מ"ג בראשית כז לג
<< · מ"ג בראשית · כז · לג · >>
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויחרד יצחק חרדה גדלה עד מאד ויאמר מי אפוא הוא הצד ציד ויבא לי ואכל מכל בטרם תבוא ואברכהו גם ברוך יהיה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹלָה עַד מְאֹד וַיֹּאמֶר מִי אֵפוֹא הוּא הַצָּד צַיִד וַיָּבֵא לִי וָאֹכַל מִכֹּל בְּטֶרֶם תָּבוֹא וָאֲבָרֲכֵהוּ גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֶּחֱרַ֨ד יִצְחָ֣ק חֲרָדָה֮ גְּדֹלָ֣ה עַד־מְאֹד֒ וַיֹּ֡אמֶר מִֽי־אֵפ֡וֹא ה֣וּא הַצָּֽד־צַ֩יִד֩ וַיָּ֨בֵא לִ֜י וָאֹכַ֥ל מִכֹּ֛ל בְּטֶ֥רֶם תָּב֖וֹא וָאֲבָרְﬞכֵ֑הוּ גַּם־בָּר֖וּךְ יִהְיֶֽה׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וּתְוַהּ יִצְחָק תִּוְהָא רַבָּא עַד לַחְדָּא וַאֲמַר מַן הוּא דֵּיכִי דְּצָד צֵידָא וְאַעֵיל לִי וַאֲכַלִית מִכּוֹלָא עַד לָא תֵּיעוֹל וּבָרֵיכְתֵּיהּ אַף בְּרִיךְ יְהֵי׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְאִזְדַעֲזַע יִצְחָק זַעֲזוּעַ סַגִי כְּדִי שָׁמַע יַת קָלֵיהּ דְעֵשָו וְרֵיחַ תַּבְשִׁילֵיהּ עָלַת בְּאַנְפּוֹי הֵי כְרֵיחָא דִיֵקדַת גֵיהִנָם וַאֲמַר מַאן הוּא דְכִי דְצַד צֵידָא וְאָעֵיל לִי וַאֲכָלִית מִכָּל דְאַיְיתִי עַד דְלָא עָלַת וּבְרִיכְתֵּיהּ וַאֲפִילוּ הָכִי בְּרִיךְ יְהֵי: |
רש"י
"מי אפוא" - ל' לעצמו משמש עם כמה דברים ד"א איפוא איה פה מי הוא ואיפוא הוא הצד ציד
"ואכל מכל" - מכל טעמים שבקשתי לטעום טעמתי בו (ב"ר)
"גם ברוך יהיה" - שלא תאמר אילולי שרימה יעקב לאביו לא נטל את הברכות לכך הסכים וברכו מדעתו (ב"ר)
[כב] ומדרשו וכו'. בא לתרץ לשון חרדה כמו שהוא לשון חרדה בכל מקום:
[כג] שראה גיהנם פתוחה תחתיו. רוצה לומר תחת עשו, כי עם יעקב נכנס גן עדן (רש"י פסוק כז), ועם זה גיהנם:
[כד] איפה לשון לעצמו הוא משמש. פירוש שאין משמש מלה זאת לענין אחד, שהרי תמצא אותו לכמה דברים; כאן תתפרש 'איה פה הוא הצד ציד', "ואיפוא זאת עשו" (להלן מג, יא) פירושו צריך אני לבקש איה פה תקנה (רש"י שם). וכן בכל מקום צריך לפרשה לפי הענין, לכך צריך לומר שהיא מלה משמשת לעצמה 'איה פה', ומתפרש בכל מקום לפי מה שהוא שייך:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
מִי אֵפוֹא – לָשׁוֹן לְעַצְמוֹ, מְשַׁמֵּשׁ עִם כַּמָּה דְבָרִים: "אֵפוֹא" – אַיֵּה פֹה, מִי הוּא וְאֵיפֹה הוּא "הַצָּד צַיִד"?
וָאֹכַל מִכֹּל – מִכָּל טְעָמִים שֶׁבִּקַּשְׁתִּי לִטְעוֹם, טָעַמְתִּי בוֹ.
גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה – שֶׁלֹּא תֹאמַר: אִלּוּלֵי שֶׁרִמָּה יַעֲקֹב לְאָבִיו, לֹא נָטַל אֶת הַבְּרָכוֹת. לְכָךְ הִסְכִּים וּבֵרְכוֹ מִדַּעְתּוֹ (בראשית רבה סז,ב).
רשב"ם
'מי איפוא: תיקון לשון הוא כמו איזי שבתלמוד אימא לי אחי, אתאורש ב"ל:
גם ברוך יהיה: שמיהר לעובדני וגם ידע שבעצת רבקה עשה הכל והיא היתה מכרת בו שראוי לברכות:
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ובמדרש ויחרד יצחק חרדה, שתי חרדות חרד יצחק אחת ע"ג המזבח ואחת כאן, והזכיר עד מאד לומר שחרדה זו גדולה מאותה חרדה שחרד ע"ג המזבח.
ובב"ר אפשר מי שיש לו שני בנים אחד נכנס ואחד יוצא והוא חרד אתמהא אלא בשעה שנכנס עשו נכנס עמו גיהנם, ר' נתן בשם ר' אחא התחילו כותלי הבית מרתיעין, הוא שאמר מי איפוא מי הוא שעתיד לאפות כאן אני ובני, אמר לו הקב"ה לא אתה ולא בנך אלא הוא הצד ציד הוא הלך לצוד ונצוד, ע"כ.ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד. "חרדת אדם יתן מוקש ובוטח בה' ישוגב". חרדה שהחרידה רות לבועז, בדין היה לקללה; אלא "ובוטח בה' ישוגב", נתן הקב"ה בליבו וברכה, "ויאמר ברוכה את לה' בתי". חרדה שהחריד יעקב ליצחק, בדין היה לקללו, אלא "ובוטח בה' ישוגב", נתן בליבו וברכו. אמר רבי חמא בר חנינא: מאד, מחרדה שהחריד על גבי המזבח, אמר: מי הוא שנעשה סרסור ביני לבין המקום, שיטול יעקב את הברכות? כלפי רבקה אמר. אמר רבי יוחנן: מי שיש לו ב' בנים, אחד יוצא ואחד נכנס, חרד? אלא בשעה שנכנס עשו, נכנס גיהנם עמו. רבי נתן בשם רבי אחא: התחילו כתלי הבית מרתיחין, הוא דהוה אמר: מי אפוא, מי הוא זה שעתיד ליאפות בכאן? אני או יעקב בני? אמר ליה הקב"ה: לא אתה ולא יעקב בנך, אלא הוא הצד ציד. "ציידא, היך ציידך פכור? תרעיא, היך תרעך פכור ומקולקל? הדא הוא דכתיב: "לא יחרוך רמיה צידו", לא יאריך ולא יאחר הקב"ה לרמאי ולצידו. דאמר רבי יהושע בן לוי: כל אותו היום היה עשו צד צבאים וכופתן, ומלאך בא ומתירן; צד עופות וכופתן, ומלאך בא ומפריחן. כל כך למה? "הון אדם יקר חרוץ", כדי שיבוא יעקב ויטול את הברכות שהן יקרות של עולם, חרוצות לו. רבי חנינא בר פפא שאליה לרבי אחא, אמר ליה: מהו דכתיב, "הון אדם יקר חרוץ"? אמר ליה: חרוצה היא ביד הצדיקים, שאינן נוטלין מן היקר של עתיד לבוא בעולם הזה.
ואוכל מכל. רבי יהודה אומר: מכל מה שנברא מששת ימי בראשית. ר' נחמיה אומר: מכל מה שהוא מתוקן לצדיקים לעתיד לבוא. אמר ליה: עיקרו של דבר מה האכילך? אמר ליה: איני יודע! אלא טועם הייתי טעם פת, טעם בשר, טעם דגים, טעם חגבים, טעם כל מעדנים שבעולם. אמר רבי ברכיה: כיון שהזכיר בשר, מיד בכה; אמר: אני קערה אחת של עדשים האכילני ונטל את בכורתי; אתה, שהאכילך בשר, על אחת כמה וכמה.
אמר רבי לוי: לפי שהיה יצחק אבינו מתפחד, תאמר שלא עשיתי כשורה, שעשיתי את שאינו בכור בכור? וכיון שאמר: "את בכורתי לקח", אמר: יאות ברכתי. אמר רבי אלעזר: אין קיום הגט אלא בחותמיו; שלא תאמר: אילולי שרימה יעקב אבינו באביו לא נטל את הברכות, תלמוד לומר: גם ברוך יהיה. אמר רבי יצחק: בא לקללו, אמר לו הקב"ה: היזהר, שאם אתה מקללו – לנפשך את מקלל, שכבר אמרת "אורריך ארור".
אמר רבי לוי ששה דברים משמשין את האדם שלשה ברשותו ושלשה אינן ברשותו. העין והחוטם והאוזן אינן ברשותו, מה דלא בעי שמע, מה דלא בעי מורח, מה דלא בעי חמי. הפה והיד והרגל ברשותו, אי בעי הוא לעי באורייתא, אי בעי מפליג מצוות, אי בעי אמר לישן ביש, אי בעי מחרף ומגדף. והיד, אי בעי גניב, אי בעי קטיל. והרגל, אי בעי אזיל לבתי כנסיות ומדרשות, ואי בעי אזיל לבתי טרטיאות ולבתי קרקסיאות. ובשעה שאדם זוכה, הקב"ה עושה אותן שהן ברשותו שלא ברשותו. הפה, גם ברוך יהיה. היד, "ותיבש ידו אשר שלח עליו". הרגל, "בני אל תלך בדרך אתם כי רגליהם לרע ירוצו".בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
איפוא. בגימטריא גהנם. שנכנס גיהנם עמו:
ואברכהו. ב' דין ואידך כי אחד קראתיו ואברכהו. גבי אברהם רמז ברכת אברהם בירך את יעקב. וכתיב נמי ויתן לך את כרכת אברהם:רבי עובדיה מברטנורא
• לפירוש "רבי עובדיה מברטנורא" על כל הפרק •
<< · מ"ג בראשית · כז · לג · >>