ביאור:משלי כא יז
משלי כא יז: "אִישׁ מַחְסוֹר אֹהֵב שִׂמְחָה, אֹהֵב יַיִן וָשֶׁמֶן לֹא יַעֲשִׁיר."
תרגום מצודות: האוהב שמחת מאכל ומשתה יהיה איש מחסור (חסר מכל טובה).אוהב יין ושמן לא יעשיר - כפל הדבר במילים שונות.
תרגום ויקיטקסט: איש הסובל ממחסור חומרי, צריך להתרגל לאהוב את השמחה הפנימית, שאינה תלויה בתענוגות חומריים; כי מי שאוהב רק תענוגות חומריים כמו יין ושמן, יבזבז את כל רכושו על תענוגות אלה, ולא יצליח להתעשר ולצאת מהמחסור.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי כא יז.
דקויות
[עריכה]אוהב שמחה - רע או טוב?
[עריכה]1. רוב המפרשים פירשו "אוהב שמחה יהיה איש מחסור": "מי שהוא אוהב השמחות הגופיות להתענג בתאוותיו הוא איש מחסור, כי באלו התאוות יאבד הונו" (רלב"ג, וכן מצודות), "מי שאוהב... לשמוח תמיד, הוא איש מחסור, כי השמחה לא תתמיד, וכל דבר שישמח עליו בראשית השיגו את הדבר, אחר שיראה אותו או יהיה לו לקניין ימים אחדים, לא ישמחהו עוד..." (מלבי"ם).
- אולם, לפי זה שני חצאי הפסוק מסודרים בסדר הפוך: בחצי הראשון הנשוא קודם ובחצי השני הנושא קודם.
2. יש שפירשו שהכוונה למחסור רוחני - מחסור בתורה: "איש מחסור בתורה, שאין בו שום ריח תורה, הוא אוהב להיות תמיד בשמחה, לשמוח בשחוק הכסילים..." (הגאון מווילנה).
- אולם, בכל התנ"ך ובפרט בספר משלי, המילה מחסור מציינת דווקא חוסר חומרי.
3. אפשר גם לפרש שהפסוק ממשיך את הפסוק הקודם, שדיבר על "אדם תועה מדרך השכל"*: אדם כזה יהיה גם איש מחסור, גם אוהב שמחה (של משתאות), גם אוהב יין ושמן, וגם לא יעשיר.
- לפי כל הפירושים הללו המושג שמחה בפסוקנו נושא משמעות שלילית. אולם בספר משלי שמחה היא מושג חיובי, ולא נראה מלשון הפסוק שמדובר דווקא בשמחה שלילית כמו שמחת מאכל ומשתה.
4. ולענ"ד, איש מחסור אהב שמחה הוא משפט פשוט, שבו הנושא קודם לנשוא: איש מחסור צריך להיות אוהב שמחה.
אדם הנמצא בקשיים כלכליים וסובל ממחסור חומרי, צריך לצמצם במותרות, אך לשם כך עליו לפתח שמחה פנימית, להרגיש שמח בחלקו ולא לחשוב על תענוגות חומריים.
לעומת זאת, שאינו אוהב שמחה אלא אוהב תענוגות חומריים כגון יין ושמן, לעולם לא יצליח לצאת מהמחסור, כי כל כסף שירוויח יתבזבז על תענוגות.
וכדברי חז"ל: "איזהו עשיר - השמח בחלקו" (בן זומא, משנה אבות ד א).
הקבלות
[עריכה]ישנם אנשים הנמצאים במחסור, ואינם מצליחים לפתח שמחה פנימית, וכתוצאה מכך חולים בדיכאון קשה; הכתוב ממליץ לתת לאנשים כאלו יין, בתור תרופה חד-פעמית שתעזור להם להתנער מהמחשבות השליליות:
- (משלי לא ו): "תְּנוּ שֵׁכָר לְאוֹבֵד, וְיַיִן לְמָרֵי נָפֶשׁ. יִשְׁתֶּה וְיִשְׁכַּח רִישׁוֹ, וַעֲמָלוֹ לֹא יזכור עוֹד"*
- (משלי טו טו): "כָּל יְמֵי עָנִי רָעִים, וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָמִיד"*
כמו תרופה, גם השימוש ביין צריך להיות ממוקד וזמני; וכמו שלא אוהבים תרופה, כך גם החולה אינו צריך לאהוב את היין, כי "אוהב יין ושמן - לא יעשיר".
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/21-17