מדרש תהלים לו
<< · מדרש תהלים · לו · >>
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
זהו שאמר הכתוב "אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ עַם נוֹשַׁע בַּיהוָה וגו'" (דברים לג, כט).
- הקב"ה עושה מלחמתן של ישראל, והנצחון שלהן.
- וכן הוא אומר: "לְכָל הָאֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים" (דברים לד, יא) "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וגו' אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה" (דברים לד, יב).
- אשר עשה ה' אין כתיב כאן, אלא אשר עשה משה, הקב"ה שלחו לעשות והנצחון של משה.
- וכן דבורה אמרה "קוּם בָּרָק וּשֲׁבֵה שֶׁבְיְךָ בֶּן אֲבִינֹעַם" (שופטים ה, יב).
- [וכי שביה של ברק היה, שהוא אמר קום ברק ושבה שביך ?], אלא מהו קום ?
- קום ולא תעשה מלחמה, לפי שהמלחמה לה', שנאמר "כִּי זֶה הַיּוֹם אֲשֶׁר נָתַן ה'" (שופטים ד, יד).
- וכן הוא אומר: "מִן שָׁמַיִם נִלְחָמוּ" (שופטים ה, כ).
- וכשהוא בא לומר ניצחון של הקב"ה, אומר: "וּשֲׁבֵה שֶׁבְיְךָ" (שופטים ה, יב).
- וכן דוד כשירד לגלית אמר: "וְיֵדְעוּ כָּל הַקָּהָל הַזֶּה כִּי לֹא בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית יְהוֹשִׁיעַ ה'" (שמואל א יז, מז).
- וכשהיו הנשים משחקות ויוצאות לחול, היו מענות ואומרות: "הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָיו וְדָוִד בְּרִבְבֹתָיו" (שמואל א יח, ז).
- אמר דוד להקב"ה: אתה עושה המלחמה ולך הוא הנצחון, שנאמר "לְךָ ה' הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד" (דברי הימים א כט, יא).
- אמר לו הקב"ה לדוד: נתת לי את הנצחון, אף אני אתן לך הנצחון, שנאמר "לַמְנַצֵּחַ לְעֶבֶד ה' לְדָוִד".
היה דוד מסתכל בגלית הפלשתי, וראה אותו גבור מזויין בכל מיני כלי זיין.
- אמר: מי יכול לזה, כיון שראה אותו שהוא מחרף ומגדף, אמר: עכשיו אני יכול לו, שאינו מפחד מהקב"ה, שנאמר "נְאֻם פֶּשַׁע לָרָשָׁע בְּקֶרֶב לִבִּי אֵין פַּחַד אֱלֹהִים לְנֶגֶד עֵינָיו".
- מכאן אתה למד, שאין הקב"ה דן את הרשעים אלא בשעה שאין פחדו עליהם, וכן אתה מוצא שאמר הקב"ה לישראל: "תְּיַסְּרֵךְ רָעָתֵךְ [וגו'] וְלֹא פַחְדָּתִי אֵלַיִךְ" (ירמיה ב, יט), לכך היה אומר: "אֵין פַּחַד אֱלֹהִים לְנֶגֶד עֵינָיו".
הרשעים הם מסתכלין בעיניהם ומחפשין בידיהם ומהרהרין בלבם, למצוא איזה עון שהקב"ה שונא אותו, שיעשוהו.
- וכן הוא אומר: "כִּי כָּל תּוֹעֲבַת ה' אֲשֶׁר שָׂנֵא עָשׂוּ" (דברים יב, לא).
- אוי להן לרשעים שהן כולן און ומרמה, ואין עושין אמת בין איש לחבירו.
"דִּבְרֵי פִיו אָוֶן וּמִרְמָה" (תהלים לו, ד)
- ומהלכין באון, ומחשבים באון.
- וכן הוא אומר: "אָוֶן יַחְשֹׁב עַל מִשְׁכָּבוֹ יִתְיַצֵּב עַל דֶּרֶךְ לֹא טוֹב" (תהלים לו, ה).
- מה יתיצב על דרך לא טוב, יש להן שני דרכים, אחת לטובה ואחת לרעה, ועוזבין דרך טובה ומהלכין בדרך רעה.
- וכן אמר שלמה "הַעֹזְבִים אָרְחוֹת יֹשֶׁר לָלֶכֶת בְּדַרְכֵי חֹשֶׁךְ. הַשְּׂמֵחִים לַעֲשׂוֹת רָע" (משלי ב, יג), הוי "יִתְיַצֵּב עַל דֶּרֶךְ לֹא טוֹב" (תהלים לו, ה).
וכי בשמים הוא החסד ?
- והלא אינו אלא בארץ ? שנאמר "חֶסֶד ה' מָלְאָה הָאָרֶץ" (תהלים לג, ה).
- אלא מעשיהם של רשעים מסלקין את החסד לשמים, לכך נאמר "ה' בְּהַשָּׁמַיִם חַסְדֶּךָ" (תהלים לו, ו).
אמר הקב"ה לרשעים: הצדקות האלה אני מסגל, ומי שהוא עושה תשובה, הוא יבא ויטלו, יש לי צדקות הרבה, שנאמר "ה".
- כשם שאין מנין להרים, כך אין מנין לצדקות.
"מִשְׁפָּטֶךָ תְּהוֹם רַבָּה"
- כשם שאין קצבה לתהום, כך אין קצבה למשפטן של רשעים, וכשם שהרים גדולים ורצים, כך הצדקות גדולות ורמות, וכשם שאין מימי התהום שוין, מהן מלוחים ומהם מתוקים, כך אין משפטן של רשעים שוין.
- ר' יאשיה הגדול אומר: אל תאמר כן, אלא (פרוס) [סרס] הכתוב "צִדְקָתְךָ עַל מִשְׁפָּטֶךָ כְּהַרְרֵי אֵל עַל תְּהוֹם רַבָּה", כשם שההרים כובשין על התהום כדי שלא יעלה ויציף את העולם, כך הצדקות כובשות את העונות שלא יאבדו באי העולם ליום הדין.
- וכן מיכה אמר: "יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבֹּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ" (מיכה ז, יט).
אמר רבי יוחנן עובדא הוה בחד דהוה מדיק שרגא והוה טפי, הוה מדלקא והוה טפי, אמר עד אימת אנא משתלהי בהא שרגא, (מוריד) [מוריך] אנא לנהורא דשמשא ואנא אזיל לנהורא.
כך ישראל נשתעבדו במצרים, ועמד משה וגאלם, וחזרו ונשתעבדו [בבבל, ועמדו דניאל חנניה מישאל ועזריה וגאלום, וחזרו ונשתעבדו] בעילם ובמדי ופרס, עמדו מרדכי ואסתר וגאלום, חזרו ונשתעבדו ביון, ועמדו חשמונאי ובניו וגאלום, חזרו ונשתעבדו באדום הרשעה, אמרו ישראל: הרינו נתייגענו מהיותנו משתעבדין ונגאלין, וחזרנו ונתעבדנו, עכשיו אין אנו מבקשין לגאולת בשר ודם, אלא {{צ|גֹּאֲלֵנוּ ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵֽל}] (ישעיהו מז, ד).
- ואין אנו מבקשין (מעתה) שיאיר לנו בשר ודם מעתה, אלא שיאיר לנו הקב"ה, שנאמר "כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר" וכתיב "אֵל ה' וַיָּאֶר לָנוּ" (תהלים קיח, כז).
- ר' שמעון בן לקיש אמר: כך אמר הקב"ה לישראל: מבקשין אתם לספות עם אומות העולם בעולם הזה.
- אמרו לפניו: רבונו של עולם, "אַל תַּט לִבִּי לְדָבָר רָע" (תהלים קמא, ד)
- למה, לפי שהם עוללות, שנאמר "לְהִתְעוֹלֵל עֲלִלוֹת בְּרֶשַׁע אֶת אִישִׁים פֹּעֲלֵי אָוֶן" (תהלים קמא, ד).
- אפילו במצות הנעימות שלהם אין אנו מבקשין, שנאמר "וּבַל אֶלְחַם בְּמַנְעַמֵּיהֶם" (תהלים קמא, ד).
- ובמה אנו חפצים ? במצות שלך, שנאמר "כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר" וכתיב "וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ" (ישעיהו ס, ג)
- אמר ר' שמואל בר נחמני: על ידי שהיו ישראל משמשין בעולם הזה לאור החמה [ביום], ולאור הלבנה [בלילה], לפי שהן צריכין לאורה, אבל לעולם הבא אינן צריכין להם, שנאמר "לֹא יִהְיֶה לָּךְ עוֹד הַשֶּׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם וּלְנֹגַהּ הַיָּרֵחַ לֹא יָאִיר לָךְ" (ישעיהו ס, יט).
- ומי מאיר להן ? הקב"ה, שנאמר "וְהָיָה לָךְ יְהוָה לְאוֹר עוֹלָם" (ישעיהו ס, יט).
- אמר ר' פנחס בשם ר' ראובן: עתיד הקב"ה להביא סיני ותבור וכרמל, וליתן ירושלים עליהם בראשם, שנאמר "נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים" (ישעיהו ב, ב), ולא עוד אלא שהן עתידין לומר שיא לישראל, שנאמר "וּכְנַנְיָהוּ שַׂר הַלְוִיִּם בְּמַשָּׂא" (דברי הימים א טז, כב), כתיב הכא וּכְנַנְיָהוּ, וכתיב התם "נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה'".
אמר ר' יצחק: אל תהי מושך חסד לאומות העולם אשר לא ידעוך.
- אמר ר' ינאי: אם מדליק אדם נר לחבירו ביום בשעת האורנ, מה הנאה יש לו, ואימתי הוא נהנה בנר, בשעה שהוא מדליק לו בלילה בשעת האפילה, והחסד שעשו ישראל במדבר, היה להם מתוקן מאותה שעה מימי משה, ואימתי נפרע להן, בשעת חשיכה בימי ירמיהו, שנאמר "כֹּה אָמַר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה", הוי "מְשֹׁךְ חַסְדְּךָ לְיֹדְעֶיךָ".
דבר אחר:
אמר ר' יצחק: "דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא" (קהלת א, ד).
- אומה נכנסת ואומה יוצאת.
"וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת" (קהלת א, ד) אלו ישראל, שנאמר "כִּי תִהְיוּ אַתֶּם אֶרֶץ חֵפֶץ" (מלאכי ג, יב), ועומדין לעולם, וכתיב "עַד יוֹם גְּלוֹת הָאָרֶץ" (שופטים יח, ל), וכי הארץ גולה היא, אלא אלו ישראל.
- אמר ר' אבא בר כהנא: שני דורות השתמשו בשם המפורש, אנשי כנסת הגדולה ודורו של שמד.
- מעשה ברבי יהושע בן לוי שהיה אליהו זכור לטוב עוסק עמו בדברי תורה, והיו עסוקין במדת ר' שמעון בן יוחאי, ונתקהה ר' יהושע בן לוי בדבר הלכה, אמר לו אליהו: מבקש אתה לשאול לר' שמעון בן יוחאי, בא ואני מעמיד אותו לך, מיד הלכו וקרא אליהו לר' שמעון בן יוחאי, מיד ענה אותו, אמר לו ר' יהושע בן לוי בא לשאול לך בהלכה, ולא חפץ.
- אמר אליהו: כדאי הוא ר' יהושע בן לוי לראותך, צדיק הוא, אמר ליה: אילו היה צדיק לא היה נראה הקשת בימיו, שכל ימיו של ר' שמעון בן יוחאי לא נראתה הקשת, ויש אומרים אף בדורו של חזקיהו, ובדורו של צדקיהו היו יודעין שם המפורש, שנאמר "כֹּה אָמַר ה' [אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל] הִנְנִי מֵסֵב אֶת כְּלֵי הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר בְּיֶדְכֶם" (ירמיהו כא, ד), איזהו כלי המלחמה, זה שם המפורש, שהיו יוצאין למלחמה, ולא היו עושין מלחמה, ונופלין השונאין, וכיון שגרמו העונות, וחרבה הבית, היו נופלין ביד שונאיהן.
- ר' אייבו ורבנן, ר' אייבו אמר: המלאכים היו מקלפין את השם שהיה עליהן, ורבנן אמרו: מעצמו היה נקלף, וכיון שחרב הבית, היו יוצאין למלחמה, התחילו אומרים: "אֵין מְתֹם בִּבְשָׂרִי מִפְּנֵי זַעְמֶךָ" (תהלים לח, ד).