התורה והמצוה על שמות יב מג
<< | התורה והמצוה על שמות • פרק י"ב • פסוק מ"ג | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כד • כה • כט • ל • לא • לג • לד • לה • מ • מב • מג • מד • מה • מו • מז • מח • מט •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֣ה וְאַהֲרֹ֔ן זֹ֖את חֻקַּ֣ת הַפָּ֑סַח כׇּל־בֶּן־נֵכָ֖ר לֹא־יֹ֥אכַל בּֽוֹ׃
פירוש מלבי"ם על מכילתא על שמות יב מג:
פז. זאת חקת הפסח . הוא ציון הכלל, ובא לפעמים בתחלת המאמר. כמו זאת תורת העולה, זאת תורת המנחה. ולפעמים בא בסוף המאמר, כמו שבסוף פרשת סוטה. וסוף פרשת נזיר סיים זאת תורת הקנאות, זואת תורת הנזיר.
ודעת הספרא, שכל מקום שבא הכלל זאת תורת בתחלת המאמר, מורה שהיא תורה קבועה לעולמים. כמו שאמרו בספרא צו על זאת תורת המנחה- זאת תורת החטאת לבית עולמים. והוא הדין במקום שבא זאת תורת בסוף המאמר. שכן אמר בספרי ( נשא כ ) על זאת תורת הקנאות, ובסימן כ"א( נשא כא) על זאת תורת הנזיר, אין לי אלא לשעה- לדורות מנין? תלמוד לומר זאת תורת דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אומר, כחותם הדברים. מבואר, שלדעת ר' יאשיה מורה הכלל זאת תורת, שהוא נוהג לדורות, ור' יונתן חולק על זה וסבירא ליה שאינו מלמד בזה דבר, רק הוא מצחות הלשון, כחותם וסיום הדברים.
והוא הדין שכן יפלגו ר' יאשיה ור' יונתן בזאת תורת או זאת חוקת שבא בתחלת המאמר. וכן פה אזלי לשיטתם, שר' יאשיה סבירא ליה שזאת חוקת מלמד שנוהג לדורות, ור' יונתן סבירא ליה שאינו מלמד כלום. ולמד שנוהג לדורות ממה שאמרו בפסח שעשו בשנה השנית (במדבר ט' ג) ככל חקותיו וככל משפטיו תעשו אותו . ור' יאשיה השיב לו, שממה שכתוב כאן זאת חוקת הפסח ידעינן שנוהג לדורות. אבל מזה לא ידעינן רק דברים שנאמרו בפרשה זו, לא דברים שנאמר בפרשה הקודמת ששם מדבר מפסח מצרים לבד, לכן אמר ככל חקותיו וככל משפטיו תעשו . וזהו שאמרו שבא ללמד דברים המחוסרים בו.
והנה, בספרי ( בהעלותך כה) אמר ככל חקותיו, אלו מצוות שבגופו. שה תמים זכר בן שנה. וככל משפטיו, אלו מצות שעל גופו, וככל משפטיו להביא מצות שלא על גופו למצה שבעה ולבעור חמץ. רצונו לומר מצה שבעה הוא מצוה שעל גופו, ובעור חמץ הוא מצוה שלא על גופו. וכל אלה לא נאמרו בפרשת זאת חוקת פסח רק בפרשה הקודמת שמדבר מפסח מצרים.
ומה שאמר איסי בן עקיבא חוקה האמורה בפסח אינה אלא גופא, וכן איתא בספרי גבי פסח שני, איסי אומר חוקה האמורה בפסח אינה אלא גופא. רצונו לומר שמה שנאמר בפסח שני ככל חוקת הפסח יעשו אותו, היינו כל הנזכר בפרשה זאת חוקת הפסח גופא. שלא יאכל בו בן נכר וערל ושלא יוציא מן הבשר חוצה, ומלמד שכל אלה נוהג גם בפסח שני. אבל מה שלא נזכר בפ' זאת חוקת הפסח גופא רק בפרשות הקודמות לא ידעינן מזה. ועל כן הוצרך לכתוב בפסח שני על מצות ומרורים יאכלוהו ולא ישאירו ממנו עד בוקר, כי זה לא נזכר בפרשת ואת חוקת הפסח.
ומדברים האלה נבין שמה שכתבו בפסחים (דף צה) איסי בן יהודה אומר יעשו אותו בדברים שבגופו הכתוב מדבר, אין פירושו כפירשו המפרשים מצות שבגופו היינו מצות שבגוף הפסח, כמו מצות שבגופו שאמר שם ברישא דברייתא. דהא על זה אמר מצות שעל גופו מנין וכו'. רק פירושו, מצות שבגוף הפרשה של זאת חוקת הפסח, להוציא מצות שנזכרו בפ' הקודמות. כי איסי הנזכר בגמרא הוא עצמו איסי הנזכר בספרי ובמכילתא. ובזה סרה התמיה העצומה שתמהו רש"י ותוס' שם על מה שאמר שם איסי בן יהודה, האי עצם מאי עביד ביה, אמאי לא בעי לא ישאירו ממנו עד בקר מה עביד ביה. ולפי זה, לא קשה מידי. כי לא ישאירו, הוצרך לכתוב כי זה לא נאמר בפרשת זאת חוקת הפסח רק בפרשיות הקודמות. ולא מקשה רק על מה שנאמר ועצם לא תשברו, שזה נאמר בפרשת זאת חוקת הפסח.
פח. כל בן נכר . מצאנוהו על עובדי עבודה זרה ועל מי שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים. וכן תרגם אונקלוס על ישראל ערל לב, ועל נכרי לא צריך לאשמעינן.
<< · התורה והמצוה על שמות · יב · מג · >>
קיצור דרך: mlbim-jm-12-43