לדלג לתוכן

מ"ג בראשית טז ט

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


<< · מ"ג בראשית · טז · ט · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמר לה מלאך יהוה שובי אל גברתך והתעני תחת ידיה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְהוָה שׁוּבִי אֶל גְּבִרְתֵּךְ וְהִתְעַנִּי תַּחַת יָדֶיהָ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּ֤אמֶר לָהּ֙ מַלְאַ֣ךְ יְהֹוָ֔ה שׁ֖וּבִי אֶל־גְּבִרְתֵּ֑ךְ וְהִתְעַנִּ֖י תַּ֥חַת יָדֶֽיהָ׃


תרגום

​ ​
אונקלוס (תאג'):
וַאֲמַר לַהּ מַלְאֲכָא דַּייָ תּוּבִי לְוָת רִבּוֹנְתִיךְ וְאִשְׁתַּעֲבִידִי תְּחוֹת יְדַהָא׃
ירושלמי (יונתן):
וַאֲמַר לָהּ מַלְאָכָא דַיְיָ תּוּבִי לְוַת רִבּוֹנְתִּיךְ וְאִתְכַּנְעוּ תְּחוֹת יְדָהָא:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ויאמר לה מלאך ה' וגו'" - על כל אמירה היה שלוח לה מלאך אחר לכך נאמר מלאך בכל אמירה ואמירה

רש"י מנוקד ומעוצב

לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה'... – עַל כָּל אֲמִירָה הָיָה שָׁלוּחַ לָהּ מַלְאָךְ אַחֵר, לְכָךְ נֶאֱמַר "מַלְאָךְ" בְּכָל אֲמִירָה וַאֲמִירָה (בראשית רבה מה,ז).

רמב"ן

לפירוש "רמב"ן" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"שובי אל גברתך והתעני תחת ידיה" - צוה אותה לשוב ולקבל עליה ממשלת גברתה רמז כי לא תצא לחפשי ממנה כי בני שרה ימשלו בזרעה לעולם

ספורנו

לפירוש "ספורנו" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"והתעני" להורות לעתיד על דרך ירה ויור כי כן יסד המלך:

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(ט) "ויאמר". עתה בא בג' דברות אחרות, דבור א' מצד המשפט והצדק, שעז"א "שובי אל גברתך והתעני", כי מן הדין והמשפט את מחוייבת לעבוד ולסבול, וזה הערה מצד הטוב והיושר:  

ילקוט שמעוני

לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ויאמר לה מלאך ה' שובי אל גברתך. אף על פי שתתעני תחת ידיה:

כמה מלאכים נזדווגו לה? ר' חמא בר חנין אמר ה', כל מקום שנאמר אמירה מלאך הוא. רבנן אמרין ארבעה, בכל מקום שנאמר מלאך. אמר ר' חייא: בוא וראה כמה בין אחרונים לראשונים. מנוח אמר לאשתו: מות נמות כי אלהים ראינו; והגר שפחת שרי רואה חמשה מלאכים בזה אחר זה ואינה מתיראה מהם. אמר ר' חייא: צפרנן של אבות ולא כרסן של בנים. אמר ר' יצחק: "צופיה הליכות ביתה", בני ביתו של אברהם אבינו צופים היו והיתה רגילה לראות בהם.

<< · מ"ג בראשית · טז · ט · >>