כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה השסועה את הגמל ואת הארנבת ואת השפן כי מעלה גרה המה ופרסה לא הפריסו טמאים הם לכם
[ה] בריה שיש לו שני גבין וכו'. דאין לומר כמשמעו ממפריסי הפרסה, והיא גם כן שסועה, כמו "ושוסעת שסע" (פסוק ו), דזה אינו חד[ת]א, בשלמא לעיל הוצרך למכתב "ושוסעת שסע", לומר לך דפרסה שלהם היא סדוקה לגמרי (רש"י שם), שלא תטעה לומר דאף אם אינו רק סדוקה הוי בהמה טהורה. אבל כיון דכבר כתב למעלה (שם) "מפרסת פרסה ושוסעת שסע", לא הוצרך למכתב "אך את זה לא תאכלו ממפריסי הפרסה השסועה" לומר שהיא שסועה לגמרי, דהא בודאי אדלעיל קאי, דכתיב "ושוסעת שסע". והראיה לזה, דבפרשת שמיני (ויקרא י"א, ד') לא כתוב רק "את זה לא תאכלו ממפריסי הפרסה", וסמיך קרא אדלעיל (שם שם ג) דכתיב "ושוסעת שסע":
השסועה. דרשו רז"ל במסכת חולין, בריה היא ויש לה שני גבין ושתי שדראות, והיא מעלת גרה. ולמה נשנו הבהמות כאן שהרי כבר אמורות בתורת כהנים בסדר ויהי ביום השמיני, לא נשנו אלא בשביל השסועה, וכן העופות לא נשנו אלא בשביל הראה, שבתורת כהנים לא הזכיר לא השסועה ולא הראה, ושם הזכיר (ויקרא יא) דאה, וראה ודאה הכל אחד, ולמה נקראה שמה ראה שהיא רואה ביותר, עומדת כאן ורואה נבלה בארץ ישראל, וכן איה ודיה אחת היא, ומפני שיש לה שני שמות כתב את הכל שלא יהיו מקצתן אוכלין זו ששמה איה ומקצתן אוכלין זו ששמה דיה. ומה שפרט בעופות הטמאים, לפי שגלוי וידוע לפניו שהעופות טהורים מרובים מן הטמאים, לכך כתב את הטמאין ופרט את המועט, מכאן אמרו לעולם ילמד אדם לתלמידו דרך קצרה. ונקרא שלך על שם ששולה דגים מן הים, ודוכיפת הודו כפות, על שם שכרבלתו כפולה, והוא תרנגול הבר.
אך את זה לא תאכלו. (חולין ס) אמר ר' עקיבא, וכי משה קניגי (=צייד חיות מדבריות) ובלסטרי (=זורק חיצים על חיות לצודן) היה? מכאן תשובה לאומרים אין תורה מן השמים.
מלבי"ם - התורה והמצוה - לחץ על המילה "הראה" בצד שמאל להצגה
טמאים הם לכם. וסמיך ליה ואת החזיר לומר לך שאסור לגדל חזירים. וסמך מבשרם לא תאכלו לאת זה תאכלו מכל אשר במים כלומר אע"פ שאסרתי לאכול מבשרם אשר מהם במים תאכלו דחמרא דימא שרי. ד"א לא תאכלו את זה תאכלו לומר שקרבי דגים אין לוקחין אלא מן המומחה דקרי ביה לא תאכלו אא"כ יאמר זה הוא שלקחתי מפלוני ציד וכשר הוא:
