שולחן ערוך אבן העזר טו כז
<< · שולחן ערוך אבן העזר · טו · כז · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
שולחן ערוך
קידש אשה והלכה למדינה אחרת ובאו עדים והעידו שמתה, ונשא את אחותה, ואחר כך נודע שלא מתה, אסור בשתיהן וצריכות שתיהן גט ממנו, וכל הדרכים השנויים בפרק האשה רבה ובפרק הזורק נוהגין בהם. ואם מתה אחת מהן, מותר בחבירתה. אבל אם הלכה אשתו הנשואה למדינה אחרת ובאו עדים והעידו שמתו, ונשא אחותה, ואחר כך נודע שלא מתה, אין אחותה צריכה ממנו גט, ואשתו מותרת לו, ומותר בקרובות שניה ושניה מותרת בקרוביו, ואם מתה ראשונה מותר בשנייה. וכן שאר העריות שנשאן בחזקת היתר ונמצאו ערוה, אינן צריכות גט, שאין קידושין תופסין בעריות (וכן כל זנות שמזנה עם הקרובות הנאסרות עליו מחמת אשתו, אין אוסרין אשתו עליו ומותר בקרובות שנייה (טור). ומיהו אם הקרובה רגילה לבא אצלו על ידי אשתו, כופין אותו לגרש אשתו (הגהות אלפסי שם)). ומפני מה הצריכו אחות ארוסתו גט? שמא יאמרו: תנאי היה באירוסין וכדת נשא אחותו; והואיל ויצאה אחותה בגט, אחותה שהיא ארוסתו הראשונה אסורה, כדי שלא יאמרו: נשא אחות גרושתו. אבל כשהלכה אשתו הנשואה אין לחוש לכך שיאמרו תנאי היה לו בנישואין, דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, הילכך כולי עלמא ידעי דנישואי שנייה אינם כלום:
מפרשים
חלקת מחוקק
(ז) ומותר בקרובות שנייה: מל' זה משמע אפילו בחייה וכמו שכתב (אח"ז) דברגילה לבא אסורה משמע דבאינה רגילה מותרת ולעיל סעיף י"ג סתם דוקא בת אנוסתו לאחר מיתה (מותרת לו) אבל בחייה אסורה לו כדאיתא בגמ' (ר"פ נושאין על האנוסה) ואם כנס פסק לעיל (בהג"ה סעיף י"ג) דלא יוציא משמע אפילה ברגילה לבא אצלו:
בית שמואל
(כ) ובאו עדים: אבל ע"א אינו נאמן שמתה אשתו שישא אחותה כמ"ש בתוס' ונ"י פ' האשה רבה ובמלחמות ה' ובמגיד אלא הב"י כתב בשם רש"י דס"ל ע"א נאמן והיינו מ"ש שם ע"א בא ואמר מתה אשתו ואין מוכרח די"ל דאין כוונתו דמותר לישא אחותה ע"פ ע"א אלא רש"י פי' כן משום הא דאסורה אשת גיסו לגיסו ע"כ איירי בע"א דאי בשני עדים אינה נאסרת לדינא דמתני' דהא הוי אנוסה מ"ה פי' כל מתני' איירי בע"א ולא ניחא ליה פי' תו' דבבא זו לישא אחותה איירי בשני עדים אלא כל מתני' איירי בע"א ונ"מ לענין אם עבר ונשא וע"א שמעיד שמת אשת א' ורוצה לישא אשה אחרת נראה דאין ע"א נאמן משום חרם רבינו גרשום כמ"ש ביורה דעה סי' קכ"ז ובש"ס פ' האשה רבה כל דבר שהוא בחזקת איסור אינו נאמן ע"א להוציא מחזקתו:
(כא) ומותר בקרובות שניה: פירוש דמותר ליקח בתה וכתב בדרישה וב"ח דוקא אחר מיתת השניה מותר ליקח בתה ולא בחייה כמ"ש בסעיף י"ג וט"ז חולק עליהם וכתב דל"ד לשם דשם איכא חשש זנות אבל כאן נשא בטעות וליכא חשש זנות ולא חשדינן אותה, מיהו קצת ראייה לדבריהם מדהוא אסור בקרובות אנוסתו ובודאי ליכא חשש דיבוא עוד באונס עליה אלא כיון דהיו יחדיו בקירוב בשר אף על גב בתחלה באונס או בטעות מ"מ יש חשש זנות עכשיו:
(כב) ומותר בקרובות שניה: מלשון זה משמע אפילו בחייה וליתא כי בחייה אסור כמ"ש בסי"ג ומ"ש כופין אותו לגרש כ"כ הש"ג ודין זה צ"ע דהא הנ"י כתב ספ"ב דיבמות דאיתא בתו' כל אלו דתנן שם דאל ישא אם כנס לא יוציא כיון דאין חשש איסור בגופן אלא חשש שתזנה עמו כמ"ש בהגה סי"ג אף על גב שם כ' דין זה באנוסה לאו דוקא ואפי' במפותה נמי הדין כן כמ"ש הרמב"ם פ"ב ה"א ואיך פסק דכופין אותו להוציא אף ע"ג שכתב כאן דרגילה לבא אצל אשתו מ"מ אינו אלא חשש שמא תזנה עמו גם ספ"ב שם נמי הטעם מבואר משום נשי לגבי נשי שכיחי ומ"מ בדיעבד לא יוציא ומנ"ל לחלק בין שכיח לרגיל ואפשר הש"ג ס"ל מה דתנא בתו' כל אלו לא יוציא היינו בחשד אבל אם בודאי בא עליה כופין להוציא, אבל הנ"י מפרש הטעם כל שאינו איסור בגופו אלא חשש שמא תזנה עמו אפילו אם בודאי בא עליה אין כופין אותו להוציא וכן ס"ל לרמב"ם וכן עיקר, וכן מצאתי בט"ז:
ט"ז - טורי זהב
אסור בשתיהן וצריכה שתיהן גט הראשונה מדאוריית' והשניה מדרבנן דאמרי אינשי דהך קמיית' תנאי ה"ל בקידושין ולא נתקיים והשני שפיר נתיב מ"ה צריכה ממנו גט שלא יאמרו אשת איש יוצאת בלא גט וכיון דצריכה גט אתסר' עליו ארוסתו שלא יאמרו שהוא נושא אחות גרושתו אבל אם כנסה ליכא חשש שהיא תנאי בקידושין דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות. (דברי המגיה ג' ב"ש בס"ק רכ"א מיהו קצת ראיה כדבריהם מדהו' אסור בקרובת אנוסתו דבודאי ליכא חשש דיבא עליה עוד באונס אלא הטעם כיין שהיו יחדיו בקירוב בשר חוששין שמא יזנה עמה עכשיו ולא שנא באונס או בטעות עכ"ל ואין כאן ראיה לא מקצת ואפילו כל דהו' דא"כ קשה למה כתבו התוס' ר"פ נושאין על האנוסה בד"ה וכל היכא דאיכ' אסור' דרבנן כו' הא דלא פריך מבריית' דקתני מותר משום דעדיפ' ליה למפרך ממתניתין הא לפי דברי הב"ש דבאנוסה ליכא חשש שמא יבא עוד עליה באונס ליכא למפרך כלל מבריית' דלא אמר בבריית' רק אם אנס אשה מותר בבתה ובאחותה ואיכ' למימר משום הכי מותר דליכ' חשש שמא יאנוס אותה פעם אחרת אחר שישא את בתה אבל בנטען מן האשה אסור בבתה ובאחותה דשם היה דעת שניהם שוים לזנות וחיישי' לזנות שמא תזנה אח"כ עמה אבל במתניתין תנא דנושאין גם המפות' פריך שפיר מנטען מן האשה דבשניהם שוין החשש דבשניהם היה ברצון אלא ודאי דאין חילוק בין אנוסה למפותה כלל כמו דחיישי' שמא יפתה אותה שנית אחר שישא בתה כן חוששין שמא יאנס אותה שנית אח"כ ואפשר שבשביל זה נשא בתה שתהיה אצלו קרובה לאנוס אותו או שמא תהיה מרוצה אצלו אחר שישא את בתה כיון שהיה מזיד לעבור חושדין אותו בכך משא"כ כשב' עליה בשוגג בקדושין כדין וכדת מכח שהעידו עדים שמתה אשתו בודאי לא חשדי' אותו בכך שמא יזנה אח"כ עכד"ה):
ואם מתה הראשונה ה"ה מתה שניה דמותר בראשונה וכ"ש הוא (דברי המגיה איזה טעות יש כאן שהרי בקידש כתב בהדי' בש"ע מתה אח' מהם מותר בחבירת' ובנש' כ' ג"כ בפי' דאשתו מותר והשניה "צ גט וע"ז כ' דאם מתה הראשונה מותר בשניה והתי"ט שכ' ג"כ בפ' האשה שהלך במשנה ד' ואם מתה ראשונה מותר בשני כו' וכ"ש דאם מתה השניה דמותר בראשונה עכ"ל הוא מפרש הא דקאמר במתני' ואם מתה ראשונה כו' קאי גם לר' יוסי דפליג את"ק בארוסה וס"ל דארוסתו אסור משום אחות גרושתו ע"ז קאמר המתני' גם לר' יוסי ואם מתה הראשונה מותר בשניה וכ' התי"ט לר' יוסי דכ"ש אם מתה שניה דמותר בראשונה ולא אמרי' כיון דהיתה אסורה ראשונה בחיי השניה תאסור גם אחר מיתת השניה וכ"כ הב"י דין זה בכשהיתה ראשונה ארוסה דאסור עליו משום אחות גרושתו ואם מתה שניה מותר בראשונה וכ"כ הוא ע"ש אבל בדברי חמי זקיני הט"ז בודאי נפל איזה טעות בספרו כמ"ש עבד"ה):
ומותר בקרובות שניה פי' לישא בתה דקי"ל נושאין על האנוסה ומפותה וכ' מו"ח ז"ל ומיהו מדרבנן לא שרי' בתו עליו אלא לאחר מיתת שניה כמ"ש לעיל סי' זה אצל בת אנוסתו וכ"ב בפרישה דכאן דכבר נשא אשתו בהיתר אין מוציאין משום גזירה עכ"ל ואני אומר דלא דקו הנהו רבנן בהך מלתא שפיר דודאי כאן שרי לישא בתה אפילו לכתחילה דשאני לעיל שכבר בא עליה דרך זנות באונס חיישי' שמא עוד יזנה עמה אחר נישואי הבת משא"כ כאן דבשוגג בא עליה שהיה סבר שמתה הראשונה ועכשיו שרואה שיהא חיה למה נחשדיהו שיבא במזי' על אחות אשתו והוא בלי פשע לפנינו הלכך הך שאמרו מותר בקרובות שניה היינו אפילו בחיי השניה ולכתחלה כנ"ל פשוט וברור:
כופין אותו לגרש אשתו תימ' לי הך פיסק' מהא דתניא ספ"ב דיבמות הנטען מן האשה אסור באמה ובבתה ובאחותה והטעם שמא לאחר שתנשא אמה או בתה תזנה זו עמו הרי דלא אמר התנא אלא איסור' בעלמ' אבל ודאי אם עבר וכנס אמה א"צ לכות אותו להוצי' וא"ל דהתם מיירי דאינו רגיל בבירור וכאן רגיל' בברור ע"כ כופין לגרש א"כ לא מקשי מידי בגמ' שם אהאי דוכולן מותרו' לבניהם דלישני דשם מיירי באינה רגילה ותו דהא אמרי' שם הטעם נשי לגבי נשי חיישי' משמע דמסתמ' חיישי' לזה ותו ק' טוב' דהא האשה הנטענת עצמה אמרי' שם בההוא פירקא דאם כנס לא יוצי' וכ"ש אם כנס הבת שלה דלא יוצי' ותו ק' דאדכופין לגרש ניכוף שלא תבא כלל שם ודוגמ' לזה איתא קושי' בפ' המדיר דף ע"ו עד שכופין אותו לחוצי' נכפוהו לזון ונלע"ד שלא אמרו בזה כופין לגרש אלא לפי ראו' עיני ב"ד שקשה הדבר להפרישנ' משם ראוי לגדור לכופו לגרש אבל לא לדינ' קאמר כנלע"ד:
באר היטב
(ה) ובאו עדים: דוק' עדים אבל ע"א אינו נאמן שמתה אשתו שישא אחותה ב"ש. גם אינו נאמן ע"א שמעיד שאשתו מת ורוצה לישא אשה אחרת משום חר"ג עיין ב"ש.
(ו) שניה: ר"ל דמותר ליקח בתה. כתב ב"ח ודרישה דוק' אחר מיתת השניה מותר ליקח בתה ולא בחייה כמ"ש סעיף י"ג. וט"ז חולק עליהם דלא דמי להתם. וב"ש הסכים עם הדרישה וב"ח.
(ז) לגרש אשתו: ב"ש חולק וכ"כ ט"ז דאין כופין אותו לגרש ע"ש.