מ"ג בראשית כב ז
<< · מ"ג בראשית · כב · ז · >>
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי ויאמר הנני בני ויאמר הנה האש והעצים ואיה השה לעלה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל אַבְרָהָם אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי בְנִי וַיֹּאמֶר הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּ֨אמֶר יִצְחָ֜ק אֶל־אַבְרָהָ֤ם אָבִיו֙ וַיֹּ֣אמֶר אָבִ֔י וַיֹּ֖אמֶר הִנֶּ֣נִּֽי בְנִ֑י וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּ֤ה הָאֵשׁ֙ וְהָ֣עֵצִ֔ים וְאַיֵּ֥ה הַשֶּׂ֖ה לְעֹלָֽה׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וַאֲמַר יִצְחָק לְאַבְרָהָם אֲבוּהִי וַאֲמַר אַבָּא וַאֲמַר הָאֲנָא בְרִי וַאֲמַר הָא אִישָׁתָא וְאָעַיָּא וְאָן אִמְּרָא לַעֲלָתָא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וַאֲמַר יִצְחָק לְאַבְרָהָם אָבוֹי וַאֲמַר אַבָּא וַאֲמַר הָא נָא וְאָמַר אֶשְׁתָּא וְקִיסִין וְהָאן אִמְרָא לְעָלָתָא: |
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ויאמר הנה האש והעצים ואיה השה לעולה. והשיב לו אברהם אלהים יראה לו השה לעולה בני. ואז הבין יצחק כי הוא העולה ואעפ"כ וילכו שניהם יחדו. ומפני זה הזכיר שנית וילכו שניהם יחדו. כי בראשון לא ידע יצחק הוא כי העולה ועתה שידע למדך הכתוב שנתרצה בדבר והלכו שניהם יחדו בכוונה אחת זה לשחוט וזה לישחט.
ורבים ישאלו איזה מהם גדול כחו ומי משניהם הגדיל לעשות, אם אברהם הבא לשחוט את בנו הוא בעצמו בידיו. או יצחק המפקיר עצמו להשחט. יש שאמרו גדול כחו של אברהם יותר מיצחק לפי שהמפקיר עצמו ליהרג נקל הוא מאד מן האב שבא לשחוט את בנו בידיו, אם לא תאמר כן למה צוה הקב"ה לאברהם לשחוט את בנו בידיו יצוהו להרוג את עצמו או שתבא המצוה ליצחק. אלא בודאי זה ראיה כי גדול כחו של אברהם יותר מיצחק.
ויש שאמר גדול כחו של יצחק לפי שאברהם נצטוה בזה מפי השם וזה נצטוה מפי אביו, ולכך גדול כח אמונתו של יצחק. ונראה כדעת האומר גדול כחו של אברהם, שהרי יצחק אע"פ שלא נצטווה מפי השם יתברך יודע היה באביו שהוא נביא ונתחייב לשמוע ממנו כמפי הש"י שהרי דבר הנביא דבר השם הוא, וכתיב (דברים יח) והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי אנכי אדרוש מעמו. ומטעם זה בזאת המצוה צוה הקב"ה לאברהם ולא ליצחק לבאר כי גדול כחו של אברהם.מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
השאלות
(ז – יז) למה לא שאל יצחק עד הנה איה השה לעולה, ומשמע ששאל מן האש והעצים על השה, ולמה לא גלה לו תיכף שהוא הנבחר לקרבן, ולמה אמר ב"פ וילכו שניהם יחדו. למה נאמר והאלהים נסה את אברהם והלא עקר הנסיון היה ביצחק שמסר א"ע לקרבן, ולמה תחלה נאמר שם אלהים, ומעת העקדה נאמר שם הויה ב"ה:
למה קרא אליו המלאך שני פעמים ולא אמר לו בפעם הראשון כל הענין, ולמה אמר ה' יראה והיל"ל ה' ראה, ואם ה' אמר לו תחלה שיעלהו לעולה איך חזר ואמר אל תשלח ולא איש אל ויתנחם:
(ז – ח) "ויאמר הנה האש והעצים" וכו', פי' המפ' ששאלו ממ"נ אם דעתך לבא לעיר מושב ששם תמצא שה לעולה, הלא שם תמצא גם אש ועצים, ואם לקחת אש ועצים כי לא תבא בעיר מושב, א"כ איה השה לעולה. וי"ל עוד ששאל אותו בין מן האש בין מן העצים, אם מן האש, שיצחק חשב בלבו שהוא יהיה השה לעלה, אבל הלא אז ראוי שתרד אש מן השמים ותאכל את העולה לא שישרף באש של חול, וע"כ שאל הנה האש של חול וא"כ איה השה לעולה, ואם מן העצים ששם על שכמו, שמזה מבואר שהוא אינו עולה, דא"כ איך עביד עבודה בקדשים וכמ"ש בפסחים דף ס"ו, והשיב לו שעדיין אין הדבר ברור מי יהיה השה, אם שה אם יצחק, שזה תלוי לפי שיראה אלהים ויבחר, וזה תשובה לשתיהן שלכן לקח אש הדיוט, כי יוכל להיות שהקרבן יהיה שה לא יצחק, וכן לכן שם עליו את העצים שעדיין לא הוקדש לעולה, וכמ"ש בפסחים שם על מה ששאל עמש"ש שתחבו הסכין בצמר הפסחים איך עביד עבודה בקדשים, והשיבו דעביד כהלל שלא הקדישו עד שבאו לעזרה:
אלשיך
אבי, מלת ויאמר מיותרת, כי הלא גזרת הויאמר הראשון נמשך אל מלת אבי, שאם לא כן אין שום גזרה בויאמר הראשון. ועוד אומרו הנני בני, כי מלת בני היא מיותרת. וגם באומרו הנה האש, למה לא הזכיר גם המאכלת כי אם האש והעצים. ועוד אומרו אלהים יראה לו, כי מלת לו מיותרת:
אך הנה על שתי בחינות תמה, בין על היותו אברהם גומל חסדים ומרחם לכל, אפילו על אנשי סדום רעים וחטאים ואיך לא ירחם עליו. שנית להיותו אביו. וזהו "ויאמר יצחק אל אברהם אביו" שכולל שני הדברים. אך "ויאמר אבי", כי באמירה לא אמר רק בחינת היותו "אבי"ו באומרו "אבי", אך לא היותו אברהם, כי אין הבן מזכיר שם אביו בפניו. לזה אמר "ויאמר" כי לא קריאה בלבד היתה כי אם אמירת ענין:
אך בהשיב אביו השיב על שתי הבחינות וזהו "הנני בני", כלומר "הנני" מצד עצמי, כי עודני מחזיק במדת חסד ורחמים, וגם בבחינת היותך "בני":
ואמר "הנה האש" וכו', לומר הנה מהמאכלת לא יפלא כי לא ימצא בהר, אך אש ועצים יותר נמצאים בהר שכולו עצים, וגם אש אפשר להוציא מרעפים וכיוצא שתביא עמך. אך ממה שהבאת מוכן הוא למהר מיד ואיך הכינות להביא מה שנמצא בהר, ולא השה הבלתי נמצא שם, וזה "ואיה השה לעולה":
ויתכן, כי יצחק, העולה על רוחו היה, כי אברהם מעצמו נתעורר לכבד את ה' בהעלות לעולה בנו, שאם ידע כי מה' יצא הדבר לא דבר מאומה:
(ח) אז השיב לו אברהם "אלהים יראה לו" וכו', והוא לומר כי לא כל דורון יאות אל המלך מלכי המלכים, אם לא נפש יקרה לפי כבודו יתברך ולא קרבן מן הבהמה. וזהו "ויאמר אלהים יראה", כי להיות הקרבן לו כי גדול כבודו כי יהיה "לעולה בני", כי אין ראוי לו יתברך זולתך:
עוד אפשר, כי בכלל מאמר יצחק היה ענין כי ביצחק יקרא לך זרע, וזהו אומרו "אבי" כלומר האם אתה נקרא אב לישמעאל, לא כן הוא כי אם אבי בלבד, כלומר ואם כן איפה איך יתקיים הזרע בי. והשיב לו אביו אם שם הרחמים אמר אלי כי ביצחק וכו', הנה "אלהים" הוא מדת הדין, "יראה לו" כי "השה לעולה" יהיה "בני". כענין כמה פעמים שמצינו שמדת הדין מקטרגת ומהפכת, כענין (יחזקאל ט) והתוית תיו על מצחות וכו', שקטרגה מדת הדין גם על הצדיקים שלא מיחו (שבת נה א): עוד יתכן בשום לב אל אומרו השה ולא אמר הבהמה, כי אולי היה שור ראוי ליקרב. אך הוא כי לא נעלם מיצחק שעתיד יעקב לצאת ממנו שנקרא שה, כמו שאמרו ז"ל (בראשית רבה צו ו) כי על כן יעקב לא רצה ליקבר במצרים כי אמר אני שה ומצרים חמורים, לא יפדו בי, כענין ופטר חמור תפדה בשה. ואפשר כי זה רמז "הנה האש והעצים" שיורה כי אלי נוגע הדבר, ואם כן "איה השה" העתיד, כי איך יצא בהיותי "לעולה". והשיב "אלהים יראה לו השה", אך באשר הוא שם הנה עתה "לעולה" בני. וחזר ואמר "וילכו שניהם יחדו" לומר כי מתחלה כשהיה בספק היה לבו כלב אביו לקבל עליו, אך אין להחזיק לו טובה כל כך
כאשר עתה שפירש לו לעולה בני, ועם כל זה "וילכו שניהם יחדו" בלב אחד:כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי. בא סמאל ואמר לו: סבא, הובדת לבך! בן שנתן לך למאה שנה את הולך לשחטו? אמר לו: על מנת כן. ואם מנסה לך יותר מכן תוכל לעמוד? הנסה דבר אליך תלאה? אמר לו: ויותר עד כדון. אמר לו: למחר יאמר לך: שופך דם אתה, ששפכת דמו! אמר לו: על מנת כן. וכיון שלא הועיל לו, בא אצל יצחק, אמר לו: אן ברא דעלובתא, הולך הוא לשחטך! אמר לו: על מנת כן. אמר לו: אם כן, כל פרוגיאות שעשת אמך, לישמעאל שנאיה דביתא ירותא! כד לא תיעול כולה תיעול פלגא, הדא הוא דכתיב: ויאמר אבי. למה "אבי" שני פעמים? כדי שיתמלא עליו רחמים. ויאמר הנה האש והעצים ואיה השה לעולה. אמר לו: יצף לההוא גברא דיגער ביה! מכל מקום יראה לו השה לעולה, ואם לאו השה, לעולה בני. וילכו שניהם יחדו, זה לעקוד וזה ליעקד, זה לשחוט וזה לישחט.
<< · מ"ג בראשית · כב · ז · >>