חלקת מחוקק על אבן העזר טו
סעיף א
[עריכה](א) קידושין תופסין בהן: הרב מהרמ"א נסתפק בד"מ בערוה דרבנן אם קידש אחד את הערוה לו מדרבנן ואח"כ קידשה עוד אחד אם צריכה גט מהשני (מאחר דאינה קידושין מדאורייתא כלום אפשר דלא החמירו ביה רבנן) וספק זה יש להסתפק ג"כ בחייבי לאוין דק"ל קידושין תופסין בהם אם קידשה שני אם צריכה מדרבנן גט והנה מה שנסתפק בחייבי לאוין צריך לומר דמיירי כגון שקידש א' את הממזרת ואח"כ קידש אותה ממזר דלגבי שני לא הוי חייבי לאוין אבל אם קידש אותה ישראל פשיטא דאינה צריכה גט משני וכן גבי ערוה דרבנן מיירי דלגבי השני לא הוי ערוה דרבנן וע"כ נסתפק ובאמת ל' הטור דכלל ערוה דרבנן עם ספק ערו' דאורייתא (דכתב בתחילת הסי' ואותן שהן מדרבנן או שהן ספק ערוה צריכות גט) וגם כתב הטור ברישא לא תפסי בהו קידושין כלל משמע דבערוה דרבנן תפסי בה קידושין קצת ומ"מ תימה דמה"ת לומר דבשניה דרבנן אף דקידושין תופסין מדאורייתא לא יהיו קידושין גמורים מדרבנן דא"כ למה אמרו (ביבמות דף ך' ע"ב) איסור מצוה ואיסור קדושה בא עליה או חלץ לה נפטרה צרתה (בביאה או בחליצה של זו) ואם איתא דהקדושין אינם קונים לגמרי ונתנו מקום לחול עוד קידושי אחר מדרבנן א"כ מפקיעים הם הזיקה לגמרי ובפרט היכא דאיכא צרה:
סעיף ד
[עריכה](ב) אפילו אם אם אם אביו: זה הוא לשון הרמב"ם אבל רש"י פי' ואם אביו אין לה הפסק ואסורה אף אם אבי אביו וכלומר ה"ה אבי אבי אביו עד למעלה לעולם גבי אבא רבה עד למעלה אמו אסורה ונראה דגם רש"י מודה דאם אבי אמו קילא מאם אבי אביו ויש לה הפסק לפי גמרא דידן, אבל בב"ח כתב ולדעת רש"י אם אם אבי אביו או אם אבי אם אביו ומכ"ש אם אבי אבי אמו דאיכא הכא אמו שהיא ערוה דאורייתא כולן אסורין דכל שיש כאן אמות רבות יותר סברא לאסור מאם אבי אבי אביו וכתב עוד דאשת אבי אם אביו לדעת רש"י אסור ולא לדעת הרמב"ם דלא כת"ה דאסר להו אף לדעת הרמב"ם:
סעיף י
[עריכה](ג) ויש מסתפקים: לומר דדוקא מדאורייתא בד"מ לא הביא הרב בעל דיעה זו ובאמת היא דעת תמוה דמי שיש לו בן מן הכותי' יהיה מדרבנן זרעו וא"כ אשתו לא תתיבם רק תחלוץ ובמשנה (יבמות דכ"ב ע"א) משמע דמי שיש לו בן מן השפחה והנכרית זוקק את אשת אביו ליבום משמע דלאו זרע הוא כלל ועיין ברבינו ירוחם שהביא הב"י סוף סימן ט"ז אח"כ מצאתי בד"מ סי' קנ"ו שהביא דעה זו בשם א"ז ריש יבמות:
(ד) וי"א דה"מ בשפחה דעלמא: דבנשא שפחתו כ"ע מודו דודאי שחרר' וכדלעיל סי' ד' (סעי' י"ב) וכאן בבא עליה דרך זנות איכא פלוגת':
סעיף יב
[עריכה](ה) ולהרמב"ם יש להם הפסק: והא דקאמר (לפני זה) דלהירושלמי אברהם אסור בכל נשי ישראל היינו מטעם כלת בנו וכמו שכתב בסמוך סעיף י"ט אשת אחד ממנו אסורה על יעקב אבינו ולא קאי בירושלמי על הבתולות וע"כ לא קאמר אסור בכל בנות ישראל:
סעיף טו
[עריכה](ו) ה"ג אבל אם אם אשתו: ואם אבי אם אשתו וכו':
סעיף כז
[עריכה](ז) ומותר בקרובות שנייה: מל' זה משמע אפילו בחייה וכמו שכתב (אח"ז) דברגילה לבא אסורה משמע דבאינה רגילה מותרת ולעיל סעיף י"ג סתם דוקא בת אנוסתו לאחר מיתה (מותרת לו) אבל בחייה אסורה לו כדאיתא בגמ' (ר"פ נושאין על האנוסה) ואם כנס פסק לעיל (בהג"ה סעיף י"ג) דלא יוציא משמע אפילה ברגילה לבא אצלו: