ברכות לט ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
אלא אמר רבא מברך ואח"כ בוצע נהרדעי עבדי כר' חייא ורבנן עבדי כרבא אמר רבינא אמרה לי אם אבוך עביד כר' חייא דאמר ר' חייא צריך שתכלה ברכה עם הפת ורבנן עבדי כרבא והלכתא אכרבא דאמר מברך ואח"כ בוצע:
איתמר הביאו לפניהם פתיתין ושלמין אמר רב הונא מברך על הפתיתין ופוטר את השלמין ור' יוחנן אמר בשלמה מצוה מן המובחר אבל פרוסה של חטין ושלמה מן השעורין דברי הכל מברך על הפרוסה של חטין ופוטר את השלמה של שעורין א"ר ירמיה בר אבא כתנאי גתורמין בצל קטן שלם אבל לא חצי בצל גדול ר' יהודה אומר לא כי אלא חצי בצל גדול מאי לאו בהא קמיפלגי דמר סבר חשוב עדיף ומר סבר שלם עדיף היכא דאיכא כהן כולי עלמא לא פליגי דחשוב עדיף כי פליגי דליכא כהן דתנן דכל מקום שיש כהן תורם מן היפה וכל מקום שאין כהן תורם מן המתקיים ר' יהודה אומר אין תורם אלא מן היפה אמר רב נחמן בר יצחק וירא שמים יוצא ידי שניהן ומנו מר בריה דרבינא דמר בריה דרבינא המניח פרוסה בתוך השלמה ובוצע תני תנא קמיה דרב נחמן בר יצחק מניח הפרוסה בתוך השלמה ובוצע ומברך אמר ליה מה שמך א"ל שלמן א"ל שלום אתה ושלמה משנתך ששמת שלום בין התלמידים אמר רב פפא והכל מודים בפסח שמניח פרוסה בתוך שלמה ובוצע מאי טעמא (דברים טז, ג) לחם עוני כתיב א"ר אבא זובשבת חייב אדם לבצוע על שתי ככרות מ"ט (שמות טז, כב) לחם משנה כתיב א"ר אשי חזינא ליה לרב כהנא חדנקיט תרתי ובצע חדא ר' זירא טהוה בצע אכולא שירותא א"ל רבינא לרב אשי והא קא מתחזי כרעבתנותא אמר [ליה] כיון דכל יומא לא קעביד הכי והאידנא קא עביד לא מתחזי כרעבתנותא רב אמי ורב אסי (י)כי הוה מתרמי להו ריפתא דערובא מברכין עליה המוציא לחם מן הארץ אמרי הואיל ואתעביד ביה מצוה חדא נעביד ביה מצוה אחריתי
רש"י
[עריכה]
אלא אמר רבא מברך ואח"כ בוצע - וגומר כל הברכה ואח"כ מפריש הפרוסה דכליא ברכה אפת שלם:
פתיתין ושלמין אמר רב הונא - אם רצה מברך על הפתיתין ואם הפתיתין גדולים מן השלמין צריך לברך עליהן:
כתנאי - הא דאמרת פרוסה של חטין ושלמה של שעורין כו' תנאי היא:
אבל לא חצי בצל גדול - ואע"פ שיש בו יותר מקטן שלם:
במקום שיש כהן - ונותנו לו מיד:
במקום שאין כהן - צריך לישראל שיצניענו עד שימצא כהן ליתנו לו וחצי בצל אין מתקיים:
יוצא ידי שניהן - ידי מחלוקת של רב הונא ורבי יוחנן:
מניח פרוסה תחת השלמה - ונמצאו שתיהן בידו ובוצע או משתיהן או מן השלמה:
לחם עוני כתיב - ודרכו של עני בפרוסה לפיכך צריך שיראה כבוצע מן הפרוסה:
אכולה שירותא - פרוסה גדולה שהיה די לו לכל הסעודה בשבת:
ריפתא דערובא - שערבו בו אתמול ערובי חצירות:
תוספות
[עריכה]
והלכתא כרבא דמברך ואח"כ בוצע. פי' שלא יפריש הפרוסה מן הפת עד אחר הברכה ויש שנוהגין לברך ברכת המוציא קודם שיחתוך כדי שתהא הפת שלמה בשעת ברכה ואין המנהג נכון לעשות דהוי היסח הדעת בין הברכה לאכילה ומיהו בשבת נכון להחמיר ולברך קודם שיחתוך שלא תשמט ידו לבצוע קודם שתכלה הברכה שאז לא יהיה לו לחם משנה ובפרק שלשה שאכלו (לקמן מז.) מסקינן דבעינן עד שתכלה אמן מפי העונין שלא יבצע קודם ויש שמביאים ראיה שצריך לסיים הברכה קודם שיבצע מדתני רבי חייא בירושלמי אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס והיינו משום שאם יפרוס קודם הברכה שמא תפול הפרוסה מידו ולא יוכל לאכול פרוסה אחרת שיבצע בלא ברכה אלא יצטרך לחזור ולברך ויש כאן ברכה לבטלה אבל אם (לא) היה צריך לברך על כל הפת ולא יוכל לפרוס קודם הברכה אז אם תפול הפרוסה אינו מברך על פרוסה אחרת ויפטר בברכה ראשונ':
מברך על הפתיתין ופוטר את . השלמין. פירש"י אם הפתיתין והשלמין שוין יברך על איזה שירצה ואם הפתיתין גדולים צריך לברך על הפתיתין לפטור את השלמין ור' יוחנן אומר על השלמין מצוה מן המובחר אפי' אם הפתיתין גדולי' טפי ותימה א"כ סברא הפוכה דלרב הונא פתיתין שהם גדולים עדיפי ולר' יוחנן שלמין עדיפי ואין סברא לומר דפליגי בהפוך סברות ועוד תימה אמאי שינה בסמוך לשונו דנקט לשון פרוסה של חטין ע"כ פירש רבינו תם דמיירי בפתיתין גדולים ושלמים קטנים וה"פ אמר רב הונא מברך על הפתיתין כלומר אם ירצה והוא הדין על השלמין אם ירצה ורבי יוחנן אמר שלמין עיקר וכן הלכה כרבי יוחנן דהא רב ורבי יוחנן הלכה כר' יוחנן וכל שכן לגבי רב הונא שהלכה כמותו שהיה תלמידו של רב דדוקא באמוראי בתראי אמרינן הלכה כבתראי: אבל פרוסה של חטין ושלמה מן השעורים ד"ה מברך על הפרוסה של חטין. דחיטי עדיפי משום דאקדמיה קרא אבל פתיתין ושלמין ממין אחד אפילו יהיו הפתיתין מפת נקיה והשלמין מפת קיבר מברך על השלמין כדאיתא בתוספתא (פרק ד) שלמין דגלוסקאות ושלמין דבעל הבית מברך על השלמין דגלוסקאות פרוסה דגלוסקאות ושלמין דבעל הבית מברך על השלמין דבעל הבית פת כשר ופת של נכרי מברך על הכשר (תחלה) וכן אמרינן בירושלמי פת טהור ופת טמא מברך על הטהור אבל אם פת של נכרי חביב ונקי ופת של ישראל אינו חביב מברך לאיזה שירצה כדאיתא בירושלמי פת נקי טמא ופת קיבר טהור מברך לאיזה שירצה אבל רבינו שמשון צוה לסלק הפת לבן של נכרי מעל השלחן עד לאחר ברכת המוציא. שני שלמין ממין אחד אם אחד יותר נקי מברך על הנקי דחביב ליה טפי:
כתנאי כו'. פירש רש"י חצי בצל גדול קרי חשוב לפי שיש בו יותר מבצל קטן שלם ולא נראה דהא לכאורה משמע דלהכי נקט חצי בצל גדול משום דיש בחצי בצל גדול כמו בקטן שלם ולא יותר ועוד דאם כן לא הוי דומיא דחשוב דגבי פרוסה של חטין דקאי עלה דהתם שוין ויש לפרש דכהדדי שוין הם אבל דגדול טוב יותר לאכילה מן הקטן ועוד פירש רש"י דמייתי תנאי אסיפא דמברך על הפרוסה של חטין ופוטר את השלמה של שעורים ומר סבר חשוב עדיף ומר סבר חטין דמקדמי בקרא עדיפי אבל א"א לפרש דחטין עדיפי משום שפת של חטין חשוב מפת של שעורים דהא פי' דבמין אחד פת נקיה ופת קיבר השלם עדיף:
ומר סבר שלם עדיף. וא"ת מנא ליה הא אימא דחטין חשיבי טפי משום דאקדמיה קרא ויש לומר דהכי מדמה דהתם אע"ג דמסברא חשוב לכהן עדיף דכתיב (במדבר יח) בהרימכם את חלבו ממנו ואפי' הכי קאמר דשלם עדיף ה"נ נימא שלם עדיף מפתיתין של חטין אע"ג דאקדמיה קרא והדין עם רש"י שלא רצה לפרש כתנאי אפלוגתייהו דרבי יוחנן ורב הונא שהרי למאי דמפרש לרב הונא כשהן שוין מברך על איזו שירצה א"כ לא קפיד אחשיבות ולא אשלמות וא"כ מאי כתנאי איכא ולפר"ת נמי דפי' דמברך על הפתיתין גדולים אם ירצה ואי בעי בריך על השלמים קטנים אלמא לא חשיב ליה עדיף אלא כי הדדי נינהו לרב הונא וא"כ לא מצי קאי כתנאי אפלוגתא דפתיתין:
כל היכא דאיכא כהן כ"ע לא פליגי דחשיב עדיף. ונהי דלעיל קאמר פתיתין גדולים ושלמים קטנים דמברך על השלמים היינו דוקא לברכה דלא איכפת ליה שיברך בגדול דלמה יברך בגדול הואיל ואינו נקי מזה אבל גבי נתינה לכהן איכא נפקותא דיתן לו הגדול החשוב טפי דניחא ליה:
מניח פרוסה בתוך השלמה ובוצע. פירש רש"י ובוצע לשתיהן או בוצע לשלמה בלבד והיינו ע"י שניהן דכיון שהניח הפרוסה תחת השלמה נראה כמו שבוצע נמי אפרוסה ודוקא בוצע לשלמה אבל לא רצה לפרש ובוצע לאיזה מהן שירצה או לפרוסה או לשלמה דמדקאמר לתוך השלמה משמע דהשלמה עיקר ולפי' רש"י ה"פ ירא שמים יוצא ידי שניהם כדרב הונא וכדר' יוחנן בפתיתין ושלמה ולפי' ר"ת לא מצינו לפרש הכי דקאי אפתיתין שהרי אינו צריך לעשות כן אלא יברך על השלמה ודי בכך לכ"ע דאפילו רב הונא לא קאמר אלא על הפרוסה אם ירצה אבל פשיטא אם בירך על השלמה יצא ונראה לפירוש ר"ת שניהם קאי אשני לחמים אפרוסה של חטים ושלמה של שעורים: הכל מודים בפסח שמניח הפרוסה בתוך השלמה ובוצע מאי טעמא לחם עוני כתיב. משום דכתיב לחם עוני מניח הפרוסה תחת השלמה ונראה כבוצע על הפרוסה ומ"מ אין לבצוע כי אם על השלמה ועל הפרוסה יברך על אכילת מצה וכורכים ואוכלים משתיהן יחד כדי שיהא נראה כבוצע על הפרוסה וכן המנהג אבל אין לעשות המוציא וגם על אכילת מצה מן הפרוסה דהוי כעושה מצות חבילות חבילות ונראה לי דהא הוי ברכה של נהנין ואינם נקראים חבילות חבילות דהא אקידוש מברכים קידוש וברכת היין ורבינו מנחם מווינ"א היה רגיל לעשות הכל על הפרוסה ואין השלמה באה כי אם בשביל לחם משנה והר"י היה רגיל לברך תחלה ברכת המוציא על שתיהן קודם שיבצע ואחר כך מברך על אכילת מצה ובוצע משתיהן אחר כך ואין זה חבילות מאחר שהיה עושה על שתיהן ופעמים מפיק הר"י נפשיה מפלוגתא ולא היה רוצה לשנות המנהג והיה מברך על השלמה תחלה המוציא והיה בוצע קצת ולא היה מפרידה עד שיברך על הפרוסה על אכילת מצה ובוצע משתיהן יחד:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק ו (עריכה)
סו א מיי' פ"ז מהל' ברכות הלכה ב', סמ"ג עשה כז, טור ושו"ע או"ח סי' קס"ז סעיף א':
סז ב מיי' פ"ז מהל' ברכות הלכה ד', סמג שם, טור ושו"ע או"ח סי' קס"ח סעיף א':
סח ג מיי' פ"ה מהל' תרומות הלכה ב':
סט ד מיי' פ"ה מהל' תרומות הלכה א':
ע ה מיי' פ"ז מהל' ברכות הלכה ד', סמ"ג עשה כו, טור ושו"ע או"ח סי' קס"ח סעיף א':
עא ו מיי' פ"ח מהל' חמץ ומצה הלכה ו', טור ושו"ע או"ח סי' תע"ה סעיף א' [ רב אלפס כאן ובפ' ע"פ דף קנט ]:
עב ז ח מיי' פ"ז מהל' ברכות הלכה ד', ומיי' פ"ל מהל' שבת הלכה ט', סמג עשין כט, טור ושו"ע או"ח סי' רע"ד סעיף א': [ רב אלפס כאן ובשבת פט"ז דף מ"ז. ובע"פ דף קנט ]:
עג ט מיי' פ"ז מהל' ברכות הלכה ג', טור ושו"ע או"ח סי' רע"ד סעיף ב':
(י) [ שו"ע או"ח סי' שצד סעי' ב בהגהה]:
ראשונים נוספים
הא דאמרינן פת צנומה בקערה מברכין עליה המוציא. כתב הגאון דהוא כלי שני שנותנים את הלחם לתוך מים רותחים מוצקין בקערה או שנותנים אותו בקערה ויוצקין עליו מים רותחין וישהא עד שימוח שהוא צנום. נראה מדברי הגאון דאע"פ שנמוח ואין על הפרוסות תוריתא דנהמא מברך עליהן המוציא מפני שהוא כלי שני שאינו מבשל אבל בחביצא דהוא כלי ראשון בעי תוריתא דנהמא כדלעיל. וכן כתבו רבי'. וזה הפירוש קשה עלי בסוגיא הזו שא"כ ר' חייא בר אשי משמיה דרב טובא קמ"ל בברכה גופא דלא בעינן פרוסות קיימות ותוריתא דנהמא בפת צנומה בקערה וכיון דהיא גופא קמ"ל מנא לן בגמרא דפליגא עליה דר' חייא דאמר בלכתחלה צריך שתכלה ברכה עם הפת ואיהו בדליכא פת אחרינא ולומר שמתחייב בברכה זו דהמוציא כדאמרינן לעיל בטחנה אפאה ובשלה ובטרוקין וכיוצא בהן. וליכא למימר דר' חייא אפילו בדיעבד קאמר דלא מברכינן המוציא אלא במקום שיכול לכלות ברכה על הפת. חדא דהא לא איפשר להפקיע ברכה דהמוציא מן הפת משום מברך ואחר כך בוצע ובליכא פת אחרינא מאי איכא למימר מי איכא לאיתסורי עליה אכילה דהאי או לאהדורי להאי לברכה אחרינה כיון שנהמא הוי. ועוד דא"כ קשיא ליה סתמא דטחנה אפאה ובשלה דרך בישול קא אכיל ליה ואפ"ה בפרוסות דכזית הוא מברך עליה המוציא ומאי טעמה לא אמרינן בסוגיא דחביצא (ברכות לז ב) פליגי דר' חייא ומאחרינן ליה עד מימרא דפת צנומה. ועוד דהא רבא מוסיף הוא אהא דר' חייא מברך ואח"כ בוצע וכ"ש דפליגא דרבא אדר' חייא בר אשי אמר רב וא"כ לרבא לא מברכינן בצנומה וכ"ש בחביצא המוציא לעולם ואע"ג דליכא פיתא אחרינא וקשיא הלכתא דקי"ל כרבא וקי"ל כרב ששת בחביצא דמסקינא נינהו ודרבא אדרבא נמי קשיא דרבא פריש לה לדרב ששת אמר רבא והוא דאיכא עליה תוריתא דנהמא לפום מאי דאשכחין בעיקר נסחי דרבא בתרוייהו. אלא ודאי דר"ח דאמר צריך שתכלה ברכה עם הפת לכתחלה קאמר בדאיפשר והדרא קושיא לדוכתא מן דין אפילו בכ"ש שאינו מבושל היכי איפשר דלא בעי תוריתא דנהמא והא אביי לעיל בסוגיא דחביצא מדייק מדתניא לקט מכולן כזית ואכל בם מצה אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח ואוקימנא בשעירסן אלא וודאי סברא הוא דכל דפריס לגמרי וליכא עליה תוריתא דנהמא לא מברכינן עליה לא שנא מבושל ולא שנא שרוי ושמעתא דפת צנומה הכי פירושה דרב לאו קמ"ל בחיוב ברכה דהמוציא דהא לא מפרש צנומה דמאי אי דפרוסות קיימות אי דצנימתן כזית אי דפחותין מכזית ועוד דכל היכי דאיירינן בחיוב ברכת המוציא ושלש ברכות קאמרינן (לדוגמא) אלא רב לכתחילא איירי וה"ק צונם אדם פתו בקערה ומברך עליה מתיר בתחילה לצנום פתו בקערה לתוך התבשיל ומברך ועלה קאמריה פליגי דר"ח וכ"ש דפליגי דרבא דאמר מברך ואח"כ בוצע והילכך לית הלכתא כר' חייא בר אשי אמר רב וכן אני סובר ברבינו הגאון דתוריתא דנהמא בעי בהו אבל מה שהוצרך לאמר דבקערה כלי שני איירי מפני שהוא סובר דאין המוציא במבושלין מדר' יוסי דאמר יוצאין ברקיק השרוי אבל לא במבושל אע"פ שלא נמוח וכן מצאתי בהלכות גדולות ודווקא צנומה דכיון דשדי רותחין עלה הויא ליה כלי שני אבל דנאפת בקדרה הוה ליה כלי ראשון ואע"ג דאיתיה בעינא נפקא ליה מתורת לחם ומברכי' עליה בורא מיני מזונות דקתני מצה יוצאים ברקיק השרוי ובמבושל שלא נימוח דברי ר' מאיר. ר' יוסי אומר יוצאין ברקיק השרוי אבל לא במבושל אע"פ שלא נמוח והלכה כר' יוסי עד כאן בהלכות גדולות. ולדבריהם הא דתניא טחנה אפאה ובשלה בזמן שהפרוסות קיימות בתחלה מברך המוציא לר"מ היא אבל לר' יוסי לא ואע"ג דלגבי שלקות איתמר (ברכות לח ב) ולא היא עד כאן לא אמר ר' יוסי התם אלא משום דבעי' טעם מצה אבל הכא ר' יוסי מודה. הני מילי בירקות אבל בפת כיון דליכא טעם מצה ליכא טעם לחם ולא מברכינן עליה המוציא. ואין זה מחוור כהוגן אבל פי' שמעתא דפת הצנומה בקערה בין בבישול בין בלא בישול כך היא כמו שפירשנו ולהכי סמכי' בגמרא ענין לו הביאו לפניו פתיתין ושלמין וא"ר הונא מברך על הפתיתין ופוטר את השלמין. פירש הגאון בפתיתין פת נקיה ושלמין הדראה וזה הפי' הנכון בסוגיא הזו מכל מה שנתפרש בה בהרבה סברות וזה שלא פירש באיזה פתיתין אמרו לפי משמע הענין כך הוא כשרוצה בפתיתין יותר מן השלמין רב הונא סבר פתיתין עדיף ור' יוחנן סבר שלם עדיף וירא שמים יוצא ידי כיבוד השלם וידי קרוב דעה ומניח פרוסה לתוך השלמה ובוצע אבל בחיטין ושעורין דחשי' ושלם נינהו מודה ר' יוחנן דחשי' עדיף משלמין וסבר אפי' דחשיב ושלם מניח פרוס' לתוך שלמה ובוצע וכך מצאתי בירושלמי כדברי הגאון ז"ל תני מברכין על הדגן כשהוא מן המובחר שלמה של קלוסין ושלמה של בעל הבית אומר על קלוסים השלמה. פרוסה של בעל הבית ושלמה של קלוסין אומר על השלמה, פרוסה של קלוסין ושלמה של בעל הבית אומר על השלמה של בעל הבית. פת חטין ופת שעורין אומר על של חטים. פרוס' של חטים ושלמה של שעורי' אומר על פרוסה של חטים. פת שעורין ופת כוסמין אומר על שעורין. והלא כוסמין טוב ממנה אלא שזו ממין שבעה וזו אינו ממין שבעה. פת טמאה ופת טהורה רבי חייא בר' אבא אומר על הטהור' פת נקייה טמאה ופת קיבר טהור' ר"י בר חייא בשם ר"א אומר על איזו מהן שירצה עד כאן בירו' והיא כסברת ר"י דיפה ושלם שלם עדיף וחשוב ושלם חשוב עדיף ונסמוך בזה פי' הגאון. ומה שאמרו הכל מודים בפסח שמניח הפרוסה בתוך השלמה ובוצע דבר פשוט הוא דבוצע המוציא על הפרוסה קאמר ודומיא דפליגי בשאר ימות השנה מודים בפסח וכן הוא ברור שעליה מברך לאכול מצה דלחם עוני בכזית דמצ' כתיב ועוד שכל המצות שמברך עליהן ברכת הנהנין בכזית אחד הוא מברך שתים כדעביד בברכת היין של קידוש היום. וכן במאן דמקדש אריפתא מברך אתרתי ובוצע חדא בציעה וכן אמרור היכא דליכא שאר ירקי מברך בפה"א ולאכול מרור בכזית ואוכל וכן באוכל את הפסח ואוכל את הזבח ואוכל מנחות בירושלים כדקתני בתוס' בפרקין. אבל ראיתי שכתב הגאון ז"ל אם הביאו לפניו בפסח פתיתין ושלמין מניח פרוסה בתוך השלמה ובוצע אבל אם כל מה שהביאו לפניו שלמין לא צריך להניח פרוסה לתוך שלמה אלא בוצע לו על שני ככרות ככל שאר ימים טובים. והדין פי' מקרב טפי אלא מיהו מנהגא בעלמא בלילי פסחים שמביאין פרוסה לתוך שלימה ובוצע ולא ידעי' אי בדוק' נהוג הכי או כי היכי דסליק אדעתיה פשוט אלו דברי הגאון ומתחלה קשה עלי משום דאמרי' מאי טעמא לחם עוני אמר רחמנא דאלמא מצוה הכי וקביעות' הוא למפריסהון ואשכחי' לעיל בענין טרוקנין דאמר רב אשי אדם יוצא ידי חובתו בפסח מאי טעמא לחם עוני אמר רחמנא ולאו למימר' דצריך טרוקנין לכתחלה משום עוני כל היכי דמעיילי לחם נפק ביה והלכך בהביאו לפניו פתיתין ושלמין לא צריכנן לחשיבותא דשלם לד"ה אלא בוצע בפרוסה דהוא עוני הואיל ואיתיה קמיה ולאו דמחייבינן לאיתויי לפיטר בהכי אלא לחם עוני דחובה לאפוקי עיסה שנילושה ביין ושמן ודבש הוא אלא כיו שמנהגא הוא הכי עבדינן למפרס ולאקבועי מצוה בפרוסה :
פתיתין ושלמין אמר רב הונא מברך על הפתיתין ופוטר את השלמין: פירש בתוס' בשם ר"ת ז"ל "מברך על הפתיתין- אם ירצה", והוא הדין על השלמין; ור' יוחנן אמר שלמים מצוה מן המובחר. אבל פרוסה של חטים ושלימה של שעורים דברי הכל מברך על הפרוסה של חטים משום דכל המוקדם בפסוק מוקדם בברכה. ואתיא ר' ירמיה בר אבא לאוקמה להאי דפרוסה של חטים ושלמים של שעורים בהנהו תנאי דבצל; ואע"ג דבצל קטן וגדול מין אחד וחטין ושעורין ב' מינין ומטעם מוקדם בפסוק אתינן להו - מכל מקום[2] מייתי שפיר הא דבצל דאזלינן בתר החשוב או בתר השלם וקרא כי מקדים ליה בדשוו שניהם- או שלמין או פרוסין. ועל כרחין לא מצי לאוקומי האי "כתנאי" אפלוגתא דרב הונא ורבי יוחנן דהא מסקנא הכא דלכולי עלמא היכא דאיכא כהן חצי בצל דחשיב עדיף, ואילו ר' יוחנן קאמר דשלמה מצוה מן המובחר ואע"ג דלענין ברכה כ-"דאיכא כהן" דמיא. ואם כן דכהדדי נינהו ביופי אלא שהשלמה חשובה שלמותה - תקשי לרב הונא דאמר מברך על הפתיתים דהא שלמה עדיפא ואיכא כהן! וההיא ד-"ירא שמים יוצא ידי שתיהן" נמי אפרוסה של חטים ושלמה של שעורים קאי, דאי אדרב הונא ורבי יוחנן - הא רב הונא מודה דכל שכן דמברך על השלמין! ולמה לי למבצע אתרוייהו?!
אבל הראב"ד ז"ל הקשה דאי איתא ד-"יוצא ידי שתיהן" אפרוסה של חטים ושלמה של שעורים קאי, והלא לא (?)קמה ההיא מילתא דר' יוחנן כלל? ותדע לך מדלא מותבינן מההיא מתני' דבצל לרב הונא מדברי הכל בין מדרבנן בין מדרבי יהודה דע"כ לא קאמר רבי יהודה חצי בצל גדול אלא משום דחשוב עדיף אבל היכא דתרוויהו חשיבי- ודאי לכולי עלמא שלם עדיף. ומדלא אותבינן מינה - אלמא לא קמה ההיא מילתא כלל ולא שייכא פלוגתייהו דתנאי דבצל לגבי ברכה מידי, אלא ודאי הא ד-"ירא שמים יוצא ידי שתיהם" אפלוגתא דרבי הונא ורבי יוחנן קאי; והא דאמר רב הונא "מברך על הפתיתין"- דוקא על הפתיתין קאמר משום דאינהו עדיפי דמקרב' הניתהו(?) כי השלמים סביבותיהן יבשים. ורבי יוחנן אמר שלמים מצוה מן המובחר.
וכמין ראיה נ"ל לדברי הר' ז"ל דמדקאמר "אבל פרוסה של חטים ושלמה של שעורים דברי הכל מברך על הפרוסה של חטים" משמע דבכאי גוונא מיירי רב הונא ולומר אף על גב דבההיא פליג רבי יוחנן, בהא מודה - דאלמא כי היכי דפרוסה של חטים ושלמה של שעורים מצוה על הפרוסה לרבי יוחנן, הכי נמי פתיתין ושלמין- מצוה על הפתיתין לרב הונא. וכן נמי מדאמרינן סתם "תני תנא קמיה דר"נ בר יצחק פרוסה ושלמה מניח פרוסה בתוך שלמה ובוצע", ואי בפרוסה של חטים ושלמה של שעורים הוה ליה לפרושי בהדיא "פרוסה של חטים ושלמה של שעורים". וההיא נמי ד"הכל מודים בפסח" לכאורה הכי דיקא דההיא בשתיהן של חטים או של שעורים מיירי.
ולענין פסק הלכה קיימא לן כרבי יוחנן ואפילו לגבי רב דהוא רבו של הונא, וכל שכן לגבי רב הונא.
תוספתא: "מברכין על הדגן שהוא מן המובחר. כיצד? שלמה של גלוסקין ופרוסה של בעל הבית- מברך על שלמה של גלוסקין. פרוסה של גלוסקין ושלמה של בעל הבית- מברך על שלמה של בעל הבית. פת חטין ופת שוערין- מברך על פת חטין. פרוסה של חטים ושלמה של שעורים- מברך על פרוסה של חטים. פת כוסמין ופת שעורין- מברך על של שעורים; והלא כוסמין יפין מן השעורים?! אלא שהשעורים ממין שבעה ואין הכוסמין ממין שבעה". ואיתא נמי הכין בירושלמי דגרסינן עלה בירושלמי "רבי יעקב בר אחא בשם רבי זעירא דרבי יודה היא דרבי יודה אמר ביניהם ממין שבעה עליו הוא מברך".
עוד בירושלמי: "פת טמאה ופת טהורה: רבי חייא בר בא אומר על הטהורה. פת נקייה טמאה ופת קיבר טהורה: רבי חייא בר אדא בשם רבי אחא אומר על איזה מהן שירצה.
מניח פרוסה בתוך שלמה ובוצע: פרש"י ז"ל בוצע או משתיהן או משלמה. וי"מ גם כן בהא דאמרינן "הכל מודים בפסח שמניח פרוסה בתוך שלמה ובוצע" - שבוצע מן השלמה. ויש מי שפירש "ובוצע"- מן הפרוסה, ועליה הוא מברך "המוציא" ו-"על אכילת מצה" משום דלחם עוני כתיב ואתא וגרעה לפלגא דחדא וזה עיקר ולעיקר הא דהכל מודים יש מן הגאונים ז"ל שפירשוה אעיקר שמעתא דרב הונא ור' יוחנן כלומר בשהביאו לפניהם פתיתין ושלימין, הא אם הביא כולן שלמין טפי עדיף ומברכין על שלמים. ולזה הפירוש הסכים יותר רב האי גאון ז"ל וגם הוא ז"ל כתב בשם אחרים דלאו מחמת שמעתא דרב הונא ורבי יוחנן אייתיאו(?) לה הכא ולא תליא בפלוגתייהו כלל אלא משום לחם עוני דלא ליבצע(?) אתרתי כשאר שבתות וימים טובים משום דאתא לחם עוני וגרעא לפלגא דחדא, וכן עמא דבר.
רבי זירא בצע אכוליה שירותיה: פרש"י ז"ל פרוסה גדולה שהיא די לו לכולה סעודה. ואינו מחוור בעיני, דלא הוה ליה למימר "אכולה שירותא" אלא "בצע כולה שירותיה". ועוד, דאם כן היכי פריך "מחזי כרעבתנותא"? אדרבה היינו עין יפה דעלה אמרו "בעל הבית בוצע"?! ועוד, דבר הלמד מענינו הוא, דאמר צריך לבצוע על שתי ככרות. אלא ודאי הכי פירושו: "בצע על כל הככרות המונחות לפניו לאכול", והאי מחזי כרעבתנותא. והיינו נמי דאמר רב אשי בתר הכין "כי הוינן ביה רב כהנא הוה שקיל תרתי ובצע חדא", וכן פירש רב האי גאון ז"ל, וז"ל: "אי מברך איניש בשבתא אתרתי ובצע חדא כרב כהנא- שפיר דמי. ואי בצע להו לתרוייהו אפילו לכולה שירותיה כרבי זירא- שפיר דמי".
אלא אמר רבא מברך ואח"כ בוצע. שלא יפריד הפרוסה מן הפת עד לאחר ברכה. ויש שאין רוצין לחתוך הלחם כלל עד לאחר הברכה, ולא נהירא משום דחשיב הפסקה מה שמתאחר לחתוך הלחם ושוהה בין ברכה לאכילה. אלא חותך ואין מפריד הפרוסה דאם לא כן חשיבא כפרוסה. וכן שנינו בפ"ג דטבול יום ר' מאיר אומר אם אוחז בגדול והקטן עולה עמו הרי הוא כמוהו, ר' יהודה אומר אם אוחז בקטן והגדול עולה עמו הרי הוא כמוהו, והלכה כר' יהודה. ירושלמי, ר' זריקא אמר ר' זעירא בעי, האי מאן דנסיב תרמוסא ומברך עילוי ונפול מינוי מהו לברוכי עליה זמנא תנינית. מה בינו לבין אמת המים, אמרין תמן כיון דעתו מתחלה, הכי לא כיון דעתו מתחלה. תני ר' חייא אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס אמר ר' [חייא] בר ווא הדא אמרה הדין דנסיב פוגלא ומברך עילויה, והוא לא אתא לידיה צריך לברוכי עליה זמנא תנינית. א"ר תנחום בר יודן, וצריך לומר בשכמ"לו שלא להזכיר שם שמים לבטלה. ונראה פי' הירושלמי, דהא דאין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס היינו טעמא, שאם יפרוס קודם ברכה, שמא תפול הפרוסה מידו ותאבד, ויצטרך לחזור ולברך על פרוסה אחרת ויש כאן ברכה לבטלה. אבל כשהוא מברך קודם פריסה על כל הפת, אם תפול הפרוסה מידו ויפרוס פרוסה אחרת, דלא יצטרך לברך. ומסיק בירושלמי עד כמה [יברך]. רבי חנינא ור' מונא, חד אמר [עד] כזית, וחד אמר עד פחות מכזית. [מאן דאמר כזית כהא דתנינן {מנחות דף ע"ה} תמן וכולן פתותין כזית. מאן דאמר עד פחות מכזית] כמאן דתנא דבי ר' ישמעאל עד שמחזירין לסולתן.
ה"ג ברש"י, הביאו לפניו פתיתין ושלמים, אמר רב הונא מברך על הפתיתין, ואם הפתיתין גדולים מן השלמים צריך לברך עליהם. ור' יוחנן אמר שלימה מצוה מן המובחר. והקשה ר"ת דמחלוקת מופלג הוא זה דרב הונא מצריך לברך על הפתיתין הגדולים ור' יוחנן על השלימה, ודמיא לההיא דפרק אלו קשרים {שבת דף קיב.} השתא פטור אבל אסור קא קשיא לי, חייב חטאת קאמרת לי. ועוד מאי שנא הכא דנקט פתיתין ולקמן נקט פרוסה של חטין. ופי' ר"ת דה"ג, הביאו לו פתיתין גדולים ושלמים קטנים, אמר רב הונא מברך על הפתיתין, פי' אם ירצה והוא הדין על השלמים קטנים דכי הדדי נינהו. ר' יוחנן אמר מברך על השלימה, אבל פרוסה של חטין ושלימה של שעורים מברך על הפרוסה של חטים ואפילו היא קטנה, דלשון פרוסה משמע חצי השלם כמו אחד שלא יטול פרוסה {מנחות דף עז:}, וכמו מנה לאביך בידי והאכלתיו פרס {שבועות דף מב.}, ולהכי נקט לעיל פתיתין והכא פרוסה. ורבותא אשמועינן אע"ג דפרוסה של חטין קטנה, צריך לברך עליה תחלה משום דכל הקודם בפסוק קודם לברכה. ופסק ר"ת כר' יוחנן לגבי רב הונא דרב הונא ליתא לגבי רב שהיה תלמידו, כ"ש לגבי ר' יוחנן דרב לגבי ר' יוחנן ליתא. והכי אמרינן בפ' מי שהוציאוהו {דף מו:} במקום ר' יהודה ליתא, במקום ר' יוסי מבעיא. הילכך פרוסה קטנה של חטין ושלימה של חטין לדברי הכל מברך על השלימה. פתיתין גדולים של חטים ושלימה קטנה של חטים, הלכה כר' יוחנן דשלימה מצוה מן המובחר. ואפילו אי הוו פתיתין מפת נקיה ושלימה מפת הדראה, כיון דשניהם מחטים מברך על השלימה, אבל פרוסה של חטים עדיפא משלימה של שעורים. ובתוספת' דברכות {פ"ג} תניא, מברכין על הדגן שהוא מן המובחר. כיצד, שלימה של גלוסקאות ושלימה של בעל הבית מברך על השלימה של בעל הבית. פרוסה של חטים ושלימה של שעורים, מברך על הפרוסה של חטים. פת שעורים ופת כוסמין, מברך על של שעורים. והלא כוסמין יפין [הימנה, אלא] שזו משבעת המינין וזו אינה משבעת המינין. ואמרינן עלה בירושלמי, ר' יעקב בר אחא בשם ר' זעירא, דר' יהודה היא דאמר אם יש ביניהם מז' המינין עליו הוא מברך. פת טמאה ופת טהורה, ר' חייא בר אבא אמר מברך על הטהורה, פת נקיה טמאה ופת קיבר טהורה, ר' חייא בשם ר' אחא אמר על איזה שירצה יברך, וכן הדין בפת של כותים ופת של ישראל.
כתנאי, תורמין בצל קטן. פרש"י דקאי אפרוסה של חטין ושלימה של שעורים, וכן פר"ת. ואע"ג דבצל הוי מין אחד וחטים ושעורים ב' מינים, מ"מ אייתי שפיר ראיה דלמר חשוב עדיף ולמר שלם עדיף. אבל אי הוה קאי כתנאי על פלוגתא דר' יוחנן ורב הונא, הא מסקינן דהיכא דאיכא כהן לכו"ע חשוב עדיף, ור' יוחנן סבר דשלימה עדיף. וירא שמים יוצא ידי שתיהן, אפרוסה של חטים ושלימה של שעורים קאי, מדנקט פרוסה ולא נקט פתיתין.
מניח פרוסה בתוך שלימה ובוצע. פרש"י בלשון א' בוצע מן השלימה. ומ"מ יוצא (מידי) [ידי] שניהם קרינא ביה, דכיון שמניח שניהם יחד הוי כאלו בצע משניהם. ולשון שני פי', בוצע משתיהן יחד וזה נראה עיקר, מדאמרינן לקמן הכל מודים לענין פסח שמניח פרוסה בתוך שלימה ובוצע, מ"ט לחם עוני כתיב, משמע שבוצע גם מן הפרוסה שכן דרכו של עני. ובפסח רגיל ר"י לבצוע משתיהן יחד, ואין זה מצות חבילות מידי דהוה אכוס של קדוש והבדלה שאומר עליו ברכת היין. ואמרינן נמי בפ' ערבי פסחים {דף קיד:} דמי שאין לו שאר ירקות מברך על חסא בפה"א ועל אכילת מרור ולא חשבינן ליה מצות חבילות. וכן ברכת המוציא הוא כמו ברכת היין דקידוש, ולא דמי לקידוש וברכת המזון דתרי מילי נינהו. ופעמים שלא היה רוצה לשנות המנהג והיה מברך על [השלימה] (הפרוסה) המוציא ואינה מפרידה לגמרי, וחוזר ומברך על [הפרוסה] אכילת מצה ובוצע. וה"ר מנחם מאונ"א היה מברך המוציא ועל אכילת מצה על הפרוסה, ולא היה נוגע כלל בשלימה דאינה אלא משום לחם משנה. משום דאמרינן מה דרכו של עני בפרוסה, משמע דבין המוציא ובין על אכיל[ת] מצה הכל יש לעשות בפרוסה.
מתוך: מאירי על הש"ס/ברכות/פרק ו (עריכה)
פת טמאה ופת טהורה, פת נקיה טמאה ופת קיבר טהורה אומר על איזה שירצה וכן יראה בפת נקיה של עכו"ם ופת קיבר של ישראל שהוא אומר על איזה שירצה וכן בשל חטים יבשה ושל שעורים בת יומה וכל כיוצא באלו אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות וירא שמים יוצא ידי שתיהן בפרוסה של חטים ושלימה של שעורים שמניח שלימה בתוך פרוסה ובוצע על הפרוסה וכדרך שעושין בפסח שמניח פרוסה על השלימה ומברך המוציא ואכילת מצה על הפרוסה משום לחם עוני, ויש אומר שעל השלימה המוציא ועל הפרוסה אכילת מצה ויש אומר בהפך, ומה שנהגו בג' מצות ב' שלימות ואחת פרוסה הוא מפני שבת הבאה בפסח שצריך לבצוע על שתי ככרות שלימות ותקנוה אף בבאים בחול משום אותם הבאים בשבת, ויש מפרשים שאף בחול הדין כן שמכל מקום לחם משנה בעינן אלא שמאחר שהוא צריך לבצוע בפרוסה בזולת השתים, ויש מפרשים שלא נאמר בפסח לבצוע בפריסה אלא מתורת רשות הא מדרך חיוב לא, ואע"פ שאמרו לחם עוני כתיב ביה הרי אף בכובא דארעא אמרוה כן למעלה ואין החיוב לחזור אחריה:
זהו שביארנו שמברך ואחר כך בוצע יש חולקים מכח תלמוד המערב לפסוק שצריך שתכלה ברכת המוציא על בציעת הפת, ואין זה כלום שהרי נפסקה בהדיא בכאן, אלא שיש לנו ללמוד משם דברים אחרים ומתוך אותם הדברים אנו רואין לכתבו בכאן, ולשון תלמוד המערב בזה אין מברכים על הפת אלא בשעה שהוא פרוס אהן דנסיב עגולא בידיה ומברך עלוי ולא אתא לידוי ר"ל שלא פרסו בשעת גמר ברכה צריך למברך עלה תנינות אמר ר' תנחום וצריך לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, שלא להזכיר שם שמים לבטלה, וזהו שכתבנו עליו שאינו שנוי כהלכה אלא שיבצע לאחר הברכה, ומכל מקום יש למדין הימנה שאם היו לפניו שני מיני לחם והניח את שראוי לברך עליו וברך על שאינו ראוי שצריך לחזור ולברך על הראוי, ואמרו עוד שם שאם ברך על פת זה ונפל מידו ואי אפשר ליטלו צריך לחזור לברך על האחר, ולשונם בזה אהן דנסיב תרמוסא ובריך עלוי ונפל מידוי צריך למברכא זמן תנינותף ומה בינה לאמת המים ר"ל שהמים נרדפים והולכים וכשמברך עליהן כבר הלכו את שהיו לפניו בשעת הברכה ותירץ תמן לכן נתכוין תחלה, ומכאן אתה למד לכל שבירך על דבר ולא נזדמן לקיים את ברכתו על אותו דבר שכיון לברך עליו שחוזר ומברך על האחר ואומר על מה שבירך ברוך שם כבוד מלכותו וכו':
לעולם אין תורמין אלא מן היפה ואם אין שם כהן עכשיו ליטול את התרומה תורם מן המתקיים יותר אע"פ שיש יפה הימנו ותורמים בצל שלם אע"פ שהוא קטן אבל לא חצי בצל אע"פ שהוא גדול ואפילו במקום שיש כהן:
חייב אדם לבצוע בשבת על שתי ככרות שלימות אף בסעודה השלישית ויקח בידו השתים ויבצע האחת זכר ללחם משנה וכן הדין בימים טובים:
מגדולי החכמים כשהיה פת של עירובי תבשילים בביתם היו מכינין אותו לברך בו המוציא בשבת הואיל ונעשית בו מצות עירוב, ואל תטעה לפרש דבר זה בפת של עירובי תחומין שהרי פת של עירובי תחומין צריך לכתחלה שיהא שלם כל השבת וכל שכן שאין לפרשה בעירובי חצרות אלא אם כן נפרש בה שהיה בוצע בה למחר שאם בשבת עצמו הרי נאסר אחר כן לטלטל בחצר, א"י למה דתנן נאכל עירובו וכו' עירובו עירוב הגם דגם רש"י פי' אתמול וגם דברי רש"י צ"ע וגם בעירובי חצירות לא מצינו שיאסור לטלטל בחצר כשנאכל העירוב ובפרט למאי דקי"ל שבת הואיל והותרה הותרה:
ממה שכתבנו למדו בקצת תוספות באגד ההדס שבלולב שמיחדים אותה לברך על הבשמים במוצאי שבתות וכן שירי פתילות של שבת מדליקים אותן במוצאי שבת לברך בהן על האור:
נהגו העם להניח יד שמאלית על הפת ולבצוע ביד הימנית כדי שיונחו עשר אצבעותיו עליו דרך לבוב מצוה, ורמז לעשר מלאכות שנעשות בפת קודם אכילה וזכר לדבר עשרה תיבות בברכת המוציא:
ולעולם לא יפרוס אדם את הפת כלו שלא יראה כרעבתן אלא יפרוס פרוסה בתוך שלימה:
מתוך: שיטה מקובצת על הש"ס/ברכות/פרק ו (עריכה)
הביאו לפניהם פתיתין ושלמים - פירוש וכולן מין אחד ודעתיה על הפתיתין:
אמר רב פפא מברך על הפתיתין ופוטר את השלמים - פירוש דכיון דתרווייהו מין אחד ולדידיה חביב ליה לאכול מן הפתיתין דמקרבא אהניתייהו טפי מפת שלימה דכל סביבותיה קשה. ההוא דחביב ליה עדיף לברך עליו ולפטור את השאר:
ור' יוחנן אמר שלמין מצוה מן המובחר - פירוש כיון דתרווייהו מין אחד שלם עדיף שהוא חשוב דליכא טרחא כל כך בבציעה:
אבל פרוסה של חטים ושלימה של שעורים - פירוש ודעתו לאכול משתיהן דברי הכל פרוסה של חטים עדיף דגריע טפי פת שעורים לגבי פת חטים ואית ליה לברוכי על פרוסה של חטים. אבל אם לא היה בדעתו לאכול אלא משל שעורים לבד ודאי מברך על של שעורים שאין מחייבין את האדם לברך על דבר שאין רצונו לאכול:
ירא שמים יוצא ידי שתיהן - פירוש בפרוסה ושלימה של חטים שהיה מניח פרוסה למטה והשלימה למעלה להדור שלא תראה אלא השלימה:
ובוצע - פירוש על הפרוסה דמקרבא אהניתיה ואשתכח דקיים הדור מצוה ובירך אמאי דחביב ליה. ודוקא בכי הא אבל בפרוסה של חטים ושלימה של שעורים לא דליכא הדור דשעורים גריעי לגבי חטים:
ששמת שלום וכו' - דאיכא קרוב הנאה ומצות הדור:
הכל מודים בפסח שמניח פרוסה בתוך שלימה ובוצע - וכענין שפירשנו דבוצע מן הפרוסה ועליה מברך המוציא ועל אכילת מצה:
מאי טעמא לחם עוני קרינא ביה - וכיון שכן רשאי לברך על הפרוסה. ומניח שלימה משום הדור יום טוב. ודעת רבינו האי גאון ז"ל דדוקא כשהביאו לפניו פרוסה ושלימה אבל לא בעי למימר שיהא חובה בפרוסה. ואף על גב דאתינן עלה משום קרא דכתיב לחם עוני הא אשכחן נמי לעיל לענין כובא דארעא דאמרינן דאדם יוצא בה ידי חובתו בפסח משום טעמא דלחם עוני כתיב דלא בעי למימר שיהא חובה למעבד כובא דארעא הכא נמי ליכא חיובא בהכי:
חייב אדם לבצוע על שתי ככרות בשבת - פירוש ולבצוע משתיהן. מאי טעמא לחם משנה כתיב:
אמר רב אשי חזינא ליה לרב כהנא דהוה שקיל תרתי ובוצע חדא אמר לקטו כתיב - פירוש כי כתיב לחם משנה בלקיטה אבל בבציעה לא כתיב וכיון ששתיהן תחת ידיו דומיא דלקיטה סגי ליה לבצוע באחת:
ר' זירא בצע אכולה שירותיה - פירש רש"י ז"ל פרוסה גדולה שיהא די לו לכל הסעודה. והנכון שהיה בוצע על הככרות כולן שהיה בדעתו לאכול באותו סעודה דכיון דבעינן לחם משנה היה מרבה בהן לכבוד שבת:
הא מיחזי כרעבתנותא - פירוש כשיבצע על ככרות הרבה:
ריפתא דערובא - פירוש שערבו בו אתמול עירובי חצרות דליומא אחרינא הוה מותר לאכלו:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה