מ"ש ויהי בהשמע ובהקבץ הכל דברי מותר, הלא עיקר בא להודיע שנלקחה אסתר.
ומה נ"מ אם נלקחו נערות רבות קודם או לא :
ויהי, ח. נוסף על כל אלה כבר היה שנשמע דבר המלך ודתו, כי שתי פקודות יצאו מן המלך, תחלה יצאה הפקודה שיבקשו למלך נערות ממי שימסרם ברצון, וזה קרא דבר המלך, ואחר כך יצאה הפקודה השנית, שיקבצו נערות בעל כרחן (כנ"ל פסוקים ב ו-ג) וזה קרא דתו, כי עם הפקודה השנית ודאי חייבו להעובר ומסתיר את בתו משפט מות, מבואר שלא חשש תחלה אל התועלת עת יצא דבר המלך שהנערה שתמצא חן תילקח לאשה, ואף לא אח"כ אל הסכנה בצאת הדת שיקחו בע"כ, וזאת שנית ובהקבץ נערות רבות שכבר נקבצו נערות רבות מחוץ לשושן אל שושן, ואז ודאי גדול עונש איש שושן הרואה כל זאת ומעלים בת יפת תואר אשר אצלו, ומ"מ מכל זה לא נתפעלו הצדיקים האלה, רק ותלקח אסתר בחזקה ולא נתנה מרדכי מדעתו :
(ח) ושמא תאמר אם כן איפה איך הכירו יפיה ויקחוה. אך אין זה כי אם בהשמע דבר המלך ודתו ויתקבצו נערות הראויות על ידי פקידי המלך, שמעה אזנה ותלך גם היא בתוך הבאות להראות את יפיה, כי ראתה כי ראויה היא ותיטב בעיניהם, או הראית עצמה אל פקידי המלך שאם לא כן מאין ולאין ראו אותה שרי המלך ותוקח בית המלך. ואם כן איפה לקתה מדת כשרונה, שהמציאה עצמה לשכב את ערלים. ומה גם לרבותינו ז"ל (מגילה יג ב) האומרים כי אשת חיקו של מרדכי היתה. על כן אמר, הנה בהשמע דבר המלך ודתו וגם בהקבץ נערות וכו' שכלן נקבצו באו, לא כאלה חלק אסתר חלילה, כי לא באה, כי אם ותלקח בחזקה ממקום כבודה, כי מה' יצא להם דרך לדעת יופיה. ולא עוד כי אם שבכל הנערות שהיו נקבצות אל יד הגי היו בספק, ולא אחת בהן יתנו לב לומר זו ראויה למלך, כי אם באסתר. וזה מורה באצבע לשון הכתוב, שבכל הנערות הוא אומר ובהקבץ נערות אל שושן הבירה אל ידי הגי, ולא נאמר בהן אל בית המלך אל ידי הגי, כאשר נאמר באסתר ותלקח אסתר אל בית המלך אל ידי הגי. אך הוא כי כל הנערות היו בספק, אך זו מאז ותלקח אל בית המלך לקחו אותה בכונה כי היא אל בית המלך, כאומרם כי אותה ראו ראויה אל המלך. על דרך מאמרם ז"ל (רש"י בראשית יב טו) על ויהללו אותה אל פרעה שאמרו זו ראויה למלך. אלא שניתנה אל ידי הגי לתת תמרוקיה להכינה לבא אל המלך:
"מִטּוֹת זָהָב וָכֶסֶף" רבי יהודה ורבי נחמיה; רבי יהודה אמר הראוי לכסף לכסף הראוי לזהב לזהב אמר לו ר' נחמיה א"כ נמצאת מכניס שנאה בסעודת אותו רשע אלא של כסף היו והיו מצופים בזהב.
ור' תחליפא בר בר חנה אמר של זהב היו והיו מכופתין בכפאתין של כסף ושמואל אמר הגשיש החיצון של זהב והפנימי של כסף:
