על הפייסות דמיקרי ממונה סתם כדתנן בפירקין דלעיל הממונה אומר להם הצביעו וכן כתבו ג"כ שם ס"פ שתי הלחם:
עד שבחברון: פי' הרגמ"ה ז"ל מתיא בן שמואל אומר כך היה אומר הרואה האיר פני כל המזרח וקאמ' ליה האי דקאי אארעא עד שאתה יכול לראות חברון מאור היום ע"כ. נרא' שהסכים לתירוץ ראשון דבגמ' בעי מאן אמר הן ומשני איבעי' אימ' הך דקאי אאגרא אמ' איהו האיר פני כל המזרח וא"ל האי דקאי אארעא עד שבחברון וא"ל איהו הן ואב"א האי דקאי אארעא אמר הן כיצד אמ' האי דקאי אארעא האיר פני כל המזרח בלשון שאלה וזה אומר לו עד שבחברון האיר וא"ל האי דקאי אארעא הן כך אני שואל. עוד גרסי' בגמ' תניא ר' ישמעאל אומר ברק ברקאי ר' עקיבא אומ' עלה ברקאי נחומא בן אפקשיון אומ' אף ברקאי בחברון מתיא בן שמואל הממונה על הפייסות אומ' האיר פני כל המזרח עד שבחברון ר' יהודה בן בתירא אומר האיר פני כל המזרח עד בחברון: ועיין בתשובו' הרשב"א ז"ל סימן תכ"ג. ועיין תו במ"ש בפ"ג דתמיד סי' ב'. וביד פ"א דהלכות תמידין ומוספין סי' ב' ובספ"א דהלכות עבודת יום הכפורים:
ולמה הוּצְרְכוּ וכו': כך נקד החכם הר"מ דילונזאנו ז"ל: וה"ר יהוסף כתב נ"א צרכו נ"א נצטרכו: ובגמ' פריך ומי מיחלף צמוח תימור חמה בצמוח תימור לבנה והתניא רבי אומר אינו דומה תימור של לבנה לתימור של חמה תימור של לבנה מתמר ועולה כמקל תימור של חמה מפצע לכאן ולכאן ומשני תנא דבי ר' ישמעאל יום המעונן היה ומפציע לכאן ולכאן שהרקיע קשור בעבים ואין התימור נראה בעד ערפל אלא במקום הפזור במקומות הרבה בין עב לעב:
הורידו: בירוש' ורש"י ז"ל והורידו וכתב הר"מ הנז' ז"ל דכן בגמ' סכ"י. וכל הַמֵטִיל מים כך נקד הר"מ הנז' ז"ל המם בצירי ודגושה וביד פ"ה דהל' באת מקדש סי' ג' ה' ואיתא בבית יוסף א"ח סי' ז':
אין אדם נכנס לעזרה לעבודה: גרסי' וכן היא בירוש' ורש"י ז"ל והיינו עזרת ישראל: ובירוש' כיני מתני' לא היה אדם נכנס לעזרה ולעבודה אפי' טהור עד שהוא טובל לא סוף דבר לעבודה אלא אפי' שלא לעבודה וביד שם סי' ד' ובפ' שני דהלכות עבודת יום הכפורים כולה מתני' ע"ס סי' ו' וביד בפ' רביעי:
עד שיטבול: שהדברים קל וחומר וכו' זו דברי בן זומא אבל ר' יהודה אומר סרך טבילה היא זו כדי שיזכור טומאה ישנה שבידו ויפרוש ובגמ' מפ' במאי קמיפלגי דלבן זומא דאמ' ק"ו מחיל עבודה דקל וחומר דאורייתא הוא לר' יהודה לא מחיל עבודה דמדרבנן הוא ופריך עלה ולבן זומא מי מחיל והתניא וכו' ומסיק אלא למיקם בעשה קמיפלגי לבן זומא קאי בעשה לר' יהודה לא קאי בעשה ומפ' בגמ' דאפי' חציצה פוסלת בטבילה זו דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון ומשו' דהא טבילה מעלה יתירה היא וחומרא יתירה היא דאפי' טהור גמור הנכנס אפי' לביאה ריקנית גזור דיטבול דשמא יעבוד:
וכולן בקדש בגג בבית הפרוה חוץ מזו בלבד: תימא לי והא גגין ועליות לא נתקדשו וי"ל דגג בית הפרוה היה שוה לקרקע עזרה דכה"ג משני בס"פ כיצד צולין אהא דפריך מהלשכות בנויות בקדש ופתוחות לחול תוכן חול וגגותיהן קדש בשגגותיהן שוין לקרקע עזרה אבל תימא לי אי גג בית הפרוה שוה לקרקע עזרה מסבה למה לי דתנן בסוף מדות לשכת המדיחין וכו' משם מסבה עולה לגג בית הפרוה וי"ל דגג בית הפרוה אע"ג דשוה לקרקע עזרה לא היה לו פתח לעזרה משום צניעות לפי שכ"ג טובל שם אלא היו נכנסין לו דרך לשכת המדיחין שהיתה תחת הקרקע ומשם מסבה עולה לגג בית הפרוה וצריך לומר דלשכת המדיחין תוכה קדש דאלת"ה ה"ל גג בית הפרוה כמו לשכות הבנויות בקדש ופתוחות לחול דאמרי' לעיל דתוכן חול אלא על כרחך לשכת המדיחין שגג בית הפרוה פתוח לה תוכה קדש תוס' ז"ל: ונרא' שהם ז"ל היו גורסין וכולן בקדש על גג בית הפרוה. ועיין במ"ש בסוטה ס"פ אלו נאמרין בשם הראב"ד ז"ל. ובת"כ היא שנויה סוף פ' ששי דפ' אחרי מות וכתב שם ספר קרבן אהרן בשם תוס' ז"ל דהא דלא טביל במקום קדוש טבילה ראשונה ג"כ כך הסברא נותנת לפי דאכתי לא נתקדש בבגדי קדש והובא ג"כ בתוספת יום טוב. ובגמרת הרב בצלאל אשכנזי ז"ל שהוא מוגה מכמה ספרי כתיבת יד מדוייקים שהיו בידו מחק מן המשנה. וגם מן הפסקא מחק מלות ועשרה קדושין וגם מלת ומקדש ולפי זה לא הוזכרו הקדושין במשנה אלא בברייתא. אכן ה"ר יהוסף ז"ל כתבו בשם ס"א. ובגמ' אמ' רב חסדא גמירי חמש טבילות ועשרה קדושין טובל כ"ג ומקדש בו ביום ובברייתא בגמ' ילפי' לה מקראי והקשו תוס' ז"ל תימא לי אי הלכתא קרא למה לי ותרצו אי לאו קרא ה"א חמש טבילות יטבול אפי' בזה אחר זה כולם ביחד להכי איצטריך קרא דכשהיא משנה מעבודה לעבודה עבוד להו ואי לאו הלכתא ה"א אינו משנה לעבודה אלא שלש פעמים דהוו להו שלש טבילות ותו לא ע"כ:
פָרְסוּ סדין של בוץ בינו לבין העם ופשט: גרסי' וצריך למחוק קדש ידיו ורגליו דברישא. וכך נקט הר"מ הנז' ז"ל הפ"א בקמץ. ובגמ' מתני' דלא כר"מ דתניא פרסו סדין של בוץ בינו לבין העם פשט ירד וטבל עלה ונסתפג הביאו לו בגדי זהב ולבש וקדש ידיו ורגליו ר"מ אומ' פשט קדש ידיו ורגליו עלה ונסתפג הביאו לו בגדי זהב ולבש וקדש ידיו ורגליו ואטבילה ראשונה נמי פליג דבעיא תרי קדושי וטעמא דר"מ דס"ל דשני קדושין שהצריך הכתוב בין בגד לבגד משום בגדי קדש שהוא בא ללבוש הוא ורבנן ס"ל חד אפשיטה וחד אלבישה הלכך הכא דפשיטה דבגדי חיל היא לא בעי קדוש וקדוש עשירי משכחת לה לרבנן כשגמר עבודת כל היום ופושט בגדי קדש ולובש בגדי חול עביד לה התם כשבא לפשוט בגדי קדש דלדידהו ס"ל חד אפשיטה וחד אלבישה ולר"מ לא מקדש מידי שהרי אינו בא ללבוש בגדי קדש ורב חסדא אית ליה אליבא דרבי סברא שלישית דשני הקדושין שניהם צריכין להיות קודם לבישה אלא שהאחד אחר פשיטה קודם טבילה והאחד אחר טבילה מיד קודם לבישה ופליג ארבנן ואר"מ דאילו רבנן אמרי כשהוא לבוש מקדש ואיהו אמר כשהוא פושט מקדש ואילו ר"מ אמר כשהוא לובש מקדש הך קדוש בתרא כדקתני בברייתא דלעיל ולבש וקדש ידיו ורגליו ואיהו רבי אמר כשהוא פושט מקדש ואמ' רב אחא בר יעקב הכל מודים ואפי' רבי דקדוש שני שלאחרי טבילה שהוא הסמוך לפני עבודה שלובש הבגדים שהוא מחליף ואח"כ מקדש ואינו מקדש כשהוא ערום דכתי' גבי קדוש בגשתם אל המזבח ירחצו מי שאינו מחוסר אחר קדוש אלא גישה יצא זה שמחוסר אחר קדוש לבישה וגישה ואמרי' בגמ' דלא רב חסדא אית ליה דרב אחא ולא רב אחא אית ליה דרב חסדא דא"כ דאית להו כהדדי הוה להו חמיסר קדושין לרבי שלש בכל טבילה ב' כשהוא ערום ואחד כשהוא לבוש:
הביאו לו את התמיד: פ"ק דמכילתין דף ט"ו ובפ' השוחט (חולין דף כ"ט:)
מֵרֵק: בנקודת ציר"י המ"ם והרי"ש נקדם הר"מ הנז' ז"ל:
על ידו: כמו בשבילו והכי תנן נמי בפ' הפועלין קוצץ אדם ע"י עצמו ע"י בנו ובתו וכו'. ועיין במ"ש שם פ"ק דמכלתין ראש הפרק ובמה שכתבתי בארך בשם הראב"ד ז"ל ר"פ לא היו כופתין:
את הראש ואת האברים: נלע"ד דלמעלת חשיבות הראש הזכירו לבדו אע"ג דבכלל אברים הוי:
ואת החביתין ואת היין: כצ"ל. וסלת דלא תנייה הכא אפשר שרצה לרמוז לנו שודאי היא בכלל הסלת דחביתין כיון שהיא בכל יום תמיד כמותה ותו דלשניהם שם מנחה דמטעם זה תנא בפירקי' דלעיל חביתין גבי סלת והדר תני יין אע"ג דיין וסלת תרוייהו צרכי התמיד נינהו משום דלשניהם שם מנחה להם ועוד אפשר לומר שמפני שהוא קרבן שלו ושמח בו שזכה להקריבו ביום הכפורים לרמוז לנו זה סתם התנא ולא פירש הסלת שהיא סלת כמו החביתין:
קטרת של שחר וכו': גמ' מני אי רבנן בין דם לנרות מיבעי ליה אי אבא שאול בין נרות לאברים מיבעי ליה לעולם רבנן היא ובסדרא לא קמיירי וכמו שפי' ר"ע ז"ל:
ושל בין הערבים בין אברים לנסכים: גמ' מנא ה"מ א"ר יוחנן דאמר קרא כמנחת הבקר וכנסכו תעשה כו' ופי' הרמב"ם ז"ל וענין חמום המים הוא שהיו מחממין עששיות של ברזל מעיה"כ ומניחין אותן באש עד למחרת ומכבין אותן במים שהיה טובל בהן והיו נפשרין המים וזו אינה מלאכה כי אין כוונתן השקאת הברזל לחזקו כמנהג הלוטשין אבל כונתם חמום המים והעיקר אצלנו מלאכת מחשבת אסרה תורה ועוד עיקר אחר אצלנו אין שבות במקדש ולפיכך הותר זה המעשה וכמו כן אם הוסיפו מים חמים שהוחמו מערב הצום במים שטבל בהן מותר ע"כ. וקצת קשה לע"ד דלעיל בסימן ב' כשהזכיר טבילה ראשונה ה"ל למיתני דין חמום מים חמין לכ"ג וביותר שם מפני שאז הוא שחרית והקור יותר חזק ושמא שאותה מפני שהיתה בחול לא הותר להם להטיל ועוד שכאן בקדש הוו ד' טבילות אבל אה"נ שגם טבילה ראשונה כיון שאם רצה לטבול אותה בפנים רשא' מחמין לו חמין ומטילין לתוכה וכבר יתכן לומר בהפך דדוקא הני טבילות שהן חובה יותר רשאין להקל בהן אבל טבילה ראשונה כיון שאינה אלא להוסיף כונתו שמא יזכור טומאה ישנה שבידו אין להתיר לחמם אותה לו (עיין):
מְחַמִּין: גרסי' בדגש תמורת מ"ם הכפל:
וּמְטִילִין: נקד הר"מ הנז' ז"ל המ"ם בשבא:
לתוך הַצוׁנִין: כך הוגה ע"י ה"ר יהוסף ז"ל בכל מקום שהוא מוזכר:
פרוה: יש מן החכמים שאומרי' כי חפר מחלה בקדש עד שיראה עבודת כ"ג ביום הכפורים והרגישו חכמים באותה חפירה שבאותו מקום שחפר ומצאוהו ואותה הלשכה קרויה על שמו ע"כ מן הערוך:
ר"מ אומר וכו': כבר נתפרש טעמו לעיל בסמוך:
היה לבוש פִילוּסִין: בנקודת חיר"ק תחת הפ"א:
הנדויין: ס"א הנדבין:
וחכמים אומרים בשחר וכו': כתב הר"מ דילונזאנו ז"ל ה"ר לויירו גריס ר' יהודה אומר בשחר וכו' ובגמ' דכ"ע מיהא דשחר עדיפי מנלן אמר רב הונא בריה דרב עילאי אמר קרא בד בד בד בד ארבעה זימני כתיב בלבישת שחרית למימר דהוי בד בד המובחר בבד וכתבו תוס' ז"ל נראה לי חד לגופיה וחד בד לשון לבד שאין לובש עמהם בגדי זהב כדרך שהוא עושה כל ימות השנה ובד שלישי לומר יותר טוב מבד של שאר ימות השנה והרביעי לומר שטוב משל ערבית א"נ בד שלישי ורביעי מידריש הכי בד המובחר שבבד ע"כ:
אלו משל צבור: נ"א אלו נוטל מן ההקדש. וכתב הר"מ הנז' ז"ל וכן הוא בתוספתא ובירוש' ובג' סכ"י. וביד פ"ח דהלכו' כלי המקדש סי' ג' ושם הראה כ"מ מקומו אע"פ שלא הראה בפ"ד דשקלים:
בא לו אצל פרו: פרק קבלה דף כ':
ופרו היה עומד בין האולם ולמזבח: משום [חולשא] דכ"ג כדפי' ר"ע ז"ל ובהכי מיתוקמא מתני' בין כותיה דר' אלעזר בר"ש דאמר דוקא עד בין האולם ולמזבח והוא בכלל הוא קרוי צפון ולא מקום דריסת רגלי ישראל ומקום דריסת רגלי הכהנים ובין כותיה דרבי דמוסיף אף אלו:
עומד במזרח: אחוריו למזרח:
ומתודה וכו': דת"ר וכפר בעדו ובעד ביתו בכפרת דברים הכתוב מדבר דהיינו ודוי או אינו אלא כפרת דמים הרי אני דן נאמר כאן כפרה ונאמר בשעיר המשתלח כפרה לפני ה' לכפר עליו מה להלן כפרת דברים אף כפרה האמורה בפר כפרת דברים וכי תימא נילף משעיר הנעשה בפנים שכפרתו בדמים הרי הוא אומר והקריב את פר החטאת אשר לו וכפר בעדו ובעד ביתו ועדיין לא נשחט הפר דבתר הכי כתיב ושחט את פר החטאת אשר לו ומנין שבאנא וכו' עויתי פשעתי חטאתי מתני' ר"מ היא ושמו שפי' ר"ע ז"ל בפירקין דלקמן. ועיין בספר קרבן אהרן פרשה ב' דפ' אחרי מות:
אני וביתי: ואינו אומר כאן בודוי ראשון ובני אהרן ועיין במה שכתבתי בשם תוס' ז"ל בספ"ק דשבועות:
אנא בשם: גרסינן בבית וכן בתוספתא ובירוש' א"ר חגי בראשונה הוא אומר אנא השם ובשנייה הוא אומר אנא בשם. אבל ר"ח ז"ל גריס במתני' בשניהם אנא השם ודחה הירוש' ועיין בטור א"ח בסימן תרכ"א. וכתוב שם בספר הלבוש ומה שאומרי' אותו בלשון אנא השם ולא בכנוי באל"ף דלי"ת מפני שהכהן לא היה קורא אותו במקדש כמו שאנו קורים באל"ף דלי"ת אלא היה קורא אותו במקדש בד' אותיותיו בכתיבתו מה שאין אנו רשאין לקוראו וכן כי הוא הנקרא שם המפורש שהוא המקור לכל השמות ע"כ בקיצור:
והן עונין אחריו: כתב הר"מ דילונזאנו ז"ל וז"ל ה"ר לויירו ז"ל גריס כאן והכהני' והעם וכו' ואף הוא היה מתכוין וכו' ככתוב בסדורי' וכן גריס הרמב"ם ז"ל ע"כ וגם ה"ר יהוסף ז"ל כתב שכן ראוי לגרוס דהא יותר הגון הוא שיאמרו גבי הזכרת השם הראשון היאך היו עושים ושכן הוא ברוב הספרים. ובגמ' תניא רבי אומר כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו אמ' להם משה לישראל בשעה שאני מזכיר שמו של הקב"ה אתם הבו גודל חנניא בן אחי ר' יהושע אומר זכר צדיק לברכה אמר להם נביא לישראל בשעה שאני מזכיר צדיק עולמים אתם תנו ברכה וביד פ' שני דהל' עבודת יוה"כ ובפ"ד:
למזרח העזרה: חוזר לאחוריו לצד מזרח.
הַסֶגֶן: כנלע"ד לנקד וכן [נקד] ג"כ הר"מ הנז' ז"ל וכדלקמן רפ"ד:
הסגן מימינו וראש בית אב משמאלו: הא דקתני מימינו לא שילך אצלו ממש דהא אמר רב יהודה המהלך לימין רבו ה"ז בור ולא אחורי רבו ממש דהא תניא אחורי רבו ה"ז מגסי הרוח אלא דמיצדד אצדודי שיתכסה בו מקצת רבו. ירוש' חמשה דברים היה הַסֶּגֶן משמש הַסֶּגֶן אומר לו אישי כ"ג הגבה ימינך. הַסֶגֶן מימינו וראש בית אב משמאלו. הניף הַסֶּגֶן בסודרין. אחז הַסֶּגֶן בימינו והעלהו. לא היה כ"ג מתמנה להיות כ"ג עד שהוא נעשה סֶגֶן ע"כ:
ובה שני גורלות: בברייתא תניא ונתן אהרן על שני השעירים גורלות גורלות של כל דבר והא קמ"ל לפי שמצינו בציץ שהשם כתוב עליו והוא של זהב יכול אף זה כן ת"ל גורל גורל ריבה ריבה של זית ריבה של אגוז ריבה של אשכרוע ובלבד שיהיו שוין שלא יעשה א' של זהב וא' כל כסף אחד קטון ואחד גדול: וכתב ה"ר יהוסף ז"ל של אשכרוע היו נ"ל שהקלפי והגורלות כולם היו של אשכרוע ע"כ. וביד פ"ה דהלכות ביאת מקדש סימן י"ד וברפ"ג דהלכות עבודת יום הכפורים וסימן ב' ג':
בן קטין וכו': ברייתא פ' שני דמכלתין קרובה ללשון משנתנו בדף כ"ה ובפ' קבלה דף כ' מתני' גופה: ובגמ' תנא כדי שיהיו י"ב אחיו הכהנים העסוקים בתמיד מקדשין ידיהם ורגליהם בבת אחת תנא שחרית במלואו מקדש ידיו ורגליו מן העליון ערבית בירידתו מקדש ידיו ורגליו מן התחתון ע"כ וקשיא לי בהאי תוספתא תנייתא דאי מיירי קודם שעשה בן קטין הי"ב דד כדמשמע לישנא דעליון ותחתון דקתני לשון יחיד אם כן ה"ל לתלמודא להביאה ולסדרה קודם האחרת מלבד שצריך לסבול עוד דוחק אחר ולומר שלא היו מכוונין זה תחת זה צריך לדחוק ג"כ ולומר שכל הי"ב כהנים היו מקדשין ידיהם ורגליהם מן העליון וכן כולם מן התחתון בזה אחר זה יקשה לנו עוד דא"כ כשעשה בן קטין י"ב דד נהי שתקן שיהיו הי"ב כהנים מקדשין בבת אחת אבל מצד אחד קשיא לי שערבית בירידתו כיצד היו יכולין עוד לקדש מן הי"ב דדין אם עשאם למעלה ואם נאמר שעשאם כולן למטה א"כ יקשה עלינו לשון התוספתא דלכאורה משמע דאף אחר תקון בן קטין היו מקדשין שחרית מן העליון וערבית מן התחתון מדהביאה התלמוד בתר ההיא דכדי שיהיו י"ב אחיו הכהנים דמשמע דתרוייהו השני תוספתות בחד שיטתא אזלי ואם נאמר שגם הוא עשה ששה דדין למעלה וששה דדין למטה מכוונות אלו שלא כנגד אלו באלכסון גם זה דוחק ועוד שהרי עדיין בין הערביים אינם יכולין לקדש בבת אחת שכבר ירדו המים שנתמעטו ואם נאמר שעשה י"ב למטה וי"ב למעלה לא משמע כן כלל מלשון המשנה ולא מלשון התוספתא וי"מ שעשה הדדין בעלי שתי פיפיות והדדין ארוכין וגבוהין עליונים לקדש מהן שחרית ותחתונים לקדש מהן ערבית וגם זה דוחק ואין מן הלשון משמעות כלל עליו לכן המחוור שנראה לע"ד בזה הוא שבתחלה היה דד אחד למעלה ודד א' למטה אפשר מכוונים מעט זה תחת זה ואפשר רחוקים זה מתחת זה וכשבא בן קטין הוסיף עשרה דדין והעליון הניחו מכוון למעלה באמצע הי"א התחתונים באופן שאין תחתיו מכוון שום דד מן האחד עשר ובשחרית שהיו י"ב כהנים מתעסקין בתמיד היו כולם מקדשין בבת אחת א' מהם מן העליון והאחד עשר מן האחד עשר דדין אשר היו קצת למטה ממנו שלא היה עליון גבוה מן התחתונים רק שיעור שיהיו המים למעלה הימנו כדי קדוש ידים ורגלים של אחד מהן המקדש שחרית מן הדד העליון הן חסר הן יתר ובין הערבים שאין צריך לעבודת התמיד רק י"א כהנים כדתנן בין הערבים בי"א היו כל הי"א מקדשין מן התחתונים שעדיין הכיור שם מלא מים מן סמוך לדדין התחתונים כמו אמה או פחות או יותר והשתא דייק שפיר דקתני ברישא מן העליון לשון יחיד שלא היה לעולם למעלה עליון רק אחד אפי' אחר תיקון בן קטין ואיידי דתני רישא שחרית מן העליון נקט נמי בסיפא ערבית מן התחתון אע"פ שהאמת הוא שהיו למטה י"א תחתונים זהו מה שנלע"ד. וה' יצילנו משגיאות. ותמהתי שלא פירש רש"י ז"ל בזה דבר וגם לא ראיתי מי שדבר בזה ואפי' הרמב"ם ז"ל ביד ספ"ג דהלכות בית הבחירה ובפ"ה דהלכות ביאת מקדש לא הזכיר כלל תוספתא זו השנייה אלא שבענין המוכני פירוש הוא שם וגם כאן בפירוש המשנה וז"ל אשר שם בהלכות בית הבחירה ומוכני עשו לו לכיור שיהיו בה המים תמיד והיא חול כדי שלא יהיו המים שבה נפסלין בלינה שהכיור מכלי הקדש ומקדש וכל דבר שיתקדש בכלי קדש אם לן נפסל ע"כ. וז"ל ג"כ בפי' המשנה והכיור מכלי שרת וכשהיו בו מים נתקדשו ונפסלו בלינה וזה עשה כלי סביב לכיור והיו בו המים תמיד והיו שותתין מאותו כלי לכיור כדי הצורך ראשון ראשון ואותו הכלי נקרא מוכני ע"כ אבל שם בהלכות ביאת מקדש פי' בענין מוכני כפי' רש"י ז"ל וכן הוא שם ג"כ בהשגות בהלכות בית הבחירה ויתכנו דברי לפי פי' זה:
בלשון ר"ע ז"ל המתחיל בן קטין וכו' עד כדאמרן בפרק צריך להיות כדאמרן לעיל בפ' בראשונה:
מונבז המלך עשה כל ידות וכו': ביד פ"א דהלכות בית הבחירה סי' י"ט ובספ"ג ובערוך גריס מולבז בלמ"ד. ומבית חשמונאי היה כמו שכתבתי בסימן ו' דבפ"ג דמסכת נזיר דשם ה"פ. אכן אותו מונבז דבמדרש רבה סוף פרשת לך לך דף כ"ט דגרסי' התם מעשה במונבז המלך ובזוטוס בניו של תלמי המלך שהיו יושבין וקורין בספר בראשית כיון שהגיעו לפסוק הזה ונמלתם את בשר ערלתכם הפך זה פניו לכותל והתחיל בוכה וזה הפך פניו לכותל והתחיל בוכה הלכו שניהם ונימולו לאחר ימים היו יושבים וקורין בספר בראשית כיון שהגיעו לפסוק הזה ונמלתם את בשר ערלתכם אמר אחד לחברו אי לך אחי א"ל את אי לך לי לא אוי גילו את הדבר זה לזה כיון שהרגישה בהם אמן הלכה ואמרה לאביהם בניך עלתה נומי בבשרן וגזר הרופא שימולו אמר לה ימולו מה פרע לו הקב"ה א"ר פנחס בשעה שיצא למלחמה עשה לו סיעה של פסכוון (פי' מארבים) וירד מלאך והצילו ע"כ. נראה שאותו הוא מונבז אחר יוני בנו של תלמי המלך ששינו בעבורו כמה תיבות בספר תורה אותם הע"ב זקנים שכינס כדאיתא בפ"ק דמגלה דף ט': ואשכחן נמי תנא ששמו מונבז בברייתא דמייתי בשבת פ' כלל גדול (שבת דף ס"ח ע"ב) ומונבז פוטר וכך היה מונבז דן לפני ר' עקיבא וכו'. ובגמ' פריך וליעבדינהו לדידהו דזהב ומשני אביי עלה בידות סכינים שאי אפשר לעשות סכינים עצמן של זהב ומותבינן עליה מברייתא דקתני בהדיא וידות הכלים וידות הסכינים דמוכח ודאי דכלים לאו היינו סכינים ותרגמה אביי בקתתא דנרגי וחציני פי' ידות הקרדומות והמגלות:
הילני אמו וכו': הרא"ש דברכות דף ע"ב ובגמ' תנא בשעה שחמה זורחת ניצוצות יוצאות ממנה פי' מן החמה שזורחת מן המזרח ונוטה על פתח ההיכל שהוא לצד מערבי והעם העומדים בעזרה יודעים שהגיע זמן קריית שמע אבל אנשי משמר היו מקדימין לק"ש שמא תמשך עליהן העבודה וימנעו מלקרות ואנשי מעמד היו מאחרין מלקרות ק"ש עד כלות העבודה של התמיד:
נברשת של זהב: ירושלמי תרין אמוראין פליגי עלה חד אמר מנרתא וחד אמר קונקיתא תרגום עקילס לקבל נברשת לקבל לַמְפַרָס והיינו עששית ע"כ. ופי' הגאון ה"ר סעדיה ז"ל בספר דניאל סי' ח' וז"ל ואית דאמרי לקבל נברשתא עששית הדולקת משנה לשנה ופתרון נברשתא נר בר שתא ע"כ:
אף היא עשתה טבלא של זהב וכו': גמ' שמעת מינה כותבי' מגלה לתינוק להתלמד ופלוגתא היא בפ' הניזקין (גיטין דף ס') ומסיק התם בסרוגין אם לא שכב ואחריו ראשי תיבות עד סוף המקרא ואת כי שטית ואחריו ראשי תיבות עד סוף המקרא יתן ה' אותך ואחריו ראשי תיבות עד סוף המקרא ובאו המים ואחריו ר"ת וה"נ מסיק התם בפ' הניזקין באלף בית פי' מכל מלה אות אחת: ועיין על זה במה שכתבתי בשם הרמב"ם ז"ל בפ' שני דסוטה סי' ד':
בפי' רעז"ל כיון שהגיעו לנמל של עכו. אמר המלקט כן הוא בבבלי גם בפי' הרמב"ם ז"ל אמנם בירוש' כתוב נמל של יפו והכי מסתבר טפי:
ואלו לגנאי וכו': פ' שני דהלכות ביאת מקדש סימן ב':
הוגדס: גרסי':
בן לוי: פי' רש"י ז"ל מן הלוים. וקרוב לודאי שהערוך [*) עי' מ"ש ע"ז בערוך השלם ערך הגדום.] היה גורס הגדום בגימ"ל דלי"ת וי"ו מ"ם. ובגמ' תנא כשהוא נותן קולו בנעימה מכניס גודלו לתוך פיו ומניח אצבעו בין הנימין עד שהיו אחיו הכהנים נזקרין בבת ראש לאחוריהם פי' נרתעין לאחוריהם:
ועל האחרונים וכו': בבלי וירוש' תנא כולן מצאו טענה ותשובה ובן קמצר לא מצא תשובה לדבריו:
ושם רשעים ירקב: גמ' מאי ושם רשעים ירקב א"ר אלעזר רקביבות תעלה בשמותיהם פי' דלא מסקי' בשמייהו ולא יקרא אדם לבנו שם אדם רשע. ומפ' בגמ' על הא דכתב קרא רשעים לשון רבים ולא נקט לשון יחיד כדכתיב בריש קרא שהצדיק ע"י מעשיו הוא נזכר לטובה והרשע אף ע"י חברו הוא נזכר לרעה: