ביאור:משלי טז טו

משלי טז טו: "בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים, וּרְצוֹנוֹ כְּעָב מַלְקוֹשׁ."

תרגום מצודות: כשהמלך מאיר פניו למי, ומראה פנים צהובות ושוחקות, הוא לו לחיים, כי הרבה טובה ביד המלך; ורצון המלך הוא כעב המביא מלקוש, הוא המטר המאוחר היורד על הקשין ועל המלילות.

תרגום ויקיטקסט: - אור פנים (מצב-רוח טוב) של מלך מביא חיים לממלכה, ורצון (מצב-רוח מפוייס) מביא שפע וברכה לציבור כמו עב (ענן) המלא במלקוש (גשם).

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי טז טו.

דקויות

פסוק זה, יחד עם הפסוק הקודם, מתאר את ההשלכות של מצב רוחו של המלך, לטוב או לרע.

חמת מלך מציינת זעם ומצב-רוח רע; אור פני מלך מציין שביעות-רצון ומצב רוח טוב, כמו ב(שמואל א יד כט): "וַיֹּאמֶר יוֹנָתָן... רְאוּ נָא כִּי אֹרוּ עֵינַי כִּי טָעַמְתִּי מְעַט דְּבַשׁ הַזֶּה".

מהי המשמעות המעשית של הפסוקים?

1. לאזרח - אזהרה שלא להתקרב יותר מדי אל המלך כדי שלא להיפגע מחמתו.

2. לפקיד בחצר המלך - אזהרה שלא להרגיז את המלך אלא לנסות למצוא חן בעיניו. בפסוקים הקודמים נאמר, (משלי טז יב): "תּוֹעֲבַת מְלָכִים עֲשׂוֹת רֶשַׁע, כִּי בִצְדָקָה יִכּוֹן כִּסֵּא;רְצוֹן מְלָכִים שִׂפְתֵי צֶדֶק, וְדֹבֵר יְשָׁרִים יֶאֱהָב"*, ומכאן הנחיה לפקיד, שלא ינסה להתקדם בדרכי רשע כי הדבר שנוא על המלך ועלול לעורר את חמתו, אלא יתנהג בצדק וביושר וכך יזכה לאור פני המלך.

3. למלך עצמו - אזהרה שלא לכעוס ולהעניש בחמת-זעם כי הדבר עלול להרוס את ממלכתו, אלא להאיר פנים לאזרחים ולהתייחס אליהם בפייסנות וכך להגביר את השפע בממלכה. ואכן, גם בימינו ניתן לראות בבירור, שהמדינות המתייחסות בקשיחות ובעריצות לאזרחים הן מדינות עניות ונחשלות, בעוד שהמדינות המתייחסות בהגינות ובסלחנות לאזרחים הן מדינות מפותחות ומצליחות.

4. לכל אדם יש בחינת מלך המתבטאת בשלטון והשפעה על אנשים אחרים, ולכן עליו להיזהר שלא לכעוס כי הדבר יכול להמית את נפשם, אלא לקבל כל אדם בשמחה ובמאור פנים: "להיות האדם דומה לקונו בסוד מידת הכתר... פניו תהיינה מאירות תמיד ויקבל כל אדם בסבר פנים יפות, שכן בכתר עליון נאמר: בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים, ואין שום אודם ודין נכנס שם כלל, כך אור פניו לא ישונה וכל המסתכל בהם לא ימצא אלא שמחה וסבר פנים ושום סיבה לא תטרידהו מזה כלל:" (תומר דבורה ב).

וכן, לכל אדם יש בחינת "מלך" ביחס לעצמו - "מוח שליט על הלב". וכאשר המלך מתמלא חמה - נשלחים רעלים מלאכי מוות אל הגוף, ולכן איש חכם יכפר ויסלח כדי שלא יגיע לידי כעס הרסני; אך כשהמלך (המוח) מאיר פניו, הדבר מביא חיים ובריאות לגוף, וכאשר הוא מתרצה וסולח - הדבר משפיע על הגוף כמו ענן מלא במלקוש (ע"פ גליה).5. בתנ"ך, אור פנים נזכר כמעט תמיד ביחס לה' (ראו "הקבלות"). לפי זה, מסתבר שגם כאן המלך כאן הוא גם משל לה', מלך העולם:

"חמת מלך מלאכי מוות - תלמוד מזה להתיירא מחמת ה' יתברך, כי גם את מלכי האדמה אתה ירא. ואיש חכם יכפרנה - תלמוד מזה מעלת החכמה והצורך והתועלת בה. ואם מלכי האדמה יאהבון החכמה ויתרצו אל החכם - אף כי אדון החכמה הנותן חכמה... באור פני מלך חיים -... כל אלה ללמוד גודל מעלת דרישת רצון ה' יתברך ולהכניס הדבר בלב בשר ודם, מאשר תראה, כי גם רצון מלכי האדמה עניין נכבד, ותטרח ותשתדל לקנותו" (ר' יונה; ראו גם רש"י, מלבי"ם);

"כל שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים, שנאמר: חמת מלך (היינו צער שבאה לו חימה מאת המקום) מלאכי מות (היינו חולה שנוטה למות) ואיש חכם יכפרנה" (רבי פינחס בר חמא, בבלי בבא בתרא קטז א).

מכאן למדו גם, שראוי לאדם לשבת בבית הכנסת או בבית המדרש, גם אם איננו מתפלל או לומד, כי שם הוא נמצא באור פני ה'. כמו אור השמש, שממנו כל חיי היצורים בעולם, וכמו עב מלקוש, ענן כבד שבהכרח יוריד גשם, כך רצון ה', כאשר הוא רוצה להשפיע כל טוב על האדם, בוודאי ייתן (הרב מוצפי).

החמה היא האור (ע"פ גליה) -

חמת מלך היא מצב שבו נראה לאדם שה' כועס עליו ושולח לו מלאכי מוות; אבל איש חכם מבין שהחמה הזאת היא שפע מכוסה (יכפרנה - מלשון כיסוי). במקום חֵמָה, הוא רואה חַמָּה - שמש מחממת ומאירה, הנותנת חיים לעולם: באור פני מלך חיים. הכל תלוי בגישה! האדם הקטן, שאמור לקבל את השפע, חסר את הידע, היכולת או האמצעים להכיל את משפט המלך, ולכן הוא עלול לתפוס את רצון ה' להשפיע עליו כחימה, כרוגז וכעס עליו, אך ורק בגלל שלא השכיל לראות ולהבין מהו רצון ה' האמיתי, ובמקום לקבל זאת באהבה, הוא בוחר לחשוב שה' חלילה כועס עליו.

אור ה' הוא אותו אור שאינו משתנה לעולם, השאלה כיצד האדם בוחר לראות אותו: כחמה המאירה בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ - חיובית מחממת ומחיה, או בחֲמַת מֶלֶךְ - בצורה של דין ומשפט. איש - לשון ישות, ממשות וחשיבות. האדם שזכה למעלת איש, וחכמת ה' מאירה בו, יש בכוחו לכפר, לכסות על החטא והעוון, ובצדקת חכמתו אף "להגשים" את הממשות של אור ה' בנשמתו, להאיר את אור ה' מצד הרחמים ולדחות את מידת הדין, וכך חמת ה' מתהפכת ומתקבלת, בבחינת: בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ. אותו אדם רואה את ה פנימיות של הרצון האלוקי ומקבל זאת באהבה. יש ביכולתו להכיל את אותו אור, עד שהשפע הזה נגלה אליו כמקור חַיִּים, ידיעת הרצון האלוקי מחיה אותו בדיוק כשם שהחמה מאירה ונותנת חום.

כך גם במצב ההפוך, כאשר נראה לאדם שהכל חשוך ולה' לא אכפת ממנו; איש חכם מבין שגם החשכה הזאת היא לטובה, כמו עָב - ענן כבד המסתיר את השמש - אך בתוכו נמצא שפע רב של גשם העומד להתגשם ולרדת לעולם ברגע האחרון - מלקוש.

ורצונו כְּעָב - הינו ענן המכסה את פני השמים ונותן גשם, כך גם בסיס הבניין נקרא גם כן עובים - מעבה הקורה וכדומה. והמלקוש - הגשם האחרון בעונה. יש חשיבות לעיתוי בדרך השפעת השפע - ה' יכול להשפיע בכיסוי כמו ענן, או להגשים את השפע ואז השפע נהיה גלוי לעין, או כמלקוש - אדם חוזר בתשובה ברגע האחרון, רגע לפני הקיץ או הקץ, ומתחנן לטיפת המים האחרונה המרווה את צמאונו לשוב לה'.

הקבלות

1. בתנ"ך, אור פנים נזכר כמעט תמיד ביחס לה', (תהלים ד ז): "רַבִּים אֹמְרִים מִי יַרְאֵנוּ טוֹב, נְסָה עָלֵינוּ אוֹר פָּנֶיךָ ה'", (תהלים מד ד): "כִּי לֹא בְחַרְבָּם יָרְשׁוּ אָרֶץ וּזְרוֹעָם לֹא הוֹשִׁיעָה לָּמוֹ כִּי יְמִינְךָ וּזְרוֹעֲךָ וְאוֹר פָּנֶיךָ כִּי רְצִיתָם", (תהלים סז ב): "אֱלֹהִים יְחָנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ סֶלָה", (תהלים פ ד): "אֱלֹהִים הֲשִׁיבֵנוּ וְהָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה", (תהלים פט טז): "אַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעֵי תְרוּעָה ה' בְּאוֹר פָּנֶיךָ יְהַלֵּכוּן", (תהלים צ ח): "שת[שַׁתָּה] עונתינו לְנֶגְדֶּךָ עֲלֻמֵנוּ לִמְאוֹר פָּנֶיךָ", (דניאל ט יז): "וְעַתָּה שְׁמַע אֱלֹהֵינוּ אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תַּחֲנוּנָיו וְהָאֵר פָּנֶיךָ עַל מִקְדָּשְׁךָ הַשָּׁמֵם לְמַעַן אֲדֹנָי" (יוצא-דופן אחד הוא (איוב כט כד): "אֶשְׂחַק אֲלֵהֶם לֹא יַאֲמִינוּ, וְאוֹר פָּנַי לֹא יַפִּילוּן"). לפי זה, מסתבר שגם הפסוק שלנו הוא משל לאור פני ה', מלך מלכי המלכים.

2. החֵמָה של המלך יכולה להיות גם חַמָּה המחממת ומאירה. אותה שמש יכולה גם להמית וגם להחיות. כך גם ב(מלאכי ג יט): "כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא, בֹּעֵר כַּתַּנּוּר, וְהָיוּ כָל זֵדִים וְכָל עֹשֵׂה רִשְׁעָה קַשׁ, וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא... וְזָרְחָה לָכֶם, יִרְאֵי שְׁמִי, שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ..."*: השמש שורפת את הרשעים ומרפאת את יראי ה'.

3. המלך יכול להיות מלקוש מחיה, אבל גם גשם סוחף וממית, (משלי כח ג): "גֶּבֶר רָשׁ וְעֹשֵׁק דַּלִּים - מָטָר סֹחֵף וְאֵין לָחֶם"*.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/16-15