בבא מציעא נט ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
וזה הוא תנור של עכנאי מאי עכנאי אמר רב יהודה אמר שמואל שהקיפו דברים כעכנא זו וטמאוהו תנא באותו היום השיב רבי אליעזר כל תשובות שבעולם ולא קיבלו הימנו אמר להם אם הלכה כמותי חרוב זה יוכיח נעקר חרוב ממקומו מאה אמה ואמרי לה ארבע מאות אמה אמרו לו אין מביאין ראיה מן החרוב חזר ואמר להם אם הלכה כמותי אמת המים יוכיחו חזרו אמת המים לאחוריהם אמרו לו אין מביאין ראיה מאמת המים חזר ואמר להם אם הלכה כמותי כותלי בית המדרש יוכיחו הטו כותלי בית המדרש ליפול גער בהם רבי יהושע אמר להם אם תלמידי חכמים מנצחים זה את זה בהלכה אתם מה טיבכם לא נפלו מפני כבודו של רבי יהושע ולא זקפו מפני כבודו של ר"א ועדיין מטין ועומדין חזר ואמר להם אם הלכה כמותי מן השמים יוכיחו יצאתה בת קול ואמרה מה לכם אצל ר"א שהלכה כמותו בכ"מ עמד רבי יהושע על רגליו ואמר (דברים ל, יב) אלא בשמים היא מאי לא בשמים היא אמר רבי ירמיה שכבר נתנה תורה מהר סיני אין אנו משגיחין בבת קול שכבר כתבת בהר סיני בתורה (שמות כג, ב) אחרי רבים להטות אשכחיה רבי נתן לאליהו א"ל מאי עביד קוב"ה בההיא שעתא א"ל קא חייך ואמר נצחוני בני נצחוני בני אמרו אותו היום הביאו כל טהרות שטיהר ר"א ושרפום באש ונמנו עליו וברכוהו ואמרו מי ילך ויודיעו אמר להם ר"ע אני אלך שמא ילך אדם שאינו הגון ויודיעו ונמצא מחריב את כל העולם כולו מה עשה ר"ע לבש שחורים ונתעטף שחורים וישב לפניו ברחוק ארבע אמות אמר לו ר"א עקיבא מה יום מיומים אמר לו רבי כמדומה לי שחבירים בדילים ממך אף הוא קרע בגדיו וחלץ מנעליו ונשמט וישב על גבי קרקע זלגו עיניו דמעות לקה העולם שליש בזיתים ושליש בחטים ושליש בשעורים ויש אומרים אף בצק שבידי אשה טפח תנא אך גדול היה באותו היום שבכל מקום שנתן בו עיניו ר"א נשרף ואף ר"ג היה בא בספינה עמד עליו נחשול לטבעו אמר כמדומה לי שאין זה אלא בשביל ר"א בן הורקנוס עמד על רגליו ואמר רבונו של עולם גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא עשיתי אלא לכבודך שלא ירבו מחלוקות בישראל נח הים מזעפו אימא שלום דביתהו דר"א אחתיה דר"ג הואי מההוא מעשה ואילך לא הוה שבקה ליה לר"א למיפל על אפיה ההוא יומא ריש ירחא הוה ואיחלף לה בין מלא לחסר איכא דאמרי אתא עניא וקאי אבבא אפיקא ליה ריפתא אשכחתיה דנפל על אנפיה אמרה ליה קום קטלית לאחי אדהכי נפק שיפורא מבית רבן גמליאל דשכיב אמר לה מנא ידעת אמרה ליה כך מקובלני מבית אבי אבא כל השערים ננעלים חוץ משערי אונאה תנו רבנן בהמאנה את הגר עובר בשלשה לאוין והלוחצו עובר בשנים מאי שנא מאנה דכתיבי שלשה לאוין (שמות כב, כ) וגר לא תונה (ויקרא יט, לג) וכי יגור אתך גר בארצכם לא תונו אותו (ויקרא כה, יז) ולא תונו איש את עמיתו וגר בכלל עמיתו הוא לוחצו נמי שלשה כתיבי (שמות כב, כ) ולא תלחצנו (שמות כג, ט) וגר לא תלחץ (שמות כב, כד) ולא תהיה לו כנושה וגר בכלל הוא אלא גאחד זה ואחד זה בשלשה תניא רבי אליעזר הגדול אומר מפני מה דהזהירה תורה בל"ו מקומות ואמרי לה במ"ו מקומות בגר מפני שסורו רע מאי דכתיב וגר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצרים (תנינא) רבי נתן אומר מום שבך אל תאמר לחברך והיינו דאמרי אינשי דזקיף ליה זקיפא בדיותקיה לא נימא ליה לחבריה זקיף ביניתא:
מתני' האין מערבין פירות בפירות אפי' חדשים בחדשים
רש"י
[עריכה]עכנאי - נחש דרכו לעשות בעגולה להכניס זנבו אצל פיו:
כל טהרות שטיהר ר"א - על ידי מעשה שאירע נשאלה הלכה זו בבית המדרש שנפלה טומאה לאויר תנור זה וחזרו ועשאו על גביו טהרות וטיהרם ר"א והביאום ושרפום לפניו:
לבש שחורים - ענין צער ואבל:
אף הוא קרע בגדיו - שהמנודה חייב בקריעה:
וחלץ מנעליו - שהמנודה אסור בנעילת הסנדל במו"ק (דף טו:):
ונשמט - מן הכסא:
טפח - נתקלקל:
אך גדול - מכה גדולה:
ר"ג - נשיא היה ועל פיו נעשה:
שלא ירבו מחלוקות - שלא ירגיל היחיד לחלוק על המרובין:
אימא שלום - כך שמה:
בין מלא לחסר - סבורה היתה שיהא החדש חסר וקבוע ביום ל' ולא יפול ביום החדש על פניו והיה מלא ולא נקבע עד יום שלשים ואחד ולא נזהרה בו ביום ל' ונפל על פניו:
מבית אבי אבא - מבית אבי המשפחה שבת נשיאים היתה והם מבית דוד:
חוץ משערי אונאה - לפי שצער הלב היא וקרוב להוריד דמעות:
המאנה את הגר - אונאת דברים:
הלוחצו - דוחקו:
לא תהיה לו כנושה - לחץ הוא שדוחקו לתבוע חובו: ה"ג מאי שנא מאנה דכתיב ביה תלתא וגר לא תונה ולא תונו אותו ולא תונו איש את עמיתו וגר בכלל עמיתו הוא:
לוחצו נמי תלתא כתיב ביה - וגר לא תלחץ ולא תלחצנו ולא תהיה לו כנושה:
מום שבך אל תאמר לחברך - כיון דגרים הייתם גנאי הוא לכם להזכיר שם גירות:
מאן דאית ליה זקיפ' בדיותקיה לא נימא לחבריה זקיף ביניתא - מי שיש לו תלוי במשפחתו לא יאמר לעבדו או לבן ביתו תלה לי דג זה שכל שם תלייה גנאי הוא לו:
מתני' אין מערבין פירות בפירות - בעל הבית שאומר פירות שדה פלוני אני מוכר לך כך וכך סאין לא יערבנו בפירות שדה אחרת:
תוספות
[עריכה]זה תנור של עכנאי. יש דגרס חכנאי וכן בירושלמי וחכן זה נחש ושמא בעל התנור שהיה עושה שמו כן:
לא בשמים היא. והא דאמר בפ"ק דיבמות (ד' יד. ושם ד"ה רבי) דהלכה כב"ה משום דיצאה בת קול שאני הכא שבא לחלוק על דברי תורה דכתיב אחרי רבים להטות אבל התם אדרבה ב"ה רובא אי לאו דהוה מספקא לן אי אזלינן בתר רובא משום דב"ש הוו חריפי טובא ועוד דכאן לא יצאה בת קול אלא משום כבודו דר"א שאמר מן השמים יוכיחו והא דאמר התם רבי יהושע היא דאמר אין משגיחין בבת קול ולא שמעינן ליה לר' יהושע אלא על ב"ק דהאי מעשה דר"א דהכא התם דייק מדקאמר לא בשמים היא כבר ניתנה לנו תורה מסיני משמע דבשום מקום אין משגיחין:
קחייך ואמר נצחוני בני. והא דאמר בריש ע"ז (ד' ג:) מיום שחרב בהמ"ק אין שחוק לפני הקב"ה היינו קבוע והכא מילתא דבדיחותא בעלמא הוא דאמר:
וקרע בגדיו וחלץ מנעליו. אין להוכיח מכאן הא דמבעיא ליה במועד קטן (ד' טו: ושם ד"ה לא) אם מנודה צריך קריעת בגדים וחלוץ מנעל דדלמא הכא לצערא בעלמא הוא דעבד הכי:
מבית אבי אבא. פי' בקונטרס מבית דוד אבי משפחה שבת נשיאים היתה והם מבית דוד:
חוץ משערי אונאה. לפי שצער הלב היא וקרוב להוריד דמעות משמע משום דנפקא לעיל מקרא דתהלים דשערי דמעה לא ננעלו ובחנם דחק כן דהא דריש לעיל רב חסדא בהדיא מדכתיב הנה ה' נצב על חומת אנך ושמא מבית רבן גמליאל היתה מקובלת שהיה אבי המשפחה ולאו אדוד קאמר כדאשכחן נמי (ר"ה ד' כה.) דאמר רבן גמליאל מקובלני מבית אבי אבא שפעמים בא בארוכה כו':
ואמרי לה במ"ו. יש מפרש משום דחשיב כי גרים הייתם וכיוצא בה:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]קפח א מיי' פ"ט מהל' יסודי התורה הלכה א':
קפט ב ג ד מיי' פי"ד מהל' מכירה הלכה ט"ו והלכה טז, סמג לאוין קעא, טור ושו"ע חו"מ סי' רכ"ח סעיף ב':
קצ ה מיי' פי"ח מהל' מכירה הלכה ה', סמג לאוין קע וסימן קצו, טור ושו"ע חו"מ סי' רכ"ח סעיף י':
ראשונים נוספים
וברכוהו: יש מפרשים נידוהו. ואע"ג דחלץ מנעליו וקרע בגדיו, ומנודה בעיא ולא איפשיטא במועד קטן (טו, ב), [ואמאי לא] פשטוה מהא, אפשר משום דדלמא הכא להחמיר על עצמו עשה, אי נמי לצער בעלמא הוא דעביד.
ויש מפרשים, החרימוהו, והוא הנכון, דברכה הפך הקללה שהוא החרם, ועל כן חלץ וקרע, דמוחרם חייב בקריעה וחליצה. והיינו שלא היו תלמידיו רוצים לבא לפניו כל אותו הזמן, כדאיתא בסנהדרין בשלהי ארבע מיתות (סח, א), ומשום דמוחרם לא שונה ולא שונין לו, ואלו מנודה שונה ושונין לו (מו"ק שם, א).
וא"ת מפני מה החרימוהו, והלא מנדין על כבוד הרב אמרו (ברכות יט, א), אבל מחרימין לא אמרו. י"ל לפי שהיה נראה להם כאפקרותא, שהיה מתחזק כל כך עמהם במחלוקת ונראה להם כזקן ממרא, ולפיכך החמירו עליו וברכוהו.
וזהו תנור של עכנאי: ובירושלמי נמי יש חכנא ושמא בעל התנור היה שמו חכינאי כדתנן נמי וזהו תנורו של בן דינאי והוא שם אדם כדאשכחן בסוטה משבא בן דינאה בטלה עגלה ערופה. הרא"ש ז"ל.
אמר להם אם הלכה כמותי חרוב וכו': זה הענין המפורש בשמועה זו כגון אמת המים תוכיח וכיוצא בה שהם כמו אותות ומופתים. ויש מי שאומר כי הקדוש ברוך הוא מראה כגון אלו הדברים על ידי הצדיקים בדרך תפלה ובקשה ולפי שאינן נביאים. ואין זה רחוק מן הדעת ויש אומרים כי חכם מחכמי מדרש נתנמנם במדיש וראה בחלום שהיו חולקים החכמים על רבי אליעזר ואמר להם רבי אליעזר למה אתם חולקים עלי אמת המים תוכיח וכל הענין וכי רבי יהושע מתריס כנגדו וכי נתנה בת קול מן השמים ואמר רבי יהושע לא בשמים היא. ומפני מה לא פירש כי דברי חלומות הם מפני שהיו בידם החלומות קרובים לנבואה אבל יסמכו בזה הענין והחלומות שוא ידברו וקיימו אחרי רבים להטות. רבינו חננאל.
וזה לשון ה"ר ניסים גאון ז"ל שם: ואירע שנעזר רבי אליעזר מנסים ומופתים ולא נתאמתו אצל חכמים שכבר קרה בכדומה לזה ועל זה אמרו אין מביאין ראיה מן החרוב וכו'. רצו לומר שאין בזה דבר יוצא ממנהג הטבע. ואמנם מה שאמרו יצתה בת קול וכו' ראיתי בו שתי תשובות. האחת שבת קול לא אמרה הלכה כמותו בדבר זה אמנם בא הקול סתום ואפשר שכוון בכל מקום זולת זה וכדומה לו שאין הלכה כמותו ויהיו דברי בת קול אמתיים בזה. והשנית שהכונה בזה לנסות את החכמים אם זה הקול יעתיקם ממה שמקובל בידם או לאו וכמו שאמר כי מנסה ה' אלהיכם אתכם וגו' והורה בזה אמיתות קבלתם ואמר רבי יהושע לא בשמים היא לפי שתורת השם תמימה וכבר נתנה לנו בסיני והודיענו שלא ישונה ממנה דבר ולא נשאר בתורתנו לא דבר סותר זה את זה ולא שום ספק כדי שנצטרך בו למופת מן השמים. וכל מקום שתמצא בתלמוד ורבי יהושע הוא דאמר אין משגיחין בבת קול זהו עיקרן. עד כאן.
נצחוני בני וכו': פירוש נצחוני כגון ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניה והוא מלשון למנצח מזמור לדוד. רבינו חננאל.
וברכוהו: פירוש הוא כינוי לחרם וכו' כמו שכתוב בנמוקי יוסף. ולדברי רש"י ז"ל שהוא מפרש בכל מקום שאמרו רבי אליעזר שמותי הוא מלשון שמתא אף הוא חרם שמצינו לשון שמתא בחרם במסכת מועד קטן וברוב המקומות אלא שהפירוש הנכון שהוא מתלמידי שמאי וכן מפורש בירושלמי במסכת ביצה. הרמב"ן ז"ל.
עוד הוכיח הריצב"ש ז"ל שנדוי היה מדאמרינן בפרק מי שמתו גבי בעשרים וארבעה מקומות בית דין מנדין וכו'. ככתוב בתשובותיו סימן קע"ג. ועוד כתב וזה לשונו בליקוטיו: ועוד שאם כן רבי עקיבא לא היה לו לומר כמדומה לי שחבריך בדילין ממך דלא משמע מיניה אלא נדין והיה לו לפרש לו החרם להפרישו מדברים שהמוחרם אסור בהן יותר על המנודה אלא ודאי נדוי לבד היה. עד כאן לשון הריצב"ש.
וראיה עוד לפירושו שאין מן הראוי להתחיל בגדול הדור בחרם אלא אם יקל בנדוים מחרימין אותו כפי ראות עיניהם ומזה נראה בודאי כי נדוי היה אבל מה שהוכיח ממה שלא פירש רבי עקיבא שהוא חרם אינה הוכחה דאפשר שמפני כבודו אחר שאמר לו חביריו בדילין ממנו הודיע לו הענין דרך כבוד. הר"ש די וידש.
בצק ביד אשה תפח: לא החמיץ כדרכו אלא תפח כאלו בלא שאור נלוש כדגרסינן במצה בפסח תפח תלטוש בצונן. רבינו חננאל.
לא שבקת ליה למיפל על אנפיה: תמיהא מילתא היאך אפשר שלא תזוז ממנו כל היום. ומכאן מביא ראיה רבינו שאסור להפסיק בשיחה ובדברים אחרים שאינם של תפלה בין תפלה לנפילת אפים. ההוא יומא ריש ירחא הוה. מכאן נלמוד שאין נופלין על פניהם בראש חודש ובשבת וביום טוב. והא דאמרינן שאין אדם רשאי ליפול על פניו אלא אם כן נענה כיהושע רבי אליעזר אדם חשוב הוה. ומיהו כבר פירשנוה במקומה. הריטב"א.
המאנה את הגר: באונאת דברים קאמר וההוא דריש עניינא דכתיב וכי תמכרו ממכר אל תונו איש את אחיו ההוא באונאת ממון. הלוחצו בשנים כתיבי בגר עצמו בסדר ואלה המשפטים. ואקשי ליה הלוחצו נמי בשלשה. ולא ידענא היכא כתיב אלא מדכתיב בעבד עברי לא תרדה בו בפרך דהיינו לחיצה וכל שכן גר דבן חורין הוא. וקשה לי גר ארבעה הוי דכתיב בכי תצא לא תסגיר עבד וגו' וכתיב עמך ישב וגו' בטוב לו לא תוננו ואפשר דההוא נמי באונאת ממון הוא דהא כתיב בטוב לו. הראב"ד.
ואמרי לה במ"ו: ואם תאמר היכא אשכחן הנהו מ"ו מקומות הא לעיל לא מצינא לאשכוחי אלא שלשה לאוין. ויש לומר דחשיב כל המקומות שהוזכרו בגר כמו גרים הייתם וכמו ואהבת את הגר וכיוצא בו. תלמיד הר"פ ז"ל.
וכתב הראב"ד ז"ל וזה לשונה נראה לי דכל היכא דכתיב בהם בגר או כגר וכאזרח וכיוצא בו קרי ליה הזהרה. אבל כמדומה לי שאין החשבון מכוון לא לל"ו ולא למ"ו והמחלוקת שיש בין החשבונות הללו מפני שזה מחשב כל המקומות שנזכר בו הגר וזה אינו מחשב אותם המקומות שנזכר בהם בתורה עני ויתום ואלמנה. עד כאן.
מתניתין: אין מערבין פירות בפירות: פירש רש"י בבעל הבית שפסק פירות שדה זו אני מוכר. לך לא יערב בהן פירות שדה אחר. והזקיקו לרב לפרש כן ולא פירשה קודם פסק שלא יערב פירות בפירות משום דאי בפירות שדותיו ודאי קודם פסק מותר לערב פירות שדה זו בפירות שדה זו. ואי שלא יקח פירות מאחר ויערבם בפירותיו דזה אסור כדקתני סיפא דמתניתין התגר נוטל מחמש גרנות וכו' דאלמא תגר דוקא הוא דמותר משום שידוע שלוקח מזה ומזה אבל בעל הבית אסור לפי שיחשבו הקונים שהן פירות שדותיו. אפילו הכי הך רישא לא מיירי בהכי דההיא מההיא דהתגר שמעינן ליה דמשמע דוקא תגר אבל בעל הבית לא משום הכי פירש רש"י לאחר שפסק שאסר לערב אפילו פירות שדותיו. הריצב"ש.
אין מערבין פירות בפירות: פירוש יפין עם שאינן יפין ליפותם. ואפילו חדשים בחדשים ואין צריך לומר חדשים בישנים. פירוש חדשים יפים עם ישנים שאינם יפים מפני שמשביח את הישנים שתי מעלות שמוכר אותם במקום חדשים ושמיפה אותם עם החדשים היפים מהם.
תנו רבנן אין צריך לומר חדשים משלש סאין בסלע וישנים מארבע שאין מערבין מפני שמשביח את הישנים שתי מעלות כמו שאמרנו אלא אפילו חדשים מארבע וישנים משלש שאין הישנים משתבחין ביופי עם החדשים אפילו הכי אין מערבין מפני שאדם רוצה לישנן והנה שמשביחן שמוכרם בחזקת חדשים והלוקח סובר שיכול לישנן.
ואם תאמר תיפוק ליה מפני שמשביח החדשים עם הישנים שהם יפין מן החדשים. אין הכי נמי אלא שלא תאמר יצא השבח של החדשים שהם ראוים לישנן כנגד היופי של הישנים ולא יהא שם איסור אונאה לכך אמר מפני שאדם רוצה לישנן והנה גם שבח הישון רעה הוא אצל הישנים שמישן אלו עם אלו בחזקת שכולן חדשים והנה הישנים מרקיבין. הראב"ד.
כל באמת הלכה: הואיל שבאמת נשבע שכן הוא להודיענו בא שהלכה כמותו ואין לגמגם בדבר. ה"ר יהונתן.
ובין הגתות שאני: מפני שהיינות מתוקים והשבח מתקיים אבל בשאר ימות השנה אינו משביח אלא לפי שעה וזה מוכרו בשעת שבחו ולבסוף הוא חוזר לקלקולו ביד הלוקח.
אמר רב פפא דידעי וקמחלי: מנהג ידוע הוא אי נמי דמודעי להו. רב אחא בריה דרב איקא אמר הא מני רבי אחא היא וכו' ואף על גב דלא מודעי להו הא טעמי ליה ואפשר להו למידע. והא אמרת רישא אין מערבין. קשיא לי לימא ליה מאי אבל נותן לו שמריו בפני עצמן שלא על ידי תערובת. ואיכא למימר הכי קשיא ליה כיון דאמרת רישא אין מערבין אפילו בפני עצמן נמי לא ליתיב ליה דילמא איהו מערב להו ומזבין. אי נמי הכי אקשינן דאי ללוקח קאמר שנותן לו את השמרים היה לו לומר אבל מקבל הוא שמרים כדאמר לענין שמן אלא נותנין ליין את שמריו קאמר ומאי ניהו לערבן.
ולישנא דתוספתא נמי הכי משמע דקתני חיה שופה יין לחמריו נותנין לו שמרי אותו יין נותנין משמע על החמרין ואינו משמע על היין וזה עיקר. ותירץ ליה הכי קאמר אין מערבין שמרים של אמש ביין שהורק היום אבל מערבין שמרים של היום ביין שהורק היום ולעולם מותר לערב שמרים ורבנן היא כדעת רב פפא פרק המפקיד ולדעת אביי הא מני רבי יהודה היא. אי נמי דשאני שמרים של יין משמרים של שמן דשמן קא פגום טפי מיין. הראב"ד.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה