מ"ג בראשית לח כד
<< · מ"ג בראשית · לח · כד · >>
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויהי כמשלש חדשים ויגד ליהודה לאמר זנתה תמר כלתך וגם הנה הרה לזנונים ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיְהִי כְּמִשְׁלֹשׁ חֳדָשִׁים וַיֻּגַּד לִיהוּדָה לֵאמֹר זָנְתָה תָּמָר כַּלָּתֶךָ וְגַם הִנֵּה הָרָה לִזְנוּנִים וַיֹּאמֶר יְהוּדָה הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיְהִ֣י ׀ כְּמִשְׁלֹ֣שׁ חֳדָשִׁ֗ים וַיֻּגַּ֨ד לִֽיהוּדָ֤ה לֵאמֹר֙ זָֽנְתָה֙ תָּמָ֣ר כַּלָּתֶ֔ךָ וְגַ֛ם הִנֵּ֥ה הָרָ֖ה לִזְנוּנִ֑ים וַיֹּ֣אמֶר יְהוּדָ֔ה הוֹצִיא֖וּהָ וְתִשָּׂרֵֽף׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וַהֲוָה כְּתַלָּתוּת יַרְחַיָּא וְאִתְחַוַּא לִיהוּדָה לְמֵימַר זַנִּיאַת תָּמָר כַּלְּתָךְ וְאַף הָא מְעַדְּיָא מִזְּנוּתַהּ וַאֲמַר יְהוּדָה אַפְּקוּהָא וְתִתּוֹקַד׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וַהֲוָה בִּזְמַן תְּלַת יַרְחִין אִשְׁתְּמוֹדְעָא דִמְעַבְּרָא הִיא וְאִיתְנֵי לִיהוּדָה לְמֵימַר זַנְיָית תָּמָר כַּלְתֵךְ וְאוּף הָא מְעַבְּרָא לִזְנוּ וַאֲמַר יְהוּדָה הֲלָא בַּת כָּהֵן הִיא הַנְפָקוּהָא וְתִתּוֹקָד: |
רש"י
"הרה לזנונים" - שם דבר מעוברת כמו אשה הרה וכמו ברה כחמה
"ותשרף" - אמר אפרים מקשאה משום רבי מאיר בתו של שם היתה שהוא כהן לפיכך דנוה בשריפה
[טז] כהשתלש החדשים. רוצה לומר שאין פירושו 'כשלשה חדשים' רק כהשתלש החדשים, ומלת "כמשלש" על דעת רש"י הוא שם, כמו "משלוח ידם" (ישעיהו י"א, י"ד), והוא שם בתוספות מ"ם. 'וכן תרגם אונקלוס כתלתות', פירוש מדלא תרגם אונקלוס 'כתלתא ירחא' שמע מינה שהוא סובר כי פירוש "כמשלש" הוא שם והמ"ם נוסף כמו "משלוח", והכ"ף הוא לומר רובו של ראשון ורובו של אחרון ואמצעי שלם. ואצל העבור שייך לומר 'השתלש' ולא שלשה, מפני דשייך לשון 'שלשה' על מספר נפרד זה מזה, וחדשי העבור מתחברים יחד ואין נפרדין ומחולקים, לכך יאמר "כמשלש חדשים" ולא 'כשלשה חדשים':
[יז] וגם הנה היא הרה וכו' הרה שם דבר. כלומר אין הלשון פעל עבר לנקיבה כמשמעותו, דאם אין זה פעל עבר צריך להוסיף 'היא' לומר "גם הנה היא הרה", ולפיכך הייתי מפרש לשון עבר, וזה לא יתכן, דהוי למכתב 'הרתה', כמו "ותרא כי הרתה" (לעיל טז, ד) דהגר, ואם הוא בינוני צריך לומר 'הורה', כמו "הורה גבר" (איוב ג', ג') דאיוב, אלא פירושו שם דבר, וצריך להוסיף 'הנה היא הרה':
[יח] בתו של שם היתה. לאו דהיתה בתו של שם ממש, דהא רש"י פירש בסוטה (דף י.) גבי הא ד"פתח עינים" (פסוק יד) 'שנתנה עינים לדבריה וכו' יתומה אני', וקדושי ער ואונן לאו קדושין, ואיך יתכן זה, שהרי היה ממיתת שם עד זמן נשואי ער שהיה אחר מכירת יוסף יותר מחמשים שנה, ואיך לא היתה גדולה, אלא פירושו בת בנו ונקרא זה בתו. אבל מתוספות נראה דלא מפרשינן כלל כמו שפירש רש"י דהיתה קטנה בשעת נשואי ער ואונן, דהא פירשו התוספות בפרק קמא דעירובין (טו ע"ב ד"ה על) ד'בית אביך' נקרא אף אחר מיתת האב בגמרא דמתניתין (שם סוף טו.) 'בכל עושין לחיין', ומהא דתמר מוכיחים דכל יוצא חלציו נקראים "בית אביך", והשתא קשיא דהא תמר קטנה היתה כדמוכח בההיא דסוטה, ואם כן על כרחך לומר הא דאמרינן דהיתה בתו של שם - לאו בתו ממש היתה אלא בת בנו, ואם כן נוכל לומר "בית אביך" ממש, ומה ראיה מתמר דכתיב בה (פסוק יא) "שבי אלמנה בית אביך", ועל כרחך דהתוספות לא פירשו הך דסוטה כך, אלא מפרשים כמו שנתבאר למעלה (סוף אות ט) 'יתומה אני' שאיני ברשות אבי, וזה נקרא 'יתומה אני':
[יט] לפיכך דנוה בשריפה. אף על גב דהיתה פנויה ובעולה ואין הפנויה בשריפה, דאין זה קשיא, דבית דין של שם גזרו כך (עבודה זרה דף לו:) אחר המבול, שעשו האומות גדר (רש"י לעיל לד, ז) וגזרו בפנויה מיתה, ובת כהן בשריפה אף פנויה, דכל דתקון בית דין כעין דאורייתא תקון (פסחים דף ל:), וכיון דמצאנו בבת כהן שריפה בארוסה (ויקרא כ"א, ט') - ותקנו הם מיתה בפנויה, תקנו גם כן בבת כהן שריפה אף בפנויה. אבל אין לומר דהיתה בשריפה מפני גזירות בית דין של שם אף שלא בבת כהן, דזה אינו, דלמה יגזרו בית דין על פנויה שריפה, דכיון דלא באו רק להחמיר עליהן לדון אותה במיתה - מה לי אם תמות בשריפה או תמות בשאר מיתה, אלא מפני שהיתה בת כהן, ושייך לבת כהן שריפה, כדחזינן בבת כהן שהיא ארוסה. וכן תמצא בכל קדשים שנטמאו דינם בשריפה (פסחים דף כד.), והכי נמי בת כהן - קדושת כהן יש בה ונטמאה - בשריפה היא:בד"ה ונ"ל כו' נ"ב ואני אומר מאחר שגזרו על הזנות מימי נח א"כ אזהרתן זו היא מיתתן וק"ו זו שעומדת ליבום מהרש"ל:רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
הָרָה לִזְנוּנִים – שֵׁם דָּבָר, מְעֻבֶּרֶת, כְּמוֹ: "אִשָּׁה הָרָה" (שמות כא,כב), וּכְמוֹ: "בָּרָה כַּחַמָּה" (שה"ש ו,י).
וְתִשָּׂרֵף – אָמַר אֶפְרַיִם מַקְשָׁאָה מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר: בִּתּוֹ שֶׁל שֵׁם הָיְתָה, שֶׁהוּא כֹּהֵן, לְפִיכָךְ דָּנוּהָ בִּשְׂרֵפָה (ב"ר פה,י).
רשב"ם
מתוך: רשב"ם על בראשית לח (עריכה)
'(כד). 'זנתה תמר כלתך: ואם תאמר מי יודע אם אמת שזינתה? תדע שהרי גם הרה היא כבר:
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
ויהי כמשלש חודשים. תמן תנינן: מעוברת דיה שעתה, משהוכר עוברה; וכמה הכרת העובר? סומכוס אומר בשם ר' מאיר: שלשה חודשים; ואף על פי שאין ראיה לדבר – זכר לדבר, ויהי כמשלש חודשים. זכר לדבר? ראיה גדולה היא! משום דאיכא דילדה לתשעה ואיכא דילדה לשבעה.
רבי חמא בשם ר' יוסי: לא סוף דבר שלשה של ימים, אלא רובו של ראשון ורובו של אחרון ואמצעי שלם; ולא סוף דבר שלשה שלמים.
וגם הנה הרה לזנונים, שהיתה מטפחת על כרסה ואמרה: מלכים אני מעוברת, גואלים אני מעוברת.
וגם הנה הרה לזנונים, אמר עולא: תמר זנתה, זמרי זנה. תמר זנתה, יצאו ממנה מלכים ונביאים; זמרי זנה, נפלו כמה רבבות מישראל.
וגם הנה הרה לזנונים, שהיתה נכנסת למרחץ ואומרת לחבירותיה: עברו מלפני, שאני טעונה מלכים. והיה יושב בדין יצחק ויעקב ויהודה, אמר: הוציאוה ותשרף, לפי שבדיני נפשות מתחילין מן הצד.
אפרים מקשאה תלמידו של ר' מאיר אמר בשם ר' מאיר: תמר בתו של שם היתה, וכתיב: "ובת איש כהן כי תחל לזנות" וגו', [לפיכך] הוציאוה ותשרף.בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
רבי עובדיה מברטנורא
• לפירוש "רבי עובדיה מברטנורא" על כל הפרק •
<< · מ"ג בראשית · לח · כד · >>