מ"ג דברים לב ח
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבלת עמים למספר בני ישראל
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
בְּהַנְחֵ֤ל עֶלְיוֹן֙ גּוֹיִ֔ם בְּהַפְרִיד֖וֹ בְּנֵ֣י אָדָ֑ם
יַצֵּב֙ גְּבֻלֹ֣ת עַמִּ֔ים לְמִסְפַּ֖ר בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | בְּאַחְסָנָא עִלָּאָה עַמְמַיָּא בְּפָרָשׁוּתֵיהּ בְּנֵי אֲנָשָׁא קַיֵּים תְּחוּמֵי עַמְמַיָּא לְמִנְיַן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃ |
| ירושלמי (יונתן): | בְּאַחְסָנוּת עִלָאָה עַלְמָא לְעַמְמַיָא דִי נְפָקוּ מִבְּנוֹי דְנחַ בְּאַפְרָשׁוּתֵיהּ מִכְתָּבִין וְלִישְׁנִין לִבְנֵי נְשָׁא בְּדָרָא דְפַלְגוּתָא בֵּי הוּא זִמְנָא רָמָא פִיצְתָא עִם שׁוּבְעִין מַלְאָכַיָא רַבְרְבֵי עַמְמִין דְאִתְגְלֵי עִמְהוֹן לְמֶחֱמֵי קַרְתָּא וּבֵי הוּא זִמְנָא אָקִים תְּחוּמֵי אוּמַיָא כִּסְכוּם מִנְיַין שׁוּבְעִין נַפְשָׁתָא דְיִשְרָאֵל דִנְחָתוּ לְמִצְרַיִם: |
| ירושלמי (קטעים): | בְּאַחֲסָנוּת עִילַיָא אוּמַיָא בְּפָרָשׁוּתֵיהּ לִשְׁנֵי בְּנֵי אֵינָשָׁא קְבַע תְּחוּמִין לְאוּמַיָא לְמִנְיָן שִׁבְטַיָא דִבְנֵי יִשְרָאֵל: |
רש"י
"בהפרידו בני אדם" - כשהפיץ דור הפלגה היה בידו להעבירם מן העולם ולא עשה כן אלא יצב גבולות עמים קיימם ולא אבדם
"למספר בני ישראל" - בשביל מספר בני ישראל שעתידין לצאת מבני שם ולמספר שבעים נפש של בני ישראל שירדו למצרים הציב גבולות עמים שבעים לשוןרש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם – כְּשֶׁהֵפִיץ דּוֹר הַפַּלָּגָה, הָיָה בְּיָדוֹ לְהַעֲבִירָם מִן הָעוֹלָם; וְלֹא עָשָׂה כֵן, אֶלָּא יַצֵּב גְּבוּלֹת עַמִּים, קִיְּמָם וְלֹא אִבְּדָם.
לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – בִּשְׁבִיל מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁעֲתִידִין לָצֵאת מִבְּנֵי שֵׁם; וּלְמִסְפַּר שִׁבְעִים נֶפֶשׁ שֶׁל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁיָּרְדוּ לְמִצְרַיִם, הִצִּיב גְּבוּלֹת עַמִּים, שִׁבְעִים לָשׁוֹן.
רמב"ן
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
בהפרידו בני אדם. פירוש שלא מסר ה' כל האומות ביד שר אחד אלא הפרידם ונתן חלק לכל שר ושר, ואופן החלוקה שעשה בהם כשיצב גבולם היתה למספר בני ישראל, פירוש יש לך לדעת כי כל מעשה ה' עשה זה לעומת זה וטוב ורע וכל נפשות שבנבראים נטעם ה' מב' אילנות אילן א' טוב וא' רע, אילן הטוב הוא אדם הראשון, אילן הרע הוא ס"מ אדם בליעל, וכשחטא אדם הראשון ונתערב רע בטוב חזרו להיות יוצאים מהולדת אדם הראשון גם נפשות רעות עד שיצאה נפש אחת טהורה שבה כלולות כל הנשמות הקדושות ונתברר האילן הטוב מחדש וזה הוא יעקב אבינו עליו השלום, ולזה אמרו (ב"מ פ"ד. זוה"ק ח"ג רמד,) שופריה דיעקב אבינו מעין שופריה דאדם קדמאה והבן הדברים:
ואילן זה יש בו ע' ענפים והם ע' נפש שירדו למצרים, ואשר על כן כאשר הפריד ה' האומות הציב גבולם למספר בני ישראל עשה מהם ע' כנגד ע' ענפי הקדושה:
והכוונה בזה כדי שתהיה כל בחינה ובחינה של כל ענף מענפי הקדושה מושלת על שכנגדה בחלק הרע, וזה סוד (משלי ה', ה') רגליה יורדות מות, שרגלים של הקדושה דורכים על ראשי הקליפה, ונמצאים ענפי יעקב שולטים ומולכים על האומות, ואמר כי חלק ה' עמו פירוש טעם לזה, להיות שהאומה אשר בחר לו ה' שיהיה הוא המושל עליה הם ישראל לזה נתכוון ה' והמליך ונישא את בני ישראל על כל האומות ובזה כאשר הוא מולך על ישראל הנה הוא מולך על כל העולם כולו, ואומרו חלק ה' עמו יכוין אל ישראל אחר שקבלו התורה שאז יקראו בשם עם ה', ואומרו יעקב חבל פירוש החבל שהוא ראש הנחלה, והוא מה שהעירותיך אליו ברמז אומרם ז"ל שופריה דיעקב כו':
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
בהנחל עליון גוים - כשהנחיל הקב"ה העולם לאומות העולם - פירש תחומן לאומות העולם, לכל אומה ואומה, כדי שלא יהיו מעורבבים. שילח בני גומר לגומר, ובני מגוג למגוג, ובני מדי למדי, ובני יון ליון, ובני תובל לתובל. פירש תחומם של אומות כדי שלא יכנסו לארץ: יצב גבולות עמים!
ד"א בהנחל עליון גוים - כשנתן המקום תורה לישראל עמד וצפה ונסתכל, שנאמר חבקוק ג עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים, ולא היתה אומה בכל האומות שהיתה ראויה לקבל תורה, אלא ישראל, שנא' יצב גבולות עמים.
ד"א בהנחל עליון גוים - כשהנחיל המקום העולם לאומות - חלקם לגיהנם שנאמר שמה אשור וכל קהלה, עילם וכל המונה, שמה נסיכי צפון כולם, וכל צידונים שמה, מדי בבל ואדום מלכיה וכל נסיכיה. וא"ת מי נוטל עושרם וכבודם של אלו? הוי אומר ישראל: יצב גבולות עמים.
ד"א בהנחל עליון גוים - כשהנחיל המקום מן האומות יראי חטא וכשרים שבהם: בהפרידו בני אדם - זה לוט, בראשית יג ויפרדו איש מעל אחיו: יצב גבולות עמים - ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר: הרי הוא אומר שיר השירים ו ששים המה מלכות ושמונים פילגשים. ששים ושמונים - הרי ק"מ לאבותינו לא ירדו במצרים אלא בשבעים נפש.
ד"א יצב גבולות עמים - יצב גבול עמים אין כתיב כאן, אלא יצב גבולות עמים; זכו אומות ליטול ב' חלקים במספר בני ישראל: