מהר"ם על הש"ס/פסחים/פרק א

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רי"ף | רבינו אשר | ר"ן | רבינו חננאל | הרמב"ן | הריטב"א | תוספות רי"ד | מהר"מ חלאווה
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש

על ש"ס: מהר"ם | ראשונים | אחרונים

ב.

ברש"י ד"ה אור לארבעה עשר גרסינן לאפוקי אור י"ד וכו' או לאור י"ד וכו':

ד"ה ובמה אמרו לקמן במתני'. ר"ל במשנה זו ב"ש אומר וכו':

ב:

בתוס' ד"ה ר"א וכו' כדאמר בהשוכר את הפועלים פועל בכניסתו משלו ביציאתו משל בעה"ב פי' וכו' כצ"ל:

בא"ד ולמאי דסליק אדעתיה דאור אורתא כב"ש וכו' ס"א מיהו וקאי בין אס"ד ובין אמאי דמסקינן:

ג.

ברש"י ד"ה אם שיווה לו וכו' שעד שקיעת החמה של שמונים דמיה טהורים כצ"ל:

ד"ה מה להלן וכו' כדכתיב והנותר ממנו עד בוקר באש תשרופו כצ"ל:

בתו' ד"ה ת"ל ביום וכו'. ואיצטריך ביום למעוטי שלא ישרף בלילה שלאחר כן פי' אם לא שרפו ביום ג' צריך להמתין עד יום ד' ולא ישרפנו ליל ד' ודו"ק:

ד"ה שהרי בזב וכו' לדבר דרך כבוד כו' זה אינו דהא אתי למעוטי כן פי' הר"ן ע"ש:

ג:

בגמ' ואיבעית אימא ביעתותא דדוד נמי ליכא משום ביעתותא דהר איכא כצ"ל:

בתוס' ד"ה שמץ פסול וכו' פירוש לע"א וכו' ר"ל אם שמש לע"א:

ד.

ברש"י ד"ה מסירת מפתח וכו' נכנס ליל ארבעה עשר חלה חובת וכו' כצ"ל:

בתוס' ד"ה אבא קיים וכו' זאת גירסת פר"ח פי' רבי חייא שאל וכו' כצ"ל:

ה.

ד"ה כדתניא וכו'. אע"ג דכתיבי טובא פי' ראשון בהנך וכו' כצ"ל:

ד"ה דברי ר' ישמעאל וכו' ובכמה דוכתי פריך מרבי ישמעאל אתנא דבי רבי ישמעאל ר"ל א"כ משמע דחד תנא הוא:

ה:

בגמ' והלא כבר נאמר לא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור כצ"ל:

ו:

בגמ' אמר רבא גזירה שמא ימצא גלוסקא יפה ודעתיה עלויה וכי משכחת וכו' ע"ל דף כ"א בתוס' ד"ה ואי אשמועינן חיה וכו':

ז.

בתוס' ד"ה בלבער כ"ע לא פליגי וכו' תדע שהרי ברכת אירוסין אינו מברך אלא אחר אירוסין כך היא סברת ר"ת לברך אחר אירוסין דדלמא הדרא בה אבל אנו נוהגין לברך קודם אירוסין ועיין בטא"ה סי' ל"ד:

ז:

בתוס' ד"ה ונרות מנר וכו' וי"ל דחיפוש לא קאי וכו' פירוש דחיפוש דכתיב גבי חופש כל חדרי בטן לא קאי אנר אלא אאלהים דכתיב בקרא ולא מצי יליף חיפוש מנר לחודיה ולכך צריך למילף האי נר דכתיב גבי חיפוש מנרות ונרות מנר דלא הוי קולא נ"ל ודו"ק:

ח.

ברש"י ד"ה כל לאתויי וכו' דלא תנא מקום שמכניסין וכו' ס"א שאין מכניסין וכו':

בתוס' ד"ה ממה החולקת כו'. וקאמר דא"צ בדיקה לצד הפנימי וכו' ר"ל ופליגי אם צריך לבדוק לצד השני שאחרי המטה דהיינו צד הפנימי ולא לענין אם צריך לבדוק תחת המטה:

בא"ד שבשביל כך אין צריך בדיקה אלא משום דאין דרך וכו' כצ"ל:

ח:

בגמ' ומה אלו שדרכן לזוק אינן נזוקין וכו' פירוש בניו ובני ביתו אע"פ שאינן עסוקין במצוה:

ורבי יוחנן אמר שורה אחת כמין גאם וכו'. ד"ל כזה* %:

ט.

בתוס' ד"ה ואם תמצא לומר וכו' ויש לומר וכו' ודמי לספק ביאה פירוש לספק ביאה אם בא באותה שדה שיש בו טומאה כדלקמן דף י':

ד"ה כדי שתהא וכו' ועוד אומר ר"י וכו' וקונין מהן אחר מירוח וכו' פי' דקאי התם אחלה דגיבול העכו"ם פוטר מחלה ולא תקנו חכמים שלא יפטר משום דאי בעי למיעבד ערמה אפשר ליה למגבל פחות מכשיעור ויהא פוטר מחלה ופריך תרומה נמי ר"ל תרומה ומעשר נמי הא אפשר ליה למעבד כר' אושעיא וכו' וא"כ מה הועילו וכו' במה שמירוח נכרי אינו פוטר וכו':

ד"ה בשפחתו של מציק כו' ואור"י דכהן שוטה היה כו' ר"ל מזה אין להוכיח דשל גבירתה היה דאל"כ איך רצה הכהן ליטמא דעל כרחך צ"ל דשוטה היה:

ט:

בתוס' ד"ה ספק גררוהו וכו' ניחוש שמא גררוהו נגד רגליו וטומאה בוקעת ועולה וספק ברה"י טמא כצ"ל:

בא"ד ועוד י"ל וכו' הוי ספק הרגיל ר"ל ומוציא מידי ספק טומאה ולפי האיבעית אימא דהוי ודאי טומאה והגרירה נמי ודאי והאכילה ספק צ"ל דרגלי הכהן היו בר"ה ודו"ק נ"ל א"נ י"ל דגם האכילה הוי ודאי:

י.

בתוס' ד"ה ספק ביאה וכו' וכן פירש רבינו תם במסכת ע"ג בפרק בתרא וכו' כן צריך להיות:

ד"ה הניח עשר וכו' אבל כשאין קשורים דברי הכל מנה מונח מנה מוטל חולין ומעשר שני מעורבין וכו' כצ"ל:

י:

בגמ' שאני אומר אדם טמא נכנס לשם ונטלו וכו' כצ"ל או דלמא זמנין דנחית למעבר צורכיה ואתי למיכל ככר בפי נחש וכו' כצ"ל:

בתוס' ד"ה שאני אומר וכו' וא"ת דהכא ובפ"ק דחולין גבי צלוחית תולין באדם טמא ופ"ק דנדה וכו' כן צריך להיות:

בא"ד ומדף וכו' פירוש בגד מעליונו של זב:

בא"ד ולא גזרו על ספק אוכלין וכו' משום דאין להם טהרה במקוה:

יא.

בתוס' ד"ה אבל לא וכו' ליכא פסידא אם ימתין אחר העומר וכו' ר"ל ולכך לא רצו חכמים להקל משום דלמא אתי למיכל מיניה דבלא צורך לא התירו ודו"ק:

יא:

בתוס' ד"ה זה ידע בעיבורו ולא אמרינן דטעו בשני עיבורין וכו' ר"ל בשני חדשים:

ד"ה אחד אומר וכו' וסבורין שהשניה התחיל אחר וכו' ר"ל וא"כ שניהם העידו אחר הנץ:

יב.

בתוס' ד"ה אלא אמר רבא וכו' וא"ת אחד אמר בג' ואחר אמר בה' אמאי עדותן בטלה וכו' אע"ג דפריך רבא ואנן ניקום וניקטול מספיקא וכו' ולא אמרינן האי דקאמר בג' בסוף ג' והאי דקאמד בה' בתחלת ה' צריך לחלק דהכא לא מתרצינן דברי העדים אלא אפי' האי דקאמד בג' בתחלת ג' והאי דקאמר בה' בסוף ה' אפי' הכי יכול עדותן להתקיים ודוק והא דקאמרי התוס' בקושיא האחרת אילו דייקת בהני סהדי דלמא האי דקאמד בג' בסוף ג' צ"ל דרצה לומר אילו שיילינן אותם ואמרו בפירוש כן דמספיקא לא קטלינן:

יב:

בגמ' תנן ר"מ אומר אוכלין כל ה' וכו' כצ"ל ניכול עד סוף ה' אמר אביי ערות כו' כצ"ל:

בתוס' ד"ה ולהך לישנא וכו' אפי' טעה בב' שעות היה יכול להקשות וכו' והא דמקשי בגמ' לקמן איפכא אמילתיה דרבא דפריך מתחלת ה' לא ניכל היינו בתר דמשני לעיל עדות מסורה לזריזים והמקשה אאי הכי דפריך בתר הכי סמוך ודו"ק:

ד"ה בשית חמה וכו' אם כן אחד אומר בה' ואחד אומר בז' אמאי עדותן בטלה וכו' כצ"ל:

יג.

בתוס' ד"ה מאי לאו וכו' והא דאמר באלו מציאות וכו' גבי מציאה וכו' אמוצא תפילין קאי:

יג:

בגמ' פריך אמילתיה דרבי ינאי ונשחוט כו' נ"ל דה"פ ר"ל מאיזה טעם לא שחטו אותו בי"ג אבל אינו ר"ל ונשחוט אותו היום בי"ד דהא אין מביאין קדשים לבית הפסול ויש שרצו לפרש דהמקשן סבר דרבי ינאי לית ליה אין מביאין וכו' משום דהא לדידיה הביאו הבעלים הלחם בי"ד וזה נראה דוחק וגם לא משמע הכי בתוס' בד"ה אלא לעולם שנשחט וכו':

ברש"י ד"ה כשירות היו וכו' מאחר שאין להם תקנה לאכול ואפי' הן עדיין טעונות עיבור צורה יהבינן וכו' פירוש לינה ואח"כ שורפין אותן:

יד.

בתוס' ד"ה עם בשר ומשקין מבעי ליה וכו' משום דרבי חנינא אמר מימיהם משמע דמעולם כו' והא דפריך אמילתיה דר"ע בסמוך מעבר לדף מאי איריא וכו' צ"ל משום דר"ע היה אחר גזירת י"ח דבר ומסתמא העיד על מה שהיה בימיו אחר גזירת י"ח דבר אע"פ שגם הוא קאמר מימיהם צ"ל דאיידי דרבי חנינא נקט הכי נקט ר"ע גם כן הכי ויש הוכחה לזה מתוס' לקמן ד"ה נימא אין טומאת ידים וכו' בדף י"ט ע"ב:

יד:

בגמ' לאיפסולי הוא גופיה הא פסול וקאי וכו' כצ"ל:

ברש"י ר"ה אי תוס' דרבנן וכו' שאפילו נגעו משקין בשני וכו' כצ"ל:

בתוס' ד"ה התם פסול וטמא וכו' תדע דהא רבי יוסי וכו' נראה דרצה להוכיח דגמ' לא מדמה שלישי דרבנן לאיסור דרבנן ולכך יהא מותר לעשות מאיסור דרבנן שלישי דרבנן דהא לא מוסיף מידי דא"כ אמאי לא יליף רבי יוסי מדברי רבי חנינא כן רק שגמ' מביא בסמוך ראיה דמקלקלין בדרבנן כמו בדאורייתא דאל"כ מה יש להוכיח מרבי חנינא לר' יוסי הא לדבריו היה מתחלה שלישי דאורייתא ולבסוף נעשה שני דרבנן למ"ד אין אוכל וכו' ר"ל נמי דרצה לומר אמאי לא יליף מיניה פי' מרבי עקיבא כדהוה קושית התוס' אבל נראה דוחק דאם כן הוי כמו תדע מן הקושיא:

טו:

ברש"י ד"ה ונשרפה עם הטמאה בפסח וכו' כצ"ל:

ד"ה אי הכי רבי מאיר מדרבי חנינא כו' שפיר יליף רבי מאיר מדברי רבי חנינא דאמר דמטמאינן טומאה מדרבנן וכו' כצ"ל:

בתוס' ד"ה רבי יוסי לטעמיה וכו' בשיטת רבי עקיבא רבו אמרה ואין זה לטעמיה וכו' ס"א ומיהו י"ל דר"מ מרבי חנינא ורבי עקיבא יליף שפיר שייך לטעמיה כיון דעלייהו קיימי:

טז.

בתוס' שם בא"ד נפקא ליה מדדרש רבי עקיבא גבי חולין איטמא וכו' ר"ל דיטמא דכתיב גבי אוכלין דרש ד"ע אבל יטמא דכתיב גבי משקין קאי אהכשר כדלקמן בסמוך:

בא"ד דשני עושה שלישי דאין אוכל מטמא כצ"ל:

טז:

בגמ' היקדש ויענו הכהנים ויאמרו לא ואמר רב וכו' כן צריך להיות:

בתוס' ד"ה דם שאין וכו' בפ' כסוי הדם אמריתו חיה בכלל בהמה וכו' כצ"ל:

בא"ד כגון דם חיה הוקש למים לענין הכשר וכו' והא דמשני אמר קרא וכו' ר"ל כל דם הנשפך לארץ יש לו דין מים לכל ענין ולכך בהמה אין צריכה כיסוי וגבי חיה גלי קרא:

ד"ה הא אינו נושא וכו' ואימא עון יוצא וכו' פירוש יוצא קודם זריקת הדם דאחר זריקה הרי כשר ועומד הוא:

יח.

ברש"י ד"ה בטלו במעיה וכו' לטמא אדם וכלים שם משקה מי ליכא וכו' כצ"ל:

בתוס' ד"ה הא בשרה טמא וכו' חשיב כאלו נגע בשרץ וכו' פי' כגון נבלת עוף טהור שמטמא אדם ובגדים בבית הבליעה כשאוכלה לכך אם נגע באוכלין מטמא אותן אע"פ שלא נגע הנבלה בשרץ וגם לא היה במאכל הכשר מים אבר מן החי מטמא אדם ובגדים והבשר הפורש ממנו טהור עד שיכשר לטומאה ע"י שרץ:

בא"ד וי"ל דלא מהני ליה מה שסופו וכו' נראה לי שצ"ל מה שטימא לטמא וכו' כשהיה עם אביו לשויה וכו' כצ"ל:

בא"ד וי"ל דשאני התם כששימש מעשה עץ וכו' ר"ל לא מטעם שהיה אוכל רק מטעם שהיה אבר ואפי' גידין ועצמות:

ד"ה לא מצינו לטומאה וכו' ומפר"י וכו' ונראה דצ"ל דלפר"י לא פריך לקמן יטמא דאין עושה כיוצא בה וכו' אלא לרבינא דיליף מיתורא דיטמא ולא לרב פפא ונראה שדבור זה ודבור שאחר זה המתחיל רבינא וכו' הכל דבור אחד הוא:

יח:

בגמ' יטמא שאין עושה כיוצא בה וכו' לפירוש הקונטרס קאי קושיא זו ארב פפא דמשני לעיל לא מצינו טומאה שעושה כיוצא בה ופירש"י משום דקרינן יטמא וכו' ולפירוש התוס' קאי קושיא זו ארבינא דאמר גופיה דקרא וכו' מיתורא דיטמא יטמא ב' פעמים ולא משום דכתיב טמא הוא ומכח זה מוכרח דיטמא דרישא במשקין וא"כ יטמא דסיפא באוכלין דאל"כ לערבינהו כו' כמו שפירש"י אלא בלאו הכי מיתורא דיטמא ילפינן דאין טומאה עושה כיוצא בה:

בתוס' ד"ה ומהו וכו' דמ"מ אוכל הבא מחמת שרץ מנלן דאוכל הבא מחמת שרץ כתיב מכל האוכל וגו' ואפי' לטמא אחרים מדאיצטריך הוא שאין מטמא כיוצא בו כמו שפירש"י לקמן:

יט.

בגמ' אר"י אמר רב כגון שאבדה לו מחט טמא מת כו' והא דנקט טמא מת ולא טומאת שרץ משום דא"כ ל"ל למימר הסכין טהור דממאי היה לו לטמא וכן משמע בספר מ"ה:

כ.

בגמ' ורמינהו חביות של תרומה וכו' כצ"ל: