בני יששכר מאמרי השבתות/מאמר א
בני יששכר מאמרי השבתות - מאמר א
[עריכה]בעניין שם שבת:
א
[עריכה]איתא בזהר יתרו דף פ"ח ע"ב (ח"ב פח, ב): מהו שבת? שמא דקוב"ה, שמא דאיהו שלים מכל סטרוי, עכ"ל. נראה לי לפרש, דהנה כ"ז אתוון דאורייתא הם, ובכל אות יש בו חיות מן שם הנכבד הוי"ה ב"ה. ואם כן, בכ"ז אותיות הם כח כ"ז הויו"ת[1], בגימטריא שב"ת. וזהו שיש לפרש, מהו שבת? שמא דקוב"ה, שמא דאיהו שלים מכל סטרוי -- דהיינו מכל צד הכ"ז אתוון, שבהם ברא הקב"ה את כל העולמות בכח שמו יתברך המתפשט בהם.
והנה ברא עולמות בששת ימים, והשבת הוא כדמיון הנשמה והצורה לעולם, על כן נקרא שבת שמא דקוב"ה המחיה את כולם. ולהיות שבת שמא דקוב"ה, אסור להזכירו במקום שאסור לדבר דברי תורה (עיין שבת י ב). וידעתי ממדקדקים במעשיהם שנזהרו להזכיר שם שבת ללא צורך, והוא נכון, כיון שאמרו חכמי הזהר שהוא שמא דקוב"ה, המשכיל יבין הדבר:
ב
[עריכה]עוד יש לפרש: מהו שבת? שמא דקוב"ה, שמא דאיהו שלים וכו'. כי שב"ת בגימטריא ד' מילואי הוי"ה -- רל"ב, ושלשה מילואי אהי"ה -- תנ"ה, ושם י"ה. סך הכל בגימטריא - שב"ת[2], עיין בכתבי האר"י ז"ל:
ג
[עריכה]יש לפרש עוד: מהו שבת? שמא דקוב"ה, שמא דאיהי שלים מכל סטרוי. שבת עם הנקודות בגימטריא תשכ"ד, הוא בגימטריא י"ג מילואי הוי"ה שונים (כנודע מילואיהם ביודי"ן באלפי"ן בההי"ן יש למלאות בי"ג אופנים, הגם שכללותם אינו אלא ד' מילואים, ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, עם כל זה כשאות אחד הוא במילוי א' והב' בה' והג' ביו"ד וכיוצא יש י"ג מילואים שונים, עיין מאמר המילואים להרמ"ע ז"ל, ועיין בספר ויקהל משה בהתחלתו), שאותן הי"ג מילואים המה מכוונים אל הי"ג מידות, י"ג תיקוני דיקנא קדישא, בכל מידה מילוי אחד. וזהו שכתבנו בספרינו אגרא דכלה מה שביקש משה: "הודיעני נא את דרכיך" (שמות לג יג), נכתב "דרכך" חסר יו"ד, והוא מרמז שביקש להתוודע לו י"ג מידותיו יתברך שמו שבהם י"ג מילואי הוי"ה הנ"ל בגימטריא תשכ"ד, והוא בגימטריא דרכ"ך בך' רבתי דאי"ק אשר מספרה ת"ק כנודע. והנה שבת עם נקודותיו בגימטריא כל מילואי י"ג הויו"ת הנ"ל, זהו שיש לרמז בדברי הזהר הנ"ל, מהו שבת? שמא דקוב"ה, שמא דאיהו שלים מכל סטרוי:
ד
[עריכה]ויש לרמז עוד: מהו שבת? שמא דאיהו שלים וכו'. שב"ת בגימטריא הקדו"ש ברו"ך הו"א וגם ב' שמות הוי"ה אהי"ה. וידוע מכוונת נר שבת, נ"ר בגימטריא ג' יחודים -- הוי"ה אהי"ה, הוי"ה אלהי"ם, הוי"ה אדנ"י -- בגימטריא נ"ר. והנה היחוד העליון הוי"ה אהי"ה כולל כל מה שתחתיו. ולפי זה נוכל לפרש, מהו שבת? שמא דקודשא בריך הוא -- היינו בגימטריא הקדו"ש ברו"ך הו"א, (וגם) שמא דאיהו שלים מכל סטרוי -- היינו יחוד העליון הוי"ה אהי"ה. והשם הטוב יכפר:
ה
[עריכה]יש לרמז עוד: מהו שבת? שמא דקודשא בריך הוא. דהנה שבת הוא יומא דאורייתא (זהר חלק ג צה, א) [זוה"ק ח"ג צ"ה ע"א], לכולי עלמא בשבת ניתנה תורה (שבת פו ב). והנה התורה כולה שמותיו של הקדוש ברוך הוא. והנה נוסף מספר שב"ת על מספר תור"ה - יחודא שלים, הוי"ה אדנ"י, יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה.
והנה יבא לפנינו אם ירצה השם במקומו במאמרים הבאים (מאמר ב אות ג) איך התורה מבטלת פלוני ובת זוגו, שהם בגימטריא תור"ה, ונלמד מהפסוק "ובני רשף יגביהו עוף" (איוב ה ז), כמו שאמרו רז"ל (ברכות ה א): אין רשף אלא וכו', עיין בפני יהושע, רשף נקראו המזיקין הנ"ל בהסיר מהם שם א"ל המחיה אותם, רש"ף בגימטריא שעי"ר, מנין הבהמות ששלח יעקב לעשו, וכן ביום הכיפורים שולחין שעיר וכו'.
והנה שב"ת נוסף על מספר רש"ף (שעי"ר) מנין א"ל הוי"ה אדנ"י, נרמזין בראשי תיבות וסופי תיבות יום הששי ויכלו השמים[3]. והוא הנרמז במזמור (תהלים כג) "י"י רועי" (שנוהגין לאמרו בשבת), "גם כי אלך בגיא צלמות" (גי"א צלמו"ת בגימטריא רש"ף) "לא אירא רע כי את"ה עמדי", היינו שבת שמא דקודשא בריך הוא. והדברים סתומים בכאן, ויתפרשו לך להלן:
ו
[עריכה]שב"ת בגימטריא קשי"א רפי"א. על פי מה שמבואר שם בזהר הנ"ל (זהר חלק ב פח, ב) [ח"ב פ"ח ע"ב]: בהדין יומא כל דינין אתכפיין ולא מתערין בעלמא, עד כאן לשונו. כבר ידוע לך דאית דינא קשיא ואית דינא רפיא, כמו שידעת מענין ב' ימים דראש השנה. והנה שופר בראש השנה הוא להמתיק הב' דינים, ובשבת נדחה השופר (בתקנת חכמים) כי נמתקים הדינים בקדושת יום שבת, עיצומו של יום השב"ת ממתיק קשיא רפיא, ועוד יתבאר לך להלן:
ז
[עריכה]שב"ת בגימטריא עצ"ם בש"ר, על פי מה שכתב האר"י ז"ל בליקוטי תורה [פרשת בראשית ד"ה ויאמר האדם], מה שאמר אדם הראשון: "זאת הפעם עצם מעצמי ובשר" וכו' (בראשית ב כג). דהנה היתה חוה ראשונה שנתגרשה מן האדם, וחוה שניה "ויבאה אל האדם" (בראשית ב כב). והן הנה בחינת לאה ורחל שהיו אצל יעקב, שופריה דאדם (בבא מציעא פד א). רק להיות בחינת לאה סוד דינים קשים (עצם), בזמן אדם הראשון עדיין לא נתקנה רק חוה השניה, סוד רחל (בשר) דינא רפיא. וזהו שאמר אדם: "זאת הפעם" (דייקא) "עצם מעצמי ובשר מבשרי", היינו דייקא רק זאת הפעם חלוקים הם העצם מן הבשר, ואי אפשר לקבל העצם, על כן נתרחקה חוה הראשונה; מה שאין כן בפעם השנית ביעקב שופריה דאדם, לא יהיו חלוקים העצם מן הבשר, ותהיין שתיהן קודש לי"י:
וידוע לך מסוד ב' ימים דראש השנה, יום א' בחינת לאה דינא קשיא סוד עצם, יום ב' בחינת רחל דינא רפיא סוד בשר, והמתקת שניהם על ידי השופר. ובשבת נדחה השופר על פי תקנת חכמים (ראש השנה כט ב), ויש כח בידם לדחות המצוה בשב ואל תעשה, כי חכמים המה בסוד הקודש שהיא חכמה, ויודעים אשר קדושת היום בעצמו ממתיק הדינים קשי"א רפי"א, עצ"ם בש"ר, וזהו מספר שב"ת, להמתיק הב' בתי [בחי'] דינים הנ"ל.
ונכתב אצלינו בדרושים בספרינו אגרא דכלה מענין יעקב, שאמרה לו אמו: "וישבת עמו ימים אחדים" (בראשית כז מד), ופירש בזה הרב הקדוש בעל מבשר צדק: הכוונה ימי"ם היינו שנה, כעניין "ימים תהיה גאולתו" (ויקרא כה כט), אחדי"ם היינו שבתות, כי אמרה שבת לפני הקב"ה: לכל נתת בן זוג וכו'. והנה שנה שלימה של שבתות יצטרך לזה שבע שנים. וכתבנו שם בטעם, להמתיק הב' דינים קדושים הנ"ל היה צריך יעקב אבינו לעבוד עבודתו שנה שלימה של שבתות, עיין שם:
ח
[עריכה]שבת. עקודי"ם נקודי"ם ברודי"ם (בראשית לא י) בגימטריא שב"ת, הוא על פי דברי הזהר הנ"ל (זהר חלק ב צב, א) [ח"ב] דף צ"ב ע"א: שבת איהו כללא דאורייתא וכל רזין דאורייתא ביה תליין, עכ"ל.
כבר ידוע לך, עיקר רזין דאורייתא הוא סודות מעשה בראשית ומעשה מרכבה, עולם התהו ועולם התקון, בסודות המתקלא, והן המה עולמות הנקראים עקודי"ם נקודי"ם ברודי"ם, בגימטריא שב"ת דאיהו יומא דאורייתא, בו בסגולה לעסוק ברזין דאורייתא, הוא שבת אשר הוא זכרון למעשה בראשית וזכר ליציאת מצרים, על כן בו יסוגל עסק הרזין במעשה בראשית ומעשה מרכבה, הבן הדבר:
ט
[עריכה]שבת. אהב"ה בכ"ל ל"ב אהב"ה בכ"ל נפ"ש אהב"ה בכ"ל מא"ד בגימטריא שב"ת -- כך שמעתי מכבוד מחותני הרב הקדוש מה"ר צבי הירש [מזידיטשוב] זצוק"ל. יש להתבונן הענין על פי מה שכתב בזהר הנ"ל, שבת איהו כללא דאורייתא, עכ"ל. והנה כלל התורה הוא לדבקה בו יתברך שמו ולמסור לבו ונפשו ומאודו בעבור אהבתו. והנה שבת איהו כללא דאורייתא, על כן שבת בגימטריא כנ"ל, (עיין מה שכתבתי במאמרי חדש ניסן מאמר ג שבת הגדול אות ט):
י
[עריכה]שבת. זרזי"ר עור"ב בגימטריא שב"ת בקדושתו.
אמרו רז"ל (שבת קיח ב): אלמלי שמרו ישראל שבת ראשונה, אין כל אומה ולשון יכולה לשלוט בהם. מובן הדבר על פי מה שכתב הקדוש בעל מגלה עמוקות [פרשת לך לך] בעניין אברהם אבינו בברית בין הבתרים, נאמר שם: "ויקח לו את כל אלה ויבתר אותם בתוך" (בראשית טו י), להיות ע' אומות הם אלה מול אלה, כי ל"ה שרים הם אחוזים בצד ימין דקדושה, וישמעאל על גביהם הרי אל"ה, ול"ה שרים משמאל ועשו הוא אדום על גביהם, הרי הם אל"ה מול אל"ה. וישראל פנימיים שרשם בקודש, על כן קליפת ישמעאל יום אידם הוא בערב שבת מימין הקודש, וקליפת עשו יום אידם הוא יום א' היינו משמאל הקודש, וישראל בתוך, להם ניתן למורשה יום השבת קודש.
והנה קליפת עשו נקרא 'עורב' (עיין בקרנים בתחילתו), וקליפת ישמעאל נקרא 'זרזיר' (רמזו רז"ל בפסוק "וילך עשו אל ישמעאל" (בראשית כח ט), לא לחנם הלך הזרזיר אצל עורב וכו' (בבא קמא צב ב)). והנה כשמשמרין ישראל את השבת, מבטלין את הב' קליפות, עורב זרזיר, אשר הם ראשים לכל האומות -- ממילא אין שום אומה ולשון יכולה לשלום בהם. על כן תמצא שב"ת בקדושה בגימטריא זרזי"ר עור"ב בקליפה; שעל ידי השבת מבטלין אותם. על כן אלמלי שמרו בני ישראל שבת ראשונה, לא היתה אומה ולשון יכולה לשלוט בהם, כי לא היו נותנים להם מקום לשלוט:
יא
[עריכה]שב"ת בגימטריא ג' פעמים ברכ"ה ג' פעמים ברכ"ה שווה 681 עם אותיות יה"ו. תתבונן הדבר על פי מה שכתבנו טעם למצוה מן המובחר לאכילת דגים בשבת. דהנה אשכחן במעשה בראשית ברכה בג' דברים, והם בג' ימים זה אחר זה רצופים: ברכה לדגים ביום ה', וברכה לאדם ביום ו', וברכה לשבת ביום הז' (וסימנך: בנאות דשא ירביצני (תהלים כג ב) ראשי תיבות ד'גים ש'בת א'דם).
והנה חוט המשולש לא במהרה ינתק, אדם (היינו ישראל, "אתם קרויים אדם" (יבמות סא א)) האוכל דגים לכבוד שבת, הנה יתברך בברכה המשולשת ולא במהרה תנתק.
והנה סוד הברכה היא ה' אחרונה שבשם הנכבד, כנודע מסוד הפסוק "והיה ברכה" (בראשית יב ב), "וי"י ברך את אברהם" (בראשית כד א), בת היתה לו לאברהם אבינו ובכ"ל שמה (בבא בתרא טז ב), בגימטריא ב"ן סוד ה' אחרונה, וכתיב: "יצו י"י אתך את ה'ברכה" (דברים כח ח) ה' ברכה, והיא מתברכת מג' אותיות ראשונות יה"ו, כמו שאמרו רז"ל (ברכות נא ב): אין פרי בטנה וכו' מתברכת אלא וכו'. והנה תמצא לפי הנ"ל, באכילת האדם דגים בשבת יצורפו ג' ברכות ברכה משולשת, הנה ג' פעמים ברכ"ה בצירוף ג' אותיות יה"ו המברכים לברכה, בגימטריא שב"ת:
יב
[עריכה]שבת, "הוא הנשמה אל החומר" בגימטריא שב"ת. הנה אמרו רז"ל: גוי ששבת חייב מיתה (סנהדרין נח ב). נראה לי לפרש הטעם בזה, דהנה כל ימי השבוע בהעריך אותם עם יום (בראשית רבה י, ט): מה היה העולם חסר? מנוחה, באת שבת באת מנוחה. ומהראוי להתבונן בדבריהם, הלא מנוחה הוא העדר המלאכה ואיך יתואר לומר עליו מלאכה? ואם כן, אכתי הקושיא במקומה עומדת, ביום הששי מיבעיא ליה.
אבל מובן הדבר על פי הנ"ל, והוא מבואר בדברי קדמונינו הקדושים הלא בספרתם, כשברא הקב"ה את עולמו בששת ימים היה הכל כחומר בלא צורה, וברא אחר כך את יום השבת קודש הוא צורה (היינו הנשמה) אל החומר, וקיבלו כל הנבראים צורה, והוא כמו נשמה אל הגוף (עיין באור החיים בפסוק "ויכולו השמים"), וזהו שאמרו רז"ל: "באת שבת באת מנוחה", כי היה העולם חסר מנוחה הוא הצורה, כי השעבוד והעבודה יכונה לחומר, ומנוחה יכונה לצורה (עיין בספרי הרב הגדול בעל גור אריה). ובבוא אחר כך יום השבת, נשלם מלאכת העולם היינו הצורה ונשמת העולם. וכן הוא תמיד הסדר, שהחומר קודם לצורה והצורה באה באחרונה:
וכן הוא באיכות מבחר בריאת הנפש בזה העולם, הוא המין האנושי. הנה כל האומות הם החומר (כמה דאת אמר: "שבו לכם פה עם החמור", עם הדומה לחמור (יבמות סב א)), וישראל עם קרובו הם הצורה, ועל כן תמצא שנתהווה אומה ישראלית אחר כל האומות, כמשפט הצורה הבאה אחר החומר. והנה נתן השם יתברך את השבת שהוא צורת הזמן לישראל עם קרובו שהם צורת הנפש, מה שאין כן לאומות שהם החומר, אין להם שייכות לצורה. והנה כמו החומר ברצותו לקרב את עצמו למקום מובדל ממנו - מתבטל, דהיינו כמו האדם בעולם הזה, בהגיע זמן הילוכו לעולם-הרוחני-מובדל, הנה יכונה אצלו מיתה, כי הגוף חומריי אינו יכול לעלות למקום רוחניי. כמו כן האומות -- חומריים כולם -- ברצותם לשבות, יגיע עדיהם המיתה והביטול. ושמור עיקרי הענינים הללו כי הם עיקרים גדולים עדות לישראל אשר הם צורת העולם כולו. והפליגו חז"ל עוד לומר דגוי ששבת חייב מיתה אפילו בשבתו בשני בשבת (סנהדרין נח ב), דכיון שהם חומריים והמנוחה הוא מצד הצורה, הנה החומר ברצותו להגיע למעלת הצורה שהוא מנוחה יחוייב לו הביטול:
בהבינך כל הדברים האלה, תבין שבת נקרא קודש (שמות לא יד) הוא דבר נבדל, וישראל נקראו קודש, "ואבדיל אתכם מן העמים" (ויקרא כ כו), על כן למוצאי שבת אנו מבדילין "המבדיל בין קודש לחול בין אור לחושך בין ישראל לעמים". ותבין ביותר הדבר מן הבדלת אור מן החושך, דהנה בית מלא חושך, בהגיע לתוכו מעט אור, הנה החשך נתבטל לא יוודע מקומו איו -- כן מתבטל החומר נגד הצורה. הבן הדבר. והנה "קדש ישראל לי"י", על כן "כל אוכליו יאשמו" (ירמיהו ב ג), מתבטלים. וראיתי לאנשי מעשה שהיו נזהרים מליתן ממאכלי שבת לגוים, ונכון הוא במקום שאפשר להיזהר, ובמקום שאי אפשר הנה יתקיים בזה כל אוכליו יאשמו. וזאת תהיה כוונת כל מכוין, מאכלי שבת המה סם חיים לישראל וההיפך לשונאיהם, הבן:
ומעתה תבין הרמז, שב"ת בגימטריא "הוא הנשמה אל החומר", והוא שיסדו אנשי כנסת הגדולה [במוסף לשבת]: "טועמיה חיים זכו", כמו הנשמה המחיה את החומר. והוא הנרצה לרז"ל, שנקנסה מיתה לאדם הראשון בנטותו אחר החומר, ובאת שבת שהיא הנשמה המחיה את החומר והגין עליו, פתח ואמר: "מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לי"י" וכו', הבן הדברים ועוד יתבאר אם ירצה ה':
יג
[עריכה]שבת. ו' פעמים מלא"ך הוי"ה ו' פעמים מלא"ך הוי"ה שווה 702 בגימטריא שב"ת. יתבאר הדבר על פי מה שאמרו רז"ל בתיקוני זהר [כ"ד ע"ב]: בראשי"ת – יר"א שב"ת; מן שמירת השבת כראוי – יגיע היראה לשומריה בכל ששת ימי החול. (ותראה בסגולת השבת ליראה, מה שאמרו רז"ל ירושלמי דמאי ט"ז ע"ב: אפילו עם הארץ, אימת שבת עליו). והנה ביראים כתיב: "חונה מלאך הוי"ה סביב ליראיו" (תהלים לד ח). וכיון שמן שמירת השבת תבא לאדם היראה בכל ששת ימי החול, ומלאך הוי"ה חונה סביבם בכל יום כיון שהם יראים, על כן שב"ת בגימטריא ו' פעמים מלא"ך הוי"ה, פרפראות לחכמה:
[בכתי"ק וכן בכת"י המעתיק נסתיים כאן מאמר א' ומתחיל מאמר ב', אבל בכל הדפוסים נמצא המשך עד אות כ"ג]:
יד
[עריכה]שב"ת בגימטריא לשו"ן מעו"ר: "ושמרו בני ישראל את השבת לעשות וכו' ברית עולם" (שמות לא טז). נראה לפרש, ברית הנברא בעולם (עיין בספר יצירה) ברית הלשון וברית המעור. והנה נראה לפרש, דבשמירת שבת מתקנים מה שפוגמים חס ושלום בברית הלשון ובברית המעור, ועל כן שב"ת בגימטריא לשו"ן מעו"ר. על כן ביותר צריכים ליזהר בשבת מלדבר דבר בטל, רק דברי תורה, לתיקון ברית הלשון. וכן מצות עונה בשבת בקדושה -- "אשר פריו יתן בעתו" זה עונת תלמידי חכמים בליל שבת (כתובות סב ב), והוא תיקון ברית המעור:
טו
[עריכה]וכיון שבא המקרא הזה לידינו, נימא ביה מילתא: "אשר פריו יתן בעתו" (תהלים א ג) דרשו חז"ל מיניה עונת תלמידי חכמים בשבת (כתובות סב ב, מהראוי להתבונן, מהיכן נרמז בכאן שבת דייקא? והנראה, כבר ידעת שהמילוי הוא בחינת נוקבא מקבל מן עיקר האות. והנה המילוי של אותיות שב"ת הם י"ן י"ת ו' בגימטריא עת"ו. וזהו שדרשו: אשר פריו יתן בעת"ו זה שבת, הבן הדבר:
טז
[עריכה]מהו שבת? שמא דקודשא בריך הוא [זוה"ק ח"ב פ"ח ע"ב]. שב"ת בגימטריא אדנ"י במילוי הוא תרע"א[4] (דמלכא, תרע בית דינ"א), ושם א"ל -- טיפת החסד הנמשך אליה מן המשפיע, ועל ידי כך מתמלאת פרי בטנה. וכבר כתבנו (להלן מאמר ד' אות א') ביחוד לקידוש היום כוונת יום הששי ויכלו השמים, ראשי תיבות שם הוי"ה, וסופי תיבות א"ל אדנ"י, עייין שם ותבין, על כן שב"ת בגימטריא א"ל תרע"א:
טו"ב
[עריכה]נעמי אמרה לרות, כשאמרה לה רות: "שם האיש אשר עשיתי עמו היום בועז" (רות ב יט), אמרה לה: "טוב בתי" וכו', ואחר כך אמרה לה: "הלא אבקש לך מנוח אשר ייטב לך" (שימשיך לך הטו"ב בחינת יסוד צדיק). והנה בועז אמר לה: "אם יגאלך טו"ב יגאל, ואם לא וגאלתיך אנכי" (היינו אמשיך אני לך את הטו"ב). והנה בבוא הזמן להתייסדות העולם הזה מרכבת מלכות שמים, הנה בועז (המשפיע) המשיך טוב (דרגא דיסוד) אל רות, אמה של מלכות, (והיא בגימטריא מילוי שם אדנ"י). הנה שבת הוא יומא דיחודא [תיקוני זהר צ' ע"א], על כן שב"ת בגימטריא בע"ז טו"ב רו"ת:
ח"י
[עריכה]מהו שבת? שמא דקודשא בריך הוא, שמא דאיהו שלים מכל סטרוי [זוה"ק ח"ב פ"ח ע"ב]. יש לפרש, קודש"א ברי"ך הו"א הוי"ה אהי"ה בגימטריא שב"ת. הבן לפי זה מה שאמר: שמא דאיהו שלים מכל סטרוי, וגם בלשון הקודש היינו הקדו"ש ברו"ך הו"א הוי"ה אהי"ה בגימטריא שב"ת (עיין מה שכתבנו לעיל סימן ד' והוא כפול ואף על פי כן יש בכאן חידוש דברים):
בטו"ב
[עריכה]מהו שבת? שמא דקודשא בבריך הוא, שמא דאיהו שלים מכל סטרוי. יש לפרש, שב"ת עם הנקודות בגימטריא תשכ"ד. ידוע הוא אשר יש י"ג מילואי שמות הוי"ה במילואים שונים, והמה מכוונים נגד י"ג מדות של רחמים, לך נא ראה בספר ויקהל משה בהתחלתו (וגם המה נגד י"ב חדשי השנה עם חדש העיבור, עיין בספר ברית כהונת עולם [מאמר אילו של יצחק פרק ב']). ובזה פירשתי מה שאמר משה להשם יתברך: "הודיעני נא את דרכך" (שמות לג יג), דרכ"ך חסר, כי ביקש להודיע לו י"ג מדות של רחמים. והנה הי"ג מילואי שמות הוי"ה הנ"ל בגימטריא תשכ"ד, מנין דרכ"ך בהחשב אות כ' דמנצפ"ך ת"ק כידוע. והנה ביקש משה: "הודיעני נא את דרכך" (היינו י"ג מילואי שמות הנ"ל שהם מכוונים נגד י"ג מדות של רחמים). והנה שב"ת עם הנקודות בגימטריא תשכ"ד, מניין י"ג שמות הנ"ל. ותבין לפי זה מהו "שבת שמא דקודשא בריך הוא שמא דאיהו שלים מכל סטרוי", היינו כל הי"ג מילואים:
כ
[עריכה]שב"ת בגימטריא חל"ק שי"ב (היינו י"ב צירופי הוי"ה י"ב צירופי הוי"ה שווה 312) בר"ן (היינו י"ב צירופי אהי"ה י"ב צירופי אהי"ה שווה 252). ובזה גם כן יש לפרש: מהו שבת? שמא דקודשא בריך הוא, שמא דאיהו שלים מכל סטרוי:
כא
[עריכה]אמרו בזהר (חלק ב ר"ה ע"א; חלק ג צ"ה ע"א): שבת יומא דאורייתא, יומא דנשמתא. היינו לכולי עלמא בשבת ניתנה תורה לישראל (שבת פו ב). והנה תורת הוי"ה תמימה, כל התורה כולה הוא שמותיו של הקדוש ברוך הוא, ותלויים בשם הוי"ה שהיא כנשמה בתוך הגוף. והנה ב' תורות הם, תורה שבכתב ותורה שבעל פה. תורה שבכתב הוא שם הוי"ה [זוה"ק ח"ב קס"א ע"ב], ותורה שבעל פה שם אדנ"י, דינא דמלכותא, מלכות פ"ה ותורה שבעל פה קרינן לה [תיקו"ז י"ז ע"א]. וכיון שהשבת הוא יומא דאורייתא (תורה), יומא דנשמתא (נשמת התורה הוי"ה אדנ"י), על כן שב"ת בגימטריא הוי"ה אדנ"י תור"ה, הבן:
כב
[עריכה]מהו שבת? שמא דקודשא בריך הוא, שמא דאיהו שלים מכל סטרוי. יש לפרש, שב"ת במספר קטן בגימטריא ט', כמו אמ"ת שהוא חותמו של הקדוש ברוך הוא (שבת נה א). וכמו הד' שמות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, עיין במאמר ט סימן י"ב ותבין, כי שם ביארתי:
כג
[עריכה]עיין מה שכתבתי במאמרי חדש סיון מאמר א אות ט, והנה לכולי עלמא בשבת ניתנה תורה לישראל (שבת פו ב) בחודש סיון דייקא במזל תאומים (עיין מה שכתבנו שם). והנה נרמז הדבר במספר שבת (יומא דאורייתא), שב"ת בגימטריא בסיו"ן מז"ל תאומי"ם: