זוהר חלק כח

<< · זוהר · חלק כח · >>

תבנית:חסר

פרשת פנחס

  [דף ריג ע"א]   "וידבר יי' אל משה לאמר. פנחס בן אלעזר וגו'" רבי אלעזר פתח ואמר שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך. שמע בני מוסר אביך דא קב"ה. ואל תטוש תורת אמך דא כנסת ישראל. מאי מוסר אביך מוסר דא אורייתא דאית בה כמה תוכחין כמה עונשין כד"א מוסר יי' בני אל תמאס ואל תקוף בתוכחתו ובגין דכל מאן דאשתדל באורייתא בהאי עלמא זכי דיפתחון ליה כמה תרעין לההוא עלמא כמה נהורין. בשעתא דינפוק מהאי עלמא היא אקדימת קמיה ואזלא לכל נטורי תרעין מכרזת ואומרת פתחו שערים ויבא גוי צדיק. אתקינו כרסיין לפלניא עבדא דמלכא דלית חדו לקב"ה אלא מאן דאשתדל באורייתא כ"ש ב"נ דמתער בליליא לאשתדלא באורייתא דהא כל צדיקייא דבגנתא דעדן צייתין לקליה וקב"ה משתכח בינייהו כמה דאוקמוה היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך תשמיעיני. ר"ש אמר האי קרא רזא דחכמתא אית ביה. היושבת בגנים דא כנסת ישראל דאיהי בגלותא עם ישראל ואזלא עמהון בעקתייהו. חברים מקשיבים לקולך השמיעיני. משריין עלאין. כלהו צייתין לקולך לקול תושבחתך בגלותא. השמיעיני כד"א הראיני את מראיך השמיעיני את קולך. השמיעיני קלא דאינון חברייא דמשתדלי באורייתא דהא לית תושבחתא קמאי כאינון דמשתדלי באורייתא. אמר ר"ש כביכול כל אינון דזכאן לאשתדלא באורייתא ומכד פליג ליליא ואתיין במטרוניתא כד נהיר יממא לקבלא אנפי מלכא אתקיף ואחסין בשכינתא ולא עוד אלא דשריא ביה חוט של חסד כמה דאוקימנא. ת"ח כלמאן דזכי לאתתקף בשכינתא יסתמר גרמוהי באנון מלין דאחידן לקבלה כגון מאן. אינון דלא משקרי באת קדישא כגון בת אל נכר וכל מאן דנטיר גרמיה כביכול כנסת ישראל אחידא בי' ונטרא לי' והיא אקדימת ליה שלם וכ"ש אי זכי וקני להאי. ואמר ר"ש אתחזיין ישראל לאשתצאה בההוא שעתא בר דאקדים פנחס להאי עובדא ושכיך רוגזא הה"ד פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב וגו'. ד"א פנחס בן אלעזר וגו'. אר"ש בן בן תרי זמני לאשלמא אובדא (נ"א עובדא) קא אתי. אמר רבי שמעון האי ב"נ דנטיל גלגולא דנשמתא ולא זכי דיתתקן ביה כאילו משקר בקושטא דמלכא ואנא קרינא עליה האי קרא או מצא אבדה וכחש בה ונשבע על שקר. וכחש בה טב לי' דלא אברי. תנינן צדיק גמור אינו נדחה וצדיק שאינו גמור נדחה. מאן הוא צדיק גמור ומאן הוא צדק שאינו גמור וכי מאן דלא שלים במלוי צדיק אקרי אלא צדיק גמור ידיע דהא לא נטיל גלגולין עקימין ובאחסנתיה בני בניין ואתקין שורן וחצב בירין ונטע אילנין. צדיק שאינו גמור דבני בניין באחסנתא אחרא חפר בה בירין ואעדר הא אתקין אבני יסודא כמלקדמין ואעמל בה ולא ידע אי אשתאר דיליה. מסטרא דילי' טב וצדיק אקרי ומסטרא דההוא אחסנתא לאו הכי. לב"נ דבני בניין שפירן יאן למחזי אסתכל ביסודא וחמי ליה שקיע עקימא מכל סטרין הא בניינא לא שלים עד דסתר ליה ואתקין לי' כמלקדמין מסטרא דההוא בניינא דיליה אשתכח טב ושפיר   [דף ריג ע"ב]   מסטרא דיסודא ביש ועקים ובגין כך לא אקרי עובדא שלים לא אקרי בניינא שלים בג"כ צדיק שאינו גמור אקרי ונדחה וע"ד כבלע רשע צדיק ממנו. ת"ח מאן דמקנא לשמא קדישא דקב"ה דאפילו לא יזכי לגדולה ולא אתחזי לה (ס"א דירית לה) (רווח לה ונטיל לה) ודא ירית ליה ועייל ליה. פנחס לא אתחזי ליה בההוא זמנא ובגין דקנא לשמא דמאריה רווח לכלא וסליק לכלא ואתתקן ביה כלא וזכה לאשתמשא בכהונה עלאה. מההיא שעתא פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן דאשלים לתרין דרגין בגין דקנא לשמא דמאריה דאתתקן מה דאתעקם:

רבי יהודה פתח ואמר שמרה נפשי כי חסיד אני הושע עבדך וגו'. סופיה דקרא אית לאסתכלא ולבתר קרא כלא. סופיה דקרא כתיב הבוטח אליך הבוטח בך מבעי לי' מאי הבוטח אליך אלא כביכול דוד מבטח ליה דלא יעבר ליה פלגות ליליא בשנתא כמה דכתיב חצות לילה אקום להודות לך. קמתי מבעי ליה אלא אקום ואתקשר בך לעלמין. שמרה נפשי שמור מבעי ליה והא תנינן דלית את באורייתא דלא אית בה רזין עלאין ויקירין. שמרה לקב"ה קאמר שמרה לההוא חולקא דאתאחד ביה נפש דכד נפשא נפקאת מהאי עלמא אתיא למירת עלמא (דאתי) אי זכי כמה חילין עלאין נפקין לקבלא ולנטרא לה ולאעלא לה במדורא דדוכתהא והאי ה' נטיר לה לאתאחדא עמה בריש ידחי ושבתי ואי לא זכי כמה גרדיני טהירין אזדמנן לקבלה ודחו לה לבר ווי לההיא נפשא. דמתגלגלת בריקנא כאבנא בקוספיתא הה"ד ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע. ודוד בעי בעותיה קמי קב"ה ואמר שמרה נפשי דלא ידחון לה לבר וכד מטי (ס"א לקבלך יפתחון לך) לקבלה יפתחון לה פתחין ותקבל לה קמך. כי חסיד אני וכי חסיד אקרי. א"ר יהודה אין דכתיב חסדי דוד הנאמנים בגין כך שמרה נפשי דלא תשבוק לה למהך לבר. ר' יצחק אמר כל ב"נ דאית ליה חולקא בצדיק ירית להאי ארץ כמה דכתיב ועמך כלם צדיקים וגו' והאי צדיק חסיד אקרי אמר דוד בתר דבהאי אתר אחידנא חסיד אני. ובג"כ שמרה נפשי לאתקשרא בך:

רבי חיא פתח עדות ביהוסף שמו וגו'. הא אוקמוה דאוליף שבעין פתקין ולשון הקדש יתיר. הה"ד (שם) שפת לא ידעתי אשמע. אבל מאי עדות. ת"ח בשעתא דאתתיה דפוטיפר הות אחידא בי' לההיא מלה הוה יוסף עביד גרמיה כמאן דלא ידע לישנא דילה וכן בכל יומא עד ההיא שעתא בתרייתא דכתיב ותתפסהו בבגדו מאי ותתפסהו אלא בגין דעביד גרמיה כמאן דלא ידע לישנא. ורוח הקדש צווח לקבליה לשמרך מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה. מאי קמ"ל אלא כל מאן דנטיר גרמיה מהאי אתקשר בה בשכינתא ואחיד בההוא עדות ומאי הוא ה' דאתוסף ביה. דכתיב עדות ביהוסף שמו אוף הכא י' איתוסף בפנחס על דקני בהאי:

רבי ייסא פתח על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון. את ירושלם מבעי ליה כמה דכתיב (שם) אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני. מאי בזכרנו את ציון. לב"נ דהו"ל היכלא יקירא יאה ושפירא אתו לסטין ואוקידו ליה. צערא דמאן הוא. לאו דמאריה דהיכלא אוף הכא שכינתא בגלותא שריא. צערא דמאן הוא לאו דצדיק. ואזלא הא כמה דאוקמוה דכתיב הצדיק אבד אבד ממש אוף הכא בזכרנו את ציון בזכרנו ההוא צערא דיליה על זווגהא צערא דיליה הוא. אמר רבי ייסא מאן דאוקיר שמא דמאריה בהאי ונטיר האי זכה דיוקיר ליה מאריה על כלא מנלן מיוסף דכתיב וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו וכתיב ונתן אותו על כל ארץ מצרים   [דף ריד ע"א]   ולא עוד אלא כד עברו ישראל ית ימא אדונא דיוסף עאל בגו בקדמיתא ולא הוו מיא קיימין על קיומייהו קמיה חדא הוא דכתיב הים ראה וינוס מאי וינוס אלא ראה ההוא דכתיב ביה וינס ויצא החוצה. ת"ח זכי ליקרא בחייוי וזכי ליקרא במיתתיה. בחייו אמאי בגין ההוא זמן דלא בעא לאתדבקא בה דכתיב (שם) וימאן ויאמר אל אשת אדניו. וכתיב ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה בגין כך זכה בהאי עלמא כיון דכתיב ותתפשהו בבגדו וכתיב וינס ויצא החוצה זכי לבתר דעאל לגו פרוכתא עלאה והכי אתחזי ליה דידיה נטל בהאי עלמא ודידיה נטל בעלמא אחרא. פנחס זכי בהאי עלמא וזכה בעלמא דאתי וזכה לקיימא יתיר מכל אינון דנפקו ממצרים וזכה לכהנא עלאה הוא וכל בנוי אבתריה. ואי תימא דלא (נ"א דהא) זכה לכהנא עד לא עבד עובדא דא אין (ס"א לא) דהא אינון דאמרי (דלא) דזכה קודם לאו הכי. אלא במאי אוקימנא תחת אשר קנא לאלקיו דמשמע דבגין עובדא דא רווח כהונתא מה דלא הוה קודם. ת"ח כל כהן דקטיל נפש פסיל ליה כהונתיה לעלמין דהא ודאי פסיל ההוא דרגא דיליה לגביה ופנחס מן דינא פסיל לכהנא הוה ובגין דקנא ליה לקב"ה אצטריך לחסא ליה כהונת עלמין ליה ולבנוי אבתריה לדרי דרין. א"ר יצחק ת"ח רשים הוא פנחס לעילא ורשים הוא לתתא עד לא יפוק לעלמא דהא עם אינון דנפקו ממצרים אתמני:

רבי אלעזר ור' יוסי ור' חייא הוו אזלי במדברא א"ר יוסי הא דכתיב בפנחס הנני נותן לו את בריתי שלום שלום ממלאך המות דלא שליט ביה לעלמין ולא אתדן בדינוי ואי תימא דלא מית ודאי לא מית כשאר בני עלמא ואוריך יומין על כל בני דרא בגין דבהאי ברית עלאה אחיד וכד אסתלק מעלמא בתיאובתא עלאה ובדביקותיה שפירא אסתלק משאר בני עלמא:

רבי אלעזר פתח ואמר ויראני את יהושע הכהן הגדול עומד לפני מלאך יי' וגו'. ת"ח ווי לאינון בני נשא דלא מסתכלאן ביקרא דמאריהון וכל יומא ויומא כרוזא קארי עלייהו ולא משגיחין. אתא ב"נ לאסתכלא בפקודי אורייתא כמה סניגורין קיימין לאדכרא עליה לטב. אתא ב"נ ואעבד על פקודי אורייתא אינון עובדין קטיגורין עליה לביש קמי קב"ה. יהושע כהן גדול הוה ואוקמוה מה כתיב ביה והשטן עומד על ימינו לשטנו. ומה בהאי כך בשאר בני עלמא דלא מסתכלי ביקרא דמאריהון על אחת כמה וכמה. חמי מה כתיב ויהושע היה לבוש בגדים צואים ואוקמוה. אבל בגדים צואים ודאי אינון לבושין דאתלבשא ביה רוחא בההוא עלמא. זכאה חולקיה דמאן דלבושוי מתתקנין ושלמין בההוא עלמא והא אתמר כל מאן דבעיין לאעלא לגיהנם אינון לבושין דמלבשין ליה היך אינון מה כתיב הכא ויהושע היה לבוש בגדם צואים ועומד לפני המלאך. מאן מלאך דא מלאך דממנא על גיהנם וממנא על מאן דחמי באינון לבושין עד דאתיב קלא ואמר הסרו הבגדים הצואים מעליו. מהכא את לאסתכלא דעובדין בשין דב"נ עבדין ליה אינון לבושים צואים. ויאמר אליו ראה העברתי מעליך עונך והלבש אותך מחלצות. אלבישיניה לבושין אחרנין מתתקנן דבהו אסתכל ב"נ בזיו יקרא דמאריה. ת"ח כגוונא דא פנחס דלא אסתלק מעלמא עד דאתתקנו קמיה לבושין אחרנין דרוחא אתהני בהו לעלמא   [דף ריד ע"ב]   דאתי. בשעתא חדא אתפשט מאלין ואתלבש באלין לקיימא דכתיב הנני נותן לו את בריתי שלום. עד דהוו אזלי שמשא הוה תקיפא ויתבו תחות צלא דחד טנרא דמדברא אמר ר' אלעזר ודאי צלא חדוותא דנפשא הוא. אמר רבי חייא לרבי אלעזר הא אתמר וחברייא אתערו בהו. א"ר חייא ודאי הכי הוא אבל אנא אלעזר אלין יומין מראש השנה עד יומא בתראה דחג בעינא למיקם עלייהו. א"ר שמענא לבוצינא קדישא עלאה מלה בהו. אמר ליה אימא ההוא מלה. א"ל עד לא קאימנא ביה. א"ר אלעזר אף על גב דחברייא אוקמו מלה ושפיר הוא אבל סדורא דהני יומי רזא דחכמתא הוא בין מחצדי חקלא ת"ח הא אתמר סדורא דיחודא כלא בחד היך הוי והא אתמר. פתח ואמר חשף יי' את זרוע קדשו דא דרועא חדא דביה תליא שועה דביה תליא נוקמא דביה תליא פורקנא ולמה למיקם לה לכנ"י מעפרא ולקבלא לה לגביה לאזדווגא כחדא וכד האי אתער לקבלה כמה דחילו שריא בעלמא עד דינח ההוא דרועא תחות רישהא לאתחברא כמה דאת אמר שמאלו תחת לראש וגו' וכדין ניחא דינא ומכפר חובין. לבתר אתי ימינא לחבקא כדין חדוותא שרייא בלעמא וכל אנפין נהירין לבתר אזדווגת בגופא וכדין כלא אקרי אחד בלא פרודא כדן הוא שלימו דכלא וחדוותא דכלא ואחדו ודאי מה דלא אשתכח הכי בשאר זמני כגוונא דהאי סדורא דהני יומין. מראש השנה עד יומא בתראה דחג. בראש השנה אתער דרועא דשמאלא לקבלא לה למטרוניתא וכדין כל עלמא בדחילו בדינא ובעי ההוא זמנא בתיובתא שלים לאשתכחא עלמא קמי קב"ה לבתר אתיאת מטרוניתא ובעיין בני היכלא בתשעה לירחא למעבד חדוותא ולמטבל בנהרא לדכאה גרמייהו בזווגא דמטרוניתא ביומא אחרא הוא זווגא דילה לשוואה שמאלא תחות רישהא (נ"א רישא דמלכא) כמה דאת אמר שמאלו תחת לראשי. וכדין ישראל בתעניתא על חובייהו ומכפרא להו דהא אימא עלאה אנהירת אנפהא למטרוניתא בזווגהא ומתכפרין כל בני היכלא כיון דשמאלא מקבלה לה בהאי יומא דרישא דמטרוניתא שרייא על שמאלא. ביומא קדמאה דחג יתער ימינא לקבלה בגין לחבקא וכדן כל חדווא וכל אנפין נהירין וחדוותא דמים צלילן לנסכא על מדבחא ובעיין בני נשא למחדי בכל זינין דחדוה דהא ימינא גרים בכל אתר דשארי ימינא חדוותא אצטריך בכלא כדין חדוותא היא לאשתעשעא. לבתר ביומא תמינאה חדוותא דאוריתא הוא דהא כדין זווגא דגופא הוא זווגא דכלא למהוי כלא חד ודא הוא שלימו דכלא ודא יומא דישראל איהו ודאי ועדבא דידהו בלחודייהו דלית ביה חולקא לאחרא. זכאין אינון ישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי עלייהו כתיב כי עם קדוש אתה ליי' אלקיך וגו':

פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל וגו'. ר' יהודה פתח זכר נא מי הוא נקי אבד ואיפה ישרים נכחדו תמן תנינן מאן דחמי קשת בגוונוי (ס"א נהירין) אחטריך לברכא ברוך זוכר הברית בגין דדא איהו ברית קיימא קדישא דשוי קב"ה   [דף רטו ע"א]   רבי יוסי אמר קשת אתא לאגנא על עלמא. למלכא דכל זמנין דבריה חב לקבליה אתא מלכא לאלקאה ליה אתגליא עליה מטרוניתא בלבוש יקר דמלכו. מלכא חמילה סליק רוגזא דבריה וחדי בה דכתיב וראיתיה לזכור ברית עולם וע"ד לא אתחזי קשת בעלמא אלא בלבושי יקר דמלכו ובשעתא דאית צדיק בעלמא איהו ברית למיקם ברית ואגין על עלמא. לא הוי צדיק הא קשת לאתחזאה דהא עלמא איהו קיימא לאובדא אלא בגין קשת דא. ר' אלעזר אמר לעולם לא אתלבש קשת דא אלא בלבושא דאבהן קדמאי. ירוק וסומק וחיוור. ירוקא דא לבושא דאברהם אצטבע לבושא (ס"א גוון) דא כד נפק מניה ישמעאל. סומקא דא גוון יצחק דאתיא סומקא ואצטבע כד נפיק מניה עשו. ואתמשך ההוא סומקא לתתא עד ככבא דמאדים דאתאחד ביה עשו. חוורא דא איהו לבושא טבא דעקב דהא לא אשתנו אנפוהי לעלמין. ר' אבא אמר יאות הוא אבל הכי אמר בוצינא קדישא. חוור דא אברהם דאתלבן בחוורא דנורא. סומקא דא יצחק ודאי ירוק דא הוא יעקב דקימא בין תרין גוונין וכתיב ביה ביעקב לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו חורו דהא כל ערסיה שלים הוה והכי הוא לא עתה יבוש יעקב לאתחזאה בגוון סומק כיצחק דנפק מניה עשו. ולא עתה פניו יחורו כאברהם לאתחזאה בגוון חוור דנפק מניה ישמעאל. אלא נטל גוונין לאתעטרא בהו על אבהן דיליה   [דף רטו ע"ב]   ובאלין לבושין מהלבשת קשת בשעתא דאתחזי קמי מלכא. תא חזי רזא דברית קדישא היא את יו"ד דמתעטרא ברשימו עלאה והא (ס"א ודא) איהו דאתרשים בברית תדיר לעלמין ובגין דקני פנחס על ברית אתרשים בשמיה הכא את דא פנחס יו"ד זעירא איהו יו"ד דאיהו ברית ודאי דנפיק מגו יו"ד עלאה קדישא וע"ד איהו קאים בקיומא שלים קמי מלכא קדישא דלא אתאביד מגו עלמא והכי הוא נקי מההוא חובא דפעור ולא אתאביד תדיר מגו קדישא דעלמא (ס"א ולא אתאביד מגו עלמא) ואיפה ישרים נכחדו. אלין נדב ואביהו דלא אשתציאו מן ההוא עלמא בגיניה:

רעיא מהימנא אָמַר לֵיהּ רַעְיָא מְהֵימָנָא, שַׁפִּיר קָאַמְרַת, אֲבָל בְּגִין דְּאֵלִיָּהוּ דְּאִיהוּ פִּנְחָס, קַנֵּי עַל בְּרִית, צָּרִיךְ לְחַדְתָּא מִלִּין סַגִיאִין בֵּיהּ, דְּהַאי פַּרְשְׁתָא כְּתִיבָא בְּאוֹרַיְיתָא עַל שְׁמֵיהּ, דְּעָלֵיהּ אִתְּמַר (מלכים א יט) קַנֹּא קִנֵּאתִי, תְּרֵי קְנָאוֹת, חַד בְּשַׁדַּ"י דִּלְעֵילָּא, וְתִנְיָינָא בְּשַׁדַּ"י דִּלְתַתָּא, וּבְגִין דָּא עָבִיד תְּרֵין שְׁבוּעוֹת (נ"א בתרין לא לא) (ס"א בתרין זמנין) בְּתַרְוַויְיהוּ, וּתְרֵין זִמְנִין לֹא לֹא.

אֲבָל רִבִּי יְהוּדָה אָמַר, מַאן דְּחָמֵי קֶשֶׁת בִּגְוָונוֹי נְהִירִין, צָּרִיךְ לְבָרְכָא בָּרוּךְ זוֹכֵר הַבְּרִית. וּבְגָלוּתָא דְּלָאו אִיהוּ נָהִיר בִּגְוָונוֹי כְּדְקָא יֵאוֹת, וְלֹא עוֹד אֶלָּא דִּלְזִמְנִין נָהִיר זְעֵיר, וְזִמְנִין לָא נָהִיר כְּלַל, זִמְנִין אִתְחֲזִי בִּשְׁלִימוּ, וְזִמְנִין לָאו. דְּקֶשֶׁת קָא רָמִיז גְּוָונוֹי, לְזַכְוָון דְּכֹהֲנִים לְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים, כַּד אִינּוּן שַׁפִּירִין, דְּנָהִיר קֶשֶׁת בְּגְוָונוֹי דְּאִינּוּן תְּלַת.

קוּם אַנְתְּ רִבִּי יוֹסֵי הַגָלִילִי, וְאֵימָא, דְּהָא מִלִּין שְׁפִּירִין קָאַמְרַת בְּחִבּוּרָה קַדְמָאָה, דְּקֶשֶׁת לָא אַתְיָא אֶלָּא לְאַגָּנָא עַל עָלְמָא. לְמַלְכָּא, דִּבְכָל זִמְנָא דִּבְרֵיהּ חָב, וּמַלְכָּא חֲזֵי לְמַטְרוֹנִיתָא, סָלִיק רוּגְזָא דִּבְרֵיהּ, דִּכְתִּיב, (בראשית ט) וּרְאִיתִיהָ לִזְכּוֹר בְּרִית עוֹלָם. וְעַל דָּא לָא אִתְחֲזִי קֶשֶׁת, אֶלָּא לְאַגָּנָא עַל עָלְמָא. וְלָא אִתְגַלְיָא, אֶלָּא בִּלְבוּשׁ יְקָר דְּמַלְכוּ, וּבְשַׁעֲתָא דְּאִית צַּדִיק בְּאַרְעָא, אִיהוּ בְּרִית. לְמֵיקָם בְּרִית.

וְכִי בְּגָלוּתָא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרְחַק מִמַּטְרוֹנִיתָא, וְאֵיךְ מַטְרוֹנִיתָא אִתְלַבְּשַׁת לְבוּשֵׁי מַלְכוּתָא בְּגָלוּתָא (ס"א ל"ג לא) לֹא. אֲבָל בְּגָלוּתָא, לְבוּשָׁהּ דְּקַדְרוּת, וְאִיהוּ אַמְרַת (שיר השירים א) אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שֶׁחַרְחֹרֶת. אֶלָּא וַדַּאי הַהוּא קֶשֶׁת דְּאִתְגַּלְיָיא בְּגָלוּתָא, לָאו אִיהוּ אֶלָּא מְטַטְרוֹ"ן, דְּאִתְקְרֵי שַׁדַּ"י וְאִיהוּ (בראשית כד) עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ, דְּשַׁלִּיט בְּכָל דִּילֵיהּ (בגלותא), וּבְנוֹי, אִתְקְרִיאוּ עֲבָדִים דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וּבְנֵי מַטְרוֹנִיתָא בָּנִים, וּבְגִין דָּא, אִם כְּבָנִים אִם כַּעֲבָדִים.

וּבְזִמְנָא דְּאִתְחָרַב בֵּי מַקְדְשָׁא, אוּקְמוּהָ דַּעֲבָדִים חָפוּ רֹאשָׁם, וְנִתְדַלְדְלוּ אַנְשֵׁי מַעֲשֵׂה. וַדַּאי אַנְשֵׁי מַעֲשֵׂה אִתְקְרִיאוּ, עַל שֵׁם מַטְרוֹנִיתָא, דְּאִתְּמַר עָלָהּ (משלי לא) רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה. אֲבָל אִי אִית לֵיהּ צַּדִיק, דְּזַכְווֹי וְעוֹבָדוֹי לְאַנְהָרָא, בְּהוֹן מַטְרוֹנִיתָא, וּלְמִפְשַׁט מִנָּהּ לְבוּשֵׁי קַדְרוּתָא דִּפְשָׁטִין וּלְקַשְׁטָא לָהּ בִּלְבוּשִׁין דִּגְוָונִין נְהִירִין דְּרָזִין דְּאוֹרַיְיתָא, מַה כְּתִיב בֵּיהּ, וּרְאִיתִיהָ לִזְכּוֹר בְּרִית עוֹלָם. וּרְאִיתִיהָ, בְּרָזִין נְהִירִין דְּאוֹרַיְיתָא, דְּאוֹר רָ"ז אִתְקְרֵי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (משלי ו) כִּי נֵר מִצְּוָה תוֹרָה אוֹר. וּבְאִלֵּין רָזִין אִתְּמַר וּרְאִיתִיהָ.

וּבְהַהוּא זִמְנָא סָלִיק מִנֵּיהּ רוּגְזָא דִּבְרֵיהּ, (אסתר ז) וַחֲמַת הַמֶּלֶךְ שָׁכָכָה, וְיֵימָּא לָהּ מַלְכָּא בִּצְּלוֹתָא דַּעֲמִידָה קַמֵּיהּ, (אסתר ה) מַה שְּׁאֵלָתֵךְ וְיִּנָתֶן לָךְ וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ. בְּהַהוּא זִמְנָא, שְׁאֵלְתָּא עַל פּוּרְקָנָא דִּילָהּ, וּבְנָהָא עִמֵּיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (אסתר ז) תִּנָּתֶן לִי נַפְשִׁי בִּשְׁאֵלָתִי וְעַמִּי בְּבַקָּשָׁתִי. אֲבָל קֶשֶׁת דְּאִתְחַזְיָא בְּעָלְמָא בְּגָלוּתָא, דְּעַבְדָּא אִיהוּ, זִמְנִין דְּנָפִיק בִּשְׁלִימוּ, כַּד בְּנוֹי מַכְשִׁירִין עוֹבָדוֹי, וּלְזִמְנִין לָא אִשְׁתְּכַח בִּשְׁלִימוּ, כַּד בְּנוֹי לָא מַכְשְׁרִין עוֹבָדוֹי (כאן חסר).

וְאִי לָאו בְּגִין אוֹת יוֹ"ד דְּשַׁדַּ"י דְּקַנִּי עֲלָהּ פִּנְחָס דְּאַגִין לֵיהּ מִשִׁבְטָא דְּשִׁמְעוֹן הֲווּ קַטְלִין לֵיהּ וְאוֹבְדִין לֵיהּ מֵעָלְמָא. וּבְגִין דָּא (איוב ד) זְכוֹר נָא מִי הוּא נָקִי אֲבַד דָּא פִּנְחָס וְאֵיפֹה יְשָׁרִים נִכְחַדוּ, אִלֵּין דִּמְכַשְׁרִין עוֹבָדֵיהוֹן קַמֵּי מַלְכָּא, וּמְקַנִּין עַל שְׁמֵיהּ, וּמַקְדִּישִׁין לֵיהּ בָּרַבִּים. הָכִי מְקַדְשִׁין לֵיהּ לְעֵילָּא, בֵּין מְמָנָן דִּשְׁאַר עַמִּין, וְאִשְׁתְּמוֹדְעִין לֵיהּ כָּל מְמָנָא בְּכִנוּיֵיהּ. אֲבָל יִשְׂרָאֵל אִשְׁתְּמוֹדְעִין לְעֵילָּא כֹּלָּא בְּשֵׁם יְדוָֹ"ד, דְּאִיהוּ חַיֵּי כָּל כִּנּוּיִין.

וְכָל שֵׁם וְכִנּוּי סָהִיד עָלֵיהּ, אֵ"ל סָהִיד עָלֵיהּ, דְּאִית לֵיהּ יְכוֹלֶת עַל כָּל אֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (איוב ה) אֲנִי אֶדְרוֹשׁ אֶל אֵל. אֵל, מָארֵי דְּאֵל. אֱלֹהִים סָהִיד עָלֵיהּ, דְּאִיהוּ אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים. אֲדֹנָ"י סָהִיד עָלֵיהּ, דְּאִיהוּ אֲדוֹנֵי הַאֲדוֹנִים. אוּף הָכִי כָּל שֵׁם. דְּכָל (ספירה ומלאך) מַלְאָךְ אִית לְכָל חַד שֵׁם יְדִיעַ, לְאִשְׁתְּמוֹדְעָא לְכָל כַּת בְּהַהוּא שֵׁם דְּמַלְכָּא דִּילֵיהּ. אֲבָל יִשְׂרָאֵל, אִשְׁתְּמוֹדְעָן לֵיהּ ביהו"ה.

וְרָזָא דְּמִלָּה, בַּר נָשׁ חַד יָכִיל לְמֶהֱוִי לֵיהּ כַּמָה סוּסְוָון, אוּף הָכִי כָּל יִשְׂרָאֵל אִינּוּן בְּנוֹי דְּאָדָם, וְכָל בְּרָא צָּרִיךְ לְמֶהֱוִי לֵיהּ לַאֲבוּי כַּסּוּס וְכַחֲמוֹר לְמָשׂוּי, וּלְמֶהֱוִי כָּפִיף תְּחוֹתוֹי, וְהַאי אִיהוּ רָזָא (תהלים לו) אָדָם וּבְהֵמָה תּוֹשִׁיעַ יְיָ. דְּאִיהוּ בְּרָא דְּאָדָם, וְעָבִיד גַּרְמֵיהּ כַּבְהֵמָה תְּחוֹתוֹי.

וּבְגִין דָּא אִיהוּ פִּקּוּדָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּאוֹרַיְיתָא, לְמֶהֱוִי אָח מְיַבֵּם לְאִתְּתֵיהּ דְּאָח, לְמֶעְבַּד בְּרָא לַאֲחוּי, בְּגִין דְּלָא יִתְאֲבִיד מֵהַהוּא עָלְמָא. וְהַאי אִיהוּ כְּגוֹן רָזָא דְּכִלְאַיִם בְּצִּיצִּית. דְּאָמְרוּ, מַה שֶׁאָסַרְתִּי לָךְ כָּאן, הֵתַּרְתִּי לָךְ כָּאן. אָסַרְתִּי לָךְ כִּלְאַיִם דְּעָלְמָא, הֵתַּרְתִּי לָךְ כִּלְאַיִם דְּצִּיצִּית. אָסַרְתִּי לָךְ אֵשֶׁת אָח, הֵתַּרְתִּי לָךְ יְבָמָה. כְּגוֹן מַרְכִיבִים תַּפּוּחִים אוֹ דְּקָלִּים מִן בְּמִינוֹ. וְאָסוּר לְאַרְכָּבָא מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ. וְאִתְּמַר בֵּיהּ (דברים כ) כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה. וּבַיְּבָמָה מַרְכִּיבִין מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ, (תיקונים י"ט ע"א ע"ש) בְּגִין דְּלָא לִתְאֲבִיד (להאביד) נֶפֶשׁ הַמֵּת. (דברים כה) וְלֹא יִמָּחֶה שְׁמוֹ מִיִּשְׂרָאֵל.

וְהַאי אִיהוּ רָזָא דְּגִלְגּוּל. גַּלְגַּל לֵית לֵיהּ תְּנוּעָה בְּלָא אֲמַת הַמַּיִם, אוּף הָכִי, אֲמַת הַמַּיִם רָזָא דְּאָת ו', בֵּיהּ אִתְעָבִיד גַּלְגַּל גִּלְגּוּל. וְרָזָא דְּמִלָּה, מַה גַּלְגַּל אֵין לוֹ תְּנוּעָה בְּלָא אֲמַת הַמַּיִם, אוּף הָכִי, גַּלְגַל אִיהוּ י', וְלֵית לֵיהּ תְּנוּעָה בְּלָא אֲמַת הַמַּיִם דְּאִיהוּ ו'. יְבָמָה ה'. לְהַאי אִיהוּ בִּינָ"ה בֵּ"ן יָ"הּ. בְּאוֹת י' בָּרָא עָלְמָא דְּאָתֵי, עוֹלָם אָרוֹךְ, דְּאִיהוּ ו'.

בְּגִין דָּא, מַאן דְּלֵית לֵיה בֵּן, לָאו אִיהוּ מִבְּנֵי עָלְמָא דְּאָתֵי, דְּיַמָּא לָקֳבְלֵיהּ, וּמִנֵּיהּ נָפִיק, מִבֵּינַיְיהוּ (תיקונים ע"ב ע"א) ו', וּמִנֵּיהּ מִתְפַּלְּגִין כַּמָה נַחֲלֵי, דְּאִינּוּן מְסַבְּבִין עָלְמָא, עַד דְּחַזְרוּ לְיַמָּא דְּנַפְקוּ מִתַּמָּן, וּבְגִין דָּא אָמַר קְרָא, (קהלת א) כָּל הַנְּחָלִים הוֹלְכִים אֶל הַיָּם וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא אֶל מְקוֹם שֶׁהַנְּחָלִים וְגוֹ'. עַד דְּאָהַדְרוּ כְּגַוְונָא דְּנַפְקוּ.

אוּף הָכִי, (קהלת יב) וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ. כְּגַוְונָא דְּיָהִיב לָהּ (דף רט"ז ע"א) שְׁלֵימָתָא. אִם תָּשׁוּב בְּתִיּוּבְתָא, דְּאִיהוּ בִּינָ"ה בֵּ"ן יָ"הּ, עִלָּאָה. אָת ה' סְלִיקַת בְּאָת י' לְחַמְשִׁין, עֶשֶׂר זִמְנִין חֲמֵשׁ. הָא אִיהוּ יָ"ם, יָ"הּ. בֵּ"ן, נַחַל דְּנָפַק מִן יַמָּא, וְאִתְפְּלִיג לְכַמָּה נַחֲלִין, כְּגַוְונָא דְּאִילָנָא דְּאִתְפְשַׁט לְכַמָּה עַנְפִּין.

וְאִי לָא חָזַר נִשְׁמְתָא שְׁלֵימָתָא, כְּגַוְונָא דְּאִשְׁתְּלָמַת. אִתְּמַר בָּהּ, שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָכֶת, אִיהִי וְכָל נִשְׁמָתִין אַחֲרָנִין. אוּף הָכִי לָאו אִיהוּ שְׁלִים בְּבֶן, אִי לֵית לֵיהּ בַּת, דְּאִיהוּ עָלְמָא דֵּין, לְמֶהֱוִי שְׁלִים בְּהַאי עָלְמָא דְּאִתְבְּרֵי בְּה', הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (בראשית ב) אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם. (אלא) יְה"וּ, (איוב לג) הֵן כָּל אֵלֶּה יִפְעַל אֵל פַּעֲמַיִם שָׁלֹשׁ עִם גָּבֶר. וְרַשִּׁיעַיָּיא דְּאִתְּמַר בְּהוֹן, (קהלת ח) וּבְכֵן רָאִיתִי רְשָׁעִים קְבוּרִים וָבָאוּ, גַּרְמוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, דְּאִתְּמַר עָלַיְיהוּ, (עמוס ב) עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל. בָּתַר דְּקִלְקְלוּ גַּרְמַיְיהוּ תְּלַת זִמְנִין, וְלָא זָכֵי בְּיה"ו, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ (קהלת יא) מְקוֹם שֶׁיִּפּוֹל הָעֵץ שָׁם יְהוּ. עַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ, דְּהַיְינוּ ה'. וְאִתְדָּנוּ בַּגֵיהִנָּם, בְּמַשְׁחִית אַף וְחֵימָה.

וּלְבוּשִׁין דִּתְלַת אַתְוָון אִלֵּין, אִשְׁתְּמוֹדְעִין בַּקֶּשֶׁת, דְּאִינּוּן חִיוָּור סוּמָק וְיָרוֹק. מַאן דְּיִיתֵי בְּזִמְנָא חֲדָא, אִיהוּ חִיוָּור. בְּתִנְיָינָא, סוּמָק. בִּתְלִיתָאָה, יָרוֹק. וּבְגִין דִּבְיַעֲקֹב אִתְכְּלִילוּ אַתְוָון, וְאִשְׁתְּרָשׁ אִילָנָא וְאִתְנְטָע וְאִתְרַבָּא, וְאִתְעָבִיד אִיבָּא טָבָא, (ישעיה כט) לֹא עַתָּה יֵבוֹשׁ יַעֲקֹב וְלֹא עַתָּה פָּנָיו יְחֱוָרוּ, לְמֶהֱוִי מֶרְכַּבְתֵּיהּ בְּיִצֶּר הָרָע, דְּאִיהוּ נָחָשׁ, וְכָל מִינֵי חַיָּה בִּישָׁא. וּבְגִין דָּא, (הושע יב) וַיָּשַׂר אֶל מַלְאָךְ וַיוּכָל. וּבְגִין דְּאִתְקְרֵי אָדָם אִילָנָא, אִיהוּ רָזָא דָּא, לְאִילָנָא דְּאִתְנָטַע בַּאֲתָר דְּלָא עָבִיד אִיבָּא. מֶה עָבֵד. עָקַר לֵיהּ וּנְטָעֵיהּ בַּאֲתָר אַחֲרָא. וּבְגִין דָּא אוּקְמוּהָ מִכָּל מָקוֹם דְּלָא הֲוִי מוּחְזָק לְמֶהֱוִי עָקָר, עַד דְּאָזִיל לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְאִתְנְטָע תַּמָּן בְּאִתְּתָא.

אוּף הָכִי צַּדִיק, דְּאִיהוּ מִטַלְטֵל מֵאֲתָר לְאֲתָר, מִבַּיִת לְבַיִת, כְּאִילּוּ יֵיתֵי בְּגִלְגּוּלָא זִמְנִין סַגִּיאִין. וְהַיְינוּ (שמות כ) וְעוֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאוֹהֲבָיו, עַד דְּיִזְכֶּה לְעָלְמָא (דאתי) שְׁלִים. אֲבָל לְחַיָּיבַיָּא, לָא אַיְיתֵי לֵיהּ יַתִיר מִתְּלַת זִמְנִין. וְאִי חָזַר בְּתִיּוּבְתָא, אִתְּמַר בֵּיהּ גָּלוּת מְכַפֶּרֶת עֲוֹן. וּבְגִין דָּא אוֹקְמוּהָ מָארֵי מַתְנִיתִין, צַּדִיקִים שׁוּב אֵינָן חוֹזְרִים לַעֲפָרָם.

אֶלָּא קָא רָמִיז, (ויקרא יד) וְעָפָר אַחֵר יִקַּח וְטָח אֶת הַבָּיִת. (איוב לד) וְאָדָם עַל עָפָר יָשׁוּב. (קהלת יב) וְיָשׁוֹב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה. בְּגִין דְּהוּא מְנוּגַע, וְלֵית בֵּיהּ אֶלָּא אִשָׁה רָעָה, יֵצֶּר הָרָע, דְּאִתְּמַר בָּהּ אִשָׁה רָעָה צָּרַעַת לְבַעְלָהּ. מַאי תָּקַנְתֵיהּ. יְגָרְשֶׁנָּה וְיִתְרַפֵּא. דְּאִיהִי גַּרְמַת (בראשית ג) וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם הָאָדָם, דָּא נִשְׁמְתָא. אֶ"ת, בַּת זוּגוֹ דְּאָדָם. (משלי כז) כְּצִּפּוֹר נוֹדֶדֶת מִן קִנָּהּ כֵּן אִישׁ נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ.

וּבְגִין דָּא, (תהלים פד) גַּם צִּפּוֹר מָצְּאָה בַיִת, הַיְינוּ יְבָמָה. וּדְרוֹר קֵן לָהּ, הַיְינוּ גּוֹאֵל, אֲשֶׁר שָׁתָה אֶפְרוֹחֶיהָ, בֵּן וּבַת. זַכָּאָה אִיהוּ מַאן דְּעָבַד (לון) קִינָּא, (ויקרא כה) וְגָאַל אֵת מִמְכַּר אָחִיו. דְּאִיהוּ מָכוּר בַּעֲבוּר דְּלָאו דִּילֵיהּ.

וּבְגִין דָּא אָמַר מֹשֶׁה, (דברים ג) וַיִתְעֲבֵּר יְיָ בִּי לְמַעַנְכֶם. הָכָא הוּא סוֹד הָעִבּוּר. רַעְיָא מְהֵימָנָא, שֵׁזִיב שִׁתִּין רִבּוֹא, כַּמָּה זִמְנִין דְּאָתֵי בְּגִלְגּוּלָא, וּבְגִין דָּא זְכוּת כֻּלְּהוּ תַּלְיָיא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בֵּיהּ. וּבְגִין דָּא אוֹקְמוּהָ רַבָּנָן, אִשָּׁה אַחַת יָלְדָה בְּמִצְּרַיִם שִׁשִּׁים רִבּוֹא בְּכֶרֶס אֶחָד. וְאַף עַל גַּב דְּאוֹקְמוּהָ רַבָּנָן בְּמִלִּין אַחֲרָנִין, שִׁבְעִים פָּנִים לַתּוֹרָה.

דְּהָכִי אֹרַח דְּמָארֵי רָזִין, אַמְרִין מַרְגָלִית לְתַלְמִידֵיהוֹן, וְלָא אִשְׁתְּמוֹדְעוּן בֵּיהּ בִּרְמִיזָא, אַהְדָּר לוֹן הַהוּא מִלָּה בְּמִלֵּי שְׂחוֹק, כְּגַוְונָא דְּהַהוּא דְּאָמַר, דְּבֵיצָּה אַחַת, אַפִּילַת שִׁתִּין כְּרָכִין. וְאָתָא בֵּיצָּה וְנַפְלַת מִן עוֹפָא דְּהֲוָה פָּרַח בַּאֲוִירָא, וּמָחָאָת אִלֵּין שִׁתִּין כְּרָכִין, וּמָארֵי דְּלֵיצָּנוּתָא אָמְרוּ, דְּלָא אָמַר הוּא אֶלָּא דְּבַּר נָשׁ כָּתַב שִׁשִּׁים כְּרָכִין, וְאָתָא בֵּיצָּה דְּנַפְקַת מִן עוֹפָא וּמְחָקַת שִׁתִין כְּרָכִין דִּכְתִיבָה. וְחָס וְשָׁלוֹם דְּמָארֵי אוֹרַיְיתָא אַמְרִין מִלִּין דִּשְׂחוֹק, וּדְבָרִים בְּטֵלִים בְּאוֹרַיְיתָא. אֶלָּא הָא אוֹקְמוּהָ, (דברים כב) אֶפְרוֹחִים, אִלֵּין מָארֵי מִשְׁנָה. אוֹ בֵּיצִּים, אִלֵּין מָארֵי מִקְרָא. וּכְגַוְונָא דְּנָפַל מֵהַהוּא נִפּוֹל, דְּאִיהוּ בַּר נַפְלֵי, נְפִילַת בֵּיצָּה דְּאִיהוּ אֶתְרוֹג שִׁיעוּרָא בְּכַבֵּיצָּה. וּבְגִינָהּ אִתְּמַר (עמוס ט) בַּיוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִד הַנּוֹפֶלֶת. וְנָפְלוּ עִמָּהּ (שיר השירים ו) שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת, דְּאִינּוּן כְּרִיכִין בָּהּ, כְּגוֹן כֵּיצַּד כּוֹרְכִין אֶת שְׁמַע. וְאִינּוּן לָקֳבֵל שִׁשִּׁים מַסֶּכְתּוֹת. וַעֲלָמוֹת אֵין מִסְפָּר, אִלֵּין (תהלים מה) בְּתוּלוֹת אַחֲרֶיהָ רֵעוֹתֶיהָ, דְּאִינּוּן הֲלָכוֹת, דְּלֵית לוֹן חוּשְׁבַּן.

וְהַהוּא נִיפּוֹל אִיהוּ בֶּן יָ"הּ אִיהוּ בְּתוֹךְ נ' תַּרְעִין דְּבִינָ"ה, דְּהַיְינוּ יָ"הּ חֲמֵשׁ זִמְנִין עֶשֶׂר ו' אִיהוּ נִיפּוֹל, דְּנָפַל בָּתַר הַהִיא דְּאִתְּמַר, (ישעיה יד) אֵיךְ נָפַלְתָּ מִשָּׁמַיִם הֵילֵּל בֶּן שָׁחַר וְאִקְרֵי נִיפּוֹל, וְלֹא נָפַל, וְלֹא נוֹפֵל. בְּגִין דְּבֵיהּ נִיפּוֹל י"ו וְנָחִית בְּהוֹן לְגַבֵּי ה' ה', דְּאִתְּמַר בְּהוֹן (רות א) וַתֵּלַכְנָה שְׁתֵּיהֶן. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (דברים כב) שַׁלֵּח תְּשַׁלַּח חַד מִבַּיִת רִאשׁוֹן וְתִנְיָינָא מִבַּיִת שֵׁנִי, לְאַקָמָא לוֹן. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (דף רט"ז ע"ב) (תהלים צו) יִ"שְׂמְחוּ הַ"שָּׁמַיִם וְ"תָגֵל הָ"אָרֶ ץ.

תָּא חֲזִי, הַאי שִׁמְשָׁא אִתְגַלְיָא בִּימָמָא, וְאִתְכַּסְיָא בְּלֵילְיָא. וְנָהִיר בְּשִׁתִּין רִבּוֹא כֹּכָבַיָּא. אוּף הָכִי רַעְיָא מְהֵימָנָא, בָּתַר דְּאִתְכְּנִישׁ מֵעָלְמָא, נָהִיר בְּשִׁתִּין רִבּוֹא נִשְׁמָתִין דְּיִשְׂרָאֵל, אִי דָּרָא כַּדְּקָא יָאוּת. וְהַאי אִיהוּ רָזָא דְּגִלְגּוּלָא, דְּאָמַר עָלֵיהּ קֹהֶלֶת, (קהלת א) דּוֹר הוֹלֵךְ וְדוֹר בָּא. וְאוֹקְמוּהָ דְּלֵית דּוֹר פָּחוּת מִשִּׁשִׁים רִבּוֹא. וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עוֹמֶדֶת, דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. הַהִיא דְּאִתְּמַר בָּהּ, (ישעיה סו) וְהָאָרֶץ הֲדוֹם רַגְלָי, (בראשית כח) וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ.

וְעוֹד רָזָא אַחֲרָא אוֹקְמוּהָ רַבָּנָן, הַדוֹר שֶׁהוֹלֵךְ הוּא הַדוֹר שֶׁבָּא, הָלַךְ חִגֵר בָּא חִגֵר, הֹלֵךְ סוּמָא בָּא סוּמָא. וְעוֹד אוֹקְמוּהָ רַבָּנָן, דְּעָתִיד הֲוָה מֹשֶׁה לְקַבְּלָא אוֹרַיְיתָא בְּדָרָא דְּטוֹפָנָא, אֶלָּא בְּגִין דַּהֲווֹ רַשִׁיעַיָּיא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (בראשית ו) בְּשַׁגַּ"ם הוּא בָּשָׂר. בְּשַׁגַּ"ם זֶה מֹשֶׁ"ה. וַאֲמַאי קָרֵי לֵיהּ בְּשַׁגַּם. אֶלָּא קֹהֶלֶת חִסֵּר ב' מִן בְּשַׁגַּ"ם לְכַסָּאָה מִלָּה. אָמַר (קהלת ח) אָמַרְתִּי שֶׁגַּם זֶה הָבֶל. וְאוֹקְמוּהָ עַל יִתְרוֹ, לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ קֵינִי, שֶׁנִּפְרָד מִקַּיִן. קָם בּוּצִּינָא קַדִישָׁא וְאָמַר, עַל דָּא כְּתִיב, (בראשית ד) קָנִיתִי אִישׁ אֶת יְדוָֹ"ד. דְּחָזָאָת לֵיהּ בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, דַּעֲתִידִין בְּנוֹי לְמֵיתַב בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית.

וְאוֹף הָכִי רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פְּדָת, דְּהֲוָה דְּחִיקָא לֵיהּ שַׁעֲתָא, דְּלָא הֲוָה לֵיהּ אֶלָּא קַב חֲרוּבִין מְעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת, כְּמוֹ לְרִבִּי חֲנִינָא. אֲמַאי הַאי, בָּתַר דַּהֲוַת בַּת קוֹל נַפְקַת וְאוֹמֶרֶת, כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ אֵינוֹ נִיזוֹן אֶלָּא בִּשְׁבִיל חֲנִינָא בְּנִי.

אֶלָּא אִיהוּ גָּרִים קוֹדֶם, דְּחָרַב ק"ב מִן י', דְּאִיהוּ יַבֹּ"ק. אוּף הָכִי לָא הֲוָה לֵיהּ אֶלָּא קַב חֲרוּבִין. דְּאָת י' אִיהוּ יִחוּד, וּמִנֵּיהּ אַתְיָא נְבִיעוּ לְאָת ב', דְּאִיהִי בְּרָכָה, וְאִיהִי קֹדֶשׁ, וּמִנֵּיהּ אִתְקַדָּשׁ ק', דְּאִיהִי קִדוּשֵׁיה. וְרִבִּי פְּדָת גָּרִים לְמֶהֱוִי חֲרוּבִין דִּילֵיהּ ק"ב, דְּאִינּוּן קְ"דוּשָׁה בְּ"רָכָה, אוּף הָכִי לָא הֲוָה לֵיהּ אֶלָּא קַב חֲרוּבִין, אוּף הָכִי אִיּוֹב בֶּן יְבָמָה הֲוָה, וּבְגִין דָּא אִתְעַנָּשׁ, עַל מַה דְּאִירַע לוֹ כְּבָר.

וְאִינּוּן דְּלָא יַדְעֵי רָזָא דָּא, אַמְרֵי בְּנֵי חַיֵּי וּמְזוֹנֵי לָאו בִּזְכוּתָא תַּלְיָא מִלְּתָא, אֶלָּא בְּמַזָּלָא תַּלְיָא מִלְּתָא. וְהָא חֲזֵינָא לְאַבְרָהָם דְּחָזָא בְּמַזָּלֵיהּ, דְּלָא הֲוָה עָתִיד לְמֶהֱוִי לֵיהּ בְּרָא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַפִּיק לֵיהּ לְבָרָא, כְּדִכְתִּיב (בראשית טו) וַיּוֹצֵּא אוֹתוֹ הַחוּצָּה וַיּאמֶר הַבֶּט וְגוֹ'. וְאַקְמוּהָ, דְאָמַר לֵיהּ צֵּא מֵאִצְּטַגְנִינוּת שֶׁלָּךְ, וְהֶעֱלָהוּ לְמַעְלָה מֵהַכֹּכָבִים, וְאָמַר לוֹ הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפוֹר הַכֹּכָבִים. עַד הָכָא מִלִּין דְּרַבָּנָן, וְצָּרִיךְ לְפָרְשָׁא לוֹן בְּדֶרֶךְ נִסְתָּר.

תָּא חֲזֵי, כָּל בִּרְיָין דְּעָלְמָא, קוֹדֶם דְּאִתְיְיהִיבַת אוֹרַיְיתָא לְיִשְׂרָאֵל, הֲווֹ תַּלְיָין בְּמַזָּלָא, וַאֲפִילּוּ בְּנֵי חַיִּי וּמְזוֹנֵי. אֲבָל בָּתַר דְּאִתְיְיהִיבַת אוֹרַיְיתָא לְיִשְׂרָאֵל, אַפִּיק לוֹן מֵחִיּוּבָא דְּכֹכָבַיָּא וּמַזָּלֵי. וְדָא אוֹלִיפְנָא מֵאַבְרָהָם. בְּגִין דַּהֲווֹ עֲתִידִין בְּנוֹי לְקַבְּלָא ה' מֵאַבְרָהָם, דְּאִיהִי חֲמִשָּׁה חוּמָשֵׁי תּוֹרָה. דְּאִתְּמַר בָּהּ (בראשית ב) אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם, בְּה' בְּרָאָם. אָמַר לְאַבְרָהָם, בְּגִין הַאי ה' דְּאִתוֹסָף בִּשְׁמָךְ, הַשָּׁמַיִם תַּחְתָּךְ, וְכָל כֹּכָבַיָא וּמַזָּלֵי דִּנְהִירִין בְּה'. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא דְּאִתְּמַר בָּהּ (בראשית מז) הֵ"א לָכֶם זְרַע, וּזְרַעְתֶּם בְּהֵ"א. (בראשית כא) כִּי בְּיִצְּחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע.

וּבְגִין דָּא, כָּל הַמִשְׁתַּדֵּל בְּאוֹרַיְיתָא, בָּטִיל מִנֵּיהּ חִיוּבָא דְּכֹכָבַיָּא וּמַזָּלֵי. אִי אוֹלִיף לָהּ כְּדֵי לְקַיְּימָא פִּקּוּדָהָא. וְאִם לָאו, כְּאִלּוּ לָא אִשְׁתְּדַּל בָּהּ, וְלָא בָּטִיל מִנֵּיהּ חִיוּבָא דְּכֹכָבַיָּא וּמַזָּלֵי. כָּל שֶׁכֵּן עַמֵּי הָאָרֶץ דְּאִינּוּן אִתְמַתְלָן לִבְעִירָן. דְּאוֹקְמוּהָ עָלַיְיהוּ (דברים כז) אָרוּר שׁוֹכֵב עִם כָּל בְּהֵמָה, דְּלָא אִתְבָּטְלוּן מִנְּהוֹן חִיוּבָא דְּכֹכָבַיָּא וּמַזָּלֵי.

(תהלים קג) אֱנוֹשׁ כֶּחָצִּיר יָמָיו כְּצִּיץ הַשָּׂדֶה כֵּן יָצִּיץ, וְאִתְּמַר בֵּיהּ, (תהלים לז) נַעַר הָיִיתִי גַּם זָקַנְתִּי. לְבָתַר (איוב לג) יָשׁוּב לִימֵי עֲלוּמָיו. דְּאִילָנָא דְּאִתְקְצִּיצּוּ עַנְפִין עַתִּיקִין דִּילֵיהּ, וְצָּמְחוּ כְּמִלְּקַדְּמִין בְּשָׁרְשׁוֹי, אָהַדְרוּ בְּעָלְמָא כְּמִלְּקַדְּמִין. מִיתוּ סָבִין, וְאִתְהַדְרוּ לְהַאי עָלְמָא עוּלְימִין. וְהַיְינוּ רָזָא דִּמְחַדֵּשׁ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. דְּמֵתִין אֶלֶף בְּכָל יוֹמָא וּמִתְחַדְּשִׁין אֶלֶף בְּכָל יוֹמָא.

(תהלים קד) וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ, דָּא יִינָא דְּאוֹרַיְיתָא. דְּהָכִי סָלִיק יַיִן, כְּחוּשְׁבַּן סוֹ"ד. וּמַה יַיִ"ן צָּרִיךְ לְמֶהֱוִי סָתִים וְחָתִים, דְּלָא יִתְנְסַּךְ לְעֲבוֹדָה זָרָה. אוּף הָכִי צָּרִיךְ לְמֶהֱוִי סָתִים וְחָתִים סוֹד דְּאוֹרַיְיתָא, וְכָל רָזִין דִּילָהּ, וְלָא אִשְׁתַּקְיָין אֶלָּא לִירֵאָיו. וְלָאו לְמַגָנָא עַבְדִין כַּמָּה פִּקוּדִין בַּיַיִן, וּמְבָרְכִין בֵּיהּ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְיַיִן אִית לֵיהּ תְּרֵי גַּוְונִין, חִיוָּר וְסוּמָק, דִּינָא וְרַחֲמֵי, וְהַיְינוּ ב' תּוֹסֶפֶת בַּיַיִן. כְּגַוְונָא דְּשׁוֹשַׁנָּה חִיוָּרָא וְסוּמָקָא. חִוָּור מִסִּטְרָא דִּימִינָא, סוּמָק מִסִּטְרָא דִּשְׂמָאלָא.

וּמַאי לְבַב אֱנוֹשׁ, לֵב הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר. אֶלָּא אִית לֵב מָסוּר לַלֵּב. וְאִינּוּן ל"ב אֱלֹהִים דְּעוֹבָדָא דִּבְרֵאשִׁית, ב' מִן בְּרֵאשִׁית, ל' מִן לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל, אִיהוּ ל"ב תִּנְיָינָא. דָּא לֵ"ב לֵ"ב (ס"א אינון) שְׁנַיִם סַלְּקָא דַּעְתָּךְ, חֲסַר תְּמַנְיָא לְע"ב, דְּאִיהוּ וַיְכֻלּוּ. אִינּוּן שִׁבְעָה יְמֵי בְּרֵאשִׁית. תְּמִינָאָה מַאי הִיא. ז' יְמֵי בְּרֵאשִׁית, עִם (בראשית ה) זֶה סֵפֶר תּוֹלְדוֹת אָדָם. זֶה ע"ב, בְּחוּשְׁבָן בְּיַיִן.

מַאי לְהַצְּהִיל פָּנִים מִשָּׁמֶן. אִינּוּן י"ב פָּנִים, ד' דְּאַרְיִה, ד' דְּשׁוֹר, ד' דְּנֶשֶׁר, (דף רי"ז ע"א) דְּאִינּוּן מִיכָאֵל אַרְיִה, אַרְבַּע אַנְפִּין דִּילֵיהּ יֶהוְֹ"ה. אַרְבַּע אַנְפִּין דְּשׁוֹר, וְאִיהוּ גַּבְרִיאֵל, וְאִינּוּן יַהוַֹ"ה. ד' אַנְפִּין דְּנֶשֶׁר, וְאִיהוּ נוּרִיאֵל, וְאִינּוּן יִהוְֹ"ה. וְאִינּוּן מְמָנָן, תְּחוֹת חֶסֶ"ד פַּחַ"ד אֶמֶ"ת, דַּרְגִּין דִּתְלַת אֲבָהָן. וְאוֹקְמוּהָ רַבָּנָן, הָאָבוֹת הֵן הֵן הַמֶרְכָּבָה. וְסַלְּקִין (ס"א נקודין) נְהוֹרִין לְחֻשְׁבָּן יַבֹּ"ק. וְאִינּוּן מֶלֶךְ מַלַךְ יִמְלוֹךְ, יְהוָֹ"ה אֶהְיְ"ה אֲדֹנָ"י. סַךְ הַכֹּל יַבֹּ"ק (רבי אבא ורבי יוסי שבע"ב שייך כאן).

רִבִּי שִׁמְעוֹן הֲוָה יָתִיב וְלָעֵי בְּפָרְשְׁתָא דָּא, אָתָא לְקַמֵּיהּ רִבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ, אָמַר לֵיהּ, נָדָב וַאֲבִיהוּא מַאי עֲבִידְתַיְיהוּ בְּפִנְחָס. אִי לָא הֲוָה פִּנְחָס בְּעָלְמָא כַּד מִיתוּ, וּבָתַר אָתָא לְעָלְמָא וְאַשְׁלִים דּוּכְתַיְיהוּ שַׁפִּיר. אֲבָל פִּנְחָס בְּעָלְמָא הֲוָה, (ס"א וסגן קאי) וְנִשְׁמָתֵיהּ בֵּיהּ בְּקִיּוּמָא קָאֵי.

אָמַר לֵיהּ בְּרִי, רָזָא עִלָּאָה הָכָא, וְהָכִי הוּא. דִּבְשַׁעֲתָא דְּאִסְתָּלָקוּ מִן עָלְמָא, לָא הֲווֹ מִתְטַמְּרָן תְּחוֹת גַּדְפֵּי טִנָרָא קַדִישָׁא. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דִּכְתִּיב, (במדבר ג) וּבָנִים לֹא הָיוּ לָהֶם, דְּאַזְעִירוּ דִּיּוּקְנָא דְּמַלְכָּא, דְּהָא אִינּוּן לָא אִתְחָזוּן לְשַׁמְּשָׁא בִּכְהוּנָה רַבָּה.

בְּשַׁעֲתָא דְּקַנֵּי פִּנְחָס עַל בְּרִית קַדִישָׁא, וְעָאל בְּגוֹ כַּמָה אוּכְלוֹסִין, וְסָלִיק לוֹן, לְגַיִיפִין עַל רוּמְחָא, לְעֵינֵיהוֹן דְּכָל יִשְׂרָאֵל. כַּד חָמָא שִׁבְטָא דְּשִׁמְעוֹן בְּכַמָּה אֻכְלוּסִין דְּאָתוּ לְגַבֵיהּ, פַּרְחָא נִשְׁמָתֵיהּ מִנֵּיהּ, וּתְרֵין נִשְׁמָתִין דַּהֲווֹ עַרְטִירָאִין בְּלָא דּוּכְתָא, אִתְקְרִיבוּ בָּהּ, וְאִתְכְּלִילוּ כַּחֲדָא, וְאִתְהַדְּרַת נִשְׁמָתֵיהּ, כְּלִילָא רוּחָא, דְּאִתְכְלִיל בִּתְרֵין רוּחִין, וְאִתְתָּקָפוּ בֵּיהּ, כְּדֵין רָוַוח דּוּכְתַיְיהוּ, לְמֵיהֱוִי כַּהֲנָא (רבא) מַה דְּלָא (אתחזי) מִן קַדְמַת דְּנָא.

וְעַל דָּא כְּתִיב, (איוב ד) זְכָר נָא מִי הוּא נָקִי אָבָד, דְּלָא אִתְאֲבִיד בְּהַהִיא שַׁעֲתָא, וְלָא אָבִיד רוּחֵיהּ כַּד פַּרְחָה מִנֵּיהּ. וְאֵיפֹה יְשָׁרִים נִכְחָדוּ. אִלֵּין בְּנֵי אַהֲרֹן, דְּאִתְהַדְרוּ לְעָלְמָא, מַה דְּאָבַד בְּחַיִּיהוֹן. וְעַל דָּא כְּתִיב בֵּיהּ בְּפִנְחָס בֶּן בֶּן, תְּרֵי זִמְנֵי. פִּנְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן.

מַה כְּתִיב לְעֵילָּא מִפָּרַשְׁתָא דָּא. (במדבר כה) וַיּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה קַח אֶת כָּל רָאשֵׁי הָעָם וְהוֹקַע אוֹתָם לַיְיָ נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ. וְכִי עַל דְּקַטְלִין בְּלֵילְיָא, אוֹ עַל דְּקַטְלִין בִּימָמָא בְּיוֹמָא דְּעִיבָא, כְּתִיב נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, דְּתְהֵא מִיתָתְהוֹן בְּאִתְגַּלְיָיא, כְּמָה דְּחָבוּ בְּאִתְגַּלְיָיא.

אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, לָאו בְּגִין כַּךְ אִתְּמַר. אֶלָּא מֵהָכָא אוֹלִיפְנָא, בְּדַרְגָא דְּחָב בַּר נָשׁ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לְהַהוּא אֲתָר אִצְּטְרִיךְ לְמֶעְבַּד תְּקַנְתָּא לְנַפְשֵׁיהּ. אִינּוּן חָבוּ בִּבְרִית קַדִישָׁא דְּאִקְרֵי שֶׁמֶשׁ. בְּגִין כַּךְ דִּינָא וְתִקּוּנָא דִּילְהוֹן אִיהוּ כְּנֶגֶד הַשֶּׁמֶשׁ, וְלָאו בַּאֲתָר אַחֲרָא. מִכָּאן דְּלָא אִצְּטְרִיךְ בַּר נָשׁ לְתַקְּנָא נַפְשֵׁיהּ, אֶלָּא בְּהַהוּא אֲתָר דְּחָב לְגַבֵיהּ וּמַאן דְּלָא יַעְבִּיד הָכִי, לֵית לֵיהּ תִּקּוּנָא לְעָלְמִין כַּדְּקָא יָאוּת.

רִבִּי חִיָּיא פָּתַח, (תהלים קד) יִשְׂבְּעוּ עֲצֵּי יְיָ אַרְזֵי לְבָנוֹן אֲשֶׁר נָטָע, מַה כְּתִיב לְעֵילָּא, וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ וְגוֹ'. וְכִי מַאי הַאי לְהַאי. אֶלָּא הָכִי אוֹלִיפְנָא, דִּכְתִּיב, (תהלים קד) (בראשית י"ח ע"ב) מַצְּמִיחַ חָצִּיר לַבְּהֵמָה וְגוֹ'. וְכִי שְׁבָחָא דִּבְהֵמָה דְּאִית לָהּ חָצִּיר אָתָא דָּוִד לְמֵימַר בְּרוּחַ קוּדְשָׁא. אֶלָּא מַצְּמִיחַ חָצִּיר, אִלֵּין אִינּוּן שִׁתִּין אֶלֶף רִבּוֹא דְּמַלְאָכִין, שְׁלִיחָן, דְּאִתְבְּרִיאוּ בְּיוֹמָא תִּנְיָינָא דִּבְרֵאשִׁית, וְכֻלְּהוּ אֶשָּׁא מְלָהֲטָא. אִלֵּין אִינּוּן חָצִּיר. אֲמַאי חָצִּיר. בְּגִין דְּצַּמְחִין כֶּחָצִּיר דָּא בְּעָלְמָא, דְּכָל יוֹמָא וְיוֹמָא אִתְקְצִּירוּ הַשְׁתָּא, וּלְבָתַר צַּמְחִין וּמְהַדְּרִין כְּמִלְּקַדְּמִין.

וְעַל דָּא כְּתִיב מַצְּמִיחַ חָצִּיר לַבְּהֵמָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי יב) יוֹדֵעַ צַּדִּיק נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ, וְתָנֵינָן, אֶלֶף טוּרִין סַלְּקִין לָהּ בְּכָל יוֹמָא וְיוֹמָא. וְכָל טוּרָא וְטוּרָא שִׁתִּין רִבּוֹא הֲוִי, וְהִיא אָכְלָה.

וְעֵשֶׂב לַעֲבוֹדַת הָאָדָם, אִלֵּין אִינּוּן נִשְׁמָתְהוֹן דְּצַּדִּיקַיָּיא, דְּהַהוּא אָדָם דְּרָכִיב וְשָׁלִיט עַל בְּהֵמָה דָּא אָכִיל, וְאָעִיל לוֹן בְּגַוִּויהּ, וּבִזְכוּתֵהוֹן אִתְּזָן כָּל עָלְמָא מֵהַהוּא אָדָם, דִּכְתִּיב בֵּיהּ, (יחזקאל א) וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם וְגוֹ'. וְעַל דָּא כְּתִיב הָאָדָם, הַהוּא דְּאִשְׁתְּמוֹדַע, בְּגִין לְהוֹצִּיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ, לְאַפָּקָא מְזוֹנָא לְעָלְמָא מִן הָאָרֶץ קַדִּישָׁא.

וְיַיִן, דָּא חַמְרָא עַתִּיקָא דְּנָגִיד מִלְעֵילָּא. יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ, אֱנוֹשׁ: דָּא רָזָא דְּהַהוּא נַעַר, (דף רי"ז ע"ב) דְּסָלִיק לְסִיבוּ, וְאִתְהַדָּר כְּמִלְּקַדְּמִין. וְעַל דָּא כְּתִיב, (תהלים קג) אֱנוֹשׁ כֶּחָצִּיר יָמָיו.

לְהַצְּהִיל פָּנִים: אִלֵּין אִינּוּן פָּנִים, דְּאִקְרוּן אַנְפֵּי רַבְרְבֵי, וְאַנְפֵּי זוּטְרֵי. מִשָּׁמֶן: מִנְּגִידוּ דְּעָלְמָא דְּאָתֵי, מְשַׁח וּרְבוּ קַדִּישָׁא עִלָּאָה. וְלֶחֶם לְבַב אֱנוֹשׁ יִסְעָד, הַהוּא לֶחֶם דְּאֲזִילוּ שְׁחָקִים, וְטַחֲנָן מַנָא לְמֵיכְלָא דְּצַּדִּיקַיָּיא סְתָמָא, וּמִתַּמָּן אִתְנְגִיד לְכַמָּה חַיָּילִין, דְּאִקְרוּן לְבַב אֱנוֹשׁ. וְכֹלָּא אָתָא מִנְּגִידוּ עִלָּאָה.

יִשְׂבְּעוּ עֲצֵּי יְיָ, אִלֵּין אִינּוּן אִילָנִין עִלָּאִין פְּנִימָאִין. אַרְזֵי לְבָנוֹן אֲשֶׁר נָטָע, דְּהָא אִתְעֲקָרוּ וְנָטַע לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. מַאי בֵּין עֲצֵּי יְיָ, לְאַרְזֵי לְבָנוֹן. עֲצֵּי יְיָ, אִלֵּין עֵץ הַחַיִּים, וְעֵץ הַדַּעַת וְטוֹב וָרָע. אַרְזֵי לְבָנוֹן, אִלֵּין חַמְשִׁין תַּרְעִין, דְּאִקְרוּן חָמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה.

אֲשֶׁר נָטָע. אֲשֶׁר שָׁם צִּפֳּרִים יְקַנֵּנוּ, בְּטוּלְיהוֹן, (רצ"ו) מְקַנְּנָן נִשְׁמָתֵהוֹן דְּצַּדִּיקַיָּיא, וְכָל חַיָּילִין קַדִּישִׁין אִתְּזָנוּ מִתַּמָּן. חֲסִידָה, בְּרָתֵיהּ דְּאַבְרָהָם אָבִינוּ, דְּאִקְרֵי חָסִיד, וְעָבִיד חֶסֶד עִם כָּל בְּנֵי עָלְמָא, בְּגִין כָּךְ אִקְרֵי (שמות צ"ה ע"ב) חֲסִידָה. בְּרוֹשִׁים בֵּיתָה. בֵּין דְּרוֹעֵי עָלְמָא יָתְבָא. (ע"כ רעיא מהימנא)

(חסר)

(חסר)

  [דף ריז ע"א]   רבי שמעון הוה יתיב ולעי בפרשתא דא. אתא לקמיה ר' אלעזר בריה. א"ל נדב ואביהוא מאי עבידתייהו בפנחס אי לא הוה פנחס בעלמא כד מיתו ובתר אתא לעלמא ואשלים דוכתייהו שפיר אבל פנחס בעלמא הוה (ס"א וסגן קאי) ונשמתיה ביה בקיומא קאי. א"ל ברי רזא עלאה הכי והכי הוא דבשעתא דאסתלקו מן עלמא לא הוו מתטמרן תחות גדפי טנרא קדישא. מ"ט בגין דכתיב ובנים לא היו להם דאזעירו דיוקנא דמלכא דהא אינון לא אתחזון לשמשא בכהונא רבה. בשעתא דקני פנחס על ברית קדישא ועאל בגו כמה אוכלוסין וסליק לון לגייפין על רומחא לעיניהון דכל ישראל כד חמא שבטא דשמעון בכמה אכלוסין דאתו לגביה פרחא נשמתיה מניה ותרין נשמתין דהוו ערטיראין בלא דוכתא אתקריבו בה ואתכלילו כחדא ואתהדרת נשמתיה כלילא רוחא דאתכליל בתרין רוחין ואתתקפו ביה כדין רווח דוכתייהו למיהוי כהנא (רבא) מה דלא (אתחזי) מן קדמת דנא וע"ד כתיב זכר נא מי הוא נקי אבד דלא אתאביד בההיא שעתא ולא אביד רוחיה כד פרחה מניה. ואיפה ישרים נכחדו. אלין בני אהרן דאתהדרו לעלמא מה דאבד בחייהון וע"ד כתיב ביה בפנחס בן בן תרי זמני. פנחס בן אלעזר בן. מה כתיב לעילא מפרשתא דא. ויאמר יי' אל משה קח את כל ראשי העם והוקע אותם ליי' נגד השמש. וכי על דקטלין בליליא או על דקטלין ביממא ביומא דעיבא כתיב נגד השמש. אמר ר' יהודה דתהא מיתתהון באתגלייא כמה דחבו באתגלייא. א"ר שמעון לאו בגין כך אתמר אלא מהכא אוליפנא בדרגא דחב ב"נ לקב"ה לההוא אתר אצטריך למעבד תקנתא לנפשיה. אינון חבו בברית קדישא דאקרי שמש בגין כך דינא ותקונא דילהון איהו כנגד השמש ולאו באתר אחרא. מכאן דלא אצטריך ב"נ לתקנא נפשיה אלא בההוא אתר דחב לגביה ומאן דלא יעביד הכא לית ליה תקונא לעלמין כדקא יאות:

רב חייא פתח ישבעו עצי יי' ארזי לבנון אשר נטע מה כתיב לעילא ויין ישמח לבב אנוש וגו'. וכי מאי האי להאי אלא הכי אוליפנא דכתיב (שם) מצמיח חציר לבהמה וגו' וכי שבחא דבהמה דאית לה חציר אתא דוד למימר ברוח קודשא. אלא מצמיח חציר אלין אינון שתין אלף רבוא דמלאכין שליחן דאתבריאו ביומא תניינא דבראשית וכלהו אשא מלהטא. אלין אינון חציר אמאי חציר בגין דצמחין כחציר דא בעלמא דכל יומא ויומא אתקצירו השתא וולבתר צמחין ומהדירן כמלקדמין וע"ד כתיב מצמיח חציר לבהמה. הה"ד יודע צדיק נפש בהמתו ותנינן אלף טורין סלקין לה בכל יומא ויומא וכל טורא וטורא שתין רבוא הוי והיא כלה. ועשב לעבודת האדם אלין אינון נשמתהון דצדיקייא דההוא אדם דרכיב ושליט על בהמה דא אכיל ואעיל לון בגוויה ובזכותהון אתזן כל עלמא מההוא אדם דכתיב ביה ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם וגו' וע"ד כתיב האדם ההוא דאשתמודע בגין להוציא לחם מן הארץ לאפקא מזונא לעלמא מן הארץ קדישא. ויין דא חמרא עתיקא דנגיד מלעילא ישמח לב אנוש. אנוש דא רזא דההוא נער   [דף ריז ע"ב]   דסליק לסיבו ואתהדר כמלקדמין וע"ד כתיב אנוש כחציר ימיו. להצהיל פנים. אלין אינון פנים דאקרון אנפי רברבי ואנפי זוטרי. משמן מנגידו דעלמא דאתי משה ורבו קדישא עלאה. ולחם לבב אנוש יסעד ההוא לחם דאזילו שחקים וטחנן מנא למיכלא דצדיקייא סתמא ומתמן אתנגיד לכמה חיילין דאקרון לבב אנוש וכלא אתא מנגידו עלאה. ישבעו עצי יי' אלין אינון אילנין עלאין פנימאין. ארזי לבנון אשר נטע דהא אתעקרו ונטע לון קב"ה. מאי בין עצי יי' לארזי לבנון עצי יי' אלין עץ החיים ועץ הדעת וטוב ורע ארזי לבנון אלין חמשין תרעין דאקרון חמש מאות שנה אשר נטע אשר שם צפרים יקננו בטוליהון מקננן נשמתהון דצדיקייא וכל חיילין קדישין אתזנו מתמן. חסדה ברתיה דאברהם אבינו דאקרי חסיד ועבד חסד עם כל בני עלמא בג"כ אקרי חסידה ברושים ביתה בין דרועי עלמא תבא. ובחבורא קדמאה. רבי אבא ור' יוסי קמו למלעי באורייתא בפלגות ליליא עד דהוו יתביולעאן באורייתא א"ר יוסי הא דא"ר חייא אנוש כחציר ימיו שפיר קאמר אבל במאי אוקימנא סופיה דקרא כי רוח עברה בו ואיננו ולא יכירנו עוד מקומו. א"ל הכי הוא ודאי אנוש כחציר ימיו כמה דאמר כציץ השדה ההוא שדה דאשתמודע כן יציץ דאתחדש ואתהדר כמלקדמין. (הכי יציץ וסליק. מ"ט בגין) כי רוח עברה בו ואיננו. דא הוא רוחא עלאה טמירא קדישא גניזא מכלא דכליל ליה בגויה. וכדין ואיננו. ודא הוא רזא דחנוך. דכתיב יה ואיננו כי לקח אותו אלקים דא אלקים עלאה. רוח עלאה רוח גניזא טמירא. ולא יכירנו עוד מקומו. דהא אתכליל רוחא זעירא ברוחא עלאה מה כתיב בתריה וחסד יי' מעולם ועד עולם ועאל ליה כהנא רבא לגו קדש קדשים. ונטיל ליה ואוליד ליה כמלקדמין ואתחדש כנשר עולמין. ואתהדר איהו נער עד דהוו יתבי. חמו חד טולא דקיימא עלייהו. אזלא ואתיא אזלא ואתיא בגו ביתא. תווהו. א"ר אבא יוסי בני אימא לך מה דהוה לי עם בוצינא קדישא. יומא חד הוינן אזלינן בבקעתא דאונו. והוינן לעאן באורייתא. כל ההוא   [דף ריח ע"א]   יומא ומגו תוקפא דשמשא אותבינן גבי חד טינרא בגו נוקבא חדא אמינא ליה מאי האי. דבכל שעתא דחייבין אסגיאו בעלמא ודינא שרייא בעלמא זכאין דבהון לקאן עלייהו דהכי תנינן בחובא דדרא קדישייא וצדיקייא יתפסון. אמאי אי בגין דאינון דלא מוכיחין לעלמא על עובדייהו כמה אינון דמוכיחין ולא מקבלי מנייהו וצדיקייא אתכפיין קמייהו. ואי בגין דלא יהוי מאן דיגין על עלמא לא יהון מתין ולא יתפסון בחובייהו דהא חדווה איהו לצדיקייא בעבודא דלהון. א"ל בחובה דדרא ודאי מתפסין צדיקייא והא אוקימנא הני מילי אבל בשעתא דיתפסון צדיקייא במרעין או במכתשין בגין לכפרא על עלמא הוי כדין יתכפרון כל חובי דרא מנלן מכל שייפי גופא בשעתא דכל שייפין בעאקו ומרע סגי שרייא עלייהו שייפא חדא אצטריך לאלקאה בגין דיתסון כלהו ומנו דרועא דרועא אלקי ואפיקו מיניה דמא. כדין הא אסוותא לכל שייפי גופא. אוף הכא בני עלמא אינון שייפין דא עם דא. בשעתא דבעי קב"ה למיהב אסוותא לעלמא אלקי לחד צדיקא בינייהו במרעין ובמכתשין ובגיניה יהיב אסוותא לכלא. מנלן דכתיב והוא מחולל מפשעינו מדוכא מעונותינו וגו' ובחבורתו נרפא לנו. ובחבורתו אקזותא דדמא כמאן דאקיז דרועא ובההוא חבורא נרפא לנו אסוותא הוא לנא לכל שייפין דגופא. ולעולם לא אלקי צדיקא אלא למיהב אסוותא לדרא ולכפרא עלייהו (ורזא דא צדיק ורע לו). דהא ניחא לסטרא אחרא דדינא שלטא (נ"א לשלטאה) על זכאה יתיר מכלא דלא חייש כדין לכל עלמא ולא אשגח לשולטנא עלאה בהאי עלמא ובעלמא דאתי צדיק   [דף ריח ע"ב]   וטוב לו דלא חייש קב"ה לכפרא על עלמא. אמינא ליה אלו לא הוו בחד זמנא יאות אבל אית צדיק הכא ואית צדיק הכא לדא אית מרעין ומכתשין ולדא אית כל טיבו דעלמא. אמר לי בחד מנייהו או תרין סגי דלא בעא קב"ה לאלקאה כלא (ס"א כל דמא) כמה דלא אצטריך אלא דרועא חדא לאלקאה ולאקזאה למיהב אסוותא לכל שייפין. אוף הכא בחד צדיקא סגי ואי אתקף (ס"א אתיקר) ביה מרע על כל שייפין כדין אצטריך תרין דרועין לאקזאה. אוף הכי אי אסגיאו חובין יקירין על עלמא כדין כל זכאין אלקון למיהב אסוותא על כל דרא אבל בזמן דלא אסגיאו כל כך כדין חד זכאה אלקי ושאר צדיקיא בשלם דהא לא אצטריך עלמא דילקון כלהו. אתסיאו עמא אתסיאו צדיקייא ולזמנין דכל יומיהון קיימין במרעין לאגנא על דרא. מיתו הא אתסי כלא ואתכפר לזמנין דחובין אינון יקירין יתיר. קמנא ואזלנא ותוקפא דשמשא הוה יתיר ודחיק לן באורחא חמינן אילנין במדברא ומיין תחותייהו יתיבנא תחות חד טולא דאילנא דמדברא. שאילנא ליה מאי האי דכל עמין דעלמא לא עבדין נענועא אלא ישראל בלחודייהו דכד לעאן באורייתא מתנענען הכא והכא בלא למודא דבר נש בעלמא ולא יכלין למיקם בקיומייהו אמר לי אדכרתן מלתא עלאה ובני עלמא לא ידעין ולא משגיחין. יתיב שעתא ובכה. אמר ווי לבני נשא דאזלין כבעירי חקלא בלא סוכלתנו. במלה דא בלחודוי אשתמודען נשמתהון קדישין דישראל בין נשמתהון דעמין עעכו"ם. נשמתהון דישראל אתגזרו מגו בוצינא קדישא דדליק דכתיב נר יי' נשמת אדם והאי נר בשעתא דאתאחד (נ"א דאתדליק)   [דף ריט ע"א]   מגו אורייתא דלעילא לא שכיך נהורא עליה אפילו רגעא. ורזא דא אלקים אל דמי לך כגוונא דא כתיב המזכירים את יי' אל דמי לכם. לא שכיכו לכון. נהורא דשרגא כיון דאתאחדא גו פתילה ההוא נהורא לא שכיך לעלמין אלא מתנענעא נהורא לכאן ולכאן ולא משתכיך לעלמין. כגוונא דא ישראל דנשמתייהו מגו ההוא נהורא דשרגא כיון דאמר מלה חדא דאורייתא הא נהורא דליק ולא יכלון אינון לאשתככא ומתנענען לכאן ולכאן ולכל סטרין כנהורא דשרגא דהא נר יי' נשמת אדם כתיב. וכתיב אדם אתם אתם קרויין אדם ולא אומין עכו"ם. נשמתין דעמין עכו"ם מדעיכו דקש בלא נהורא דשרי עלייהו וע"ד משתככין ולא מתנענען דהא לית לון אורייתא ולא דלקין בה ולאו נהורא שרייא בהון אינון קיימין כעצים בגו נורא דדליק בלא נהורא דשריא עלייהו וע"ד משתככין בלא נהורא כלל. א"ר יוסי דא איהו ברירו דמלה זכאה חולקי דזכינא להאי למשמע דא:   [דף ריט ע"ב]   קום ר' אבא לחדשא מלין דאורייתא דאמרת בחבורא קדמאה. פתח ר' אבא ואמר שירו לי' שיר חדש תהלתו מקצה הארץ וגו'. כמ חבבין ישראל קמי קב"ה דחדוה דלהון ותושבחתא דלהון לאו איהו אלא (ס"א לשתפא לקב"ה ושכינתיה בהו דהכי וכו') בי' דהכי תנינן כל חדוה דישראל דלא משתתפי בה לקב"ה (ושכינתיה) לאו איהו חדוה וזמין איהו סמאל וכל סייעתא דיליה לקטרגא לההוא חדוה (ס"א ואתחזר) ואשתאר בצערא ובכיה וקב"ה לא אשתתף בההוא צערא אבל מאן דשתיף קב"ה ושכינתיה בחדוה דיליה אם ייתי מקטרגא לקטרגא בההיא חדוה. קב"ה ושכינתיה משתתף בההוא צעדא מה כתיב בי' בכל צרתם לו צר ובמאי בגין דעמו אנכי בצרה ומנלן דאית לון לישראל לשתפא לקב"ה ושכינתיה בחדוה דלהון (נ"א בגין דלאו איהו חדוה אלא בשותפות דיליה מאלין) דכתיב ישמח ישראל בעושיו. ההיא חדוה דישראל לאו איהו אלא בעושיו. בעושיו בעושו מבעי ליה אלא אלין קב"ה ושכינתיה ואביו ואמו דאף על גב דמיתו. קב"ה אעקר לון מג"ע ואייתי לון עמיה לההוא חדוה לנטלא חולקא דחדוה עם קב"ה ושכינתיה כד"א העושו יגש חרבו. ד"א בעושיו בגין דב"נ אתעביד בשותפות גברא ואתתא וקב"ה ועל רזא דא כתיב נעשה אדם בשותפו דתנינן תלת אומנין עבד קב"ה לאפקא מנהון עלמא ואלין אינון שמיא וארעא ומייא וכל חד שמש חד יומא ואהדרו כמלקדמין. יומא קדמאה אפיק שמיא אומנותא דיליה דכתיב ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור. יומא תניינא אפיקו מיא אומנותא לעבידתא דכתיב ויאמר אלקים יהי רקיע בתוך המים וגו'. אסתלקו פלגא מייא לעילא ופלגא מייא לתתא אשתארו. ואלמלא כך דמיא אתפרישו. עלמא לא הווה קאים. יומא תליתאה עבידת ארעא ואפיקת כמה דאתפקדת דכתיב ויאמר אלקים תדשא ארץ דשא עשב וכתיב ותוצא הארץ דשא וגו' עד הכא כל אומנא מאלין תלתא אפיק אומנותא דיליה ועבדו מה דאתפקדו אשתארו תלת יומין אחרנין יומא ר' אתפקד אומנא קדמאה למעבד אומנא דיליה דכתיב ויאמר אלקים ישרצו המים וגו'. ביומא שתיתאה עבדת ארעא אומנותא דילה דכתיב ויאמר אלקים תוצא הארץ נפש חיה וגו' כיון דתלת אומנין אלין אשלימו עובדייהו. אמר לון קב"ה אומנותא חדא אית לי למעבד ואיהו אדם אתחברו כחדא ואנא עמכון נעשה אדם גופא דלכון ואנא אהא שותפו עמכון ונעשה אדם כמה דבקדמיתא הוה בשותפו הכי נמי לבתר. אבא דביה עביד עבידתא דשמיא ועבידתא דמייא. ואתתא דאיהי אומנא תליתאה כגוונא דארעא וקב"ה דאשתתף בהדייהו ועל רזא דא כתיב בעושיו. ואף על גב דאבא ואמא אתפרשו מהאי עלמא חדוה בכל שותפותא הוה דתנינן בשעתא דבר נש   [דף רכ ע"א]   שתיף לקב"ה לחדווה דיליה קב"ה אתי לגנתא דעדן ואעקר מתמן (ס"א דאודע תמן) לאבוהי ואמיה דאינון שותפין בהדיה ואייתי לון עמיה לההוא חדווה וכלהו זמינין תמן ובני נשא לא ידעין. אבל בעקרו דב"נ קב"ה זמין לגביה בלחודוי ולא אודע לאבוהי ולאמיה הה"ד בצר לי אקרא י' ואל אלקי אשוע וגו'. אהדר ההוא טולא דמלקדמין ואזלא גו ביתא כמו דיוקנא דב"נ נפל על אנפוי ר' אבא. אמר רבי יוסי אדכרנא דבהאי אתרא חמינא ליה לר' פנחס בן יאיר יומא חד הוה קאים בהאי דכותא והוה אמר הכי פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן באת י' זעירא בגין דתרין אלפין ביתין רשימין, אלפא ביתא דאתוון רברבן ואלפא ביתא דאתוון זעירן. אתוון רברבן אינון בעלמא דאתי. ואתוון זעירן אינון בעלמא תאה. זעירא ברית קיימא קדישא כיון דקני פנחס על ברית דא אתוסף ביה י' זעירא רזא דברית דא. בההוא שעתא אמר קב"ה מה אעביד עם משה ברית דא ממשה הוי וכלה דיליה הוי. גנאי הוא למיהב ליה לאחרא בלא דעתא ורעותא דמשה לאו יאות הוא. שארי קב"ה ואמר למשה. משה פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן א"ל משה רבש"ע מהו. א"ל אנת הוא דמסרת נפשך על ישראל דלא ישתצון מן עלמא בכמה זמנין ואיהו השיב את חמתי מעל בני ישראל וגו' אמר משה מה את בעי מני הא כלא דידך. א"ל הא כלא דידך היא אימא ליה דתשרי בגויה. אמר משה הא בלבא שלים תהא לגביה. א"ל אימא אנת בפומך וארים קלך דאנת מסר ליה ברעותא בלבא שלים הה"ד לכן אמור את אימא ברעותא הנני נותן לו את בריתי שלום. משה הוה אמר הנני נותן לו וגו' דאילו קב"ה ה"ל למימר לכן אמור לו הנני נותן לו את בריתי שלום אבל לא כתיב אלא לכן אמור. ואי תימא דאתעברת מן משה לא אלא כבוצינא דא דאדליקו מינה דא יהיב ואהני ודא לא אתגרע מנה. אתא ההוא טולא ויתיב ונשיק ליה. שמעו חד קלא דהוה אמר פנון אתר פנון אתר לר' פנחס בן יאיר דאיהו גבייכו דתנינן דכל אתר דצדיקא אתחדש ביה מלי דאוריית' כד איהו בההוא עלמא פקיד לההוא אתר ואתי ליה לגביה וכ"ש כד שראן בגוויה צדיקייא אחרנין לחדתא בההוא אתר דאמרין מלי דאורייתא. כגוונא דא דהוה אתי ר' פנחס בן יאיר למפקד לאתריה ואשכח אלין צדיקייא מחדתין מלין דאורייתא ואתחדש כמלקדמין ההוא מלה דר' פנחס בן יאיר קמיה. א"ר אבא יאות מלה דרבי פנחס בן יאיר דהא לא כתיב לכן הנני נותן אלא לכן אמור הנני נותן לו וכי מלה דא הוה גניזא מחסידא דא תחות ידך ולא הוית אמר. זכאה חולקנא דזכינא למהוי בסיעתא דטולא קדישא הכא אוף הוא פתח ואמר משמיה דר' פנחס כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה וגו' כמה יאות ליה לב"נ בעוד דבוצינא דליק ושריא על רישיה לאשתדלא ולמעבד רעותא דמאריה בגין דההוא נהורא דבוצינא איהי כ"ח דשריא עליה וע"ד כתיב יגדל נא כח יי'. כח יי' דא הוא כח דשריא על רישיהון דצדיקייא וכל אינון דמשתדלין ברעותא דמאריהון ועל דא תנינן כל העונה אמן יהא שמיה רבא מברך בכל כחו (דא איהו כחו) ודאי אצטריך לאתערא כל שייפוי בחילא תקיף בגין דבאתערותא תקיף דאתקף אתער ההוא כח קדישא עלאה ואסתלק גו קודשא ואתבר חילא ותוקפא דסטרא אחרא וע"ד   [דף רכ ע"ב]   בכחך אצטריך למעבד רעותא דמארך כי אין מעשה וחשבון וגו' בגין דבההוא כח אית מעשה אשתדלותא לאשתדלא בהאיעלמא דאקרי מעשה עלמא דעובדא למשלם סופא דמחשבה וחשבון דא הוא עלמא דתליא בדבורא דהא חשבון בדבורא תלייא וע"ד כל גימטריאות ותקופין ועבורין דעלמא בסיהרא הויא ודעת דא איהו רזא דשית סטרין דתליין במחשבה ואקרון עלמא דההוא מחשבה וחכמה דכלא תלייא מניה וכל אלין כלילן בההוא כח מה דלאו הכי בסטרא דשאול דרגא דגיהנם דהא כל ב"נ דלא אשתדל בהאי כ"ח בהאי עלמא לאעלאה ביה במעשה וחשבון ודעת וחכמה סופיה לאעלאה בשאול דלית ביה מעשה וחשבון ודעת וחכמה. דהא סטרא אחרא ארח שאול איהי דכתיב דרכי שאול ביתה מאן דאתרפי מהאי כ"ח קדישא אתקף ביה סטרא אחרא דשאול ביתה. אשר אתה הולך שמה וכי כל בני עלמא אזלי לשאול. אין. אבל סלקין מיד דכתיב מוריד שאול ויעל בר אינון חייבין דלא הרהרו תשובה לעלמין דנחתין ולא סלקין. ואפילו צדיקים גמורים נחתין תמן. אמאי נחתין בגין דנטלין כמה חייבין מתמן וסלקין לון לעילא (ותמן עבדין לון להרהר בתשובה). ומאן אינון. אינון דהרהרו בתשובה בהאי עלמא ולא יכילו ואסתלקו מן עלמא וצדיקייא נחתין בגיניהון דחייבין גו שאול ונטלין לון וסלקין לון מן תמן. אמר ר' יוסי כתיב אחת לאחת למצא חשבון חשבון דגימטרייאות דקיימן בסיהרא באן דרגא דילה אינון. לא אתיב ליה. אמר שמענא ולא אדכרנא מלה. קם ההוא טולא ובטש בעינוי דר' אבא נפל על אנפוי מגו דחילו. עד דהוה נפל על אנפוי נפל קרא בפומיה דכתיב עיניך ברכות בחשבון על שער בת רבים. ואלין עיינין דילה פרפראות לגו חכמה עלאה דאתמשכא מלעילא ומגו חשבון ותקופין ועבורין אתמליין ואתעבידו בריכות דנפקן מימין לכל סטרין (אינון עיינין) עד דאתפקדן לכל חושבן ועבורין דסיהרא בלבד (ס"א דלבר) וככבין ומזלי למעבד חשבון ודא איהו על שער בת רבים דא איהי סיהרא דלבר א"ר אבא לר' יוסי ההוא מרגלא קדישא דהוה תחות ידך מגו סיעתא דחסידא קדישא דאיהו גבן כמה שפיר איהו ואהדרנא ביה דהא ודאי לא אצטריך לאפקא אתתא למשרי באתר אחרא עד דבעלה יפקד ויהיב לה רשו למהך ואודעין לבעלה בקדמיתא ומפייסין ליה דהוא יפקד לה ויהיב לה רשו למיהך לההוא אתר. כך קב"ה פייס למשה ועד דיהב ליה רשו וא"ל אימא אנת הנני נותן לו את בריתי שלום למשרי בגוויה ועד דיהב לה רשו למהך תמן לא אזלת. מנלן מצדיקו של עולם דיהיב לה רשו למשרי גו צדיקי בהאי עלמא ויתבא עמהון ככלה גו קשוטהא. וצדיקא דעלמא חמי וחדי בהאי אבל בין דרועי דבעלה שכיבת ואתהדרת למהוי בהדייהו ותבת לבעלה כד"א בערב היא באה ובבקר היא שבה. בערב היא באה לגבי בעלה ובבקר היא שבה לגבי צדיקייא דעלמא וכלא ברשותא דבעלה (הה"ד וצדיק חונן ונותן) ומשה כך אמר הנני נותן לו את בריתי כמה דצדיק דלעילא נותן אוף אנא הנני נותן מתנה למהדר מתנה איהי. ובגין ברית דא רווח כהונה עלאה. ואי לא תהא בהדיה לא אתקשר פנחס בדרגא דכהונה עלאה דהא ברית דבקא איהו תדיר בימינא עלאה וימינא עלאה דא זמין למבני בי מקדשא דאיהו ברית. אמר רבי אבא אדכרנא מלה חדא דשמענא מבוצינא קדישא דשמע משמיה דרבי אליעזר. יומא חזיאתא לקמיה חד חכים גוי א"ל סבא סבא תלת בעיין   [דף רכא ע"א]   בעינא למתבע מנך. חד דאתון אמרין דיתבני לכו בי מקדשא אחרא והא לא הוו למבני אלא תרי זמנין. בית ראשון ובית שני. בית שלישי (בית רביעי) לא תשכח באורייתא והא מה דהוה ליה למבני כבר אתבנון ולעולם לית ביה יתיר דהא תרי בתי ישראל קרא לון קרא. וכתיב גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון. ותו דאתון אמרין דאתון קרבין למלכא עלאה יתיר מכל שאר עמין מאן דמתקריב למלכא איהו חדי (יתיר) תדיר בלא צערא בלא דחילו ובלא דחיקו. והא אתון בצערא ובדחקא וביגונא תדיר יתיר מכל בני עלמא ואנן לא אתקדים לן צערא ודחקא ויגונא כלל. אנן קריבין למלכא עלאה ואתון רחיקין מניה וע"ד אית לכו צערא ודחקא אבלא ויגונא מה דלא אית לן. ותו דאתון לא אכלי נבלה וטרפה בגין דתהוון בריאין וגופא דלכון להוי בבריאותא. אנן אכלינן כל מה דבעינן ואנן תקיפין בחילא בבריאותא וכל שייפון דילן בקיומייהו. ואתון דלא אכלין חלשין כלכו במרעין בישין ובתבירו יתיר מכל שאר עמין. עמא דסגי לכון אלהכון בכלא. סבא סבא לא תימא לי מדי דלא אשמעינך ולא אקבל מנך. זקיף עינוי ר' אליעזר ואשגח ביה ואתעביד תלא דגרמי. כיון דנח רוגזיה אהדר רישיה ובכה ואמר יי' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ. כמה תקיף חילא דשמא קדישא תקיפא בכל ארעא וכמה חביבין מלי דאורייתא דלית לך מלה זעירא דלא תשכח לה באורייתא ולית מלה זעירא דאתיא באורייתא דלא נפקת מפומיה דקב"ה. מלין אלין דשאל ההוא רשע אנא שאלנא יומא חד לאליהו ואמר דהא במתיבתא דרקיעא אתסדרו קמיה דקב"ה והכי הוא. דכד נפקו ישראל ממצרים בעא קב"ה למעבד לון בארעא כמלאכין קדישין לעילא ובעא למבני לון ביתא קדישא ולנחתא ליה מגו שמי רקיעין ולנטעא לון לישראל נציבא קדישא כגוונא דדיוקנא דלעילא. הה"ד תביאמו ותטעמו בהר נחלתך. באן אתר במכון לשבתך פעלת יי' בההוא דפעלת אנת יי' ולא אחרא. מכון לשבתך פעלתך יי' דא בית ראשון. מקדש יי' כוננו ידיך דא בית שני ותרווייהו אומנותא דקב"ה אינון. ומדארגיזו קמיה במדברא מיתו ואכנס לון קב"ה לבנייהו בארעא (אליפו עובדיהון) וביתא אתבני על ידא דבר נש. ובגין כך לא אתקיים. ושלמה הוה ידע דבגין דאי עובדא דבר נש לא יתקיים ועל דא אמר אם יי' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו דהא לית ליה ביה קיומא. ביומוי דעזרא גרם חטאה ואצטרכון אינון למבני ולא הוה ביה קיומא. ועד כען בניינא קדמאה דקב"ה לא הוה בעלמא ולזמנא דאתי כתיב בונה ירושלם יי' איהו ולא אחרא. ובניינא דא אנן מחכאן ולא בניינא דבר נש דלית ביה קיומא כלל. בית ראשון ובית שני יחית לון קודשא בריך הוא כחדא מלעילא בית ראשון באתכסיא ובית שני באתגליא ההוא בית להוי באתגליא דאתקרי בית שני דיתחזי לכל עלמא אומנותא דקב"ה חדוה שלים ורעותא דלבא בכל קיומא. ההוא בית ראשון באתכסיא אסתלק לעילא על גבוי דההוא דאתגלייא וכל עלמא יחמון ענני יקר דסחרן על גבי דההוא דאתגלייא ובגו דאינון עננין הוי בית ראשון בעובדא טמירא דסליק עד רום יקר שמייא ובניינא דא אנן מחכאן. ועד כען לא הוה בעלמא דאפילו קרתא דירושלם לא ליהוי אומנותא דב"נ דהא כתיב ואני אהיה לה נאם יי' חומת אש סביב וגו'. אי לקרתא כתיב הכי כל שכן ביתא דאיהו דיורא דיליה. ועובדא דא הוי אתחזי למהוי ברישא כד נפקו ישראל ממצרים ואסתלק עד לסוף יומין בפורקנא   [דף רכא ע"ב]   בתראה. שאלתא אחרא דודאי אנן קרבין למלכא עלאה יתיר מכל שאר עמין ודאי הכי הוא דישראל עבד לון קב"ה לבא דכל עלמא. והכי אינון ישראל בין שאר עמין כלבא בין שייפין כמה דשייפין לא יכלי למיקם בעלמא אפילו רגעא חדא בלא לבא הכי עמין כלהו לא יכלין למיקם בעלמא בלא ישראל ואוף הכי ירושלם בגו שאר ארעאן כלבא בגו שפין ועל דא איהי באמצעיתא דכולי עלמא כלבא גו שייפין וישראל מתנהגן גו שאר עמין כגוונא דלבא גו שייפין. לבא איהו רכיך וחלש ואיהו קיומא דכל שייפין לא ידע מצערא ועקא ויגונא כלל אלא לבא דביה קיומא דביה סוכלתנו. שאר שייפין לא אתקריב בהו כלל דהא לית בהו קיומא ולא ידעין מדי. כל שאר שיפין לא קריבין למלכא דאיהו חכמתא וסוכלתנו דשריא במוחא אלא לבא. ושאר שייפין רחיקין מניה ולא ידעין מניה כלל. כך ישראל למלכא קדישא קרבין ושאר עמין רחיקין מניה. שאלתא אחרא דישראל לא כלי נבלות וטרפות וטנופא ולכלוכא דשקצים ורמשים כשאר עמן הכי הוא דהא לבא דאיהו רכיך וחלש ומלכא וקיומא דכל שאר שייפין לא נטיל למזוניה אלא בדירו וצחותא דכל דמא ומזוניה נקי ובדירא ואיהו רכיך וחלש מכלא ושאר פסולת אנח לכל שייפין וכל שאר שייפין לא משגחין בהאי אלא כל פסולת וביש דכלא נטלין ואינון בתקיפו כמה דאתחזי לון. ועל דא בכל שאר שייפין אית אבעבועין שאת או ספחת סגירו דצרעת. ללבא. לאו מכל הני כלום. אלא איהו נקי בדירא מכלא לית ביה מומא כלל. כך קב"ה נטיל ליה לישראל דאיהו נקי וברירו דלית ביה מומא על דא כתיב כלך יפה רעיתי ומום אין בך. אתא רבי יוסי נשיק ידוי אמר אילו לא אתינא לעלמא אלא למשמע דא דיי:

ושם איש ישראל המוכה וגו'. אמר ר' יצחק האי קרא הכ הוה ליה למכתב ושם איש ישראל אשר הכה פנחס ולא המוכה אשר הוכה. לא נאמר אלא בארח סתים. אלא הכי אמר ר' אלעזר (נ"א ר' שמעון) כיון דסלקיה קב"ה לפנחס לכהנא רבא לא בעא לאדכרא ליה לפנחס בקטלנותא דבר נש דהא לא אתחזי לכהנא רבא. עד לא סלקיה לכהנא רבא אדכר ליה ואמר וירא פנחס ויקח רמח וגו' וידקור את שניהם וגו'. כיון דסלקיה לכהנא רבא לא אדכר שמיה בקטלנותא דלא אתחזי ליה וחס עליה יקרא דקב"ה דכנא רבא לא אתחזי לאדכרא בקטלנותא. ושם האשה המוכה אוף הכי:

רבי שמעון הוה אזיל מקפוטקיא ללוד ור' יהודה אזיל עמיה עד דהוו אזלי פגע בהו ר' פנחס בן יאיר ותרין גוברין טוענין אבתריה. שכיך חמריה דר' פנחס טעינו לה ולא אזיל. אמר ר' פנחס שביקו ליה דהא ריחא דאנפין חדתין קא ארח או נסא אתעביד לן השתא. עד דאינון תמן נפק ר' שמעון מבתר חד טנרא. נטל חמרא ואזיל אמר ר' פנחס ולא אמרית לכו דהא ריחא דאנפין חדתין קא ארח. נחת וגפיף ליה ר' פנחס ובכה אמר ליה חמינא בחלמי דאתיא שכינתא לגבי ויהבת לי נבזבזן רברבן וחדינא בה השתא כמה דחמינא. אמר ר' שמעון מקל פרסי דחמרך ידענא דאנת הוא השתא חדוה שלים. אמר ר' פנחס נתיב בדוך חד דמלי דאורייתא אצטריך צחוחא אשכחו עינא דמייא ואילנא. יתבו. אמר ר' פנחס מסתכל הוינא דהא לתחיית המתים כארחא דארעא אחרא יעביד לון קב"ה ומה דהוה השתא קדמאה ליהוי כדין בתראה מנלן מאינון עצמות הנהו גרמין דאחיא לון קב"ה על ידי יחזקאל דכתיב ותקרבו עצמות עצם אל עצמו בקדמתא ולבתר כתיב   [דף רכב ע"א]   וראיתי והנה עליהם גידים ובשר עלה וגו'. ויקרם עליהם עור מלמעלה ורוח אין בהם דהא מה דאפשיט בקדמיתא ליהוי בתראה. בקדמיתא עור ולבתר בשר. בקדמיתא אפשיט מדוחא ולבתר עור ולבתר בשר ולבתר עצמות אר"ש ברא אקשן קדמאי אבל גרמין אלין דאחיא קב"ה נסין ואתין משניין עבד בהו קב"ה. ת"ח מה כתיב זכר נא כי כחומר עשיתני ואל עפר תשיבני. מה כתיב בתריה הלא כחלב תתיכני וכגבינה תקפיאני. עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תסוככני. זמין קב"ה לבתר דיתבלי ב"נ בעפרא ומטי זמנא דתחיית המתים דההוא גרמא דישתאר למעבד ליה כעסה דא וכגבינה דחלב ונביע כחלב דהוא נביעו נקי מצוחצח בצחותא ההוא גרמא כד יתערב ההוא גרמא ויתמחי כחלבא ולבתר יקפיא ליה ויתצייר בצייורא כגבינה בקפיאותא ולבתר יתמשך עליה עור ובשר ועצמות וגידים הה"ד הלא כחלב תתיכני וכגבינה תקפאני. התכתני לא כתיב אלא תיכני הקפיתני לא כתיב אלא תקפיאני הלבשתני לא כתיב אלא תלבישני סוככתני לא כתב אלא תסוככני כלהו לבתר זמנא משמע ולבתר מה כתיב חיים וחסד עשית עמדי דא רוחא דחיי. (ס"א ואי תימא) עשית עמדי כתיב ולא כתיב תעשה אלא הכי אמר חיים וחסד עשית עמדי בההוא עלמא שדית בי רוחא דחיים אבל ופקודתך דמטרוניתא דמלכא שמרה רוחי איהי נטרת לרוחי בההוא עלמא. מאי ופקודתך דאת זמין לפקדא לה בקדמיתא (שמרה רוחי). ורזא דמלה דא כל נפשין דצדיקייא גניזין וטמירין תחות כרסייא דמלכא ואיהי נטרא לון לאתבא לון לדוכתייהו הה"ד ופקודתך שמרה רוחי מאי ופקודתך כד"א פקודתו יקח אחר פקודתך דא מטרוניתא דמלכא דכל רוחין אינון פקדונין בידהא הה"ד בידך אפקיד רוחי וגו' ואיהי נטרא לון בגין דא שמרה רוחי ואיהי נטרת לה. כגוונא דא אמר דוד שמרה נפשי כי חסיד אני. שמרה דא מטרוניתא דמלכא דאיהי נטרא נפשי בגין כי חסיד אני ובכל אתר דכתיב סתם דא מטרוניתא כד"א ויקרא אל משה ויאמר אם שמע תשמע בקול יי' אלקיך. בכה ר' פנחס ואמר ולאו אמרית לך דשכינתא יהבת לי נבזבזן ומתנן זכאה חולקי דזכינא למחמי לך ושמענא דא א"ל בההוא זמנא תינח ההוא גרמא שאר גרמין דישתכחון מה יתעביד מנהון. א"ל כלהו יתכלילו בההוא נביעו דהאי גרמא ויתכלילו בהדיה ויתעביד כלא עסה חדא ותמן יתצייר ציורא כמה דאתמר הה"ד ועצמותיך יחליץ מאי יחליץ כד"א חלץ מהם כלהו יתעברון מקיומייהו ויתכלילו בהאי גרמא למהוי עסה חדא וכדין והיית כגן רוח וכמוצא מים וגו'.

(אמר ר"מ) יש כאן רעיא מהימנא

(חסר)

(חסר)

(חסר)

  [דף רכד ע"א]   אמר רבי פנחס מסתכל הוינא שמירה בלב איהו ודאי (דחמא בלב) (ס"א ולב דוגמא דלב עלאה) וע"ד שמור בלב ולאו באתר אחרא. זכירה בזכר במוחא דרכיב ושליט על הלב. ולית זכירה אלא במוחא. וע"ד זכור לזכר ושמור לנקבה:

מוחא דאיהו דכורא רכיב ושליט על הלב. לב שליט ורכיב על הכבד. כבד סמאל ונחש דא בדא ואיהו חד (ס"א ואינון דכר ונוקבא)

  [דף רכד ע"ב]   יותרת הכבד וכבד. וע"ד בקורבנא יותרת הכבד דא נחש כבד מיכלא דדכורא רזא דסמא"ל. אמר ר"ש ודאי כך הוא ואות הוא וברירא דמלה ורזא וסתרן דקרבן הכי הוא כבד נטיל בקדמיתא הוא ויותרת דיליה (ס"א ולבתר יותרת דיליה) סמאל ובת זוגו (ס"א ולבתר כל כו' דאינון חיילין) וכל אינון ערקין דכבדא חיילין ומשריין דלהון ונטילו דלהון דאכלין חלבין שמנינו דקרבנא הה"ד ואת החלב אשר עליהם וכדין קריב כלא לגבי לב. ולב לא נטיל מכלא אלא ודוי דאתעביד ביה וסליק בההוא תננא וצלותא דאתעביד עליה דקרבנא לב קריב לגבי מוחא רעותא דיחודא דכהנא ביה וחדוותא דליואי. מוחא דא נהורא דאתיא ממוחא עלאה מוחא קריב לגביה טמיר מכלא דלא אתידע כלל (ס"א לגביה מכלל דלא אתפרע כלל) וכלא אתקשר דא בדא ומוחא קריב נחת רוח דכלא ערקין דכבדא אלין אישים וכל אינון חייליהון. כבד כמה דאתמר. יותרת נקבה נוקבא דיליה אמאי יותרת דלא אתחברת בדכורא אלא כד אשארת לה שעתא לבתר דעבדת נאופהא ושבקא ליה תו יותרת נקבה דכד בעיא לאתחברה בב"נ אתעבידת לגביה שיורין דלא אתחשבת כלל. לבתר איהי אתקרבת זעיר זעיר לגביה עד דאתעבידא ליה חבורא חדא. ומאלין ערקין דכבדא מתפשטן אחרן זעירין לכמה זיינין וכלא נטלין אמורין ופדרין וכלהו כלילן בכבד לב דאיהו עקרא בקדושה נטיל דמקריב למוחא כמה דאתמר לב שריא על תרין כוליין ואינון תרין כרובין יהבין עיטא ואינון רחיקין קריבין ימינא ושמאלא וכלהו נטלין ואכלין כל חד כדקא יאות עד דאתקשר כלא כחדא זבחי אלקים רוח נשברה דא מתקריב ללב רוח נשברה ודוי וצלותא דהא ודאי והרוח תשוב אל   [דף רכה ע"א]   האלקים אשר נתנה. וכבד מקריב ליה לגביה לב דאיהו סניגורא עליה וכלא קשורא כחדא בקורבנא. מן כבד נפקין כל מרעין וכל מכתשין לכל שייפי גופא וביה שריין. לב איהו זכיך מכלא מניה נפקין כל טב וכל בריאותא דשייפין כלהו וכל תוקפא וכל חדוה וכל שלימו דאצטריך לכל שייפין:   [דף רכה ע"ב]   פתח ואמר בטח ביי' ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה. בטח ביי' כדקא יאות. ועשה טוב תקונא דברית קדישא דתהא מתקן ליה ונטיר ליה כדקא יאות. ואי תעביד דא אנת תהא הכא בארעא ויתזן מנך ויתפרנס מנך ההיא אמונה דלעילא. ותו (ס"א מתקן ליה ונטיר ליה. שכן ארץ ארץ קדישא עלאה ארץ החיים דההיא ארץ תשרי בההוא טוב ורעה אמונה ההיא אמונה דלעילא יתזן ויתפרנס מניה על ידך. ואי תעביד תתענג על יי' ויתן לך משאלות לבך כל דא אתתקנת בתקונא דברית כיון דאתקנת ברית אתקן כלא. פנחס בגין דקני על ברית דא זכה לכלא. ולא עוד אלא דאגין על כל ישראל וביה אתקיים והתענג על יי' דהא סליק ואתקשר לעילא (ואנהיר) באור קדמאה דברא קב"ה וגניז ליה. בההוא אור דאתהני אברהם מניה ואהרן כהנא אתקשר בה לבתר דאסתלק לכהנא רבא לא אדכר ליה קטלנותא דזמרי ולא יאות בנין דלא יתאחד כלל בענפוי דסטרא אחרא ולא אתחזי לאדכרא עליה, דכל מאן דקטיל ענפין דסטרא אחרא אית ביה ופנחס הא מתאחיד בימינא ולית ליה חולק בסטרא אחרא כלל ועל דא לא אדכר הכא. מה דאתחזי שבחא איהו גנאי ליה ונחיתו מדרגא עלאה דאתאחיד ביה וע"ד כתיב המוכה אשר הוכה סתם ושם האשה המוכה ולא אדכר על ידא דמאן. א"ר פנחס זכאה דרא דשמעין מילך באורייתא וזכאה חולקי דזכינא לכך. אמר רבי שמעון זכאה דרא דאנת וחסידותך אשתכח בגוויה. עד דהוו יתבין ומפייסין דא לדא אתא רבי אלעזר בריה דר"ש ואשכח לון תמן א"ר פנחס ודאי דכתיב ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלקים זה. א"ל ר"ש אלעזר ברי תיב ברי ואימא קרא. יתיב רבי אלעזר. פתח ואמר (שם) ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלקים. מאי ויפגעו בו אלא אית פגיעה לטב. ואי פגיעה לביש. ואית פגיעה לצלותא. אלא בשעתא דהוה אזיל לחרן מה כתיב ויפגע במקום צלותא דערבית הוה דצלי בההוא מקום כד"א הנה מקום אתי וצלותא דערבית בההוא אתר אתחזי. תו ויפגע במקום מלי פיוסין איהו דאתא שמשא קדישא לגבי סיהרא בעלה לגבי אתתא מכאן דלא יאות לבעל למיתי לגבי אתתא אי לא הוי במלי פיוסין לפייסא לה דכתיב ויפגע במקום ולבתר וילן שם כד הוה אתי יעקב מחרן מה כתיב ויפגעו בו שדרת היא לפייסא ליה למיתי לגבה. ויאמר יעקב כאשר ראם. מאי כאשר ראם אלין מלאכין דיום ומלאכין דלילה הוו ואתכסיאו מניה ולבתר אתגליין ליה וע"ד כאשר ראם כתיב מחנה אלקים זה מהכא דהוו אלין דיממא. ואלין דליליא. אינון דליליא כתיב בהו   [דף רכו ע"א]   מחנה אלקים ואינון דיממא כתיב בהו זה וע"ד ויקרא שם המקום ההוא מחנים תרין משריין. והשתא משרין קדישין חמינא הכא. זכאה ארחי דאתינא הכא. אר"ש מאן דפתח פתחא יימא. א"ר אלעזר תנינן כל מאן דאמר תהלה לדוד בכליום תלת זמנין איהו בר עלמא דאתי. והא אתמר טעמא. אי בגין פרנסה ומזונא דכל עלמין תרין זמנין אינון בכל יומא בצפרא ובפנייא דכתיב בתת יי' לכם בערב בשר וגו'. אמאי תלת זמנין בכל יומא אלא תרין למזונא דבני אינשי ודכל עלמא וחד למיהב תוקפא לההוא אתר דפתיחו ידוי. ותרין מזונין אלין משניין דא מן דא וכלהו תלת מזוני כתיבי הכא ואתה נותן להם את אכלם בעתו. דא מזונא דעתירי דיהיב מיכלא סגי בעתו הא חד. תרין דכתיב ומשביע לכל חי רצון דא מזונא דמסכני דאינון שבעין מרצון ולא מגו מיכלא סגי. תלת דכתיב פותח את ידך דא תוקפא לההוא אתר דבפתיחו דידוי נפקא רצון ושבעא לכלא. תו הכי אוליפנא דלא איהו אלא תרי זמני בגין מזונא ופרנסה בכל יומא דאלין חיובא על ב"נ ואי אמר יתיר לאו בגין חובה איהו אלא בגין שבחא גו תושבחן דזמירות דדוד מלכא מ"ט בגין דפרנסה לא חזי למשאל אלא בתר צלותא ופרנסה דמאריה. מלכא ייכול בקדמיתא ולבתר ייכלון עבדוי הה"ד באתי לגני אחותי כלה אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי. לבתר אכלו רעי' אכלתי יערי דא צלותא דמיושב. עם דבשי דא ק"ש. אכלתי יערי דא צלותא דמיושב ההוא יער   [דף רכו ע"ב]   לבנון יוצר אור (ס"א משרתים) והאופנים וחיות הקדש (כלם קדושים) כל הני אקרון יער אילנין ונציבין דביה. עם דבשי דא ק"ש דאיהו מתיקו דכלא בכמה צופין ומתיקין. שתיתי ייני. דא צלותא דמעומד מטיבו (ס"א משיכו) דיינא עלאה דאתנטר ודא בשלש ברכות ראשונות. עם חלבי אלין אינון שלש ברכות אחרונות. ואתכלילן אלין באלין. עד כען מיכלא דמלכא. לבתר דאכל מלכא אכלו רעים לעילא שתו ושכרו דודים לתתא וע"ד לית חייובא דמזונא אלא לבתר צלותא בצלותא דמנחה (בערב) קודם צלותא מ"ט בגין דעד לא אשתכח דינא קשיא בעוד דאנפין דמלכא נהירין יימא תהלה לדוד בהאי סדורא דמזונא דלבתר דדינא שריא ותלי על עלמא לאו שעתא איהו. אתא ר' פנחס ונשקיה. יש כאן רעיא מהימנא

(חסר)

(חסר)

(חסר)

(חסר)

(חסר)

(חסר)

(חסר)

(חסר)

  [דף רלא ע"א]   אמר רבי יהודה לימא לן מר (ס"א מאלין) מלין מעליתא דראש השנה. פתח רבי שמעון ואמר ויהי היום. בכל אתר דכתיב ויהי איהו צער ויהי בימי צער ודאי ויהי היום יומא דאית ביה צער ודא הוא ראש השנה יומא דאית ביה דינא קשיא על עלמא "ויהי היום ויעבר אלישע אל שונם" יומא דראש השנה הוה. ובכל אתר ויהי היום דא ראש השנה "ויהי היום ויבאו בני האלקים" יום ראש השנה הוה בכל זמנא תרין יומין אינון מאי טעמא בגין דלהוי יצחק כליל דינא ורחמי תרין יומין ולא חד דאלמלא ישתכח יחידאי יחריב עלמא ועל דא כתיב תרין זמנין ויהי היום ויהי היום. ויבאו בני האלקים. אלין ב"ד רברבא בני האלקים ודאי בנוי דמלכא קריבין לגביה ואינון שבעין ממנן דסחרין תדירא למלכא ואינון חתכין דינא על עלמא. להתיצב על יי'. וכי על יי' קיימי אלא בשעתא דאלין קיימי על דינא. דינא קדמאה דכלא ביה מאן הוא דלא יוקיר לשמא דקודשא בריך הוא ודלא יוקיר לאורייתא ולעבדוי. אוף הכי מאן הוא דלא חייש על יקרא דשמא קדישא דלא יתחלל בארעא מאן הוא דלא חייש ליקריה דקב"ה מאן הוא דלא שוי יקר לשמא דא. ויבא גם השטן בתוכם. גם לרבות ההיא נוקבא דיליה אוף הכי להתיצב על יי' דאיהו חייש נמי ליקרא דשמא דא. הכא אפליגו עמודין קדמאין דעלמא חד אמר איוב מחסידי אומות העולם הוה. וחד אמר מחסידי ישראל הוה ואלקי לכפרא על עלמא דהא יומא חד אשכחית רב המנונא לאליהו. א"ל ודאי תנינן דאית צדיק ורע לו רשע וטוב לו אמר צדיק כל שממועטין לו חובותיו נותנין לו בעולם הזה חובו ועל כן צדיק ורע לו וכל שמרובין עוונותיו וממועטין זכיותיו נותנין לו שכרו בעולם הזה רשע וטוב לו. א"ל דינוי דמארי עלמא עתיקין (ס"א עמיקין) אבל בשעתא דבעי קודשא בריך הוא לכפרא חובין דעלמא אלקי בדרועא דלהון ואסי לכלהו. מתל לאסייא דאלקי לדרועא לשיזבא לכל שייפין כמה דכתיב והוא מחולל מפשעינו וגו'. (ריח) כמה דאתמר בההוא יומא של ראש השנה דקיימין שבעין קתדראין למידן דינא לעלמא כמה אינון מארי תריסין קטיגורין דקיימי לעילא אלין מיימינין לזכו ואלין משמאלין לחובה לאדכרא חובין דעלמא חובין דכל חד וחד ועל דא אצטריך לב"נ לפרשא חובוי כל חד וחד כמה דאיהו בגין דמאן דמפרש חטאוי לא אתמסר דיניה אלא בידא דמלכא קב"ה בלחודוי ומאן דדאין ליה קב"ה איהו לטב וע"ד בעא דוד מלכא (ואמר) שפטני אלקים אנת ולא אחרא וכן שלמה אמר לעשות משפט עבדו הוא ולא אחרא וכל ב"ד בדלין ממנו. וע"ד אצטריך לון לפרשא חובן דכל שייפא ושייפא וכל מה דעביד בפרט הה"ד חטאתי אודיעך וגו'. לבתר ואתה נשאת עון חטאתי סלה. מנלן ממשה דכתיב אנא חטא העם הזה וגו'. בישראל כתיב חטאנו כי עזבנו את יי'. דאי תימא האי ביחיד אבל בצבור לא. הא כתיב קרא דא. ואי תימא הא בצבור אבל שליחא דלהון לא הא כתיב וישב משה אל יי' וגו'. וכתיב (שם) ויעשו להם וגו' מ"ט מאן דמפרש חוביה בי דינא בדילין מיניה בגין דב"נ קריב לגרמיה ולא אתדן על פומיה ותו לא שביק למקטרגא לאולפא עליה חובא מומא דבר נש יקדים   [דף רלא ע"ב]   ויימא ולא יהיב דוכתא לאחרא למימר. כדין קב"ה מחיל ליה הה"ד ומודה ועוזב ירוחם. ביומי דר"ח מתקנין בי דינא כורסייא למלכא למידן כל עלמא וישראל עאלין בקדמיתא בדינא קמיה דליפוש רחמי (ס"א קמי דליפוש רוגזא). תנן ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו. יום ביומו מאי הוא אלא הני תרי יומין דר"ה אמאי תרי יומין בגין דאינון תרי בי דינא דמתחברן כחדא. דינא עלאה. דאיהו קשיא בדינא תתאה דאיהו רפיא ותרווייהו משתכחי. ועל דא לא ידעי הני בבלאי רזא דיבבא ויללותא ולא ידעי דתרווייהו אצטריכו. יללותא דאיהו דינא תקיפא. תלת תבירין דאיהו דינא רפיא. גנוחי גנה רפיא אינון לא ידעי ועבדין תרווייהו ואנן ידעינן ועבדינן תרווייהו (ס"א וע"ד רזא דיבבא ויללה ותרווייהו אצטריכו הני בבלאי אינון לא ידעי ועבדין תרווייהו) וכלא נפקין לארח קשוט. פתח ואמר תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו. תקעו בחדש שופר. מאי בחדש דא בי דינא רפיא דאקרי חדש. בכסה (כס דעלמא עלאה כ"ס ה' דא פחד יצחק דאיהו כס למלכא עלאה תו בכסה) דא דינא קשיא פחד יצחק. דינא דאתכסייא תדיר דלאו איהו דינא באתגלייא. כי חק דא דינא רפיא. משפט דא דינא (קשיא) ברחמי ותרווייהו אינון כחדא בג"כ תרין יומין ותרווייהו ברזא חדא. אשרי העם יודעי תרועה וגו' לא כתיב שמעי או תקעי תרועה. אלא יודעי תרועה בגין (ס"א כגון) חכימין דדיירין באוירא דארעא קדישא אינון ידעי תרועה. רזא דתרועה כמה דכתיב תרועם בשבט ברזל. מאן עמא כישראל דידעין רזין עלאין דמאריהון למיעל קמיה ולאתקשרא ביה וכל אינון דידעי רזא דתרועה יתקרבון למיהך באור פניו דקב"ה ודא אור קדמאה דגניז קב"ה לצדיקייא וע"ד אצטריך למנדע לה. כתיב היותרת מן הכבד. וכתיב ואת היותרת על הכבד. (בתר דעבידת ניאופא אסתליק עליה) יותרת מן הכבד. דא אשת זנונים דאזלא ונפקא מן הכבד לאסטאה בני עלמא ולאסטנא עלייהו ושבקת לדכורא למעבד זנונים ובג"ד היותרת מן הכבד יותרת על הכבד בתר דעבדת ניאופא אסתלקת עליה מצח אשה זונה. אתגברת על בעלה דאיהו כבד בכעס דמרה אשת מדנים. וכעס דשלטא איהי על דכורא דילה מצח אשה זונה שלטא על הכבד אשת מדנים וכעס. יותרת מן הכבד. מן הכבד נפקא לאבאשא לכל עלמא ולמעבד ניאופין עם כלא. לבתר איהי סלקא לגבי דכורא מצח אשה זונה בעזותא דאנפין וכדין איהי על הכבד ועוד יותרת מן הכבד אתקריאת מסטרא אחרא. בתר דנפקת לנאפא עם כלא יהיבת שיורין לבעלה והאי איהי יותרת מן הכבד מגו כבד. ויותרת דילה נפקת מרה ואיהי חרבא דמלאך המות דנפקו מנה טפין מרירן לקטלא בני נשא הה"ד ואחריתה מרה כלענה ואיהי תליא בכבד כל מרעין ומותא ביה תליין וההוא יומא דר"ה (משטנא) ומשטטא בעלמא למכנש כל חובי עלמא וכדין כל אבתרין דאינון ישראל אינון בעאקו דאינון אברי דמטרוניתא נר יי' נשמת אדם שכינתא קדישא וכדין כל ישראל בעאקו ונטלי שופר לאתערא ביה ההוא תקיעה ושבירם ותרועה:   [דף רלב ע"א]   בתרועה ותקיעה ושברים אתבסם כלא דא בדא וכלמה דההוא כבד נקיט אקריב לגבי לב דאיהו מלכא לזיינא (ס"א לדיינא) וההוא לב לאו אורחיה ולאו תיאובתיה בעכירו דעובדין דעמיה אלא נקיט כל ברירו וכל צחותא   [דף רלב ע"ב]   וכל זכיין וכל עובדין טבין וכל ההוא עכירו וטנופין ולכלוכא דאינון עובדין בישין (בס"א ליתא) (זריק לון לשאר עמין עכו"ם ההוא כבד) אנח לכבד דאתמר ביה עשו איש שעיר וכל ערקין דיליה דאינון שאר עמין עכו"ם הה"ד ונשא השעיר עליו את כל עונותם מאי עונותם עונות תם דאתמר ביה ויעקב איש תם וחובין דעמודא (ס"א דעמיה) דאינון ערקין ודפקין דלבא ובנ"ד שחין וצרעת וספחת לכל אינון אברין מכבד אשתכחו מאילין לכלוכין דאשתארו ביה. מלבא אתי כל בריאותא לכל אברין דהכי הוא כיון דלבא נטיל כל זכיכו וברירא וצחותא כבד נטיל כל מה דאשתכח ואשתאר מן לכלוכא וטנופא וזריק לכל שאר שייפין דאינון שאר עמין עכו"ם אחרנין בעל כרחיהו ומפסולות דפסולת דכבד נטל טחול דאתמר ביה יהי מארת. מארת יי' בבית רשע:

יש כאן רעיא מהימנא אמר רבי פנחס אורחא דא הוה מתקנא לי למשמע מלין אלין מעתיק יומין זכאה עלמא דאנת שארי בגויה ווי לעלמא דישתארון יתמין ולא ידעין מלי דאורייתא כדקא יאות ודאי הכי הוא דכבד נטיל כלא טב וביש. ואע"ג דמשטטא ולקיט כל חוביהון דישראל ה"נ זכיין דלהון לקיט בגין לקיימא קורציה וכלא האי והאי מקריב לגבי לב. ואורחוי דלב לא נטיל אלא זכיכו וברירו וצחותא דכלא כמה דאמרת ושאר טנופא ולכלוכא אהדר לכבד ונטיל כלא בעל כרחיה דכתיב ונשא השעיר עליו וגו'. מלה דא אהדרנא בגין דיתבסם לפומי כמתקא דדובשא זכאה חולקי דזכינא להאי למחמי דא בעיני. אוף הוא פתח ואמר יי' לא גבה לבי ולא רמו עיני וגו' האי קרא אמר דוד בשעתא דהוה אזיל על כיף נהרא (והוה אמר) רבש"ע כלום הוה ב"נ בעלמא דאודי ומשבח למאריה כוותי אזדמנת ליה צפרדע א"ל דוד לא תתגאה דאנא עבדית יתיר מנך דמסרית גופאי על מימרא דמארי דכתיב ושרץ היאור צפדעים והא אוקמוה ותו דאנא משבח ומזמר ליליא ויומא בלא שכיכו. בההיא שעתא אמר דוד יי' לא גבה לבי ולא רמו עיני יי' לא גבה לבי (כאן חסר) דא הוא קרבנא דבכל יומא ובכל זמן וזמן לגבי קב"ה דאתכלילת כנ"י ביה בין כל שאר אכלוסין וכל אילין פולחנין אפיקו לה מבין גובין ומבין   [דף רלג ע"א]   שאר עמין כך ישראל כל זמן דאינון אטימי לבא ולא פתחין בתיובתא לא סלקין ריחא ולא אפיק לון מגו גובין אבל כד פתחין בתיובתא מיד סלקין ריחא ויפיק לון מבין ויתהני בהו כנסת ישראל דכתיב פתחי לי אחותי רעיתי דכל זמן דשושנה אטימא לית לה ריחא ולא סליקא מבין גובין ודיורהא בינייהו כמה דאתמר. וקב"ה לא שדר לן למהך אורחא דא אלא לאוליף מלין אלין. עד דהוו יתבי אתא נשרא ומאיך ונטיל חד שושנה מבינייהו ואזלת ואמרו מכאן ולהלאה נהך לאורחין. קמו ואזלו עד הכא אורחא דר' פנחס ור"ש אזל ליה איהו ור' אלעזר ושאר חברייא ור' פנחס ושאר חברייא. פתח ואמר ר' פנחס על זה למנצח על שושן עדות מכתם לדוד ללמד מאי ללמד לאולפא לבני עלמא חכמתא והא אוקמוה. שושן עדות אלין סנהדרי גדולה דכתיב בה סוגה בשושנים מכתם לדוד סימנא דאחזיאו ליה לדוד כד שדר ליואב לארם נהרים ולארם צובא לאגחא בהו. א"ר פנחס דא איהו שושן עדות דקיימא כא הא ככביא בשמיא שכינתא עלן ודרגין עלאין בהדה וסייעתא קדישא לתושבחתא דא איהו שושן בשלימו כדקא יאות. קמו ואזלו אלין הכא ואלין הכא אזל ליה ר' פנחס ובת בכפר עקימין ור' יצחק ור' חייא בהדיה. עד דאקדימו למיזל יתבו ומחכו לנהורא דצפרא זקיף עינוי ר' חייא וחמא אלין כוכבייא דשרביטא דקא מרהטן ואזלן אמר ודאי בכמה זמנין שאלנא על אלין כוכבייא. א"ר פנחס אלין כוכבייא דשרביטא ידיען בסוכלתנו דחברייא דהא קב"ה ברא כל אינון כוכבי רקיעא רברבין וזעירין. וכלהו אודן ומשבחן לקב"ה (דכתיב מונה מספר לככבים). וכד מטא זמנייהו לשבחא קרא לון קב"ה בשמא דכתיב לכולם בשם יקרא וכדין רהטי ואושיטו שרביטא דנהורא לשבחא למאריהון בההוא אתר דאתפקדן הדא הוא דכתיב (שם) שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה. וגו'. אדהכי אתא נהורא קמו ואזלו. עד דהוו אזלי אתא נשרא רברבא אסחר על רישייהו וקיימא עלייהו. א"ר פנחס ודאי עידן רעותא הוא השתא בה שעתא אתפתחו תרעי דרחמי לכל אינון בי מרעי והוא זמנא לאסוותא לון ואע"ג דאינון אסירין למלכא (ס"א דמלכא) דהא נשרא דא סימנא דרחמי איהו. פתח ואמר כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף וגו'. ליכא בעלמא מאן דאיהו ברחמי על בנוי כנשרא והא אוקמוה דכתיב ויאכלוה בני נשר דאיהו רחמנא על בנוי. ומגו דהשתא עידן דרחמי אתא נשרא דא ואסחר עלנא בשעתא דא איהו רחמי לכל אינון בי מדעי ודא איהו דכתיב יי' בקר תשמע קולי ודא בקר דאברהם ואתערותא דיליה. אדהכי אסחר נשרא ואעבד לקמייהו. א"ר פנחס נשרא נשרא מה אנת לגבן אי בשליחותא דמרך אתית הא אנן הכא אי בגין מלה (ס"א סימנא) אחרא אתיתא הא אנן הכא זמינין. אתרם נשרא לעילא ואתכסי מנייהו ואינון יתבו א"ר חייא הא דשלמה מלכא זוטרתי (ס"א תיוהא) הוא דתנינן נשרא רברבא הוה אתי לגביה שלמה מלכא מכל יומא ויומא והוה שלמה מלכא רכיב על גדפהא ואוביל ליה ד' מאה פרסי בשעתא חדא לאן אוביל ליה לתרמו"ד במדבר בהרים. אתר חד איהו לגבי טורי דחשוכא דאקרי תרמוד במדבר ולאו איהו אתר דתרמודאי אלא תרמוד דאיהו במדבר בהרים ותמן מתכנשי כל רוחין וסטרין אחרנין. וההוא נשרא הוה טאס לתמן בשעתא חדא כיון דקאים על ההוא דוכתא אגבה נשרא ושלמה כתב פתקא וארמי תמן ואשתזיב מאינון רוחין ונשרא הוה מסתכל גו חשוכא דטורין לאתר דתמן עזא ועזאל דאינון תמן אסירין בשלשלאי דפרזלא נעיצן גו תהומי ולית יכילו (ס"א רשו) לב"נ בעלמא   [דף רלג ע"ב]   למיעל תמן ואפי' עופי שמיא בר בלעם וכיון דנשרא מסתכל גו חשוכא רברבא מאיך לתתא ונטיל ליה לשלמה מלכא תחות גדפהא שמאלא ומכסייא ליה וקיימא על אלין שלשלאי ואזלא ומקרבא לגבייהו ושלמה כדין אפיק עזקא (ס"א שורטינא) דחקיק עליה שמא קדישא ושוי בפומא דנשרא ומיד אינון הוו אמרי כל מה דבעי שלמה מלכא ומתמן הוה ידע שלמה חכמתא (עלאה) הה"ד ויבן וגו' את תרמוד במדבר בארץ וכי בניינא הוה עביד בארץ אלא מהו ויבן אסתכל בסכלתנו וידע לההוא דוכתא למנדע ביה חכמתא (עלאה כד"א ויבינו במקרא) עד דהוו יתבי הא נשרא אתיא לגבייהו ושושנה חדא בפומה ושדי קמייהו ואזלת לה חמו וחדו. א"ר פנחס ולאו אמינא לכו דנשרא דא בשליחותא דמארה אזלא ואתיא. שושנה דא איהי שושן עדות דקאמינא וקב"ה שדר ליה לגבן.

פתח כמלקדמין ואמר למנצח על שושן עדות מכתם לדוד ללמד וכי שושן עדות מאי סהדותא סהיד אלא שושן דא איהי סהדותא למעשה בראשית ואיהי סהדותא לכנ"י סהדותא ליחודא עלאה ודא איהו בגין דשושנה דא אית בה תליסר עלין וכלהו קיימין בעקרא חדא ואית בה חמש עלין לבר תקיפין דחפיין לדא שושנה ואנינו עלה וכלא ברזא דחכמתא הוא תליסר עלין אלין תליסר מכילן דרחמי דירתא כנסת ישראל מלעילא וכלהו אחידן בעקרא חדא (ד"א דאינון י"ג תיקונין דדיקנא תתאה דא"א דאינון י"ג תיקו' עלאין דז"א) ואיהו ברית חדא ודוגמא דברית יסודא (ס"א יחודא) דכלא חמש תקיפין דחסרן עליה אלין חמשין תרעין חמש מאה שנין (דיסודא יסודא (נ"א בבי מקדשא) ברית קדישא) דאילנא דחיי אזלא בהו סהדותא לעובדא דבראשית כל עובדא דבראשית כלהו (ס"א חמש קדיא) דאילנא דחיי אזלא בהו סהדותא לעובדא דבראשית תייבין וכו'). תיבין ידיען בסוכלתנו וקיימא בחושבנא אלקים דמעשה בראשית אחזי לעילא ואחזי לתתא אחזי לעילא ברזא דעלמא דאתי ואחזי לתתא ברזא דכנסת ישראל. שושנה סהדותא לעובדא דבראשית דקיימא בכל הני סימנין דכתיב (ס"א דא) בראשית ברא אלקים דא שושנה תליסר עלין (נ"א אינון) תליסר תיבין עד אלקים תניינא ואינון את השמים ואת הארץ והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח הא תליסר עלין דשושנה. חמש תקיפין דסחרן לאלין אינון מרחפת על פני המים ויאמר הא חמש אחרנין לבתר יהי אור הא עיקרא ושרשא דשושנה דכלא ואחידן בה. סהדותא ליחודא. חמש עלין תקיפין שרשין ויחודא דאחידן ביה תריסר עלין דשושנה אחד דא היא עיקרא ושרשא דכלהו אחידן ביה רזא (ס"א סהדותא ליחודא חמש תיבין שמע ישראל יי' אלקינו יי' אינון חמש עלין תקיפין דשושנה. שרשא ויסודא דאחידן ביה דא הוא אחד ואיהי עיקרא ושרשא דכלהו אחידן ביה. תליסר עלין אלין רזא) דתליסר בחושבנא גושפנקא דמלכא. ת"ח כגוונא דשושנה בין החוחים הכי אינון ישראל בין עמין עכו"ם. והכי כנסת ישראל בין שאר אכלוסין רברבן ממנן כל זמן דשושנה קיימא אטימא דלא פתיחא לית בה ריחא ולא סלקין לה ולא מפקין לה מגו גובין. בשעתא דשושנה פתיחא סלקא ריחא כדין אפיקו לה מגו גובין. ויתהני בהו כ"י שנאמר פתחי לי אחותי רעיתי וקב"ה לא שדרה לן אלא למיהך לאורחן. ובחבורה קדמאה אמר ר' אלעזר לאבוהי הא שמענא אלין שייפין אטימין ברזא דקרבנין שייפין אחרינן רזא דלהון מאי. א"ל רבי   [דף רלד ע"א]   שמעון לר"א. אלעזר ברי כל שאר שייפין דלגו רזא עלאה איהו ת"ח לבא הא אתמר אבל לב דא איהו נורא דדליק ואלמלא דזמין לגביה מלכא עלאה כנפי ריאה דאתיין לקמיה רוחא מרוחא דנשיב מגו בוסמין עלאין הוה אוקיר לעלמא ברגעא הדא. פתח ואמר ויי' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש אמאי אוקיד לון בגין דכנפי ריאה לא נשיבו בההיא שעתא. וסתרא דכנפי ריאה. דא כנפי יונה נחפה בכסף ואינון רפאל וצדקיאל ועלייהו אתמר עושה מלאכיו רוחות לנשבא תדיד קמי מלכא (ס"א לבא):

יש כאן רעיא מהימנא טחול פתח בוצינא קדישא ואמר ואראה את כל העשוקים שנעשו תחת השמש והנה דמעת העשוקים מאן אינון עשוקים אלין ינוקין דאינון בתוקפא דאמהון דסלקין מעלמא ע"י מלאך המות וכי מלאך המות קטיל לון דאיהו עושק אלא הדר ואמר ומיד עושקיהם כח ואין להם מנחם מאן ההוא כח דא הוא דכתיב יהי מארת ברקיע השמים ודא הוא מארת חסר ואו ודא לילית דאיהי ממנא דההוא עושק ואיהי אקרי טחול ואיהי אזלת וחייכא בינוקי ובתר עבדת בהו רוגזא ודמעה למבכי עלייהו טחול לזינא דכבד אזלא דא אברי בשני ודא ברביעי בעובדא דבראשית ובג"ד לית סימנא טבא בשני וברביעי כבד מותא דרברבי טחול מותא דזוטרי:

יש כאן רעיא מהימנא

  [דף רלד ע"ב]   קיבה איהו דרגא חד משתין דמותא ודא אתקרי תרדמה עסטיראה (נ"א עסירטא) דרגא שתיתאה דמלאך המות. ומגו דאתי מרחיק איהו מסטרא דמותא. ולאו מותא. רמזא חדא משתין דמותא:

יש כאן רעיא מהימנא

  [דף רלה ע"א]   אצטומכא דא נטיל ושחיק ומשדר לכל סטרין דלתתא ומניה אתזני תתאי מאינון שתין שמרים לתתא כל אינון רוחין וסטרין אחרנין דאיתזנו בליליא מאינון אברים ופדרים ושאר נטלין כל שייפין ונטיל כלא כבד וקריב ללב כמה דתאמר ודא איהו דכתיב ופני אריה אל הימין ועל דא אתחזי על מדבחא כגוונא דאריה אכיל קרבנין מכאן ולהלאה כל שאר שייפין ברזא דגופא כגוונא דלעילא:

יש כאן רעיא מהימנא

  [דף רלה ע"ב]   קנה שית עזקאן בקנה מתחבראן כחדא ואינון אקרון בני אלים מפקי רוחא לנשבא על עלמא ואתיין מסטרא דגבורה וכד אינון מתחברן כחדא אינון כגוונא דשופר ואלין אקרו שופר שופר של איל של יצחק אלים בני בשן הבו ליי' בני אלים אלים דיצחק ומפקין רוחא וקלא וההוא קלא נפיק ואערע בעבי מטרא ואשתמע לברייתא לבר וע"ד כתיב ורעם גבורותיו מי יתבונן דודאי מסטרא דגבורה קא אתיין ובגין דא (ס"א ומה אמר ההוא קלא קול יי' על המים אל הכבוד וגו') אל הכבוד הרעים יי' על מים רבים אל יי' רועם לא כתיב אלא אל הכבוד הרעים על ידא דבני אלים ולית מאן דידע בשבחא דהאי קלא הה"ד מי יתבונן:

יש כאן רעיא מהימנא ושט דבלע מיכלא ומתמן עאל לכלהו שייפין דאיהי (ס"א דא איהו רזא) בדרגא דאשים. אשים אינון קרבין מיד ובלעי ונטלי כליל (ס"א כלא) מגו אשא עלאה דכליל לאשים ורזא דא אשי יי' ונחלתו יאכלון. אלין אכלין ובלעין ושאר לא אכלין הכי וכל בני עלמא (ס"א לבר) לבד לא ידעין איך אכלין ולאו רזא דלהון אלא דרגין דלגו אינון ידעין ונטלין מנייהו. ושט לית ליה בדיקה מבחוץ דלא ידעי אלא מבפנים ידעי ונטלי עד דעאל לבי טוחנא ואשתחיק ואתבשל ונטיל כלא כבד כמה דאתמר מאלין אשים נפקי דרגין דאקדמי ונטלי מכבד בקדמיתא (ומכאן אינון אלין) הטוחנות אכלי קרבין וטחני וע"ד מדאתחרב בי מקדשא כתיב ובטלו הטוחנות כי מעטו אלין טחנין בקדמיתא כיון דאתטחנן אינון דשלטי עלייהו בלעי ונטלי ואקורן וש"ט. אמאי. אלא ושט דיוקנא דוא"ו   [דף רלו ע"א]   איהו ושט כפוף ולבתר שט למיכל משתיא חמרא ומיא דכתיב שטו העם ולקטו מיכלא למיכל משתיא חמרא ומיא נסוכא דיין ונסוכא דמים בהאי ושט עאל ואשתאיב בריאה אלין שרפים (ס"א שייפין) בשלהוביתא דלהון נטלי משתיא ואקרון ריאה בחבורא חדא ואשתאיב כלא בהון וכל אלין נטלין כל חד וחד כדקא חזיליה ומדחרב בי מקדשא ובטלו הטוחנות כי מעטו כלהו דאזעירו דיוקנייהו ומזונייהו ולית יומא דלית ביה מארה. ארים קליה ר"ש ואמר ווי ירושלם קרתא קדישא ווי לעמא דכל טבאן אלין אבדין רברבן גיברין ממנן אזעירו דיוקנייהו על דא בכו חברייא אמרו ווי רבי כד תסתלק מן עלמא מאן יגלה רזין סתימין עמיקין כאלין דלא אשתמעו מן יומא דשלמה מלכא ועד השתא זכאה דרא דשמעין מלין אלין וזכאה דדא דאנת בגוויה ווי לדרא דישתארון יתמיך מנך:

יש כאן רעיא מהימנא

(חסר)

(חסר)

  [דף רלז ע"ב]   קחו מאתכם תרומה. ת"ח בקדמיתא כתיב מאת כל איש אשר ידבנו לבו כלא בכלל כיון דאינון ערב רב עבדו דא ומיתו מנייהו אינון דמיתו בעא קודשא בריך הוא לאתפייסא בהדייהו דישראל. אמר לון אתחברו כלכו לסטר חד חדא הוא דכתיב ויקהל משה את כל עדת בני ישראל בלחודייהו אמר לון בני בכון אנא בעי למשרי עמכון תהא דיורא דילי וע"ד (שם) קחו מאתכם תרומה מאתכם ולא מאחרא לא בעינא דתהא שתופא לאחרנין בהדי ולא בהדייכו ובג"כ כלהו אשתציאו. אוף הכא הא אינון מאינון נזעא בישא הוו ויהיו המתים. המתים ודאי מתים ולא מישראל ובג"כ מנה לון דכתיב שאו את ראש בני ישראל ארימו רישייהו. א"ר אלעזר אבא כמה יאות הוא אי לא אשכחנא פלוגתא על דא. אמר ליה ברי אימא א"ל והא כתיב ויצמד ישראל לבעל פעור ותנינן דאתחברו ישראל בהדיה כצמידא דא דאתחבר בב"נ בקשוטוי הכי אתחברו ישראל בבעל פעור. א"ל אלעזר הכי הוא ויצמד ישראל לבעל פעור אלא אנא לא אמרית דאתדכו ישראל מההוא חובה אלא דאתדכו ממותא דלא שריא עליהו מותא. א"ל והא כתיב (שם) קח את כל ראשי העם והוקע אותם א"ל ראשי העם ודאי ולא ראשי בני ישראל ומן העם אית לן למילף כתיב הכא העם וכתיב התם וירא העם. (שם) ויקהל העם. (שם) ויפול מן העם אבל ת"ח ויצמד ישראל לבעל פעור ולא פלחו ליה אבל מן סיפיה דקרא אוכח דכתיב ויאכל העם וישתחוו ולא כתיב ויאכל וישתחו ישראל. אלא העם כיון דכתיב ויצמד ישראל מאי ויאכל העם. אלא ההוא זרעא בישא הוו חובה דישראל   [דף רלח ע"א]   מהו דכתיב ויצמד ישראל לבעל פעור. ת"ח ויצמד ישראל בבעל פעור לא כתיב אלא לבעל פעור קשוטין ותוקפא יהבו לבעל פעור בלא דעתא בגין דפולחנא דפעור הוא למפרע גרמיה ולאפקא קמיה צואה רותחת. וההוא עיבידתא אהני ליה ואתתקף מניה. וישראל כיון דחמו דא חשיבא דזלזולא דיליה איהו וקלקולא דיליה דהא בע"ז כתיב צא תאמר לו ואינון בגין זלזולא דע"ז פרעו גרמייהו בלא ידיעה ועל הני כפר פנחס ובטל מותנא דכתיב ויכפר על בני ישראל. ומה כתיב (בדף הקודם ע"ש):

יש כאן רעיא מהימנא

(חסר)

  [דף רלט ע"א]   על פי הגורל תחלק נחתו בין רב למעט. ר' יהודה פתח ואמר ידעתי כי כל אשר יעשה האלקים הוא יהיה לעולם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע וגו'. שלמה מלכא דחכמתיה יתיר על כל בני עלמא לא ידענא כי כל אשר יעשה האלקים הוא יהיה לעולם ואיהו אמר ידעתי מה דלא ידע ב"נ אחרא אלא ודאי שלמה מלכא חכמתיה סלקא על כל בני עלמא ומה דאיהו ידע לא ידעי כל שאר בני עלמא. ת"ח שאר אומני דעלמא כד איהו עביד עבידתא אשגח ביה ואסתכל זמנא ותרין זמנין ועביד ליה ולבתר אוסיף עליה או גרע מניה וקב"ה לאו הכי אפיק עבידתא לאמתו מתהו דלית בה ממשות כלל ואיהו ממש אתתק כדקא יאות ולא אצטריך לאוספא ולאגרעא מניה בגין כך כתיב וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד. תו כל אשר יעשה האלקים לתקונא דעלמא ודאי הוא יהיה לעולם. ר' יצחק אמר אי הכי מהו והאלקים עשה שייראו מלפניו. אלא האי קרא הכי אוליפנא והוא רזא עלאה בין חברנא האי קרא הכי מבעי ליה. כי כל אשר עשה האלקים הוא יהיה לעולם מהו כל אשר יעשה והא כתיב מה שהיה כבר הוא ואשר להיות כבר היה ואת אמרת כל אשר יעשה אלא מקרא אחרא אשתמע. כתיב עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו יעשה עשית מבעי ליה למחכה לו לך מבעי ליה אלא אתר עלאה הוא דנגיד ונפיק ואדליק בוצינין כלהו לכל עיבר ואקרי עולם הבא ומניה נפיק חד אילנא   [דף רלט ע"ב]   לאתשקיא ולאתתקנא והאי אילנא עלאה ויקירא הוא על כל שאר אילנין והא אוקמוה וההוא עולם הבא דנגיד ונפיק אתקין ליה להאי אילנא תדיר אשקי ליה ומתקן ליה בעבידתיה מעטר ליה בעטרין לא פסיק מבועי מניה לעלם לעלמי עלמין. בההוא אילנא תליא מהימנותא ביה שריא מכל שאר אילנין קיומא דכלא ביה ועל דא כתיב כל אשר יעשה האלקים הוא יהיה לעולם. ודאי הוא היה הוא הוה והוא יהא עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע ועל דא באורייתא כתיב לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו דאילנא דא דאורייתא הוא ואתר דא אתקין האלקים תדיר. האלקים סתם דא גבורה מאין סוף ומאין חקר כד"א אין חקר לתבונתו. האלקים ולא אלקים. וע"ד עשה יעשה תדיר כמבוע דלא פסקן מימוי לדרי דרין בגין כך כתיב והאלקים עשה שייראו מלפניו. אתקין ליה להאי אילנא בתקונא שלים דאחיד לכל סטר עילא ותתא בגין דייראו מלפניו ולא יחלפון ליה בחלופא אחרא לדרי דרין. א"ר אבא ודאי שפיר קא אמרת אבל תו אית לאסתכלא בקדמיתא יעשה ולבתר והאלקים עשה מה בין האי להאי. אלא (תדיר) ודאי יעשה ואתקין להאי אילנא דלא פסיקן מימוי לדרי דרין ולבתר עשה. מהו עשה אלא עשה האלקים אילנא אחרא לתתא מניה ולא יעשה כהאי דהאי אילנא תתאה עביד ליה ואתקין ליה בגין דמאן דיעול לאילנא עלאה ייעול ברשו וישכח לאילנא תתאה וידחל למיעאל אלא כדקא חזי ת"ח דהאי נטיר פתחא הוא. ועל דא אקרי שומר ישראל ודא אילנא תתאה עשה אתשקי' ומתזן מאילנא דלעילא וע"ד לא כתיב יעשה אלא עשה מ"ט שייראו מלפניו בני עלמא ולא יקרבון ליה אלא אינון דיתחזון לקרבא ולא אחרא ויסתמרון בני נשא ארחי דאורייתא ולא יסטון לימינא ולשמאלא. ת"ח על האי אילנא דכל חילוי ביה שריא אמר דוד אתה תומיך גורלי מהו גורלי דא עדבא דאחיד ביה דוד מלכא וע"ד ע"פ הגורל כתיב. וכן הוא ע"פ יי'. וימת שם ע"פ יי' הגורל כתיב ס"א כן ביה על פי) זכאה חולקהון דאינון דמשתדלין באורייתא יממא ולילי וידעי ארחוי ואינון אכלי בכל יומא מזונא עלאה כד"א החכמה תחיה בעליה דהא אורייתא דלעילא מאתר דא אתזן והא אתמר עלייהו הנה עבדי יאכלו:

רבי אבא פתח ואמר ויהי קול מעל לרקיע דא קול דאחיד להאי רקיע ואשתתף בהדיה ודא הוא זכר עשה לנפלאותיו וההוא רקיעא קאים עלייהו על אינון חיוון ודא הוא דאברי בשני להבדיל בין מים למים והא אוקמוה דשבעה רקיעין לעילא לעילא. ודאי וילון אינו משמש דהא לית ליה מדיליה אלא מה דיהבין ליה ומסכני ביה אתאחדו דא הוא רזא דכתיב ובעניי הכינותי לבית אלקי ודא מכניס שחרית ומוציא ערבית דהא בליליא אפיק חילוי לכל סטרין ושלטא על אינון חיילין ואכלוסין ובשחרית כניש לכלהו ואעיל לנקבייהו ולא שלטין דהא בקר כליל כלהו כד"א להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות. והא אוקמוה וקול אית על האי רקיע מניה אתזן האי רקיע בשעתא דהאי קול אתער כלהו אכלוסין לא נטלין ולית בהו רשו אלא למיקם בדוכתייהו ואקרבי חיליהון ומחכאן לההוא טיבו דנגיד לההוא רקיע ויתברכן בגיניה וע"ד איהו מעל לרקיע אשר על ראשם. ת"ח רקיע רקיע אשר על אבן ספיר דמות כסא כמראה אבן ספיר דא אבן ישראל ודא הוא רזא דכתיב וגללו את האבן וגו' חד אבן נחתא מלעילא כד בעו ישראל למירת   [דף רמ ע"א]   כרסייא דמלכא נחתא. ודאי משם רועה אבן ישראל כתיב ובגיני כך ע"פ הגורל ודאי תחלק נחלתו. רבי יצחק ורבי יהודה הוו אזלי מאושא ללוד פגע בהו ר' אלעזר רהטו אבתריה אמרו ודאי נרהיט אבתריה דשכינתא. עד דמטו לגביה אמרו ודאי נשתתף בהדך ונשמע מלה חדתא. פתח ואמר שמעו אלי רודפי צדק מבקשי וגו' שמעו אלי רודפי צדק אינון דאזלין בתר מהימנותא רודפי צדק ודאי אינון מבקשי ה' אי בעיתו למנדע מהימנותא ולאחדא להאי צדק לא תסתכלון בה בלחודהא כשאר בני עלמא דגרמו מיתה לגרמייהו על דא אבל (שם) הביטו אל צור חוצבתם ואל מקבת בור נוקרתם:

רבי חייא הוה אזיל למחמי לר' אלעזר וכו' עד אשרי אדם עוז לו בך. תוספתא הוא וכבר נדפסה בפרשת לך לך דף פט ע"א. ואלו החלופים מצאתי בין הכתוב בהעתק אשר לפני לבין הכתוב שם ע"ב צ"ל ואמר אמאי אחסין דוד מלכא מלכותא דאיהו. שם במקום בדוד צ"ל שלמה. דף צ צ"ל קלא דהוה אמר אי קדישא הביאני המלך חדריו בכל אינון אדרין דסבא דאנפין עולימא קדישא אתמסרו בידיה כל מפתחן דבגינך ובחייך קדישא כל חילי שמיא נגילה ונשמחה בך ודחילו. במקום אזלו צ"ל תיבו תמן (וכבר נתקן):

צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי וגו'. כתיב החפץ ליי' בעולות וזבחים כשמוע בקול יי' וגו' לית רעותא דקב"ה דיחוב בר נש ועל חוביה יקריב קרבן אלא קרבן דאיהו בלי חובה דא איהו קרבן שלים ואקרי שלמים וקרבן תמיד אוף הכי ואע"ג דמכפר על חובין:

רבי אבא פתח זבחי אלקים רוח נשברה וגו'. האי קרא אוקמוה דרעותא דקב"ה לא אתרעי בקרבן דב"נ על חובוי אלא רוח נשברה. ובני נשא לא ידעי מאי קאמרי והכי שמענא מבוצינא קדישא דכד אתי ב"נ לאסתאבא בחובוי אמשיך עליה רוח מסטרא דמסאבא ואתגאי על ב"נ ושליט עליה לכל רעותא וההוא סטרא מסאבא אתגבר בחיליה ואתתקף ושליט עליה לרעותיה. אתי ב"נ ושליט עליה לאתדכאה. מדכאין ליה בזמנא דהוה בי מקדשא קיים אקריב קרבניה כל כפרה דיליה תלייא עליה עד דאתחרט ותבר לההוא רוח מגו גאותא דיליה ומאיך ליה ודא הוא חבירו דההוא דרגא דמסאבא וכד אתבר ההוא רוח מסאבא וקריב קרבניה דא איהו דאתקבל ברעוא כדקא יאות ואי לא אתבר ההוא רוח לאו קרבניה כלום ולכלבי אתמסר דהא קרבנא דא לאו דקב"ה אלא מכלבי ובג"כ זבחי אלקים כדקא יאות הוא רוח נשברה דיתבר ההוא רוחא מסאבא ולא ישלוט. ועל דא מאן דיתבר ליה כדקא יאות עליה כתיב רוח הולך ולא ישוב. ליהוי ההוא גברא באבטחותא דלא יתוב לגביה לעלמין הדא הוא דכתיב ולא ישוב. לב נשבר ונדכא ההוא גברא דלא אתגאי ולא אתענג בענוגין דעלמא אלקים לא תבזה ביקרא איהו לגביה:

צו את בני ישראל. ע"ז ממש. ר' אלעזר פתח באתי לגני אחותי כלה וגו'. האי קרא אוקמוה אבל אית סתרים בקרבנא (ס"א שית סדרין דקרבנא) הכא וכלא אתמר. א"ל ר"ש יאות הוא דשרית מלה וסתמת אימא (ס"א נסתמת אמאי) אמר בגין דחמינא בספרא דחנוך מלה ואוליפנא. אמר אימא ההיא מלה דחמית   [דף רמ ע"ב]   ושמעת. אמר כלה חד מלה קב"ה אמר דא באתי לגני בגין דכל קרבנין דעלמא כד סלקין כלהו עיילין לגו גנתא דעדן בקדמיתא רזא דכ"י והיאך בקדמיתא ושירותא דקרבנא בשעתא דב"נ אודי חטאוי עלה ונכיסו וזריקו דדמיה על מדבחא. השתא אית לאסתכלא היאך אינון רוחין קדישין אתהנון מהאי ומ"ט דקרבנא דבהמה והא יתיר הוה סגיא לחברא ב"נ ההוא רוחא ולאתבא בתיובתא מ"ט נכיסו דבהמה ולאוקדא ליה בנורא דמדבחא. אלא רזא הוא בגין דאית בהמה דרביעא על אלף טורין ואלף טורין אכלת בכל יומא וכלהו אקרון בהמות בהרדי אלף ועל דא תנינן דאית בעירא אכיל בעידי וממה הוו מאשא וכלהו לחיך לון ההיא בהמה בלחיכא חדא הה"ד כי יי' אלקיך אש אכלה הוא אל קנא. וכל מיא דירדן דאמלא בשית שנין היא עבדת ליה גמיעא חדא הה"ד יבטח כי יגיח ירדן אל פיהו. סתרא דמלה חמירא דכל הני עקרא ויסודא להני בעירי דלתתא בגין דרוחא מנייהו מתפשטא (ס"א דרוחי דבעירי מנייהו אתפשטו) לתתא ואתצייר ההוא רוחא לתתא בבעירי וכד חב ב"נ אייתי בעירא לקרבנא וההוא רוחא דבעירא דא סלקא ותב לאתריה ומתפשט ההוא רוחא בכלהו וכל אינון דזינא דא מתקרבין ואתיין ואתהניין מההוא חלבא ודמא דההוא לבושא דרוחא דא דהא מסטרא דלהון הוה (בגין) ההוא רוחא (דלהון) וכלהון אתהנו ואתזנו ואתעבדון סניגורין על ההוא ב"נ ועאל דרך ושט כמה דאתמר ובג"כ קרבנא מן הבהמה. אר"ש בריך ברי לקב"ה עלך אתמר ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך. ישמח אביך דלעילא ואמך דא כנסת ישראל. ותגל יולדתך דא ברתיה דר' פנחס בן יאיר חסידא אלעזר ברי אימא הא קורבנא דבהמה קרבנא דעופי מאי דכתיב ואם מן העוף עולה קרבנו. א"ל לא חמינא אבל אסתכלנא מהאי מלה דבהמה מלה דעופי ולא אוחרא ולא אימא בגין דלא חמינא ועד כען לא שמענא א"ל אלעזר יאות אמרת אבל רזא דקרבנין סתרין סגיאין תמן ולא אתמסרו לגלאה בר לזכאי קשוט דרזא דמאריהון לא אתכסי מנייהו. סתרא דקרבנין דא איהו סתרא לאינון מאנין (ס"א חיון) קדישין. ד' דיוקנין חקוקין בכסא ודא איהו כורסייא ופרנסא דמלכא קדישא. פני שור. פני נשר פני אריה. פני אדם. פני אדם דכליל לכלהו וכל אנפין מסתכלין אלין לאלין ואתכלילן אלין באלין ומנייהו מתפשטן לכמה סטרין ורבוון עילא ותתא דלית לון שיעורא ומניינא וחשבון פני שור אתפשט לבעירי רוחא מניה לארבעה זינין ואתכלילן בחד ואלין אינון פרים וכבשים ועתודים ועזים ואלין קיימין לקרבנא ובגין דמנהון הוו אינון חיילין קדישין דמתפשטי מההוא פני שור מתקרבין ליסודא דלהון ואתהנון מההוא יסודא ולבושא דלהון ואי לא דהוי להו יסודא דהאי עלמא לא מתקרבין תמן. כגוונא דהוי נייחא לשכינתא קדישא מרוחיהון דצדיקייא ואתקריבת לקבלא רוחא דההוא זכאה ואתהנאת מניה בגין דמנה הוה ההוא רוח כך אלין אתהנון מסטרא דיסודא דלהון ואתהנון מההוא לבושא דמתקרבי לי' (ס"א דהא) רוח מלבושא (ס"א כך אלין מתהנון מההוא לבושא דמתקרבי מסטרא דיסודא דלהון דהא חלבא ודמא לבושא) דרוחא דלהון הוה ובג"כ אתהנון מנייהו. פני נשר אתפשט לעופא רוח מניה ונשר בתרין סטרין איהו ורזא דא ועוף יעופף תרין רוחין ובגין כך אתפשט ונחתא (ס"א ונשר בתרין סטרין איהו ימינא ומשמאלא ורזא דא ועוף יעופף ובג"כ תרין רוחי מתפשטי מיניה ונחתי) מימינא ומשמאלא קרבנא דעופי מכל סטר דכיא לא אתקריב אלא יונה ותורים דאינון בקשוט לזווגייהו   [דף רמא ע"א]   מכל שאר עופין והם נרדפין ולא רודפין ומהימנא דא לדא נוקבא לבר זוגו וע"ד קרבנא מנייהו ונחתי ומתקרבי אינון רוחין קדישין ואתהניין מיסודא ועקרא דלהון. ואי תימא היך אתפשט זעיר מהאי יונה או משפנינא דא לכמה סטרין חיילין דלית לון שיעורא או מן בעירא חדא אוף הכי. ת"ח חד שרגא דקיק דליק אתמלייא מניה כל עלמא תו אעא דקיק אדליק לרברבא. עד הכא קרבנא מתרין סטרין דחקיקין בכסא. השתא אית למשאל ד' דיוקנין אינון דחקוקין בכסא. מ"ט לית קרבנא מאחרנין אלא ודאי מכלהו אית קרבנא. אריה חקוק בכורסייא בשעתא דקרבנא שלים אריה נחית ועאל באשא ואכיל ואתהני מתמן. אדם חקוק בכורסייא אדם עקרא דכלא ומקריב תמן רוחיה ונשמתיה ואדם עלאה אתהני מאדם תתאה וכל זינא אתקריב לזיניה ואתהני מניה מדיליה ממש ומיסודא דיליה. ואי תימא הא אריה דלית ליה יסודא לתתא בההוא קרבנא אריה כליל בכלהו דהא לימינא הוי ובג"כ אכיל בכלהו וכל שאר לא אכלין (ס"א מניה) מזיניה בגין דימינא הוא הא כל ד' דיוקנין דחקוקין בכסא מתקרבין לקרבנא ובג"כ הוי קרבנא שלים. וכד אתהנון מעקרא ויסודא דלהון כדין נחת רוח לאדלקא בוצינין עלאין. כהני וליואי וישראלי יהבי (ס"א אינון) יסודא ועקרא לאינון דרגין עלאין דלהון וכל דרגא יהיב ליסודיה ד' דיוקנין דכורסייא בקדמיתא כדאמרן זינא לקבל זיניה ומתקרבי אינון בקדמיתא זינא לזיניה. פני שור כלהו פנים דמתפשטן לאינון זיניה כדקאמרן כלהו מתקרבי לעקרא ויסודא דלהון. פני נשר כדאמרן. פני אריה כדאמרן. פני אדם דמקריב רוחיה ונשמתיה מתקריב לגבי אדם עלאה. כהנא דמיחד שמא קדישא מתקריב לגבי כהנא עלאה. ההוא דעאל לבית קדש הקדשים ואתקריב דא ואדליק בתקוניה בנהירו דאנפין (ס"א דאתוון) לקדמות כהנא דלתתא. ליואי די מנגני בחדוה ההוא סטרא דלהון חדי ואנהיר אנפין דישראל דקריב (ס"א דקיימו) על קרבנא בצלותא דהא צלותא על כלא הוה. אתער לגבייהו ישראל סבא (ס"א עלאה) סתמא (ס"א חוטמא) קדישא ואנהיר אנפין כל זינא לזיניה וכל מלה בתר יסודא דיליה אזלא ואתערו דרגין תתאין לדרגין עלאין ואע"ג דכלהו מתערין ואתערו דרגין דחקיקין בכסא לגבי דרגין דארעא יסודא דלהון ואינון דרגין עלאין דמטמרן כלהו מתערי ומתקרבי לסעודתא ומתעדני אבל לית רשו לחד מנייהו למיכל לא לדרגי עלאי ולא לדרגי תתאי ולמתהני שום הנאה ולא לאושיט ידא בקרבנא עד דמלכא עלאה אכיל ואתהני ויהיב לון רשו לבתר דיהב לון רשו כל חד וחד אתהני ואכיל (כדקא יאות) והיינו דכתיב אריתי מורי עם בשמי אלין אינון דרגין עלאין. מורי עם בשמי אכלי ואתהני כדקא יאות (ס"א דא דרועא ימינא בירכא שמאלא). אכלתי יערי עם דבשי דא יעקב ברחל דא אכילה כדקא יאות. שתיתי ייני עם חלבי דא דרועא שמאלא בירכא ימינא הא כלהו דרגין (ס"א קרבנין) עלאין דאתהני בהו מלכא קדישא בקדמיתא ודא מיכלא דיליה והנאה דיליה. עד הכא מיכלא דמלכא עלאה בקדמיתא מכאן ולהלאה יהיב רשו לד' דיוקנין דחקיקין בכורסייא ולכל אינון דמתפשטן מנייהו לאתהני ולמיכל הה"ד אכלו רעים שתו ושכרו דודים. אכלו רעים אלין אינון ארבע דיוקנין דאמרן שתו ושכרו דודים כל אינון דמתפשטי מנייהו וכלהו אכלי ומתפשטי ואתהנון כדקא יאות ואנהירו אנפין ועלמין כלהו בחדוה   [דף רמא ע"ב]   וכל חד וחד בין דרגין עלאין ובין דרגין תתאין ביסודא דלהון מתקרבין ומתהנין. דא איהו רזא וסתרא דקרבנא כדקא חזי. אתו ר' אלעזר ור' אבא ושאר חברייא ואשתטחו קמיה. א"ר אבא אללא לא אתמסר אורייתא בטורא דסיני אלא דאמר קב"ה הא בר יוחאי אורייתא וסתרין דילי דיי לעלמא. ווי כד תסתלק מן עלמא. מאן ינהיר בוצינין דאורייתא כלא יתחשך מההוא יומא דהא עד דייתי מלכא משיחא לא ליהוי דרא כדרא דא דר"ש שארי בגויה:

אמר ר"ש על רזא דא אסיר ליה לב"נ לטעום כלום עד דייכול מלכא עלאה ומה איהו צלותא. צלותא דב"נ כגוונא דא בקדמיתא מזמנין לדיוקנין דחקיקין בכורסייא על אינון בריין דמתפשטי רוחין דלהון על עופי ובעירי לקרבנא בריין דרוחא דלהון יסודא בהאי עלמא מנייהו והיינו מה רבו מעשיך יי' דהא בריין דאתחזיין לקרבנא רוחא דילהון מתפשט עלייהו ארבע דיוקנין מזמנן על קרבנין אלין והיינו דקאמרן והאופנים וחיות הקדש וכל אינון חיילין אחרנין דקא מתפשטי מנייהו ולבתר כהנא רבא דקא מייחד שמא קדישא היינו אהבת עולם אהבתנו וכו'. יחודא דקא מייחד היינו שמע ישראל יי' אלקינו יי' אחד. ולבתר ליואי דקא מתערי לנגונא היינו והיה אם שמוע וגו' המשרו לכם פן יפתה וגו'. דא נגונא דליואי בגין לאסתרא סתרא (ס"א לאתערא סטרא) דא בקורבנא דא ולבתר ישראל דא אמת ויציב ונכון ישראל סבא דקיימא על קרבנא (ס"א קרבנא עלאה הא דרגין) דאיהי י' דרגין עלאין פנימאין דכלא קיימא על פתורא. אבל לית רשו לחד מנייהו למיכל ולאושיט ידא לקרבנא עד דמלכא עלאה אכיל והיינו ג' ראשונות וג' אחרונות כיון דאיהו אכיל יהיב רשו לד' דיוקנין ולכל אינון סטרין דמתפרשן מנייהו למיכל. כדין אדם דאיהו דיוקנא דכליל כל שאר דיוקנין מאיך ונפיל על אנפוי ומסיר גרמיה ורוחיה לגבי אדם דלעילא דקיימא על אינון דיוקנין דכליל כל דיוקנין לאתערא ליה עליה כדקא חזי והיינו אליך יי' נפשי אשא לאתערא (ס"א תלת) דיוקנין אחרנין וכל אינון מתפשטי מנייהו (תהלה לדוד) והיינו יביעו. ירננו. יאמרו. ידברו. וכלהו אכלין ואתהניין כל חד וחד כדקא חזי ליה מכאן ולהלאה לימא ב"נ עאקו דיליה ביה (ס"א דלביה) הה"ד יענך יי' ביום צרה (עאקו) כעוברתא דיתבא בעאקו לאתהפכא כלהון סניגורין עליה דב"נ. וע"ד כתיב אשרי העם שככה לו וגו':

ר"ש הוה אזיל לטבריא פגע ביה אליהו א"ל שלמא עליה דמר א"ל ר"ש במאי קא עסיק קב"ה ברקיעא. א"ל בקרבנות עסיק ואמר מלין חדתין משמך זכאה אנת ואתינא לאקדמא לך שלם ומלה חדא בעינא למשאל מנך לאסכמא. במתיבתא דרקיעא שאלתא שאילו עלמא דאתי לית ביה אכילה ושתיה והא כתיב באתי לגני אחותי כלה וגו' אכלתי יערי עם דבשי וגו'. מאן דלית ביה אכילה ושתיה איהו אמר אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי. אר"ש וקב"ה מאי קא אתיב לון א"ל אמר קב"ה הא בר יוחאי יימא ואתינא למשאל מנך אר"ש כמה חביבו חבב קב"ה לכנסת ישראל ומסגיאו דרחימו דרחים לה שני עובדוי ממה דהוא עביד. דאע"ג דלאו אורחוי במיכלא ומשתייא בגין רחימותא אכיל ושתה הואיל ואתי לגבה עביד רעותה. כלה עיילת לחופה ובעת למיכל לית דין דייכול חתנה בהדה אע"ג דלאו ארחיה למעבד הכי. הה"ד באתי לגני אחותי כלה הואיל ואתינא לגבה ולמיעל בהדה לחופה   [דף רמב ע"א]   אכלתי יערי עם דבשי וגו'. וילפינן מדוד דזמין לקב"ה ושני עובדוי ממה דארחוי דקב"ה וקב"ה קביל ועביד רעותיה זמין למלכא ומטרוניתא בהדיה חדא הוא דכתיב קומה יי' למנוחתך אתה וארון עוזך. מלכא ומטרוניתא כחדא בגין דלא לאפרשא לון שני מאנין ושני עובדין דמלכא הה"ד (שם) כהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו בעבור דוד וגו' כהניך ילבשו צדק לוייך מבעי ליה דהא צדק מסטרא דליואי איהו. וחסידיך ירננו לוייך ירננו מבעי ליה דהא רנה וזמרה בליואי נינהו ואיהו שני ואמר כהניך וחסידיך דאינון מסטרא דימינא א"ל קב"ה דוד לאו אורח דילי הכי. אמר דוד בעבור דוד עבדך אל תשב פני משיחך. תקונא דאנא תקינת לא תשנה ליה. א"ל. דוד הואיל וזמינת לי אית לי למעבד רעותך ולאו רעותי. וילפינן מהאי אורחא דעלמא דמאן דמזמן לאחרא ההוא דאתי לגביה אית ליה למעבד רעותיה אע"ג דלאו אורחיה בכך. כך ויקח מאבני המקום וגו' הואיל ואתא חתן לגבי כלה אע"ג דלאו אורחיה למשכב אלא בכרים וכסתות ואיהי יהבה ליה אבנין למשכב כלא יקבל ברעותא דלבא. הה"ד וישכב במקום ההוא על אינון אבנין אע"ג דלאו אורחיה בכך. אוף נמי הכא אכלתי יערי עם דבשי אע"ג דלאו ארחוי בכך בגין רחימו דכלה ועכ"ד בביתא דכלה ולא באתר אחרא. באתריה לא אכיל ולא שתי באתר דילה אכיל ושתי הה"ד באתי לגני. מלאכין דשדר קב"ה לאברהם לא אכלו ולא שתו באתרייהו בגין אברהם אכלו ושתו. א"ל ר' חייך מלה דא בעי קב"ה למימר ובגין דלא למחזק טיבו לגרמיה קמי כנסת ישראל סליק מלה לגרמך זכאה אנת בעלמא דמארך משתבח בך לעילא ועלך כתיב צדיק מושל יראת אלקים:

את קרבני לחמי לאשי וגו'. ר' יודאי אמר בקרבנא אית עשן ואית דיה ואית ניחח עשן אינון מאיר דרוגזא דכתיב כי אז יעשן אף יי' אינון אתהנון מעשן ועשן רוגזא בחוטמא איהו ריח אינון דאקרון תפוחין אמר ר' אבא כתפוחים הה"ד וריח אפיך כתפוחים:

את הכבש אחד תעשה בבקר. מאי בבקר דא בקר דאברהם דכתיב וישכם אברהם בבקר. מנלן דהאי בקר דאברהם הוא א"ר אלעזר מהכא שם מד הבקר אור בקר אור לא כתיב אלא הבקר אור ודא אור קדמאה דברא קב"ה בעובדא דבראשית וע"ד תעשה בבקר בבקר דאשתמודעא ולקבל בקר דאברהם אתקריב קרבנא דא. קרבן דבין הערבים. דא יצחק ולקבל ערב דיצחק אתקריב מנלן דכתיב ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב וערב דיצחק הוא והא אוקימנא:

יש כאן רעיא מהימנא

(חסר)

(חסר)

(חסר)

זוהר חלק ג דף רמד/א ועשירית האיפה אמאי אלא עשירית האיפה לקבל כ"י. דאיהי עשיראה דדרגין ואצטריכא לאתייהבא בין תרין דרועין ואיהי סלת נהמא ואיהי נהמא ובגין דאיהי נהמא לא אתפקד על נהמא דחמשת מינין דאיהי חטה ושעורה ושיפון וכו' ממנא דעלמא. ולא שוי ממנא עלייהו אלא קב"ה בלחודוי ובג"ד מאן דמזלל בנהמא וזריק ליה בארעא עניותא רדיף אבתריה וחד ממנא אתפקד על דא ואיהו רדיף אבתריה למיהב ליה עניותא ולא יפוק מן עלמא עד דיצטריך לבריין ועליה כתיב נודד הוא ללחם איה נודד הוא ויהך מטלטל וגלי מאתר לאתר ללחם איה הוא ולית   [דף רמד ע"ב]   מאן דישגח עליה הה"ד איה. מאן דירחם עליה בגין דלא ישכח:

אמר ר"מ מאן דמזלזל וכו':

יש כאן רעיא מהימנא

(חסר)

(חסר)

  [דף רמו ע"א]   ובחבורא קדמאה תלת אינון דגרמין ביש לגרמייהו תרין בהאי עלמא וחד בעלמא אחרא ואלין אינון מאן דלייט גרמיה דתנינן חד ממנא אתפקד קמיה דב"נ ובשעתא דלייט גרמיה ההוא ב"נ. האי ממנא ושבעין אחרנין דממנן תחותיה נטלין ההיא מלה ואמרי אמן וסלקי לה לעילא ודיינין לה ואיהו רדיף אבתריה עד דעביד ליה ואשלים ליה ההוא מלה. מאן לן רב ממשה דאמר ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת ואמר לצורך ואע"ג דקב"ה עביד רעותיה עם כל דא לא אשתזיב מעונשא והא אתמר דלא אדכר בפרשת ואתה תצוה ואתמחי מתמן. והא אוקמוה מאן לן רב מדוד מלכא דאמר אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי מחסום בעוד רשע לנגדי. מאי בעוד רשע לנגדי ההו אממנא דאתפקד על דא ונטיל ההיא מלה לאבאשא ליה לב"נ. וחד מאן דזריק נהמא או פירורין דנהמא בארעא וקא עביד ביה זלזולא כמה דאתמר הני תרי בהאי עלמא. וחד בההוא עלמא מאן דאוקיד שרגא במוצאי שבת עד לא מטו ישראל לקדושה דסדרא בגין דקא מחלל שבתא וגרים לנורא דגיהנם לאתוקרא עד לא מטא   [דף רמו ע"ב]   זמניה. חד דוכתא אית בגיהנם לאינון דקא מחללי שבתא. כיון דאיהו אוקיד שרגא עד לא מטא זמניה חד ממנא אית בגיהנם במ"ש ואוקיד בקדמיתא לההוא דוכתא ואמר האי דוכתא דפלניא. וכל חייבין דגיהנם מסייעי לאוקדא ההוא דוכתא. ההוא ממנא קארי ואמר הנה יי' מטלטלך טלטלה גבר ועוטך עטה. חייבין דגיהנם אמרי (שם) כדור אל ארץ רחבת ידים שמה תמות וגו'. בגין דאיהו גרים לון לאתוקדא עד לא מטא זמנייהו. הא לן תלתא דגרמי ביש לגרמייהו כמה דאתמר:

(כאן שייך ר"מ שבסוף הספר סימן י"ב):

יש כאן רעיא מהימנא

  [דף רמז ע"א]   סלת למנחה לאעלאה להאי סלת קמי מלכא עלאה למנחה בין תרין דרועין:

יש כאן רעיא מהימנא בלולה בשמן כתית. בשמן בההוא שמן דנגיד ונפיק מלעילא. אר"ש יאות אמרת. אבל מאי כתית. אלא רזא עלאה איהו דכיון דאיהו שמן מאי כתית אלא רמז הוא דקא רמיז לשמשא בנוקבא לאנגדא לגבה שמן כתית כדקא יאות לה לא הוי אלא כתית (ס"א אלא רזא עלא ההוא דקא רמיז לאנגרא לגבה שמן כתית כדקא יאות לה) לאפקא מזיתים דאינון שייפין דגופא ולאמשכא ההוא נגידו מלעילא בכל שייפא ושייפא (לא הוי אלא כתית) וצדיק איהו דכתיש   [דף רמז ע"ב]   כתישין ואפיק מכל אינון שייפין עלאין דאינון זיתין קדישין משח רבו בתיאובתא שלים לגבי נוקביה ואי לא כתיש לא יפוק ההוא משחא אלא בלא תיאובתא דשייפין וההוא נגידו לא אתהני מניה נוקבא ולא הוי כדקא יאות עד דתהא בלולה מניה מכל שייפין וע"ד בלולה בשמן כתית לאתהנאה ולאתזנא מניה (אמר ר"מ כנ"ל):

יש כאן רעיא מהימנא

  [דף רמח ע"א]   ובראשי חדשיכם וגו'. וכי כמה ראשין אינון לסיהרא והא לית רישא לסיהרא אלא שמשא דאיהו רישא לגבה. אלא ראשי תרין בכל ירחא וירחא ואינון יעקב ויוסף דמתחדתי על סיהרא. וע"ד בעו לחדתא לה. פרים בני בקר שנים אלא אינון דאמרה סיהרא דהיך ישתמשון בה כחדא ואזעירת גרמה תחותייהו. ואיל אחד דא איל דיצחק. וכי אברהם לאן אזיל. אלא בגין דאתער תמן עשו אתכניש אברהם דלא יחמי ליה. ומאן איהו שעיר דר"ח. (תרי נוסחי) ובגין דזמין לאתערא תמן עשו דאיהו שעיר אתכניש אברהם ולא אשתכח תמן. יצחק אשתכח תמן דרחימו דיליה לגביה כחמרא על דורדייה. יעקב אשתכח תמן לתברא אנפוי. יוסף דאיהו שור (ס"א שטן) דיליה לגבי רחל:

יש כאן רעיא מהימנא ושלשה עשרונים תלת דרגין קדמאין דילה דכל חד וחד עשר כגוונא דלעילא עשרונים חד מעשרה. ושעיר חטאת אחד אמאי אקרי חטאת בגין דאיהו חטאת ומסטרא דחטאת הוא א"ר אלעזר והא כתיב ליי'

  [דף רמח ע"ב]   אלא ליי' אתקריב ודאי דכתיב לכפר לתברא אנפין וכלא יתקריב למקדשא אלא יהבי חולקא חדא לסמאל ואכיל ליה ולא אחיד בשאר קרבנין ודא איהו לחודיה דלא אשתתף אחרא עמיה למיכל ביה איהו אתהני בגו סעודתא דמלכא בחולקא דא ועל דא חדי ואתפרש מישראל ולא מקטרגא עלייהו ואי לאו דהוה מיעוטא דסיהרא לא הוו יהבי ליה בסעודתא דמלכא כלום וכי במיעוטא דסיהרא מאי קא עביד אלא בגין דקריב ויניק ונטיל חילא לעמיה מגו סטר שמאלא דסיהרא ואתתקף ביה ובשעיר דא אתפרש מכלא ואתהני בהאי ובגין דקב"ה אזעיר לה לסיהרא מקרבין ליה להאי שעיר בגין דיתפרש מנה ולא יתקריב למקדשא. וע"ד תנינן הביאו עלי כפרה עלי בגיני דאזעירת לה בגין סבת דילי אתון צריכין דא:

יש כאן רעיא מהימנא

  [דף רמט ע"א]   ובחדש הראשון וגו'. רבי אבא פתח כאיל תערוג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים. האי קרא אוקמוה. כתיב הכא איל. וכתיב התם אילת בגין דאית דכר ואית נוקבא. (ואע"ג דאית דכר ונוקבא כולא חד. האי איל. איהו אקרי דכר. ואיהו אקרי נוקבא. הה"ד כאיל תערוג ולא כתיב יערוג. וכלא חד. אילת השחר). מאי אילת השחר. אלא דא איהי חיה חדא רחמנית. דלית בכל חיון דעלמא רחמנית כוותה. בגין דבשעתא דדחיקת לה שעתא. ואצטריכת למזונא לה ולכל חיון. איהי אזלת למרחיק לארח רחיקא. ואתיאת ואובילת מזונא. ולא בעאת למיכל עד דתיתי ותתהדר לאתרהא. אמאי בגין דיתכנשון לגבה שאר חיון ותחלק לון מההוא מזונא. וכד אתת מתכנשין לגבה כל שאר חיון. והיא קיימא באמצעיתא ופלגת לכל חד וחד. וסימן ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וגו'. וממה דפליגת לון איהי שבעה. כאלו אכלה יתיר מיכלא מכלא (אימתי פליגת לון). וכד ייתי צפרא דאקרי שחר. ייתי לה חבלים דגלותא. ובג"ד אתקריאת אילת השחר. על שם קדרותא דצפרא. דחבלים לה כיולדה הה"ד כמו הרה תקריב ללדת תחיל תזעק בחבליה וגו' (אמר ר"מ בההוא זמנא וכו' שייך אח"ז) אימתי פלגת להון כד צפרא בעי למיתי. בעוד דאיהי ליליא וקדרותא סליקת לאנהרא. כד"א ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וגו'. כיון דאנהיר צפרא. כלהו שבעין במזונא דילה. כדין קלא חדא אתער באמצעיתא דרקיע. קארי בחיל ואמר קריבין עולו לדוכתייכו. רחיקין פוקו כל חד וחד ליכנש לאתריה דאיתחזי ליה. כיון דאנהיר שמשא כל חד וחד אתכניש לאתריה. הה"ד תזרח השמש יאספון וגו'. ואיהי אזלת ביממא ואתגליא בליליא. ופלגא כצפרא. ובג"כ אקרי אילת השחר. לבתר אתתקפת כגיבר ואזלת ואקרי איל. לאן אתר אזלת. אזלת שתין פרסי מההוא   [דף רמט ע"ב]   אתר דנפקא ועאלת לגו טורא דחשוכא (ומתמן ארחת מזונא) אזלת בגו ההוא טורא דחשוכא ארח לרגלה חויא חדא עקימא ואזיל לרגלה. ואיהי סלקא מתמן לגבי טורא דנהורא. כיון דמטת תמן זמין לה קב"ה חויא אחרא ונפיק ומקטרגא דא בדא ואיהי אשתזיבת ומתמן נטלת מזונא ותבת לאתרה בפלגות ליליא ומפלגו לילא שריא לפלגא עד דסליקת קדרותא דצפרא כיון דאנהיר יממא אזלת ולא אתחזיאת כמה דאתמר. ובשעתא דעלמא אצטריך למטרא מתכנשין לגבה כל שאר חיון והיא סליקת לריש טורא רמאה ואתעטפת רישהא בין ברכהא וגעת גועה בתר גועה וקב"ה שמע קלה ואתמלי רחמין וחס על עלמא והיא נחתת מריש טורא ורהטת וטמירת גרמהא וכל שאר חיותא אבתרהא רהטין ולא משכחין לה הה"ד כאיל תערוג על אפיקי מים מאי על אפיקי מים על אפיקי מים מהנהו דאתיבשו ועלמא צחי על מייא כדין תערוג. בשעתא דאתעברת אסתימת כיון דמטא זמנא למילד געאת ורמאת קלין קלא בתר קלא עד שבעין קלין כחושבן תיבין דיענך יי' ביום צרה דאיהי שירתא דעוברתא דא וקב"ה שמע לה וזמין לגבה כדין אפיק חד חויא רברבא מגו טורי חשוך ואתי בין טורין פומיה מלחכא בעפרא מטי עד האי איל ואתי ונשיך לה בההוא אתר תרי זמני. זמנא קדמאה נפיק דמא ואיהי לחיך. זמנא תניינא נפיק מייא ושתו כל אינון בעירן די בטורייא ואתפתחת ואולידת וסימנך ויך את הסלע במטהו פעמים. וכתיב ותשת העדה ובעירם. בההוא זמנא דקב"ה חס עלה על (ס"א עובדא) עוברתא דנחש (ס"א דחיה) דא מה כתיב קול יי' יחולל אילות ויחשוף יערות וגו' קול יי' יחולל אילות אינון חבלין וצירין לאתערא אינון שבעין קלין מיד ויחשוף יערות לאעברא (נ"א לאתערא) ההוא נחש ולאתגלייא ההיא חיה בינייהו למיהך. ובהיכלו מאי ובהיכלו בהיכלו דקב"ה כל אינון אכלוסין פתחין ואמרין כבוד מאי כבוד ברוך כבוד יי' ממקומו:

ובחדש הראשון מאן חדש הראשון דא איהו חדש דהאי חיה אתגלייא ביה ואתתקפת ביה ונפקא לעלמא בארבעה עשר יום. בארבעה עשר אלין שאר חיוותא דאינון י' י' לכל סטר בד' סטרין דעלמא. ובספרי קדמאי איהו י' וחד לכל סטר לארבע סטרין ואינון ארבע עשר כיון דאינון ארבע מתחבראן ומתתקנן עם אינון עשר דבסטרא דימינא כידן י"ד בחדוה לאתתקנא חיה דא (ס"א לאתקנא סיהרא חיה דא) בתקונהא. ר' אלעזר אמר ודאי הכי הוא ות"ח כתיב משכו וקחו לכם צאן וגו' משכו (בחבורא קדמאה) מאי משכו כמאן דמשיך מאתר אחרא לאתר דא משכו יומין עלאין לגבי יומין תתאין. יומין עלאין אינון שס"ו

  [דף רנ ע"א]   כחושבן משכו.יומין תתאין זמנין דאינון שנ"ה ובזמנא דאתנהרא סיהרא באשלמותא סליקו למהוי אינון יומין שס"ה כחושבן משכו חסר חד משכו יומין עלאין לגבי יומין תתאין למהוי כלהו כחדא בחבורא חדא. ומאן משיך לון אינון עשר דלסטר ימינא דכתיב בעשור בעשור בעשרה מבעי ליה מאי בעשור אלא ט' אינון לכל סטר ונקודה חדא דאזלא באמצעיתא כגוונא דא וההיא נקודה אשלימת לעשר וע"ד בעשור כמה דאתמר זכור ושמור לשמושא בעשרה אינון יומין תשע בההוא נקודה. לחדש הזה יומין דלסטר ימינא בגין לאתחברא זאת בזה למהוי כלא חד. ובזמנא דאינון ד' אתקשרו לד' סטרין (מתחברן) בהדייהו. כדין אולידת ההוא חיה וחויא אזיל ליה ובההוא זמנא מקדשין לעילא להאי חיה וקראן לה כבוד. וכדין אתקדש מועדא מה דלא הוה עד השתא וכען קראן לה כבוד הדא הוא דכתיב ובהיכלו כלו אומר כבוד. (אמר ר"מ מלין אלין שייך כאן) מאן היכלו דא היכל עלאה פנימאה דתמן מתקדשא כלא תמן מקדשין למאן דחזי לאתקדשא היך מקדשין ליה בההוא היכלא בקדמיתא אתפתחו תרעין וחד מפתחא סתימא אתקין ופתח תרעא חד לסטר דרום כדין עאל כהנא רבא בההוא פתחא ואזדרז בהימיינוי ותקונוי ואתעטר בעטרא דקדושה ולביש חושנא ואפדא ומעילא דשבעין זגין ורמונין דאינון פעמון זהב ורמון וציץ נזרא דקודשא על מצחיה דאתקרי ציץ נזר הקדש ואתקשט בד' בגדי זהב ובד' בגדי לבן ועל ההוא ציץ מ"ב אתוון מלהטן ביה ומנצצן עליה ונהיר כל ההוא היכלא בנהורין עלאין. (ר"מ אסתחר ההוא היכלא וכו') אסתחר ההוא מפתחא ופתח סטרא אחרא דבסטר צפון כדין עאל לוי מעשרא דיעקב דאפריש לקב"ה וכנור דעשר נימין עמיה ואתעטר בעטרוי וכדין אסתחר מפתחא ופתח בההוא היכלא חד תרעא ההוא תרעא דקיימא באמצעיתא עמודא דלסטר מזרח

  [דף רנ ע"ב]   עאל ואתעטר בשבעין עטרין ואתעטר בארבע אתוון דאינון תריסר ואתעטר בגלופין דמאתן וע' אלף עלמין ואתעטר בעטרין דסייפי עלמא עד סייפי עלמא בכמה לבושי יקר בכמה עטרין קדישין אסתחר ההוא מפתחא ופתח ליה כל תרעין גניזין וכל תרעין דקדושין טמירין ואתקדש בהו וקיימא תמן כמלכא. מתברך בכמה ברכאן מתעטר בכמה עטרין כדין נפקי כלהו בחבורא חדא מתעטרן בעטרייהו כדקא יאות. כיון דנפקי אתער ליה בקשוטוי והאי חיה אתערא ואזעירת גרמה מגו רחימו דשירתא היך אזערת גרמי' מגו רחימו דשירתא אזערת גרמה זעיר זעיר עד דאתעבידת נקודה חדא. כיון דאיהי אזעירת גרמה (בשירתא) כדין כתיב וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי. בת לוי ודאי מסטרא דשמאלא היאך אחיד לה אושיט שמאלא תחות רישה מגו חביבו. ואי תימא כיון דאיהי נקודה חדא איך יכיל לאחדא בנקודה זעירא אלא לגבי עילא כל מה דהוא מלה זעירא דא תושבחתא ודא עלוייא ורב ברבו עלאה. מיד כהנא רבא אתער לה ואחיד לה וחביק לה דאלו הוות רברבא לא יכלין לאחדא כלל אבל כיון דאזעירת גרמה ואיהי נקוד' חדא כדין אחדין בה וסלקין לה לעילא כיון דסלקין לה ויתבא בין תרין סטרין אלין כדין ההוא עמודא דקיימא באמצעיתא אתחבר בהדה בחביבו דנשיקין ברחימו דחבורא חדא כדין וישק יעקב לרחל ברחימו דנשיקין מתדבקן דא בדא בלא פרודא עד דנקטא נפשא דענוגין כדקא יאות. בשעתא דנקטא נפשא דענוגין כדקא יאות ובעיא לפקדא לחילהא מתכנשין כלהו וקריין לה מגו היכלא קדישא כבוד כבוד כבוד בהיכלא קדישא אבא ואמא פתחי ואמרי מקודש מקודש כדין ירחא אתקדש כדקא יאות וכדין כתיב ובחדש הראשון ראשון ודאי וע"ד משכו וגו'. וע"ד בעשור לחדש הזה דאתחבר סיהרא בשמשא ומה דהות (נקטא) נקודה חדא כד נחתא אתפשט זעיר זעיר ואתמלייא ואתעבידת ה' מלייא מכל סטרין מתקדשא כדקא יאות:

ר' חייא פתח בארבעה עשר יום לחדש פסח וגו' אימרא דאיהו פסחא אמאי אלא דחלא דמצראי ואלהא דלהון הוה אמרא בגין דמצראי פלחין למזל טלה ובג"כ פלחין לאימרא. ת"ח כתיב הן נזבח את תועבת מצרים מאי תועבת מצרים וכי על דשנאין ליה כתיב תועבת מצרים. אלא דחלא דמצראי ואלהא דילהון אקרי תועבת מצרים כמה דכתיב כתועבת הגוים דחלא דשאר עמין. ת"ח חכמתא דיוסף דכתיב ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים ואוליף לון למימר אנשי מקנה היו עבדיך. וכי מלכא דהוה שליט על כל ארעא ואבא למלכא עביד כדא ועביד לאהוי דישנאון

  [דף רנא ע"א]   להון ולא יחשבון להון (למעבד להון רועי צאן) אלא ודאי תועבת מצרים דחלא ואלהא דילהון אקרי הכי וע"ד כתיב הן נזבח את תועבת מצרים. אמר יוסף כל מיטב מצרים היא ארץ רעמסס וההיא ארעא אפרישו לדחלא דלהון לרעיא ולמיהך בכל ענוגין דעלמא וכל מצראי חשיבו לאינון דרעאן לדחליהון כדחליהון אעביד לאחי דירתון ההיא ארעא ויסגדון לון מצראי ויחשבון לון כדקא יאות והיינו דכתיב (שם) כי תועבת מצרים כל רועה צאן מחשבין לון כדחליהון. א"ר יוסי והא תנינן כמה דאתפרע קב"ה מאינון דפלחי לע"ז הכי אתפרע מע"ז ממש וכי יוסף עביד לאחוי ע"ז. א"ל לא עביד יוסף לאחוי ע"ז אלא עביד לון לשלטאה על ע"ז דילהון ולאכפיא ע"ז דילהון תחות ידייהו ולרדאה לון במקל. (אמר ר"מ כגון בסוף דף שקודם זה) אמר יוסף אי ישלטון אחי על ע"ז דילהון כ"ש דישלטון על גרמייהו ובג"כ אותיב לון במיטב ארעא ואשליט לון על כל ארעא וע"ד אמרא דאיהו פסח אמאי אלא דחלא דמצראי ואלהא דילהון הוה אימרא. אמר קב"ה מבעשור לחדש סיבו דחלא דילהון דמצראי ותפשו ליה ויהא אסור ותפיש בתפישה דילכון יומא חד ותרין וג' וביומא ד' אפיקו ליה לדינא ואתכנשו עליה ובשעתא דמצראי הוו שמעין קל דחלא דילהון דתפיש בתפישה דישראל ולא יכלין לשזבא ליה הוו בכאן והוה קשיא עלייהו כאילו גרמייהו אתעקידו לקטלא. אמר קב"ה יהיה תפיש ברשותייכו יומא בתר יומא ארבעה יומין בגין דיחמון יתיה תפיש וביומא ד' אפיקו ליה לקטלא וייחמון ליה מצראי היך אתון עבדין ביה דינא ודא קשיא להו מן כל מכתשי דעבד לון קב"ה אינון דינין דיעבדון בדחליהון. לבתר דיינין ליה

  [דף רנא ע"ב]   בנורא דכתיב פסילי אלהיהם תשרפון באש אמר קב"ה אל תאכלו ממנו נא דלא יימרון ברעותא ובתיאובתא דדחלנא אכלין ליה הכי אלא אתקינו ליה צלי ולא מבושל דאלו מבושל יהא טמיר ולא יחמון ליה אלא תקונא דיליה דיחמון ליה הכי מוקדא בנורא בגין דריחיה נודף. ותו רישיה עליה כפוף על קרסולוי דלא יימרון דחיה או מלה אחרא הוא אלא דישתמודעון ליה דאיהו דחלא דלהון ותו דלא ייכלון ליה בתיאובתא אלא על שבעא ארח קלנא ובזיון. ותו עצם לא תשברו בו אלא דיחמון גרמוי דמאן בשוקא ולא ייכלון לשזבא ליה וע"ד כתיב ובאלהיהם עשה ה' שפטים. דינין סגיאין. תו ומקלכם בידכם ולא חרבא ורומחא ושאר מאני קרבא אמר ר' יהודה הא אוקמוה דמצראי פלחי למזל טלה ובג"כ פלחין לאימרא א"ר יוסי אי הכי טלה יפלחון ולא אימרא. א"ל כלא פלחין אלא מזל טלה נחית וסליק בטלה ואימרא ובג"כ פלחין לכלא. א"ל הכי שמענא דכל בעירא רבא (ס"א דצאן) דחלא דלהון הוה וע"ד קטיל קב"ה כל בכור בהמה. והא אתמר דאלין אינון דרגין דלעילא דאקרון הכי. א"ר אלעזר כתיב כל מחמצת לא תאכלו וכתיב לא יאכל חמץ אלא דא דכר ודא נוקבא. אר"ש אלעזר ברי בדא (זה שייך בר"מ אחר קרבנה) כתיב לא תאכלו ובדא כתיב לא יאכל אמאי לא כתיב לא תאכלו אלא נוקבא דאיהי אסטיאה ארחהא באזהרה ודאי דכד דאיהו אחיד בחוטא דדכיו יתיר בבקשה ועל דא כתיב לא יאכל לא תאכלו. א"ל אבא והא כתיב לא תאכל עליו חמץ. א"ל אסגי תבין יתירין ליקרא לקרבנא אבל בקדמיתא בבקשה לא יאכל. אבל לבתר באזהרה לא תאכלו דהוא קשיא מתרווייהו. מחמצת מ"ט בגין דריחא דמותא אית תמן. חמץ דכר. מחמצת נוקבא רגליה יורדות מות ברישא וסיפא דתיבה תשכח לה ובגין דא מאן דאיכל חמץ בפסח איהו אקדימת ליה מותא ולינדע דמית הוא בעלמא דין ובעלמא דאתי דכתיב ונכרתה הנפש ההיא. מצה אמאי (ס"א אתקריאת מצה) אלא הכי תנינן. שדי בגין דאמר לעולמו די דיאמר לצרותינו די. אוף הכי מצה בגין דקא משדד דמברחת לכל סטרין בישין ועביד קטטה בהו כגוונא דשדי דמזוזה דמבריח לשדים ומזיקים דתרעא אוף הכי איהי מברחת לון מכל משכני קדושה ועביד מריבה וקטטה בהו כד"א מסה ומריבה ע"ד כתיב מצה. והא מסה בסמך איהו אלא תרגומו דמסה איהו מצותא:

רבי שמעון פתח ואמר גער חית קנה עדת אבירים בעגלי עמים גער חית דא חיה דאתאחד בה עשו. קנה תנינן דביומא דנסב שלמה מלכא בת פרעה בא גבריא' נעץ קנה בימא רבא ועלי' אתבני קרתא דרומי מאי קנה דא דכורא דהאי חיה

  [דף רנב ע"א]   בישא דאית ליה סטרא זעירא באחדותא דקדושה ודאי איהו קנה דנעיץ בימא רבא ובג"כ איהי שלטא על עלמא ועל שולטנו דא כתיב קנה וסוף קמלו. קנה שולטנותא וראש לכל מלכוון. תו קנה דזמין קב"ה לתברא ליה כקנה דא. ת"ח במצרים איהי שלטא ומנה נפקו כמה שלטנין לזנייהו וכלא ברזא דחמץ כיון דתבר לה קב"ה אפיק חמץ ואעיל מצה. במה בחוטא זעירא מכלא תבר ח' חמץ ואתעביד מצה אינון אתוון אלא דתבר ח' דהאי חיה דאקרי חמץ וע"ד אקרי חית קנה דנוח לאתברא כקנה דא במה אתבר בחוטא זעירא כנימא תבר ח' ואתעבר מאיתנה והוה מצה. וע"ד כתיב גער חית קנה גער בה קב"ה ואתבר ח' חמץ ואתעביד ה' (ס"א ואתעבר ח' חמץ ואתאביד) וזמין קב"ה לתברא ליה לההוא קנה כגוונא דא יתבר רגליה דק' מקנה וישתאר הנה. הנה יי' אלקים בחזק יבא וזרועו מושלה לו הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו. מאי ופעולתו דא פעל דההיא ק' (ס"א פעולה דההוא חמץ) דיתבר לה ואיהי פעולה לפניו איהו יעבר רגליה ויהא הנה ראשון לציון הנה הנם וגו':

יש כאן רעיא מהימנא רבי שמעון פתח קרא ואמר שאו שערים ראשיכם וגו'. האי קרא אוקמוה ואתמר אבל שאו שערים ראשיכם אלין אינון תרעין עלאין תרעין דסכלתנו עלאה. ואינון חמשין תרעין. ראשיכם אינון ראשים מאן אינון אלא כל חד וחד אית ליה רישא לאתפשטא ולמיעל דא בדא ולאכלא דא בדא. אשכחנא בספרא דחנוך. שאו שערים אלין אינון תרעין דלתתא מאבהן ואינון תלתא בתראין ראשיכם אלין אינון ראשי אלפי ישראל ואינון אבהן עלאי ואינון ראשין דאינון תרעין. ובגין אלין אינון אופנים דסחרן ונטלין לון על כתפייהו אמרי שאו שערים ראשיכם שאו למאן לראשיכם דאינון ראשין עלייכו ושלטנין עלייכו. והנשאו פתחי עולם. אלין אמהן וארבע אינון דלתתא. ויבא מלך הכבוד דא מלכא עלאה דכלא דאיהו מלך מההוא כבוד דנהיר לסיהרא ומאן איהו יי' צבאות. ויבא לאן אתר למיעל אורייתא בארונא בחבודא חדא כדקא יאות. וכיון דהאי עאל לאתריה כדין אורייתא עאל בארונא ואתחבר חבורא חדא אורייתא עלאה באורייתא

(חסר)

(חסר)

(חסר)

  [דף רנד ע"א]   דבעל פה מתחברו לפרשא מילין סתימין אימתי בשבועותיכם למניינא דאתון מונין דבכל שעתא דישראל עבדין חושבנין לירחין וזמנין קב"ה אתקין תיבה גו אינון רקיעין ואעבר כרוזא הא בני לתתא קדשו ירחא קדשו זמנא אתקדשו כלכו לעילא ועביד לכל חילי דבשמיא דמתקדשין כחדא בעמא קדישא וכלהו נטרי כחדא נטירא חדא ועל דא בשבועותיכם למניינא דאתון מונין אינון שבע שבתות וכדין משיך קב"ה משיכו דשבע דרגין לתתא בההוא דרגא דאתאחד בהו באינון שבע שבתות. (ס"א באינון שבע שבתות וכדין משיך קב"ה משיכו דשבע דרגין דלעילא בההוא דרגא לתתא דאתאחד באינון שבע שבתות) ואי תימא והא שיתא אינון ולא יתיר אלא כדין אימא יתבא על אפרוחין ואשתכחת רביעא עלייהו ואנן מפרחין לה ונטלין אינון שית בנין בהאי דרגא דלתתא לקיימא דכתיב שלח תשלח את האם ואת הבנים וגו'. רב המנונא סבא אמר בהאי יומא לא נטלין ישראל אלא חמש בנין ואינון חמשה חומשי תורה. ואי תימא שית אינון אלא שבע אינון בחד צפרא דאשתכחת בין גדפהא דאימא. וישראל ידעי למיצד צידא טבא רבא ויקירא מה עבדי מפקי מתחות גדפהא דאמהא ההוא צפורא בלחישו דפומא מלחשו לגבה לחישו בתר לחישו וההוא צפורא דחייש (ס"א דרחים) לאינון לחישין ולאינון קלין דקא מלחשי לגבה. ואע"ג דאיהו תחות גדפי אמהא זקיף רישא ואסתכלת לגבי ההוא לחישו דקלא. ופרחת לגבייהו ונפקת מתחות גדפהא דאימא כיון דישראל נטלי לה אתקיפו בה ולחשין לה וקשרין לה בקשורא דלא תפרח ותזיל. מיד נטלי לה ישראל בההוא קשורא ואיהי בעאת למפרח ולמיזל ולא יכילת למיזל לה ובעוד דהיא קשירא בידייהו אינון מלחשי בקליהון ואיהי מצפצפא בהדייהו

  [דף רנד ע"ב]   ופרחת לעילא ונחתת. וכל אינון בנין דתחות גדפי אמהון כיון דשמעי ההוא צפצפא דאחתהון ולחישו דההוא קלא מיד נפקי מתחות גדפהא דאמהון ופרחי לגבי ההוא צפורא וישראל נטלי לון ואחדי בהו ואלמלא ההוא צפורא דקא אחדי בקדמיתא אינון לא פרחי לגבייהו לעלמין ולא יכלין (לא) לאחדא בהו. היך צדין צידה דהאי צפרא קדישא מתקנין לקמא מיכלא יקירא בחדווה וכל ענוגין ועאלין לבי כנישתא ולבי מדרשא ומצפצפן לגבה בקל לחישו כדקא יאות ואיהי דמטמרא תחות גדפהא דאימא זקפת רישא וחמאת פתורין מתקנן וצפצופין לגבה כדקא יאות נפקת ופרחת לגבייהו כמה דאתמר ובה אחדין כל אינון בנין ומשלחין לההוא דרביעא עלייהו ואזלת בגין דהא מן רקיעא שביעאה לעילא במכוסה ממך אל תדרוש שלח ליה דלא תיכול לאדבקה וע"ד כתיב שלח תשלח וגו'. מקרא קדש דא קריאה וצפצופא דעבדין לההוא צפרא קדישא בקדמיתא וכיון דאחדין בה שאר יומין אקרון מקראי קדש האי צפרא אקרי קדש דכתיב כי קדש היא לכם ובגין דאיהי קדש איהי קראה לכולהו ואתיין לגבה. ובגין כך אקרון מקראי קדש. איהי קראה וישראל מצפצפן בהדה וקראן אוף הכי ועל דא אינון אתיין לגבייהו ואחדי בהו בגין כך אלה מועדי יי' מקראי קדש אשר תקראו אותם מקראי קדש בצפצופא דלהון ובההוא צפרא קדישא קדש דקרא לון (ר"מ רנג ב אמר וכו'):

יש כאן רעיא מהימנא

(חסר)

(חסר)

(חסר)

(חסר)

(חסר)

(חסר)

(חסר)

  [דף רנח ע"ב]   והקרבתם עולה לריח ניחח ליי' ת"ח בפסח כתיב והקרבתם אשה עולה ליי' והכא לא כתיב אשה (דהא ביומא דא אשה לא כתיב ביה) אלא והקרבתם עולה. מ"ט יומא דא יומא דעיילת כלה לחופה איהו וישראל מנו יומין דדכיו יומין ושבועין ואתכלילו ועאלו ביומין דדכיו והיא נפקת מכל סטרא בישא ונטרת יומי דכיו כדקא חזי. ורזא דא מלכא טעם בתולה טעים בג"כ לא כתיב ביה אשה דהא אחרא לא קריב למשכנא והא אתרחק מתמן. וע"ד אשים לאו הכא ולאו אצטריכו להכא וישראל מרחקן אינון מן סטרא בישא (ומנו יומין דדכיו יומין ושבועין ואתכלילו ועאלו ביומין דדכיו) א"ר אבא עדיין צריכין אנן לפתחא דא למפתח אר"ש ארימית ידי בצלו למאן דברא עלמא ורזא דא אשכחן בספרי קדמאי. אשים אינון באמצעיתא ואתיין בסטרא דא ובסטרא דא אדבקו באילנא דדעת טוב ורע אדבקן ברע ואדבקן בטוב ובג"כ בשאר יומין כתיב בהו אשה עולה. אבל בהני יומא דאילנא דחיי קיימא ולא אחרא לית אנן צריכין לאשה ולא אצטריך למהוי תמן ויומא דא יומא דאילנא דחיי איהו ולא דדעת טוב ורע ובג"ד והקרבתם עולה לריח ניחח ליי' ולא אשה ליי' עולה ועולה לשון (נ"א לשם) עולה כמה דאתמר והא אתערנא מלי דפרים בני בקר וכל ההוא קרבן:

ובחדש השביעי כמה דאתמר יומא דר"ה דינא דכל עלמא דינא תקיפא ודינא רפיא. ועשיתם עולה והקרבתם מבעי ליה כשאר כל יומין מאי ועשיתם אלא ביומא דא ועשה לי מטעמים כתיב כתיב כמה מטעמים ותבשילים עבדו ישראל בהני יומי בעוד דמקטרגא אזיל לפשפשא בחובין דעלמא וע"ד לא כתיב והקרבתם אלא ועשיתם עולה ולא אשה עולה וכן בכל שאר יומין (ס"א בקרבנין) לא כתיב אשה דלית לון חולקא בכל הני יומי כ"ש בהאי יומא דאנן עבדין מטעמים ותבשילים בלא דעתא דסטרא אחרא דהא יצחק משדר ליה לצוד צידה דחובין דבני עלמא ולאייתאה לגביה ובעוד דאיהו אזיל ישראל נטלי עיטא ברבקה ועבדין כל אינון פולחנין כל אינון צלותין מזמני שופר ותקעין ליה בגין לאתערא רחמי והא אוקימנא (שם) ויבא לו יין וישת דאתי (ס"א דאכל) מרחוק מגו אתר דחמרא עתיקא ושתי ואטעים ליה וחדי ואחר כך מברך ליה בכמה ברכאן ואעבד על חובוי מה כתיב (שם) ויהי אך יצוא יצא יעקב ועשו אחיו בא מצדו טעין מכמה טועני כמה דאתמר והא אוקימנא מלה. ובג"כ איהו יומא דיבבא וקרבנא איהו עולה. איל אחד כמה דאתמר בגין אילו דיצחק. ושעיר עזים אחד לחטאת שוחד לסמאל לכפרה (נ"א לתברא) אנפוי בההוא בכיה דאיהו בכי בהאי יומא כיון דחמי דלא אתעביד רעותיה והא למגנא צד צידה כמה דאתמר כגוונא דא יומא דכפורי והא כתיב בפ' אמור:

ובחמשה עשר יום וגו'. ר' אבא פתח ותנח התיבה בחדש השביעי וגו'. ת"ח כל הני יומין אזלת אימא על בנייא בגין דלא ישלוט סטרא אחרא עלייהו ובגין לשזבא לון כיון דאשתזיבו בנהא והא יתבין בסכות מתנטרין בנטורא יומא קדמאה. ויומא תנינא פקדת לון לישראל למעבד סעודתא לממנן דשאר עמין ואיהי לא שריא תמן. ביומא תליתאה דאיהו י"ז לחדש שריאת למשרי עלייהו הה"ד ותנח התיבה בחדש השביעי בשבעה עשר יום לחדש על הרי אררט טורין דכל לווטין ומרדין שראן בגווייהו אמר רבי אלעזר יומא קדמאה דחג לא שריא עלייהו ולא יומא תניינא אלא יומא תליתאה דאוסיף וגרע שריא עלייהו אוסיף אתוון וגרע קרבנין דכתיב עשתי עשר וגו'. והכי אתחזי לרע עין בגין דיומא קדמאה ויומא תניינא חדוה דבנהא ואינון מפלגי עדאן לון. מיומא תליתאה ולהלאה דאיהי שריא עלייהו מה כתיב (שם) והמים היו הלוך וחסור עד החדש העשירי בעשירי באחד לחדש נראו ראשי ההרים

  [דף רנט ע"א]   והמים היו הלוך וחסור אלין קרבנין דאזלין ומתמעטין וכמה דאינון מתמעטין הכי נמי אתמעט טובא דלהון. אר"ש אלעזר ת"ח מיומא תניינא שריאו מייא לאתחזאה כיון דשריאו מים מיומא תליתאה איהי שרת עלייהו ואינון מים לא הוו ידעי בבלאי (ס"א בכלא). אמאי רשימין הכא דהא טובא דישראל לא הוי באתר דמעוטא אלא באתר דרבוייא ובגין דאלין מיין דרשימין הכא אתמעטן אתיקרא לאשמעינן דכתיב והמים אינון דידיען ביומי דחג אינון דרשימין גו קרבנין דאינון טורי לווטין היו הלוך וחסור טובא דלהון ונגידו דאנגיד עלייהו היו הלוך וחסור ובגין דאינון מים דלהון הוא לא אתחברן אתוון דלא יתחבר טובא דלהון אלא זעיר זעיר. אבל לישראל דאינון מקב"ה מה כתיב ודורשי יי' לא יחסרו כל טוב. רישיה דקרא כפירים רשו ורעבו אלין ממנן דשאר עמין ודורשי יי' אלין ישראל לא יחסרו כלטוב אלין אזלין ואסתלקו לעילא לעילא ובג"כ טובא דלהון דאינון מים היו הלוך וחסור. עד החדש העשירי. דא טבת דהא כדין ימי הרעה הוו ואתערת ההיא רעה ואתתקפת וכלה קדישא לא אנהירת מגו שמשא כדין נראו ראשי ההרים אלין אינון הרי חשוכא טורין דלווטין אתחזון ואתתקפו ועבדין בישין בעלמא ביומין אלין. אשה בהאי עולה דהא כדין הני אשים אכלי חולקהון. שבעים פרים אלין אינון לקבל שבעים ממנן דשלטו על שבעין עמין וסלקין ביומא קדמאה ונחתי בכל יומא ויומא ואקרון פרים מנגחים ביומין דלהון. אילם (חסר) ארביסר תרין בכל יומא אינון י"ד ידו"ד. ידא דשליטא עלייהו תדיר בכל יומא ויומא אמרין בני שנה מניינא דלהון ח"ץ. ואי תימא אי הכי רע עין הוינן לגבייהו. אין דהא כתיב כי גחלים אתה חותה על ראשו. אבל אנן לא יהבינן אלא בחדוותא דלית ביומי שתא חדוותא כאלין יומין. ובגין דאנן יהבין בטוב לבא ובחדוותא דרעותא אתהפך עלייהו גחלים על רישיהון גומרין מלהטן דחדוותא דילן עבדי לון ביש י"ד (ס"א ה') ע' וחץ כך סלקין בחושבנא דילהון. וכל דא איתימא מאן יהיב לך לאקרבא עלייהו דלמא אינון לא בעאן כל דא אלא לית חדווה לכל אינון ממנן בכל אינון תורים אילים ואמרין כהני בשעתא דישראל יהבי לון סעודתין אלין ועם כל דא לא מתקרבו כלא אלא לקב"ה בלחודוי ואינון מתקרבי תמן ואיהו פליג לון ועל דא כתיב (שם) אם רעב שונאך האכילהו לחם אלין אינון קרבנין דחג. ואם צמא השקהו מים אלין מים דרשימין הכא ביומי דחג וביומא תניינא וביומא שתיתאה ושביעאה וסימן בו"ז יבוזו לו. מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה אלין אינון מים די מנסכי ישראל בחדוה וברחימו דקב"ה דכתיב ושאבתם מים בששון. ונהרות לא ישטפוה אלין אינון נהרי דאפרסמונא דכיא דכלהו דבקי ומתקשרי ברחימו דא אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו דא סמאל באהבה דישראל למהוי ליה חולקא בהדייהו באינון מים דרשימין הכא בפרשתא דכתיב אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו סימנא דאינון מים בו"ז יבוזו לו ודאי דהא כלהו אתחשיבו לגבן חרש נשבר דלית ליה תקנה לעלמין. מים דלהון אתפליגו ביומין בו"ז אשתארו שאר יומין דאינון ג' ד' ה' וסימן (נוטריקין חמישי רביעי שלישי) חר"ש את חרשי האדמה ולית לון תקונא בהדן ולא לעלמין. ואי תימא בוז יבוזו לו כתיב התם כי לא בזה ולא שקץ ענות יומא קדמאה מאי עביד ליה אלא לא אקרי ראשון ולא אקרי אחד אלא חמשה עשר סתם בלא רשומא כלל אבל שירותא דרשימו דמיין מיום שני הוי. והכי אתחזי בגין דלית טוב בשני ובג"כ לא רשים ראשון ולא אחד כלל והוי בסתם ושרי רשימו דיומין ביום שני ואתפלגו מים בבו"ז ואשתארו ביומין חר"ש כמה דאתמר וכלא כדקא יאות. זכאה חולקהון דישראל דידעי

  [דף רנט ע"ב]   לאעלאה לגו מוחא דאגוזא ובגין למיעאל לגו מוחא מתברין קליפין אלין ועאלין מה כתיב לבתר כל האי ביום השמיני עצרת תהיה לכם לבתר דתברו כל הני קליפין ותברו כמה גזיזין וכמה נחשים קטלו וכמה עקרבים דהוו לון באינון טורי דחשוכא עד דאשכחו אתר דישובא וקרתא קדישא מקפא שורין סחור סחור כדין עאלו לגבה למעבד נייחא תמן ולמחדי בה והא אוקימנא מלה ודא איהו עצרת כנישו אתר דמתכנש כלא לגבה תהיה לכם ולא לאחרא למחדי אתון במאריכון ואיהו בהדייכו ועל דא כתיב שמחו ביי' וגילו צדיקים והרנינו כל ישרי לב:

אמר רבי שמעון כל מאן דחדי וכו'. עד שלא עשו חסד עם ה עניים נדפס בהקדמת בראשית דף י ע"ב:

פרשת מטות

וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר תמן תנינן א"ר יהודה אין העולם מתנהג אלא בתרי נוונין דאתו מסטר אתתא דאשתכחת חכימת לבא הה"ד וכל אשה חכמת לב בידיה טוו ויבאו מטוה את התכלת ואת הארגמן ומאי מתיין את התכלת ואת הארגמן גוונין דכלילן בגו גווני חדא הוא דכתיב דרשה צמר ופשתים ותעש בחפץ כפיה וכתיב בידיה טוו מאי טוו אמר רבי יהודה טוו בדינא ברחמי א"ר יצחק אמאי אתקרי' אשה אמר ליה דכלילא בדינא וכלילא ברחמי. ת"ח דא"ר אלעזר כל אתתא בדינא אתקריא עד דאטעמא טעמא דרחמי דתניא מסטרא דב"נ אתי חוורא ומסטרא דאתתא אתי סומקא טעמא (ס"א אתתא) דאתתא מחוורא וחוורא עדיף. ות"ח אמאי אסירן נשי שאר עמין דידעי משכבי דכורא. משום דתנינן אית ימינא ואית שמאלא. ישראל ושאר עמין וג"ע וגיהנם עלמא דא ועלמא דאתי. ישראל לקבלי דרחמי ושאר עמין לקבלי דדינא ותנן אתתא דאטעמא טעמא דרחמי רחמי נצחא אתתא דטעמא טעמא דדינא דינא בדינא אתדבקת ועלייהו אתקרי והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה ועל דא תנינן הנבעלת לעכו"ם קשורה בו ככלב מה כלבא תקיפא ברוחיה חציפא אוף הכא דינא בדינא חציפא בכלא. הנבעלת לישראל תנינן כתיב ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כלכם היום מ"ט משום דנשמתא דישראל אתייא מרוחא דאלקים חיים דכתיב כי רוח מלפני יעטוף משמע דכתיב מלפני ובג"כ אתתא דהיא בתולתא ולא אתדבקת בדינא קשיא דשאר עמין ואתדבקת בישראל רחמי נצחא ואתכשרת. ות"ח כתיב אמרתי עולם חסד יבנה מאי חסד הוא חד מכתרי עלאי דמלכא דנשמתא דישראל קרא לה קב"ה חסד על תנאי דיתבני ולא ישתיצי חסד מעלמא משמע דכתיב יבנה בג"כ תנינן מאן דשצי חסד מעלמא אשתיצי הוא לעלמא דאתי ועל דא כתיב לא תהיה אשת המת החוצה בגין למעבד חסד עם מיתא ואתעביד בניינא דכתיב עולם חסד יבנה: