ירושלמי ברכות ב
- לעין משפט נר מצוה, ראו: ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק ב
מתוך: ירושלמי ברכות ב א (עריכה)
הלכה א משנה
[עריכה]היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא אם כיון לבו יצא ואם לאו לא יצא. ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב. ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב דברי ר' מאיר. ור' יהודה אומר באמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד. ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם:
הלכה א גמרא
[עריכה]אמר רבי בא זאת אומרת שאין הברכות מעכבות. א"ר יוסה אם אומר את שהוא צריך לברך בירך צריך שיכוין את לבו בכולן. התיבון ואינו מפסיק ולא תנינתה והכא אף על גב דלא תנינתה צריך לברך. זאת אומרת צריך לכוין את לבו בכולן. נישמעינה מן הדא ר' אחי אמר משום ר' יהודה אם כיון לבו בפרק ראשון אע"פ שלא כיון לבו בפרק שני יצא. מה בין פרק ראשון ומה בין פרק שני. א"ר חנינא כל מה שכתוב בזה כתוב בזה. מעתה לא יקרא אלא אחד. א"ר עילא הראשון ליחיד והשני לציבור והראשון לתלמוד והשני למעשה. בר קפרא אמר אין לך צריך כוונה אלא ג' פסוקים הראשונים בלבד ותני כן ושננתם עד כאן לכוונה מיכן ואילך לשינון. ר' חונה ר' אורי רב יוסף רב יהודא בשם שמואל צריך לקבל עליו מלכות שמים מעומד. מה אם היה יושב עומד. לא אם היה מהלך עומד. תני צריך להאריך באחד. רב נחמן בר' יעקב אמר ובלבד בד'. סומכוס בר יוסף אומר כל המאריך באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו בטובה. ר' ירמיה הוה מאריך סגין א"ל ר' זעירא לית את צריך כל הכין אלא כדי שתמליכהו בשמים ובארץ ובד' רוחות העולם. רב שאיל לר' חייא רבא ולינא חמי לרבי מקבל עליו עול מלכות שמים. א"ל כד תחמיניה יהיב ידיה על אפוהי הוא מקבל עליו עול מלכות שמים. וא"ל ואינו צריך להזכיר יציאת מצרים א"ל לית איפשר דלא יטי מילה. ר' טביומי שאל לר' חזקיה לית הדא אמרה שאין לך צריך כוונה אלא פסוק הראשון בלבד. א"ל אדא יתנה עד ושננתם. ר' מני אמר משום ר' יודה שאמר משום ר' יוסי הגלילי אם הפסיק בה כדי לקרות את כולה לא יצא ידי חובתו. ר' בא ר' ירמיה בשם רב הלכה כר' מינא שאמר משום רבי יהודה שאמר משום ר' יוסי הגלילי. רבי יוחנן בשם ר"ש בן יהוצדק אף בהלל ובקריאת המגילה כן. אבא בר רב הונא ורב חסדא הוו יתבין אמרין אף בתקיעות כן. סלקון לבית רב ושמעון רב חונה בשם רב הונא אפילו שמען עד תשע שעות יצא אמר ר' זעירא עד דאנא תמן צריכה לי וכד סלקית להכא שמעית ר' יסא בשם ר' יוחנן אפילו שמען כל היום יצא והוא ששמען על הסדר. ר' יוסי בעי הוה זה צריך פשוטה הראשונה וזה צריך פשוטה האחרונה. תקיעה אחת מוציאה ידי שתיהן. ר' אבון בר חייא בעי ק"ש וברכותיה היא ולא ברכותיה ברכותיה ולא היא. הפסיק שלישה וחזר והפסיק שלישה בקורא משערין או בכל אדם משערין. אמר ר' מתניא מסתברא בקורא. ר' אבהו שאל לרבי יוחנן בגין דאנא קרי שמע ועבר במבואות המטונפות ומפסק נפיק אנא ידי חובתי. א"ל אבהו בני אם מפסיק את כדי לקרות את כולה לא יצאת ידי חובתך. ר' אלעזר סליק מבקרא לר"ש בר אבא א"ל בגין דאנא תשיש ואנא קרי שמע ומתנמנם נפיק אנא ידי חובתי א"ל אין. ר' ירמיה בעא קומוי ר' זעירא בגין דרבי אליעזר ידע דר"ש בר אבא מדקדק במצוותא סגין הורי ליה או בגין דהוא תשיש הורי ליה א"ל בפירוש פליגין ר' אלעזר אמר יצא ר' יוחנן אמר לא יצא. מה פליגין בק"ש, מפני שהיא עשויה פרקים פרקים. אבל, בהלל ובקריאת המגילה- אוף ר"א מודי. תני: השואל בשלום רבו או במי שהוא גדול ממנו בתורה הרשות בידו. הדא אמרה שאדם צריך לשאול במי שהוא גדול ממנו בתורה. ועוד מן הדא דתני קרע וחזרה בו נשמה אם על אתר אינו צריך לקרוע אם לאחר זמן צריך לקרוע. וכמה הוא על אתר כדי דיבור. וכמה הוא כדי דיבור ר' סימון בשם ר' יהושע ב"ל כדי שאילת שלום בין אדם לחבירו אבא בר בר חנה בשם ר' יוחנן כדי שאילת שלום בין הרב לתלמיד ויאמר לו שלום עליך רבי. ר' יוחנן הוה מיסתמיך על ר' יעקב בר אידי והיה ר' אלעזר חמי ליה ומיטמר מן קדמוי אמר הא תרתיי מילין הדין בבלייא עביד בי חדא דלא שאל בשלומי וחדא דלא אמר שמועתא משמי. א"ל כך אינון נהגין גביהן. זעירא לא שאל בשלמיה דרבה דאינון מקיימין (איוב, כט) ראוני נערים ונחבאו. מי מהלכין חמי ליה חד בית המדרש. א"ל הכא הוה ר"מ יתיב דרש ואמר שמועתא מן שמיה דרבי ישמעאל ולא אמר שמועתא מן שמיה דר' עקיבה. א"ל כל עלמא ידעין דר"מ תלמידו דר' עקיבה אמר לו כ"ע ידעין דר' אלעזר תלמידיה דר' יוחנן. מהו מיעבור קומי אהדורי צילמיה א"ל מה איתפליג ליה איקר אלא עבור קומוי וסמי עיניה. א"ל ר' אלעזר יאות עבד דלא עבר קומיך. אמר רבי יעקב בר אידי יודע את לפייס. ור' יוחנן בעי דיימרון שמועתא מן שמיה.
אף דוד ביקש עליה רחמים (תהילים, סא) אגורה באהלך עולמים. ר' פינחס ורבי ירמיה בשם ר' יוחנן וכי עלת על לב דוד שהוא חי לעולם אלא אמר דוד אזכה שיהו דברי נאמרין על שמי בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. מהניא ליה. לוי בר גזירא אמר כל האומר שמועה משם אומרה שפתותיו רוחשות עמו בקבר מה טעם (שיר השירים, ז י) דובב שפתי ישינים ככומר הזה של ענבים שהוא זב מאיליו ר' חנינא בר פפאי ור' סימון חד אמר כהדין דשתי קונדיטון וחרנה אמר כהדין דשתי חמר עתיק אף על גב דהוא שתי ליה טעמיה בפומיה. אין דור שאין בו ליצנים. מה היו פריצי הדור עושין? היו הולכין אצל חלונותיו של דוד ואומרים לו: דוד! אימת יבנה בית המקדש אימתי בית ה' נלך? והוא אומר: אע"פ אף על פי, למרות ש- שמתכונין להכעיסני- יבא עלי, שאני שמח בלבי (תהלים קכב, א) "שמחתי באומרים לי בית ה' נלך". (ש"ב, ז) והיה כי ימלאו ימיך א"ר שמואל בר נחמני אמר הקב"ה הקדוש ברוך הוא לדוד: דוד! ימים מלאים אני מונה לך; איני מונה לך ימים חסירים. כלום שלמה בנך בונה בית המקדש לא להקריב בו קרבנות? חביב עלי משפט וצדקה שאתה עושה- יותר מן הקרבנות! ומה טעם? (משלי, כא) עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח:
פיסקא "ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב."
מפני מה הוא משיב מפני היראה או
מפני הכבוד. נשמעינא מן הדא ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד דברי ר"מ הא בקדמיתא שואל מפני הכבוד ומשיב מפני הכבוד:
ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב דברי ר"מ. מפני מה הוא משיב - מפני היראה או מפני הכבוד? נשמעינה מן הדא "ר' יהודה אומר באמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד" הא קדמייתא שואל מפני היראה ומשיב מפני היראה.
עד כדון באמצע הפרשה ואפילו באמצע הפסוק? ר' ירמיה מדמי; ר' יונה משתעי; ר' חונה רב יוסף: (דברים, ו) "ודברת בם"- מיכן שיש לך רשות לדבר בם:
מתוך: ירושלמי ברכות ב ב (עריכה)
הלכה ב משנה
[עריכה]ואלו הן בין הפרקים: בין ברכה ראשונה לשנייה; בין שנייה לשמע; בין שמע ל-והיה אם שמוע; בין והיה אם שמוע ל-ויאמר; בין ויאמר לאמת ויציב. ר' יהודה אומר בין ויאמר ל-אמת ויציב – לא יפסיק:
הלכה ב גמרא
[עריכה]אמר רבי לוי טעמיה דר' יודה אני ה' אלהים וכתיב (ירמיה י, י) "וה' אלהים אמת":
מתוך: ירושלמי ברכות ב ג (עריכה)
הלכה ג משנה
[עריכה]אמר רבי יהושע בן קרחה: למה קדמה שמע ל-והיה אם שמוע? כדי שיקבל עליו מלכות שמים תחילה ואחר כך יקבל עליו עול מצות. והיה אם שמוע ל-ויאמר? ש-והיה אם שמוע נוהג ביום ובלילה ויאמר אינו נוהג אלא ביום:
הלכה ג גמרא
[עריכה]ר' חייה בשם ר' יוחנן מה טעם אמרו אדם לובש תפילין וקורא את שמע ומתפלל? כדי שיקבל עליו מלכות שמים תחילה משלם; רב אמר: קורא את שמע ולובש את תפיליו ומתפלל. מתניתא רב פליגא עילוי הרי שהיה עסוק עם המת בקבר והגיע עונת ק"ש הרי זה פורש למקום טהרה ולובש תפילין וקורא את שמע ומתפלל. מתניתא מסייעא לרב לא שאדם יקבל עליו מלכות שמים תחילה ואח"כ יקבל עליו עול מצות א"ר אמר רב/י ינאי תפילין צריכין גוף נקי מפני מה לא החזיקו בהן מפני הרמאים עובדא הוה בחד בר נש דאפקיד גבי חבריה וכפר ביה א"ל אמר ליה, אמר לו לא לך הימנית אלא לאילין דברישך הימנית[1]. ר' ינאי היה לובשן אחר חולייו ג' ימים לומר שהחולי ממרק מה טעם (תהלים קג, ג) "הסולח לכל עוניכי הרופא לכל תחלואיכי". רבן יוחנן בן זכאי לא הוון תפילוי זעין מיניה לא בקייטא ולא בסיתוא וכך נהג ר' אליעזר תלמידו אחריו ר' יוחנן בסיתוא דהוה חזיק רישיה הוה לביש תרויהון ברם בקייטא דלא הוה חזיק רישיה לא הוה לביש אלא דאדרעיה. ואינו אסור משום ערוה. א"ר אמר רב/י חייא בר אבא אפיקרסין היה לובש מבפנים. כד הוה אזיל מסחי כיון שהיה מגיע אצל האוליירין היה חולצן. א"ר אמר רב/י יצחק עד יעקב תרמוסרה היה לובשן וכד הוה נפיק מסחי הוו יהבין לה וכד הוה מייתן ליה הוה אמר דא מילתא שני ארונות היו מהלכין עם ישראל במדבר ארונו של חי העולמים וארונו של יוסף והיו אומות העולם אומרים מה טיבן של שני ארונות הללו והיו ישראל אומרין להן זה ארונו של יוסף עם ארונו של חי העולמים והיו אומות העולם מונין את ישראל ואומרים וכי איפשר לארון המת להיות מהלך עם ארונו של חי העולמים והיו ישראל אומרים על ידי ששימר זה מה שכתב בזה ולמה הוא אמר דא מילתא. א"ר אמר רב/י חנינא בגין מימר מילא דאוריא. א"ל אמר ליה, אמר לו ר' מנא והכין לא ה"ל מילא דאוריא חורי למימר אלא דא אלא קינתורין הוון לומר יוסף לא זכה למלכות אלא על ידי ששימר מצותיו של הקב"ה ואנו לא זכינו לכל הכבוד הזה אלא ע"י ששמרנו מצותיו של הקב"ה ואתון בעיי מבטלה מצוותא מינן באי זה צד הוא מברך עליהן ר' זריקן בשם ר' יעקב בר אידי כשהוא נותן על יד מהו אומר ברוך אקב"ו על מצות תפילין כשהוא נותן על הראש מהו אומר ברוך אקב"ו על מצות הנחת תפילין כשהוא חולצן מהו אומר ברוך אקב"ו לשמור חוקיו. ואתיא כמאן דמר בחוקת תפילין הכתוב מדבר ברם כמאן דמר בחוקת הפסח הכתוב מדבר לא בדא. ר' אבהו בשם רבי אלעזר הנותן תפילין בלילה עובר בעשה. ומה טעם (שמות יג, י) ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה ימים ולא לילות ימימה פרט לשבתות וימים טובים והא ר' אבהו יתיב מתני ברמשא ותפילוי עילוי מצדדין הוה וכמין פיקדון היו בידו אית דבעי מימר לא אמר אלא הנותן אבל אם היו עליו מבעוד יום מותר אית דבעי מימר נשמעיניה מן הדא (שמות יג, ט) והיה לך לאות את שהוא לך לאות פרט לימים טובים ושבתות שכולן אות ולא כן כתב מימים ימימה לית לך אלא כיי דמר ר' יוחנן כל מילא דלא מחוורא מסמכין לה מן אתרין סגין. [תמן תנינן: (משנה, ברכות ג, ג) "נשים ועבדים פטורים מק"ש ומן התפילין"] נשים מניין (דברים יא, יט) "ולמדתם אותם את בניכם" ([[{{{2}}}]])- ולא את בנותיכם; את שהוא חייב בת"ת – חייב בתפילין; נשים שאינן חייבות בת"ת– אינן חייבין בתפילין. התיבון הרי מיכל בת כושי היתה לובשת תפילין ואשתו של יונה היתה עולה לרגלים ולא מיחו בידיה חכמים? ר' חזקיה בשם ר' אבהו אשתו של יונה הושבה מיכל בת כושי מיחו בידיה חכמים.
תני: נכנס למרחץ מקום שבני אדם עומדין לבושין יש שם מקרא ותפילין ואין צ"ל שאילת שלום. נותן תפילין ואינו צ"ל שלא יחלוץ. מקום שרוב בני אדם רגילין להיות עומדין ערומין– אין שם שאילת שלום ואין צ"ל מקרא ותפילה וחולץ תפילין ואין צ"ל שלא יתן. מקצתן ערומין ומקצתן לבושין – יש שם שאילת שלום ואין שם לא מקרא ולא תפילה ואינו חולץ תפיליו ואינו נותן; אבל אינו לובשן, עד שיצא מאותה רשות של כל אותה מרחץ. ודא מסייעא כיי דמר ר' יצחק בגין ר' יוחנן עד יעקב תורמוסרה היה לובשן. ר' ירמיה בעא קומוי ר' זעירא היתה מרחץ מרחצת בימות החמה ואינה מרחצת בימות הגשמים א"ל אמר ליה, אמר לו מרחץ ואע"פ אף על פי, למרות ש- שאינה מרחצת ובית הכסא אע"פ אף על פי, למרות ש- שאין בו צואה. מר עוקבא אמר אהן חזירא בית כסא מוטלטל הוה. ר' יונה בעי אהן צררה דעל גיף ימא מהו א"ר אמר רב/י אמי אסיא הורי רבי ירמיה מעבר ליה בפיליוס ולא סמכינן עילוי. ר' זעירא בשם אבא בר ירמיה אוכל בהן אכילת עראי ואינו אוכל בהן אכילת קבע ישן בהן שינת עראי ואינו ישן בהן שינת קבע. אית תניי תני מברך פעם אחת אית תניי תני פעמין מאן דמר פעם אחת ניחא מאן דמר מברך שתי פעמים הא אכל ואינון עילוי. א"ר אמר רב/י זעירא קיימא אבא בר ירמיה באוכל בהן אכילת עראי. ר' זעירא בשם ר' אבא לא יכנס אדם לבית המים וספריו ותפיליו בידיו רבי יוחנן כד הוה סיפרא בידיה הוה יהיב ליה לחורן כד הויין תפילוי עילוי הוה קאים בון. מתניתא פליגא על אבא בר ירמיה נכנס אדם לבית המים וספריו ותפיליו בידו. א"ר אמר רב/י זעירא קיימא אבא בר ירמיה כאן ביכול ללובשן כאן בשאינו יכול ללובשן דלכן מצוה לא עביד בון למה הוא מבזי לון בראשונה היו נותנין אותן לחביריהן והיו נוטלין אותן ובורחין התקינו שיהו מניחין בחורין וכשאירע אותו מעשה התקינו שיהא אדם נכנס והן בידו רבי יעקב בר אחא בשם ר' זעירא אמר והוא שיהא ביום כדי ללובשן אבל אם אין ביום כדי ללובשן אסור דלכן מצוה לא עביד בון למה הוא מבזי לון מיישא בר בריה דר' יהושע בן לוי אמר מאן דעבד טבאות עושה להן כיס של טפח ונותנן על לבו מה טעם (תהלים, טז) "שויתי ה' לנגדי תמיד". תמן אמרין כל שאינו כאלישע בעל כנפים לא ילבש תפילין ר' זעירא בשם ר' אבא בר ירמיה לא יכנס אדם לבית הקברות ויעשה צרכיו שם ואם עשה כן עליו הכתוב אומר (משלי, יז) לועג לרש חרף עושהו. דלמא ר' חייא רובא ור' יונתן היו מהלכין קומי ערסיה דר"ש בר יוסי בר לקוניא והוה ר' יונתן מפסע על קיבריה אמר ליה רבי חייא רובא כדון אינון מימר למחר אינון גבן ואינון מעיקין לן א"ל אמר ליה, אמר לו וחכמין אינון כלום לא כן כתב (קהלת, ט) והמתים אינם יודעים מאומה א"ל אמר ליה, אמר לו לקרות את יודע לדרוש אין את יודע (קהלת, ט) "כי החיים יודעים שימותו" - אילו הצדיקים, שאפילו במיתתן קרויין חיים. "והמתים אינם יודעים מאומה" - אילו הרשעים, שאפילו בחייהן קרויים מתים. מניין שהרשעים אפילו בחייהן קרויים מתים ומניין שהצדיקים אפילו במיתתן קרויין חיים? דכתיב (יחזקאל, יח) "כי לא אחפוץ במות המת"; וכי המת- מת? אלא- אילו הרשעים, שאפילו בחייהן קרויין מתים. ומניין שהצדיקים אפילו במיתתן קרויין חיים? דכתיב (דברים, לד) "ויאמר אליו זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר" מה ת"ל "לאמר"? אמר לו "לך ואמור לאבות: כל מה שהתניתי לכם- עשיתי לבניכם אחריכם".
עירב את האותיות אית תניי תני כשר ואית תניי תני פסול. רבי אידי בשם ר"ש בשם רבי יוחנן מן דמר כשר מלמטן מן דמר פסול מלמעלן כגון ארצינו תפארתינו ארצך צריכה תפארתך צריכה. רבי אידי בר"ש בשם רבי ייסה לא יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל מה טעם א"ר אמר רב/י אבא בריה דרב פפי (תהלים, קל) ממעמקים קראתיך ה'. א"ר אמר רב/י אידי בר"ש בשם ר' יוחנן לא יעמוד אדם ויתפלל וצריך לנקביו מה טעם (עמוס, ד) הכון לקראת אלהיך ישראל. א"ר אמר רב/י אלכסנדרי (קהלת, ד) שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים שמור עצמך מן הטיפים היוצאות מבין רגליך. הדא דתימר בדקים אבל בגסים אם יכול לסבול יסבול. ר' יעקב בר אביי בשם ר' אחא שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים שמור עצמך כשתהא נקרא אל בית האלהים שתהא טהור ונקי. א"ר אמר רב/י אבא (משלי, ה) יהי מקורך ברוך יהי מקראך לקבר ברוך א"ר אמר רב/י ברכיה (קהלת, ג) עת ללדת ועת למות אשרי אדם ששעת מיתתו כשעת לידתו מה שעת לידתו נקי כך בשעת מיתתו יהא נקי:
הערות שוליים
[עריכה]
מתוך: ירושלמי ברכות ב ד (עריכה)
- למהדורה מעומדת של הלכה זו: ביאור:ירושלמי ברכות ב ד - מעומד
הלכה ד משנה
[עריכה]הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא. רבי יוסי אומר לא יצא. קרא ולא דיקדק באותיותיה ר' יוסי אומר יצא. ר' יהודה אומר לא יצא. הקורא למפרע לא יצא. קרא וטעה יחזור למקום שטעה:
הלכה ד גמרא
[עריכה]רב אמר הלכה כדברי שניהן להקל דלכן מה כן אמרין סתמה ור' יוסי הלכה כסתמא ר' יוסי ור' ידוה הלכה כר' יוסי ומה צריכה למימר רב הלכה כדברי שניהן להקל אלא בגין שמע דתני לה ר' חייא בשם ר"מ לפום כן צריך למימרא הלכה כדברי שניהן להקל. תני נתפלל ולא השמיע לאזנו יצא. למי נצרכה לר' יוסי היידין רבי יוסי הדא דתנינן הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא ור' יוסי אומר לא יצא. אמר רב מתנה דר' יוסי היא. א"ר יוסי הוינן סברין מימר מה פליגין רבנן ורבי יוסי בשמע דכתיב בה שמע הא שאר כל המצות לא. מן דמר
רב מתנה דר' יוסי הוי היא שאר כל המצות. מ"ט דר' יוסי (שמות, טו) והאזנת למצותיו ישמעו אזניך מה שפיך מדבר. אמר רב חסדא לית כן חרש השגרת לשון היא. מתניתא לר' יודה. א"ר יוסי מסתברא דיודי רב חסדא בתרומות דהיא דר' יוסי. א"ר חנינא בשם רב חסדא דר' יוסי היא. א"ר יוסי בי ר' בון על כרחיך איתמר דהיא דר' יוסי דתנינן חמשיתא קדמייתא ולא תניתא עמהן אם משום שאין תרומתן תרומה והא תנינן חמשתי אחרנייתא ולא תניתה עמהן הוי סופך מימר דר' יוסי היא. אלו צריך דיקדוק על לבבך על לבבכם עשב בשדך ואבדתם מהרה הכנף פתיל אתכם מארץ. ר' חנינא בשם ר' אחא אשר נשבע ה'. רבי שמואל בר חנינא בשם ר' הושעיא יוצר אור ובורא חושך דלא יימר יוצר אור ובורא נוגה. ר' חגיי בשם ר' אבא בר זבדא שם שרו לך דלא יימר שם הללו לך. ר' לוי ר' אבדיא דחיפה בשם ר' לוי בר סיסי צריך להתיז למען תזכרו. ר' יונה בשם רב חסדא צריך להתיז כי לעולם חסדו. תני אין מעבירין לפני התיבה לא חיפנין ולא בישנין ולא טיבעונין מפני שהן עושין היהין חיתין ועיינין אאין אם היה לשונו ערוך מותר: פיסקא הקורא למפרע לא יצא. ר' יונה אמר תנא רב נחמן בר אדא ר' יוסי אומר תנא נחמן סבא והיו כדרך הוייתן יהו. תני אף בהלל ובקריאת המגילה כן. ניחא בקריאת המגילה דכתיב בה (אסתר ט) ככתבם ברם בהלילא בגין דכתיב (תהילים קיג) ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה'. מה את שמע מינה. א"ר אבון עוד היא אמורה על סדר (תהילים קיד) בצאת ישראל ממצרים לשעבר. בצאת ישראל ממצרים לשעבר. (תהילים קטו) לא לנו ה' לא לנו לדורות הללו. (תהילים קטז) אהבתי כי ישמע ה' את קולי לימות המשיח (תהילים קיח) אסרו חג בעבותים לימות גוג ומגוג. (תהילים קיח) אלי אתה ואודך לעתיד לבוא. ר' אחא בשם ר' יהושע בן לוי אף מי שהתקין את התפילה הזאת על הסדר התקינה שלש ברכות ראשונות ושלש ברכות האחרונות שבחו של מקום והאמצעיות צרכן של בריות חננו דיעה חננתנו דעה רצה תשובתינו רצית תשובתינו סלח לנו סלחת לנו גאלינו גאלתנו רפא חליינו ריפית חליינו ברך שנותינו בירכת שנותינו קבצינו קיבצתנו שופטינו בצדק שפטתנו בצדק הכנע קמינו הכנעת קמינו צדקינו במשפט צידקתנו בנה ביתך ושמע עתירתינו ורצינו בתוכו לית צורכה דבנה ביתך ושמע עתירתינו ורצינו בתוכו אלא כמה דאישתעי קרייא כן אשתעייא מתניתא (ישעיהו כו) והביאותים אל הר קדשי ושימחתים בבית תפילתי. א"ר ירמיה מאה ועשרים זקנים ומהם שמונים וכמה נביאים התקינו את התפילה הזאת. ומה ראו לסמוך האל הקדוש לחונן הדעת על שם (ישעיהו כט) והקדישו את קדוש יעקב מה כתיב בתריה (ישעיהו כט) וידעו תועי רוח בינה. דיעה לתשובה (ישעיהו ו) השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע וגו' עד ולבבו יבין ושב. תשובה לסליחה (ישעיהו כו) וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח. סליחה לגאולה (תהילים קג) הסולח לכל עווניכי הרופא לכל תחלואיכי הגואל משחת חייכי. ויאמר רופא חולים קדמיי אמר רבי אחא מפני מה התקינו גואל ישראל ברכה שביעית ללמדך שאין ישראל נגאלין אלא בשביעית. רבי יונה בשם ר' אחא (תהילים קכו) שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון שירה שביעית היא להודיעך שאין ישראל נגאלין אלא בשביעית. אמר רבי חייא בר אבא מפני מה התקינו רופא חולים ברכה שמינית כנגד המילה שהיא לשמנה על שם בריתי היתה אתו החיים. א"ר אלכסנדרי מפני מה התקינו מברך השנים ברכה תשיעית כנגד (תהילים כט) קול ה' שובר ארזים שהוא עתיד לשבר כל בעלי שערים. ר' לוי בשם ר' אחא בר חנינא מה ראו לסמוך מברך השנים למקבץ נדחי ישראל על שם (יחזקאל לו) ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל למה כי קרבו לבוא נתקבצו הגליות והדין נעשה הזידים נכנעין והצדיקים שמחים. ותני עלה כולל של מינים ושל רשעים במכניע זידים. ושל גרים ושל זקנים במבטח לצדיקים. ושל דוד בבונה ירושלים (הושע ג) אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם. רבנן אמרי אהן מלכא משיחא אין מי חייא הוא דוד שמיה אין מי דמכייא הוא דוד שמיה. א"ר תנחומא אנא אמרית טעמא (תהילים יח) ועושה חסד למשיחו לדוד. רבי יהושע בן לוי אמר צמח שמו. ר' יודן בריה דר' אייבו אמר מנחם שמו. אמר חנינה בריה דר' אבהו ולא פליגי חושבניה דהדין כחושבניה דהדין הוא צמח הוא מנחם. ודא מסייעא להו דמר ר' יודן בריה דר' אייבו עובדא הוה בחד יהודאי דהוה קאים רדי געת תורתיה קומוי עבר חד ערביי ושמע קלה א"ל בר יודאי בר יודאי שרי תורך ושרי קנקנך דהא חריב בית מקדשא געת זמן תניינות א"ל בר יודאי בר יודאי קטור תוריך וקטור קנקניך דהא יליד מלכא משיחא א"ל מה שמיה מנחם א"ל ומה שמיה דאבוי א"ל חזקיה א"ל מן הן הוא א"ל מן בירת מלכא דבית לחם יהודה אזל זבין תורוי וזבין קנקנוי ואיתעביד זבין לבדין למיינוקא והוה עייל קרייה ונפקא קרייה עד דעל לההוא קרתא והויין כל נשייא זבנן ואימה דמנחם לא זבנה שמע קלן דנשייא אמרין אימיה דמנחם אימיה דמנחם איתיי זובנין לברך אמרה בעייא אנא מיחנקוניה סנאיהון דישראל דביומא דאיתיליד איחרוב בית מוקדשא א"ל רחיציא אנן דברגליה חריב וברגליה מתבניי א"ל לית לי פריטין א"ל והוא מה איכפת ליה איתיי זובנין ליה אין לית קומך יומא דין בתר יומין אנא אתי ונסיב בתר יומין עאל לההיא קרתא אמר לה מהו מיינוקא עביד א"ל מן שעתא דחמיתני אתון רוחין ועלעולי וחטפיניה מן ידיי. א"ר בון מה לנו ללמוד מן הערבי הזה ולא מקרא מלא הוא (ישעיהו י) והלבנון באדיר יפול מה כתיב בתריה (ישעיהו יא) ויצא חוטר מגזע ישי. אמר ר' תנחומא מפני מה התקינו שומע תפילה ברכה חמש עשרה כנגד (תהילים כט) ה' למבול ישב שהוא כולה את הפורענות מלבוא לעולם. עבודה להודייה (תהילים ל) זובח תודה יכבדנני ושם דרך אראנו בישע אלהים. וחותם בשלום שכל הברכות חותמיהן שלום. א"ר שמעון בן חלפותא אין לך כלי שמחזיק ברכה יותר מן השלום ומה טעם (תהילים כט) ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. קרא וטעה יחזור למקום שטעה. טעה בין כתיבת הראשונה לשנייה חוזר לכתיבת הראשונה טעה ואינו יודע היכן טעה יחזור כבתחילה למקום הברור לו. דלמא ר' חייא ר' יסא ר' אמי סלקון מיעבד גנוניה דר' אלעזר שמעון קליה דר' יוחנן אי מחדית מילה אמרין מן נחית שמע לה מיניה אמרין וייחות ר' אלעזר דהוא זריז סגין נחית וסליק אמר לון כן א"ר יוחנן קרא ומצא עצמו בלמען חזקה כוין. ר' לא ר' יסא בשם ר' אחא רובא נתפלל ומצא עצמו בשומע תפילה חזקה כוין. ר' ירמיה בשם ר' אלעזר נתפלל ולא כוין לבו אם יודע שהוא חוזר ומכוין את לבו יתפלל ואם לאו אל יתפלל. א"ר חייא רובא אנא מן יומי לא כוונית אלא חד זמן בעי מכוונה והרהרית בלבי ואמרית מאן עליל קומי מלכא קדמי ארקבסה אי ריש גלותא. שמואל אמר אנא מנית אפרוחיא. רבי בון בר חייא אמר אנא מנית דימוסיא. א"ר מתניה אנא מחזק טיבו לראשי דכד הוה מטי מודים הוא כרע מגרמיה:
מתוך: ירושלמי ברכות ב ה (עריכה)
הלכה ה משנה
[עריכה]האומנים קורין בראש האילן או בראש הנדבך מה שאין רשאין לעשות כן בתפילה:
הלכה ה גמרא
[עריכה]כיני מתניתה "הפועלים קורין בראש האילן והאומנין בראש הנדבך" ותני כן: (תוספתא הלכה ח) "מתפללים בראש הזית ובראש התאנה"; הא בשאר כל האילנות– יורד ומתפלל למטן. ובעל הבית לעולם יורד ומתפלל למטן. ולמה בראש הזית ובראש התאינה? ר' אבא ור' סימון תרויהון אמרין מפני שטרחותן מרובה.
תני: "הכתף, אע"פ שמשאו על כתיפו – הרי זה קורא את שמע. אבל– לא יתחיל. לא בשעה שהוא פורק ולא בשעה שהוא טוען, מפני שאין לבו מיושב. בין כך ובין כך – אל יתפלל עד שעה שיפרוק. ואם היה עליו משאוי של ארבעת קבין מותר. א"ר אמר רב/י יונתן: והוא ששיקל" מהו "ששיקל"? תרין חלקין לחורויי וחד לקומויי.
תני: "לא יהא מרמז בעיניו וקורא".
תני: "הפועלין שהיו עושין מלאכה אצל בעל הבית –הרי אילו מברכין ברכה ראשונה וכוללין של ירושלים ושל ארץ וחותמין בשל ארץ. אבל אם היו עושין עמו בסעודן או שהיה בעל הבית אוכל עמהן– הרי אילו מברכין ד' ברכות". א"ר אמר רב/י מנא: זאת אומרת, שאסור לעשות מלאכה בשעה שיברך. דלכן מה אנן אמרין יעשה מלאכה ויברך.
רבי שמואל בר רב יצחק בשם רב חונה: לא יעמוד אדם ויתפלל ומין מטבע בידו. לפניו אסור לאחריו מותר. ר' יסא היה צוררן ותופשן בידו. ולמדת הדין – א"ר אמר רב/י יצחק: (דברים יד כה): "וְצַרְתָּ הַכֶּסֶף בְּיָדְךָ" ובלבד בידך. ר' יוסי בר אבון הורי לר' הלל חתניה כן.
ר' חזקיה ור' יעקב בר אחא הוו יתבין בחד אתר והוה גבי ר' יעקב בר אחא פריטין אתת ענתא דצלותא ושרתון ויהבון לר' חזקיה קטר פורתיה לפורתיה ושרתון וערק א"ל אמר ליה, אמר לו ומה בידך. אמר ר' חנינא אף "מי שהיו מימיו על כתיפו" (משנה, פרה ז, ט) – הרי זה קורא את שמע ומתפלל. רב חונא אמר: קרית שמע ותפילה אינן צריכות כוונה? א"ר אמר רב/י מנא קשייתה קומי ר' פינחס ואפי' תימר קרית שמע [1] צריכה כוונה – תפילה אינה צריכה כוונה? א"ר אמר רב/י יוסי קיימתיה כיי דמר ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן: הגיעוך סוף מלאכת המים שאינם מחוורין דבר תורה:
מתוך: ירושלמי ברכות ב ו (עריכה)
הלכה ו משנה
[עריכה]חתן פטור מקרית שמע לילה הראשון עד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה. מעשה בר"ג שנשא וקרא לילה הראשון אמרו לו תלמידיו לימדתנו רבינו שחתן פטור אמר להם איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים אפי' שעה אחת:
הלכה ו גמרא
[עריכה]ר' אלעזר בן אנטיגנוס בשם ר' אליעזר בי ר' ינאי: זאת אומרת שמותר לבעול בעילה בתחילה בשבת. א"ר אמר רב/י חגיי קומי ר' יוסה תיפתר באלמנה שאינה עושה חבורה. אמר לו והא תנינן ארבעה לילות אית לך למימר ארבעה לילות באלמנה. א"ר אמר רב/י יעקב בר זבדי קשייתה קומי ר' יוסי מה בינה לבין "שובר את החבית לאכול ממנה גרוגרות" (משנה, שבת כב, ג). א"ל אמר ליה, אמר לו ומור דבתרה "ובלבד שלא יתכוין לעשותה כלי" (שם). וכאן שמתכוין לעשותה בעולה כמי שמתכוין לעשותה כלי. רב יצחק בר רב משרשיא או מקשי מה בינה למיפיס מורסא בשבת. א"ל אמר ליה, אמר לו ומור דבתרה ובלבד שלא יתכוין לעשותה פה. וכאן מתכוין שהוא מתכוין לעשותה בעולה כמי שהוא מתכוין לעשותה כלי.
תני: "לא יבעול אדם בעילה לכתחילה בשבת, מפני שהוא עושה חבורה; ואחרים מתירין".
א"ר אמר רב/י יוסי בי ר' אבון טעמון ואחרים למלאכתו הוא מתכוין מאיליה נעשה חבורה. אסי אמר אסור. בנימן גנזכייה נפק ומור משמיה דרב מותר שמע שמואל ואיקפד עילוי ומית עילוי וקרי ברוך שנגפו ועל רב קרא (משלי יב, כא) "לא יאונה לצדיק כל און". שמואל אמר כל ההיא הילכתא דרישיה דפירקא אחרייא דנידה להלכה אבל לא למעשה. ר' יניי ערק אפילו מתינוקת שלא הגיע זמנה לראות ונישאת. בעון קומוי רבי יוחנן מהו לבעול בעילה שנייה אמרין לתלות בדם המכה לא הורו ולבעול בעילה שנייה הוא מורייא מה צריכה לה בשבאו לה ימי הפסק ימי טהרה בנתים. א"ר אמר רב/י אבהו שושביניה דר' שמעון בר אבא הוינא שאלית לר' אלעזר מהו לבעול בעילה שנייה ושרא ליה דהוא סבר כהדא דשמואל. דשמואל אמר פירצה דחוקה נכנסין בה בשבת אפי' משרת צרורות. א"ר אמר רב/י חגי שושביניה דר' שמואל קפודקי' הוינא שאילית לר' יאשיה ושרע מיניה. שאילית לר' שמואל בר יצחק א"ל אמר ליה, אמר לו מעתה אי זה דם נידה ואי זה דם בתולים.
תני: "כלה אסורה לביתה כל שבעה ואסור ליטול ממנה כוס של ברכה, דברי ר' אליעזר"; מ"ט מאי טעמא דרבי אליעזר אי איפשר שלא יצא דם נידה עם דם בתולים:
מתוך: ירושלמי ברכות ב ז (עריכה)
הלכה ז משנה
[עריכה]רחץ לילה הראשון שמתה אשתו. אמרו לו תלמידיו: לימדתנו רבינו שאבל אסור לרחוץ? אמר להן: איני כשאר כל אדם; איסטניס אני:
הלכה ז גמרא
[עריכה]מאן תנא אבל אסור ברחיצה כל שבעה ר' נתן. ר' אמי הוה ליה עובדא ושאל לר' חייא בר בא והורי ליה כל שבעה כר' נתן. ר' יוסי הוה ליה עובדא ושאל לר' בא בר כהן לגבי ר' אחא א"ל אמר ליה, אמר לו לא כן אלפך ר' אמי הוה ליה עובדא ושאל לריש לקיש והורי ליה כר' נתן כל שבעה. א"ל אמר ליה, אמר לו דילמא תרין עובדין אינון אנן אמרין ליה על דר' חייא בר בא ואתון אמרין ליה על דריש לקיש. ועוד מן הדא ר' חמא אבוי דר' אושעיא הוה ליה עובדא שאל לרבנן ואסרון. ר' יוסי בעי איילן רבנן. רבנן דהכא או רבנן דרומיא. אין תימר רבנן דהכא ניחא אין תימר רבנן דרומיא רברבייא קומוי והוא שאל לזעירייא. אין תימר רבנן דרומייא אינון שריין ואינון אסרין. דתני: מקום שנהגו להרחיץ אחר המיטה מרחיצין ובדרום מרחיצין.
א"ר יוסי בי ר' אבון מי שהוא מתיר את הרחיצה הזאת עושה אותה כאכילה ושתייה. הדא דתימר ברחיצה של תענוג אבל ברחיצה שאינה של תענוג מותר כהדא דשמואל בר אבא עלו בו חטטין אתון שיילון לר' יסא מהו דיסחי? אמר לו דלא יסחי מיית הוא. אין בעי– אפילו בתשעה באב. אין בעי– אפילו ביום הכפורים!
רבי יוסי ברבי חנינא ראו אותו טובל; אם לקירויו לא ידעין אם להקר גופו שאין רחיצת צונין רחיצה לא ידעין. הורי ר' בא כהין תניא. הורי ר' אחא בבא מן הדרך והיו רגליו קיהות עליו שמותר להרחיצן במים. תני אבל ומנודה שהיו מהלכין בדרך מותרין בנעילת הסנדל. לכשיבואו אל העיר יחלוצו. וכן בתשעה באב וכן בתענית ציבור. תני במקום שנהגו לשאול אבילים בשבת שואלין ובדרום שואלין. ר' הושעיא רובא אזל לחד אתר וחזא אביליא בשובתא ושאיל בון אמר לון אני איני יודע מנהג מקומכם אלא שלום עליכם כמנהג מקומינו. ר' יוסי בי ר' חלפתא משבח בדר' מאיר קומי ציפוראי אדם גדול אדם קדוש אדם צנוע. חד זמן חמא אבילייא בשובתא ושאל בון. א"ל אמר ליה, אמר לו אהן דאת מתני שבחיה אמר לון מה עיסקיה. א"ל אמר ליה, אמר לו חמא אבילייא בשובתא ושאל בון. אמר לון בעי אתון מידע מהו חיליה בא להודיעכם שאין אבל בשבת. הדא דכתיב (משלי י,) "ברכת ה' היא תעשיר" – זו ברכת שבת. "ולא יוסיף עצב עמה" – זו אבילות. כמה דתימא (ש"ב יט, ג) "נעצב המלך על בנו":
מתוך: ירושלמי ברכות ב ח (עריכה)
הלכה ח משנה
[עריכה]וכשמת טבי עבדו קיבל עליו תנחומין אמרו לו לא לימדתנו רבינו שאין מקבלין תנחומין על העבדים. אמר להם אין טבי עבדי כשאר העבדים כשר היה:
הלכה ח גמרא
[עריכה]הא בני חורים אחרים מקבלין תנחומין עליהן. כיני מתנייתה אין מקבלין תנחומין על העבדים.
תני מעשה שמתה שפחתו של ר' אליעזר ונכנסו תלמידיו לנחמו ולא קיבל. נכנס מפניהם לחצר ונכנסו אחריו לבית ונכנסו אחריו. אמר להן כמדומה הייתי שאתם נכוין בפושרין ואי אתם נכוין אפילו ברותחין. והלא אמרו אין מקבלין תנחומין על העבדים מפני שהעבדים כבהמה. אם על בני חורין אחרים אין מקבלין תנחומין כל שכן על העבדים. מי שמת עבדו או בהמתו אומר לו: "המקום ימלא חסרונך".
כד דמך ר' חייא בר אדא בר אחתיה דבר קפרא קביל ר"ל עילוי דהוה רביה. נימר תלמידיה דבר נשא חביב עליה כבריה. עאל ואיפטר עילוי (שיר השירים ו) דודי ירד לגנו לערוגת הבושם לרעות בגנים לא צורכה אלא דודי ירד לגנו לרעות בגנים. דודי זה הקב"ה. ירד לגנו זה העולם. לערוגת הבושם אילו ישראל. לרעות בגנים אילו אומות העולם. וללקוט שושנים אילו הצדיקים שמסלקן מביניהן. משלו משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו בן והיה חביב עליו יותר מדאי. מה עשה המלך נטע לו פרדס. בשעה שהיה הבן עושה רצונו של אביו היה מחזר בכל העולם כולו ורואה אי זו נטיעה יפה בעולם ונוטה בתוך פרדיסו. ובשעה שהיה מכעיסו היה מקצץ כל נטיעותיו. כך בשעה שישראל עושין רצונו של הקב"ה מחזר בכל העולם כולו ורואה אי זה צדיק באומות העולם ומביאו ומדבקו לישראל. כגון יתרו ורחב. ובשעה שהן מכעיסין אותו היה מסלק הצדיקים שביניהן. דלמא ר' חייא בר אבא וחבורתיה ואית דמרין ר' יוסי בי ר' חלפתא וחבורתיה ואית דמרין ר' עקיבה וחבורתיה הוו יתבין לעיי באוריתא תחות הדא תאינה והוה מרא דתאינתא קריץ ולקיט לה בכל יום. אמרין שמא הוא חושדינו נחלוף את מקומינו. למחר אתיא מרה דתאינתא גבון אמר לון מריי אף חדא מצוה דהויתן נהיגין ועבדין עמי מנעתונה מיני. אמרון ליה אמרין דלמא דאחשד לן בצפרא אתי מודעא יתהון זרחה עליו החמה והתליעו תאינותיה. באותה שעה אמרו בעל התאנה יודע אימתי עונתה של תאינה ללקוט והיה לוקטה כך הקב"ה יודע אימתי עונתן של צדיקים לסלק מן העולם והוא מסלקן. כד דמך ר' בון בר ר' חייא על ר' זעירא ואפטר עילוי (קהלת ה) מתוקה שנת העובד. ישן אין כתיב כאן אלא אם מעט אם הרבה יאכל. למה היה רבי בון בר' חייא דומה למלך ששכר פועלים הרבה והיה שם פועל אחד והיה משתכר במלאכתו יותר מדאי מה עשה המלך נטלו והיה מטייל עמו ארוכות וקצרות. לעיתותי ערב באו אותם פועלים ליטול שכרן ונתן לו שכרו עמהן משלם. והיו הפועלים מתרעמין ואומרים אנו יגענו כל היום וזה לא יגע אלא שתי שעות ונתן לו שכרו עמנו משלם. אמר להן המלך יגע זה לשתי שעות יותר ממה שלא יגעתם אתם כל היום כולו. כך יגע רבי בון בתורה לעשרים ושמונה שנה מה שאין תלמיד וותיק יכול ללמוד למאה שנה. כד דמך ר' סימון בר זביד עאל ר' ליא ואפטר עילוי ארבעה דברים תשמישו של עולם וכולן אם אבדו יש להן חליפין (איוב כח) כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב יזוקו ברזל מעפר יוקח ואבן יצוק נחושה. אילו אם אבדו יש להן חליפין אבל ת"ח שמת מי מביא לנו חליפתו מי מביא לנו תמורתו. (שם) והחכמה מאין תמצא ואי זה מקום בינה ונעלמה מעיני כל חי. א"ר לוי מה אם אחי יוסף על שמצאו מציאה יצא לבם דכתיב (בראשית מב) ויצא לבם. אנו שאבדנו את ר' סימון בר זביד על אחת כמה וכמה. כד דמך ר' לוי בר סיסי על אבוי דשמואל ואפטר עילוי (קהלת יב) סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא. למה היה לוי בן סיסי דומה למלך שהיה לו כרם והיה בו מאה גפנים והיו עושות כל שנה ושנה מאה חביות של יין עמד על חמשים עמד על ארבעים עמד על שלשים עמד על עשרים עמד על עשר עמד על אחד והיה עושה מאה חביות של יין והיה אותו הגפן חביב עליו ככל הכרם כולו כך היה רבי לוי בר סיסי חביב לפני הקב"ה ככל אדם הדא הוא דכתיב (שם) כי זה כל האדם. כהנא הוה עולם סגין כד סליק להכא חמתיה חד בר פחין. א"ל מה קלא בשמיא. א"ל גזר דיניה דההוא גברא מיחתם וכן הוות ליה. אמר מה סליקית מזכי ואנא איחטי מה סליקית למיקטלה בני ארעא דישראל ניזול וניחות לי מן הן דסליקית. אתא לגבי ר' יוחנן א"ל בר נש דאימיה מבסרא ליה ואיתתיה דאבוהי מוקרא ליה להן ייזול ליה א"ל ייזול להן דמוקרין ליה. נחת ליה כהנא מן הן דסלק. אתון אמרין ליה לר' יוחנן הא נחית כהנא לבבל. אמר מה הוה מיזל ליה דלא מיסב רשותא. אמרין ליה ההוא מילתא דאמר לך הוא הוה נטילת רשות דידיה. ר' זעירא כד סלק להכא אזל אקיז דם אזל בעי מיזבון חדא ליטרא דקופד מן טבחא. א"ל בכמה הדין ליטרתא א"ל בחמשין מניי וחד קורסם. א"ל סב לך שיתין ולא קביל עילוי. סב לך ע' ולא קביל עילוי. סב לך פ' סב לך צ' עד דמטא מאה ולא קביל עילוי. א"ל עביד כמנהגך. ברומשא נחית לבית וועדא. אמר לון רבנן מה ביש מנהגא דהכא דלא אכיל בר נש ליטרא דקופד עד דמחו ליה חד קורסם אמרין ליה ומה הוא דין אמר לון פלן טבחא. שלחון בעיי מייתיתיה ואשכחון ארוניה נפקא. א"ל ר' כל הכין א"ל וייתי עליי דלא כעסית עילוי מי סברת דמנהגא כן. ר' יסא כד סליק להכא אזל סבר בעי מסחי באהן דימוסן דטיבריא. פגע ביה חד ליצן ויהב ליה פורקדל חד. א"ל עד כדון עונקתיה דההוא גברא רפיא. והוה ארכונא קאים דאין אחד ליסטים ואזל קם ליה גחיך כל קבליה. א"ל ארכונא מאן הוה עמך תלה עינוי וחמא דהוא גחיך א"ל אהן דגחיך הוא עמי נסביה ודניה ואודי ליה על חד קטיל. מי נפקין תרויהון טעינין תרתי שרין מן דעבר ר' יסא מסחא. א"ל ההוא עונקתא דהות רפיא כבר שנצת אמר ליה ביש גדא דההוא גברא ולא כתיב (ישעיה כח) ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם. רבי פינחס רבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק קשה היא הליצנות שתחילתה ייסורין וסופן כלייה תחילתה ייסורין דכתיב ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם וסופן כלייה דכתיב (ישעיה י) כי כלה ונחרצה שמעתי מאת ה' צבאות על כל הארץ:
מתוך: ירושלמי ברכות ב ט (עריכה)
הלכה ט משנה
[עריכה]חתן אם רוצה לקרות את שמע בלילה הראשון קורא. רשב"ג אומר לא כל הרוצה ליטול לו את השם יטול:
הלכה ח גמרא
[עריכה]תני כל דבר שהוא של צער כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה. תלמיד חכם עושה ותבוא לו ברכה. וכל דבר שהוא של שבח לא כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה תלמיד חכם עושה אלא אם כן מינו אותו פרנס על הציבור. תני מסתלקין לצדדין מפני יתידות דרכים ובשעה שהוא משתקע אפילו בשדה שהיא מליאה כורכמין. א"ר אבהו מעשה בר"ג ור' יהושע שהיו בדרך והיו מסתלקין לצדדין מפני יתידות דרכים וראו את ר' יהודה בן פפוס שהיה משתקע ובא כנגדן אמר ר"ג לר' יהושע מי הוא זה שמראה עצמו באצבע. אמר לו יהודה בן פפוס הוא שכל מעשיו לשום שמים. א"ל ולא כן תני כל דבר שהוא של שבח לא כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה תלמיד חכם עושה אלא א"כ מינו אותו פרנס על הצבור. אמר ליה והתני כל דבר של צער כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה ת"ח עושה ותבוא עליו ברכה. א"ר זעירא ובלחוד דלא יבזה חורנין. דלמא ר' יסא ור' שמואל בר רב יצחק הוו יתבין אכלין בחדא מן אילין כנישתא עלייתה. אתת עונתה דצלותא וקם ר' שמואל בר רב יצחק מצלויא. א"ל ר' מיישא לא כן אלפן ר' אם התחילו אין מפסיקין. ותני חזקיה כל מי שהוא פטור מדבר ועושה נקרא הדיוט. א"ל והא תנינן חתן פטור חתן אם רוצה. א"ל ולא דר"ג היא. א"ל יכיל אנא פתר כר"ג דר"ג אמר איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים:
- ^ ה"ג: אינה צריכה כוונה