ביאור:תוספתא/מגילה/ב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תּוֹסֶפְתָּא מַסֶּכֶת מְגִלָּה פֶּרֶק ב

קריאת המגילה

(א)
הַקּוֹרֵא אֶת הַמְּגִלָּה לְמַפְרֵעַ - לֹא יָצָא.

ראו משנה ב, א. לעניין קריאת שמע ראו ברכות ב, ג. וראו גם תוספתא ברכות ב, ד.
הלכות ב-ג מבארות את עניין "למפרע".

וְכֵן בַּהַלֵּל, וְכֵן בַּתְּפִלָּה, וְכֵן בְּקִרְיַת שְׁמַע.

(ב)

הַקּוֹרֵא אֶת הַמְּגִלָּה, טָעָה וְהִשְׁמִיט בָּהּ פָּסוּק,
לֹא יַחְזֹר וַיִּקְרָא אוֹתוֹ הַפָּסוּק בִּפְנֵי עַצְמוֹ,
אֶלָּא מַתְחִיל מֵאוֹתוֹ הַפָּסוּק וְגוֹמֵר עַד סוֹף.
וְכֵן בַּהַלֵּל, וְכֵן בַּתְּפִלָּה, וְכֵן בְּקִרְיַת שְׁמַע.

(ג)

נִכְנַס לְבֵית הַכְּנֶסֶת וּמְצָאָן שֶׁקָּרְאוּ חֶצְיָהּ, וְגָמַר עִמָּהֶן,
לֹא יַחְזֹר וַיִּקְרָא מֵרֹאשָׁהּ וְעַד אוֹתוֹ מָקוֹם,
אֶלָּא מַתְחִיל מֵרֹאשָׁהּ וְגוֹמֵר עַד סוֹף.
וְכֵן בַּהַלֵּל וְכֵן בַּתְּפִלָּה וְכֵן בְּקִרְיַת שְׁמַע.

(ד)
קְרָאָהּ בַּלַּיְלָה - לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ.

המנהג היה לקרוא את המגילה רק ביום, ולא כמנהגנו לקרוא אותה פעמיים. ר' יוחנן קרא בלילה כי ביום היה מסוכן לקרוא אותה.
בהלכות ד-ה לומדים את הלכות הקריאה ממעשים שהיו.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: מַעֲשֶׂה בְרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי, שֶׁקְּרָאָהּ בְּצִפּוֹרִי בַלַּיְלָה.
אָמַר לוֹ: אֵין שָׁעַת סַכָּנָה רְאָיָה.

(ה)
קְרָאָהּ עַל פֶּה - לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ.

קריאה בעל פה – ראו משנה ב, א.
קריאה מיושב – ראו משנה ד, א.

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לְעָזָר: מַעֲשֶׂה בְרַבִּי מֵאִיר, שֶׁהָלַךְ לְאַסְיָא לְעַבֵּר אֶת הַשָּׁנָה,
וְלֹא מָצָא שָׁם מְגִלָּה כְתֻבָּה עִבְרִית. כְּתָבָהּ מִפִּיו, וְחָזַר וּקְרָאָהּ מִתּוֹכָהּ. למרות שידע את המגילה בעל פה הקפיד ר' מאיר לכתוב אותה כדי לא לקרוא אותה בעל פה.
קְרָאָהּ בֵּין עוֹמֵד, בֵּין יוֹשֵׁב, בֵּין מֻטֶּה, בֵּין שֶׁהֶעֱמִיד לָהּ תֻּרְגְּמָן,
בֵּין שֶׁבֵּרַךְ לְפָנֶיהָ, וּבֵין שֶׁבֵּרַךְ לְאַחֲרֶיהָ, לְאַחֲרֶיהָ, וְלֹא בֵרַךְ לְפָנֶיהָ,
לֹא בֵרַךְ לֹא לְפָנֶיהָ וְלֹא לְאַחֲרֶיהָ - יָצָא.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לְעָזָר: מַעֲשֶׂה בְרַבִּי מֵאִיר,
שֶׁקְּרָאָהּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בְּטִבְעוֹן מְיֻשָּׁב, וְהָיוּ בְנֵי הַכְּנֶסֶת יוֹשְׁבִין.
כֵּיוָן שֶׁגְּמָרָהּ - נְתָנָהּ לְאַחֵר, וּבֵרַךְ עָלֶיהָ.

(ו)
קְרָאָהּ בְּלַעַז - הַלָּעוֹזוֹת יוֹצְאִין יְדֵי חוֹבָתָן.

אם היתה כתובה אשורית ניתן לקרוא תרגום סימולטני בלי לקרוא את הכתוב כלל, בתנאי שהשומעים מבינים לועזית. אבל קריאה בעברית מוציאה אפילו מי שאינו מבין את השפה. וראו משנה ב, א-ב.

קְרָאָהּ אַשּׁוּרִית - שׁוֹמְעִין וְשֶׁאֵין שׁוֹמְעִין יוֹצְאִין יְדֵי חוֹבָתָן.
לְעוֹלָם אֵין יוֹצְאִין יְדֵי חוֹבָתָן, עַד שֶׁתְּהֵא כְתוּבָה אַשּׁוּרִית, בְּלָשׁוֹן עִבְרִי, עַל הַסֵּפֶר, בַּדְּיוֹ.

(ז)
הַכֹּל חַיָּבִין בִּקְרִיאַת מְגִלָּה: כֹּהֲנִים, לְוִיִּם, וְיִשְׂרָאֵל,

השוו משנה ב, ד: שם פוטרים רק חרש שוטה וקטן, ולא נשים ועבדים כמו בתוספתא.

גֵּרִים, וַעֲבָדִים מְשֻׁחְרָרִין, חֲלָלִים, נְתִינִים, וּמַמְזֵרִים,
סְרִיס אָדָם, סְרִיס חַמָּה, פְּצוּעַ דַּכָּא, וּכְרוּת שָׁפְכָה,
כֻּלָּן חַיָּבִין, וּמוֹצִיאִין אֶת הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן.
טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס חַיָּבִין, וְאֵין מוֹצִיאִין אֶת הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן.
אַנְדְּרוֹגִינוֹס מוֹצִיא אֶת מִינוֹ, וְאֵינוֹ מוֹצִיא אֶת שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ.
טוּמְטוּם אֵינוֹ מוֹצִיא לֹא אֶת מִינוֹ וְלֹא אֶת שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ.
נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים פְּטוּרִין, וְאֵין מוֹצִיאִין אֶת הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן.

(ח)
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: קָטָן הָיִיתִי, וּקְרִיתִיהָ לִפְנֵי רַבִּי טַרְפוֹן בְּלוֹד, וְקִבְּלַנִי.

ר' יהודה ואחריו רבי חולקים על פטור הקטן מקריאת המגילה, ואחריהם נקבעה הלכה כדבריהם. וראו גם משנה ב, ד.

אָמַר רַבִּי: קָטָן הָיִיתִי, וּקְרִיתִיהָ לִפְנֵי רַבִּי יְהוּדָה בְּאוּשָׁה,
וְהָיוּ שָׁם זְקֵנִים, וְלֹא אָמַר אֶחָד מֵהֶן דָּבָר.
אָמְרוּ לוֹ: אֵין מְבִיאִין רְאָיָה מִן הַמַּתִּיר.
מִכָּן וְאֵילָךְ, הֻנְהֲגוּ קְטַנִּים שֶׁיְּהוּ קוֹרִין אוֹתָהּ לָרַבִּים.

(ט)
מִצְוַת מְגִלָּה - מִתְּחִלָּתָהּ וְעַד סוֹפָהּ. דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

ראו משנה ב, ג. לעיל הלכה ג סתומה כר' מאיר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מֵ"אִישׁ יְהוּדִי". רַבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: מֵ"אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה".
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לְעָזָר אוֹמֵר: מִ"בַּלַּיְלָה הַהוּא".
אֲבָל הַכֹּל מוֹדִים שֶׁמִּצְוָתָהּ לִגְמֹר עַד סוֹף.

היום והלילה ומקרא מגילה

(י)
כָּל יוֹם הֶנֶף אָסוּר בֶּחָדָשׁ. כָּל יוֹם הַשְּׁבִיעִי חַיָּב בַּסֻּכָּה.

מצוות היום המנויות כאן, חוץ מנטילת לולב, חסרות במשנה ב, ה. וראו מנחות י, ה, (דעת ר' יהודה) סוכה ד, ח, וספרא יולדת פרק א ג.
לגבי מצוות הלילה ראו במשנה שם, וראו גם מנחות י, ג וכן ברכות א, א.

וְכָל יוֹם הַשְּׁבִיעִי כָּשֵׁר לַלּוּלָב. כָּל יוֹם הַשְּׁמִינִי כָּשֵׁר לַמִּילָה.
וְכָל הַלַּיְלָה כָּשֵׁר לִקְצִירַת הָעֹמֶר, וּלְהַקְטִיר חֲלָבִים וְאֵבָרִים
זֶה הַכְּלָל: כָּל שֶׁמִּצְוָתוֹ בַיּוֹם - כָּשֵׁר כָּל הַיּוֹם,
וְדָבָר שֶׁמִּצְוָתוֹ בַלַּיְלָה - כָּשֵׁר כָּל הַלַּיְלָה.

(יא)
וְאֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶן מִשֵּׁם נוֹתָר, וְאֵין מַחֲשָׁבָה פוֹסֶלֶת בָּהֶן - עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר.

השלמה לגבי הקטר חלבים ואיברים.

מכירת רכוש בית הכנסת

(יב)
רַבִּי מְנַחֵם בֵּי רַבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: בְּנֵי הַכְּנֶסֶת שמכרו את בית הכנסת לֹא יִקְחוּ אֶת הָרְחָבָה. הרחוב שלפני בית הכנסת

למרות שמתפללים ברחבה בתעניות אין לה קדושה כמו בית הכנסת, וראו גם משנה ג, א. לדעת ר' יהודה ראו שם משנה ב.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: בַּמֵּי דְּבָרִים אֲמוּרִים?
בִּזְמַן שֶׁלֹּא הִתְנוּ עִמָּהֶן פַּרְנְסֵי אוֹתָהּ הָעִיר,
אֲבָל אִם הִתְנוּ עִמָּהֶן פַּרְנְסֵי אוֹתָהּ הָעִיר - מְשַׁנִּין אוֹתָהּ לְכָל דָּבָר שֶׁיִּרְצוּ.

(יג)
הָעוֹשֶׂה תֵּבָה וּמִטְפָּחוֹת לַסֵּפֶר,

המטרה שלשמה נעשו התיבה והמטפחות אינה מחייבת, אלא אם שימשו לספרי תורה בפועל.
אם המטפחת היא רכוש היחיד וניתנה בהשאלה – הוא יכול לחזור ולהשתמש בה.

עַד שֶׁלֹּא נִשְׁתַּמַּשׁ בָּהֶן גָּבוֹהַּ - רַשַּׁי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן הֶדְיוֹט,
וּמִשֶּׁנִּשְׁתַּמַּשׁ בָּהֶן גָּבוֹהַּ - אֵין רַשַּׁי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן הֶדְיוֹט.
אֲבָל מַשְׁאִיל אָדָם מִטְפַּחְתּוֹ לַסֵּפֶר, וְחוֹזֵר וְלוֹקְחָהּ מִמֶּנּוּ.
מִטְפְּחוֹת סְפָרִים, מְשַׁנִּין אוֹתָן מִסְּפָרִים לִסְפָרִים, אֲבָל לֹא לִדְבָרִים אֲחֵרִים.

(יד)
הָעוֹשֶׂה מְנוֹרָה וְנֵר לְבֵית הַכְּנֶסֶת,

נשתקע שם הבעלים – לא כתוב עליהם שם התורם, ונשתכח. הברייתא היא המשך של הקודמת, שהתירה להעביר מטפחת מספר לספר.

עַד שֶׁלֹּא נִשְׁתַּקַּע שֵׁם הַבְּעָלִים מֵהֶן - אֵין רַשַּׁי לְשַׁנּוֹתָן לְדָבָר אַחֵר; לדבר מצווה אחרת
מִשֶּׁנִּשְׁתַּקַּע שֵׁם הַבְּעָלִים מֵהֶן - רַשַּׁי לְשַׁנּוֹתָן לְדָבָר אַחֵר.

(טו)
יָחִיד שֶׁפָּסַק צְדָקָה בְּעִירוֹ - נוֹתְנָהּ לַעֲנִיֵּי עִירוֹ;

הגבלת כוחו של התורם לכוון את כספי התרומה.

בְּעִיר אַחֶרֶת - נוֹתְנָהּ לַעֲנִיֵּי עִיר אַחֶרֶת.
הַפַּרְנָסִין שֶׁפָּסְקוּ צְדָקָה בְּעִירָן - נוֹתְנָהּ לַעֲנִיֵּי עִירָן;
בְּעִיר אַחֶרֶת - נוֹתְנִין אוֹתָהּ לַעֲנִיֵּי עִיר אַחֶרֶת.
הַפּוֹסֵק צְדָקָה, עַד שֶׁלֹּא זָכוּ בָּהּ הַפַּרְנָסִין - רַשַּׁי לְשַׁנּוֹתָהּ לְדָבָר אַחֵר;
מִשֶּׁזָּכוּ בָהּ הַפַּרְנָסִין - אֵין רַשַּׁי לְשַׁנּוֹתָהּ לְדָבָר אַחֵר, אֶלָּא מִדַּעְתָּן.

(טז)

גּוֹי שֶׁהִקְדִּישׁ קוֹרָה לְבֵית הַכְּנֶסֶת, וְכָתוּב עָלָיו "לְשֵׁם" - בּוֹדְקִין אוֹתוֹ:

אִם אָמַר "לְשֵׁם הֶקְדֵּשׁ נָדַרְתִּי"- גּוֹנְזִין אוֹתוֹ,

הגוי הקדיש קורה שעליה כתוב שם המפורש. אם הקדיש אותה למקדש – אין להשתמש בה. אם לבית הכנסת – יש לקלף את השם וניתן להשתמש בה.
דין הכלים כדין המטפחות, ראו לעיל הלכה יג, אבל במקדש אין משתמשים בכלי הדיוט, אלא מוכרים אותם ומשתמשים בכספים, וראו מכילתא בחדש יא.
אבני היכל וכו' - השוו מכבים א ד מה.

וְאִם אָמַר "לְשׁוּם בֵּית הַכְּנֶסֶת נָדַרְתִּי" - גּוֹרְרִין מְקוֹם הַשֵּׁם, וְגוֹנְזִין אוֹתוֹ,
וּמִשְׁתַּמְּשִׁין בַּמּוֹתָר.
כְּלִי גָּבוֹהַּ, עַד שֶׁלֹּא נִשְׁתַּמַּשׁ בָּהֶן גָּבוֹהַּ - רַשַּׁי לִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן הֶדְיוֹט;
מִשֶּׁנִּשְׁתַּמַּשׁ בָּהֶן גָּבוֹהַּ - אֵין רַשַּׁי לִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן הֶדְיוֹט.
וְכֵלִים שֶׁנֶּעֱשׂוּ מִתְּחִלָּתָן לַהֶדְיוֹט - אֵין עוֹשִׂין אוֹתָן לַגָּבוֹהַּ.
אֲבָנִים וְקוֹרוֹת שֶׁחֲצָבָן מִתְּחִלָּה לְבֵית הַכְּנֶסֶת - אֵין בּוֹנִין אוֹתָן בְּהַר הַבַּיִת.
אַבְנֵי הֵיכָל וַעֲזָרוֹת שֶׁנִּפְגְּמוּ וְשֶׁנִּגְמְמוּ - אֵין לָהֶן פִּדָּיוֹן וּטְעוּנִין גְּנִיזָה.

(יז)
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: מַעֲשֶׂה בְרַבִּי לְעָזָר בֵּי רַבִּי צָדוֹק,

ראו משנה ג, ב. לדעת ר' יהודה אם מכרו את בית הכנסת ושמו אינו "בית כנסת" יכול הקונה לעשות בו כחפצו.

שֶׁלָּקַח בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁלְּאַלֶכְּסַנְדְּרִיִּים שֶׁהָיְתָה בִּירוּשָׁלַיִם, וְהָיָה עוֹשֶׂה בָּהּ כָּל חֶפְצוֹ.
לֹא אָסְרוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא יְהֵא שֵׁם הָרִאשׁוֹן קָרוּי עָלָיו.

(יח)
בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת - אֵין נוֹהֲגִין בָּהֶן קַלּוּת רֹאשׁ.

ראו משנה ג, ג.

לֹא יִכָּנֵס בָּהֶן בַּחַמָּה מִפְּנֵי הַחַמָּה, וּבַצִּנָּה מִפְּנֵי הַצִּנָּה, וּבַגְּשָׁמִים מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים,
וְאֵין אוֹכְלִין בָּהֶן וְאֵין שׁוֹתִין בָּהֶן, וְאֵין יְשֵׁנִין בָּהֶן, וְאֵין מְטַיֵּלין בָּהֶן, וְאֵין נֵאוֹתִין בָּהֶן,
אֲבָל קוֹרִין וְשוֹנִין וְדוֹרְשִׁין בָּהֶן. הֶסְפֵּד שֶׁלָּרַבִּים יֻסְפַּד בָּהֶן.
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: בַּמֵּי דְבָרִים אֲמוּרִים? בְּיִשּׁוּבָן,
אֲבָל בְּחָרְבָּנָן - מַנִּיחִין אוֹתָן, וּמְגַדְּלִין בָּהֶן עֲשָׂבִים מִפְּנֵי עַגְמוּת נֶפֶשׁ.