מ"ג בראשית כב ב
<< · מ"ג בראשית · כב · ב · >>
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמר קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ולך לך אל ארץ המריה והעלהו שם לעלה על אחד ההרים אשר אמר אליך
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּ֡אמֶר קַח־נָ֠א אֶת־בִּנְךָ֨ אֶת־יְחִֽידְךָ֤ אֲשֶׁר־אָהַ֙בְתָּ֙ אֶת־יִצְחָ֔ק וְלֶ֨ךְ־לְךָ֔ אֶל־אֶ֖רֶץ הַמֹּרִיָּ֑ה וְהַעֲלֵ֤הוּ שָׁם֙ לְעֹלָ֔ה עַ֚ל אַחַ֣ד הֶֽהָרִ֔ים אֲשֶׁ֖ר אֹמַ֥ר אֵלֶֽיךָ׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וַאֲמַר דְּבַר כְּעַן יָת בְּרָךְ יָת יְחִידָךְ דִּרְחֵימְתָּא יָת יִצְחָק וְאִיזֵיל לָךְ לַאֲרַע פּוּלְחָנָא וְאַסֵּיקְהִי קֳדָמַי תַּמָּן לַעֲלָתָא עַל חַד מִן טוּרַיָּא דְּאֵימַר לָךְ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וַאֲמַר דְבַר כְּדוֹן יַת בְּרָךְ יַת יְחִידָךְ דְאַתְּ רָחֵם יַת יִצְחָק וְאִיזֵל לָךְ לְאַרַע פּוּלְחָנָא וְאַסֵיקוֹהִי תַּמָן לְעַלָתָא עַל חַד מִן טַוְרַיָא דְאֵימַר לָךְ: |
| ירושלמי (קטעים): | לְטוּר מוֹרִיָה: |
רש"י
"את בנך" - אמר לו שני בנים יש לי אמר לו את יחידך אמר לו זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו אמר לו אשר אהבת אמר לו שניהם אני אוהב אמר לו את יצחק ולמה לא גילה לו מתחלה שלא לערבבו פתאום ותזוח דעתו עליו ותטרף וכדי לחבב עליו את המצוה וליתן לו שכר על כל דבור ודבור
"ארץ המוריה" - ירושלים וכן בדברי הימים (ב ג) לבנות את בית ה' בירושלים בהר המוריה ורבותינו פירשו על שם שמשם הוראה יוצאה לישראל ואונקלוס תרגמו על שם עבודת הקטורת שיש בו מור נרד ושאר בשמים
"והעלהו" - לא אמר לו שחטהו לפי שלא היה חפץ הקב"ה לשחטו אלא להעלהו להר לעשותו עולה ומשהעלהו אמר לו הורידהו
"אחד ההרים" - הקב"ה מתהא הצדיקים (ס"א משהא לצדיקים) ואח"כ מגלה להם וכל זה כדי להרבות שכרן וכן (לעיל יב) הארץ אשר אראך וכן ביונה (יונה ג) וקרא אליה את הקריאה
מפרשי רש"י
בא"ד מצא אותו נעלם ממנו גמרא דס"פ הנחנקין דף ע"ב וז"ל אמר ליה את בנך שני בנים יש לי את יחידך זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו אשר אהבת תרוייהו רחימנא להו את יצחק וכל כך למה כדי שלא תטרף דעתו עליו ע"כ כנ"ל:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
אֶת בִּנְךָ – אָמַר לוֹ: שְׁנֵי בָנִים יֵשׁ לִי. אָמַר לוֹ: "אֶת יְחִידְךָ". אָמַר לוֹ: זֶה יָחִיד לְאִמּוֹ, וְזֶה יָחִיד לְאִמּוֹ. אָמַר לוֹ: "אֲשֶׁר אָהַבְתָּ". אָמַר לוֹ: שְׁנֵיהֶם אֲנִי אוֹהֵב. אָמַר לוֹ: "אֶת יִצְחָק". וְלָמָּה לֹא גִלָּה לוֹ מִתְּחִלָּה? שֶׁלֹּא לְעַרְבְּבוֹ פִּתְאוֹם, וְתָזוּחַ דַּעְתּוֹ עָלָיו וְתִטָּרֵף. וּכְדֵי לְחַבֵּב עָלָיו אֶת הַמִּצְוָה, וְלִתֵּן לוֹ שָׂכָר עַל כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר (סנהדרין פ"ט ע"ב; בראשית רבה נה,ז).
אֶרֶץ הַמּוֹרִיָּה – יְרוּשָׁלַיִם. וְכֵן בְּדִבְרֵי הַיָּמִים (דה"ב ג,א): "לִבְנוֹת אֶת בֵּית ה' בִּירוּשָׁלַיִם בְּהַר הַמּוֹרִיָּה". וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ: עַל שֵׁם שֶׁמִּשָּׁם הוֹרָאָה יוֹצְאָה לְיִשְׂרָאֵל. וְאוּנְקְלוּס תִּרְגְּמוֹ ("לַאֲרַע פּוּלְחָנָא") עַל שֵׁם עֲבוֹדַת הַקְּטֹרֶת שֶׁיֵּשׁ בוֹ מוֹר, נֵרְדְּ, וּשְׁאָר בְּשָׂמִים (בראשית רבה נה,ז).
וְהַעֲלֵהוּ – לֹא אָמַר לוֹ "שְׁחָטֵהוּ", לְפִי שֶׁלֹּא הָיָה חָפֵץ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְשָׁחְטוֹ אֶלָּא לְהַעֲלֵהוּ לָהָר לַעֲשׂוֹתוֹ עוֹלָה. וּמִשֶּׁהֶעֱלָהוּ אָמַר לוֹ הוֹרִידֵהוּ (בראשית רבה נו,ח).
אַחַד הֶהָרִים – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַתְהֵא הַצַּדִּיקִים וְאַחַר כָּךְ מְגַלֶּה לָהֶם. וְכָל זֶה כְּדֵי לְהַרְבּוֹת שְׂכָרָן. וְכֵן (לעיל יב,א): "אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ". וְכֵן בְּיוֹנָה (יונה ג,ב): "וּקְרָא אֵלֶיהָ אֶת הַקְּרִיאָה" (בראשית רבה נה,ז).
רשב"ם
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ולך לך. עשרה נסיונות נתנסה אברהם ונמצא שלם בכולם והראשון לך לך מארצך וענין העקדה היה נסיון אחרון.
אל ארץ המוריה. הר המוריה הוא ירושלים, וקרא הקב"ה לכל הארץ מוריה על שם הר המוריה שבתוכו. ומה שנקראת ירושלים הר לפי שהוא מלשון אלך לי אל הר המור והקנמון והבשם הטוב היה גדל שם. וכן דרז"ל קנמון היה גדל בארץ ישראל והעזים וצבאים אוכלים ממנו. ואונקלוס תרגם ארע פולחנא. עשאו מן מורא כי שם עתידין לירא מלפני הש"י ולעבוד לפניו.
ובמדרש הר המוריה שמשם יצאה הוראה לעולם.
והעלהו שם לעולה. היה ראוי שיאמר והעלהו שם עולה. אבל על דרך הפשט הלמ"ד הזאת באורה במקום כלומר שתעלה אותו שם במקום עולה. וכמוהו (בראשית ו) הלבנה לאבן במקום אבן. שאם תפרש לעולה עולה ממש איך יצוה הקב"ה ואח"כ יחזור מצוויו. ואברהם מתוך תוקף האהבה הבין עולה ממש והקב"ה שבא לנסות לא כוון אלא במקום עולה. וזהו אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי. גם יתכן שירמוז על סוד הקרבן. וע"כ אמר לעולה שיעלהו שם למדה העשירית המתעלה. וכן הנסיון הזה עשירי וכן באיל אשר הוקרב תחתיו בא הלשון הזה בעצמו כי לא אמר ויקח את האיל ויעלהו עולה אבל אמר ויעלהו לעולה. ומפני זה הוסיף לומר תחת בנו שעליו נאמר והעלהו שם לעולה. וכן אמר יצחק ואיה השה לעולה וכן השיבו אביו אלהים יראה לו השה לעולה בני. והנה מלת לעולה היה המזבח שיזכיר בסמוך בה"א הידיעה, והמשכיל יבין.מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
אלשיך
לעשותו אולי לא יאבה יצחק, כי מי נער במיטב ימיו יאמרו לו לשוחטו, ולא יתחמץ לבבו לפחות לסרב מעט. ועל כן טוב טוב הוא לאט לי לנער, לדבר אל לבו יום יום עד אקריב אותו לרצונו. לזה אמר "קח נא" כלומר עתה, בעת הזאת לבו שלם. והוא כמו שכתבנו מרבותינו ז"ל (בראשית רבה נה ד) כי בעת ההיא היה דבר יצחק אל ישמעאל, מה תתפאר שמלו אותך בן שלש עשרה שנה ולא מאנת, הלא לא היה זה לך כי אם בקצת אבר אחד, ואני אילו יצוה ה' לשוחטני לשמו הייתי עושה. ובזה יאמר "קח נא" כי לא יסרב ולא תצטרך לאמר לו דבר, כי אם קחנו עמך "ולך לך וכו', והעלהו" מבלי שתודיע לו דבר מעתה, כי רוצה הוא, ולא אצטרך לומר דבר כי אם אליך ולא אליו, וזהו "אשר אמר אליך", כי אשר אצטרך לומר הוא אליך בלבד: ומה שאצוך לאמר "לך לך" - ולא בכל מקום אשר תראה, הלא הוא כי שם היא "ארץ המוריה". והענין כי אינו דומה הקרבן הנעשה שם לנעשה במקום אחר, כי הלא הוא שם שער השמים מכוון כנגד בית המקדש של מעלה, והמקריב שם הוא כמקריב למעלה. וזה יאמר "לך לך אל ארץ המוריה", כלומר אל מקום המורה שם יה, והוא כי ביה ה' צור עולמים, העולם הזה בה"א והעולם הבא ביו"ד. והנה היכן מתקשרים שתי אותיות אלו אם לא במקום המכוון כנגד העליון, כאילו הה"א של מטה והיו"ד של מעלה מתחברים שם, וזהו "המוריה" שהוא מקום המורה יה, שהם כאילו שם יה מתחבר שם:
ומה לנו אל היות במקום ההוא, הלא הוא כי "והעלהו שם", כלומר במקום של שתי האותיות, כי גם במקום של היו"ד שם תעלהו "לעולה" על מקדש העליון. וכן אמרו רבותינו ז"ל (ילקוט רמז קא) וישם אותו ממעל לעצים מכוון כנגד כסא הכבוד, כד"א (ישעיהו ו ב) שרפים עומדים ממעל לו. ושיעור הכתוב "והעלהו שם" שהוא למעלה עם היות "על אחד ההרים", וכל מה שאצטרך לאמר הוא "אליך", וזהו "אשר אומר אליך". (ג):
"וישכם אברהם בבקר ויחבש את חמרו ויקח את שני נעריו אתו ואת יצחק בנו ויבקע עצי עלה ויקם וילך אל המקום אשר אמר לו האלהים":
לשלא ירגישו בדבר ויגיע לאזני שרה, ולבלתי הניח לה מקום לשאול אנה פניכם מועדות והנה האש והעצים ואיה השה לעולה. על כן מיהר בהשכמה "ויחבוש" בעצמו "את חמורו" טרם ירגישו אפילו נעריו. כי אם יחבשו הם החמור או הוא לפניהם, לא יבצר מלשאול להם שרה מה זה ועל מה זה, לכן חבש הוא את חמורו. ואחר כך "ויקח את שני נעריו אתו" מיד נגררים אחריו. ואחר כך כלאחר יד "ואת יצחק בנו" בל יראה כי יצחק נוגע בדבר כי אם הנערים, אלא שאגבן יצא גם יצחק. ואחשוב כי נכתוב חמרו חסר, לרמוז אל חומרו שחבש וכבש אותו, כי החמר נכתב חסר כד"א והחמר היה להם לחמר וכן בחמר ובזפת. אבל אחרי כן באומרו שבו לכם פה עם החמור נכתב מלא, כי הוא כמשמעו ואין שם רמז:
"ויאמר אברהם אל נעריו שבו לכם פה עם החמור ואני והנער נלכה עד כה ונשתחוה ונשובה אליכם". (ה):
הנה אמרו רבותינו ז"ל (ילקוט וירא רמז קא) שהיו הנערים מדברים, זה אומר עתה ישחוט אברהם את יצחק ואני אירש את אבא, וזה אומר הנה אביך כבר גרשך, אך אני אירש שאני זקן ביתו. אמר להם אברהם "שבו לכם פה עם" הדומה לחמור שאינו יורש. ואפשר לנו לבא אחריהם ולהשלים הפסוק לפי דרכם, שהוא "ואני והנער" מובטחני שנלכה עד כה הוא שיתקיים בנו כה יהיה זרעך, כי אולי יחנן ה' ויתרצה מבלי שישחט, באופן כי "נשובה" שנינו "אליכם" ולא אני לבדי: והנה במסרה ונשובה ששה במקרא, ונשובה אליכם, ונשובה מצרימה, ונשובה אל עיר ה', נחפשה וכו' ונשובה, השיבנו כו' ונשובה, לכו ונשובה אל ה'. ויהיה הענין על פי דרך רמזי מדרש הנעלם בפרשיות אלו, שהוא כי אברהם הוא רמז אל הנשמה העליונה שלמעלה מרוח ונפש. ובזה נבא אל הענין, אמר כי בבא האדם אל העולם הזה אומרת הנשמה אל האברים שהם הנערים ומשרתים לעבוד את ה', שבו לכם פה בעולם הזה, ואני והנער הוא יצר הטוב ילד מסכן, נלכה עד כה למעלה עד הי"ג שנה למצער, ואחרי כן ונשובה אליכם, כנודע כי אין הנשמה באה מיד עד ימים ושנים. משיבים האברים אם תעזבונו נתנה ראש את היצר הרע, ונשובה מצרימה אל גילולי התועבות. ואם רע בעיני ה' הדבר, נחטא ונשוב אל עיר ה', כי גם שלא נשוב בעצם עד ה' נשוב עד עיר ה' העליונה, שנדבק אל הקדושה בצד מה, לא תשובה שלמה עד ה'. משיבה הנשמה ולמה זה לא תשובו עד ה' עצמו, וטוב נחפשה כו' ונשובה עד ה'. משיבים האברים לגדר זה צריך ישיבנו הוא יתברך, כי לא נוכל מעצמנו, וזהו השיבנו כו', וזהו ונשובה עד ה'. אז תשיב היא אמריה, הנה אנכי אעזור לך עם היצר הטוב, וזהו לכו ונשובה שיהיה עד ה': "ויקח אברהם את עצי העלה וישם על יצחק בנו ויקח בידו את האש ואת המאכלת וילכו שניהם יחדו". (ו):
"ויקח אברהם את עצי העולה וישם על יצחק בנו". אמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה נו ד) כצלוב שצלובו על כתפו. ואפשר שעשה כן - לשים העצים על יצחק - למען יתעורר כי אליו נוגע הדבר לראות מה בפיו, ושיבא לו הדבר לאט לאט ולא פתאום כמו רגע. וגם שיבין מעצמו ולא יצטרך לאמר אליו הדבר בפירוש, וטוב הוא שישאל יצחק איה השה, וישיב לו אלהים יראה לו השה כו', כמשיב על דבר ולא כמתחיל לאומרו מאליו, כי לא יעצר כח פתאום להתחיל מעצמו לאמר לבנו יחידו הנני
בא לשוחטך, מה שאין כן אם יצחק יבין מעצמו ומתחיל מאמריו, ויבא אביו אחריו וימלא את דבריו:כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
עוד רמז לו שיקח את שרה בדברים להתרצות אליו להוליכו עמו, וכן אמרו ז"ל (תנחומא) כי כל אותו הלילה היה אברהם מפייס לשרה להסכים עמו שיוליכנו ללמדו תורה עד אור הבוקר:
עוד ירמוז על יצחק שיקחהו בדברי רצוי שהרי לא נתנסה כל ימיו וצוה ה' שיקחהו בדברי טעם ולהכניס בלבו מעלת הדבר אם יקרב עולה לה':
את בנך וגו'. כאן רמז לג' אהבות שחייבה תורה לכל איש ישראל לאהוב הבורא ברוך הוא בכל לב ובכל נפש ובכל מאוד (דברים ו', ה') בכל לב אין לך דבר שחביב בלב אדם כאהבת הבנים והוא אומרו את בנך. וכנגד בכל נפשך אמר את יחידך וכיון שאין לו אלא הוא הוא הנפש כי מי שאין לו בנים חשוב כמת. וכנגד ובכל מאודך אמר אשר אהבת פי' אותו אהבת יותר מכל קנייניך וכל קנייניו כנגדו אין ואף על פי כן העלהו לי וגו'. ונתכוון ה' לפרט כל זה להודיעו שהגם שישנו אצלו בכל ההדרגות אף על פי כן חפץ ה' שיקריבהו לו לעולה:ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
דבר אחר: למלך שהיה לו אוהב עני, אמר לו המלך: עלי להעשירך, ונתן לו ממון כדי לעשות בו פרקמטיא. לימים נכנס לפלטין, אמרו: מפני מה זה נכנס? אמר להם המלך: מפני שהוא אוהבי נאמן. אמר לו: אם כן, אמור לו שיחזור ממונך! מיד אמר לו המלך: החזר לי מה שנתתי לך; ולא עיכב, ונתביישו בני הפלטין, ונשבע המלך להוסיף לו עושר. אמר הקב"ה למלאכי השרת: אילו שמעתי לכם כשאמרתם לי "מה אנוש כי תזכרנו", שמא היה אברהם שמהדרני בעולמי? אמרה מדת הדין לפני הקב"ה: כל הנסיונות שנסיתו, בממונו; נסנו בגופו. אמרה לו: יקריב לפניך בנו! מיד אמר לו: קח נא את בנך:
הנסיון העשירי, "ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם". יצא ישמעאל מן המדבר לראות את אברהם אביו; באותו הלילה נגלה עליו הקב"ה ואמר לו: קח נא את בנך:
ויאמר קח נא. אין "נא" אלא לשון בקשה. את בנך, אמר לו: איזה בן? אמר לו: יחידך. אמר לו: זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו! אמר לו: אשר אהבת וכו' (כדלעיל ברמז ס"ב).
ולך לך אל ארץ המוריה. רבי חייא רבה ורבי ינאי, חד אמר: למקום שההוראה יוצאה לעולם, וחד אמר: למקום שהיראה יוצאה. דכוותה "ארון", חד אמר: מקום שאורה יוצאה לעולם, וחד אמר: מקום שהיראה יוצאה לעולם. ודכוותה "דביר", חד אמר: למקום שהדיבור יוצא לעולם, וחד אמר: מקום שהדברות יוצאות לעולם. ר' יהושע בן לוי אמר, שמשם מורה כחץ לאומות העולם ומורידן לגיהנם. ר' [שמעון] בן יוחאי אומר: למקום שהוא יראוי, כנגד בית המקדש של מעלה. ר' יודן אומר: למקום שאני בוראה לך. ר' פנחס אמר: מאתר מרוותא דעלמא. רבנן אמרין: למקום שהקטורת קרבה, כמא דאת אמר: "אלך לי אל הר המור".
והעלהו שם לעולה. אמר לפני הקב"ה: וכי יש קרבן בלא כהן? אמר לו הקב"ה: כבר מיניתיך שתהא כהן; הדא הוא דכתיב: "נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם".
"אל הארץ אשר אראך" וכו' (כדכתוב ברמז ס"ג). משל למה הדבר דומה? למלך שאמר לאוהבו: מתאוה אני לראות על שולחני תינוק קטן. מיד הלך אוהבו והביא את בנו והעמידו על השולחן לפני המלך, והלך והביא את החרב לשחטו; וצווח המלך עליו: "מה אתה עושה!" אמר לו, והלא אמרת לי: "מתאוה אני לראותו"! אמר לו: שמא מת? כך אמר הקב"ה לאברהם: קח נא את בנך. "וישלח אברהם את ידו" וגו'. אמר לו: "אל תשלח ידך אל הנער". אמר לו: והלא אתה אמרת לי קח נא את בנך? אמר לו: שמא אמרתי לך לשחטו? הוי "לא אחלל בריתי ומוצא שפתי לא אשנה":
ויאמר קח נא את בנך, אין נא אלא לשון בקשה. משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שעמדו עליו מלחמות הרבה, והיה לו גיבור אחד שהיה מנצח את כולם. לימים עמדה עליו מלחמה חזקה, אמר לו: בבקשה ממך, עמוד לי במלחמה זו כדי שלא יאמרו: הראשונים לא היה בהן ממש. כך אמר לו הקב"ה לאברהם: הרבה נסיונות ניסיתיך ועמדת בכולן; בבקשה ממך, עמוד לי בנסיון זה, כדי שלא יאמרו: הראשונים אין בהם ממש.
קח נא את בנך, שני בנים יש לי וכו'. קדמו שטן לדרך, אמר לו: זקן, להיכן אתה הולך? לא לשחוט את בנך? מיד פתח: "הנסה דבר אליך תלאה הנה יסרת רבים וגו' כושל יקימון מליך וגו' כי עתה תבוא אליך ותלא" וגו'. אמר לו: "אני בתומי אלך". אמר לו: "הלא יראתך כסלתך". אמר לו: "זכר נא מי הוא נקי אבד". כיון דחזא דלא קא שמע ליה, אמר ליה: "ואלי דבר יגונב", כך שמעתי מאחורי הפרגוד: "השה לעולה", ולא יצחק לעולה. אמר לו: כך עונשו של בדאי, שאפילו אומר אמת אין שומעין לו:בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
<< · מ"ג בראשית · כב · ב · >>