זוהר חלק כט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · זוהר · חלק כט · >>


פרשת ואתחנן[עריכה]

  [דף רס ע"א]   "ואתחנן אל יי' בעת ההיא לאמר" אדנ"י ידו"ד אתה החלותה להראות את עבדך וגו'. ר' יוסי פתח ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל אל יי' תא חזי כמה הוא חילא תקיפא דאורייתא וכמה הוא עלאה על כלא דכל מאן דאשתדל באורייתא דלא דחיל מעלאי ותתאי ולא דחיל מערעורין בישין דעלמא בגין דאיהו אחיד באילנא דחיי ואכיל מניה בכל יומא דהא אורייתא אוליף ליה לב"נ למיהך בארח קשוט אוליף ליה עיטא היך יתוב קמי מאריה (לבטלה ההיא גזרה) ואפי' יתגזר עליה מותא כלא יתבטל ויסתלק מניה ולא שריא עלוי (עיטא דב"נ בהאי עלמא)

ועל דא בעי לאשתדלא באורייתא יממא ולילי ולא יתעדי מנה הה"ד והגית בו יומם ולילה. ואי אעדי מיניה אורייתא או אתפרש מנה כאלו אתפרש מן חיי.

תא חזי עיטא דב"נ כד איהו סליק בליליא על ערסיה בעי לקבלא עליה עול מלכותא דלעילא בלבא שלים ולאקדמי למימסר גביה פקדונא דנפשיה, והא אוקמוה בגין דכל עלמא טעמין טעמא דמותא דהא אילנא דמותא שריא בעלמא וכל רוחי דבני נשא נפקין וסלקין ואתטמרן (ס"א ואתמסרן) גביה ובגן דאינון בפקדונא כלהו חייבין לאחרייהו.

תא חזי כד אתער רוח צפון בפלגות ליליא וכרוזא נפיק וקב"ה אתי לגנתא דעדן לאשתעשעא ברוחיהון דצדיקייא כדין מתכווני (נ"א מתערי) כל בני מטרוניתא וכל בני היכלא לשבחא ליה למלכא קדישא וכדין כל אינון פקדונין דרוחין דאתמסרן בידה כלהו אתיב למאריהון. ורובא דבני עלמא מתערין בההיא שעתא. והא פקדוניה דכלהו אתיב לגבייהו. אינון דבני היכלא עלאה קיימי בקיומייהו מתערי משתדלי בושבחתא דאורייתא ומשתתפי בכנסת ישראל עד דנהיר יממא כד אתי צפרא היא וכל בני היכלא (דמלכא) כלהו אתיין לגבי מלכא קדישא ואינון אקרון בנין דמלכא ומטרוניתא והא אוקמוה.

כד אתי צפרא בעי לנקאה גרמיה בכלא ולמיזן זייניה לאשתדלא עם מלכא קדישא דהא בליליא אשתדל במטרוניתא השתא אתיא עם מטרוניתא לזווגא לה עם מלכא. אתי לבי כנישתא מדכי גרמיה בקרבנין משבח בתושבחתייהו דדוד מלכא אחיד תפילין ברישיה (ס"א בידיה וברישיה) וציצית בגדפיה אומר תהלה לדוד והא אוקמוה. צלי צלותא קמי מאריה בצלותא בעי למיקם כגוונא (ס"א בזווגא) דמלאכי עלאי לאתחברא בהדייהו דאינון אקרון העומדים כד"א ונתתי לך מהלכים בין העומדים ולכוונא רעותיה קמי מאריה ויתבע בעותיה.

תא חזי בשעתא דב"נ קאים בפלגות ליליא מערסיה לאשתדלא באורייתא כרוזא קארי עליה ואמר הנה ברכו את יי' כל עבדי יי' העומדים בבית יי' בלילות השתא עד איהו קאים בצלותא קמי מאריה ההוא כרוזא קארי עליה ואמר ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה בתר דמסיים צלותא ברעו (ס"א וקאים בעיטא) קמי מאריה הא אוקמוה דבעי למימסר נפשיה ברעותא דלבא לההוא אתר דאצטריך. וכמה עיטין אית ליה לבר נש בכלא   [דף רס ע"ב]   ובשעתא דצלותא קיימא (ס"א סיימא) כל אינון מלין דאפיק בר נש מפומיה בההיא צלותא כלהו סלקין לעילא ובקעין אוירין ורקיעין עד דמטו לההוא אתר דמטו ומתעטרו ברישא דמלכא ועביד מנייהו עטרה. והא אוקמוה חברייא צלתא דבעי ב"נ לקב"ה לכוונא דיהא צלותא תחנונים מנלן ממשה דכתיב ואתחנן אל יי' דא איהו צלותא מעליא.

תא חזי מאן דקאים בצלותא בעי לכוונא רגלוי ואוקמוה ובעי לחפיא רישיה כמאן דקאים קמי מלכא ובע ילמכסייה (נ"א לאסתמא) עינוי בגין דלא יסתכל בשכינתא. ובספרא דרב המנונא סבא אמר מאן דפקח עינוי בשעתא דצלותא או דלא מאיך עינוי בארעא אקדים עליה מלאך המות וכד תיפוק נפשיה לא יסתכל בנהירו דשכינתא ולא ימות בנשיקה. מאן דמזלזל בשכינתא מתזלזל הוא בההוא שעתא דאצטריך ביה הה"ד כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו. האי מאן דאסתכל בשכינתא בשעתא דאיהו מצלי.

והיך יכיל לאסתכלא בשכינתא? אלא לינדע דודאי שכינתא קיימא קמיה הה"ד ויסב חזקיה פניו אל הקיר דתמן שארי שכינתא בג"כ לא בעיא למהוי חוצץ בינו ובין הקיר ואוקמוה מאן דקאים בצלותא בעי לסדרא שבחא דמאריה בקדמיתא ולבתר יתבע בעותיה דהא משה הכי אמר בקדמיתא אתה החלות וגו'. ולסוף אעברה וגו'. ר' יהודה אמר מאי שנא הכא דכתיב אדנ"י בקדמיתא באל"ף דל"ת נו"ן יו"ד ולבסוף ידו"ד וקרינן אלהי"ם אלא סדורא הכי הוא מתתא לעילא ולאכללא מדת יום בלילה ומדת לילה ביום ולזווגא כלא כחדא כדקא יאות:

"אתה החלות להראות את עבדך" -- מאי שירותא הכא? אלא ודאי משה שירותא הוה בעלמא ולמהוי שלים בכלא. ואי תימא יעקב שלים הוה ואילנא אשתלים לתתא כגוונא דלעילא הכי הוא ודאי אבל מה דהוה למשה לא הוה לב"נ אחרא דהא אתעטר בשלימו יתיר בכמה אלף ורבבן מישראל באורייתא במשכנא בכהנין בליואי בתריסר שבטין רברבין ממנן עלייהו בשבעין סנדרין הוא אשתלים בגופא שלים. אהרן לימינא נחשון לשמאלא. הוא בינייהו. בגין כך את גדלך מימינא דא אהרן. ואת ידך החזקה משמאלא דא נחשון. והא אתמר. בג"כ משה שירותא בעלמא הוה. ואי תימא מאן הוה סיומא (דהא משה שירותא הוה) סיומא מלכא משיחא הוא דהא כדין ישתכח שלימו בעלמא מה דלא הוה כן לדרי דרין. בההוא זמנא ישתכח שלימו לעילא ותתא ויהון עלמין כלהו בזווגא חד כדין כתיב ביום ההוא יהיה יי' אחד ושמו אחד:

ויאמר יי' אלי רב לך אל תוסף וגו'. אמר ר' חייא א"ל קב"ה למשה רב לך דאזדווגת בשכינתא מכאן ולהלאה אל תוסף רבי יצחק אמר רב לך בנהירו דשמשא דהוה גבך אל תוסף דהא זמנא דסיהרא מטא וסיהרא לא יכיל לאנהרא עד דיתכניש שמשא אבל וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו. אנת דהוא שמשא בעי לאנהרא לסיהרא והא אתמר:

"ואתם הדבקים ביי' אלקיכם וגו'".    ר' יוסי אמר "אשרי העם שככה לו וגו'" -- זכאה עמא דקב"ה בחר בהו מכל עמין עכו"ם וסליק לון לעדביה ובריך לון בברכתא דיליה בברכתא דשמיה חדא הוא דכתיב כי הם זרע ברך יי'. ברך יי' ממש. תא חזי כל שאר עמין דעלמא יהב לון קב"ה לרברבי ממנן דשלטין עלייהו וישראל אחיד לון קודשא בריך הוא לעדביה לחולקיה לאתאחדא ביה ממש ויהיב לון אורייתא קדישא בגין לאתאחדא בשמיה   [דף רסא ע"א]   וע"ד ואתם הדברים ביי' ולא בממנא אחרא כשאר עמין והא אוקמוה בכמה אחד:


"וידבר יי' אליכם מתוך האש קול דברים אתם שומעים וגו'" -- א"ר אלעזר האי קרא אית לאסתכלא ביה קול דברים מאי קול דברים אלא קול דאקרי דבור דכל דבורא ביה תליא וע"ד כתיב וידבר ה' אליכם דהא דבור באתר דא תליא להאי אקרי קול דברים. אתם שומעים דשמיעה לא תליא אלא בהאי בגין דשמיעה בדבור תליא ובג"כ אתם שומעים (ס"א אתם שומעים דשמיעה בדבור תליא) והא אוקמוה ורצע אדוניו את אזנו במרצע בגין דפגים אתרא דאקרי שמיעה והוא דבור והוא שמיעה.

קול דברים אתם שומעים ותמונה אינכם רואים. מאי "ותמונה"? כד"א ותמונת יי' יביט. דבר אחר ותמונת דא קול פנימאה דלא הוה מתחזי כלל.

"זולתי קול" -- דא קול אחרא דקאמרן ותמונת אמאי אקרי הכי בגין דכל תקונא דגופא מיניה נפקא. ואי תימא אחרא אקרי הכי נמי. אין דהאי אחרא תקונא דלתתא מיניה נפקא. ובג"כ ה' עלאה ה' תתאת ה' עלאה קול גדול ולא יסף דלא פסקי מבועי לעלמין וכל אינון קולות תמן אשתכחו כד אתייהיבת אורייתא לישראל. וכלא נפקא מההוא קול פנימאה דכלא בגין דביה תליא מלתא. האי דאקרי משנה תורה משה מפי עצמו אמרן. והא אוקימנא מלה אמאי הכי אלא חכמה עלאה כללא דאורייתא אתקרי ומנה נפקא כלא בההוא קול פנימאה לבתר מתישבא כלא ואתאחד באתר דאקרי עץ החיים וביה תליא כלל ופרט תורה שבכתב ושבע"פ והוא אקרי תורה ומשנה תורה בקדמיתא גבורה דלא פסק והשתא כלא כחדא. בג"כ הכא באלין י' הדברות כלא רשים בוא"ו ולא תנאף ולא תגנוב ולא תענה ולא תחמוד ולא תתאוה והא אוקמוה.

אמר ר' יוסי מאי ולא תתאוה כיון דכתיב ולא תחמוד דהא בהאי סגי. א"ל זכאין אינון מארי קשוט חמידה חד דרגא. תאוה דרגא אחרא. חמידה דאי אזיל למיסב דיליה בגין ההיא חמידה דנקט אזיל למעבד עובדא. תאוה לאו הכי דהא אפילו דלא ינקוט אורחא למהך אבתריה והא אוקמוה חברייא.

א"ל רבי יוסי אמאי לא כתיב ולא תרצח כהני אחריני. א"ל בגין דדרגא דדינא בגבורה תליא ולא באתר דרחמי בג"כ לא תרצח לא כתיב ביה ואו. ובגין דבעיין ה' ווין אתוסף וא"ו ולא תתאוה דהא בלא תרצח לא בעי למשרי וא"ו ואתוסף הכא.

שמע ר' פנחס דיהיב אבתריה ונשקיה בכה וחייך. אמר גור אריה לית מאן דקאים קמייהו מאן יכיל לקיימא קמיה ואבוה בעלמא. זכאה חולקהון דצדיקייא וזכאה חולקי בהאי עלמא ובעלמא דאתי דזכינא להאי על דא כתיב יראו צדיקים וישמחו.


ר' אלעזר פתח ואמר "קרב אתה ושמע וגו'" -- תא חזי בשעתא דאתייהיבת אורייתא לישראל כלהון קולות אשתכחו וקב"ה יתיב על כורסייא ודא מגו דדא אתחזי ומלולא דדא נפיק מגו עלאה דעליה ודא הוא רזא דכתיב פנים בפנים דבר יי' עמכם בהר מתוך האש דמלולא נפקא ומליל מגו אשא ושלהובא דדחי ליה לבר בדפיקו דרוחא ומייא דיהבין חילא דאשא ורוחא ומייא מגו שופר דאיהו כליל לכלהו נפיק.

וישראל אתרחיקו מדחילו דא ובג"כ ואת תדבר אלינו לא בעינן בתוקפא עלאה דלעילא אלא מאתר דנוקבא ולא יתיר ואת תדבר אלינו וגו'. אמר משה ודא חלשתון חילא דילי חלשתון חילא אחרא דאלמלא לא אתרחקו ישראל וישמעון כל   [דף רסא ע"ב]   ההיא מלה כד בקדמיתא לא הוה יכיל עלמא למהוי חדיב לבתר ואינון הוו קיימין לדרי דרין דהא בשעתא קדמיתא מיתו. מ"ט בגין דהכי אצטריך דהא אילנא דמותא גרים לבתר דחייו וקמו וקא סגו ובעא קב"ה לאעלא לון לאילנא דחיי דקאים על ההוא אילנא דמותא בגין למהוי קיימין לעלמין אתרחק ולא בעון כדין אתחלש חילא דמשה עלייהו ואתחלש חילא אחרא. אמר קב"ה אנא בעינא לקיימא לכו באתר עלאה ולאתדבקא בחיים אתון בעיתון אתר דנוקבא שריא ובג"כ לך אמור להם וגו'. כל חד יהך לנוקביה ויתיחד בה. ועם כל דא כיון דישראל לא עבדו אלא בדחילו עלאה דהוה עלייהו לא אתמר עלייהו אלא מי יתן והיה לבבם זה להם וגו'. מכאן אוליפנא כל מאן דעביד מלה ולבא ורעותיה לא שוי לסטרא בישא אע"ג דאיהו ביש הואיל ולא עביד ברעותא עונשא לא שריא עליה ולא כב"נ אחרא. וקב"ה לא דאין ליה לביש:

"ואתה פה עמוד עמדי" -- מהכא אתפרש מכל וכל באתתיה ואתדבק ואסתלק באתר אחרא דדכורא ולא בנוקבא. זכאה חולקא דמשה נביאה מהימנא דזכה לדרגין עלאין מה דלא זכה ב"נ אחרא לעלמין על דא כתיב טוב לפני האלקים ימלט ממנה. מאי טוב. דא משה דכתיב כי טוב הוא. ובגין דהוה טב סליק לדרגא אחרא עלאה. וע"ד כתיב כי המקום אשר אתה עמוד עליו אדמת קדש הוא עומד עליו דייקא מ"ט בגין כי טוב הוא וטוב הוא דכורא.

ואי תימא דהא אמר רבי יהודה הא דוד דכתיב ביה טוב כד"א וטוב ראי אמאי לא הוה יתיר. א"ל וטוב ראי כתיב. טוב ראי דא דאיהו חיזו לאסתכלא הכי הוה דוד. טוב ראי הוה טוב דאיהו חיזו. ובמשה כתיב הוא ממש והכא טוב ראי. ועם כל דא בתרווייהו הוה אחיד דהא דא בדא אחיד. ומשה לבתר דהוה טב סליק למהוי גופא איש. איש האלקים והאיש משה ענו מאד.


אמר רבי יהודה בכל עובדוי בעי ב"נ לשואה לקבליה לקב"ה והא אוקימנא מלה. רבי יהודה לטעמיה דא"ר יהודה האי מאן דאזיל בארחא יכוין לתלת מלין ועילא מנהון צלותא ואע"ג דצלותא יתיר. עלאה מכלא תרי חברי או תלתא דלעאן במלי דאורייתא דהא לא מסתפי בגין דשכינתא (ס"א ועילא מנהון צלותא. ועלאה מכלהו חברייא במלי דאורייתא דהא שכינתא) אשתתפ' בהדייהו.

[כי הא ד] ר' אלעזר ור' חייא הוו אזלי בארחא א"ר אלעזר (ס"א חייא) כתיב ויעש יי' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור. וכי עד השתא פשיטי הוו מההוא עור אין אלא מאני לבושי יקר הוו. א"ל ר' חייא אי הכי לא אתחזון להו אפי' כתנות עור וכי תימא דעד לא חאבו אלבישו להו לא. אלא לבתר דחבו כתיב ויעש יי' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם וגו'. א"ל הכי הוא ודאי בקדמיתא הוו כגוונא דלעילא ומתפשטן מן גווני דלתתא והוה נהורא דלעילא אסחר עלייהו. ולבתר דחבו אהדר לון בגווני דהאי עלמא ואעבר מנייהו גווני דלעילא מה כתיב ויעש יי' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם מגוונא דהאי עלמא.

כתיב ואת אהרן ואת בניו תקריב והלבשתם כתנות התם כגוונא דלעילא. הכא כגוונא דלתתא. התם כתנות שש הכא כתנות עור ואע"ג דאיהו בר הכי שפירא דאינון לבושין סליק על כלא. ותפקחנה עיני שניהם בעפושא דהאי עלמא מה דלא הוה קודם דחוו משגחין ופקחין לעילא לזמנא דאתי כתיב והולכתי עורים בדרך לא ידעו וגו'. זמין קב"ה לאפקחא עיינין דלא חכימין ולאסתכלא   [דף רסב ע"א]   בחכמתא עלאה ולאתדבקא במאי דלא אתדבקו בהאי עלמא בגין דינדעון למאריהון. זכאין אינון צדיקיא דיזכון לההיא חכמתא דלאו חכמתא כההיא חכמתא ולאו ידיעה כההיא ידיעה ולאו דבקותא כההיא דבקותא.

עד דהוו אזלי חזו אינון לסטים אזלי בתרייהו לאקפחא לון. אסתכל בהו ר' אלעזר אתו תרי חיון ברא וקטלי לון אמר ר' אלעזר בריך רחמנא דשיזבן, קרא עלייהו בלכתך לא יצר צעדך ואם תרוץ לא תכשל וכתיב כי מלאכיו יצוה לך וגו'. וכתיב כי בי חשק ואפלטהו:


תאנא ברזא עלאה בספרא דצניעותא ג' חללין דאתוון רשימין אתגליין בה בגולגלתא דזעיר אנפין ותנינן ג' מוחי אינון דסתימו באינון חללין ומשירותא (ס"א וממשיכותא) דמוחא עלאה סתימאה דעתיקא קדישא דאתמשיך בההוא ז"א אשתכחו ד' מוחי. ואלין ד' מוחין (ס"א דינא לית כתראי מכל כתרי מלכא) משתכחין ומתפשטין (ס"א בכלא ואינון וכו') בכל גופא ואינון ד' ריהטי דארבע בתי דתפלילן דאנח קב"ה.

ובג"כ בעי בר נש לאנחא בכל יומא בגין דאינון שמא קדישא עלאה באתווי רשימן דכתיב וראו כל עמי הארץ כי שם יי' נקרא עליך ותנן שם יי' ממש ואלין תפלין דרישא (מוחא עלאה דאתמשך במוחא תתאה אקרון תרי מוחי ואינון דכתיב חכמות ומתפרשן בחד)

ר' יצחק אמר הוא דכתיב קדש לי כל בכור דא היא כתרא דכליל ואסתים כל אינון אחרנין (כל בכור כל בכור סתם לאעלאה) משיכותא (ס"א משרייתא) דלעילא סתימא ביה (דכלא) ודא אקרי פטר כל רחם פתיחותא דכל משיכותא דרחמי ויסודא (נ"א ונהירו) דלעילא.

אמר ר"ש וסתים ביו"ד דשמא קדישא ודא (ס"א יו"ד) חד ביתא דתפלין דהוא קדש לי כל בכור סתם. מוחא (נ"א אבא) עלאה חכמה.

ביתא תניינא והיה כי יביאך יי' (אלקיך). א"ר יהודה מוחא דתרעוי נפקין לחמשין תרעין. תרעין סגיאין ואינון לקבל זמנין סגיאין דכתיב אשר הוצאתיך מארץ מצרים. הוציאך יי' ממצרים ואדכר זמנין סגיאין דוכרנא דמצרים. ואינון חמשין לקבל חמשין.

ותנינן במפרא דרב המנונא סבא דאמר תרין סגיאין דלעילא ותתא תבר קב"ה דהוו סתימין ומתקטרין בשלשליהון בגין לאפקא להו לישראל (לבר) דהא מאלין תרעין דההוא מוחא מתפתחי ומשתרו כל שאר תרעין. ואלמלא דאתערו ואתפתחו אינון תרעין דהאי מוחא לא הוו מתפתחין אינון אחרנין למעבד דינא ולאפקא לון לישראל מן עבדותא.

וכלא סתים בהא דאקרי אימא עלאה דמנה אתער חילא לאימא תתאה. ומאי איהו דכתיב בה ולאמי אלי האזינו אל תקרי לאומי אלא לאמי דלא זז קב"ה מחבבה לכנסת ישראל עד דקראה אמי. והאי נפקא מאימא עלאה דהיא ביתא תניינא דאקרי ה' דשמא קדישא ואתפתחא לחמשין תרעין ומהאי נפק רוחא לחד נוקבא דפרדשקא דחוטמא. ותנינן יובלא דנפקין ביה עבדין לחירו בהאי מוחא אתאחד ואינון חמשין שנין דיובלא ואינון חמשין יומין דחושבנא דעומר ביה אתאחדו דבהו נייחין רוחי דעבדין ומפקי רוחיהון (נ"א ומפיק רוחיה) לנייחא כמה דכתיב ביום הניח יי' לך מעצבך ומרגזך ומן העבודה וגו'. ובגין כך ה' נייחא דרוחא ולאפקא רוחא לחירו

והאי ביתא יציאת מצרים בה תלייא ובאת ה' דשמא קדישא כמה דאתמר. ע"כ כללא די"ה דשמא קדישא. תא חזי מסטרא דאבא נפיק חסד מסטרא דאמא נפיק גבורה וכלא אחיד קודשא בריך הוא ומתעטר בהו ואת וא"ו.

  [דף רסב ע"ב]   ביתא תליתאה שמע ישראל סבא. ואהבת את יי' אלקיך תאנא ר"ש דא הוא רזא עלאה דישראל עלאה אתעטר בסטרא דאבא ומאי איהו אברהם ואתעטר בסטרא דאימא ומאי איהו יצחק. תנינן ואהבת מאן דרחים ליה למלכא עביד יתיר טיבו חסד עם כלא. וחסד יתירא ההוא דאקרי חסד דאמת דלא בעי אגר עליה אלא בגין רחימותא דמלכא דרחים ליה יתיר וברחימותא דמלכא תליא חסד. ועל דא אקרי אברהם אוהבי. ובגין דרחים ליה יתיר אסגי חסד בעלמא. ועד הכא ואהבת וברחימותא תליא חסד ודא היא ביתא תליתאה.

ביתא רביעאה והיה אם שמוע..השמרו לכם..וחרה אף יי'. גבורה תקיפא ודינא קשיא היא ונפקת מסטרא דאימא עלאה ותנינן אע"ג דלית היא דינא מסטרהא נפקא דינא (דנפק) גבורה עלאה. ואי תימא והיה אם שמוע דלאו היא דינא. לית כתרא מכל כתרי מלכא דלא יתכליל דינא ורחמי כ"ש גבורה דאתכליל טב וביש. ואלין ארבעה נטיל לון וא"ו ואתעטר בהו ואלין אינון תפילין דאנח קב"ה תנינן האי וא"ו סליק ואתעטר בעטרוי ואחיד להאי ולהאי ואתעטר בכלהו וע"ד וא"ו אמצעיתא דכלא דעילא ותתא לאחזאה חכמתא שלימתא מכל סטרוי.


(שייך לפרשת עקב) 
[ תאני' ר' אבא כתיב רק באבותיך חשק יי'. מכאן אר"ש אבהתא אינון רתיכא קדישא עלאה. וכתיב חשק יי'.
תא חזי כמה דאית רתיכא קדישא לתתא כך אית רתיכא קדישא לעילא ומאי ניהו הא דאמרן רתיכא קדישא כלא אקרי וכלא אתקשר דא בדא ואתעביד כלא חד. רק באבותיך תלתא ורתיכא ארבעה. ד' מנלן דכתיב ויבחר בזרעם אחריהם מאי משמע לאכללא בהו דוד מלכא דאיהו רביעאה לאתתקנא ברתיכא קדישא דתנינן אבהתא תקונא ושלימותא דכלא וגופא בהו אשתכלל ואתבני ובהו אתאחיד. אתא דוד מלכא ושכליל כלא ואתקין גופא ואשלמיה בהו. וא"ר יצחק כמה דזכו אבהתא לאתעטרא ברתיכא קדישא כך זכה דוד לאתתקנא בסמכא רביעאה דרתיכא.
א"ר יהודה כתיב ביה בדוד והוא אדמוני עם יפה עינים וטוב ראי. מאי טעמא אדמוני משום דחולקא דעדביה גרמא ליה. אדמוני דינא ודאי. עם יפה עינים דינא ברחמי כמה דכתיב חסדי דוד הנאמנים. א"ר יצחק חסדי דוד באתריה אוקימנא אלא והוא אדמוני כדאמרן. עם יפה עינים אלין אבהתא.
תא חזי ירושלם וציון דינא ורחמי ואע"פ כן כתיב עיר דוד היא ציון וכתיב בקרבך קדוש ולא אבא בעיר נשבע קב"ה שלא יכנס בירושלם של מעלה וכו'. אימתי א"ר יהודה כד אתהדר מלכו בית דוד לאתריה לתתא.
רבי יצחק אמר ש דרשימא בתלת קשרי ש דארבע קשרין רמיזא היא לתלתא ורמיזא לארבעה. תלת הא דאמרן ארבעה למהוי ש רתיכא קדישא כחדא. דהא הוא כללא דתקונא עלאה ומהכא מתפרשן ואתמשכן תתאי בארחייהו ברצועיהון דתליין בהני שערי דרישא דתליין בהו ואתמשכן מנייהו כל אינון אחרנין עד דאתקשרן באתרייהו ]

תנינן ו' נטיל אינון עלאי דאמרן ואלין תפלין דאנח קודשא בריך הוא בגין כך בעי בר נש לאתפארא בהו עליה כתיב וראו כל עמי הארץ כי שם יי' נקרא עליך שם יי' ממש. ואלין אינון תפלין דרישא תפלין דדרועא היא שמאלא דאקרי ע"ז וירתא מעז הה"ד והיה לאות על ידכה בה"א והיא ה"א דאוקימנא. זכאה חולקהון   [דף רסג ע"א]   דישראל וע"ד ה"א בתראה נטלא תפלין דהיא שמאלא למאן אינון אלין ארבעה דאינון חד גופא וע"ד כלילן בחד ומאן אינון תפארת נצח הוד יסוד. והיא ה"א דידכה וכלהו אחידא בה בגין לאתברכא בנייהו וכלילא מכלהו. א"ר חייא אי הכי הא כתיב וראית את אחורי ותנינן דא קשר של תפלין אמר ליה הא אוקמוה ושפיר הוא וכלא ברירא דמלה וע"ד מהאי תלייא רצועה חד לתתא דהא מנה תליין תתאי ואתזנו מה וע"ד איתקרי אות כד"א זאת אות הברית וכתיב והיה לאות על ידכה בה' והא אוקמוה:

"שמע ישראל". א"ר ייסא ישראל סבא. ר' יצחק אמר ע' רברבא לאכללא שבעין שמהן סהדותא דכלא. "שמע ישראל" כמה דכתיב שמעו שמים וכתיב (דברים, לב) האזינו השמים אוף הכא שמע ישראל. וכלא חד מלה הוא ידו"ד רישא דכלא בנהירו דעתיקא קדישא והאי הוא דאקרי א"ב אלדינו עמיקת' דנחלין ומבועין דנפקין ונגדין לכלא ידו"ד גופא דאילנא שלימו דשרשין. אחד כנסת ישראל וכלא חד שלימותא ואתקשר דא בדא ולא אשתכח פרודא אלא כלא חד.

תני ר' יצחק רתיכא קדישא עלאה ארבעה בתי דתפילין דאנח ו' כמה דאתמר רתיכא קדישא אחרא ארבע אחרנין דכלילן בחד דאנח ה' בתראה כמה דאוקמוה:

  [דף רסד ע"א]   שמע ישראל יי' אלקינו יי' אחד. דא איהו יחודא חד. ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. הא יחודא אחרא למהוי שמיה רזא חד ורזא דא יי' הוא האלקים דא כתיב כד אינון ביחודא חד.

ואי תימא אי הכי כגוונא דכתיב יי' אחד ושמו אחד (נדפס בתרומה קעא ב) לאו איהי יי' האלקים דאי כתיב יי' ושמו הוא אחד הוינא אמרי הכי לא כתיב אלא יי' אחד ושמו אחד ואצטריך לומר בגוונא דא יי' הוא האלקים הוא ויתחזי יי' אחד ושמו אחד אלא כלא חד דכד אתאחדן תרין שמהן אלין דא ביחודא חד ודא ביחודא חד כדין תרין שמהן אלין אתעבידו חד ואתכלילן דא בדא והוי כלא שמא שלים ביחודא חדא וכדין יי' הוא האלקים דהא כדין אתכליל כלא דא בדא למהוי חד ועד דאתייחדו כל חד דא בלחודוי ודא בלחודוי לא אתכלילו דא בדא למהוי כלא חד.

כללא דכל אורייתא הכי הוא ודאי דהא אורייתא איהי תורה שבכתב ואיהי תורה שבעל פה תורה שבכתב דא הוא דכתיב יי'. תורה שבעל פה דכתיב האלקים ובגין דאורייתא איהי רזא דשמא קדישא אקרי הכי

תורה שבכתב ותורה שבעל פה דא כלל ודא פרט כלל אצטריך לפרט ופרט אצטריך לכלל ואתייחדו דא בדא והוי כלא חד וע"ד כללא דאורייתא איהו כללא דלעילא ותתא בגין דשמא דא לעילא ושמא דא לתתא דא רזא דעלמא עלאה ודא רזא דעלמא תתאה וע"ד כתיב אתה הראת לדעת כי יי' הוא האלקים דא כללא דכלא וכל דא דאמרן אצטריך ב"נ למנדע בהאי עלמא

ואי תימא פקודי אורייתא אן אינון הכא בכללא דא. אלא דא איהו זכור. ודא איהו שמור וכל פקודי אורייתא בהני כלילן ברזא דזכור וברזא דשמור וכלא איהו חד.


פתח ר' יוסי ואמר הא דתנינן צלותא דערבית חובה איהו ודאי בגין דק"ש דערבית חובה וקב"ה אתייחד בליליא כמה דאתייחד ביממא ומדת לילה אתכליל ביממא ומדת יממא אתכליל בליליא ואתעביד יחודא ומאן דאמר רשות בגין אימורין ופדרין דמתעכלי בליליא. והא אוקימנא דכתיב ואהבת את יי' אלקיך האי קרא אוקימנא ואוקמוה חברייא אבל אית לשאלא אי בהאי יחודא דשמע ישראל אתכליל כלא ימינא ושמאלא אמאי כתיב לבתר ואהבת והיה אם שמוע דהא ביחודא אתכלילו. אלא התם בכלל הכא בפרט והכי אצטריך.

וברזא דיחודא דהא אתערנא ביה יחודא איהו כגוונא דתפלין דרישא ותפילין דדרועא בתפילין דרישא ד' פרשיין והא אתמר והא ג' שמהן אינון התם ארבע פרשיין וכל חד וחד בלחודוי והכא ג' שמהן מה בין האי להאי.

אלא אנון ארבע פרשיין הא אתערו בהו חד נקודה (ס"א עלאה) קדמאה וחד רזא דעלמא דאתי וחד ימינא   [דף רסד ע"ב]   וחד שמאלא אלין רזא דתפילין דרישא והכא ברזא דא יחודא דא תלת שמהן עלאין אינון כגוונא דאינון ארבע פרשיין. יי' קדמאה דא נקודה עלאה ראש תא דכלא אלקינו רזא דעלמא דאתי. יי' בתראה כללא דימינא ושמאלא כחדא בכללא חדא ואלין אינון תפלה דרישא ודא איהו יחודא קדמאה.

תפלין דדרועא כללא (גו תפלין דדרועא כללא) דכל הני כחדא ודא איהו רזא ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. (עיין בהקדמה י"ג ע"ב) הכא כללא דאינון תפלין דרישא דאתכלילו גו תפלין דדרועא. ורזא דא ברוך דא רזא דנקודה עלאה דאיהו ברוך דכל ברכאן נבעין מתמן. ואי תימא עלמא דאתי אקרי ברוך לאו הכי דהא נקודה עלאה איהו דכר עלמא דאתי נוקבא איהו ברוך ואיהי ברכה ברוך דכר ברכה נוקבא וע"ד ברוך איהו נקודה עלאה. שם דא עלמא דאתי דאיהו שם גדול כד"א ומה תעשה לשמך הגדול. כבוד דא כבוד עלאה דאיהו ימינא ושמאלא וכלהו כלילן בהאי תפלה של יד דאיהו מלכותו ונטיל כלא בגויה ובהאי אתכלילן בהאי מלכות עלמין כלהו למיזן לון ולספקא לון בכמה דאצטריכו.

ודא איהו יחודא דתפלין דרישא ותפלין דדרועא כגוונא דרזא דיחודא דתפלין הכי הוא יחודא דכלא ודא איהו בדירו דמלה והא סדרנא יחודא דא קמי בוצינא קדישא ואמר לי דהא בד' גוונין אתסדר יחודא ודא ברירא דכלהו והכי איהו ודאי וכלהו רזא דיחודא אבל סדורא דתפלין דא הוא יחודא עלאה כדקא יאות ומגו דאתכלילו ימינא ושמאלא ברזא דשמא חד בארח כלל אצטריך לבתר לאפקא לון בארח פרט אבל לאו בארח יחודא. דהא יחודא בקראי קדמאי איהו למהוי יי' אחד בתפלין דרישא ושמו אחד בתפלין דדרועא והוי כלא חד כיון דיחודא אתסדר כלא בכללא מרישא דנקודה עלאה אצטריך לבתר לאתעטרא מרישא דנהורא קדמאה דאיהו רישא דכלא. ע"כ:

גליף ואתקין משה כ"ה אתוון ברזא דפסוקא דיחודא דכתיב שמע ישראל יי' אלקינו יי' אחד. ואינון כ"ה אתוון גליפין מחקקין ברזא דלעילא יעקב בעא לאתקנא לתתא ברזא דיחודא ואתקין בכ"ד אתוון ואינון בשכמל"ו ולא אשלים לכ"ה אתוון בגין דעד לא אתתקן משכנא. כיון דאתתקן משכנא ואשתלים מלה דהוה נפיק מניה כד אשתלים לא מליל אלא בכ"ה אתוון לאחזאה דהא אשתלים דא כגוונא דלעילא דכתיב וידבר יי' אליו מאהל מועד לאמר הא כ"ה אתוון

ועל דא כ"ה זינין לאשלמא תקונא דמקדשא וכל הני אתוון אוקימנא באינון אתוון גליפין דאוליפנא ממר ובגין דמשכנא אשתלים ברזין אלין אקרי כ"ה ביחודא דשלימו דמשכנא וע"ד וחסידיך יברכוכה כתיב רזא דשלימו דכל משכנא ותקונא דיליה כ"ה לקבל כ"ב אתוון ותורה ונביאים וכתובים דאינון כללא חדא ורזא חדא.

בשעתא דישראל קא מיחדי יחודא בהאי קרא ברזא דכ"ה אתוון דאינון שמע ישראל יי' אלקינו יי' אחד ובשכמל"ו. דאינון כ"ד אתוון ויכוין כל חד בהו כלהו אתוון מתחברן כחדא וסלקין לחבורא חד תשע וארבעים תרעין ברזא דיובלא וכדין אצטריך לסלקא ועד לא יתיר וכדין אתפתחו תרעין וחשיב קב"ה לההוא ב"נ כאילו קיים אורייתא כלה דאיהי אתיא במ"ט פנים בכלא ועל דא אצטריך לכוונא רעותא בכ"ה ובארבע ועשרין לסלקא לון ברעותא דלבא בתשע וארבעין תרעין דקאמרן כיון דאתכוון בהאי יתכוון בההוא יחודא דאמר מר שמע ישראל וגו' ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד כללא דכל אורייתא כלא. זכאה חולקיה מאן דיתכוון בהו ודאי כללא איהו דכל אורייתא ועילא ותתא ודא איהו רזא שלימו דדכר ונוקבא ורזא דכל מהימנותא:

ע"כ:

  [דף רסה ע"א]   רבי אבא שלח ליה לר' שמעון ואמר ליה האי דאוקמיה מר בתפלין דמארי עלמא ד' פרשיין אינון קודשא דקודשין שפיר. משכא דעל תפילין ואינון רצועין אקרו קדושה אסמכתא מנלן. שלח ליה ויעש יי' אלקים לאדם ולאשתו וגו' דייקא והכי אוקמיה רב המנונא סבא ואלין אינון דרישא ודרועא ידכה בה"א והא אוקמוה. אר"ש אית מאן דמתני בהאי גוונא והיה דרועא שמאלא דקב"ה ואקרי גבורה אי הכי לא אשתארן ברישא אלא תלת ואינון ארבע אבל תרין רתיכין קדישין אינון אינון דא אתקשר בלבא ודא אתקשר במוחא ולבא ומוחא אתקשר דא בדא וזווגא חד להו ושפיר קאמרו חברייא. והיה לאות על ידכה כמה דאתמר ולא אקרי אלא אות:

אמר ר"ש בשעתא דבר נש אקדים בפלגות ליליא וקם ואשתדל באורייתא עד דנהיר צפרא בצפרא אנח תפילין ברישיה ותפילין ברשימא קדישא בדרועיה ואתעטף בעטופא דמצוה ואתי לנפקא מתרעא דביתיה אערע במזוזה רשימא דשמא קדישא בתרעא דביתיה ארבע מלאכין קדישין מזדווגן עמיה ונפקין עמיה מתרעא דביתיה ואוזפי ליה לבי כנישתא ומכרזי קמיה הבו יקרא לדיוקנא דמלכא קדישא הבו יקרא לבריה דמלכא לפרצופא יקרא דמלכא רוחא קדישא שריא עליה אכריז ואמר ישראל אשר בך אתפאר (חסר ועיין בסוף הספר סי' י"ג דשייך כאן)

כדין ההוא רוחא קדישא סלקא לעילא ואסהיד עליה קמי מלכא קדישא כדין מלכא עלאה למכתב קמיה כל אינון בני היכליה כל אינון דאשתמודען קמיה הה"ד ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי יי' ולחושבי שמו מאי ולחושבי שמו כד"א (ס"א בחשב האפוד) וחושבי מחשבות אינון דעבדין לשמיה אומנותא בכלא. אומנותא דתפילין בבתיהון ברצועיהון וכתיבתהון. אומנותא דציצית. בחוטיהון בחוטא דתכלתא. אומנותא דמזוזה ואלין אינון חושבי שמו. וכתיב וחושבי מחשבות ולא עוד אלא דקב"ה משתבח ביה ומכריז עליה בכלהו עלמין חמו מה בריה עבדית בעולמי. ומאן דייעול קמיה לבי כנישתא כד נפק מתרעיה ולא תפילין ברישיה וציצית בלבושיה ואומר אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך. קב"ה אמר אן הוא מוראי הא סהיד סהדותא דשקרא.

א"ר יוסי זכאה חולקיה דמשה דהכא אמר אלקינו (נ"א אלקיך) דא"ר שמעון משה בדרגא עלאה יתיר אתאחד על שאר נביאי מהימני. וא"ר שמעון אלמלא הוו ידעי בני נשא מלין דאורייתא לינדעון דהא לית שום מלה באורייתא או את באורייתא דלא אית בה רזין עלאין ויקירין.

תא חזי כתיב משה ידבר והאלקים יעננו בקול. ותנינן מאי בקול בקולו של משה ושפיר הוא בקולו של משה דייקא בההוא קול (דאיהו) אחיד ביה על כל שאר נביאין. (ומתמן משה אתזן על כלהו) ובגין דאיהו אתאחיד על כלהו בההוא קול דרגא עלאה הוה אמר להו לישראל יי' אלקיך איהו דרגא דאקרי שכינתא דשרייא בגווייהו. זכאה חולקיה. ואר"ש תנינן קללות שבתכ"כ משה מפי הגבורה אמרן. ושבמשנה תורה משה מפי עצמו אמרן מאי מפי עצמו וכי ס"ד את זעירא באורייתא משה אמר ליה מגרמיה אלא שפיר הוא והא אתערנא מעצמו לא תנינן. אלא מפי עצמו ומאי איהו ההוא קול דאיהו אחיד ביה וע"ד הללו מפי הגבורה והללו מפי עצמו מפי הוא דרגא דאתקשר ביה על שאר נביאי מהימני. ועל דא בכל אתר אלקיך והכא אלקינו.

תא חזי כמה אית להו לבני נשא לאסתמרא אורחייהו בגין דישתדלון בפלחנא דמאריהון ויזכון לחיי עלמין. תחות כורסייא דמלכא קדישא אית מדורין עלאין. ובההוא אתר דכורסייא מזוזה אתקשר לאשתזבא מכמה מארי דינין   [דף רסה ע"ב]   דזמינין לאתערא בהו בבני נשא בההוא עלמא. כגוונא דא עביד קב"ה לישראל ויהב להו פקודי אורייתא בגין דישתדלון בה וישתזבון בהאי עלמא מכמה מארי דינין מכמה מקטרגי דאזדמנון בהו בבני נשא בכל יומא. ר' חייא אמר האי מאן דבעי דיסתמר אורוחוי לא יעבר על מייא דאושדין קמי פתחא בגין דתמן שרי חד שידא והוא בין תרין דשין דפתחא ואנפוי לקבליה דפתחא ואסתכי כל מה דעבדין בביתא ולא לבעי ליה לאנוש דישדי מייא בין תרי תרעי. ר' יצחק אמר מיין צלילן לית לן בה והוא דלא יושיט לון ארח קלנא. מאי טעמא בגין דאית ליה רשו לנזקא ולא עוד אלא דיהדר רישיה לקבלי ביתא ובכל מה דאסתכל אתלטייא. תלת מאה ושתין וחמש בחושבן ימי שתא אית ליה שמשין דהוא שליט עלייהו וכלהו נפקין עם ב"נ כד נפק מתרעא דביתיה. א"ר אלעזר כל דא בעי קב"ה לנטרא לון לישראל ואתקין שמיה קדישא לעילא דאיהו אורייתא ואורייתא כלא חד שמא קדישא איהו ומאן דאשתדל באורייתא אשתדל בשמיה.

תא חזי בעי ב"נ בפתחא דביתא לרשמא שמא קדישא דאיהו מהימנותא דכלא. דהא בכל אתר דשמא קדישא אשתכח זינין בישין לא משתכחי תמן ולא יכלין לקטרגא ליה לב"נ כמה דכתיב לא תאונה אליך רעה וגו'. (מזוזה אקרי) אתר דפתחא דביתא שריא כגוונא דלעילא אתר דפתחא דביתא עלאה שריא מזוזה אקרי דהוא תקונא דביתא ופתחא דביתא. מההיא מזוזה ערקין מארי נימוסין מארי דדינין קמיה לא משתכחין. וקבל דא לתתא כד ב"נ אתקין מזוזה לפתחא דביתא והאי שמא קדישא רשים באתווי האי ב"נ אתעטר בעטרוי דמאריה ולא קרבין לפתחא דביתיה זינין בישין ולא משתכחי תמן:

ר' אבא הוה אתי מלמחמי לר"ש פגע ביה ר' יצחק אמר ליה מאן אתי מאריה דנהורא גבר דאתדבק בנורא דאכלא כל יומא הא נהורא עמיה שרי אמר ליה תנינן דחיובא עליה דב"נ לקבלא אפי שכינתא בכל ריש ירחי ושבתי. ומאן איהו רביה כ"ש בוצינא עלאה קדישא דכל בני עלמא בעאן לקבלא אנפוי. א"ר יצחק אהדרנא עמך ואקבל אנפי שכינתא ואטעם מאינון מלין עלאין דאטעמת קמיה. פתח ר' אבא ואמר שיר המעלות אליך נשאתי את עיני היושבי בשמים. שיר דא לא כתיב מאן אמרו אלא בכל אתר דאיהו סתים רוח הקדש אמרו עלייהו דישראל בגלותא. היושבי בשמים היושב מבעי ליה מאי היושבי אלא אוקימנא מאן דבעי לצלאה צלותיה קמי מלכא קדישא בעי למבעי מעמיקתא דכלא לארקא ברכאן לתתא כמה דכתיב שיר המעלות ממעמקים קראתיך יי'. והאי יו"ד יתיר עמיקתא דכלא היא ובהאי בעי למבעי בעותיה לארקא ברכאן לההוא אתר דאקרי שמים לאתזנא מניה כלא וע"ד היושבי בשמים. בשמים ממש דכד אינון ברכאן נגידו ואתמשכו מההוא אתר עומקא דכלא ואתישבן באתר דאקרי שמים כדין ברכאן משתכחי בעלאי ותתאי. כעיני עבדים אל יד אדוניהם מאי כעיני עבדים אלין אינון שאר רברבי עמין דלא אתזנו אלא משיורא (ס"א גופא) גופא דאילנא דישראל מתדבקי ביה וכד ישראל נטלין ברכאן מההוא אתר כלהו מתברכן מישראל. כעיני שפחה אל יד גבירתה דא היא שפחה דאוקימנא דקטיל קודשא בריך הוא חילא דילה במצרים דהא לית חילא דידה אלא כד אתנגיד מתמצית דהאי ארץ ישראל. וארץ ישראל   [דף רסו ע"א]   גברתה אקרי ועל האי כתיב תחת שלש רגזה ארץ. מאן ארץ דא ארץ ישראל כמה דאתמר. תחת עבד כי ימלוך אלין אינון עבדים דקאמרן. כד אתיהיב שלטנותא לחד מנייהו ודא הוא דכתיב אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים. שפחה כי תירש גבירתה (ס"א מאי היא) דא היא שפחה דקאמרן.

תא חזי מסטרא דהאי שפחה נפקי כמה גרדיני טהירין מקטרגין לקבלייהו דישראל ולקטרגא לון. וקוב"ה עביד להו לישראל נטירו כאבא דבעי לנטרא לבריה מן כלא. אמר קב"ה לישראל כמה מקטרגין זמינין לקבלייכו אשתדלו בפולחני ואנא אהא נטיר לכו לבר. ואתון תהוון זמינין בבתיכון מלכו וניימי בערסיכון ואנא אהא נטיר לכו לבר וסוחרני ערסייכו. ותא חזי בשעתא דאינון זינין בישין קריבין לפתחא דב"נ זקפן רישא ומסתכלן בשמא קדישא דאתחזי לבר דאיהו שדי דמתעטר בעטרוי שמא דא שליט על כלהו מניה דחלין וערקין ולא קרבין לפתחא דב"נ. א"ל רבי יצחק אי הכי ירשום ב"נ שמא דא בפתחא דביתא ולא יתיר אמאי כל פרשתא. אמר ליה שפיר הוא דהא שמא דא לא אתעטר אלא באינון אתווון כלהו רשימין ברשימא דמלכא וכד אכתב כל פרשתא כדין שמא דא מתעטר בעטורי ונפיק מלכא בכל חילוי כלהו רשימין ברשימא דמלכא כדין דחלין מניה וערקין מקמיה.

תא חזי והיה שמא קדישא מתתא לעילא ועל דא שרי אתרשים מלבד לקבלי שמא דא והי"ה מלגו שד"י מלבר למהוי נטיר ב"נ מכל סטרין מלגאו ומלבר. א"ר אבא כמה חיילין קדישין זמינין בההיא שעתא דאנח ב"נ מזוזה לתרעיה כלהו מכרזי ואמרי זה השער ליי' וגו'. זכאה חולקהון דישראל כדין אשתמודען ישראל דאינון בני מלכא קדישא דהא כלהו אתרשימו מניה. אתרשימו ברשייהו בתתי דתפילי בשמא דמאריהון. אתרשימו בידייהו ברצועי דקדושא אתרשימו במסאנייהו במסאנא דמצוה. אתרשימו לבר בזריעה בחצדא. אתרשימו בבתיהון במזוזה דפתחא בכלא רשימין דאינון בני מלכא עלאה זכאה חולקהון. עד דהוו אזלי אמר רבי אבא מאי דכתיב אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בארות וגו'. אותי עזבו דא הוא מאן דמשקר באת רשימא קדישא. וכמה משקר ביה דעייל ליה ברשותא אחרא כד"א ובעל בת אל נכר דאקרי בורות נשברים דהא עמין עובדי עכו"ם אקרו בורות נשברים ודישראל אקרי באר מקור מיים חיים דא רשותא קדישא מהימנותא קדישא ואקרי באר מבועי דמיין צלילן נפקין ונזלין מנה כד"א ונוזלים מן לבנון. ונוזלים מתוך בארך וכתיב מעין גנים באר מיים חיים. סטרא אחרא אקרי בורות נשברים. אשר לא יכילו המים (ס"א מהו אלא ההוא וכו') תא חזי נהרא דנגיד ונפיק אשקי לכל גינתא (ס"א ורוי לכל גנתא) ורוי לכל אתר ואתר כמה דאוקימנא עד דמלי (נ"א דמטי) לההוא אתר בגנתא דאקרי באר מים חיים. ומתמן אתזנו עלאין ותתאין (נ"א עלמין תתאין) כד"א ומשם יפרד. וכל אינון סטרין דסטר שמאלא לא משתקיין מההוא נביעו דמיין נביעין בגין דאינון מסטרא דשאר עמין. ואקרו בורות נשברים. ומאן דמשקר בשמא (נ"א ברשימא) קדישא בההוא סטרא אתדבק בבורות נשברים. אשר לא יכילו המים ולא עיילי לתמן. וההוא דזכי לנטרא ליה זכי לאתשקייא מההוא נביעו דנהלא (בעלמא דין) בעלמא דאתי וזכי דאתמלי ההוא באר עלאה לנגדא ברכאן לעילא ותתא זכאה איהו בעלמא דין ובעלמא דאתי על דא כתיב והיית כגן רוה וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו. ווי למאן דמשקר ברשימא קדישא דהא משקר   [דף רסו ע"ב]   בשמא עלאה. ולא עוד אלא דגרים להאי באר דלא אתברכא וקרינן עליה כי הוציא שם רע על בתולת ישראל. בתולת ישראל דייקא. ואוקמיה רבי שמעון באתריה מאן דשוי תסקופי מלין על אנתתיה קדמיתא ואפיק עלה שום ביש כמה דאפיק לעילא דכתיב כי הוציא שם רע על בתולת ישראל סתם. ואזלא הא כי הא דאמר רבי חייא אמר רבי יוסי בתולה ירתא שבע ברכות דאתברכא בשבע בגין דבתולת ישראל ירתא שבע ברכן ועל דא אקרי בת שבע. ואנתתא אחרא מאן ברכאן דילה ברכתא דבעז ורות כד"א ויאמרו כל העם אשר בשער והזקנים עדים יתן יי' את וגו' דודאי בתולה בז' אתברכא ולא אתתא אחרא ברזא דא. כיון דמטו בחקל חד חמו אילנין יתבו תחותייהו אמר רבי אבא הא צחותא דמלי דאורייתא. ניתיב. פתח ואמר והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים וגו'. והיה ביום ההוא מאן ביום ההוא אלא ההוא יומא דאתידע לקב"ה כד"א והיה יום אחד הוא יודע ליי'. תו ביום ההוא כד"א ביום בא גוג על אדמת ישראל. יתקע בשופר גדול. מה לן ביה אי הוא רב או זעיר אלא ההוא שופר עלאה דביה נפקין עבדין לחירו תדיר והאי איהו יובלא דיובלא עלאה ורברבא הוא. וכד האי אתער כל חירו דעלמין מתערין ביה וההוא אקרי שופר גדול. ובאו האובדים בארץ אשור. האבודים מבעי ליה או הנאבדים מאי האובדים האובדים ממש בגין דאינון בארעא אחרא ומאן דשארי בארעא אחרא יניק מרשותא אחרא וכאלו לא שריא במהימנותא בג"כ אובדים אקרון. אובדים אינון בכל סטרין. דכד ישראל שריין בארעא קדישא זכאין. זכאין תדיר בכלא זכאן לעילא ותתא. ד"א ובאו האובדים מאן אינון אלין צדיק וכנסת ישראל. דאקרון אובדים. מנלן כנסת ישראל דכתיב על מה אבדה הארץ אבודה או נאבדת לא כתיב אלא אבדה הארץ דא כנסת יראל. צדיק דכתיב הצדיק אבד אבוד או נאבד לא כתיב אלא אבד והא אוקמוה. ואי תימא ובאו מאן אתר אתיין אלין אובדים אלא כנסת ישראל מן גלותא. צדיק כמה דאוקמוה דכתיב בשוב יי' את שיבת ציון בגין דייתוב לאתריה וייתי לאתחברא בכנסת ישראל. ועל דא ובאו האובדים בארץ אשור. והשתחוו ליי' בהר הקדש בירושלם מאי קא מיירי אלא מלה דא דהנדחים בארץ מצרים כביכול ישראל לא יפקון מן גלותא אלא בשכינתא כמה דאוקמוה. ואינון נדחים השתחוו לייה. תו אמר רבי אבא כתיב יי' ישמר צאתך ובאך מעתה ועד עולם. ישמר צאתך תינה. אלא ובאך מאי קא מיירי דהא מאן דעאל לביתיה לא מסתפי. אלא האי ב"נ דשוי רשימא קדישא לביתיה במלין דשמא עלאה האי אתנטיר מכלא. כד נפיק ההוא דמדוריה לתרעא דביתיה זקיף וחמי רשימא קדישא ועיין (ס"א נעיץ) בפתחיה כד נפיק ב"נ הוא אוזיף ליה ונטיר ליה כד עייל לביתיה הוא אכריז קמיה אזדהרו ביקרא דדיוקנא דמלכא קדישא וכל דא בגין ההוא רשימא דשמא קדישא דאתרשים בתרעיה ולאו די ליה לב"נ דאתנטר בביתיה אלא קב"ה נטיר ליה כד עייל וכד נפיק דכתיב יי' ישמר צאתך ובאך מעתה ועד עולם. זכאין אינון ישראל בהאי עלמא ובעלמא דאתי.

תא חזי האי רוחא בישא דשארי   [דף רסז ע"א]   בין תרעי. ווי ליה לב"נ דלא ידע לאזדהרא מניה ולא רשים לפתחא דביתיה שמא עלאה קדישא דישתכח עמיה דהא אית ליה תלת מאה ושתין וחמש שמשין בישין מקטרגין כל חד משמש יומיה וכלהו משתכחי עמיה כל יומי שתא ומקטרגי ביה לעילא ותתא וכלהו משתכחי ביה ביממא ובליליא ביממא לקטרגא ליה בליליא לצערא ליה בחלמיה. כד נפיק לקטרגא ליה כד עאל שווין ידייהו עליה דכתפי' ואמרין ליה ווי ליה לפלניא דנפק מרשותא דמאריה ווי ליה לפלניא בהאי עלמא ובעלמא דאתי בג"כ בעאן בני מהימנותא למהוי רשימין בכלא למהוי רשימין ברשימא דמאריהון לאזדעזעא מנייהו כל סטרין זינין בישין למהוי נטירין בהאי עלמא ובעלמא דאתי. זכאין חולקהון דישראל עלייהו כתיב ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ וגו':

ואהבת את יי' אלקיך. רבי יוסי פתח ועתה מה לי פה נאם יי' כי לקח עמי חנם וגו' תא חזי רחימותא דקב"ה בישראל אע"ג דחובייהו גרמו לאסתלקא מבינייהו ואתבדרו ביני עממיא הוא תבע עלבונא דלהון. ותא חזי בשעתא דישראל שראן בארעהון קב"ה משתעשע בגנתיה וקריב לגבייהו דישראל ושמע קליהון ואשתכח בהו. כיון דגרמו חובייהו ואתגלי ישראל מארעא קדישא קב"ה לא עאל בגנתיה ולא משתעשע ביה ולא עוד אלא דאיהו צווה ואמר ועתה מה לי פה נאם יי' וכתיב התם פה אשב כי אויתיה. כי לקח עמי חנם כמה דאת אמר חנם נמכרתם ומההוא יומא דאתגליאו ישראל מארעהון לא אשתכח חדוותא קמי קב"ה. הה"ד אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם וכל דא בגין רחימותא דלהון דרחים לון קב"ה כמה דאת אמר אהבתי אתכם אמר יי' (ועל דא) ואהבת את יי' אלקיך. ואהבת דבעי בר נש לאתקשרא ביה ברחימותא עלאה דכל פולחנא דבעי ב"נ למפלח לקב"ה דיפלח ברחימו דלית לך פולחנא כמו רחימותא דקב"ה. ר' אבא אמר הני מלי כללא דאורייתא אינון בגין דעשר אמירן דאורייתא הכא אתכלילו והא אוקמוה חברייא.

תא חזי לית לך מלה בחביבותא קמי קב"ה כמאן דרחים ליה כדקא יאות ומה הוא כמה דכתיב בכל לבבך בכל מאי קא מיירי בלבבך מבעי ליה. בנפשך. במאדך מהו בכל לבבך אלא לאכללא תרין לבין חד טב וחד ביש. בכל נפשך חד טב וחד ביש. בכל מאדך דא לא אתיא לדרשא א"ר אלעזר ואפילו האי לדרשא הוא. מ"ט בין דנפל ליה ממונא מירותא או מסטרא אחרא או בין דאיהו רווח ליה וע"ד כתיב בכל מאדך. א"ר אבא אהדרנא לקרא ואהבת מאן דרחים לקב"ה אתעטר בחסד מכלסטרין ועביד חסד בכלא ולא חיים על גופיה ועל ממוניה. מנלן מאברהם כמה דאתמר דהא לא חס ברחימלותא דמאריה על לביה (דהוא יצריה) ועל נפשיה ועל ממוניה. על לביה לא אשגח על רעותא דיליה בגין רחימותא דאמריה. על נפשיה דלא חס על בריה ועל אתתיה בגין רחימותא דמאריה על ממוניה דהוה קאים בפרשת ארחין ואתקין מזוני לכל עלמא בג"כ אתעטר בעטרא דחסד כמה דכתיב חסד לאברהם. ומאן דאתקשר ברחימותא דמאריה זכה להאי ולא עוד אלא דעלמין כלהו מתברכן בגיניה הה"ד וחסידיך יברכוכה אל תקרי יברכוכה אל יברכו כ"ה. (נ"א דכתיב ונברכו בך כל משפחות האדמה) יומא חד הוה חלש רבי יוסי עאל לגביה ר' אבא ור' יהודה ור' יצחק חמו ליה דהוה נפיל על אנפוי ונאים. יתבו. כד אתער חמו ליה לאנפוי דחייכין. א"ל ר' אבא מלה חדתא חמיתא   [דף רסז ע"ב]   א"ל ודאי דהשתא סלקא נפשי וחמית יקרא מאינון דמסרו גרמייהו על קדושה דמאריהון דהוו עאלין בתליסר נהרי דאפרסמונא דכיא. וקב"ה משתעשע בהו וחמינא מה דלא יהבו לי רשותא למימר ושאילנא לון אמינא האי יקרא דמאן הוא אמרו לי מאינון דרחימו למאריהון בההוא עלמא וממה דחמית נפשאי ולבאי אתנהיר ועל דא אנפאי חייכין. א"ל ר' אבא זכאה חולקך אבל אורייתא אסהיד בהו דכתיב עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו. א"ל ר' יהודה הא שאילו חברייא דא דכתיב יעשה תעשה מבעי ליה. א"ל הא אתמר אבל רזא דמלה היינו דכתיב לחזות בנעם יי' ולבקר בהיכלו ואוקמוה. נעם יי' ההוא דאתיא מעתיקא קדישא דקב"ה משתעשע ביה דהא ההוא נעם מעתיקא נפקא. ולבקר בהיכלו בהיכלא עילאה על כלא אוף הכא עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה מאן ההוא עתיקא סתימא דכלא דהא ביה תליא. א"ל ודאי הכי הוא. זכאה חולקהון דאינון דרחימותא דמאריהון מתדבקן בהו לאלין לית שעורא לחולקהון בההוא עלמא. אמר ר' יצחק כמה מדורין על מדורין אית להו לצדיקייא בההוא עלמא ומדורא עלאה דכלא אינון דרחימותא דמאריהון אתקשר בהו דהא מדוריהון אתקשר בהיכלא דסליק על כלא. מ"ט בגין דקב"ה בהאי אתעטר.

תא חזי (ס"א כלא אהבה) היכלא דא אהבה אתקרי ובגין אהבה קיימא כלא כמה דכתיב מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה וכלא ברחימותא קיימא דהא שמא קדישא הכי אשתכח דהא אוקמוה י' לא מתפרש קוצא דלעילא מן י' לעלמין דהא ברחימותא שריא עליה ולא מתפרש מניה לעלמין. ה' הא אוקמוה דיוד לא מתפרש מנה ואשתכחו כחדא בחביבותא לא אתפרשן דא מן דא כגוונא דא ה' והא אתמר כמה דכתיב ונהר יוצא מעדן יוצא תדיר לעלמין בחביבותא אתדבקן וה אתדבקן דא בדא אתדבקן בחביבותא כחדא חתן בכלה דארחייהו תדיר בחביבותא אשתכח י' בה' עם ו' ו' עם ה' ודא בדא אתקשר בחביבותא וכלא אהבה אקרי וע"ד מאן דרחים למלכא הא אתקשר בההוא אהבה. ובג"כ ואהבת את יי' אלקיך:

והיו הדברים האלה וגו'. ר' יצחק פתח כל עצמותי תאמרנה יי' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו ועני ואביון מגוזלו. האי קרא דוד אמריה ברוחא דקודשא כל עצמותי תאמרנה וכי מאן חמא גרמי דאמרו שירתא אלא האי קרא בזמנא דקב"ה זמין לאחייא מתייא וזמין קב"ה לאתקנא גרמי ולקרבא כל חד וחד לאתרייהו דכתיב ותקרבו עצמות עצם אל עצמו וכתיב ועצמותיך יחליץ. כדין זמינין אינון למימר שירתא מאי שירתא אמרי יי' מי כמוך (מקדמי) ודא שיראת מעלייא ממה דאמרו ישראל על ימא דהא ינון לא אדכרו שמא קדישא אלא בתר תלת מלין דכתיב כי כמוכה באלים יי'. והכא אינון מקדמי לשמא קדישא דכתיב יי' מי כמוך. מציל עני מחזק ממנו דא יצר טוב מיצר רע בגין דיצה"ר תקיף הוא כאבנא כמה דכתיב והסירותי את לב האבן. ויצ"ט הוא בשרא דכתיב ונתתי לכם לב בשר.

תא חזי יצר הרע למה הוא דומה בשעתא דאתי לאזדווגא בב"נ הוא כפרזלא עד דעאלין ליה בנורא. בתר דיתחמם אתהדר כלא כנורא. רבי חייא אמר יצר הרע כד אתי לאזדווגא ביה לב"נ דמי לב"נ דקריב לפתחא וחמי דלא אית מאן דמחי בידיה עאל לביתא ואתעביד ליה ארח. חמא דלא אית מאן דמחי בידיה וייזיל ליה לארחיה כיון דעייל לביתא ולא אית דימחי בידיה אתמנא עליה ואתעביד מאריה דביתא   [דף רסח ע"א]   עד דישתכח דכל ביתא קאים ברשותיה. מאן אוליפנא מפרשתא דדוד אוליפנא. מה כתיב ויבא הלך לאיש העשיר. הלך דקרוב לפתחא ולא בעי לאתעכבא תמן אלא למהך לארחיה. כך הוא יצר הרע כמה דמקרב לביתא מתקרב גבי דב"נ אתער עליה בחובא זעיר דא הוא אורח עראי. חמי דלית דמחי בידיה מה כתיב לעשות לאורח הבא אליו אתעביד ליה אורח אכסנאי בביתא אתער עליה בחובובי יתיר יומא חד או תרין יומין כהאי אורח דשראן ליה בביתא יומא חדא או ב' יומין (בגין דאיהו אורח) כיון דחמי דלית מאן דמחי בידיה מה כתיב ויעש לאיש הבא אליו אתעביד מארי דביתא כד"א האיש אדוני הארץ. איש נעמי. כך הוא יצר הרע אתעביד לקבליה דב"נ איש בעל הבית הא אתקשר ב"נ בפולחניה והוא עביד ביה רעותיה וע"ד בעי ב"נ לשואה מלין דאורייתא עליה תדיר בגין דיהא ההוא יצה"ר תביר בהו דלית ליה מקטרג ליצר הרע בר מלי דאורייתא וע"ד כתיב והיו הדברים האלה וגו' על לבבך על תרי יצריך. יצר הטוב אתעטר בהו ויצר הרע אתכנע בהו. א"ר יהודה יצר הטוב מה בעי מלי דאורייתא א"ל יצר הטוב אתעטר בהו ויצר הרע כיון דחמי ב"נ לא תב ולא בעי לאשתדלא באורייתא כדין הוא סליק לעילא ואוליף עליה חובה הה"ד וכסילים מרים קלון. כד אתא ר"ש אמר הא ודאי פרשתא דק"ש רמיזא ביה י' אמירן כמה דאוקמוה והכי הוא ודאי. והיו הדברים האלה. כללא דעשר אמידן אינון. ובג"כ י' פקודין אית הכא לקבל י' פקודין דאורייתא ומאן אינון ושננתם לבניך. ודברת בם. בשבתך בביתך. ובלכתך בדרך. ובשכבך. ובקומך. וקשרתם לאות על ידך. והיו לטוטפות בין עיניך. וכתבתם על מזוזות ביתך. ובשעריך. הא י' לקבל י' אמירן. וע"ד פרשיין אלין כלל רב אינון באורייתא זכאה חולקיה מאן דאשלים ליה בכל יומא תרי זימני דהא אתקדש בפומיה שמא קדישא כדקא יאות. ר' אחא הוה קאים עמיה דר' אלעזר ליליא חד בתר פלגות ליליא והוו משתדלי באורייתא. פתח ר' אלעזר (נ"א ר' אחא) ואמר כי הוא חייך ואורך ימיך וגו'.

תא חזי על כל תנאין (נ"א פקודין) דגזר קב"ה כד עאלו לארעא דישראל גזרה דאורייתא הוה. מאי טעמא בגין דשכינתא לא מתיישבא בארעא אלא באורייתא ולא מתיישבא לעילא אלא באורייתא דהכי אמר (ר' שמעון) אבא תורה שבע"פ לא אשתמודע אלא בגין תורה שבכתב. שכינתא לא מתיישבא לעילא ותתא אלא עם תורה דלתתא דכל זמנא דאורייתא אשתכח עמיה יכלא ליקם בעלמא (נ"א שבכתב לא אשתמודע אלא בגין תורה שבע"פ ותורה שבע"פ לא אשתמודעא אלא מתורה שבכתב ודאי. כלל הצריך לפרט ופרט הצריך לכלל שכינתא לא מתיישבא לעילא אלא באורייתא דלתתא דכל זמנא דאורייתא אשתכחת יכילא למיקם בעלמא) הה"ד כי הוא חייך ואורך ימיך לשבת על האדמה על האדמה סתם ואי לאו דאפסיק מלי דאורייתא לא יכלא למיקם דכתיב על מה אבדה הארץ. וכתיב ויאמר יי' על עזבם את תורתי עד דהוו יתבי מאיך ר' שמעון רישיה אמר ודאי הכי הוא ודא הוא רזא דאשכחנא בספרא דרב המנונא סבא ואוקים קרא דא ברזא דכנסת ישראל דכתיב שארה כסותה ועונתה לא יגרע. ואי אתמנעו מנה מה כתיב ויצאה חנם אין כסף כד"א אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה. וכתיב חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו. ומאן דמנע אורייתא מנה כמאן דנסב מארי (ס"א שארה) דאתתא ומנע ליה מנה דא אשתארת כארמלתא ולא ארמלתא הה"ד היתה כאלמנה ולא אלמנה. יתבו אתעסקו באורייתא עד דנהיר יומא בתר דנהיר יומא קמו ואזלו. עד דהוו אזלו חמו חד גבר דהוה אזיל בארחא ורישיה עטיף קריבו גביה והוה רחיש   [דף רסח ע"ב]   בשפוותיה ולא אתיב לון מדי. אמר רבי אלעזר ודאי האי אמלך במאריה יתיב רבי אלעזר ורבי אחא וצלו צלותא וההוא גבר קאים בקיומיה באתר אחרא בתר דסיימו צלותא אזלו בארחא וההוא גברא אשתמיט מנייהו. אמר רבי אלעזר האי גברא או טפשא הוא או ארחוי לא מתישרן. אמר נתעסק באורייתא דהא שעתא היא. פתח רבי אלעזר ואמר כבוד חכמים ינחלו וכסילים מרים קלון. כבוד חכמים ינחלו זכאין אינון דמתעסקי באורייתא. עד לא פתח מלה קריב ההוא בר נש גבייהו. אמר ר' אלעזר לית לן למפסק מלי דאורייתא דכל מאן דאשתדל באורייתא זכי למירת ירותא דאחסנא דלעילא ביקרא דמלכא עלאה קדישא וזכי למירת ירותא דאחסנא בהא עלמא ומאי איהו ההוא דאקרי כבוד יי' דלא פסק מנייהו לעלמא הה"ד כבוד חכמים ינחלו ההוא דאקרי כבוד יי' וכסילים מרים קלון מאי הוא? תא חזי כד בר נש אזל בארח מישר קמי קודשא ב"ה ואשתדל באורייתא הא ההוא כבוד יי' ירית לגרמיה וכמה אפטרופסין סניגורין אשתכחו לעילא עליה דב"נ וכלהו אולפין עליה זכו קמי מלכא קדישא ואי בר נש לא אשתדל באורייתא ולא אזל בארחא דמאריה הוא עביד קטיגורא עליה. וההוא קטיגורא שאט באוירא (ואזיל ליה) ולא סליק לעילא דלמא יתוב אדם מחובוי כיון דחמי דבר נש לא תב ולא בעי לאשתדלא באורייתא כדין הוא סליק לעילא ואוליף עליה חובא הה"ד וכסילים מרים קלון וסליק לעילא ועבד קטרוגא. פתח ואמר ואם משפחת מצרים לא תעלה ולא באה ולא עליהם תהיה המגפה וגו'. מאי שנא מצרים הכא מכל שאר עמין דהא לכלהו כתיב ולא עליהם יהיה הגשם והכא לא. אלא הא אוקמוה חברייא דהא ארעא דמצרים לא אצטריך למטרא וע"ד לאו היא בכללא דאינון דבען מטרא אבל אינון דינא אחרא אסתלק עלייהו ושפיר קאמרו.

תא חזי כתיב כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה ולא כארץ מצרים היא אשר יצאתם משם וגו'. דהא נהרא סליק מניה משתקייא ארעא אבל הכא למטר השמים תשתה מים דהא ארעא קדישא מן שמייא אתשקייא תדיר. וכד ישראל הוו עסקין באורייתא הוה אתשקייא כדקא יאות. ומאן דמנע אורייתא מנה כאילו מנע טב מן כל עלמא. עאלו לגו מערתא חדא דהוה בארחא עאל ההוא גבר עמהון יתבו. פתח ההוא גברא ואמר ודבר יי' אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר וגו' האי קרא לאו רישיה סיפיה ולאו סיפיה רישיה ולא מלה דא כמלה דא. בקדמיתא ודבר יי' אל משה פנים אל פנים שפיר לבתר ושב אל המחנה לבתר ומשרתו יהושע בן נון נער. מהו א"ר אלעזר ודאי קב"ה אתרעי ביקרא דילן דהשתא זווגא דילן בשכינתא ושכינתא לא אתעדי מנן. מאן דפתח פתחא לימא מלה. פתח ואמר ודבר יי' אל משה פנים אל פנים בכמה דרגין עלאין ויקירין אתפרש משה נביאה מהימנא על כל שאר נביאי דעלמא דהא כלהו לקבליה כקוף בפני בני נשא. שאר נביאי הוו מסתכלי באספקלריא דלא נהיר ועם כל דא לא הוו זקפן אנפין לעילא לאסתכלא אלא כמה דכתיב ואני הייתי נרדם על פני ופני ארצה ולא עוד אלא דמלין לא הוו גבייהו באתגלייא. ומשה נביאה מהימנא לאו הכי דהוא הוה מסתכל באספקלריא דנהרא וקאים בקיומיה ולא עוד אלא דהוה זקיף רישא לאסתכלא כמאן דאמר לחבריה זקוף רישך ויסתכלון אנפך באנפי בגין דתנדע מלי. כך משה פנים אל פנים זקיף רישא בלא דחילו אנפוי זקפאן ומסתכל   [דף רסט ע"א]   בזיו יקרא עלאה ולא אשתני דעתוי ואנפוי כשאר נביאין דכד הוו נבאן (ס"א בעאן) לאסתכלא נפקא מרשותייהו ומדעתייהו ואשתני זיו אנפייהו ולא הוו ידעי מהאי עלמא כלום. ומשה לאו הכי דמשה בההוא דרגא עלאה ממש הוה מסתכל ולא נפק מרשותיה ומן דעתיה דהא בשעתא דהוה מסתכל בזיו יקרא עלאה מיד ושב אל המחנה למללא עמהון בכל מה דאצטריכאן ודעתוי מתישבא ביה כקדמיתא ויתיר ודא הוא ושב אל המחנה. ומשרתו יהושע בן נון נער ודאי דהוה יניק מתוך האהל אוליף לאסתכלא ברוח קודשא כד"א והנער שמואל משרת את יי'.

תא חזי כל זמנא דהוה יהושע לגבי דמשה הוה אוליף ואניק מתוך האוהל ולא דחיל. בתר דאתפרש ממשה והוה בלחודוי מה כתיב ויפול יהושע אל פניו ארצה וישתחו דלא הוה יכיל לאסתכל והאי מחד שליחא כ"ש מאתר אחרא. לבר נש דאפקיד מלכא גביה מאני דהב ואבני יקר כל זמנא דמשתכח גביה שמשא דביתיה אחיד בהו ואסתכל בהו. כיון דסליק ההוא בר נש מעלמא לא שביק מלכא לגבי שמשא כלום ואחיד פקדונא דיליה. אמר ההוא שמשא ווי דאבדית. ביומוי דמארי כל אלין הוו בידי. כך יהושע ביומוי דמשה הוה יניק בכל יומא מתוך האהל ולא דחיל. בתר דשכיב ויפול יהושע אל פניו. ואנא בגין דאנא שכיח בגווייכו אסתכל במלי דאורייתא ולא אהא דחיל. בתר דאתפרש מנייכו לא איכול לאסתכלא בלחודאי. תו פתח ואמר. ושנתתם לבניך ודברת בם וגו'. כד"א חציך שנונים דבעי ב"נ לחדדא מלי דאורייתא לבריה כחרבא דאיהו שננא בתרי סטרוי בגין דייעול ליה חדודא וחדוה באורייתא ולא ישתכח לביה בטפשותא. ודברת בם כל מלין דאורייתא כל חד וחד אורחא ליה בלחודוי. ודברת בם ותדבר מבעי ליה. אלא בעי ב"נ לאנהגא גרמיה בהו ולאתנהגא גרמיה דלא יסטי לימינא ולשמאלא.בשבתך בביתך. לאנהגא גרמיה בביתיה בארח מישר ובאורח תקונא דילפון מניה בני ביתיה לאנהגא גרמיה עמהון בנחת ובחידו ולא יטיל דחילו בבני ביתיה יתיר. וכל עובדוי בביתיה בארח תקונא. ובלכתך בדרך. לאנהגא במלי דאורייתא ולתקנא גרמיה בהו כמה דאצטריך ולדברא גרמיה באורחוי דאורייתא ומאי איהו כמה דיעקב לדורון. לקרבא. לצלותא. וצלותא בעי לצלאה למאריה ועילא מנהון מלי דאורייתא. ובשכבך לדברא גרמיה בדחילו דמאריה בקדושה בעניה דלא ישתכח חציף לקבליה דמאריה. ובקומך למיהב תושבחן למאריה דאתיב נשמתיה דהא בכמה חיובין אשתכח קמי מאריה וקב"ה עביד עמיה חסד ואתיב לה לגופיה:

וקשרתם לאות על ידכה. הא אוקמוה על יד כהה ודא הוא שמאלא ובספרא דאגדתא אמר על יד כ"ה כד"א כ"ה יהיה זרעך וחברייא יתבי דרומא אוקמוה ברזא דלהון ארבע בתי דתפילין כהאי גוונא (נ"א בגוונא אחרא) קדש לי כל בכור סתם לקבל כתרא עלאה דכלא. והיה כי יביאך לקבל חכמה. שמע ישראל ואהבת לקבל בינה. והיה לקבל חסד. לבתר כלילן כלהו בדרועא שמאלא דאקרי עז וכתיב ובזרוע עזו ואין עז אלא תורה ואין עז אלא תפלין. ומלין לא מתישבן לגבן. מ"ט בגין דכתרא עלאה הוא כליל כלא דלאו הוא בחושבנא. ועוד והיה   [דף רסט ע"ב]   כי יביאך ביציאת מצרים תלייא ההוא אתר דאשתכח ביה חירו לעבדין ועל דא לא מתתקנן בארחייהו. ואנן מחכמה שריין והכי הוא וקב"ה נטיל לון ארבע לעילא ארבע לתתא ארבע באתר דמוחא ארבע באתר דלבא שריא. בגין דדא בדא אתקשר ובעי ב"נ לאתעטרא בהו בגין דאיהו שמא קדישא עלאה דכתיב וראו כל עמי הארץ כי שם יי' וגו' וכל מאן דמתעטר בעטרא קדישא עלאה דא אקרי מלך בארעא וקב"ה מלך ברקיע. הה"ד מלך אסור ברהטים. כמה דקב"ה מלך לעילא הכי נמי הוא מלך לתתא (ועם כל דא) וכתבתם על מזוזות ביתך בגין דיהוי בר נש שלים בכלא וישתכח שלים בפקודי דמאריה רשים לעילא רשים לתתא זכאה חולקהון דישראל:

פתח ר' אלעזר ואמר תרי קראי אשכחנא דאע"ג דכלא בחד דרגא תליין לאו אינון מדרגא חד. חד קרא כתיב כה אמר יי' צבקות וחד קרא כתיב כה אמר יי' אלקים. מה בין האי להאי אלא בזמנא דכתיב כה אמר יי' צבקות כדין מלה אתיא ברחמי ובזמנא דכתיב כה אמר יי' אלקים כדין מלה אתיא בדינא. כה אמר יי' צבקות בגין דהאי כה אתברכא מצדיק ומנצח והוד דאקרי יי' צבקות וכדין מלה באתבסמותא אתייא דהא מאתר דא קא אתיא. כה אמר יי' אלקים כדין האי כה ינקא מסטרא דדינא מאתר דגבורה עלאה ואוליפנא מאבא דדינא הוא ברחמי בגין דכתיב יי' אלקים דהא אלקים גבורה הוא בכל אתר אדני גבורה תתאה היא בכל אתר ועל דא אשתמודען מלי מפומא דנביאה והוא הוה מתכוין למימר מלה מאתריה וכדין הוו ידעי אלין בני מהימנותא מאן אתר תלייא מלתא. פתח רבי אחא ואמר אורו מרוז אמר מלאך יי' וגו' תא חזי האי קרא רזא הוא ברזין עלאין בשעתא דמלכא קדישא מסר ביתיה בידא דמטרוניתא כל זיינין ורומחין ובליסטראות דיליה אפקיד בידהא וכל אינון מגיחי קרבא דיליה אפקיד עמה הה"ד הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל והא אוקמוה וכד אגח קב"ה קרבא באינון גבורין מגיחי קרבא דקאמרן אגח ואינון אקרון מלומדי מלחמה. כתיב מן שמים נלחמו הכוכבים ממסלותם נלחמו עם סיסרא וגו'. ותנן בהאי שעתא דאתנדיבו ישראל לגלאה רשימא קדישא בבשרהון כדין האי חרב נוקמת נקם ברית כנש כל חילא דיליה וכל זיינין וכל אינון מגיחי קרבא לאגחא קרבא עמיה (נ"א דסיהרא) דסיסרא וכוכבייא הוו אושדין נורא מלעילא ואמר רבי שמעון כל כוכב וכוכב אית ליה שמא בלחודוי וכלהו בשמהן אקרון. אמר לון קב"ה אתעתדו לנקמא נוקמא דבני. תרי נוקמי אנא זמין לאתפרעא מנייהו חד נוקמא דשית מאה רתיכין דאוזיף ליה לרברבא דמצראי בגין לאגחא קרבא בהו בישראל דכתיב ויקח שש מאות רכב בחור וכל רכב מצרים וחד נוקמא דבני דעאקו להו עד השתא. ובגין כך אתדנו בתרין דינין חד במייא וחד באשא. במייא דכתיב נחל קישון גרפם. באשא דכתיב הכוכבים ממסלותם. ובאינון ככבייא אית ככבא חד דלא אתא לההוא נוקמא ואתלטיא לעלמין דכד שארי לאנהרא אתאן שאר ככבייא ובלעין ליה ולכל סיעתא דיליה ואתאבידו כלהו כחדא כד"א אורו מרוז אמר מלאך יי' וכי רשות אית למלאכא בהאי אלא דא הוא מלאך דכתיב ביה ויסע מלאך האלקים ההולך לפני מחנה ישראל ודא הוא דכל קרבין דיליה אינון   [דף רע ע"א]   כי לא באו לעזרת יי' כד נפקו ישראל ממצרים. לעזרת יי' בגבורים באינון ששים גבורים כד אזדמנו קרבא עם סיסרא. ודא מלאך רזא דכל דינין וכל קרבין דמלכא ברשותיה ועל דא אמר מלאך יי' ודא הוא דכתיב המלאך הגואל אותי וגו' והא אוקמוה חבריא. ודא זמינא למהוי עלאה ויקירא לזמנא דאתי ובדא יתרבי שמא קדישא ובדא זמין קב"ה לאתפרעא מעמין עכו"ם ועל דא כתיב והתגדלתי והתקדשתי וגו'. אזלו עד דמטו לגביה דר"ש כיון דחמא לון אמר ר"ש הא שכינתא הכא ודאי צריכין אנן למחזק טיבו לאנפי שכינתא. פתח ואמר הן עוד היום גדול וגו'. האי קרא אוקמוה דכד ישראל יתערון תשובה לקמי קב"ה בזכו אורייתא יתובון לארעא קדישא ויתכנשון מן גלותא דהא ודאי יומא חד יהא גלותא לישראל ולא יתיר הה"ד נתנני שוממה כל היום דוה. ואי לא יתובון קב"ה אמר הן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה בלא זכו ובלא עובדין דכשרן. אבל אסותא חד לכו השקו הצאן אשתדלו באורייתא דאתשקייו מימי אורייתא ולכו רעו לאתר דנייחא לאתר טבא וכסופא דאחסנתיכון. ד"א הן עוד היום גדול דא הוא יום דאקרי יום מהומה ומבוסה ומבוכה די בההוא יום אתחריב בי מקדשא ונפלו ישראל בגלותא. ובגין עובדין בישין ההוא יומא אתמשך ואתרבי ה"ד הן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה בגין דאינון משכין ליה לההוא יומא. השקו הצאן כמה דאתמר במלי דאורייתא דהא בזכותא דאורייתא יפקון ישראל מן גלותא ישראל מאי קא אמרי ויאמרו לא נוכל עד אשר יאספו כל העדרים עד דיתכנשו כל שאר יומין עלאין. וגללו את האבן ויגנדרון לההוא דינא קשיא דההוא יומא דשלטא על פי הבאר ואשתכחת ההיא בא"ר בגלותא עמנא. וכד אתגלייא האי בא"ר וההוא אבן לא שלטא עלה מיד והשקינו הצאן. וזמין קב"ה בסוף יומייא לאהדרא לישראל לארעא קדישא ולאכנשא לון מגלותא ומאן אינון סוף יומייא ההוא דהיא אחרית הימים. בהאי אחרית הימים ישראל סבלו גלותא הה"ד בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים וכתיב וקראת אתכם הרעה באחרית הימים. באחרית הימים דייקא. ודא היא כנסת ישראל בגלותא. ועם אחרית הימים דא קבילו עונשא בגלותא. ובדא יעביד קב"ה נוקמין לישראל תדירא הה"ד אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים. ובכל אתר דא היא וקב"ה זמין לאתבא לה לאתרהא הה"ד והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית יי' וגו ודא הוא יום. ומדשארי צל למעבד בשירותא דיומא אחרא כמה בזמנא דאתחריב מקדשא הוה ונטה צל למיעל הה"ד אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב. יום וצל הוא סוף גלותא ושיעורא דהאי צל שית קמצין ופלגא ובגודל דמשחא דבר נש גבר בין גוברנין ודוכרנא דהאי רזא דבין חברייא דכתיב כי תמול אנחנו ולא נדע כי צל ימינו עלי ארץ. כי תמול אנחנו בגלותא ולא הוינא ידעי כי צל ימינו עלי ארץ לאשראה לון קב"ה עלי ארץ. זכאה חולקיה מאן דחמי ליה וזכאה חולקיה מאן דלא חמי ליה. ווי למאן דיזדמן כד יתבע אירא רברבא לאתחברא לנוקביה כל שכן בשעתא דיזדווגן כחדא על ההיא שעתא כתיב אריה שאג מי לא יירא וגו'. ת" בקדמיתא כתיב שאג אריה על נוהו ובההוא זמנא כד יפוק לקבלא לבת זוגו כדין אריה שאג מי לא יירא יי' אלקים דבר מי לא ינבא בההיא שעתא כתיב ושב יי' אלקיך את שבותך וגו' ושב מאי הוא אלא קב"ה שב כביכול מגלותא ושב צדיק לאזדווגא   [דף רע ע"ב]   באתריה כדין כתיב אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך:

פרשת דברים - רעיא מהימנא[עריכה]

  [דף רסג ע"א]   "שמע ישראל יי' אלקינו יי' אחד" -- פקודא דא ליחדא שמיה דקב"ה בכל יומא דהא כמה דמייחדי שמא דקב"ה לתתא הכי אתייחד שמיה לעילא אשתכח קב"ה יחידאי עילא ותתא מאן דמייחד שמיה דקב"ה ישוי לביה ורעותיה בההוא יחודא דקאמרן ויחבר כל שייפוי בההוא יחודא דקאמרן ויחבר כל שייפוי בההוא יחודא בההוא רעותא למהוי כלהו אחד כמה דשוי כל שייפוי ברזא דחד הכי לעילא מחבר כל שייפין עלאין בההוא יחודא למהוי כלהו חד בשעתא דאתי ב"נ לייחדא שמא דקב"ה כל חילי שמיא כלהו קיימין שורין שורין בגין לאתתקנא ולאתכללא כלהו בההוא יחודא למיקם ברזא דחד ביחודא חדא כלהו למיקם ברזא דחד ביחודא חדא כלהו מתתקנן בתקוניהון כדקא יאות.

בהאי שעתא קיימא חד ממנא שמשא דקיימא תחות רמ"ח עלמין וכלהו עקרון שייפין דגופא ודא אקרי הלני"ו קיימא מחכה לההוא יחודא ודא איהו מלקט שושנים כד"א וללקוט שושנים דאינון שייפין דגופא שייפין עלאין לקיט לון שמא עלאה ברזא דיחודא דקא אתייחד ברזא דמ"ב שמהן ולקיט כל אינון שושנים עלאין ושמשא דלקיט כל אינון תתאין די כלהו ממנן בכללא דע"ב שמהן ואתלקיטו כלהו בההוא יחודא ואתעבידו כלהו גופא חדא ברזא חדא. וההוא יחודא סלקא וקא מייחד כלא בתרין סטרין ביחודא חדא. בההוא שעתא מתלקטין שייפין כלהו ומתחברן בחבורא חדא למהוי כלהו ברזא דחד עילא ותתא ברזא דידוד א' ושמו א'.

ועל דא מאריכין באחד בתרי אתוון למלקט שושנים לאתייחדא ברזא דאחד ביחודא שלים. כיון דאתייחדן שייפין כלהו ברזא חדא דיחודא חדא. כדין אתקרי כלא קרבן שלים. ועל רזא אעיל ליה קב"ה בג"ע לאדם קדמאה כמה דכתיב לעבדה ולשמרה. ותנינן דאלין אינון קרבנין תרין רזא דידוד א' ושמו א' דאינון קרבנין כתיב וללקוט שושנים (ד"א דקב"ה איהו לקיט שושנים לקיט כל אינון שייפין דעילא ותתא לחברא לון ביחודא בההוא יחודא דקאמרן כדין אתער מאן דאתער ללקוט שושנים) אלין שייפין דתרין סטרין דאינון חד. שושנים רזא איהו דכד מתחברן כל (אינון) שייפין כחדא למהוי כלהו ביחודא חדא רזא דקרבן כדין מתעטר קב"ה בעטרה ברישא דכתם פז למהוי ביקרוי מתעטרא ורזא דא הוי דכתיב שושנים רזא דכל אינון שייפין דעילא ותתא ורזא דההוא פז עטורא דמתעטרא וסלקא מבינייהו וכלא איהו ביה

בהני שושנים אית בה שית מאה ותליסר פקודין דאינון שייפין דתרין סטרין רזא דידוד אחד ושמו אחד

  [דף רסג ע"ב]   ואית ביה סליקו דההוא פז דקא סליק מבינייהו ובכל אתר דאינון משתכחין ההוא סליקו עלאה אשתכח מבינייהו לאסתלקא ורזא דא תפוח בעצי היער ושושנה בין החוחים דא ודא אצטריך לאסתלקא כחדא ביחודא שלים. זכאה איהו מאן דקריב קרבנין אלין ודאי לרעוא ליה בהאי עלמא ובעלמא דאתי. פקודא ליראה בארח כלל ובארח פרט. והא יראה אוקימנא בגין דאית עליה דב"נ לדחלא מקמי קב"ה תדיר. כד"א ליראה את השם הנכבד והנורא הזה את יי' אלקיך ובגין יראה דא יסתמר בארחוי ויראה אתר הוא דאקרי יראה בגין דתמן שריא דחלא דקב"ה איהו יראת יי' לדחלא מניה ודא איהו רזא דכתיב וממקדשי תיראו בהאי יראה שריא פולסא דנורא לאלקאה לון לחייביא דלא נטרין פקודי אורייתא וע"ד באורח כלל אית לדחלא ובתר בארח פרט כד ידע ב"נ מאן איהי יראת יי' ודא איהו דחלא דחביבותא דאיהי עיקר ויסודא למרחם ליה לקב"ה (בתר) האי יראה עביד לנטרא כל פקודוי דאורייתא למהוי ב"נ עבד נאמן לגבי קב"ה כדקא יאות (יראה). פקודא לאהבה והא אוקימנא רחימו דקב"ה דבעי ב"נ לרחמא ליה רחימו סגי כאברהם דרחים ליה לקב"ה בכמה רחימו ומסר גופיה ונפשיה לגביה. מכאן אוליפנא מאן דרחים ליה לקב"ה איהו מקיים עשר אמירן עילא ותתא. וע"ד כל אינון עשר נסיוני דאתנסא אברהם וקאים בכלהו לקבל עשר אמירן כל נסיונא אמירא היא ואתנסא בההוא אמירא וקאים ביה. וע"ד אינון עשר נסיוני וכלהו קאים בהו אברהם בגין דאתקשר ואתדבק בימינא דקב"ה דאיהי אהבה רבה מ"ט איקרי אהבה רבה בגין מאן דקאים בהאי אהבה אתקשר בעלמא עלאה. אהבת עולם דא רזא דעלמא תתאה דאתקשר ביה רחימו דיליה וכלא רזא חדא בלא פרודא והא אתמר רזא דאהבה רחימו דא סליק על כל פולחנין דעלמא בהאי אתייקר שמיה דקב"ה יתיר מכלא ואתברך. בריך הוא לעלם ולעלמי עלמין ורזא דאהבה אתמר. ע"כ:

פקודא למקרי קריאת שמע ב' זמנין בכל יומא, חד לקבל דרגא דיממא וחד לקבל דרגא דליליא, ולאכללא ביממא דרגא דליליא ולאכללא בליליא דרגא דיממא, והא אתמר וע"ד תרין זמנין בכל יומא חד ביממא וחד בליליא. פקודא למקבע ב"נ מזוזה לתרעיה למהוי כל ב"נ נטיר מעם קב"ה כד נפיק וכד עייל ורזא יי' ישמר צאתך ובאך מעתה ועד עולם בגין דרזא דמזוזה איהו קאים תדיר לפתחא ודא איהו פתחא דלעילא ודא איהו דרגא דאקרי שומר לאשתכחא בנטירו. דב"נ לאו איהו נטיר בר נטירו דקב"ה דאיהו נטיר תדיר וקאים לפתחא וב"נ לגו. ותו דלא ינשי ב"נ דוכרנא דקב"ה לעלמין ודא איהו כגוונא דציצית כד"א וראיתם אותו וזכרתם את וגו'. כיון דחמי בר נש להאי דוכרנא אדכר בגרמיה למעבד פקודא דמאריה ורזא דמהימנותא מזוזה כללא דכר ונוקבא כחדא. בספרא דשלמה סמיך לפתחא לקבל תרין דרגין אזדמן חד שידא (ודא איהו) ואית ליה רשו לחבלא. ואיהו קאים לסטר שמאלא. זקיף ב"נ עינוי חמי ליה לרזא דשמא דמאריה ואדכר ליה ולא יכיל ליה לאבאשא. ואי תימא אי הכי כי נפיק ב"נ מתרעיה לבר הא ההוא שידא קאים לימיניה ומזוזה לשמאליה והיאך אתנטיר ב"נ אי איהו שארי לשמאליה אלא כל מה דעבד קודשא בריך הוא כל מלה ומלה אתמשך בתר זיניה. בבר נש קיימין תרין דרגין חד מימינא וחד משמאלא. ההוא דימינא אקרי יצה"ט והווא דשמאלא אקרי יצר הרע. כיון דנפק בר נש מתרעא דביתיה ההוא שידא זקיף עינוי וחמי ליצר הרע דשארי לשמאלא אתמשך לההוא סטרא ואתעדי מימינא. ובההוא סטרא קאים שמא דמאריה ולא יכיל לקרבא ולאבאשא ליה ונפיק ב"נ   [דף רסד ע"א]   ואשתזיב מגיה כד עייל הא שמא קדישא לימינא קאים ולא יכיל לקטרגא בהדיה. וע"ד אצטריך ב"נ דלא יעביד (נ"א יעביר) טנופא ולכלוכא בתרעא דביתיה ולא יושיד מיין עכורין. חד דלא יעביד קלנא לגבי שמא דמאריה וחד דאית ליה רשו לההוא מחבלא לחבלא ובג"כ יזדהר ב"נ מהאי ויזדהר ב"נ דלא ימנע מתרעא דביתיה שמא דמאריה. וכד בר נש אתקין מזוזה לפתחיה כד עייל (ס"א ההוא ב"נ) ההוא יצר הרע וההוא שידא בעל כרחייהו נטרי ליה ואמרי זה השער ליי' צדיקים יבאו בו. וכד לא קאים מזוזה לפתחיה דב"נ יצר הרע וההוא שידא מתתקנין כחדא שוו ידייהו על רישיה בזמנא דעייל פתחי ואמרי ווי ליה לפלניא דהא נפק מרשותא דמאריה מההוא זמנא קאים בלא נטירו דלית מאן דנטיר עליה רחמנא לישזבן:

צ"א ב' פקודא לאומאה וכו':


פרשת דברים - מתניתין[עריכה]

  [דף רע ע"ב]   מתניתין לכון בני נשא מארי דחכמתא מארי דסכלתנו קלא קרי מאן מנכון דאתחכם וידע בשעתא דרישא חיוורא אתקין רישא רשימא מעילא ולתתא. ומתתא לעילא אתקין סטר צפון בעטורא דקונאריתא ביה רשים עומקא דתהומא עלאה דסליק ונחית בגוויה נחית חד דרגא טמירא באלף וחמש מאה רשימין דאלף וחמש מאה עלמין תחותיה תטלל חד חיות ברא וקרנין עשר לה וארו עינין כעייני אנשא לחיותא ופום ממלל רברבן. כד סלקא אזלא ביממא טמירא בליליא כד נחתא טמירא ביממא ואזלא בליליא כד נטלא מזדעזען ארבע מגרופי דאחידן בידהא ונטלין עמה שתין פולסין דנורא כל חד חרבא שננא על יריכיה סליק ברעותא לאפקא בר נש שליטא לתתא אתקין בהאי חיותא חד עפרא דקיקא כליל מכלא נשב ביה אתפשט בד' סטרי עלמא. וד' פולסין אתגלגלו חד לעילא חד לתתא חד לצפון חד לדרום. אילנא חד רברבא ותקיף אתחבר ואזדווג בה בחד ענפא שפירא דחזו חדוותא דכלא כד"א יפה נוף משוש כל הארץ. ביה אזדווג אפיקו חד רוחא טמירא ומליא לההוא גבילו דעפרא וקאים על רגלוי ואמלכיה על כל עלמא ושלטיה על כלא. הה"ד תמשילהו במעשי ידיך וגו' אתפקיד על ההוא אילנא לנטרא פקודא אתיב מלכא רוחיה לגביה וההוא חיותא נטלא ליה. כדין זמינין מנא אחרא וקאים בינייהו. בקוטרא דגליפין בין מלאכין קדישין בטופסרא (ס"א בטפסא) דעטורין אתאחדן דרין בתראין תפיסין בחוביייהו. אשתליף רוחיהון מההוא מאנא דלבושא לבתר אגניז בעפרא בין רגבי נחלא אתטמרו ואתגניזו בחד גרמא תקיף דההוא מאנא יתבנון בקדמיתא ויקומון חילין חיין תניינות בארעא קדישא מתערין וזמין קב"ה למגבל ההוא עפרא קדמיתא דההוא מאנא ממש ולאעלא ביה גבילו דקיק כהאי חמירא דעיסה ומההוא גבילו דאיהו צחותא דלעילא יתתקן ויתישר מאנא דכשרא כגוונא דאמר קרא ומעין מבית יי' יצא והשקה את נחל השטים בגין דההוא נחל אסגי חביבותא (ס"א זנותא) בעלמא. וכד ההוא מעיינא קדישא יפוק וייעול לגביה כדין יתתקן ויתישר ולא יהא בסורחניה כקדמיתא ואינון דלא זכאן יקומון לאדנא בדינא דמלכא עלאה. הה"ד ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדראון עולם. וכדין כתיב כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני נאם יי' כן יעמוד זרעכם ושמכם. בילא"ו יילא"ו:


פרשת עקב - רעיא מהימנא[עריכה]

"והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה וגו'" (דברים ז, יב), ואכלת ושבעת וברכת את יי' אלהיך וגו' (דברים ח, י), פקודא דא לברכא ליה לקב"ה, על כל מה דאכיל ושתי ואתהני בהאי עלמא, ואי לא בריך אקרי גזלן לגבי קב"ה, דכתיב גוזל אביו ואמו (משלי כח, כד), והא אוקמוה חברייא. בגין דברכאן דבריך בר נש לקב"ה, אתי לאמשכא חיין ממקורא חיי, לשמיה דקב"ה קדישא, ולארקא עליה מההוא משחא עלאה ואתי לאתמשכא מתמן לכל עלמא. וכתיב ואכלת ושבעת וברכת את יי' אלהיך (דברים ח, י),   [דף רעא ע"א]   ואינון ברכאן אריק בר נש באינון מלין מההוא מקורא עלאה ואתברכן כל אינון דרגין ומקורין ואתמליין לארקא על כל עלמין ואתברכן כלהו כחדא. ועל דא אצטריך בר נש לשואה רעותיה ברזא דברכאן, בגין דיתברכון אבהן ובנין כלא כחדא. ומאן דמברך לקב"ה אתברך ונטיל חולקיה מאינון ברכאן בקדמיתא דכל עלמא לתתא, כיון דשמא דקב"ה מתברך מתמן, נחית ושרא על רישיה חולקא קדמאה. והא אוקימנא דכתיב בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך (שמות כ, כא), כיון דההיא ברכה אתייא ושרייא על רישיה, מתמן אתפשט בכל עלמא.

בשעתא דאינון ברכאן נחתין מתעטרן גו חקל תפוחין קדישין, ופגעי בהו כמה דרגין דממנן בעלמא ונחתי בהו ואמרי ומכריזי דא איהו דורונא דשדר פלוני לקב"ה. מאן אתר נחתי, לבתר דנחתי מאתר רישא חדא דצדיק, תמן סלקין מתערי לנחתא אחרנין מלעילא ואתמלייא מלעילא ומתתא, הדא הוא דכתיב ברכות לראש צדיק (משלי י, ו), כיון דהאי דרגא אתמלייא, אריק להאי כלה ומתמן נגדין ואתמשכן לתתא. כד סלקין אינון ברכאן מתתא, לית פתחא ופתחא לעלא ולית ממנא לעלא דלא פתח כל אינון פתחין ומכריזי ואמרי בכל אינון רקיעין, דא איהו דורונא דמלכא דשדר פלוני, דא הוא דורונא בקיומא כדקא יאות, ומאן איהו, ברכה דאתיבו עליה אמן, דכל ברכה דאתיבו עליה אמן, דא איהו בקיומא כדקא יאות, וכיון דהאי ברכתא סלקא כל דרגין דלעלא, כלהו זמינין לגבי ההוא נהורא דלא נהיר, בגין לאנהרא לגבה. וכן שכן אי היא ברכתא דסגיאין מברכן לה ומעטרין לה בעטרין קדישין ברזא דאמן, אמן הוא רזא דקשרי, דכל יחודא וקדושא ברזא דמאריה ומעטר לההיא ברכתא בעטרין עלאין כדקא יאות וקב"ה אתרעי בהו באינון דמברכין ליה ותיאובתיה בברכתא דלתתא, דההיא ברכתא סלקא ואנהיר בוצינא דלא נהיר ואתקיף לה בתוקפא תקיפא לסלקא לעלא. ועל רזא דא כתיב כי מכבדי אכבד (שמואל א ב, ל), אךין אינון דמברכין ליה לקב"ה. ובוזי יקלו (שמואל א ב, ל), אלין אינון דלא מברכין ליה לקב"ה, ומנעין ברכתא מפומייהו.

רזא דרזין, לאינון דידעי חכמתא דמאריהון, למנדע רזא דברכאן, בפקודי אוריתא, ובכל הנאין וכסופין דהאי עלמא לארקא ברכאן מעילא לתתא, בר ברכאן דצלותא דאינון תיקונא דמאריהון מתתא לעלא ומעילא לתתא. ברכאן דלאו אינון בצלותא סלקין מתתא לעילא עד דמטו גו נהורא דלא נהיר ומתערי בתוקפא לההוא נהורא דלא נהיר, בההיא ברכה וסלקא אתערו לעלא עד דמטו לכרסייא עילאה מקורא דכל חיין, כדין נפקו מההוא מקורא עילאה ברכאן אחרנין ואערעו אלין באלין ונשקי אלין לאלין ואתאן ושריין לריש צדיקלארקא לתתא, וכד נחתין אתברכן אבהן ובנין וכל שרגין דלהון, ורזא דאלין ברכאן לאתערא מעילא לתתא ברזא דא:

ברוך דא רזא דמקורא עלאה מכלא, לארקא ולאמשכא ולאנהרא כל בוצינין ואיהו ברוך תדיר דלא פסקין מימוי. ומתמן שירותא דאקרי עלמא דאתי, ואיהו קצה השמים, דההיא קצה קצה עלאה איהו, בגין דאית קצה כגונא דא לתתא ואיהו עלמא תתאה. ואקרי אוף הכי ברוך, לקבל תתאי לארקא לתתא ולאתערא מתתא לעלא בברכאן דצלותא, וברוך דא אקרי הכא, ברזא דחכמתא עלאה דאמלי לההוא אתר בחד שביל דקיק דאעיל בה.

אתה לבתר שארי לאתגלייא, דהא האי ברוך סתים איהו, ובגין כך אקרי בארח סתים ברוך מקורא עלאה דלא אתגלייא, אתה שירותא לאתגלייא לבר, ובגין כך אקרי אתה, ומאן איהו. דא רזא דימינא ואקרי כהן לגבי ההוא אתר, ורזא דא אתה כהן לעולם (תהלים קי, ד), מאן כהן לההוא עולם, אתה. ודא איהו ימינא עלאה, דהא אשתכח לאתגלייא.

יי' דא רזא דאמצעיתא, רזא דמהימנותא בכל סטרין.

  [דף רעא ע"ב]  

אלהינו דא סטרא דשמאלא דכליל בימינא וימינא בה ואתכלילו דא בדא למהוי חד, ועד הכא אתקשרו ברכאן, דכיון דאלין אתבכאן, כלהון דלתתא אתברכאן, לבתר דאינון אתברכאן ונטלי ברכאן לגרמייהו, אתהדרו כלילן כחד לההוא מקורא, דאינון לא יכלין לאתהדרא לגבי ההוא אתר עד דאתברכן, כיון דאתברכן בקדמיתא אתהדרו ועאלין לגבי ההוא אתר לנטלא ברכאן יתירין אחרנין לארקא לתתא, ועד דאינון אתברכאן לא עאלין ולא תאבין לגבה, ורזא דא ולא יראו פני ריקם (שמות כג, טו), וכד תבין לגביה ההוא אתרועאלין תמן, כדין אקרי ההוא אתר מלך, ומלך לא אתקרי בר כד אינון מתקרבין לגביה ומתברכן, ומלכא אימתי אקרי מלך, כד רברבנוי אתיין לגביה עתירין, מסתפקן בכל מה דאצטריכו בלא חסרונא כדין איהו מלך, מלך לתתא, כד אלין מעטרן ליה בספוקא בעטרין קדישין, והכא אקרי מלך, ומאן איהו, העולם אשר קדשנו וצונו, ובגין דאיהו עלמא דלא אתגלייא לבר ואיהו סתים, קרי ליה הכי באורח סתים, ועל דא לא אקרי אלא באורח סתים.

ולעולם ימינא אתה, כמה דאתמר, ועל דא כהן כפיף לגבי ההוא אתר ברישא ובסופא, ועלמא תתאה כד אתקשר לימינא ואתדבק בה קרי מתתא לעלא ברוך, ולא אקרי ברוך בר ברזא דמקורא דאתדבק בה ועייל בה ואמלי ליה, אתה רזא דההוא כהן לאתדבקא בהדיה, ועל דא בצלותא בר נש כורע בברוך, דאיהו עלמא כפוף לגבי עילא, ודא איהו שנוי בין ברוך דצלותא ובין ברוך דשאר ברכאן. וכלא ברזא עלאה איהו לארקא ברכאן לכל עלמין.

ברוך דצלותא, בר נש כורע בה בברכויוגחין רישא באתה, בגין דאתה אקרי ראש, ועל דא כהן נטיל בראש ואיהו ראש תדיר ובגין כך כריעה בברוך וגחינו דרישא באתה, וכהן בכל אתר דאקרי אתה גחין בצלותא, מלך בתר דגחין תו לא זקיף, מאי טעמא, קב"ה אמר לה לסיהרא זילי אזעירי גרמיך ותו לא זקפא ובגין דא ברכתא דבר נש בריך לקב"ה, אתער לארקא ברכאן מלעילא לעלמין כלהו כמה דאתמר, זכאין אינון ישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי.

כתיב כי אתה אבינו כי אברהם וגו' (ישעיהו סג, טז), תנינן לזמנא דאתי אמרין ליה ליצחק וכו' בגין דשמאלא אתכליל בימינא, אבל ימינא מנלן דאקרי אב, דכתיב וישמהו לו לאב ולכהן, ואף על גב דלעלא אקרי אב ואפילו לנהורא דלא נהיר בשעתא דאתדבק בימינא אקרי אתה, כמה דאת אמר אתה יי' אבינו גואלנו וגו' (ישעיהו סג, טז).

אדהכי, סבא אזדמן לגבה ואמר, רעיא מהימנא תקין פתורא למארך, ליה ולמטרוניתא מכל מיני עידונין לקיימא ביה זה השלחן אשר לפני יי' (יחזקאל מא, כב), והא עד כען כלהו מתענגי מפתורא דמלכא, הדא הוא דכתיב לכו לחמו בלחמי (משלי ט, ה), ודא נהמא דאוריתא דבכתב, ויינא דאוריתא דבעל פה, ותמן כמה מטעמים מיני טעמי תורה דמתיקין מכל מאכלין ועדונין דעלמא ודמלכא.

קם רעיא מהימנא פתח ואמר, אהרן כהנא קום משינתך למדבח תורין ועאנין ואמרין ועופין וכל מינין דצריכין לסעודתא דמלכא ולחם הפנים דאינון לקבל תרין לוחי דאוריתא, דמזה ומזה הם כתבים (שמות לב, טו), זה תריסר אנפין דאינון יברכך יי', יאר יי', ישא יי'. זה תניינא, אדנ"י אדנ"י אדנ"י דאינון תריסר חיון דאתמר בהון ופני אריה אל הימין לארבעתם ופני שור מהשמאל לארבעתן ופני נשר לארבעתן (יחזקאל א, י), ואתמר עלייהו ארבעה פנים לאחת, והאי איהו וקרא זה אל זה ואמר (ישעיהו ו, ג), לקבל עשרים וארבע ספרי תורה. והאי איהו זה השלחן אשר לפני יי', מאנין דפתורא דמלכא אינון מארי מתניתין מארי צלותין דתקינו לון לקבל קרבנין.


פתח ואמר ועשית שלחן עצי שטים וגו' (שמות כה, כג), תא חזי, מנהגין טבין ושפירן הוו נהגי מארי דסעודתא דמלכא לאחזאה דאינון מבני פתורא דמלכא, חד רברבא מבני סעודתא נטיל ידוי בזמנא דייעלון לסעודתא להסב גדול מסב בראש, תניינא תחותיה ותליתאה תחות תניינא, ואלין אתקריאו ג' מטות, לקבל תלת אבהן ולקבל   [דף רעב ע"א]   כהנים לוים וישראלים, מכאן ואיך לית לון סדר אלא כל הקודם זוכה.

תניינא, בעל הבית בוצע, כדי שיבצע בעין יפה. ומשלים ברכתא, ולבתר בוצע. ואוקמוה רבנן דמתניתין, דאין המסובין רשאין לטעום, עד שיטעום המברך. ולית הבוצע רשאי לטעום, עד שיכלה אמן מפי המסובין. ואם רעותיה לחלק כבוד, הרשות בידיה. ועוד אוקמוה, דאורח מברך, בגין דיברך לבעל הבית.

וארח רזא, בעל הבית בוצע, דא עמודא דאמצעיתא, דאיהו קו האמצעי. ובשבת צריך לבצוע משני ככרות, דאינון ה' ה'. בעל הבית, דא ו' דאמצעיתא. (וכגוונא דא ובגין דא) ובגין דלא לאתחזאה כרעבתנותא, יכיל למבצע בה לכל חד וחד כביצה. מאי כביצה. י' וי'. אינון נקודין דשמא קדישא, אתקרי פרורי בכזית. ואלין לקבל טפין דזרע, ומאן דמזלזל בהון, וזריק לון באתר דלא אצטריך, עניותא קא רדיף אבתריה, ואזיל נע ונד. הדא הוא דכתיב, (איוב טו) נודד הוא ללחם איה. ולית לחם אלא תורה, והוא צווח איה מאן דמרחם עליה, ולא ישכח. ופרורים בכזית, אינון בצדיק, דאיהו כתיש כתישו מאינון זיתים. ואורח מברך, (משלי ד) וארח צדיקים כאור נגה. (משלי י) ברכות לראש צדיק חי עלמין, ובגין דא אורח מברך.

אדהכי, הא בוצינא קדישא אתא לגביה. ואמר, רעיא מהימנא, יומא חד אזילנא אנא וחברייא לאכסניא חדא, והוה תמן ינוקא חדא. קם ותקין לן מנרתא ופתורא איהו מגרמיה, כאלו הוה מעשרין שנין, ולא הוה אלא מבן חמש שנין. ותקין פתורא מכל מיני מאכל ומשתה. אמר, הא אוקמוה רבנן דבעל הבית בוצע ואורח מברך, אבל (איוב לב) צעיר אני לימים ואתם ישישים על כן זחלתי ואירא מחוות דעי אתכם. עד דאטול רשות מכם. אמר ליה, אימא ברי מלאכא דיי'.

אמר לן, אתון בעיתון לחם תפנוקי בלא קרבא, או לחם בקרבא. דהכי אוקמוה רבנן דמתניתין, שעת אכילה שעת מלחמה. ואי בעיתו למהוי קרבא עליה, לית חד אכיל, אלא מאן דנצח קרבא, איהו אכיל ובוצע לכלהו. אמרו ליה חברייא, ברי אנת זעיר, ועדיין לא ידעת איך מגיחי גברין רברבין בחרבא, בנענוע דחרבא. ברומחא, בקשתא, בגירין דקשתא, בקירטא, באבנין דקירטא. אמר להו, (מלכים א כ) אל יתהלל חוגר כמפתח. דהא ודאי בקריאת שמע אוקמוה, כל הקורא קריאת שמע על מטתו, כאילו אוחז חרב פיפיות, דכתיב, (תהלים קמט) רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם. ונענועא דחרבא, צריך לנענעא ליה לשית סטרין, כמה דאוקמוה, כדי שתמליכוהו על השמים ועל הארץ, ועל ד' רוחות העולם. ודא ו', גוף החרב. י', ראש החרב. ה"ה, תרי פיות. נרתקא דחרבא, אדני.

רומחא, רמ"ח בקריאת שמע, עם שית תיבין דיחודא, הא רומ"ח. מג"ן עם חרבא, מיכאל גבריאל נוריאל שמשין דג' אבהן. קשת דזריק חצים, וכל זרע דאינו יורה כחץ אינו מוליד. קירטא, דא קריאת שמע. ה' אבנין דקירטא, (דברים ו) שמע ישראל יי' אלהינו יי'. לקבלייהו, (שמואל א יז) ויקח דוד חמשה חלוקי אבנים מן הנחל. וכד שוי להון בקירטא, דאיהי שפה, ואיהי שכינתא, אתעבידו חד כלהו ה', וקטיל לפלשתאה.

ועד כען זריקנא האי אבנא לסמאל, דאיהו אבן מצור, והרסנא מצור דיליה, ואשפלנא ליה לתתא. ובגין דא אמינא לכון, אל יתהלל חוגר כמפתח. כען יתברר לכון, דאנא ידענא איך מגיחין גברין רברבין בסייפין, ברומחא, בקשתא, בקירטא. תווהנא ולא יכילנא למללא קמיה, אמרו ליה רבנן, כען נחזי מאן יהא מרווח נהמא, דאיהו לחם המוציא.

פתח ואמר, (במדבר טו) והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה ליי'. במאי (נ"א בהאי) אתרימת שכינתא, דאיהי ה' דהמוציא, דאוקימו עלה מארי מתניתין, כל הבוצע, צריך לדקדק בה'. אלא ודאי הא אוקמוה רבנן דמתניתין, מוץ ותבן פטורין מן המעשר. וכד היא במוץ ותבן, איהי בבית אסורין, ולית לה רשו לארמא לגבי מ', למעבד עמה מ"ה. והאי איהו תרומה, תור"ה דאיהי ה' חומשי תורה, דבה (שמות כד) ויהי משה בהר ארבעים יום וגו'.

ובמוץ ותבן דחטה, עליה אוקמוה רבנן, (קפ"ח ע"ב) אילן שאכל אדם הראשון חטה הוה. קריב ח"ט, דאיהו מוץ ותבן, לאת ה'. ואסתליק מניה י', דאיהו עשור דילה. ובגין דא כד איהו במוץ ותבן (שלה), דאינון לקבל ערלה ופריעה, פטור מן המעשר. ולית רשו לאת י', לחברא באת ה', דאינון איש ואשה. ובגין דא, כל הבוצע צריך

לדקדק בה. וצריך למבצע מאתר דבשולו יפה, בגין דבשול איהו גמר פרי, ודא ו'. ועשרה דברים צריך אדם למעבד בסעודתא. חד, נטילת ידים. תניינא לתקנא שתי ככרות לשבת. תליתאה, למיכל תלת סעודתין, ולאוספא מחול על הקדש. רביעאה, לאנהרא פתורא בשרגא. כמה דאוקמוה, שלחן בצפון, ומנורה בדרום. וצריך הסבה, כמה דאוקמוה הסבו אחד מברך לכלם.

ובשבת, בכל מלוי, צריך לאתוספא מחול על הקדש, בין במאכליו, ומשתיו, בין בלבושוי, בין בהסבתיה. דצריך לתקנא ליה מסבה שפירא, בכמה כרים וכסתות מרקמן, מכל דאית בביתיה, כמאן דתקין חופה לכלה. דשבתא איהי מלכתא, ואיהי כלה. ובגין דא הוו נפקי מארי מתניתין ערב שבת לאקדמותי לארחא, והוו אמרי באי כלה באי כלה. וצריכין לאתערא שירה וחדוה לפתורה לגבה.

ולא עוד, אלא דאית רזא אחרא. כגוונא דצריך לקבלא גבירתה, בכמה נהורין דשרגין בשבת, ובכמה ענוגין, ולבושין שפירין, וביתא מתקנא, בכמה מאני דתקונא, בהסבה יפה לכל חד וחד. ובהאי חדוה ותקונא, גרמין דאשתארת שפחה בישא בחשוכא, ברעבון, בבכיה, בהספד. בלבושין אוכמין כארמלתא. דאי מלאה זו, חרבה זו.

יצר טוב, מטרוניתא קדישא. מלכות הקדש דנחתא בשבת. כלילא מעשר ספירן. מעטרא בשבע שמהן שאינן נמחקין. בכמה מרכבות דחיוון. ובכמה חיילין ומשריין. ומלכא נפיק לקבלא בכמה משריין. ואשתארת יצר הרע שפחה בישא בחשוכא, כארמלתא בלא בעלה בלא מרכבות.

ואלין דאתמר עלייהו, למזבחין ולמקטרין למלכת השמים ולמזלות אשר לא צויתי, הוא פולחנא דשפחה בישא, דשלטי בערבי שבתות וערבי לילי רביעיות. מה הוו אלין עבדין. הוו נטלין לבושין אוכמין, וחשכאן נהורין, ועבדין הספדא בלילי שבתות כדי לאשתתפא בהדה כמה דאיהי שריא, כי (קהלת ז) גם זה לעומת זה עשה האלהים.

בתר דחאבו ישראל, ואתחרב בי מקדשא, אתמר בשכינתא אימא קדישא, (איכה א) איכה ישבה בדד העיר רבתי עם היתה כאלמנה, ומכבין בליל תשעה באב נהורין ושרגין, ועבדין הספד, ויתבין כאבלים לאשתתפא בדוחקא דשכינתא. בגין דאינון גרמו לה כל ההוא תבירו.

חמשאה, כוס דויכלו. שתיתאה, למהוי על פתורא מלי דאורייתא. שביעאה, לארכאה על פתורא, בגין דעניים ייתון על פתוריה. תמינאה, נטילת ידים במים אחרונים. תשיעאה, ברכת המזון. עשיראה, כוס דברכה. וצריך לאחזרא עלייהו, ולתקנא לון ברזא קדישא, דאיהי כלולה מעשר ספיראן, ואיהו פתורא דקודשא בריך הוא, מסטרא דגבורה. ובגין כך אוקמוה רבנן, שלחן בצפון. חד (עיין לעיל ברעיא מהימנא פרשת פנחס רמ"ה ע"א. כוונת י' דברים של שולחן שבת) נטילת ידים, דהכי אוקמוה רבנן דמתניתין, ידים מזוהמות פסולות לברכה, בגין דאינון שניות לטומאה, דאיהו אב הטומאה. דאיהו ראשון כד אינון מסאבות, וכד אינון טהורות אינון שניות לברכה. דברכה לא שריא אלא על טהרה. כהנא דאיהו איש טהור, איש חסד, שריא עליה ברכתא. הדא הוא דכתיב, (תהלים קלג) כשמן הטוב על הראש וגו'. ובגין דא, (במדבר ו) דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו את בני ישראל וגו'. ואוקמוה, כל כהן המברך, מתברך. ושאינו מברך, אין מתברך. ואוקמוה מארי מתניתין, כל ברכה שאין בה אזכרה ומלכות לאו שמיה ברכה. מלכות אדני.

ועוד, נטילת ידים צריך ליטול לון עד פרקא, דגזרו עליה י"ד פרקין, בההוא שעתא שריא יד יי' עליה, ואיהי יד דברכה מסטרא דחסד דביה חכמה ביד ימיניה. ואיהי יד דקדושה, מסטרא דגבורה, ושרייא בדינא. (נ"א וידא דשמאלא) ואיהי יד דיחודא, מסטרא דתפארת, דשריא בי"ד פרקין דגופא, דאינון שנים עשר פרקין בתרין דרועין, ותרין שוקין. ותרין בגופא וברית.

ותלת זמנין י"ד, איהו מ"ב, יי"י, מן י"ד י"ד, י"ד, רמוז יב"רכך י"אר י"שא, מן הוי"ה הוי"ה הוי"ה. ד' ד' ד' מי"ד י"ד י"ד, אינון רמיזין באדנ"י אדנ"י אדנ"י. ואמר הנביא עלייהו, (ירמיה ז) היכל יי' היכל יי' היכל יי' המה. והאי נטילא ביד דאתתקנת.

וכל סטר מג' אנפי חיון, דאינון יי' יי' יי'. ומתלת גדפי חיון, דאינון ד' ד' ד', כלהו צריך למהוי מכח


אדם. ואיהו יו"ד ה"א וא"ו ה"א. כח דיליה, יו"ד וא"ו דל"ת, ה"א אל"ף, וא"ו אל"ף וא"ו, ה"א אל"ף. ומטרוניתא לא שריא בכח דיליה, בפרקין דאצבען, עד דאתעבר מנייהו זוהמא, שפחה בישא פסולה, אנתו דפסול. ובגין דא אוקמוה מארי מתניתין, ידים מזוהמות פסולות לברכה.

ואינון מים לדכאה יד, דשרייא תמן יד יי'. יד יי', דא מים דאורייתא. דעמי הארץ אינון שרץ, מה מועיל לון טבילה, והשרץ שפחה בישא בידיהון, בגזל דבידיהון. בגזל דברכאן דגזלין לקודשא בריך הוא, דלא ידעי לברכא, ולא ידעי מאי איהי ברכה, ומאי איהי זוהמא.

מיד כששמעו מלין אלין חברייא ואנא עמהון, לא יכילנא למסבל דישלים עשרה מלין דברכה, ואשתטחנא לגביה. ובודאי לית בר נש דיימא מלין אלין, אלא אנת. דאנת הוא כגוונא דד' מחיצות דגן עדן. דבר נש עאל בהון (נ"א דכד אנת) במחיצת ינוקין, ואתעביד תינוק. ובמחיצת נערים, ואתעביד נער. ובמחיצת בחורים, ואתעביד בחור. ובמחיצת זקנים, ואתעביד זקן. ובגין כך אתמר עלך, (תהלים לג) 'ממכון 'שבתו 'השגיח אל כל יושבי הארץ. ואנת הוא דאתמר עלך, (בראשית ו) בשגם הוא בשר, בדרא דדור הפלגה הוית. ובכל דרא ודרא בגלגולא. כגלגל דמתהפך לכמה גוונין. ולא נגלת, אלא בדרא דאתייהיב ביה אורייתא על ידך.

מיד דאתכנישת מעלמא, אנת הוא כשמשא דנהיר בכל דרא ודרא, דכד אתכנש שמשא בליליא, נהיר בסיהרא, ובשתין רבוא ככביא. הכי את (אנת), דאנת נהיר בשתין רבוא בכל דרא ודרא. והאי איהו דקא רמז קהלת, (קהלת א) דור הולך ודור בא. ואוקמוה רבנן, אין דור פחות מששים רבוא. ועוד אוקמוה, הדור שהולך הוא שבא, לקיים (שם) מה שהיה הוא שיהיה. מכאן ואילך, אשלים עשרה דברים דפתורא באתגלייא. אמר רעיא מהימנא, בוצינא קדישא זכאה חולקך, דקודשא בריך הוא גלי לך, מה דלא גלי לכל נביא וחוזה, ולא למאן ולמאן.

תניינא, למבצע על שני ככרות בשבת, דאינון רמיזין בתרי לוחי אורייתא, דאתייהיבו בשבת זוגות. דביומא תליתאה נחתו, דביה תרי זמני טוב, ובשבת אתייהיבת, תרין נוקבין לתרין טבין. ואף על גב דאוקמוה דשדים ממנן על זוגות, כמה דאוקמוה שני ביצים, שני אגוזים. הלכה למשה מסיני שלוחי מצוה אינן נזוקין.

ואי תימא, והא תנינן, אין מתחילין בשני, ואין מסיימין בד', דהיינו בב' ד' עם ערב רב, דלא הוו שלוחי מצוה, דלא אתגיירו לשם שמים, ולבתר דאתעברו מעלמא, מני קודשא בריך הוא לנטלא (שמות לד) שני לוחות אבנים כראשונים, ואמר, (שם) וכתבתי על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות וגו'.

ותרין ככרות בשבת, רמיזין לתרין יודין יאהדונהי. דאדני איהי יחידה מבעלה בשית יומין דחול, ובשבת נחית לגבה. ובגין דא בשבת, כל נשמתין ורוחין ונפשין נפקין ונחתין זוגות, ואין שטן ואין מזיק שליט ביומא דשבתא. ואפילו גיהנם לא שליט, ולא אוקיד בשבת. ובגין דא, (שמות לה) לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת. ודא אש נוכראה, אלא אש דקרבנא, אש דקדושה. ולית לארכאה בבציעא דלהון, דהא אתמר לעילא.

תליתאה למיכל שלשה סעודתין בשבת, כמה דאוקמוה רבנן דמתניתין, דאמר חד מינייהו, יהא חלקי עם גומרי שלש סעודות בשבת, דאינון שלימו דשבע ברכאן דצלותא, לאשלמא בהון לעשר. ורזא דענג, (בראשית ב) ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. ומאן דלא מקיים לון, ואית ליה רשו לקיימן, אתהפך ליה לנגע צרעת. ובגין דלא ייתי להאי, אמר קודשא בריך הוא, לוו עלי ואני פורע, (ישעיה נח) אז תתענג על יי'.

רביעאה, לאנהרא פתורא במנרתא. כמה דאוקמוה קדמאין, שלחן בצפון, מנורה בדרום, דפתורא דקודשא בריך הוא הכי צריכא למהוי.

חמישאה, כוס דויכלו. כו"ס, בחשבון אלהים. ויכלו ע"ב, דכליל לון כלה קדישא, דהאי כוס מלא יינא דאורייתא, צריך לאסהדא על עובדא דבראשית.

שתיתאה, למהוי על פתורא דברי תורה, דהכי אוקמוה מארי מתניתין, ג' שאכלו על שלחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה וכו'. ורזא דמלה, בגין דהא אוקמוה שלחן בצפון, ואורייתא אתייהיבת מימינא. לחברא ימינא דאיהו רחמי, בשמאלא דאיהו דינא. דאורייתא איהי יי' מימינא, פתורא אדני משמאלא, וצריך לחברא לון. דבגין דפתורא משמאלא, אוקמוה רבנן דמתניתין, קשין מזונותיו


של אדם כקריעת ים סוף. ובגין כך, צריך תלמיד חכם לזמנא עמיה, למאן דישתדל בפתגמי אורייתא.

שביעאה, לארכאה על פתורא, בגין עניים. ובגין דא, כל המאריך על שלחנו מאריכין לו ימיו ושנותיו. ובגין כך (משלי י) וצדקה תציל ממות. דעני חשוב כמת, ואיהו מחיה ליה, אוף הכי קודשא בריך הוא מחיה ליה.

ועוד באורח רזא, דכלהו עניים מסטרא דאת ד', דאתמר בה (תהלים קטז) דלותי ולי יהושיע. ואות ד' דאחד, דצריך לארכאה בה, הדא הוא דכתיב להאריך ימים על ממלכתו, ובגין דא, צריך לארכאה על פתורא, דאיהי ד', כלילא מד' רגלין דפתורא. בגין יקרא דאת דלי"ת, צריך לארכאה על פתורא, בגין עניים.

ובגיניה אוקמוה רבנן, דבקש קודשא בריך הוא מדה יפה לישראל, ולא אשכח כמדה דדלות. ואקשו עלה, בגין דאוקמוה קדמאי, כחושבן מיני מיתות דאינון כחושבן תוצאות, וחסרון כיס קשה מכולן, ואיך אמרין אינון, דלא אשכח לישראל מדה יפה כעניותא. אלא, בגין (דכל עמא ולישנא), דעובד כוכבים ומזלות (ישעיה ח) והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו ובאלהיו ופנה למעלה. אבל ישראל, אינון קיימא דקודשא בריך הוא בהאי מדה, ולא אכחישין ביה. ובגין דא, במדה דא יתפרקון. הדא הוא דכתיב, (שמואל ב כב) ואת עם עני תושיע. ועני לישנא דענוי, דאפילו אית ליה לבר נש עותרא, ואיהו במרעין ובמכתשין, עני אתקרי, או דדחקין ליה בגיניה, וצערין ליה כל יומא. כל שכן מאן דאיהו רש מניה, ואיהו הולך מאתר לאתר.

ועוד אית עני, דאסתלק מניה דעתיה, כגון איוב. דאתמר ביה, (איוב לד) איוב לא בדעת ידבר. אוף הכי איהי ד', דאיהי שכינתא, כד אסתלק מנה א"ח דאיהו עמודא דאמצעיתא, דאקרי דעת. והאי לית לה חובין במלה דיימא. ועוד, א"ח איהו תורה, כליל תרי"ג פקודין הדא הוא דכתיב, (שמות ג) זה שמי לעולם וגו'. שמ"י עם י"ה שס"ה. זכרי עם ו"ה רמ"ח. ובגין דא אוקמוה, אין עני אלא מן התורה ומן המצות דשאר עני לאו איהו אלא ענוי. ואת ד' מן אדני, אוף הכי איהי עני בלא יהו"ה.

תמינאה, מים אחרונים דתקינו לון, בגין מלח סדומית, המסמא את העינים. אמאי אקרון חובה. אלא בארח רזא, סם המות שריא על ידוי מזוהמין, דעבדי בהו ברכה. ועל כוס דמברכי עליה בלא טהרה, אקרי טמא. ומה כוס דשותין בו, טמא לברכה עד דהוו מטהרי ליה בהדחה מלגו ומלבר. כל שכן ידוי. ובגין דא, מים אחרונים חובה. ורזא דמלה, (ויקרא כ) והתקדשתם: אלו מים ראשונים. והייתם קדושים: אלו מים אחרונים. כי קדוש: זה שמן ערב. לקבל, קדש קדש קדש יי' צבאות. ובגין דא והתקדשתם וגו', לאשתמודעא דאתון בנין לקודשא בריך הוא, הדא הוא דכתיב, (דברים יד) בנים אתם ליי' אלהיכם.

תשיעאה, כוס דברכה. ואוקמוה מארי דמתניתין, עשרה דברים נאמרו בכוס דברכה ואלין אינון. עטו"ר. עטו"ף. הדח"ה. שטיפ"ה. ח"י. מל"א. ומקבלו בשתי ידיו. ונותנו בימין. ומסלקו מן הקרקע טפח. ונותן עיניו בו. ומשגרו במתנה לאנשי ביתו. ועכשיו, אין לנו אלא ארבעה שהן הדחה. ושטיפה. חי. מלא. ויש אומרים חי מן החבית, ויש אומרים חי, הכוס שלם. ששבירתו זו היא מיתתו.

כוס על דרך החכמה, הוא אלהים. והוא (מלא בי"ה והם) והכא שלם, כ"ס בלא ו' כמו כס שהוא פגום וחסר בלא אלף, כן הוא חסר בלא וי"ו, והוא פגום. הכס"א כן עולה בגימטריא כוס.

כוס היא ה"א, וצריך עשרה דברים, כנגד י'. והם: עטו"ר בסוד העטרה, עטרת תפארת. וזהו סוד עטור, שאמרו זכרונם לברכה מעטרו בתלמידים, והיא עטרת הברית. עטו"ף, (תהלים קב) תפלה לעני כי יעטוף. שכל הברכות והתפלות מתעטפים, עד שתעלה תפלת העני.

הדח"ה ושטיפ"ה, כמו (ויקרא טז) וטהרו וקדשו. הטהרה מימין החסד. והקדושה משמאל דגבורה. כוס דברכה מלכות מצד בינה הנקראת אלהים. ונקרא עטרה מצד הכתר. ח"י, מצד יסוד, הנקרא שלום, שנאמר (ישעיה נד) וברית שלומי לא תמוט אמר מרחמך יי'. מלא, מצד תפארת. מקבלו בשתי ידיו, ה' ה'.

ונותנו בימין, כי ה' עליונה לחסד, ה' שניה לגבורה. ומסלקו מן הקרקע טפח, בסוד יו"ד כי סלוק ה' הוא יו"ד. ונותן עיניו בו, שהם בסוד יאהדונהי. יי' (ד"א יו"ד) מאיר בבת עין. ידו"ד בשלשה צבעי העין. אדני מאירה בשני כרובי העין, ואישוני עפעפי העין. ומשג"רו במתנה לאנשי


ביתו. היא בינה, שנאמר בה, ישמח משה במתנת חלקו.

עשיראה, ברכת מזונא, הא אוקמוה רבנן, בשלשה, צריך כוס. ורזא דמלה, בגין דאיהי (ירמיה ב) אהבת כלולותיך, דאינון אבהן, בכ"ל מכ"ל כ"ל. ולית לארכאה יתיר.

ברכת המזון מן התורה מנין. שנאמר, ואכלת ושבעת וגו'. ושנינו בברייתא, וברכת זו ברכת הזן. את ה' אלהיך זו ברכת המזון. על הארץ, זו ברכת הארץ. הטובה, זו בונה ירושלים. וכן הוא אומר, (דברים ג) ההר הטוב הזה והלבנון. אין לי אלא לאחריו, לפניו מנין. שנאמר אשר נתן לך, משעה שנתן לך, חייב אתה לברכו.

ודרשו חכמים זכרונם לברכה, משה תיקן להם לישראל ברכת הזן, בשעה שירד להם המן. יהושע תיקן להם ברכת הארץ, בשעה שהכניסן לארץ. דוד ושלמה תקנו בונה ירושלים. עוד נמצא בפרשת המן, רמז לברכת מזון במן עצמו, שנאמר (שמות טז) ובבקר תשבעו לחם וידעתם כי אני ה' אלהיכם.

אמר רבי שמעון, רזא דאינון שבע זיינין דרשימין בתפלין, דהוא ז' שבעין (נ"א שבשינין), דרמיזין לז' אוני דריאה דבר נש, דבהון שאיב רוחא, ומניה מפיק צוציתא דנור, דדליק מפומיה. ועוד דאינון רמז לשבעה יומי ושבועי דמפסח לעצרת. ועוד דאינון רמיזין לשבעה קני מנרתא, דאית עלייהו שבע בוציני קדישין. ועוד דאינון רמיזין לשבעה ככבי לכת, דאינון מנהרי ברקיעא. ועוד דאינון רמיזין לשבעה מדרגין, דעלמא עלייהו קיימא. ואינון יסודא ושרשא ועיקרא דכלא. ועליהון אמרי חברייא, כל מאן דבעי לאנחא תפלין דרישא, מבעי ליה לאסתכלא באינון תרי שינין, דאינון רמיזין לאינון ז' זיינין, דאית בהון רמז רזין סתימין, עמיקין רמיזין ע"כ.

כי יי' אלהיכם הוא אלהי האלהים ואדני האדנים האל הגדול וגו'. תנינן, (יחזקאל א) ודמות פניהם פני אדם. אלין לאו אינון כאינון כרובים, אינון אנפי רברבין, כרובים אנפי זוטרי, כרביא. פני אדם, כל דיוקנא כלילן בהו, בגין דאינון אנפי רברבין, ומתציירין בהו ציורין גליפין, בגלופי שמא דמפרש, בד' סטרין, מזר"ח מער"ב צפו"ן דרו"ם.

מיכא"ל רשים ברשימו לסטר דרום, וכל אנפין מסתכלין לגבי פני אד"ם, פני ארי"ה פני נש"ר פני שו"ר. אדם איהו דכר ונוקבא, ולא אתקרי אדם בר הכי. ומניה אתציירין ציורין, (תהלים סח) דרכב אלהים רבותים אלפי שנאן. שנאן, כללא דכלהו ציורי, שו"ר, נש"ר, ארי"ה, ן' דא איהו אדם. פשיטו דאתכליל כחדא, ברזא (דדכר) דכר ונוקבא. וכלהו אלפין ורבבן, כלהו נפקין מהני רזא שנאן. מהני דיוקנין מתפרשן כל חד וחד בסטרייהו, כמה דאתחזי לון.

אלין אינון דקא משלבן חד בחד, וכליל חד בחד, למהוי כל חד כליל בחבריה, שו"ר נש"ר ארי"ה אד"ם, אתנהגן ברזא דארבע שמהן גליפן סלקין לאתנהגא ולאסתכלא.

סליק לאתנהגא ולאסתכלא שור לאנפי אדם, סליק שמא אחרא, מתעטרא מחקקא ברזא דתרין גוונין, ואיהו אל. כדין אתהדר לאחורא, וכרסייא חקיק וגליף ליה, ואתרשים לאתנהגא ברזא דשמא דא.

וסליק לאתנהגא ולאסתכלא נשר לאנפי אדם, סליק שמא חדא, מתעטרא מתנהגא ברזא דתרין אנפין וגוונין, לאתנהגא לאסתלקא בסליקו בעטורא, ואיהו גדול, כדין אתהדר לאחורא, וכרסייא חקיק וגליף ליה, ואתרשים לאתנהגא ברזא דשמא דא.

סליק לאתנהגא ולאסתכלא אריה לאנפי אדם, סליק שמא חדא מתעטרא מחקקא ברזא דתרין אנפין וגוונין, לאתתקפא ולאתקשרא בתוקפיה, ואיהו גבור. כדין אתהדר לאחורא, וכרסייא חקיק וגליף ליה, ואתרשים לאתנהגא ברזא דשמא דא.

אדם אסתכל בכלהו, וכלהו סלקין ומסתכלין ביה, כדין כלהו אצטיירן בגלופייהו בציורא דא, ברזא דשמא חד, דאקרי נורא. וכדין כתיב עלייהו, ודמות פניהם פני אדם. כלהו כלילן בהאי דיוקנא, והאי דיוקנא כליל לון.

ועל רזא דא, אתקרי קודשא בריך הוא, האל הגדול הגבור והנורא. דהא שמהן אלין גליפין אינון לעילא, ברזא דרתיכא עלאה, כלילא בארבע אתוון ידוד, דאיהו שמא דכליל כל דיוקנין, אלין מחקקן גליפין בכרסייא, וכרסייא גליפא מרקמא בהו. חד לימינא, וחד לשמאלא, וחד לקמא, וחד לאחורא. רשימא בד' סטרין דעלמא.

כרסייא כד סלקא, רשימא בארבע דיוקנין אלין. אלין ארבע שמהן עלאין, נטלין להאי כרסייא. וכרסייא אתכלל בהו, עד דנקטא ולקטא אינון ענוגין וכסופין, נחתא מלייא כאילנא דמלי ענפין לכל סטר, ומלייא איבין. כיון דנחתא, נפקו אלין ד' דיוקנין, מצוירין בציורייהו, גליפין מנהרן, נציצן מלהטן, ואינון זרעין זרעא על עלמא.


פרשת שופטים[עריכה]

(דברים ט"ז) שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך אשר יי' אלהיך נותן לך וגו'. בפקודא דא, מני שופטים ושוטרים. ועוד (תהלים עה) כי אלהים שופט, כי י' (מ', מניה) יו"ד דחושבניה כ', כתר (בתר) הכא, כ' אלהים שופט, זה ישפיל ה"א ה"א (ה"ה), וזה ירים דא (ו"ו) ו' ו'.

פקודא בתר דא, לדון בסייף. לדון בחנק. לדון בדין סקילה. לדון בדין שריפה. לדון בסייף למאן, לסמאל. הדא הוא דכתיב, (ישעיה לד) כי רותה בשמים חרבי הנה על אדום תרד.

חרב דקודשא בריך הוא, י' רישא דחרבא. ו' גופא דחרבא. ה"א ה"א, תרין פיפיות דילה. צדק צדק תרדוף, חתכין תרין דינין, דינא מפי בית דין דלעילא, ודינא מפי בית דין דלתתא. ומהכא אשתמודע, אין אדם נוקף אצבעו מלמטה עד שנתן לו רשות מלמעלה.

נרתקא דחרבא אדני. תמן אשתכח דינא. בקריאת שמע ידוד. חרבא דקודשא בריך הוא, עלה אתמר (תהלים קמט) רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם. בצדיק חי עלמין, כליל ח"י ברכאן, דביה אדני שפתי תפתח ופי, ביה עאל חרבא בנרתיקה, (אסתר ז) וחמת המלך שככה, ומתחברין תרין שמהן יאהדונהי.

לדון בחנק, זרקא. תמן קו, י' כריכא ביה, וקו, ו' דאתפשטא מניה. ביה תפיס לסמאל, (במדבר יג) וישאוהו במוט בשנים. מאי מוט דההוא רשע. אדם דאיהו יו"ד ה"א וא"ו ה"א, מ"ה, וד' אתוון ידוד, הרי תשעה וארבעים, כחושבן תשעה וארבעים אתוון, דאינון בשית תיבין דיחודא עלאה, ובשית תיבין דיחודא תתאה, דאינון ו' ו', והאי הוא וישאוהו במוט בשנים, בפרודא מנייהו, בלא א' באמצע ו"ו, דלית יחודא לסטרא אחרא, אלא וישאוהו במוט בשנים, סמאל ובת זוגיה, עולם הנפרדים.

בחבל דיחנק בה, אחידן ה"א ה"א, בה' אצבעאן דיד ימינא, ובה' דיד שמאלא. ו' חבל. י' חניקא דלהון. שמא דידו"ד, מיתה לסמא"ל ונחש, וחיים לישראל. (עיין בראשית כ"ב ע"ב) ובגין דא (דברים לב) ראו עתה כי אנ"י אני הוא ואין אלהים עמדי. אני אמית לאלהים אחרים בשמי, ולכל דלא הימנו בי. ואחיה לאינון דהימנין ונטרין פקודין דילי.

לדון בסקילה לסמאל, באבן דאיהי יו"ד, זריק לה (צדיק) לגביה, בחמש אצבעאן דאינון ה', ובקנה דדרועא דאיהו ו', ובכתף דתמן ה'. וזריק לה לגביה מחשבה, דאיהו שמא מפרש יו"ד ה"א וא"ו ה"א.

לדון בשרפה לסמאל. עצים לאדלקא בהון נורא. זכאה איהו גופא דאיהו עץ, ואברים דיליה עצים, לאוקדא בהון אשא, דאיהו נר מצוה, בכל אבר, לאוקדא לסמאל, בשכינתא עלאה, בעץ דאיהו תפארת, ובכל עצים דאחידן ביה. דבזמנא דאש על גבוה נחית הוה, על גבי עצים דקרבנא, (במדבר א) והזר הקרב יומת, דאתוקד ביה. הדא הוא דכתיב, (ויקרא ו) והאש על המזבח תוקד בו. זכאה איהו מאן דאחיד באילנא דחיי, בגופיה, באברים דיליה, נר כל ענפא וענפא נר מצוה ברמ"ח פקודין דיליה.

כד אחידן ביה תרוויהו, יתקיים (שמות ג) וירא והנה הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל. וסמאל ונחש וכל ממנן דיליה, דאינון קוצין, אתוקדו. וענפין דסנה, ואיבא דיליה, ועלין דיליה, לא אתוקדו. דא אחזי ליה קודשא בריך הוא.

אמר בוצינא קדישא, ודאי ישראל אינון עצים יבשים באורייתא, בגין דאחידו באש דהדיוט, לאו אינון כדקא חזי, למעבד בהון ניסא, מיד דאנת נחיתת עלייהו באורייתא, בגינך נחת עלייהו אילנא דחיי, ומצוה דאיהו נר יי' ואחידת בהון ויהון חיין. ואומין עובדי כוכבים ומזלות דעלמא, אתוקדן בההוא נר. והאי איהו דאמר נביא, (ירמיה מו) ואתה אל תירא עבדי יעקב ואל תחת ישראל כי אתך אני וגו'. (ארבעים יכנו וגו' ר"פ ע"ב)

לא יקום עד אחד באיש לכל עון וגו'. על פי שני עדים או על פי שלשה עדים יקום דב. פקודא דא להעיד עדות בב"ד דלא יפסיד חבריה ממונא בגיניה אי אית ליה עדות בהדיה ולית סהדותא פחות מתרין הה"ד על פי שנים עדים וגו' יקום דבר לא יקום על פי עד אחד ובג"ד אוקמוה מארי מתני' מי מעיד על האדם קירות ביתו ולא עוד אלא אנשי ביתו מעידין עליו. מאי קירות ביתו אינון קירות לבו ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ואוקמוה רבנן מלמד שהתפלל חזקיהו מקירות לבו. אנשי ביתו אינון רמ"ח אברים דיליה דהכי אוקמוה מארי מתניתין רשע עונותיו חקוקים על עצמותיו והכי צדיק זכיותיו חקוקים לו על עצמותיו ובג"כ אמר דוד כל עצמותי תאמרנה. ובגינה אתמר ומי מעידין על האדם קורות ביתו גרמין בנויין על מוחא דאיהו מיא ועלייהו קא רמיז המקרה במים עליותיו, המקרה לשון קירות. ואמאי בגרמין יתיר מבשרא וגידין ומשכא. בגין דגרמין אינון חוורין וכתיבא אוכמא לא אשתמודעא אלא מגו חוורו. כגוונא דאורייתא דאיהי חוורו מלגאו אוכם מלבר אוכם וחוור חשך ואור ואית חשך תכלת ואתמר ביה גם חשך לא יחשיך ממך ותכלת אוכם איהו נוקבא לגבי חוורו. ולא עוד אלא דגופא על גרמין עתיד למיקם ובג"ד זכווי וחובוי חקוקין על גרמין דיליה ואם יזכה יקום גופא על גרמין דיליה ואי לאו לא יקום ולא יהא תחיית המתים ולא עוד אלא תרין סהדין אינון על ב"נ עין רואה ואוזן שומעת. וב"ד סופר ודן חובוי. ולא עוד אלא שמשא סיהרא סהדין על ב"נ כמה דאוקמוה תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו. מאי בכסה ביומא דסיהרא מתכסה ואמאי מתכסת בגין דכד מטי ראש השנה ייתי כמאל למתבע דינא לבנוי קמי קב"ה והוא יימא ליה דייתי מהדין והוא ייתי לשמשא עמיה. אזל למייתי סיהרא והיא מתכסא באן אתר מתכסת אלא סליקת לההוא אתר דאתמר ביה במכוסה ממך אל תחקור לפייסא ליה על בנהא והאי הוא דאמר קרא תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו. לאתר דביה סליקת שכינתא דאתמר ביה ובמכוסה ממך אל תחקור. וחובין באתכסייא תמן צריך למידן בינו לבין קונו. וחובין דאתגלייא דעבד לון אתמר מכסה פשעיו לא יצליח דשכינתא מסטרא דכתר איהי עלמא דאתכסיא ואוקמוה מארי מתני' דצריך ב"נ לחברא להו לההוא אתרא בהוא זמנא מטי זמנא דרחמי ואעבר דינא ובג"ד לחבריה אמר לזכאה ליה בעדותיה. אבל לרשע אין מזכין לו. ועוד קב"ה ושכינתיה סהדין על ב"נ הה"ד העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ. את השמים ההוא דאתמר ביה ואתה תשמע השמים. ואת הארץ ההוא דאתמר בה והארץ הדום רגלי ועוד תרין סהדין עמודא דאמצעיתא וצדיק ואינון ע"ד מן שמ"ע אחד עד מן ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת דא סמאל מת מעקרו וישאוהו במוט בשנים לא יומת על פי עד אחד דלא יהא ליה חולקא בקל אחד:

כי יקום עד חמס באיש וגו' ודרשו השופטים היטב וגו' ועשיתם לו כאשר זמם וגו'. פקודא דא לדרוש ולחקור העדים בז' חקירות קידם דידין ליה בעונשא דמותא בשבע חקירות שבע לקבל שבעה אלה עיני יי' המה משופטים בכל הארץ בהון ויסרתי אתכם אף אני שבע. פקודא בתר דא לעשות לעד זומם כאשר זמם לעשות לאחיו תרין סהדי שקרא דאינון סמאל ונחש אי ייתון לאסודא סהדותא דשקר על ישראל דטעו בין ו' לז' דאינון אתוון זו והאי איהו עם זו יצרתי לי תהלתי יכפרו ולא יתייחד ו' עם ז' אלא בשרפת חמץ דבין ו' לז' ואע"ג דמדאורייתא איהו עד סוף שית גזרו רבנן אוכלין כל ארבע ותולין כל חמש ושורפין בתחלת שש ואולפי מארי מתני' מסהדותא דשעתי דחמץ לסהדותא דבדיקות דסהדי דההוא דהרג את הנפש וכלא מפרש במתני' ויקיים בהון ארי בפתגמא דחשיבו מצראי למידן וכו'. והאי איהו ועשיתם לו כאשר זמם.


זוהר חלק ג דף ערה/ב פקודא בתר דא לקבל בית דין הגדול עלייהו בינה מסטרא דגדולה אקרי אלקים בית דין הגדול רב בדינוי ורב בזכווי כגוונא דאתמר שום תשים עליך מלך בפקודא שום לעילא תשים לתתא הכי לקבל עליה ב"ד רברבא אע"ג דקביל עליה ב"ד זעירא. בית דין זעירא בית דין של שלשה מסטרא דשכינתא תתאה ב"ד רברבא מאלין סנהדרי גדולה. אמר בוצינא קדישא שבעים סנהדרי גדולה הוו. ואנת רברבא על כלהו והיה כל הדבר הגדול יביאו אליך וכל הדבר הקטן ישפטו הם. אלו. (הם סנהדרי גדולה סנהדרי קטנה) סנהדרי גדולה מסטרא דשכינתא עלאה סנהדרי קטנה מסטרא דשכינתא תתאה משה שושבינא דמלכא אהרן שושבינא דמטרוניתא ועמהון שבעין ותרין סנהדרין כמנין חסד ומהכא סנהדרי גדולה. סנהדרי קטנה מסטרא דשמאלא את המאור הקטן לממשלת הלילה ובג"ד תפארת את המאור הגדול לממשלת היום דאתמר ביה יומם יצוה יי' חסדו את המאור הקטן לממשלת הלילה ובלילה שירה עמי שיר דלויים ודא יסוד בן ישי חי על האדמה דתקין עשר מיני תהלים בשירה ואיהו צדיק לשמאלא את המאור הקטן ודא שכינתא דאתנטילת משמאלא. ע"כ יתרו כג כבד את אביך וכו'):

פרשת כי תצא[עריכה]


(חסר)
(חסר)
(חסר)
(חסר)
(חסר)
(חסר)
(חסר)
(חסר)
(חסר)
(חסר)
(חסר)
(חסר)
(חסר)
(חסר)