מ"ג שמות כא טו
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ומכה אביו ואמו מות יומת
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וּמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וּמַכֵּ֥ה אָבִ֛יו וְאִמּ֖וֹ מ֥וֹת יוּמָֽת׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וּדְיִמְחֵי לַאֲבוּהִי וּלְאִמֵּיהּ אִתְקְטָלָא יִתְקְטִיל׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וּדְחַבֵּל בְּאָבוֹי וּבְאִימֵיהּ אִתְקְטָלָא יִתְקְטֵיל בְּשִׁינוּקָא דְסוּדְרָא: |
רש"י
"אביו ואמו" - או זה או זה
"מות יומת" - בחנק
[מז] אביו ואמו זה או זה. כרבי יונתן בפרק השואל (ב"מ סוף צד ע"ב) ובכמה דוכתיה, דמשמע שניהם כאחד ומשמע (שניהם ביחד) [אחד בפני עצמו] עד שיפרוט לך הכתוב "יחדיו" כדרך שפרט לך בכלאים (דברים כ"ב, י'). פירוש, דכל מקום שנאמר כך בוי"ו אין פירושו שנים ביחד, אלא או זה או זה, דאם כל מקום שנאמר כך בוי"ו פירושו ביחד, אבל לא אחד מהן, אם כן למה הוצרך לפרט גבי כלאים "לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו" (שם), הא בכל מקום שכתוב כך בוי"ו כך פירושו עד שיהיו יחדיו, שמע מינה שאם לא כתב "יחדיו", אף על גב דכתיב וי"ו, או זה או זה משמע (כ"ה ברא"ם):
[מח] וסתם ימות בחנק. דכן [הוא] במכילתא; כל מקום שנאמר מיתה בתורה בסתם אינו אלא בחנק. מפני כי חנק קל מן כל המיתות, לכך כל מקום שנאמר "מות יומת" סתם בחנק הקלה, כך סבירא ליה לרבי יאשיהו. רבי יונתן אומר לא מפני שהיא קלה, אלא מפני שנאמרה [סתם, וכל מיתה האמורה] בתורה סתם אינו אלא חנק. ונראה לי טעמיה דרבי יונתן, מפני שכל אדם חי מפני רוח חיים שהוא שואב תמיד, כדכתיב (בראשית ז', כ"ב) "כל אשר נשמת רוח חיים באפיו", והחנק הוא שנוטל ממנו רוח חיים, ולפיכך סתם מיתה הוא חנק. ורבי קאמר שם טעמא דומיא דמיתה בידי שמים, מה מיתה בידי שמים אין עושה רושם, אף מיתה זו שאין עושה רושם, והיינו מיתת חנק שאינה עושה רושם:בד"ה יומת בחנק כו' בסופו כו' נ"ב מקשין אמאי פי' כאן יותר כל מיתה האמורה בתורה סתם היא חנק ממה שפי' לעיל אלא נ"ל דק"ל איך הפסיק בגונב איש למכה אביו בין מקלל אביו אלא שבא להשמיע לנו דמקיש מכה אביו לגונב איש שהוא בודאי בחנק משום דכל סתם מיתה היא חנק אף מכה אביו כן ולא תימא דנילף מכה ממקלל ודוק מהרש"ל:רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
אָבִיו וְאִמּוֹ – אוֹ זֶה אוֹ זֶה.
מוֹת יוּמָת – בְּחֶנֶק (סנהדרין פ"ד ע"ב).
רשב"ם
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
דון יצחק אברבנאל
• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק •
השאלה הא' למה הביא כאן עונש המכה אביו ואמו בתוך עונשי כל הורג נפש וכל נוגע בחלל:
השאלה הב' למה הכניס מצות וגונב איש ומכרו בין מכה אביו ואמו ובין מקלל אביב ואמו:
השאלה הג' מה ענין אומרו וגונב איש ומכרו ונמצא בידו כי אם מכרו כבר לא נמצא בידו. ואם נמצא בידו איך יאמר שמכרו כי הם שני מאמרים סותרים זה את זה:
ואומר בתשובתם שעתה יתן הכתוב משפט אשר נכלל גם כן בלא תרצח והו' במה שיקרה לאדם עם אביו ואמו שילדוהו וזה בג' אופנים מהרשע והפשע שאפשר שיעשה כנגדם. הא' אם יעשה בהם פצע וחבורה וזה יובן בהכאה שיצא ממנה דם אף על פי שלא תהיה מכת מות רק שפצע בהם בכוונה ודעת בעת כעסו שאז מות יומת המכה בחנק ואפילו שאביו ואמו ימחלו לו וירצו הם לחמול עליו אין מוחלין לו כי מות ימות עכ"פ והיה זה בכלל לא תרצח לפי שהרציחה תאמר גם כן על ההכאה כמו שזכרתי למעלה. והפשע הב' שאפשר שיעשה הבן סורר ומורה לאביו ולאמו. הוא בגנבו אחד מבניו הקטנים כדי למכרו כאשר עשו בני יעקב שגנבו את יוסף אחיהם ומכרו אותו לישמעאלים וע"ז נאמר כאן וגונב איש ומכרו כי עם היות ההזהרה הזאת כוללת לכל אדם שיגנוב נפש מבני ישראל. הנה קשרו הכתוב בזה המקום ללמוד ממנו הפשע ההוא הנעשה לאב ולאם הזקנים שהוא גם כן כנגד דבור כבד את אביך ואת אמך והו' גם כן כנגד לא תרצח כי גניבת הבן הקטן לזקנים שנפשם קשורה בנפשו קשה מרציחתם. והנה אמרו ומכרו ונמצא בידו לפי שהווי"ם בלאוים האלה הם במקום או המחלקת. כי כמו שפירוש ומכה אביו ואמו הוא אביו או אמו כן פירוש ומכרו ונמצא בידו או מכרו או נמצא בידו רוצה לומר שהיה מחביאו אל הכלים כדי למכרו כי באיזה אופן שיהיה שגנבו כדי למכרו מות יומת הגנב. כי גם הוא רוצח לנפש אשר גנב. והלאו הזה כולל לאיש ולאשה קטן או גדול כמו שאמרו ואיש כי יגנוב נפש אדם מאחיו ואף על פי שלא הזיקו כלל בגופו או בכבודו ורוצה לשלם כופרו. או אפי' יהיו חפצים גואלי הגנוב שלא להענישו אין ראוי להניחו מפני תקונו של עולם ולכן נכנסה המצוה הזאת בין מכה אביו ואמו ובין ומקלל אביו ואמו. והפשע הג' שאפשר שיעשה הרשע לאביו ולאמו הוא עדיין בדבר יותר קל מכל זה והוא בדברים שאין בהם מעשה בשיקללם. וראוי שתדע שעם היות שנאמר כאן במקלל אביו ואמו מת יומת. הנה למדנו ממקום אחר שמיתתו בסקילה שנאמר איש איש כי יקלל וגו' אביו ואמו קלל דמיו בו. ובכל מקום שנאמר דמיו בו או דמיהם בם הוא בסקילה שכן אומרים לכל אחד מהנסקלים דמך בראשך מפני שיד כל העם בו להמיתו ושאר המיתות אינם על ידי כל העם אלא ע"י שלוחי בית דין בלבד. ואמנם למה היה המקלל בסקילה והמכה בחנק הוא לפי שהמכה יעשה פשעו בסתר כי יבוש ויכלם מהכות את אביו ואמו בפרהסי' בפני הכל. אמנם המקלל בכעסו ירים את קולו ויפרסם רעת קללתו. גם שהמקלל יקלל בשם הנכבד וכיון שהעלה על שפתיו השם הקדוש לרעה ולבזיון ראוי שיומת בסקילה ומפני היות כל זה נגד דבור כבד את אביך ואת אמך שהיא מהלוח האחד שבין אדם למקום לכן השוה בן המקלל אביו ואמו למקלל את השם ששלשתם הקדוש ב"ה ואביו ואמו היו משותפים ביצירתו. הנה התבאר שכל המצות האלה עם היותן בצד מה נכללות בדבור כבד נכללו בדבור לא תרצח גם כן ונודע מענינם היותם משפטים אלהיים כי במשפטי האומות הגונב נפשות ועדיין לא נמכרו ונמצאו בידו אין לו משפט מות והמקלל אביו ואמו בהיותם דברים שאין בם מעשה אינו חייב מיתה אבל משפטי ה' אמת צדקו יחדיו ונתן לכל דבר חוקו ובזה הותרו השלש שאלות:מדרש מכילתא
• לפירוש "מדרש מכילתא" על כל הפרק •
ומכה אביו ואמו אין לי אלא אביו ואמו. אביו שלא אמו, אמו שלא אביו מנין. הרי אתה דן, הואיל והמכה חייב והמקלל חייב. מה המקלל אחד אחד בפני עצמו, אף המכה אחד אחד בפני עצמו. לא, אם אמרת במקלל שהוא חייב על המתים כחיים לפיכך הוא חייב על כל אחד ואחד בפני עצמו, תאמר במכה שאינו חייב על המתים כחיים, לפיכך אינו חייב אביו ואמו אלא ( [ומכה אדם יומת] אפי' אחד מהן על כל אחד ואחד בפני עצמי (שאין) תלמוד לומר) ומכה, דברי רבי יאשיה . רבי יונתן אומר, משמע שניהם כאחת, ומשמע אחד ואחד בפני עצמו עד שיפרוט לך הכתוב (אחד) [יחדו]. רבי יצחק אומר, וכי לא באת אמו אלא להחמיר או להקל עליו, לא מפני שהוחמר בו הוקל בו. תלמוד לומר ומכה אביו ואמו.
ומכה אביו ואמו מכה שיש בה חבורה. אתה אומר מכה שיש בה חבורה, או אינו אלא מכה שאין עליה חבורה. אמרת, ומה אם מדת נזיקין מרובה אינו חייב עד שיעשה בה חבורה, מדת עונשין מעוטה לא יהיה חייב עד שיעשה בהם חבורה. הא מה תלמוד לומר ומכה אביו ואמו, מכה שיש בה חבורה.
מות יומת בחנק. אתה אומר בחנק, או אינו אלא באחת מכל המיתות האמורות בתורה. אמרת זו (מדה) [מיתה] בתורה (כל) [וכל] מיתה האמורה [בתורה] אין אתה רשאי למושכה להחמיר עליה אלא להקל, דברי ר' יאשיה . ר' יונתן אומר, לא מפני שהיא קלה אלא מפני שנאמרה סתם. וכל מיתה האמורה סתם הרי זו בחנק. ר' אומר, (במיתה שנאמרה בידי שמים) מה מיתה שנאמרה בידי שמים מיתה שאין בה רושם, אף מיתה שנאמרה (כאן) מיתה שאין בה רושם. מכאן אמרו (סנהדרין פ"ז מ"ב) מצות חנק היו משקעין אותו בזבל עד ארכובותיו ונותנין סודרין קשין ברכין וכורך על צוארו . זה מושך להלן וזה מושך להלן, עד שנפשו יוצאה זה סדר חנק. עונש שמענו, אזהרה לא שמענו. תלמוד לומר ארבעים יכנו לא יוסיף (דברים כה). והרי דברים ק"ו, ומה מי שהוא מצווה להכות הרי הוא מוזהר שלא להכות, מי שהוא מצווה שלא להכות דין הוא שיהא מוזהר שלא להכות.
מלבי"ם - התורה והמצוה
סא. ומכה אביו ואמו מות יומת . ואמר עוד בפ ' משפטים ומכה בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת . ולמד בספרא אמור ( אמור רנ ) שמדבר בהכאה לבד, דהיינו בהכה אביו ואמו. ופירשו בספרא ובמכלתא פה לר ' יאשיה דסבירא ליה דכל מקום שבא וי"ו החבור משמע שניהם יחדו, צריך ומכה אדם יומת ללמדנו שפי' מכה אביו ואמו היינו אף כל אחד בפני עצמו.
אמנם לר ' יונתן שסבירא ליה דכל מקום שבא וי"ו החבור משמע כל אחד בפני עצמו, וכמו שאמרתי ענין פלוגתתם באורך בפירוש התורה והמצוה קדושים ( קדושים קא ). לדידיה לא צריך מכה אדם לחלק רק צריך לגופיה לבל נפרש מכה אביו ואמו היינו שהמית אותם.
ואזלי ר' יאשיה ור ' יונתן לשטתם . שר' יאשיה סבירא ליה דמיתת חנק היא הקלה מכל מיתות בית דין אם כן אי אפשר לטעות כלל שיפרש מכה אביו ואמו שהרג אותם. ואיך יתכן שבהרג אחר הוא בסיף ובהרג אביו ואמו החמור, יהיה מיתתו מיתת חנק הקלה. וכמה שנאמר בסנהדרין (דף פ"ד ע"ב) אימא עד דקטיל ליה מיקטל סלקא דעתך קטל חד בסייף ואביו בחנק. ומקשה הניחא למאן דאמר חנק קל, אלא למאן דאמר חנק חמור מאי איכא למימר . ואם כן לר ' יונתן לשיטתו דסבירא ליה חנק חמור, יש לטעות שפירוש ומכה אביו ואמו היינו דקטיל ליה מיקטל . שאם הרג איש אחר מיתתו בסיף הקל, והרג אביו ואמו מיתתו בחנק החמור. אמנם לר ' יונתן לשיטתו שסבירא ליה דמכה אביו ואמו פירושו אביו או אמו, אין צריך מכה אדם לחלק ובא לגופיה ללמד שמכה אביו ואמו חייב אף בהכאה לבד.
ובזה תראה שמה שאמר במכילתא ומכה אביו ואמו למה נאמר, לפי שהוא אומר עין תחת עין וכו '. הוא לשיטת ר' יאשיה . שמה שסיים דברי ר' יאשיה קאי לכל המאמר., ר"ל שזה ידעינן מכאן שפי' מכה אביו ואמו הוא אף שלא הרג אותם. שאי אפשר לפרש מכה שהרג, דאם כן מוציאו מכללו להקל מסייף לחנק וזה אי אפשר.
ומפני שלא באר כל הדבר בפירוש, בא ר' יצחק ואמר וכי באת אביו ואמו להחמיר ולא להקל וכו '. שר' יצחק בא לבאר דברי ר' יאשיה ולשטתו דחנק קל, ולפי זה מיותר לר ' יאשיה מה שאמר מכה אדם יומת. ומפרש שזה בא ללמד שאפילו אמו שלא אביו ואביו שלא אמו. כי לשיטת ר' יאשיה משמע, שניהם כאחד וצריך למוד על זה. ור ' יונתן משיב שידעינן בלא למוד שפירוש מכה אביו ואמו הינו כל אחד בפני עצמו, רק לדידיה לשיטתו דחנק חמור, יש לטעות דפה מכה אביו ואמו התנו הריגה כנ"ל.
ומה שאמר מכה שיש בה חבורה וכו ' בספרא ( אמור רנ ) למד לה מהיקש. מה מכה בהמה עד דעביד בה חבורה, אף מכה אדם. אולם בסנהדרין (דף פ"ד) דחה זה, ולמד במכילתא מלמוד אחר. ועתה מביא פלוגתת ר' יאשיה ור ' יונתן. שלר ' יאשיה מות יומת בחנק, מפני שהיא קשה. ולרבי יונתן חנק חמור, רק שמיתה סתם הוא חנק. וכדמפרש רבי את דברי ר' יונתן [ומובא בספרא קדושים ובסנהדרין דף נ"ב ע"ב], ולמד האזהרה מן לא יוסיף להכותו . ומובא בירושלמי (פרק הנחנקין ה"א), דהיכא שהעונש מפורש אין לחוש אם האוהרה בא מה"ד, כמה שאמר הרמב"ם בספר המצות [בשורש ארבעה עשר]. ואף למה שהשיג עליו הרמב"ן בשורש השני, יש לומר דבהא מודה מאחר שהאזהרה מפורש שלא יכה אביו ואמו מכל שכן ממה שהוזהר לכל אחד, ואין כאן מקום להאריך בזה