מ"ג אסתר ז י
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויתלו את המן על העץ אשר הכין למרדכי וחמת המלך שככה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיִּתְלוּ אֶת הָמָן עַל הָעֵץ אֲשֶׁר הֵכִין לְמָרְדֳּכָי וַחֲמַת הַמֶּלֶךְ שָׁכָכָה.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיִּתְלוּ֙ אֶת־הָמָ֔ן עַל־הָעֵ֖ץ אֲשֶׁר־הֵכִ֣ין לְמׇרְדֳּכָ֑י וַחֲמַ֥ת הַמֶּ֖לֶךְ שָׁכָֽכָה׃
תרגום שני (כל הפרק)
מדרש רבה
ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו, בזוי בן בזוי, להלן כתיב (בראשית כ"ה) ויבז עשו את הבכורה וכאן כתיב ויבז בעיניו, ויבקש המן להשמיד את כל היהודים. ר' שמעון בן יוסי בן לקוניא אמר בעלמא הדין נמשלו ישראל לצורים, שנאמר (במדבר כ"ג) כי מראש צורים אראנו, (ישעיה נ"א) הביטו אל צור חוצבתם, נמשלו כאבנים, שנא' (בראשית מ"ט) משם רועה אבן ישראל, (תהלים קי"ח) אבן מאסו הבונים, ואומות העולם נמשלו בחרשים הה "ד (ישעיה ל') ושברה כשבר נבל יוצרים נפלה כיפה על קידרא ווי לקידרא, נפלה קידרא על כיפה ווי לקידרא, בין כך ובין כך ווי לקידרא, כך כל מי שהוא בא ומזדווג להם הוא נוטל את שלו מתחת ידיהם, וכה"א בחלום נבוכדנצר (דניאל ב') די מטורא אתגזרת אבן די לא בידין והדקת פרזלא נחשא חספא, א"ר חייא בר ינאי פורפירא דמלכא מזדבנא בשוקא ווי ליה למיזבניה ווי ליה לזבוניה כך ישראל הן פורפירא שהקב"ה מתפאר בהן הה "ד (ישעיה מ"ט) ישראל אשר בך אתפאר והן נמכרין אוי לו למוכר ואוי לו ללוקח, משל דהמן רשיעא למה הוא דומה לעוף שעשה קן על שפת הים ושטף הים את קנו ואמר איני זז משם עד שנעשה ים יבשה ויבשה ים, מה עשה נוטל מים מן הים בפיו ושופך ליבשה ונוטל עפר מן היבשה ומשליך לים, בא חבירו ועמד לו על גביו ואמר לו ביש גדא וטמיע מזלא סוף סוף במה את יכיל, כך אמר לו הקב"ה להמן הרשע אי שוטה שבעולם אני אמרתי להשמידם כביכול ולא יכלתי, שנאמר (תהלים ק"ו) ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית, ואתה אמרת להשמיד להרוג ולאבד חייך רישך מתורם חלף רישיהון דאינון לשיזבא ואת לצליבא.
פרק ז/פסוק י
ויתלו את המן על העץ (אסתר ז, י) וגו' מה שהוצרך לומר אשר הכין למרדכי כבר אמרנו כי הדבר הזה שהכין המן למרדכי היה גורם לו התליה להמן בעבור שהכין העץ למרדכי שכיון שהוא הכין אותו למרדכי היה נהפך עליו כי כל אשר חשב המן לעשות למרדכי נהפך עליו וכמו שתקנו ג"כ בברכה כי פור המן נהפך לפורינו והדבר הזה הוא ידוע לאנשי חכמה ועוד יתבאר זה.
וחמת המלך שככה (אסתר ז, י) מה שהוצרך לומר חמת המלך שככה ומה בכך אם לא היה שככה הרי בחימה היה על המן בלבד ויותר היה טוב שלא היה חמת המלך שככה על המן ולכך דרשו במדרש (אסתר רבה ג, טו) וחמת המלך שככה שתי שככות האחד מלך מלכי המלכים והשני מלך בשר ודם, ור"ל שהכתוב בא לומר כי חמת המלך עליון שככה ואל תאמר כי עדיין חמת מלך עליון אינה שככה כי ישראל היו חוטאים ונגזר עליהם כליון ונהפך הגזירה על המן אשר היה מבקש רעתם ואותם שחטאו
(ספר אור חדש עמוד קצו)
ונגזר הגזירה עליהם יהיו מקיימים וא"כ עדיין ח"ו יש לחוש לגזירה אחרת מן הש"י ועל זה אמר שאינו כך כי שככה חמת מלך עליון ובשביל זה שככה חמת המלך בשר ודם ג"כ ולא תאמר כי אותם דברים שזכר המן על ישראל כמו שנזכר בדברי המן עדיין היו בלב המלך ומה שדרשו שתי שככות מדלא כתיב וחמת המלך שך אלא שתי שכיכות האחד למלך עליון והשני על מלך בשר ודם כמו שאמרנו ומעתה יבא הכתוב על נכון ויאמר המלך תלהו עליו וחמת המלך שככה דהיינו חמת מלך עליון וגם חמת מלך בשר ודם ג"כ שככה ולכך ביום ההוא וגו'.