יבמות מט א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
מתני' איזהו ממזר כל שאר בשר שהוא בלא יבא דברי ר"ע שמעון התימני אומר אכל שחייבים עליו כרת בידי שמים והלכה כדבריו ורבי יהושע אומר כל שחייבין עליו מיתת בית דין אמר רבי שמעון בן עזאי מצאתי מגלת יוחסין בירושלים וכתוב בה איש פלוני ממזר מאשת איש לקיים דברי רבי יהושע באשתו שמתה מותר באחותה גרשה ומתה מותר באחותה נשאת לאחר ומתה מותר באחותה יבמתו שמתה מותר באחותה חלץ לה ומתה מותר באחותה נשאת לאחר ומתה מותר באחותה:
גמ' מ"ט דרבי עקיבא דכתיב (דברים כג, א) לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו כנף שראה אביו לא יגלה וסבר לה כר' יהודה דאמר באנוסת אביו הכתוב מדבר דהויא לה חייבי לאוין וסמיך ליה (דברים כג, ג) לא יבא ממזר בקהל ה' אלמא מהני הוי ממזר ולרבי סימאי דמרבה שאר חייבי לאוין דלאו דשאר ולרבי ישבב דמרבה אפילו חייבי עשה נפקא להו מולא ושמעון התימני סבר לה כרבנן דאמרי בשומרת יבם של אביו הכתוב מדבר דהויא לה חייבי כריתות וסמיך ליה לא יבא ממזר אלמא מחייבי כריתות הוי ממזר ורבי יהושע לכתוב רחמנא לא יגלה לא יקח (ולא יגלה) למה לי אלא לאו הכי קאמר מלא יקח עד לא יגלה הוי ממזר טפי לא הוי ממזר אמר אביי הכל מודים בבא על הנדה
רש"י
[עריכה]
מתני' כל שאר בשר שהוא בלא יבא - כל קורבה שהיא בלאו ואפי' אין בה כרת כגון אנוסת אביו וכרבי יהודה דהויא בלאו דלא יגלה כנף אביו ומחמת קורבה כגון נושא חלוצתו דהוי בלא יבנה והוי לאו דקורבה בלא כרת:
כל שחייבין עליו כרת - אבל נושא חלוצתו לא הוי ממזר:
לקיים דברי רבי יהושע - לא היה כתוב במגלה אלא ארישא קאי אמר ר"ש בן עזאי לקיים דברי ר' יהושע כו':
מאשת איש - חייבי מיתות כו':
גמ' וכתיב לא יבא ממזר - וסמיך ליה לא יגלה:
דר' יהודה ורבנן - בפרק נושאין על האנוסה (לקמן דף צז.):
ולרבי סימאי - בכתובות (דף כט:) וקידושין (דף סח.) מן הכל היה עושה ר"ע ממזרים חוץ מאלמנה לכ"ג שעושה חללין ולא ממזרי' מדקאמר חוץ מאלמנה אלמא אפי' חייבי לאוין שלא מחמת קורבה מרבה כגון מחזיר גרושתו משנישאת וכגן נתינה לישראל דקיימא בלא תתחתן בם (דברים ז) ומשבעה אומות הוא וכגון עמוני שנשא בת ישראל בניו ממזרים:
חייבי עשה - מצרי או אדומי קודם ג' דורות דכתיב (דברים כג) דור שלישי יבא להם ולא שני ולאו הבא מכלל עשה עשה והא דר' ישבב נמי בכתובות (שם) בואו ונצוח על עקיבא בן יוסף שהיה אומר כל שאין לו ביאה בישראל הולד ממזר:
סבר לה כרבנן - דפליגי אדרבי יהודה בנושאין על האנוסה (לקמן דף צז.) ואמרי האי לא יגלה כנף אביו בשומרת יבם של אביו הכתוב מדבר דהויא ליה אשת אחי אביו ובכרת והאי דהדר כתבה במשנה תורה משום למסמך ליה לא יבא ממזר ולאשמעינן דיש ממזר מחייבי כריתות:
ה"ג ורבי יהושע לכתוב רחמנא לא יגלה - כלומר אי בשומרת יבם של אביו משתעי או באנוסת אביו משתעי לכתוב לא יגלה כנף אביו לחודיה ולאשמעינן דיש ממזר מחייבי כריתות לרבנן או מחייבי לאוין לרבי יהודה וכל שכן מאשת אב דהויא בכרת ומיתה:
לא יקח - איש את אשת אביו למה לי למכתב אלא ש"מ מדכתביה הא קמ"ל דלא יבא ממזר עלה קאי דמינה הוא דהוי ממזר משום דחייבי מיתות הוא ואלא יגלה כנף אביו לא קאי ואי קשיא כנף אביו למאי כתביה אי בשומרת יבם לעבור עליו בשני לאוין ערות אחי אביך לא תגלה ולאו דלא יגלה כנף אביו ואי באנוסת אביו אשמעינן דאסורה:
מלא יקח עד לא יגלה - דהיינו אשת אב הכתובה בין לא יקח ללא יגלה:
הכל מודים - ואפילו שמעון התימני:
בבא על הנדה - אע"ג דקאי בכרת אין הולד ממזר:
תוספות
[עריכה]
שמעון התימני אומר כו' והלכה כדבריו. אע"ג דאין למדין הלכה מפי גמרא. הכא הלכתא כוותיה דסתמא דפרק האומר (קדושין דף סו: ושם) נראה עיקר דכהאי גוונא קרי הלכתא פסיקתא בבבא קמא (ד' קב.) ובמסכת ע"ז (דף ז: ושם) בההיא דכל המשנה ידו על התחתונה ולעיל בפ' קמא (דף יד. ושם) אמר פשיטא בני חייבי לאוין כשרים נינהו ובפרק שני (לעיל כג.) קאמר רב פפא מסתברא חייבי לאוין תפסי בהו קידושין ולעיל (דף מה.) פסקינן דעובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר וכמה אמוראי דאיירי בצרת מחזיר גרושתו ולר"ע לא משכחת לה צרה דאין קידושין תופסין בחייבי לאוין וכרבי יהושע נמי יש להוכיח דלא קי"ל כוותיה דאמר לעיל (שם:) ושניהם לא למדוה אלא מאשת אב וחייבי כריתות דמו לאשת אבל לכולי עלמא ולעיל בריש פירקין (דף לז.) קאמר ראב"י דהלכתא כוותיה דאין ממזר מספק משמע דהויא ממזר מאשת אח ולעיל (ד' מ:) אמר רב טובי בר קיסנא הבא על צרת חלוצתו הולד ממזר ואפילו רבי יוחנן לא פליג אלא משום דצרה כחלוצה בלאו:
רבי יהושע אומר כל שחייבין עליו כו'. יש מגיהים ר' יהודה במקום רבי יהושע דבפרק עשרה יוחסין (קדושין דף עד:) גבי כל האסורין לבא בקהל מותרים לבא זה בזה ור' יהודה אוסר ומפרש עלה דר' יהודה סבר דממזר מאחותו לא הוי ממזר אלא מאשת איש ופריך עלה תנינא מהך דהכא ואין נראה דהיאך היה בן עזאי אומר לקיים מילתיה דר' יהודה והא קשיש מיניה טובא דהא בן עזאי תלמיד חבר הוה לרבי עקיבא כדאמר במי שמת (ב"ב ד' קנח:) ור' יהודה מתלמידי בתראי דר' עקיבא הוה ועוד דר' יהודה סבר כרבי עקיבא דיש ממזר מחייבי לאוין כדפרישית לעיל (ד' מז.) גבי ההוא דאתא לקמיה דרבי יהודה וכדאמר בפ' ארבע מיתות (סנהדרין ד' נג: ושם) אלא ודאי ר' יהושע גרסינן והתם פריך תנינא משום דהוה ליה למיתני וכן היה רבי יהודה אומר כדבריו אי הוה סבר כר' יהושע ומיהו התם דפריך תנינא הוה מצי למיפרך טפי שפיר דלא אפשר לומר דלר' יהודה ממזר מאחותו לא הוי ממזר כיון דמוקי קרא באנוסת אביו וסבר כר"ע דיש ממזר מחייבי לאוין:
איש פלוני ממזר מאשת איש כו'. תימה דלא נקט חייבי מיתות ב"ד סתם ואי משום דמעשה שהיה כך היה א"כ מנ"ל דהוי כר' יהושע וי"ל דנקט אשת איש לרבותא דאע"פ שהוא קל משאר חייבי מיתות דהוי בחנק ויש לה היתר בחיי אוסרה:
וכתיב לא יבא ממזר. וא"ת והא מפסיק קרא דלא יבא פצוע דכא בינתים וי"ל דכיון דלאו בני בנים נינהו ולא שייך מינייהו ממזר לא חשיב הפסק:
לכתוב רחמנא או לא יקח או לא יגלה. בקונטרס גרס לכתוב רחמנא לא יגלה ופי' דמלא יגלה לחודיה שמעינן דיש ממזר מחייבי כריתות לרבנן או מחייבי לאוין לר' יהודה לא יקח איש את אשת אביו למה לי למכתב אלא ש"מ מדכתביה דלא יבא ממזר עליה קאי דמיניה הוא דהוי ממזר משום דחייבי מיתות ב"ד הוא אבל אלא יגלה לא קאי ובין לא יקח עד לא יגלה היינו אשת אב הכתובה בין לא יקח ללא יגלה וקשה חדא שמוחק הספרים ועוד דבין לא יקח עד לא יגלה לא משמע כפירושו דקאי על אשת אב הכתובה בינתים ועוד אמאי כתב לא יגלה גבי ממזרות ועוד בחייבי מיתות דקילי כמו אשת איש מנ"ל דהוי ממזר ועוד דליליף ר' יהושע שאר חייבי כריתות מהיקישא דר' יונה ונראה לר"י כגירסת הספרים דגרסי לכתוב רחמנא או לא יקח או לא יגלה דמלא יקח נמי שמעינן כריתות דהא דומיא דאשת אב דלא תפסי בה קידושין דהא בהא תליא כדפיר' לעיל (ד' מד: ד"ה עשאה) או מהיקישא דרבי יונה אתו דאיתקיש כל העריות כדאמרי' בריש הבא על יבמתו (לקמן ד' נד:) ומדכתב תרוייהו ש"מ דמלא יקח היינו חייבי סקילה עד לא יגלה דהיינו חייבי כריתות הוי ממזר ואתא לרבויי כל חייבי [כריתות] ומיתות קלות וסבר כרבנן דבשומרת יבם הכתוב מדבר ולא הוי לא יגלה בכלל דאי הוי בכלל לא לכתוב אלא לא יגלה ושמעון התימני נמי ה"מ למימר דסבר כר' יהודה דאמר באנוסת אביו הכתוב מדבר ומלא יקח עד לא יגלה הוי הולד ממזר ואין לא יגלה בכלל אלא דניחא ליה למימר דסבר כרבנן ולפירוש ר"י צ"ל לתנא דפירקין קמא דסבר כרבי יהודה דאמר באנוסת אביו הכתוב מדבר וסבר נמי דאין ממזר מחייבי לאוין דמלא יקח עד לא יגלה הוי ממזר ואין לא יגלה בכלל:
הכל מודים בבא על הנדה ועל הסוטה. פירש בקונטרס אפי' לר' עקיבא דפליג ארבנן דמתניתין במחזיר גרושתו וקאמר דהולד ממזר אע"ג דלאו חייבי לאוין דשאר הוא הכא בסוטה מודה וקשה לר"ת דא"כ ה"ל לאתויי לעיל (ד' מד.) גבי משנה דמחזיר גרושתו ועוד אי קאי הכל מודים למ"ד אליבא דר' עקיבא דהוי ממזר אפילו מחייבי לאוין שאין דשאר הא ע"כ הוי ממזר לרבי עקיבא מיבמה לשוק לשום תנא כדאמר בפ"ק (לעיל ד' יד.) דאמר ר' אלעזר אע"פ שנחלקו ב"ש וב"ה בצרות מודים שאין ממזר כו' וקאמר לאפוקי מדרבי עקיבא דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין משמע בהדיא דלר' עקיבא הוי ממזר משומרת יבם ועוד אמר בפרק עשרה יוחסין (קדושין דף עה:) גבי כותים שהיו מייבמים את הארוסות ופוטרים הנשואות ורבי עקיבא לטעמיה דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין ובפרק האשה רבה (לקמן ד' צב. ושם) גבי אשה שהלך בעלה ובנה למדינת הים קאמר זו דברי רבי עקיבא דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין אבל חכמים אומרים דאין ממזר מיבמה ולימא אין ממזר מחייבי לאוין האי תנא הך תנא דר"ע הוא דמחייבי לאוין דשאר הוא דהוי ממזר מחייבי לאוין גרידא לא הוי ממזר משמע בהדיא דלמאן דלא בעי אליבא דרבי עקיבא שיהא לאו דשאר הוי ממזר מיבמה לשוק ושם נפרש בעזרת השם מנא ליה דאתיא כרבי עקיבא דלמא אתיא אפילו כרבנן והוי ממזר מדרבנן ונראה לר"ת דמחזיר גרושתו וסוטה הוו חייבי לאוין דשאר שאינם אסורים אלא משום אישות ואליבא דתנא
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/יבמות/פרק ד (עריכה)
קמט א מיי' פט"ו מהל' איסורי ביאה הלכה א', סמ"ג לאוין קיז, טור ושו"ע אה"ע סי' ד' סעיף י"ג:
קנ ב מיי' פ"ב מהל' איסורי ביאה הלכה ט', סמג לאוין שם, טור ושו"ע אה"ע סי' ט"ו סעיף כ"ז:
ראשונים נוספים
גרסת רש"י ז"ל: ור' יהושע ליכתוב רחמנא לא יגלה לא יקח למה לי. אלא הכי קאמר. וכך פירש, ליכתוב רחמנא ולא יגלה דמשמע לר' עקיבא חייבי לאוין ולרבנן כריתות וכל שכן אשת אב שהיא חייבי מיתות אלא ש"מ מדכתבי' הא קמ"ל דלא יבא ממזר עלה קאי ד מינה הוי ממזר אבל אלא יגלה לא קאי ואי קשי' לא יגלה למאי אתא אי בשומרת יבם לעבור עלי' בשני לאוין.
וקשיא לי ודילמא לא יקח כתבי רחמנא לעבור עליו בשני לאוין ולא יגלה למדרש דמיניה הוי ממזר וטפי הוי ניחא לן למימר הכי משום דלא יגלה סמיך לי' ללא יבא ממזר טפי מלא יקח ועוד שאין גרסתו של רש"י ז"ל כתובה בכל הנוסחאות.
אלא הכי גרסינן, וכן בהלכות רבינו ז"ל: ליכתוב רחמנא או לא יקח או לא יגלה לא יקח ולא יגלה למה לי וכך פי' לכתוב רחמנא או לא יקח לשמעון התימני ואנא אמינא אשת אב היתה בכלל ויצאה מן הכלל ללמד על הכלל כולו שהוא חייבי כריתות שבכרת כללן הכתוב כדכתיב ונכרתו הנפשות העושות ולא במיתה הלכך מחייבי כריתות הוי ממזר לא יגלה למה לי אי נמי בין לשמעון התימני בין לר' עקיבא לכתוב לא יגלה דמשמע למר חייבי לאוין ולמר חייבי כריתות תרווייהו למה לי ש"מ לומר מחמור הוא דהוי ממזר מקל לא הוי ממזר זהו פירושו של רבינו ז"ל ויפה כיון וסעד לדבריו מצאתי בירושלמי ומה ראו לומר הלכה כשמעון התימני אמר ר' יוסי בר חנינא מקום שנכללו כל העריות להכרת יצאת אשת אב ללמוד על הממזר וכו'.
הכל מודים בבא על הנדה ועל הסוטה שהולד כשר.פירש"י ז"ל בנדה מודה שמעון התימני, ובסוטה מודה ר"ע דמחזיר גרושתו דמתניתין (דף מ"ד) דלא בעי חייבי לאוין דשאר והכל מודים בשומרת יבם היינו [נמי] הך תנא דר' עקיבא.
ותימה הוא לדבריו, דרישא דמתניתין ר' סימאי אליבא דר"ע היא וסיפא אידך תנא דר"ע והיכי לא מפרשי' בגמרא הכי ובמסכת קידושין (דף ס"ח) ובכתובות (דף ל') נמי לא משכחינן דמרבי שאר חייבי לאוין אלא ר' סימאי ובמאי דקאמר מודה ר' סימאי בשומרת יבם שאין ולד ממזר איכא למידק עלי' מדתניא בפ' האשה רבה (יבמות דף צ"ב) זו דברי ר' עקיבא דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין אבל חכמים אומרים אין ממזר מיבמה והוינן בה ולימא אין ממזר מחייבי לאוין ומשני האי תנא הך תנא דר' עקיבא הוא דאמר מחייבי לאוין דשאר הוי ממזר מחייבי לאוין גרידי לא הוי ממזר אלמא לאידך תנא דר' עקיבא דלא בעי חייבי לאוין דשאר מיבמה נמי הוה ממזר ותו דתנן בפרק הזורק (גיטין דף פ') תרי זימני ביבמה תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה ובפ"ק דמכילתין (דף י"ד) נמי אמרינן אע"ג שנחלקו ב"ש וב"ה בצרות מודים שאין ממזר אלא מי שאיסורו ערוה וענוש כרת ואמרינן לאפוקי מדר' עקיבא וכו' ותו גרסינן בשילהי פרק היה מביא (סוטה דף י"ח) אלא הא דקתני שומרת יבם וכנוסה הא מני ר' עקיבא היא דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין.
לפיכך פי' רבינו תם ז"ל, הכל מודים בבא על הנדה אפילו רבנן דאמרי בחייבי כריתות הוי ממזר מנדה לא הוי ממזר [ועל הסוטה] אפילו לר' עקיבא [דהוי ממזר מח"ל] דשאר בסוטה מודה וא"ת פשיטא בכל שאר חייבי לאוין דלאו דשאר נמי מודה ויש לומר אע"פ שלא נאסרה מתחילתה משום שאר אשתו שארו היא ומשום שאר דידי' הוא שנאסרה וחייבי לאוין דשאר הוא ולהאי פירושא כולה מתניתין דמחזיר גרושתו וחלוצתו חייבי לאוין דשאר נינהו ודלא כר' סימאי היא וכן במשמע ומיהו הכל מודים דאביי אליבא דכולא עלמא הוא דאפילו ר' סימאי מודה בסוטה שהרי קדושין תופסין בה אלא אפילו לר' עקיבא דשאר איצטריכא לי' למימרא. והכל מודים ביבמה נמי ר'
והכל מודים ביבמה נמי ר' עקיבא דמתניתין דבעי שאר סד"א לא תפסה בה קדושי כרב וכיון דלא תפסי בה קדושי להוי כחייבי לאוין דשאר קמ"ל דר' עקיבא תרתי בעי דלא ליתפסו בה קדושי ולהוי לאו דשאר כי היכי דבעי שמעון התימני תרתי דלהוי חייבי כריתות ולא ליתפסו בה קדושי אי משום דשמואל דאמר קידושין תופסין בה אבל ר' סימאי לא מודה בשומרת יבם כדכתיבנא וברייתא לר' עקיבא דשאר נשנית משום הכי ערבינהו הא לר' סימאי בנדה וסוטה מודה דמפרש בהו קרא דתפיסא בהו קידושין בשומרת יבם לא מודה.
ור' יהושע ליכתוב רחמנא או לא יקח או לא יגלה לא יקח ולא יגלה למה לי: כך היא גירסת הספרים והיא גירסתן של גאונים ז"ל, וכן הוא בפר"ח ז"ל ובהלכות הרב רבינו אלפסי ז"ל. והכי פירושא אי כר"ש התימני ליכתוב רחמנא לא יקח ואנא אמינא אשת אב בכלל היתה ויצאת מן הכלל ללמד על הכלל כולו שהוא חייבי כריתות, שבכרת כללן הכתוב דכתיב ונכרתו הנפשות העושות ולא במיתה כללן, הלכך מחייבי כריתות הוי ממזר. לא יגלה למה לי. אי נמי לכתוב לא יגלה בין לר' עקיבא בין לר' שמעון ומר מוקי לה לחייבי לאוין ומר מוקי לה לחייבי כריתות תרוייהו למה לי לומר לך מחמור הוי ממזר מן הקל לא הוי ממזר.
ור"ח ז"ל כתב מלא יקח ולא יגלה הוי ממזר. כלומר, ולא אשכחן דכתיב לא יקח ולא יגלה אלא בחייבי מיתות ב"ד, שנאמר ערות אשה ובתה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה לא תקח לגלות ערותה מה שלא כתב כן לא בחייבי לאוין ולא בחייבי כריתות. ונראה שהוא ז"ל אינו גורס מלא יקח עד לא יגלה אלא מלא יקח ולא יגלה הוי ממזר ופירוש נכון הוא. ורש"י ז"ל (בד"ה ה"ג ובד"ה לא יקח) גורס ליכתוב רחמנא לא יגלה לא יקח למה לי. פירוש, ליכתוב לא יגלה דמינה שמעינן או חייבי לאוין לר' עקיבא, או חייבי כריתות לר' שמעון התימני, לא יקח למה לי, שמע מינה דמלא יקח ועד לא יגלה הוי ממזר דלהכי כתביה רחמנא. ואם תאמר אם כן לא יגלה למה לי. יש לומר לחייבו על שומרת יבם של אביו בלאו יתירה. ואינו מחוור דאם כן אדרבה לימא מולא יגלה הוי ממזר ולא יקח לרבות בלאוין, והכי ניחא טפי דלא יגלה סמוך ללא יבא ממזר. ועוד שאין הספרים מודים לגרסתו כך הקשה עליו הרמב"ן ז"ל. וגם כן מן הירושלמי נראה כדברי הגאונים ז"ל דגרסינן התם (פ"ד הי"ד) מה ראוי לומר הלכה כשמעון התימני אמר ר' יוסי בר' חנינא מקום שנכללו כל העריות להכרת יצאת אשת אב ללמד על הממזר.
הכל מודים בבא על הנדה ועלה סוטה שאין הולד ממזר: פירש רש"י ז"ל הכל מודים דנדה ר' שמעון התימני, והכל מודים דסוטה ר' עקיבא. דמתניתין (לעיל מד, א) דהמחזיר גרושתו דלא בעי חייבי לאוין דשאר והכל מודים דשומרת יבם דקתני בברייתא היינו ההוא תנא דר' עקיבא דהיינו ר' סימאי, דאלו לאידך תנאי דר' עקיבא דבעי חייבי לאוין דשאר לא צריכן למימר, דמאי שנא הני, הוא הדין לכל שאר חייבי לאוין דכותייהו דהני. ואינו מחוור דאם כן מתניתין דהמחזיר גרושתו היינו ר' סימאי, ואנן לא אשכחן בקדושין (סח, א) ובכתובות (ל, ב) דאית ליה כי האי סברא אלא ר' סימאי. ועוד דאם איתא דרישא דמתניתין תנא דלא בעי חייבי לאוין דשאר, וסיפא תנא דבעי חייבי לאוין דשאר, כל כי האי לא הוה שתיק גמרא מלפרושי הכין, ועוד דמאי דקא מפרש דלר' סימאי משומרת יבם לא הוי ממזר לא מחוור, דהא תנן בפרק האשה רבה (להלן צב, א) אמרו לה מת בעלה ואחר כך מת בנה ועמדה ונשאת ואחר כך אמרו לה חלוף הדברים הולד הראשון והאחרון ממזר, ותנא עלה זו דברי ר' עקיבא דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין אבל חכמים אומרים אין ממזר מיבמה. ואקשינן ולימא אין ממזר מחייבי לאוין, ופרקינן האי תנא הך תנא דר' עקיבא הוא דאמר מחייבי לאוין דשאר הוי ממזר, מחייבי לאוין גרידא לא הוי ממזר, אלמא לר' סימאי דלא בעי חייבי לאוין דשאר אף מיבמה הוי ממזר. ועוד תניא בגיטין בפרק הזורק (פ, א) ביבמה תצא מזה ומזה וכל הדברים האלו בה. ובפרק קמא דמכלתין (יד, א) אמרינן אף על פי שנחלקו בית שמאי ובית הלל בצרות מודים שאין ממזר אלא ממי שאיסורו איסור ערוה וענוש כרת, ואמרינן לאפוקי מדר' עקיבא, אלמא לר' עקיבא אפילו מיבמה הוי ממזר.
ולדידי קשיא ליה עוד, דאי לרבי סימאי קאמר מאי שנא לדידיה משאר חייבי לאוין דעלמא, ואי משום דכתיב בה הויה כמו שפרש"י ז"ל, האי לא תהיה אשת המת לא לרבות לא הויה אצל זר קאתי, אדרבה אי אתה בא לומר דבענין הויה דבר הכתוב לסלק ממנה הויה קאתי, וכדרב דאמר אין קדושין תופסין ביבמה לכולי עלמא, מדכתיב לא תהיה. ועוד דהא גרסינן בסוטה בפרק היה מביא (יח, ב) אלא קתני שומרת יבם וכנוסה הא מני ר' עקיבא היא דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין. לפיכך פירש רבינו תם (בתוס' ד"ה הכל) דסוטה חייבי לאוין דשאר הוא, דזונה לא מפסלא לקהל אלא משום דהוי אשתו היא דנאסרה עליו, ואשתו שארו היא, וכל הני שבאותה משנה דהמחזיר גרושתו חייבי לאוין דשאר נינהו. ומאן הכל מודים דסוטה, אפילו תנא דר"ע דבעי חייבי לאוין דשאר, משום דר' עקיבא תרתי בעי חייבי לאוין דשאר ודלא תפסי בהו קדושי, כר' שמעון התימני דבעי חייבי כריתות והויא דלא תפסי בהו קדושי, והכל מודים דיבמה נמי היינו דוקא ההוא תנא דשאר. ואף על גב דיבמה לשוק לאו חייבי לאוין דשאר היא אצטריך דדלמא סבירא ליה לא תהיה לא תהא בה הויה לזר קאמר כרב, ואשמועינן דאפילו הכי כיון דלאו מלאוין דשאר היא לא הוי ממזר, דר' עקיבא תרתי בעי וכדאמרו. ואי נמי אתא לאשמועינן כשמואל דקדושין תופסין בה ולעולם ר' סימאי לא מודה בשומרת יבם וכדאמרן (ועיין רמב"ן).
מתניתין איזהו ממזר כל שאר בשר שהוא בלא יבא פרש"י ז"ל דמחזיר את גרושתו לא חשיבא שאר ותנא דלעיל דקאמר דמחזיר גרושתו לר"ע הולד ממזר פליג אהאי תנא ולא בעי שאר והק' עליו חדא דה"ל לתלמודא למיפרך מתני' וליפריקינהו הכי ועוד דלא קתני לן תנא בשום דוכתא כר' סימאי דלא בעי שאר ולא אשכחן במ' קדושי' (דף ס"ח) ובכתובות (דף נח) מאן דאית ליה האי דר' סימאי ועוד דודאי מחזיר גרושתו משום שאר שהיתה עמו מעיקרא נאסרה עליו משנתגרשה ונשאת לכ"פ דתנא דלעיל דקתני המחזיר גרושתו הולד ממזר לר' עקיבא ה"נ בעי חייבי לאוין שיש בהם שאר וחייבי לאוין דלא הוו שאר כגון עמוני ומואבי וממזר וכיוצא בהם:
לקיים דברי ר' יהושע פי' בן אזעי קאמר הכי כדפרש"י:
בארוסות אביו הכתוב מדבר דהויא לה חייב' לאוין פי' ובעי שיש להם שאר דומיא דההיא דהוי משום שאר אביו:
נפקא ליה מלא יבא פי' דקרא קאמר בל' לא יבא הוא ממזר כלומ' כל שאין לו ביאה בישראל ואפי' באיסור עשה כגון מצרי ואדומי בדור ראשון ושני שהם לאו הבא מכלל עשה:
גרש"י ז"ל ורבי יהושע לכתוב רחמנא לא יגלה לא יקח למה לי אלא ה"ק מלא יקח עד לא יגלה הוי ממזר טפי לא הוי ממזר. פי' הוא ז"ל דה"ק יכתו' רחמנא לא יגלה כנף אביו בלחוד ומינה שמעינן חייבי לאוין או ח"כ למר כדאית לי' ולמר כדא"ל למה לי למכתב תו לא יקח את אשת אביו שהוא חייבי מיתות ב"ד כיון דמאידך הוי ממזר כ"ש מאשת אב שיש בו מיתה וכרת אלא ודאי מדכתב רחמנא לא יקח אשמועינן דבדידיה דרשינן סמוכים מלא יקח עד לא יגלה דהיינו אשת אב דשרי ביני ביני הוי ממזר או כדכוות' מחייבי מיתות ב"ד טפי לא וכ"ת לא יגלה למה לי י"ל דלמאן דדריש ליה בארוסת אביו אתא להוסיף עליה לאו בר מלאו דשומרת יבם ולאו דאיסור דאשת דודו והקשו עליו ז"ל חדא שאין הגירסא כן בכל הספרים ועו' למה לי למימר מלא יקח עד לא יגלה לימא ולא יקח הוי ממזר ועוד לר' יהושע ניחא חייבי סקילה דומיא דאשת אב חייבי מיתות קלות מ"ל ועוד דכיון דסוף סוף יש לך לומר דלא יגלה אתא לרבו' לאוין נימא דכתב לא יגלה למדרש דמלא יגלה הוי ממזר למר כדאית לי' ולמר כדאי' ליה והרי עדיף טפי דסמיך ללא יבא ממזר ודקאמר' דלא ליכתו' לא יקח י"ל דלרבות' לאו באשת אביו הוא דאת':
לפיכך גורס בגרס' הספרי' והיא גרסת הגאוני' ז"ל ליכתוב רחמנא או לא יקח או לא יגלה לא יקח ולא יגלה למה לי אלא לאו ה"ק מלא יקח עד לא יגלה הוי ממזר וה"פ דליכתוב רחמנא בין לר' עקיבא בין לשמעון התמני ומר מוקים ליה לחיובי לאוין ומר בחייבי כריתות לא יקח למה לי ולשמעון התמני ליכתו' רחמנא לא יקח ויליף מיניה לחייבי כריתות דוקא דהוה אמרינן דהוי אשת אב דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כלו יצא ולא מצינו שנכלל אלא עם חייבי כריתות דכתב ונכרתו הנפשות העושות וכיון דכן ע"כ אמרי' שבא ללמד עליהן וכ"מ בירוש' מה ראוי לומר הלכה כר' שמעון התמני אמר רבי יוסי בר חנינא מקום שנכללו כל העריות להכרת יצאת אשת אב ללמד על הכלל ומעתה לא יקח ולא יגלה תרוייהו למה לי אלא ודאי חד מינייהו מיותר לדרשא לומר דמלא יקח עד לא יגלה ולא עד בכלל הוי ממזר כדרך פרש"י ז"ל ונקט עד לא יגלה משום דאי לאו איהו הוה מרבה מלא יקח חייבי כריתות. וה"פ מלא יקח שהוא בסקילה וכן כל ד' מיתות ואפי' חנק הוי ממזר עד לא יגלה שאינו אלא חייבי כריתו' ור"ח ז"ל גורס כגירסת הגאוני' ז"ל אלא שהוא גורס ה"ק לא יקח ולא יגלה הוי ממזר פי' כעין אותם שנכתב בהם לא יקח ולא יגלה הוי ממזר והיינו כעין אשה ובתה שהם במיתת ב"ד וכתיב בהו לא יקח ולא יגלה כדכתיב ערות אשה ובתה לא תגלה לא תקח לגלות ערותה ולא כתב כן אלא בחייבי לאוין ולא בחייבי כריתות:
אמר אביי הכל מודי' בבא על הנדה שאין הולד ממזר פי' דשמעון התמני מודה בבא על הנדה שאין הולד ממזר ואעפ"י שהיא מחייבי כריתות וכן ר"ע דעביד ממזר מחייבי לאוין בבא על אשתו סוטה שאין הולד ממזר ופרש"י ז"ל שלא הוצרך אליבא דתנאי דמתניתין דבעי חייבי לאוין דשאר דהא פשיטא דסוטה אינה חייבי לאוין דשאר ולא נצרכה אלא משום תנא דלעיל דתני המחזיר גרושתו הולד ממזר לר"ע דלא בעי חייבי לאוין דשאר ואין פי' נכון לרב"ה ז"ל חדא דהא פרישנא דתנא דלעיל לאו דשאר בעי ועוד דסוטה שהיא אשתו ומחמת זנות אישות נאסרה עליו הא ודאי לאו בשאר הוא דשארו זו אשתו אעפ"י שהוא אסור עמה בקרוב בשר ושאר מ"מ מחמ' שאר בא עליו איסור זה ועוד דלפירושו הכל מודי' היינו תנא דאית ליה דרבי סימאי דלא בעי שאר וא"כ היכי קאמר בסמוך דמודה בשומרת יבם שאין הולד ממזר דהא אמרינן בפ' האשה רבה זו דברי ר"ע אבל חכמים אומרים אין ממזר מיבמה ופרכינן ולימ' אין ממזר מחייבי לאוין ופרקינן האי תנא דבי ר"ע הוא דאמר מחייבי לאוין דשא' הוי ממזר מחייבי לאוין גרידא לא הוי ממזר אלמא למאן דאית ליה דלר"ע מחייב' לאוין גרידא הוי ממזר כגון רבי סימאי משומרת יבם נמי הוי ממז' ואע"ג דיבמה לשוק לא הוי שאר לפי פי' ר"ת ז"ל דסוטה ומחזיר גרושה חייב' לאוין דשאר והכי אמרינן דא"ה מודים בסוטה שאין הולד ממזר דמאן דבעי חייבי לאוין דשאר תרתי בעי שיהא לאו דשאר ולאו שיתפסו בו קדושין:
מתוך: תוספות רי"ד על הש"ס/יבמות/פרק ד (עריכה)
מתניתין איזהו ממזר כל שאר בשר שהוא בלא יבא דר"ע שמעון התימני אומר כל שחייבים עליו כרת בידי שמים והל' כדבריו, ר"י אומר כל שחייבים עליו מיתת ב"ד. אר"ש בן עזאי מצאתי מגלת יוחסין וכתיב בה איש פלוני ממזר מא"א לקיים דברי ר"י, פ' כל שהיא אסורה לו משום קורבה ואע"פ שאין שם כרת עליו כגון אנוסת אביו לר"י דנפקא לי' מלא יגלה כנף אביו וכגון הנך דלעיל מחזיר גרושתו משנשאת דאע"פ שגירשה שאר מיקרא, דהא כל העריות אעפ"י שנתגרשו מקרי שאר, ונושא את חליצתו נמי הוי לאו דשאר וגם קרובת חליצתו נמי הוי שאר אבל כל חייבי לאוין דלאו כשאר נינהו כגון עמוני שנשא ב"י או ישראל שנשא נתינה דאיכא לאו דלא תתחתן וכן כל ח"ל דכהונה אינן ממזרים והנולד מן הממזר לא איצטריך לי' למיעטו דקרא מלא הוא גם דור עשירי לא יבא להם בקהל ה' עד עולם, ואי קשיא כיון דרישא וסיפא חד תנא נינהו אמאי פלגייהו לתרי בבי, תשובה, סיפא הוי עיקר פלוגתייהו ממאי הוה ממזר ורישא לא אתי אלא לערובי קרובות חליצתו בהדייהו ולמימר דמינה נמי הוי ממזר דאיסורא דאורייתא הוי ולאפוקי ממ"ד אחות חלוצה מדרבנן:
ואמרי' מ"ט דר"ע דכתיב לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו וס"ל כר"י דאמר באנוסת אביו הכתוב מדבר, דהו"ל ח"ל וסמיך לי' לא יבא ממזר בקהל ה' אלמא מהני הוי ממזר, ור"ש התמני ס"ל כרבנן דאמר בש"י של אביו הכתוב מדבר דהו"ל ח"כ וסמוך לי' לא יבא ממזר ור"י ליכתוב רחמנא או לא יקח או לא יגלה לא יקח ולא יגלה ל"ל אלא ה"ק מלא יקח עד לא יגלה הוי ממזר מפי לא הוי ממזר, פי' ר"י סבר דהאי לא יגלה לא מיירי לא באנוסת אביו ולא בש"י של אביו אלא באשת אביו משתעי ומדשנה בה קרא יליף ר"י דאין ממזר אלא מחייבי מיתת ב"ד, וה"ק לכתוב או לא יקח או לא יגלה אמאי כתיב תרי קראי אלא לומר לך אשת אב אסורה והזהרה שהזהרתיך בה בלא יקח מולא יגלה הוי ממזר טפי לא הוי ממזר דאילו כתיב בה חד קרא ותו לא הוה ילפי' שאר עריות מיני' מהיקשא דר"י ואע"ג דקיי"ל אין למדין הל' לא מפי משנה ולא מפי תלמוד הל' כשמעון התמני לאו משום דתנן הכא והל' כדבריו אלא משום דתני לה גבי הל' פסיקתא, חדא דתנן לעיל ומודים חכמים בנושא את קרובת חליצתו שהולד ממזר וקרובת גרושתו הוא בכרת ואמרי' דאתא למסתם כשמעון התימני, ואמרי' נמי בפ"ק אר"א שנחלקו ב"ש וב"ה בצרות, מודים שאין ממזר אלא מח"כ ותגן נמי בקדושין וכל מי שאין לה עליו קדושין אבל יש לה על אחרים קדושין הולד ממזר ואיזה זה, זה הבא על א' מכל העריות שבתורה:
אמר אביי הכל מודים בבא על הנדה שאין הולד ממזר דהא תפשי בה קדושין פי' שהמקדש את האשה בעודה נדה קדושיו קדושין דכתיב ותהי נדתה עליו לשון הוי' אפילו בשעת נדתה תהוי בה הוי', ולקמן בפ' הבא ע"נ אמרי' דאפילו חלל לא הוי וכיון דלא הוי חלל גם היא לא נפסלה מכהונה:
מתניתין אשתו שמתה מותר באחותה גירשה ומתה מותר באחותה נשאת לאחר ומתה מותר באחותה יבמתו שמתה מותר באחותה אר"י כאן שנה ר' משנה שאינה צריכה, פי' דזיל קרי בי רב הוא עלי' בחיי' לא נאסרה אחותה אלא בחיי':
ועוד א) ועוד ראיה דאמר רב נחמן (בקדושין ע"ו) גבי כותי ממזר מאחותו וממזר מאשת איש נתערבו בהם משמע שיש ממזר מאחותו דהוי חייבי כריתות ויש לדחות דהתם קאי אליבא דר' אלעזר ולר' אלעזר אין ראיה דהא ודאי איהו סבר דיש ממזר מחייבי כריתות כדאמרי' לעיל א"ר אלעזר אע"פ שנחלקו ב"ש וב"ה בצרות מודים שאין ממזר אלא ממי שאיסורו איסור ערוה וענוש כרת:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה