מ"ג שמות א יט
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ותאמרן המילדת אל פרעה כי לא כנשים המצרית העברית כי חיות הנה בטרם תבוא אלהן המילדת וילדו
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַתֹּאמַרְןָ הַמְיַלְּדֹת אֶל פַּרְעֹה כִּי לֹא כַנָּשִׁים הַמִּצְרִיֹּת הָעִבְרִיֹּת כִּי חָיוֹת הֵנָּה בְּטֶרֶם תָּבוֹא אֲלֵהֶן הַמְיַלֶּדֶת וְיָלָדוּ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַתֹּאמַ֤רְןָ הַֽמְיַלְּדֹת֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה כִּ֣י לֹ֧א כַנָּשִׁ֛ים הַמִּצְרִיֹּ֖ת הָֽעִבְרִיֹּ֑ת כִּֽי־חָי֣וֹת הֵ֔נָּה בְּטֶ֨רֶם תָּב֧וֹא אֲלֵהֶ֛ן[1] הַמְיַלֶּ֖דֶת וְיָלָֽדוּ׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וַאֲמַרָא חָיָתָא לְפַרְעֹה אֲרֵי לָא כִנְשַׁיָּא מִצְרַיָתָא יְהוּדַיָתָא אֲרֵי חַכִּימָן אִנִּין עַד לָא עַלַת לְוָתְהוֹן חָיְתָא יָלְדָן׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וַאֲמָרַן חַיְיתָא לְפַרְעה אֲרוּם לָא כִנְשַׁיָא מִצְרַיְתָא יְהוּדַיְיתָא אֲרוּם זְרִיזִין וְחַכִּימִין בְּדַעֲתֵּיהֶן הִינוּן קֳדָם עַד לָא תֵיתֵי לְוַותְהוֹן חַיְיתָא הִינִין תַּלְיַין עֵינֵיהֶן בִּצְלוֹי מַצְלָן וּבַעֲיָין רַחֲמִין מִן קֳדָם אֲבוּהֶן דְבִשְׁמַיָא וְהוּא שָמַע בְּקַל צְלוֹתְהוֹן מִן יַד הִינִין מִתְעַנְיַין וִילִידַן וּפָרְקַן בִּשְׁלָם: |
| ירושלמי (קטעים): | אֲרוּם חָיָין אִינוּן עַד לָא יֵיתֵי לְוַתְהוֹן יְלָדָתֵי אִינוּן מַצְלַן קֳדָם אֲבוּהוֹן דְבִשְׁמַיָא וְהוּא עָנֵי יַתְהוֹן וְאִינוּן יַלְדָן: |
רש"י
מה שפרש"י שנמשלו לחיות שאינם צריכין מילדות ק' הא אמרינן בב"ב פ' השותפין אילה זו רחמ' צר והקב"ה מזמן לו נחש בשע' שכורעת לילד אלמא שאינ' יולדת מעצמה י"ל דמ"מ א"צ למילדת בני אדם פענח רזא:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
רשב"ם
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
מושכים ע"ע קו חשד ובכ"ז היה זה לא להועיל כי חיות הנה בעצמם ות"א ארי חכימין אינון. ועל מה שלא עשו להמית את הולד על האבנים הוא מטעם כי בטרם תבוא אליהן
המילדת וילדו:אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
עוד צריך לדעת: מה מענה בפיהם על סיפוק המזון, ורואני כי קבל פרעה תשובתם.
עוד, קשה אומרו וילדו שהיה צריך לומר: "יולדות".
אכן כוונת הכתוב הוא, שהשיבוהו שלא יקח שיעור לעבריות מהמיוחדות שבמצריות כי כולן חכמות מכל המצריות, והוא אומרו: כי חיות הנה ומילדות זו לזו או אינם צריכין מילדת.
ואולי שרמזו כי הנשים של בני ישראל היו בהם ב' לימודיות בההשכלה: הא', היותם מעיקרם עבריות. והב', שהן עתה מצריות. ובאמצעות זה נתחכמו ב' מיני השכלה.
וזה הוא שיעור הכתוב: כי לא כנשים הרגילות בנמצא הם אלו שהם מצריות עבריות, ובזה לא תהיה הוכחת הסתירה לא מעבריות ולא ממצריות כי אלו יש בהם ב' הדרגות והבן.
ואומרו: בטרם וגו', נתכוונו להשיב אם יאמר: ולמה לא יהיו הם מילדות אותם בעל כרחן, לצד שהם הממונות מהמלך, ואמרו: בטרם וגו', פירוש, כי אנו מתחכמין לבוא אצלם קודם שיגיע זמן הלידה כפי חשבונם ליליד אותם, ואף על פי כן אנו מוצאים אותם שכבר ילדו כי היולדות היו מתחכמות להרחיק להם זמן לידתם כי הרגישו בדבר, וכל זה נכלל בתיבת חיות.
ומעתה כפי הנחה זו פרחה לה מעצמה החשדה הגם שיביאו בידם מים ומזון היה לחושבם שעדיין לא ילדו והם באים ליליד אותם וכל מה שיעשו מהוראת חיבה להם אדרבה כשורה וכהוגן עושין כדי שיתקרבו הלבבות של היולדות ולא יהיו נחשדים בעיניהם כרצחניות וימצאו מקום לקיים גזירת המלך להמית הבנים, ואחר שהיו מביאין לחושבן שעדיין לא ילדו כנזכר והיו מוצאים כי כבר ילדו אינו מהמוסר להשיב המובא, ובזה ספה תמה תלונת וחשד פרעה הגם שצדקו דברי הולכי רכיל שאמרו שהמילדות ספקו מזון:
- ^ בכתר ארם צובה היה כתוב אֲלֵיהֶ֛ן