בית שמואל על אבן העזר טו

►| בית שמואל • על שולחן ערוך אבן העזר טו |◄

סעיף א

(א) קדושין תופסין בהן:    בטור כתב אלו שאינן בני קדושין מחמת ערוה מהן מן התורה ומהן מדרבנן והקשה הב"י אותם שהם מדרבנן הם בני קידושין דהא קידושין תופסין בהן ותירץ בד"מ וז"ל רבינו דקדק בלשונו לומר שאינן בני קדושין ר"ל שאין קידושין תופסין בהן כמו באחרות כי בערוה מדרבנן אם בא אחד וקדשה צריכה ממנו גט הרי שאינן בני קדושין כמו נשים אחרות כנ"ל עכ"ל נשמע אם בא אחר וקידש ערוה מדרבנן אף על גב מדאורייתא מקודשת לזה מ"מ אם בא אחר וקידשה תופסין קידושי השני ובח"מ כתב בשם הר"מ דנסתפק בדין זה ולא ראיתי שם ספק בדבר אלא משמע דס"ל בפשיטות דתופסין קדושין של שניהם גם כתב בח"מ דוק' כשהיא על השני לאו ערוה כלל אבל אם היתה ערוה לשני כמו לראשון לא תפסו קידושין של השני מיהו בסי' מ"ב הביא הב"י מ"כ אם קידש א' לפני עדות פסולי /פסולי עדות/ דרבנן ובא אחר וקידש ג"כ לפני עדות פסולי /פסולי עדות/ דרבנן קדושי שניהם תופסין בה וכן פסק שם הב"י מזה נשמע ה"ה אם קידשו שנים ערוה דרבנן תופסין קדושי שניהם כל שלא גמרו קדושי הראשון אפי' מדרבנן תופסי' קדושי שניהם והט"ז הביא ראיה ממ"ש בסי' מ"ד אם קידש חייבי לאוין הרי הם קדושין גמורים משמע דאין תופסין עוד בה קדושין של אחר מיהו ע"כ תופסים קדושין של אחר דאם לא כן סותר למ"ש בספרו ב"י בסי' מ"ב הנ"ל:

סעיף ב

(ב) אין לה הפסק:    כיון דאיכ' בדור זה איסור דאוריית' היינו אם אין לה הפסק רש"י:

סעיף ד

(ג) אם אביו אסורה:    משום לתא אם אמו ומשמע אפי' אין לו אם אמו אסורה לו אם אביו וכן בכולם כלת בתו אסורה משום כלת בנו אפילו אין לו כלת בנו ולא כש"ג דכתב דוקא כשיש לו כלת בנו ד"מ:

(ד) אפילו אם אם אם אביו:    הנה ברש"י דף כ"א מבואר אם אבי אבי אביו אסורה עד לעולם גם בדף כ"ב כתב אם אם אם אביו אסורה ואם אביו אינו אלא משום גזירת אם אמו צ"ל דס"ל סוגיא שלנו חולק על הירושלמי דבר קפרא דתנא רק אם אבי אביו ולא יותר אלא ס"ל מצד האם אסור בין אם אם אם ולמעלה ובין אם אבי אבי ולמעלה אבל הרי"ף והרמב"ם והרא"ש פסקו כירושלמי ואין איסור אלא מצד האם כל אם אם וכן מצד האב דוקא אם אם עד למעלה אסור ואין להקשות מאחר אשת אבי אבי למעל' אסור' איך מצינו אם אבי אבי מותרת דהא היא אשת א"א אביו ויש לומר דמצינו שבא עליה בזנות וכן כתב בית חדש:

סעיף ה

(ה) בלבד:    כלומר אם אבי אבי אביו מותרת וכן אם אם אבי אביו מותרת כן כתב הרמב"ם ושאר פוסקים ונלמד מירושלמי הנ"ל ולא כש"ג דמתיר אם אבי אביו ואם אבי אמו:

סעיף ז

(ו) אשת אבי אמו אסורה:    משום גזירת אשת אביו תרוייהו אבא רבה קרי להו הלכך חדא הוא רש"י לכן אף על גב דאשת אבי אבי אמו מותרת ולא גזרינן אטו אשת אבי אבי אביו מ"מ קורבה כזו אבא רבה הוי כאלו חדא הוא:

(ז) וי"א דאשת אבי אם אביו וכו':    אף על גב אשת אבי אבי אמו מותרת מ"מ כאן אסורה הואיל לדידיה היא קורב' מצד האב ושכיח לגביה גזרינן מה שהוא אצל אביו קורבה דאמו עיין לקמן:

סעיף י

(ח) ויש מסתפקין:    וכ"כ בד"מ סי' קנ"ו בשם א"ז וא"י למה לא כתב דין זה ג"כ לעיל דישראל הבא על העכו"ם דהוה זרע שלו מדרבנן ואסור בממזרת ובלבוש הקשה פשיט' לכתחיל' אסורה דהא מדאוריית' היא שפחה או נכריות ואי איירי אחר שנתגיירה הא הוי כקטן שנולד דמי וצ"ע עכ"ל ועיין ס"פ האומר אפילו אם אזלינן בתר צד ישראל מ"מ לא הוי ממזר א"כ אסור בממזרת:

(ט) על שפחתו:    כתב הרא"ש בין אם בא לשם נישואין בין שבא לשם זנות והא שכ' לעיל בסימן ד' אם נשא שפחתו ולא כתב אף אם בא לשם זנות משום שם איירי שלא בא עליה אלא הי' נישואין בלא קידושין /ביאה/ ב"ח ועיין ת"ה סי' רע"ט ולקמן סי' ל"ג וסי' קל"ו:

סעיף יא

(י) ולא חיישינן למראית עין:    הנה בתו' והמ' משמע חורגו ואשת חמיו שוין ובנ"י כתב בחורגו יש יותר חשש מראית עין מאשת חמיו מיהו הרא"ש הכריע באשת חמיו אסור כדעת ר"ת ובשני חורגי' מותר דאית ליה קלא וכ"כ בתשובות מהרי"ל סי' פ"א ועיין ב"ח:

סעיף יב

(יא) ולהרמב"ם יש להם הפסק:    הקשה תו' ושאר פוסקים כיון דכלת בנו אין לה הפסק מכ"ש בת ב"ב ותירץ המגיד אליב' דהרמב"ם אין איסור עריות ע"פ הסבר' אלא גזירת המקום וכלת בנו אית' בש"ס דאין לה הספק ובת בן בן מבעי' בש"ס ש"מ דקיל טפי ותו' תירצו כלת בנו יש לאסור יותר שהם בני ירושה והרמב"ן והרא"ש כתבו דיש הוכיחו מחמת קושיא זו בת בן בנו אין לה הפסק והבעי' בש"ס לא קאי על בת בת בנו ולתירוצם אלו צריך ישוב למה אשת א"א למעל' אסור עד אברהם ואם אבי א"א מותרת ואם אבי א"א נקיבה הי' מותר ואשתו אסורה ואפשר פוסקים אלו ס"ל באמת אם אבי א"א אסורה והרא"ש שפסק אם אבי א"א מותרת וכאן פסק בת בן ב"ב אסורה לאו מחמת קושי' אלא למד מירושלמי דתניא שם אברהם אסור בכל הנשים ולהרמב"ם י"ל הירושלמי אוסר משום כלת בן בנו ואיירי באלמנה והא דשרה אסורה בכל אנשים וקי"ל אם אבי א"א יש הפסק צ"ל דאסורה משום אשת אבי א"א אבל א"ל דאסורה משום אם אם אם דהא לשרה לא היה בת אפילו למ"ד אברהם הי' לו בת מ"מ ליצחק לא הי' לו בת אלא ע"כ צ"ל דאסורה משום אשת אבי א"א, ולכאורה נראה אפילו לשיטות אלו אין מדמי' איסור עריות זה לזה והכל הוא בגזירת המקום כמ"ש המגיד אלא קושיא הוא על כלת בן ב"ב איך אפשר לומר אם הזכר היה נקיבה היה מותר ועכשיו שהוא זכר אשתו אסורה אבל בשאר עריות מודים דאין לדמות זה לזה לכן אפילו להפוסקים דס"ל הבעי' בש"ס קאי על בת ב"ב אין להקשות מ"ש אם אם א"א מבת בת ב"ב דאיכ' בכל דרא א"ד ובת ב"ב מותרת ואם אם א"א אסורה ולפ"ז א"צ הדוחק מה שכתב בדרישה גם מה שהקשה על הרמב"ם לק"מ כמ"ש המגיד, והנה לפרש"י ותו' והסמ"ג הבעי' בש"ס קאי על בת בן בנו אלא לרוב הפוסקים לא אפשטה הבעי' ואזלינן לחומר' לפ"ז י"ל אף על גב לענין איסור אזלינן לחומר' מ"מ הואיל ספק שני' הוא אם תפסה הכתובה אין מוציאין מידה אבל לדעת הרמב"ן לא קאי הבעי' על בת ב"ב אלא בת ב"ב אשתו א"כ בת ב"ב הוי שני' בודאי ולא מהני התפיסה ועיין בת"ה סי' שצ"א:

סעיף יג

(יב) בת אנוסתו:    ה"ה בת פלגשו מותרת לו אחר מיתתה נ"י וכמ"ש בסעיף ל':

סעיף יד

(יג) בת בת וכו':    זאת נמי בעי' היא בש"ס וכאן לכ"ע קאי הבעי' על ב"ב אשתו אלא לדיעה קמיית' אזלינן לחומר' ולרמב"ם אזלינן לקולא ומשמע דרמב"ן ס"ל בזה כרמב"ם ובכל אלו אין חילוק כשם שאסורה מבת בת בת וכו' וכן בת בן בן בתו כן אסור מבן:

סעיף טו

(יד) ואם אבי אבי אשתו:    לכאורה קשה למה מצדו לא גזרו כ"כ ומצד חמותו גזרו אם אם אבי אביה ומנ"ל להטור והמחבר זאת דלא מצינו בש"ס מפורש וי"ל הבעי' בש"ס לא קאי אלא באם אם אם חמיו וחמותו וצ"ל דשם מצידו לא מצינו בתור' אלא אם מ"ה לא גזרו כ"כ אבל מצד אשתו אית' בתור' דאם אם אסורה כמ"ש בש"ס בכמה מקומות מ"ה גזרו טפי ואב שוה לאם:

(טו) ולהרמב"ם יש להם הפסק:    היינו נמי הבעי' בש"ס ורמב"ן ס"ל ג"כ כרמב"ם אף על גב דאיכ' כאן א"ד אם אשתו ואם אביה אין מדמין עריות זה לזה, ועיין בהגה' דרישה מה שכתב בשם מהרש"ל:

סעיף יח

(טז) מותרות:    וכ"כ כל הפוסקים אף על גב אשת אחי אביו מן האב אסורה מן התורה מ"מ זו מותרת והטור כתב בשם הרא"ש דס"ל דאסורה ואין מוכרח גם רי"ו כתב דמותרת ועיין ב"ח מה שהביא ראיה מתשובות הרא"ש אין שם שום משמעו' לזה, ואשת אחי אם מן האם כתבו תו' דורות האחרונים אסרו ומ"מ נראה מרמב"ם והטור דדמי' לשאר שניות לכל דבר וכופין ג"כ על שניה זו כמו על שאר שניות לכן מנו שני' זו בכלל שאר שניות ולא כיש דרוצים להקל בשניה זו דאין כופין עליה לגרש וליתא:

סעיף יט

(יז) ואין לה הפסק:    אף על גב בת בן בן בנו מותר' לרמב"ם מ"מ כלת בן בן בנו וכו' אסורה וכמה שכתב לעיל ולסברת הת"ה מה שהבי' בהג"ה לעיל נראה גם אשת בן בת בנו אסורה הואיל היא שכיח אצלו ולדידיה הוא מצד בנו, ונראה אפילו לדעת הת"ה מ"מ מה שמותר לבנו אין סברא לאסור לאביו כגון אשת בן בן בת בנו דהא לבנו מותרת דהיא אשת בן בן בתו אף על גב לבנו היא מצד בתו ולאביו היא מצד בנו מ"מ כשהיא מותרת לבנו מותרת לאביו וכן שם מה שמותר לאביו אין סברא לאסור לבנו אלא שם איירי שהיא על אביו אשת אבי אמו אף על גב לבנו אלו היתה כך מצד אמו כגון אשת אבי אם אמו היתה מותרת מ"מ עכשיו שהיא מצד אביו אסורה לכן כאן כשהיא לבנו אשת בן בתו אסורה משום אשת בן בת בנו אף על גב אם היתה מצד בתו היתה מותרת מ"מ עכשיו אסור':

סעיף כד

(יח) ויש מי שאוסר:    כן פסק הרא"ש ומחלק בין חרגו לאשת חמיו וכן הוא בתשו' מהרי"ל וכ"פ ב"ח ולה"ג אסור חמיו באשת חתנו משום מראית עין, ואם כבר נשא אשת חמיו כתב בתשובות צ"צ סי' מ' אם נשא על פי בעלי הוראה מפורסמים לא תצא דלא גרע ממים שאל"ס דקי"ל לא תצא כמ"ש בסי' י"ז מיהו נראה דדוקא במים שאל"ס דע"פ רוב הוא מת או באשת חמיו דכמה פוסקים מתירים בזה יש להקל אם נשאת לא תצא אבל בשניה אם נשאת תצא ולא מהני הוראה שהורו בעלי הוראה דהוי כטועה כדבר משנה ועיין ביו"ד סי' קנ"ז לענין יהרג ואל יעבור נשמע שם על שניה יעבור ואל יהרג וכ"כ הש"ך שם ואם נשא שניה ע"פ אונס ועבר האונס לכאורה נראה דצריך לגרש אותה אף על גב בתחלה היתר היה מ"מ אחר שעבר האונס אסורה לו וכ"מ בסוגיא פ"ק דקדושין וברמב"ם פ"ח הל' מלכים כהן מותר ביפת תואר ביאה הראשונה וביאה שניה אסורה מיהו יש לדחות כי הרמב"ם ס"ל ביאה הראשונה היא קודם הנישואים לכן אסורה לו ביאה שניה אבל אם נשא בהיתר י"ל דא"צ לגרש אלא מ"ש תו' בשם רש"י דביאה הראשונה אחר הנישואים ומ"מ ביאה שניה אסורה לו יש ראיה לשניה דצריך לגרשה מיהו ברש"י אין מבואר זאת אלא תו' הבינו כן מרש"י והקשה עליו כמה קושיות וי"ל מ"ש רש"י לא ילחצנה במלחמה שלא יבוא עליה במלחמה לא כוונתו דביאה הראשונה אסורה עד אחר הנשואים כמה שהבינו תו' אלא כוונתו דלא יבוא עליה במלחמה עד שמביאה לביתו כדעת הרמב"ם דכתב במלחמה אסורה לו עד שהיא בביתו ואז מותרת לו מיד קודם הנישואין ובזה מיושב כמה קושיות של תו':

סעיף כו

(יט) אחות אשתו:    ואם קידש על תנאי ולא נתקיים התנאי הוי כאלו לא קידש ומותרת בקרוביו וקי"ל ג"כ בגט ע"ת מותרת לכהן ועב"י מ"ש בשם הרשב"ץ:

סעיף כז

(כ) ובאו עדים:    אבל ע"א אינו נאמן שמתה אשתו שישא אחותה כמ"ש בתוס' ונ"י פ' האשה רבה ובמלחמות ה' ובמגיד אלא הב"י כתב בשם רש"י דס"ל ע"א נאמן והיינו מ"ש שם ע"א בא ואמר מתה אשתו ואין מוכרח די"ל דאין כוונתו דמותר לישא אחותה ע"פ ע"א אלא רש"י פי' כן משום הא דאסורה אשת גיסו לגיסו ע"כ איירי בע"א דאי בשני עדים אינה נאסרת לדינא דמתני' דהא הוי אנוסה מ"ה פי' כל מתני' איירי בע"א ולא ניחא ליה פי' תו' דבבא זו לישא אחותה איירי בשני עדים אלא כל מתני' איירי בע"א ונ"מ לענין אם עבר ונשא וע"א שמעיד שמת אשת א' ורוצה לישא אשה אחרת נראה דאין ע"א נאמן משום חרם רבינו גרשום כמ"ש ביורה דעה סי' קכ"ז ובש"ס פ' האשה רבה כל דבר שהוא בחזקת איסור אינו נאמן ע"א להוציא מחזקתו:

(כא) ומותר בקרובות שניה:    פירוש דמותר ליקח בתה וכתב בדרישה וב"ח דוקא אחר מיתת השניה מותר ליקח בתה ולא בחייה כמ"ש בסעיף י"ג וט"ז חולק עליהם וכתב דל"ד לשם דשם איכא חשש זנות אבל כאן נשא בטעות וליכא חשש זנות ולא חשדינן אותה, מיהו קצת ראייה לדבריהם מדהוא אסור בקרובות אנוסתו ובודאי ליכא חשש דיבוא עוד באונס עליה אלא כיון דהיו יחדיו בקירוב בשר אף על גב בתחלה באונס או בטעות מ"מ יש חשש זנות עכשיו:

(כב) ומותר בקרובות שניה:    מלשון זה משמע אפילו בחייה וליתא כי בחייה אסור כמ"ש בסי"ג ומ"ש כופין אותו לגרש כ"כ הש"ג ודין זה צ"ע דהא הנ"י כתב ספ"ב דיבמות דאיתא בתו' כל אלו דתנן שם דאל ישא אם כנס לא יוציא כיון דאין חשש איסור בגופן אלא חשש שתזנה עמו כמ"ש בהגה סי"ג אף על גב שם כ' דין זה באנוסה לאו דוקא ואפי' במפותה נמי הדין כן כמ"ש הרמב"ם פ"ב ה"א ואיך פסק דכופין אותו להוציא אף ע"ג שכתב כאן דרגילה לבא אצל אשתו מ"מ אינו אלא חשש שמא תזנה עמו גם ספ"ב שם נמי הטעם מבואר משום נשי לגבי נשי שכיחי ומ"מ בדיעבד לא יוציא ומנ"ל לחלק בין שכיח לרגיל ואפשר הש"ג ס"ל מה דתנא בתו' כל אלו לא יוציא היינו בחשד אבל אם בודאי בא עליה כופין להוציא, אבל הנ"י מפרש הטעם כל שאינו איסור בגופו אלא חשש שמא תזנה עמו אפילו אם בודאי בא עליה אין כופין אותו להוציא וכן ס"ל לרמב"ם וכן עיקר, וכן מצאתי בט"ז:

סעיף כח

(כג) ע"פ ב' עדים:    אף על גב דהוי כאנוסה דמה היה לה למיעבד קי"ל לפי המסקנא בש"ס אפי' אם נשאת ע"פ שנים עדים אסורה לראשון והטעם הוא משום דצריכה גט משני משום הכי אסורה לראשון משום דחיישינן שיאמרו שהוא מחזיר גרושתו משנשאת וזה הטעם שייך בכל הנשים אשר הלכו בעליהן למ"י ונשאת אבל כאן לא שייך לומר שגירש הראשון דהא מ"מ אסורה לזה מחמת אחות אשתו אם כן ע"כ מוכח דטעות היה והא דאסור' לו כתב הרא"ש הטעם משום לפעמים יבוא גיסו בלא אשתו ויאמרו דמתו אשתו וגיסו גירש אשתו ונשא הוא מ"ה צריכה אשת גיסו גט ממנו ומש"ה אסורה לראשון ואשתו ג"כ אסורה לו משום אחות גרושתו אף על גב כשתבוא אשתו מוכח למפרע דטעות היה מ"מ כשלא תבא מיד עם גיסו צריכ' אשת גיסו גט ממנו אסורה אשת גיסו לגיסו ואפי' אשתו אסורה לו והרא"ש לא הביא שום ראיה לחשש זה ובש"ס מבואר להתנא קמא ורבי עקיבא דאוקמי רישא דמתני' כר"ע ע"כ לא ס"ל חשש זה וכן ר' יוסי לא ס"ל חשש זה לתירוץ ר"י נפחא ולתירוץ רבי אמי מכל מקום אין מוכרח חשש זה אף אליבא דר' יוסי, אלא אליבא דשמואל שם מוכח חשש זה כמ"ש ברש"י וע' בסוגיא ותבין וליישב הסוגיא זו וסוגיא ר"פ האשה רבה לשיטת הרי"ף הארכתי, ובדין זה פליגי הרי"ף והרא"ש וס"ל להרא"ש דאינה אסורה לבעלה אלא כשיש חשש שמא גירש משום הכי כתב הטור בסי' קנ"ט אם נשא אשת אחיו מותרת לבעלה משום שם לא שייך לומר דגירש בעלה אותה דהא אפילו אם היה מגרש אותה אסורה לשני מחמת גרושת אחיו, והמחבר שם השמיט בש"ע ולא כתב דמותרת לראשון משום בבדק הבית מדייק מהרי"ף ורמב"ם דלא סבירא ליה כהרא"ש אלא ס"ל אפילו היכא דלא שייך לומר דגירש אותה מ"מ אסורה לבעלה משום קנסו אותה חז"ל הואיל ונשאת לאחר והרא"ש דס"ל לא קנסו חז"ל אלא כשיש חשש שגירש אותה וכן נראה דמוכח כן מהרי"ף דחולק על הרא"ש בזה דהא גרס ר"פ האשה רבה אלא הואיל ועבדה איסור אסורה לראשון ולפי גי' אלא תו' אצ"ל טעם הראשון שמא יאמרו גירש הראשון אלא אסורה לראשון הואיל דעבדה איסור א"כ אף באשת אחיו צריכה גט משני מחמת קנס ואסורה לראשון מחמת קנס אבל לפי גי' הרא"ש דלא גרס אלא בעינן תרי טעמים משום קנס ומשום החשש שיאמרו שגירש הראשון, והרב ר' משה איסרלש הגי' שם מותרת לראשון היינו כשיטת הרא"ש בודאי לא ראה דברי הב"י בב"ה כאשר משמע בד"מ שלא ראה הב"ה של הב"י:

(כד) היתה נשואה:    ול"ד למ"ש בסעיף הקודם בנישואים מותרת דשם איירי בפנויה אז אין חשש שמא יאמרו דהא קודם שתבוא אשתו א"צ לגרש וכשתבוא אז מבורר דהיה טעות אבל כשנשא אשת גיסו איכא חשש שמא יבוא גיסו לבדו וכמ"ש בסמוך:

סעיף ל

(כה) אבל אם יש עדים שאמרה וכו':    היינו דלא נתקדשה עדיין או נתקדשה ואמרה כן קודם דנתקדשה וע' בתשו' וע' סוף סימן מ"ח: