ביאור:שמע ישראל
 |
שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה. דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים. |
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
שמע ישראל
[עריכה]|
בספר דברים, פרשת פרשת עקב |
- שְׁמַע, יִשְׂרָאֵל: י"י אֱלוהֵינוּ, י"י אֶחָד.
(בלחש: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד")
וְאָהַבְתָּ, אֵת י"י אֱלהֶיךָ, בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ, וּבְכָל מְאדֶךָ. וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר אָנכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, עַל לְבָבֶךָ. וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ, וְדִבַּרְתָּ בָּם, בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ, וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ, וְהָיוּ לְטוטָפת בֵּין עֵינֶיךָ. וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ, וּבִשְׁעָרֶיךָ.
וְהָיָה אִם שָׁמעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְותַי, אֲשֶׁר אָנכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם, לְאַהֲבָה אֶת י"י אֱלהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ, בְּכָל לְבַבְכֶם, וּבְכָל נַפְשְׁכֶם. וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ, יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ; וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ, וְתִירושְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ. וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ, וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ.
הִשָּׁמְרוּ לָכֶם, פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם, וְסַרְתֶּם, וַעֲבַדְתֶּם אֱלוהִים אֲחֵרִים, וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם. וְחָרָה אַף י"י בָּכֶם, וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלא יִהְיֶה מָטָר, וְהָאֲדָמָה לא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ; וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטּובָה, אֲשֶׁר י"י נותֵן לָכֶם.
וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם; וּקְשַׁרְתֶּם אתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם, וְהָיוּ לְטוֹטָפות בֵּין עֵינֵיכֶם. וְלִמַּדְתֶּם אתָם אֶת בְּנֵיכֶם, לְדַבֵּר בָּם, בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ, וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ.
וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ, וּבִשְׁעָרֶיךָ. לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם, וִימֵי בְנֵיכֶם, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע י"י לַאֲבתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם, כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ.
וַיּאמֶר י"י אֶל משֶׁה לֵּאמר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם, לְדורֹתָם, וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת. וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת, וּרְאִיתֶם אותוֹ, וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוות י"י, וַעֲשִׂיתֶם אתָם; וְלא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם, וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם, אֲשֶׁר אַתֶּם זנִים אַחֲרֵיהֶם. לְמַעַן תִּזְכְּרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְווֹתָי, וִהְיִיתֶם קְדשִׁים לֵאלהֵיכֶם. אֲנִי י"י אֱלהֵיכֶם, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלהִים: אֲנִי י"י אֱלהֵיכֶם. (אמת)
(מנהג עדות המזרח לחזור ולומר: י"י אֱלהֵיכֶם אמת)
הלכות קריאת שמע ומנהגיו
[עריכה]|
(ברכת יעקב בפרשת ויחי) וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר: הֵאָסְפוּ, וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ בְּנֵי יַעֲקֹב וְשִׁמְעוּ אֶל יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם... (אותיות פסוק זה כוללות ברוך שם כבוד מלכותו לעולם נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטָנִים: פְּטוּרִין - מִקְּרִיאַת שְׁמַע וּמִן הַתְּפִילִין, וְחֲיָבִין - בִּתפִלָה וּבִמְזוּזָה וּבְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן (משנה, פרק מי שמֵתוֹ (ברכות)) בעניין חבישת תפילין בעת אמירת קריאת שמע: וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻקָּה הַזֹּאת לְמוֹעֲדָהּ מִיָּמִים יָמִימָה (בשלח, פרשיית קדש (הפרשייה הראשונה בתפילין))
מִיָּמִים - ולא כל ימים: פרט לשבתות וימים טובים. - דברי ר' יוסי הגלילי... תניא רבי עקיבא אומר: "יכול יניח אדם תפילין בשבתות ובימים טובים? תלמוד לומר: והיה לאות על ידך ולטוטפת בין עיניך (וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ - שם, סוף הפרשיה ) - יצאו שבתות וימים טובים שהן גופן אות'. רש"י: שהן עצמן אות בין הקב"ה לישראל דכתיב - כי אות היא וגו' (אַךְ - אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ, כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם, לָדַעַת: כִּי אֲנִי, ה', מְקַדִּשְׁכֶם! - פרשת תרומה) הנוצרים צינזרו את התלמוד הבבלי שהורשה לדפוס באירופה, אך בתימן, בגניזה הקהירית ובספריות אחדות באירופה נשתמר נוסח על פיו הנצרות נוצרה כתוצאה מהתנהגות בלתי ראויה של מיסד הדת ההיא ומשגיאה חינוכית של מורו יהושע בן פרחיה, שעשה תנועות שלא הובנו כראוי בעת קריאת שמע, מכיוון שלא יכל לדבר: דרשו חז"ל שיעקב אבינו קרא קריאת "שמע ישראל" בשעה שפגש את יוסף (ישראל הוא שמו השני של יעקב, וממלכת ישראל הגולה הם עשרת השבטים הנחשבים בני יוסף, תחת הנהגת שבטיו מנשה ואפרים.) ולא יכל לדבר באמצע קריאת שמע. זאת על פי הפסוק בפרשת ויגש: ויבך על צואריו עוד - ולמה לא נשק יעקב ליוסף? לפי שהיה קורא באותה שעה בקריאת שמע (ספר 'מדרש אגדה', ויגש)[1] ורש"י הביאו כך: האומר: ...אבל יעקב לא נפל על צוארי יוסף ולא נשקו, ואמרו רבותינו שהיה קורא את שמע. בספרות החסידית מקשרים את קריאת שמע של יעקב עם הפסוק "ויוסף ישית ידו על עיניך" בהבטחת ה' ליעקב כאשר מתברר לו בפרשת ויגש כי בנו יוסף חי והוא מצווה לרדת למצרים. |
יש לומר את קריאת שמע בבוקרו ובערבו של כל יום. חז"ל קבעו את זמניהם - בערב מ'צאת הכוכבים' ובבוקר מ'עלות השחר' (כלומר סיום החושך השחור ותחילת האור). כיום אמירתה נקבעה במסגרת תפילת שחרית ותפילת ערבית, ורבני הערים בארץ ובעולם מפרסמים לוחות עם שעות תחילה וסוף זמן קריאת שמע. בימי החול, יש לאמרו בשחרית כשהבנים עטורים תפילין וציצית, ובשבת, חגים (ולפי מנהגים אחדים גם בצומות או בימי 'חול המועד') אין חובשים תפילין בתפילת שחרית, ויום השבת עצמו נחשב "חבישת התפילין".
כמו כן יש לקרוא את קריאת שמע על המיטה לפני שהולכים לישון, ונהגו לקראו עם ברכה מיוחדת, פסוקים ופיוטים לפי המנהגים השונים.
את הפסוק הראשון "שמע ישראל" בתפילה נוהגים לומר בקול רם וכולם יחד. את האמירה 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד' אומרים בלחש, שכן אינו חלק מקריאת שמע (למעט יום כיפור, שבו 'קבלת עול מלכות שמים' היא עיקרו של יום ואז, למרות שאינו חלק מקריאת שמע הפסוק נאמר יחד ובקול רם), ואת שאר הפרשיות יש לפחות "להשמיע לאזניו".
יש לסמוך את המילה אמת לסוף קריאת שמע, כך שאומרים "ה' אלקיכם אמת", זאת על יסוד הכתוב בזכריה ובספר תהלים: במנהג עדות המזרח, בתפילה בציבור, שליח הציבור כופל את הדברים: מסיים את קריאת הפרשיות "...אני ה' אלקיכם אמת" הציבור אומר "אמת". ושליח הציבור מתחיל את הפיוט במלים: "ה' אלקיכם אמת ו...". בתפילה בציבור של קהילות אשכנז המילה אמת נאמרת. נראה ששתי המלים אמת ויציב משמשות "ברכה" או אמירת "אמן" בסיום קריאת שמע.
אסור לדבר בשעת קריאת שמע, וקיימות הלכות לגבי אמירת מילות נימוס אף למלך או לרב חשוב. חל איסור גם לענות 'אמן' או לומר מלות פיוטים עם הציבור במענה לחזן בשעת התפילה, אם האדם באמצע קריאת שמע, ובסידורים ישנם טבלאות לפי המנהגים השונים, היכן מותר לומר מה, בתלות במקומו בקריאת שמע - בפרשיה הראשונה (ואהבת), השניה (והיה אם שמוע) או השלישית (ציצית) או 'בין הפרקים'.
בכל קהילות ישראל נהגו לומר שם אדנ"י במקום השם המפורש, הן בקריאת כתבי הקודש בתורה שבכתב ושבעל פה, והן בתפילות, והוא הדין גם בקריאת שמע. בדפוסים הראשונים ובסידורים עתיקים נהגו שלא לרשום את שם ה' אלא לכתוב במקומו שתי אותיות יו"ד, עם או בלי גרשיים או נקודות עליהם. בסידורים נוסח עדות המזרח הן בכתב יד והן אלו המודפסים מזה כשלש מאות שנה נהגו לרשום את השם המפורש ולכתוב בתוך האות ה"א האחרונה את שם אדנ"י - שהוא הנאמר במקום שם הוי"ה - השם המפורש. בקהילות אשכנז, וכיום בכל הקהילות שומרות המצוות, נוהגים שלא לומר גם את שם אדנ"י אלא בשעת התפילה, ואילו בשעת לימוד או התייחסות לנאמר בפסוקים או בסידור נוהגים כיום לומר "השם", זאת על המובן ממקורות שונים בתורה וכפי שנאמר לנו בעשרת הדברות: "לא תשא את שם ה' Lהיך לשוא". אמנם בכתב יד קבלי בן כארבע מאות שנה של סידור מקהילת יאמפולה שבמזרח אירופה על פי נוסח האר"י, נרשם השם המפורש - הוי"ה בלבד.[2]
את קריאת שמע יש לומר בשפת המקור העברית (לשון הקודש) בלבד, וחובה ללמוד ולהבין את פירוש המלים. הלכה זו נקבעה בימינו בעקבות מאמרו של רבי שמשון רפאל הירש בספרו חורב, ובעקבותיו כל הפוסקים אחריו, מאחר שההיתר המקורי עמד לשמש את תנועת ההשכלה כצעד ראשון לקראת עזיבת היהודים את מסורותיהם, בגרמניה ובאירופה המערבית, טרם מלחמת העולם הראשונה, וכן משום שתרגומו המדוייק של הפרשיות עמד בספק.
אופן קריאת הפסוק הראשון, קצב קריאת המילים והטעמתם חשוב ביותר:
א. יש לקרוא את שמע לפי צמדי המלים הבאים: (א) שמע ישראל! (ב) ה' Lהינו! (ג) ה' אחד!
יצוין שחז"ל הדגישו זאת על מנת להוציא מדעת כת המינים שקראו את הפסוק לפי אמונת ההבל שלהם באלוהים אחרים: ה' א' ה' - אחד.
ב. יש לקרוא את המילה אחד באריכות, כשמאריכים ואומרים את החי"ת והדל"ת כל אחת כפי הזמן שבדרך כלל אומרים את המילה "אחד". יש האומרים שמן המובחר לומר בחי"ת גרונית, גם לאלו מתפוצות אשכנז (אירופה) שאיבדו את היגויה זה.
ג. יש להדגיש את האות האחרונה דל"ת במילה אחד. הנוהגים לאומרה בביטויה המקורי כתימנים (כמו שדוברי האנגלית הוגים את המילה the) צריכים להאריך את השמעת האות. זאת, לפי חז"ל, על מנת להדגיש שלא מדובר בקריאת המילה "אחר". גם בספרי התורה אות זו נכתבת באות גדולה יותר. סיפור מות הגיבורים של רבי עקיבא מסתיים בהארכת אמירת אחד ובביטוי "יצאה נשמתו באחד". (וראו להלן בעניין מסירות הנפש)
בשאר הקריאה יש להקפיד לומר מילה מילה, ולהפסיק (כלומר לעצור לרגע בין מילה למילה) בין מילים שבהם המילה השניה מתחילה באות דומה או באות אל"ף, על מנת שלא להצמיד את המילים ולומר אחרת מהכתוב. לדוגמה: הלמ"ד של "בכל לבבך" עלולה 'להיבלע' ולהשמע כך: "בְּכֹה לבבך", וכן "ולמדתם אתם את..." עלול להיאמר "ולמדת מותה מת...", או: "תשמעו אל מצותי" בהגיה אשכנזית עלול להיאמר: "תי שמואל מצותי". בסידורים חדשים המודפסים כיום, לעתים מדגשות אותיות אלו וההפסקה ביניהם באמצעות קו אנכי: "בכל | לבבך", או "ולמדתם | אֹתָם | את..."
בשחרית, בעת קריאת שמע נוהגים לאחוז בארבעת הציציות בעת אמירת המלים "מהר והבא עלינו ברכה ושלום מארבע כנפות כל הארץ", בברכת 'הבוחר בעמו ישראל' שלפני קריאת שמע, מנשקים את הציצית כשאומרים את המילה 'ציצית'. לנוהגים על פי מחדשי התכלת, מביטים בציציות כל עת קריאת פרשייה זו. (וראו להלן לגבי מנהגי אחיזת הציצית נישוקה ועזיבתה, והמשמוש בתפילין)
פירוט הלכות קריאת שמע, כולל הערות הפוסקים האחרונים ניתן לראות בהלכות קריאת שמע בספר שולחן ערוך חלק: אורח חיים.
כוונות בקריאת שמע
[עריכה]לפני קריאת שמע ישראל, יש לדמיין שכל עם ישראל נמצאים יחד ואתה פונה לכל עם ישראל.
ונוהגים ישראל לכוון למסור את הנפש, כלומר להיות מוכן ליהרג, על אמונתנו בקב"ה ולמען עם ישראל עמו של הקב"ה. (על פי הכתוב 'ובכל נפשך' - ודברי חז"ל על מות רבי עקיבא. וראו להלן בעניין מסירות נפש וקריאת שמע)
הכוונה היסודית
[עריכה]|
(ירושלמי ברכות פרק ב הלכה א') סומכוס בר יוסף אומר: כל המאריך באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו בטובה. רבי ירמיה הוה מאריך סגין הרבה. מלשון שגיא. אמר ליה רבי זעירא: לית את צריך כל הכין אלו! אלא אלא מספיק זמן כדי שתמליכהו בשמים ובארץ ובד' רוחות העולם. רב - שאיל לרבי חייא רבא לרבי חיים שהיה רבו ולינא חמי לרבי והאם ראיתו את רבי (יהודה הנשיא) מקבל עליו עול מלכות שמים? אמר ליה: כד תחמיניה בשעה שתראה אותו יהיב ידיה על אפוהי פניו? - הוא מקבל עליו עול מלכות שמים! |
"שמע ישראל!" - הנך פונה לכל עם ישראל וקורא להם לשמוע, ולך עצמך בתוכם, להבין ולקבל את מה שהנך עומד להגיד. וחז"ל קראו לכך "קבלת עול מלכות שמים".
"ה' אלוקינו!" - ה', שהוא אדון הכול - היה, הוֹוֶה ויהיה: הוא האלוקים שלנו. (וראו לגבי ביטוי זה: 'היה הוה ויהיה' בביאור לפיוט וכל מאמינים)
"ה' אחד!" - ה' הוא האל היחיד ואין עוד שום אלוהות מלבדו.
מי שלא כיון לפחות את הכוונה הבסיסית בפסוק ראשון של קריאת שמע ובאמירת "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", לא יצא ידי חובתו במצות קריאת שמע וחוזר וקורא שוב עם כוונה.
כוונות נוספות
[עריכה]|
תקיף - על פי הכתוב: מַה שֶּׁהָיָה? כְּבָר נִקְרָא שְׁמוֹ וְנוֹדָע: אֲשֶׁר הוּא אָדָם, וְלֹא יוּכַל לָדִין עִם שֶׁתַּקִּיף מִמֶּנּוּ! (קהלת, סוף חלק ב')
|
בכל מקום בתפילה כשמזכירים שם הוי"ה (שם ה') יש לכוון שהשם יתברך הוא "אדון הכל, היה הווה ויהיה".
וכשאומרים "אלוקינו", יש לכוון שהשם יתברך הוא "תקיף ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם".
"אחד"
כשאומרים אות אל"ף של תיבת "אחד", יש לכוון שהקב"ה הוא אחד.
וכשאומרים אות חי"ת של "אחד", יש לכוון שהקב"ה יחיד בשבעה רקיעים וכן בארץ (סה"כ שמונה, כגימאטרייה של האות ח').
וכשאומרים אות דל"ת של "אחד", יש לכוון שהשם יתברך מושל בארבע רוחות העולם (צפון, דרום, מזרח ומערב).
האות ע' של המילה "שמע" והאות ד' של המילה "אחד" נכתבות בספר תורה כאותיות גדולות, ויוצרות את המילה "עד".
כלומר, יש לכוון שאתה עד לכך שהיינו כל עם ישראל במעמד הר סיני וראינו שה' הוא אחד ואין עוד מלבדו.
הכוונה באמירת "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"
[עריכה]|
כָךְ הָיָה אוֹמֵר: אָנָּא הַשֵּׁם! עָוִיתִי פָּשַעְתִּי חָטָאתִי לְפָנֶיךָ - אֲנִי וּבֵיתִי. אָנָּא הַשֵּׁם! כַּפֶּר נָא לָעֲוֹנוֹת וְלַפְּשָׁעִים וְלַחֲטָאִים, שֶׁעָוִיתִי וְשֶׁפָּשַׁעְתִּי וְשֶׁחָטָאתִי לְפָנֶיךָ - אֲנִי וּבֵיתִי, כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת משֶׁה עַבְדֶּךָ "...כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עַלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם, לִפְנֵי ד' - תִּטְהָרוּ!". וְהֵן עוֹנִין אַחֲרָיו: "בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד". |
מיד לאחר הפסוק "שמע ישראל" יש לומר בלחש: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".
זהו ביטוי ותקנת חכמינו, חכמי ישראל, שיש לאמרו לאחר שמיעת השם המפורש. הביטוי אינו מופיע בפרשת שמע ולא בתנ"ך כולו. זאת, על אף שלמעשה כבר מתקופת בית שני לא היו אומרים את השם המפורש בעת קריאת שמע אלא שם אדנ"י.
מסופר בתלמוד מסכת פסחים (נו, א), שלפני פטירתו של יעקב אבינו, נאספו כל בניו אליו, ורצה לגלות להם את קץ הימים, ונסתלקה ממנו שכינה ולא יכל לגלות להם את הקץ. אמר לבניו: שמא יש בכם מי שאינו הגון, כאברהם שיצא ממנו ישמעאל, וכאבי יצחק שיצא ממנו עשו, ולכן איני יכול לגלות לכם את הקץ? פתחו כולם ואמרו: "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד", כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד. באותה שעה פתח יעקב ואמר: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". אמרו חז"ל: ומה נעשה אנחנו? נאמר משפט זה, והרי לא נכתב בפרשה. לא נאמר אותו, והרי יעקב אבינו ע"ה אמרו. לפיכך תיקנו לאומרו בלחש. פסוק זה נחשב כהמשך לקבלת עול מלכות שמים שבפסוק הראשון, ולכן גם בו חובה לכוון לפירוש המילים, ואם קראו בלא כוונה צריך לחזור ולקוראו בכוונה (מ"ב סג, יב).
יש להפסיק קצת בין פסוק שמע לפסוק בשכמל"ו (ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד), וכן יפסיק קצת בין פסוק בשכמל"ו לפסוק ואהבת, וכשאומר פסוק בשכמל"ו ירכין ראשו קצת למטה בתיבת "מלכותו", ויש סוד בדבר להוריד הארה אל השכינה מלכות עקרת הבית, ואע"ג דאומרים בשכמל"ו בלחש מכל מקום ישמיע לאוזניו קצת.
כוונות והקשרים לגוף האדם
[עריכה]|
רבן גמליאל אומר: בכל יום מתפלל אדם שמונה עשרה ברכות ...רב יוסף אמר כנגד י"ח אזכרות שבקריאת שמע. אמר רבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי כנגד שמונה עשרה חוליות שבשדרה. (בבלי, פרק תפילת השחר) |
התפילה לפי חז"ל (כלומר 18 הברכות הנקראות בימינו 'עמידה' או 'שמונה עשרה') - מיוסדת על שמונה עשר אזכורי השם המפורש בפרשיות קריאת שמע. ויש המפרשים את דברי חז"ל לגבי ברכות אלו בהתאמה עם י"ח החוליות שבעמוד השדרה, שקריאת שמע גם היא מיוסדת כך.
רמ"ח תיבות (מילים) ב"שמע ישראל" כנגד(רמ"ח = 248) איברי האדם
מספר הרמ"ח תיבות בקריאת שמע הוא כך:
שש (ו') תיבות ב: "שמע ישראל", ועוד שש (ו') ב"ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", מ"ב ב"ואהבת", ע"ב של "והיה אם שמוע" עד "ושמתם", נו"ן ב "ושמתם" עד "ויאמר", ס"ט ב "ויאמר". הרי סך הכל רמ"ה ועם ג' תיבות שכופל השליח ציבור נשלמים רמ"ח תיבות.
וידוע כי במספר הרמ"ח הנזכר יש כוונות עמוקות בכל הפרטים ואי אפשר להיות נחסר אצל כל אחד ואחד ממספר הרמ"ח כלום, ולכן גם היחיד הקורא ק"ש בין בשחרית בין בערבית בין ק"ש שעל המטה צריך לכפול ג' תיבות "ה' אלהיכם אמת" כדי להשלים הרמ"ח. (בן איש חי הלכות)
התורה נותנת חיים ורפואה לעולם ולאדם, ובמיוחד קריאת שמע שכלולים בה יסודות האמונה וקיום המצוות. ואמרו חכמים, שיש בקריאת שמע רמ"ח (248) מילים, וכן בגוף האדם ישנם רמ"ח איברים, וכשאדם קורא את קריאת שמע כתיקונה, כל איבר ואיבר נוטל מילה אחת ומתרפא בה. אלא שבפועל יש בשלוש פרשיות של קריאת שמע רמ"ה (245) מילים, וכדי להשלים לרמ"ח, חוזר החזן ואומר "ה' אלוהיכם אמת", ובזה נשלמו רמ"ח מילים (זוה"ח רות צה, א). מי שמתפלל ביחידות, חסרות לו שלוש מילים, וכמה מנהגים נאמרו כיצד להשלימן. למנהג אשכנז יאמר לפני קריאת שמע "א-ל מלך נאמן". לפי השולחן ערוך, יכווןב- 15 אותיות ה-ו'שהן האותיות הראשונות של ברכת אמת ויציב (ו יציב ו נכון ו קיים ו ישר וכו'), שיש בהם רמז לשלושה שמות קדושים, והם יהיו תחליף לשלוש המילים החסרות (שו"ע ורמ"א סא, ג). למנהג רוב הספרדים, היחיד ישלימם לעצמו ויאמר במקום החזן פעם נוספת "ה' אלוהיכם אמת". ואמנם ברור שחזרת היחיד אינה חשובה כחזרת החזן, מכל מקום יש בכך תחליף מסוים. וגם מי שסיים את קריאת שמע אחר שהחזן אמר: "ה' אלוהיכם אמת", יאמר שוב "ה' אלוהיכם אמת", כדי להשלים לעצמו שלוש מילים (כה"ח סא, טו-טז).
הצמדת המילה 'אמת'
[עריכה]|
הפסוק בירמיהו אומר: ...וד' Lהִים אֱמֶת! - הוּא Lהִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם!! - מִקִּצְפּוֹ תִּרְעַשׁ הָאָרֶץ וְלֹא יָכִלוּ גוֹיִם זַעְמוֹ!... (נבואת ירמיהו: אֶל דֶּרֶךְ הַגּוֹיִם אַל תִּלְמָדוּ) ספק אמר אמת ויציב ספק לא אמר: חוזר ואומר אמת ויציב. מאי טעמא? קריאת שמע - דרבנן! אמת ויציב - דאורייתא! (בבלי, פרק 'מי שמֵתוֹ מוטל לפניו') וכבר הגיד בספר סדר היום בענין אמת ויציב, שכששלח עזרא אחר בני הגולה שלא היו עמו בבבל והיו רחוקים מירושלים, ולא רצו לעלות מהטעם הנזכר למעלה שראו שעתיד ליחרב, ואמר ששמע אנשי טוליטול"ה והקרובים אליהם, וכדי שלא יחזיקום באנשי רשע ומחוסרי אמנה חלילה - כתבו להם זה השבח של 'אמת ויציב'. (מגילת תימן, רבי יוסף צלאח) |
...וד' Lהִים אֱמֶת! - הוּא Lהִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם!! - מִקִּצְפּוֹ תִּרְעַשׁ הָאָרֶץ וְלֹא יָכִלוּ גוֹיִם זַעְמוֹ!... (נבואת ירמיהו: אֶל דֶּרֶךְ הַגּוֹיִם אַל תִּלְמָדוּ) על יסוד פסוק זה, ועל פי הכתוב "שמע ישראל" הבינו חז"ל שמצווה על היהודי לקבל עליו "עול מלכות שמים". זאת הם עושים כאשר הם מאמתים ו"מאמינים" את דברי הקריאה בפרשיות הללו, על ידי אמירת המלים "אמת ויציב!". על המילה אמת נוספו פיוטים נפרדים לבוקר ולערב. בבוקר המתחיל בנוסח: אמת ויציב ונכון וקיים וישר ואהוב וחביב ונחמד ונעים ומנורה... ולערב: אמת ואמונה כל זאת, וקיים עלינו כי הוא ה' אלקינו...
לפי מסורת יהודי תימן, פיוט 'אמת ויציב' נכתב בידי גולי בית ראשון שלא שבו בימי עזרא ונחמיה ונותרו בחוץ לארץ, על מנת לפייס את יהודי ארץ ישראל שעדיין באמונתם הם עומדים.(מגילת תימן לרבי יוסף צלאח)[3]
- "ואתם הדבקים בה' אלהיכם, חיים כולכם היום".
המילה "אתם" היא אותיות המילה "אמת". וכשמדבקים את תיבת "אמת" אל "ה' לאקיכם" (בסוף קריאת שמע, כשאומרים: "ה' אלוהיכם אמת"), בזה יושלם רמ"ח תיבות קריאת השמע ומזה יימשך לכם חיים לכולכם היום, כלומר, בכל יום ויום!
טעמים וסיבות למנהגים הקשורים בקריאת שמע
[עריכה]|
תלמוד בבלי על פרק 'משוח מלחמה' משנה א' (סוטה) משוח מלחמה בשעה שמדבר אל העם בלשון הקודש היה מדבר שנאמר: והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן... - זה כהן משוח מלחמה. ודבר אל העם... - בלשון הקודש. ...ואמר אליהם: שמע ישראל!... וגו'... מאי שנא 'שמע ישראל'? אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל - "אפילו לא קיימתם אלא קריאת שמע שחרית וערבית? אי אתם נמסרין בידם! |
- לפי חז"ל קריאת שמע מגינה על עם ישראל - שכן פרשית ההקראה של הכהן 'משוח המלחמה' העומד לפני צבאות ישראל היוצאים לקרב מתחילה אף היא במילים "שמע ישראל! (אתם קרבים היום למלחמה), וכן ממקורות שונים הבינו שקריאת שמע בעת תפילת שחרית או ערבית, ו"קריאת שמע על המיטה" מגינים באופן אישי על האדם מפני ה'מזיקים' - כלומר: מחשבות רעות וגורמי מחלה. קריאת שמע נחשבת גם אחד הדרכים להתמודדות עם תאוות החטא - היצר הרע. התלמוד הבבלי - תחילתו בהלכות קריאת שמע ('של ערבית' ואחרי כן 'של שחרית'), המצביע על חשיבות אמירתה בהלכה. כמו כן הלכות רבות נאמרו בספרות התנאית והתלמודית לגבי הלבוש הראוי, ההכנות הראויות והאפשרות לאמרהּ, כשהדבר מתנגש עם העבודה החקלאית או עם לימוד התורה או התפילה. חכמינו הדגישו גם את חשיבות ההמשכיות והרציפות של אמירתה בלא להחמיץ ולו בוקר או ערב אחד של אמירתה.
- הסיבות שנותנים יד על העיניים בזמן קריאת שמע:
- כדי שלא להסתכל בדבר אחר שמונע ממנו לכוון (לכן, חובה להשמיע את המילים של קריאת שמע ישראל בקול לעצמו).
- עיניים עצומות מדמות אדם סומא (עיוור), ולפי התורה "סומא נחשב כמת". לפיכך, על ידי עצימת העיניים זה בבחינת מיתת צדיקים, ומראה על הכוונה למסור נפש בקידוש השם.
- היחס שלנו אל הקב"ה צריך להיות בשילוב של יראה ואהבה.
- המילים אהבה ויראה, אותיותיהן מצטרפות: שתי האותיות הראשונות של המילה "יראה" ("יר") מצטרפות לשתי אותיות ראשונות של המילה "אהבה" ("אה") ויוצרות יחד את המילה "יראה". וגם שתי האותיות האחרונות של המילה "יראה" ("אה") מצטרפות לשתי אותיות אחרונות של המילה "אהבה" ("בה") ויוצרות את המילה "אהבה".
- מזה לומדים שעל ידי האחד מגיעים גם לשני. כלומר, מספיקה אהבת השם כדי להגיע ליראת השם ולהפך.
בפרשה ראשונה של שמע כתוב "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך", ואילו בפרשה שנייה כתוב רק "בכל לבבכם ובכל נפשכם" (ואין "ובכל מאודכם"). הטעם הוא: שהיחיד לפעמים הכסף שלו חשוב לו יותר מנפשו, לכן בפרשה ראשונה שהוא בלשון יחיד, יש גם "ובכל מאודך". אך בציבור לא מצוי שלציבור שלם הכסף יהיה חשוב יותר מהנפש.
אומר הבעל שם טוב הקדוש שכל הפחדים, אפילו הפחד מבעלי חיים, מגיעים לאדם ע"י הקב"ה לא בכדי להפחידו, אלא ללמדו מה זה פחד כדי שיוכל להגיע ליראת השם. לכן, מי שמכניס בעצמו בליבו יראת השם, לא יפחד משום דבר שבעולם![4]
בזמן קריאת שמע יש לאחוז את הציצית סביב הקמיצה של יד שמאל, ויש סוד עמוק בדבר. ורצוי לשים את ידו עם הציצית על הלב ויעכבם שם עד שיגיע בתפילה ל"ותורתך ודברך ישים על לבו". וינשק אותם. השם הויה רמוז בחוטי הציצית. ויש אומרים מחתים אז את שפתיו בחותם הפתיל - חותם האמת שכן חותמו של הקב"ה אמת.[5]{{הערה|1=וראו
מסירות נפש וקריאת שמע
[עריכה]|
(ברכות פרק ט' משנה ה') חיב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה, שנאמר ואהבת את ד' Lהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך. |
בפרק 'הרואה' במסכת ברכות בגמרא כלומר בדיון התלמודי על מלות הפסוק כלומר המדרש המופיע במשנה על הכתוב:: ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך, מסופר:
- בשעה שהוציאו את רבי עקיבא להריגה - זמן קריאת שמע היה. והיו סורקין את בשרו במסרקות של ברזל, והיה מקבל עליו עול מלכות שמיים.
- אמרו לו תלמידיו: רבינו! עד כאן?
- אמר להם:
- כל ימי הייתי מצטער על פסוק כלומר מדרש זה: '...בְּכָל נַפְשְׁךָ' - אפילו נוטל את נשמתך.
- אמרתי: מתי יבוא לידי ואקיימנו? ועכשיו - שבא לידי, ולא אקיימנו?!
- היה מאריך באחד עד שיצתה נשמתו באחד.
- יצתה בת קול ואמרה: אשריך עקיבא שיצתה נשמתך באחד!
בעדותו במשפט אייכמן שר"י שם רשעים - ירקב שנלכד והובא לישראל, סיפר ניצול השואה אברהם אביאל:
"- הלכנו אלף איש. - מצאת את עצמך על יד אמך? - הלכתי עם אמי, הלכנו אמא והילדים. - אמא באמצע ואתה ואחיך משני הצדדים? - כן, אני מימינה, אחי משמאלה. כך הלכנו. - מה אמרה אמא? - תגידו "שמע ישראל". נמות כיהודים. - וכל העדה הלכה ואמרה "שמע ישראל"?"
ובעדותו של יוסי קלימן:
"בראש השנה החליטו על "בלוקשפרה" (עוצר). אספו את כל הקאפו, ומסרו הוראות חמורות ביותר שמי שיעזוב את הצריף - ייהרג. כאשר החשיך התחילו להגיע מכוניות, והתחילו להעמיס את הנערים על המכוניות. שאלה: מי עשה את זה? תשובה: אני לא הייתי בחוץ, זה היה אנשי ס"ס או קאפו... הרוב היו תושבים גרמניים, והתחילו להעמיס אותם למכוניות, הזעקות היו נוראות, זעקות "שמע ישראל" זעקות "אבא, אמא" נשמעו במשך כמה שעות. כדבר הזה עוד לא שמענו באושביץ, בדרך כלל, באושביץ במשך הקיץ הובלו לתאי הגאזים מאות אלפים, אך הם לא צעקו, הם לא ידעו לאן מובילים אותם. אבל אנחנו היינו במחנה וידענו כל מה שמתרחש באושביץ."
אליהו רוזנברג בעדותו במשפט זה על היהודים המומתים בגז בטרבלינקה אמר: "אתה ראית את כל התהליך של השמדת אנשים? -ראיתי את כל התהליך... האנשים הגיעו מה"הימלשטרסה" המפורסם הזה, שהוביל ממחנה אחד למחנה שניים, הלכו בשקט. זה היה בהתחלה, בקיץ 1942. הם לא ידעו לאן הם הולכים. כשנכנסו לתאי הגאזים עמדו ליד הפתח שני אוקראינים, אחד היה איבן, והשני - ניקולאי. הם נתנו את הגז... הגאז בא ממוטור. ... הם שמו שם רופה, מין נפט, מזוט. האנשים שנכנסו האחרונים לתאי הגאזים קיבלו דקירות בגופות שלהם בכידונים, היות והאנשים האחרונים ראו כבר מה שנעשה בפנים ולא רצו להיכנס. ארבע מאות איש נכנסו לתא הגאז הקטן. הם נדחפו לבד ויצרו את הכמות המלאה של האנשים, כך שהספיקו בקושי לסגור את הדלת החיצונית של התא. כשסגרו אותם אנחנו היינו מהצד השני. אז שמענו רק צעקות "שמע ישראל", "אבא", אמא". כעבור 35 דקות הם היו מתים. שני גרמנים עמדו והקשיבו אל הנעשה בפנים. אחר-כך אמרו: "הכל ישנים" (אללס שלאפט). הם אמרו לפתוח את הדלת. פתחנו את הדלת והוצאנו את הגוויות."
וכך גם רבקה יוסלובסקה על הריגת יהודי עיירתה ליד פינסק בליטא: "שאלה: ואז חזרת לעיירה? תשובה: התחלנו אז חוזרים. פגשנו בדרך גויים אחדים. אמרו לנו: אתם יכולים כבר לחזור, הגרמנים ירו כבר בכל מי שפגעו ומצאו, והם אינם עוד. אתם יכולים לחזור. ש. וכשחזרת, נודע לך שנאספו 150 יהודים בערך, ביניהם הרב והשוחט? ת. כל "פני-העיר" וילדים מגיל 12. ש. מה עשו איתם? ת. הרבנית סיפרה לנו אחרי כן. אצלה היו עשרה ילדים והיא לא יכלה לברוח אתם. היא נשארה. היא סיפרה: כשבאו לקחת את הרב, ציוו עליו שיקח טליתו עמו. אספו את כל היהודים בככר העיירה וציוו על הרב להתעטף בטליתו ולשאת דברו בפניהם. היכו אותו, אמרו לו לרקוד, לשיר, אך הוא סירב. היכו ביהודים, הם החלו צועקים "שמע ישראל". ש. מה עשו איתם? ת. היכו יהודים אלה והריצו אותם אל בית העלמין הישן. שם היה בור לא עמוק ביותר. ש. מה עשו בהם? ת. ושם - סיפרו הגויים - אמרו ליהודים לשכב בבור וירו בהם."
בטקס בבודפשט מול הבניין ששימש במלחמת העולם השניה כמטה הגסטפו, סיפר ניצול השואה האדמו"ר מקאליב:
"אז היינו בוורשה גטו. כמה שעות לפני שיצאנו הייתי עומד לפני שרצו לזרוק אותי באש. אמרתי "שמע ישראל". אמרתי "רבונו של עולם מה יהיה לך מזה? עוד מעט אני אהיה עם האחים והאחיות שתי אחים עם משפחות שתי אחות עם משפחות חמי וחמותי - לא נשאר! אני מבטיח לך שנגיד שמע ישראל באנשים חיים! שבעים שנה אני מנסה לשלם את ההבטחה הזה שהבטחתי לרבונו של עולם, אבל לא ידענו שהגיע זמן של קין והבל...
"
בקבלה
[עריכה]ספר הזהר - פרשת ואתחנן
[עריכה]אחרי שהסביר על שני 'בתי התפילין' הקודמים (הפרשיות הנכתבות בתפילין לפני פרשיית 'שמע') מגיע לפרשיית 'שמע ישראל' ...ביתא תליתאה שמע ישראל סבא.
ואהבת את י"י אלקיך: תאנא רבי שמעון: דא הוא רזא עלאה - דישראל עלאה אתעטר בסטרא דאבא, ומאי איהו? אברהם. ואתעטר בסטרא דאימא, ומאי איהו? יצחק.
תנינן: 'ואהבת' - מאן דרחים ליה למלכא? עביד יתיר טיבו חסד עם כַּלָּא. וחסד יתירא ההוא - דאקרי חסד דאמת: דלא בעי אגר עליה אלא בגין רחימותא דמלכא דרחים ליה יתיר, וברחימותא דמלכא - תליא חסד. ועל דא - אקרי: אברהם אוהבי. ובגין דרחים ליה יתיר? אסגי חסד בעלמא!
ועד הכא: 'ואהבת' - וברחימותא תליא חסד, ודא היא ביתא תליתאה.
ביתא רביעאה: והיה אם שמוע..השמרו לכם..וחרה אף י"י: גבורה תקיפא ודינא קשיא - היא, ונפקת - מסטרא דאימא עלאה.
ותנינן: אע"ג דלית היא דינא מסטרהא, נפקא דינא גבורה עלאה. ואי תימא: והיה אם שמוע - דלאו היא דינא? לית כתרא מכל כתרי מלכא - דלא יתכליל דינא ורחמי. כל שכן גבורה - דאתכליל טב וביש.
ואלין ארבעה: נטיל לון וא"ו, ואתעטר בהו. ואלין אינון תפילין דאנח קב"ה.
תנינן: האי וא"ו סליק, ואתעטר בעטרוי, ואחיד להאי ולהאי, ואתעטר בכלהו. ועל דרך וא"ו אמצעיתא דכלא דעילא ותתא - לאחזאה חכמתא שלימתא מכל סטרוי.
כוונות האר"י
[עריכה]פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
<!- אותיות שמע ישראל אתב"ש והפסוקים הנלוים להם -->
בהקדמה לשער הכוונות לרבי חיים ויטאל בידי בנו יעקב, רשם על פי דעת האר"י, ובספר עץ חיים ציין שזו דעת האר"י אך מעולם לא הסביר את הדברים במפורש ואלו הם דברי רבי חיים ויטאל עצמו:
בענין שינוי והפרש שיש בארבע בחינות של הקריאת שמע שבכל יום - והם הקריאת-שמע (א) שאומרים בסדר הקרבנות פסוק ראשון דשמע ישראל ובשכמל"ו בלבד, (ב) וק"ש וקריאת שמע דשחרית (ג) וק"ש וקריאת שמע דערבית (ד) וק"ש וקריאת שמע שעל המטה:
הנה לקמן יתבאר ענין ק"ש דשחרית - ד'יוצר' קריאת שמע בתפילת שחרית, הנאמרת מיד אחרי ברכת 'יוצר אור', אחת משתי 'ברכות שמע שלפניה' - באורך גדול, ומשם תלמד לכל אלו הד' ק"ש. והנה שם יתבאר: כי טרם שנאמר ק"ש ד'יוצר' של שחרית הקשורה עם ברכת 'יוצר אור' הנאמרת לפניה כבר היו בזעיר אנפין כל המוחין דקטנות חוץ מן המקיף מצד אבא אחור באחור, אשר זה נכנס במלת ישראל. ואח"כ במלת אחד נכנסים המוחין דוי"ו נקודות דגדלות - לפי שכבר כל הקטנות נגמר לכנס בתחילה. ולכן אלו המוחין הנכנסים בו עתה בזו"ן זכר ונקבה במלת אחד - הם מזווג או"א אבא ואמא אשר הם המשיכו אותם המוחין מלמעלה מן החיצוניות דעתיק... כי מן הפנימיות דעתיק אי אפשר להמשיך - עד זמן ביאת הגואל בינתיים, עד שיבוא הגואל, איננו יכולים "להמשיך" במהרה בימינו אמן.
והנה הקריאת שמע דסדר הקרבנות דשחרית - הוא גרוע מן הקריאת שמע דיוצר דשחרית: לפי שבמלת ישראל נכנסים יחד פנימי דאבא ומקיף דמצד אמא דקטנות ביחד. ואח"כ במלת אחד נכנס מקיף דאבא יחד עם המוחין דתבנית:וא"ו נקודות דגדלות. ולכן אין כח באו"א אחור ואחור אז להמשיך מוחין הנזכרים על ידי זווגם - אלא מן פנימיות דאריך בלבד ולא מלמעלה דעתיק.
והקריאת שמע דערבית - גרוע מק"ש דסדר הקרבנות: כי במלת ישראל אינו נכנס בזעיר אנפין - רק אלא הפנימי דאבא דקטנות בלבד. כי המקיף דאימא כבר - היה בו בתחילה.
ובמלת אחד נכנס מקיף דאבא עם המוחין דוי"ו נקודות דגדלות ואז אין או"א אבא ואמא ממשיכין המוחין אלא מן החיצוניות - אריך בלבד.
והקריאת שמע שעל המטה גרוע מכולם: כי במלת ישראל אינו נכנס בז"א בזעיר אנפין אלא המקיף דאימא דקטנות בלבד. כי כבר ביארנו כי לעולם אי אפשר לזעיר אנפין שיחסר ממנו הפנימי דאימא דמוחין דקטנות. ובמלת אחד נכנסים בו פנימי ומקיף דאבא דקטנות עם ו"ק דמוחין דגדלות - ואז אין אבא ואמא ממשיכין להם מוחין אלא מחיצוניו' אבא ואמא עצמן! - כי מפנימיות עצמן אין שום זמן שימשכו מוחין. ושאלתי טעם הדבר ממוז"ל והשיב לי: כי כמו כן הוא פנימיות דאבא כמו חיצוניו' דעתיק. ואיני מבין דבריו אלה מה פירושם!
והרי לך סדר ד' מיני ק"ש מלמטה למעלה: בתחי' הגרועה מכולם הוא ק"ש שעל המטה, ואחריו ק"ש דערבית, ואחריו ק"ש דקרבנות ואחריו ק"ש דיוצר. - וזה, המעולה שבכולם!
ולעולם אין הוי"ו נקודות דגדלות נכנסים במלת 'אחד' - עד שיכנסו כל המוחין דקטנות לגמרי. אמנם השינוי הוא בסדר כניסת המוחין דקטנות כנזכר. והנה כפי ערך שלימות המוחין דקטנות שיש לו אז טרם שיאמר ק"ש, כך כפי הערך ההוא מושכין אבא ואמא מוחין דזו"ן דזעיר אנפין ונוקביה מלמעלה. כי הנה הכלל הוא שלעילא הזווג של אבא ואמא הוא להוריד אורות עליונים מן המדרגות שלמעלה מהם - אל המדרגות שלמטה מהם. אבל לא כל הזווגים שוים כמו שאמרנו...
אותיות רמ"ח - בן איש חי
[עריכה]"ושמתי פדות בין עמי ובין עמך למחר יהי האות הזה". "מחר" אותיות רמ"ח ואותיות רח"מ ואותיות רומח. והענין הוא כי ישראל כל אחד מהם צריך לקיים רמ"ח מצות, וזה אי-אפשר שיעשה כל אחד רמ"ח מצוות עשה, אך ע"י אהבה שיש בישראל בין זה לזה, כל אחד יהיה נשלם ברמ"ח ממעשה חבירו, ולכן רמ"ח הם אותיות רחם כי רחם הוא תרגום של אהבה בארמית לרמוז רמ"ח מצות נשלמין אצל כל אחד ואחד ע"י רחם שהוא אהבה. וידוע כי שלימות קיום רמ"ח עשה מסוגלים לגאולה כי רמ"ח עשה הם בסוד החסדים, והם בסוד ו"ה שבשם, ושס"ה ל"ת ה"ס הגבורות והם בסוד י"ה שבשם, והגאולה תהיה מתגבורת החסדים וע"י שלימות תיקון ו"ה שבשם, גם ידוע ע"י מדת האהבה שתהיה שלימה בישראל תהיה הגאולה, לז"א ושמתי פדות בין עמי ובין עמך למחר אותיות לרמ"ח ואותיות לרחם ר"ל ע"י זכות רמ"ח עשה שעתידין לקבל בסיני וע"י זכות רחם שיש ביניהם יהיה האות הזה של הפדות: או יובן בס"ד ידוע דק"ש יש בה רמ"ח תיבות מני כי כוחה גדול להכרית את אויבי ישראל הקליפות והתחתונים שברשותם והיא תהיה להם כמו רומח לדקור וכמו חרב להרוג כמ"ש רוממות אל בגרונם זו ק"ש ועי"כ יהיה חרב פיפיות בידם להרוג את אויביהם, ולכן גבי פנחס כתיב ויקח רמ"ח בידו וארז"ל זכות רמ"ח תיבות דק"ש וגבר בזה על הסט"א, וז"ש ושמתי פדות בין עמי ובין עמך למחר יהיה האות הזה לרמ"ח הלמד משמש במקום בעבור כלומר בעבור זכות רמ"ח תיבין דק"ש יהיה האות הזה של פדות עמי מיד אויביהם וגבר ישראל, ולכן אנחנו אומרים בסוף הברכה של הק"ש הבוחר בעמו ישראל באהבה דתרגום אהבה רחם ואז אנחנו מתחילין לומר רמ"ח תיבות דק"ש דזכינו לרמ"ח תיבות דק"ש שתהיה רומ"ח וחרב בידינו נגד אויבינו ע"י רחם שהוא אהבה שיש לנו זע"ז: (בן איש חי הלכות)
אחדות עם ישראל
[עריכה]קריאת שמע ישראל מחברת את כל עם ישראל מכל הזרמים סביב נושא משותף. אחדות למען אחדות.
עיקר הכתוב במאמר זה על "שמע ישראל" מקורו בספר "כוח האמונה".
בחסידות
[עריכה]על הפסוק "וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, עַל לְבָבֶךָ" שואל הרבי מקוצק: למה "*על* לבבך" ולא "בלבבך"? ועונה שהלב לא תמיד פתוח, ואם נניח את הדברים על הלב מבחוץ, ברגע שהלב נפתח הם יכנסו פנימה.
אפשר למצוא תמיכה לפירוש זה בביטוי התנ"כי "לדבר על לב (מישהו)", כלומר לנסות לשכנע אותם. גם כאן, בהתחלה הטענות של המשכנע לא נכנסים פנימה, ולבסוף אולי כן.[6]
מקורות על פי המסורה
[עריכה]- הלכות קריאת שמע בספר שולחן ערוך חלק: אורח חיים עם הערות הפוסקים מאז ועד ימינו.
מקורות על פי הקבלה
[עריכה]- שמע ישראל עם כוונות האר"י - נוסח עדות המזרח בהוצאת חסידי ברסלב. פסוקי הפרשיה הראשונה מסודרים כך שעל כל מילה מופיע אות מראשי התיבות של 'אנא בכח', למעט שם ה' המופיע בפעם השניה בפסוק הראשון ועליו שתי אותיות ד' וכן ה'. ועל שאר מילות הפרשיות אוסף אותיות המהוים חלק מפסוקים שונים.
- כוונות קריאת שמע - סידור יד על פי האר"י מיאמפולה סביבת שנת ת' (אתר כתבים עבריים)
- [ששש ששש]
הערות
[עריכה]- ^ בספר 'מדרש אגדה', פרשת ויגש
- ^ כוונות קריאת שמע - סידור יד על פי האר"י מיאמפולה סביבת שנת ת' (אתר כתבים עבריים)
- ^ יחסו של עזרא הסופר ליהודי תימן (מסמך PDF, אתר 'נוסח תימן')
- ^ ספר שבחי הבעש"ט, מעשה ברבי אריה מפולנאה
- ^ בספר פרי חכם לרב יהודא אשלג, על פי מאמר חז"ל בפרק במה בהמה (בבלי, שבת) על תפילת מיכה הנביא (רְעֵה עַמְּךָ בְשִׁבְטֶךָ): ...תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם - אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם!
- ^ חידוש מהגוש, פרשת ואתחנן - נחמו, הרב שלמה ברין