שיטה מקובצת על הש"ס/בבא מציעא/פרק ד/דף נט

על ש"ס: שיטה מקובצת | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף נט עמוד א

עם שאתך בתורה ובמצות: כלומר או במצות אף על פי שאינו חכם אל תונהו כיון דמבני ישראל הוא. רבינו יהונתן ז"ל. והריטב"א פירש עם שאתך אל תונה פירוש אשתך. עד כאן.

הכל על ידי שליח וכו': כלומר שאין הנקמה נעשית אלא על ידי שליח וכיון שנעשית על ידי שליח פעמים שהשליח הוא רחוק ואינו יכול להנקם מיד כדאמרינן במסכת ברכות שיש מלאך שאינו יכול לילך כל העולם אלא בשלש או בארבע טיסות ועומד לפוש בין כל אחת ואחת כדאמרינן אליהו בד' וכו'. אי נמי פעמים שהוא שליח להנקם מהרבה בני אדם וזה בסוף העולם והוא הולך ומקדים מי שנאמר לו ראשון ראשון כלומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון ובין כך פורענות שוהה לבא אבל בשערי אונאה הקדוש ברוך הוא דן בכבודו ובעצמו הפורענות ממהרת לבא לפי שברגע אחד הוא דן כל העולם. ה"ר יהונתן.

חתכו חוליות: הכי גרס רש"י פירוש תנור העשוי חוליות חוליות ומצרפו בכבשן כמשפט כלי חרם ואחר כך צירף החוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא רבי אליעזר מטהר שאין זה כעין כלי חרס אלא כעין כלי גללים וחכמים מטמאין דאזלינן בהר חוליות שהם מחרס. ולא נהירא דהא בכל הספרים גרסינן חתכו והכי נמי איתא בירושלמי. לכך נראה דגרסינן חתכו חוליות והכי פירושו כשהיו רוצים לטהרן כשנטמאו היו חותכין אותן חתיכות פחותות מד' טפחים וקאמר הכא דאם חתכו חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא וכו'. תלמיד הר"ף.

וכתב הרמב"ן וזה לשונו: הא דתנן במסכת כלים פרק הן תנור שחתכו חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא פירש רבינו חננאל חוליות לרחבו ונתן חול בין כל חוליא וחוליא ואילו לא נתן חול בין חוליא לחוליא היה טמא לפי שהכובד הוא מדביק כל חוליא לשל מטה ממנה ואם הוסק טמא אבל החול שהוא ביניהם אינו מניחו להדבק ומשום הכי רבי אליעזר מטהר. וחכמים סברי אף על פי כן הוא נדבק יפה והחול נכנס בתוך הטיט שבתוך החוליא ונדבקות זו בזו ומשום הכי מטמאין. וקתני רישא תנור שהוא מחותך מבית האומן ועשה לו לימודין נתנן עליו והוא טהור. נטמא סלק את הלמודין טהור. החזירן לו טהור. מרחן בטיט מקבל טומאה ואינו צריך להסיקו שכבר הוסק. חתכו חוליות וכו' פירוש תנור שהוא מחותך לארכו מלמעלה למטה ועשה לו למודיו של טיט סביב שמקיפין אותו ואינם מניחין אותו להתפרד אם נתנם עליו כשהוא טהור כלומר שעדיין לא הוסק שאינו מקבל טומאה והלמודין מחברין אותו לקבל טומאה לכשיסיקנו אם נטמא אמר כך נסתלקו הלימודין טהור כמו שנשבר שהלמודין משוין אותו כלי. החזירן לו טהור שמאחר שהוסק ונתפרד זה מזה שוב אין הלמודין יכולין לחברו אלא אם כן מרחו בטיט לתנור ועמודין. ואם חתכו חוליות לרחבו כלומר שאין ללימודין עסק בו רבי אליעזר מטהר מפני הטעם האמור למעלה. כך פירש הראב"ד.

וזה לשון ה"ר ניסים גאון בספר מפתח התלמוד שחיבר. הועתק מלשון ורבי חתכו חוליות ונתן חול וכו'. אפרש ענין זה בקוצר כפי כמה שלמדתי מדברי רבינו האיי. המחלוקת שנפלה בין רבי אליעזר וחביריו הוא בתנור שנעשה מחוליות טיט בעיקר עשייתו אחר כך נתחברו אותם חוליות קצתם אל קצתם באופן שעשו בין כל חוליא וחוליא חול ואחר כך נגמרה מלאכת התנור כראוי והיה סובר רבי אליעזר שהתנור זה להיות שהיה חול בין חוליותיו וכשרצה לפרקו ולהסיר הרכבתו ולהחזירו כאשר היה בתחלה יעלה בידו זה לפי שהחול מונע החוליות מלהדבק קצתם אל קצתם ואם יפורסו החוליות חזרו לעיקרן שהדין הנוהג בהם עתה בדינם הקודם שהם חוליות בלתי מורכבות ואם נכנס שרץ באויר תנור זה לא יטמא כדין התנור שחוליותיו מדובקות קצתן אל קצתן שאמר בו הכתוב תנור וכירים יותץ אבל לא יקרא אצלו תנור ולא נדון בו כדין כלי שמקבל טומאה שהוא אצלו כאלו הוא מתפרק החלקים לסבת החול המבדיל בין חוליותיו ואפילו שנפל השרץ באוירו טהור. וחכמים אין הפרש אצלם בין אם נחברו חוליותיו בחול ובין אם נתחברו בזולת החול הכל אצלם טמא כדין כלי חרס שמטמא מאוירו. עד כאן.

וזה לשון הריטב"א: בכל הספרים כאן ובמקומו במשנת מסכת כלים פרק ה' גרסינן חתכו חוליות והתם משמע דלא מיירי אלא בתנור שהיה שלם מתחלתו ונטמא ובא בעל הבית וחתך כולו חוליות לרחבו חזר וצרף החוליות ומפני הפגימות שנפגמו נתן חול בין חוליא לחוליא. רבי אליעזר מטהר דחתוכו זהו טהרתו דהוה ליה כאלו נתוץ רובו כיון שאי אפשר להשתמש בו אלא כשנתן חול בין חוליא לחוליא. וחכמים מטמאין כיון שאפשר להשתמש בו כהאי גוונא ולא חשוב חתוך זה נתיצה. וכל היכא שלא הוצרך לתת חול בין חוליא לחוליא לכולי עלמא טמא וכל שחתכו לארכו דברי הכל טהור. ומתניתין הכי איתא בפרק ה' דכלים תנור שבא מחותך מבית האומן חוליות חוליות לארכו וכו' חתכו חוליות ונתן חול וכו'. ורישא איירי כשהיה מחותך מבית האומן שסלוק הלמודין הוא טהרתו. והשתא איירי כשהיה שלם מבית האומן ונטמא וחתכו בעל הבית כדי לטהרו וכן פירשו בתוספות. עד כאן.

דף נט עמוד ב

וזהו תנור של עכנאי: ובירושלמי נמי יש חכנא ושמא בעל התנור היה שמו חכינאי כדתנן נמי וזהו תנורו של בן דינאי והוא שם אדם כדאשכחן בסוטה משבא בן דינאה בטלה עגלה ערופה. הרא"ש ז"ל.

אמר להם אם הלכה כמותי חרוב וכו': זה הענין המפורש בשמועה זו כגון אמת המים תוכיח וכיוצא בה שהם כמו אותות ומופתים. ויש מי שאומר כי הקדוש ברוך הוא מראה כגון אלו הדברים על ידי הצדיקים בדרך תפלה ובקשה ולפי שאינן נביאים. ואין זה רחוק מן הדעת ויש אומרים כי חכם מחכמי מדרש נתנמנם במדיש וראה בחלום שהיו חולקים החכמים על רבי אליעזר ואמר להם רבי אליעזר למה אתם חולקים עלי אמת המים תוכיח וכל הענין וכי רבי יהושע מתריס כנגדו וכי נתנה בת קול מן השמים ואמר רבי יהושע לא בשמים היא. ומפני מה לא פירש כי דברי חלומות הם מפני שהיו בידם החלומות קרובים לנבואה אבל יסמכו בזה הענין והחלומות שוא ידברו וקיימו אחרי רבים להטות. רבינו חננאל.

וזה לשון ה"ר ניסים גאון ז"ל שם: ואירע שנעזר רבי אליעזר מנסים ומופתים ולא נתאמתו אצל חכמים שכבר קרה בכדומה לזה ועל זה אמרו אין מביאין ראיה מן החרוב וכו'. רצו לומר שאין בזה דבר יוצא ממנהג הטבע. ואמנם מה שאמרו יצתה בת קול וכו' ראיתי בו שתי תשובות. האחת שבת קול לא אמרה הלכה כמותו בדבר זה אמנם בא הקול סתום ואפשר שכוון בכל מקום זולת זה וכדומה לו שאין הלכה כמותו ויהיו דברי בת קול אמתיים בזה. והשנית שהכונה בזה לנסות את החכמים אם זה הקול יעתיקם ממה שמקובל בידם או לאו וכמו שאמר כי מנסה ה' אלהיכם אתכם וגו' והורה בזה אמיתות קבלתם ואמר רבי יהושע לא בשמים היא לפי שתורת השם תמימה וכבר נתנה לנו בסיני והודיענו שלא ישונה ממנה דבר ולא נשאר בתורתנו לא דבר סותר זה את זה ולא שום ספק כדי שנצטרך בו למופת מן השמים. וכל מקום שתמצא בתלמוד ורבי יהושע הוא דאמר אין משגיחין בבת קול זהו עיקרן. עד כאן.

נצחוני בני וכו': פירוש נצחוני כגון ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניה והוא מלשון למנצח מזמור לדוד. רבינו חננאל.

וברכוהו: פירוש הוא כינוי לחרם וכו' כמו שכתוב בנמוקי יוסף. ולדברי רש"י ז"ל שהוא מפרש בכל מקום שאמרו רבי אליעזר שמותי הוא מלשון שמתא אף הוא חרם שמצינו לשון שמתא בחרם במסכת מועד קטן וברוב המקומות אלא שהפירוש הנכון שהוא מתלמידי שמאי וכן מפורש בירושלמי במסכת ביצה. הרמב"ן ז"ל.

עוד הוכיח הריצב"ש ז"ל שנדוי היה מדאמרינן בפרק מי שמתו גבי בעשרים וארבעה מקומות בית דין מנדין וכו'. ככתוב בתשובותיו סימן קע"ג. ועוד כתב וזה לשונו בליקוטיו: ועוד שאם כן רבי עקיבא לא היה לו לומר כמדומה לי שחבריך בדילין ממך דלא משמע מיניה אלא נדין והיה לו לפרש לו החרם להפרישו מדברים שהמוחרם אסור בהן יותר על המנודה אלא ודאי נדוי לבד היה. עד כאן לשון הריצב"ש.

וראיה עוד לפירושו שאין מן הראוי להתחיל בגדול הדור בחרם אלא אם יקל בנדוים מחרימין אותו כפי ראות עיניהם ומזה נראה בודאי כי נדוי היה אבל מה שהוכיח ממה שלא פירש רבי עקיבא שהוא חרם אינה הוכחה דאפשר שמפני כבודו אחר שאמר לו חביריו בדילין ממנו הודיע לו הענין דרך כבוד. הר"ש די וידש.

בצק ביד אשה תפח: לא החמיץ כדרכו אלא תפח כאלו בלא שאור נלוש כדגרסינן במצה בפסח תפח תלטוש בצונן. רבינו חננאל.

לא שבקת ליה למיפל על אנפיה: תמיהא מילתא היאך אפשר שלא תזוז ממנו כל היום. ומכאן מביא ראיה רבינו שאסור להפסיק בשיחה ובדברים אחרים שאינם של תפלה בין תפלה לנפילת אפים. ההוא יומא ריש ירחא הוה. מכאן נלמוד שאין נופלין על פניהם בראש חודש ובשבת וביום טוב. והא דאמרינן שאין אדם רשאי ליפול על פניו אלא אם כן נענה כיהושע רבי אליעזר אדם חשוב הוה. ומיהו כבר פירשנוה במקומה. הריטב"א.

המאנה את הגר: באונאת דברים קאמר וההוא דריש עניינא דכתיב וכי תמכרו ממכר אל תונו איש את אחיו ההוא באונאת ממון. הלוחצו בשנים כתיבי בגר עצמו בסדר ואלה המשפטים. ואקשי ליה הלוחצו נמי בשלשה. ולא ידענא היכא כתיב אלא מדכתיב בעבד עברי לא תרדה בו בפרך דהיינו לחיצה וכל שכן גר דבן חורין הוא. וקשה לי גר ארבעה הוי דכתיב בכי תצא לא תסגיר עבד וגו' וכתיב עמך ישב וגו' בטוב לו לא תוננו ואפשר דההוא נמי באונאת ממון הוא דהא כתיב בטוב לו. הראב"ד.

ואמרי לה במ"ו: ואם תאמר היכא אשכחן הנהו מ"ו מקומות הא לעיל לא מצינא לאשכוחי אלא שלשה לאוין. ויש לומר דחשיב כל המקומות שהוזכרו בגר כמו גרים הייתם וכמו ואהבת את הגר וכיוצא בו. תלמיד הר"פ ז"ל.

וכתב הראב"ד ז"ל וזה לשונה נראה לי דכל היכא דכתיב בהם בגר או כגר וכאזרח וכיוצא בו קרי ליה הזהרה. אבל כמדומה לי שאין החשבון מכוון לא לל"ו ולא למ"ו והמחלוקת שיש בין החשבונות הללו מפני שזה מחשב כל המקומות שנזכר בו הגר וזה אינו מחשב אותם המקומות שנזכר בהם בתורה עני ויתום ואלמנה. עד כאן.

מתניתין: אין מערבין פירות בפירות: פירש רש"י בבעל הבית שפסק פירות שדה זו אני מוכר. לך לא יערב בהן פירות שדה אחר. והזקיקו לרב לפרש כן ולא פירשה קודם פסק שלא יערב פירות בפירות משום דאי בפירות שדותיו ודאי קודם פסק מותר לערב פירות שדה זו בפירות שדה זו. ואי שלא יקח פירות מאחר ויערבם בפירותיו דזה אסור כדקתני סיפא דמתניתין התגר נוטל מחמש גרנות וכו' דאלמא תגר דוקא הוא דמותר משום שידוע שלוקח מזה ומזה אבל בעל הבית אסור לפי שיחשבו הקונים שהן פירות שדותיו. אפילו הכי הך רישא לא מיירי בהכי דההיא מההיא דהתגר שמעינן ליה דמשמע דוקא תגר אבל בעל הבית לא משום הכי פירש רש"י לאחר שפסק שאסר לערב אפילו פירות שדותיו. הריצב"ש.

אין מערבין פירות בפירות: פירוש יפין עם שאינן יפין ליפותם. ואפילו חדשים בחדשים ואין צריך לומר חדשים בישנים. פירוש חדשים יפים עם ישנים שאינם יפים מפני שמשביח את הישנים שתי מעלות שמוכר אותם במקום חדשים ושמיפה אותם עם החדשים היפים מהם.

תנו רבנן אין צריך לומר חדשים משלש סאין בסלע וישנים מארבע שאין מערבין מפני שמשביח את הישנים שתי מעלות כמו שאמרנו אלא אפילו חדשים מארבע וישנים משלש שאין הישנים משתבחין ביופי עם החדשים אפילו הכי אין מערבין מפני שאדם רוצה לישנן והנה שמשביחן שמוכרם בחזקת חדשים והלוקח סובר שיכול לישנן.

ואם תאמר תיפוק ליה מפני שמשביח החדשים עם הישנים שהם יפין מן החדשים. אין הכי נמי אלא שלא תאמר יצא השבח של החדשים שהם ראוים לישנן כנגד היופי של הישנים ולא יהא שם איסור אונאה לכך אמר מפני שאדם רוצה לישנן והנה גם שבח הישון רעה הוא אצל הישנים שמישן אלו עם אלו בחזקת שכולן חדשים והנה הישנים מרקיבין. הראב"ד.

כל באמת הלכה: הואיל שבאמת נשבע שכן הוא להודיענו בא שהלכה כמותו ואין לגמגם בדבר. ה"ר יהונתן.

ובין הגתות שאני: מפני שהיינות מתוקים והשבח מתקיים אבל בשאר ימות השנה אינו משביח אלא לפי שעה וזה מוכרו בשעת שבחו ולבסוף הוא חוזר לקלקולו ביד הלוקח.

אמר רב פפא דידעי וקמחלי: מנהג ידוע הוא אי נמי דמודעי להו. רב אחא בריה דרב איקא אמר הא מני רבי אחא היא וכו' ואף על גב דלא מודעי להו הא טעמי ליה ואפשר להו למידע. והא אמרת רישא אין מערבין. קשיא לי לימא ליה מאי אבל נותן לו שמריו בפני עצמן שלא על ידי תערובת. ואיכא למימר הכי קשיא ליה כיון דאמרת רישא אין מערבין אפילו בפני עצמן נמי לא ליתיב ליה דילמא איהו מערב להו ומזבין. אי נמי הכי אקשינן דאי ללוקח קאמר שנותן לו את השמרים היה לו לומר אבל מקבל הוא שמרים כדאמר לענין שמן אלא נותנין ליין את שמריו קאמר ומאי ניהו לערבן.

ולישנא דתוספתא נמי הכי משמע דקתני חיה שופה יין לחמריו נותנין לו שמרי אותו יין נותנין משמע על החמרין ואינו משמע על היין וזה עיקר. ותירץ ליה הכי קאמר אין מערבין שמרים של אמש ביין שהורק היום אבל מערבין שמרים של היום ביין שהורק היום ולעולם מותר לערב שמרים ורבנן היא כדעת רב פפא פרק המפקיד ולדעת אביי הא מני רבי יהודה היא. אי נמי דשאני שמרים של יין משמרים של שמן דשמן קא פגום טפי מיין. הראב"ד.