בבא בתרא קלו ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
אמר רבי יוחנן לא קנה לוקח וריש לקיש אמר אקנה לוקח רבי יוחנן אמר לא קנה לוקח קנין פירות כקנין הגוף דמי וריש לקיש אמר קנה לוקח בקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי והא איפליגו בה חדא זימנא דאיתמר המוכר שדהו לפירות רבי יוחנן אמר מביא וקורא וריש לקיש אמר מביא ואינו קורא רבי יוחנן אמר מביא וקורא קסבר קנין פירות כקנין הגוף דמי וריש לקיש אמר גמביא ואינו קורא קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי אמר לך ר' יוחנן אף על גב דבעלמא קנין פירות כקנין הגוף דמי הכא אצטריך סלקא דעתך אמינא אבא לגבי בריה אחולי אחיל קא משמע לן ורבי שמעון בן לקיש אמר אף על גב דבעלמא קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי הכא אצטריך סלקא דעתך אמינא כל לגבי נפשיה אפילו במקום בריה נפשיה עדיפא ליה קא משמע לן איתיביה רבי יוחנן לריש לקיש דנכסי לך ואחריך יירש פלוני ואחריו יירש פלוני מת ראשון קנה שני מת שני קנה שלישי מת שני בחיי ראשון היחזרו נכסים ליורשי ראשון ואם איתא ליורשי נותן מיבעי ליה אמר ליה כבר תרגמה רב הושעיא בבבל אחריך שאני וכן רמי רבה בר רב הונא קמיה דרב ואמר אחריך שאני והתניא יחזרו ליורשי נותן
רשב"ם
[עריכה]לא קנה לוקח - אפילו לכשימות האב אחר כך שמעולם לא היו ראוין לבא לידי הבן אלא יחזרו לשאר יורשי האב ומיהו אם לא מכרן הבן בחיי האב היה מודה רבי יוחנן שאף טל פי שמת הבן ואחר כך מת האב אפילו הכי יורשי הבן יורשין את מתנתו ולא יורשי האב אבל גבי מכירה הרי סילק נפשו משעת מכירה וגם לא בא לידו שיוכל הלוקח לזכות מכחו ובפרק החובל בבבא קמא מפרש לפלוגתייהו הכי רבי יוחנן אמר לא קנה לוקח אמר לך כי קתני מתניתין מכר הבן אין ללוקח עד שימות האב הא כי מיית אית ליה ללוקח דלא מת הבן בחיי האב דאתו להו לידיה דבן אבל מת הבן בחיי האב דלא אתו לידיה דבן כי מיית אב נמי לית ליה ללוקח אלמא קנין פירות כקנין הגוף דמי וכי זבין לאו דידיה זבין ריש לקיש אנר קנה לוקח אמר לך כי קתני מתני' מכר הבן אין ללוקח עד שימות האב כי ביית מיהא אית ללוקח לא שנא לא מת הבן בחיי האב דאתו לידיה דבן לא שנא מת הבן בחיי האב דלא אתו לידיה דבן קנה לוקח אלמא קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי וכי זבין דידיה זבין:
קנין פירות - שיש לו לאב כאילו הגוף קנוי לו דמי ולא היה הבן יכול למכור אלא ע"מ דאתו לידיה וכיון דלא אתו לידיה לא קני לוקח ומיהו אם לא מכרן הבן ולא סילק נפשו מהם ומת הבן בחיי האב לכשימות האב יירש בן הבן את זכות אביו שהיה לו בקרקע:
וקורא - מקרא בכורים דקרינא ביה האדמה אשר נתתה לי ה' (דברים כו):
מביא ואינו קורא - שאינו יכול לקרות האדמה אשר נתתה לי ומיהו בהבאה חייב דכתיב אשר תביא מארצך שהרי שיעבד לו יניקת הקרקע לפירותיו:
אחולי אחיל ליה - גופא לגמרי וקנין פירות דאית ליה לא ליהוו קנין הגוף וה"נ הוה מצי למימר דאי איתמר בהא בהא קאמר ר' יוחנן דקנין פירות כקנין הגוף דמי משום דכל לנבי נפשיה אפילו במקום בריה נפשיה עדיפא ליה וכיון דעכב לעצמו פירות שייר בקנין הגוף לעצמו אבל לגבי מובר שדהו לפירות מודי רבי יוחנן לריש לקיש דקנין פירות שמקנה לאחדים לאו כקנין הגוף דמי דבכל דוכתא נפשיה עדיפא ליה ומשום דשמעינן לה מתירוציה דריש לקיש לא חשש הגמרא לפרש כן ולר"ל נמי אי איתמר בהא . בהא קאמר ריש לקיש משום דאבא לגבי בריה אחולי אחיל אבל לגבי מוכר שדהו לפירות אימא מודי ליה לרבי יוחנן דקנין פירות כקנין הגוף דמי קמ"ל:
מת השני - אחרי הראשון קנה שלישי:
יחזרו נכסים ליורשי ראשון - כלומר כשימות הראשון יורשיו יורשין מכחו שהרי לא זיכה לשלישי אלא מכח השני דהא לא קאמר לראשון נכסיי לך ואחריך לפלוני ואם אין פלוני יתנו לפלוני השלישי וכיון דשני לא זכה שלישי נני לא יקנה אלא יורשי ראשון יירשו להני נכסים ואע"ג דלא היו קנוין לראשון אלא לאכול פירותיהן כל ימי חייו דהא קאמר ליה ואחריך לפלוני אפי' הכי כיון דאין אחריך קיים זכו יורשי ראשון בגוף ופירות אי אמרת בשלמא קנין פירות הוי חשוב כקנין הגוף הלכך איכא למימר יחזרו ליורשי ראשון שהרי הפירות קנוין לו וכקנין הגוף דמי דאע"ג דהמוכר שדהו לפירות לא קנה בעל הפירות את הגוף משום קנין פירות כקנין הגוף היינו משום דבהדיא פירות מכר לו ולא גוף והרי הוא כמי שאמר לו ואחר אותו זמן יהא הגוף והפירות שלי אבל הכא לא שייר לעצמו כלום אלא לשלישי נתן את הגוף ולראשון ולשני נתן את הפירות וכיון דאיכא תרתי שיש לראשון קנין פירות דכקנין הגוף דמי וגם סילק הנותן עצמו מגוף ופירות הלכך יחזרו ליורשי ראשון אלא אי איתא דלאו כקנין הגוף דמי מאיזה טעם יחזרו לראשון:
יחזרו ליורשי נותן מיבעי - ליה. שהרי לראשון נתן פירות ואין אחריו איש שיקבל לא הגוף ולא פירות הלכך יחזרו לנותן או ליורשיו:
אחריך שאני - דמשמע דגוף ופירות נתן לראשון דהא בהדיא פריש אחריך יירש פלוני והא ליתיה דלירש הלכך ישארו ביד יורשי ראשון דהכי קאמר ליה כל ימי חייך יהא הכל שלך הפרי והגוף ובה שישתייר אחריך יקבל פלוני ואם היה רוצה ראשון יכול למכור הגוף כדלקמן:
והתניא יחזרו ליורשי נותן - לר' יוחנן פריך אע"ג דאיכא למימר אחריך שאני אפילו הכי יחזרו ליורשי נותן דקנין פירות דראשון לאו כקנין הגוף דמי וכ"ש קנין פירות דעלמא דלאו כקנין הגוף דמי כריש לקיש וקשיא לרבי יוחנן:
תוספות
[עריכה]רבי יוחנן סבר לא קנה לוקח. תימה אם כן אמאי אצטריך תקנת אושא דאשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה דלא עשתה ולא כלום (לקמן דף קלט:) וי"ל דמיירי כגון שכתב לה דין ודברים אין לי בפירות נכסיך ובפירות פירותיך ולא כתב בנכסיך דא"כ היה מכרה קיים כדאמר בהכותב (כתובות דף פג. ושם) אי נמי התם קנין פירות דבעל דלא הוי אלא מדרבנן ולא מצרכי לכתוב מהיום ולא הוי כקנין הגוף לכך אצטריך תקנת אושא:
לא קנה לוקח. פי' ריב"ם ויחזרו . ליורשי הבן ולא יוכלו לקוחות לומר אביך זבין ואת מפקת כדאמרינן בסוף מי שמת (לקמן דף קנט. ושם ד"ה ולימרו) דאף על גב דהכא לא שייך טעמא דלקמן משום שיאמר הבן אנא מכח אבא דאבא קאתינא דא"כ יקחו אחי האב חלקם כיון שאינו בא מכח אביו אלא מכח זקינו אלא היינו טעמא שיחזרו ליורשי הבן משום דבמיתת הבן נפלו נכסים לפני בנו וכשמת זקינו קנאם הבן בקבר ממילא ואחר כך ירשם בן הבן וקשה דאמר בסמוך מהו דתימא אביו אפילו לגבי בריה נפשיה עדיפא ליה ולא יקחו הלקוחות במיתת האב והלא אם המקח בטל לא יחזרו לאב כי אם ליורשי הבן ויש לומר דשפיר קרי ליה בן בנו נפשיה לגבי לוקח ולא דמי לנכסיי לך ואחריך לפלוני ואחרי אחריך לפלוני דאם מת שני בחיי ראשון יחזרו נכסים ליורשי ראשון ולא אמר כיון שהקנה הגוף לשלישי לבסוף הוי כנופל לפניו במיתת השני שהרי לא הקנה לו כלום עד אחר שיזכה שני ואפי' לרב ענן דאמר לעיל (דף קכה:) לירתיי ולא לירתי ירתיי דלדידיה אם אמר נכסיי לך ואחריך לפלוני אם מת שני לא יחזרו ליורשי שני לא דמי להכא דיותר יש לו לראשון בנכסים מלאב דהתם אם מכר ראשון כל הנכסים מכורים לעולם דהלכתא כרבן שמעון בן גמליאל דאמר אין לשני אלא מה ששייר ראשון אבל הכא אין האב יכול למכור אלא עד שימות לכך יחזרו ליורשי הבן והתם ליורשי ראשון:
מביא ואינו קורא. פי' בקונטרס מביא משום דאדמתך קרינא ביה ואינו קורא דלא קרינא ביה מן האדמה אשר נתתה לי ותימה דאי קרינא ביה אדמתך קרינא ביה נמי מן האדמה אשר נתתה לי ונראה שתקנו מדרבנן להביא משום קנין פירות אבל קריאה לא מדאמרינן בהמוכר את הספינה (לעיל דף פב.) משום דמיחזי כשיקרא או משום דאתי לאפקועי מתרומה ומעשר:
והתניא יחזרו נכסים ליורשי נותן. פירש בקונטרס וקשה לר' יוחנן דאמר קנין פירות כקנין הגוף דמי ומשני תנאי היא דפליגי בקנין פירות אי הוי כקנין הגוף או לא ואין נראה דהרבה תנאים מצינו דפליגי בקנין פירות בהדיא יותר מאלו גבי מוכר עבדו על מנת שישמשנו שלשים יום בחזקת הבתים (לעיל דף נ. ושם) ועוד דלדבריו לא גרסינן אלא אחריך תנאי היא ונראה דלר"ל פריך דשני אחריך שאני והכי פריך אי אמרת בשלמא דאחריך לא שאני אלא ההיא ' ליחזרו ליורשי ראשון הוי טעמא משום דקסבר קנין פירות כקנין הגוף דמי כר"י א"ש דמצינו הרבה תנאים דפליגי בהכי אלא אי אמרת דההיא דיחזרו ליורשי ראשון סברא נמי בעלמא דלאו כקנין הגוף דמי והכא משום דאחריך שאני והתניא יחזרו ליורשי נותן והא אין סברא לומר דסבירא ליה דאחריך לאו כלום דלא מצינו פלוגתא בהכי ומשני אלא אחריך תנאי היא כלומר לעולם קמייתא נמי כריש לקיש ואחריך נמי תנאי היא כדמייתי דפליגי רבי ורבן שמעון בן גמליאל באחריך דרבי סבר אחריך לאו כלום היא ולא הקנה לו אלא פירות ורשב"ג סבר אחריך שאני והשתא הוי כולהו כריש לקיש והלכתא כותיה: (גליון נראה דמייתי שפיר תנאי דע"כ באחריך פליגי אפי' לר"י ולא בקנין פירות אי הוי כקנין הגוף אי לאו דהא טעמא דרשב"ג אין לו לשני אלא מה ששייר הראשון ע"כ משום דאמר אחריך דמשום קנין פירות גרידא פשיטא דלא היה יכול למכור כמו האב דאינו יכול למכור. ע"כ): (רש"א)
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]קמט א ב מיי' פי"ב מהל' זכיה ומתנה הלכה י"ג, סמ"ג עשין פב, טור ושו"ע חו"מ סי' רנ"ז סעיף ה':
קנ ג מיי' פ"ד מהל' בכורים הלכה ו', סמג עשין קמ:
קנא ד ה מיי' פי"ב מהל' זכיה ומתנה הלכה ז' ועי' בהשגות ובמגיד משנה, סמ"ג עשין פב, טור ושו"ע חו"מ סי' רמ"ח סעיף ג':
ראשונים נוספים
קנין פירות שיש לאביו עד שהוא חי דמי כמו שגוף הקרקע יהא שלו ולא בא ליד בן הואיל שמת בחייו לפיכך לא קנה לוקח:
לאו כקנין הגוף דמי. והגוף ברשות הבן היה להכי קנה לוקח:
המוכר שדהו לפירות. ללוקח עד אותו זמן שהתנו:
ר' יוחנן אמר מביא בכורים וקורא. מן האדמה אשר נתתה לי אע"ג דפירות בלבד שלו אותו קנין פירות כקנין הגוף של קרקע הוא שלו עד אותו הזמן דמי ויכול לקרות:
ריש לקיש אמר מביא וכו'. ולמה להו לאפלוגי תרי זמנא בהכי:
אמר לך ר' יוחנן אע"ג. דגבי בכורים קנין פירות כקנין הגוף דמי אפ"ה אצטריך הכא לאשמועינן דלא קנה לוקח דסד"א ודאי קנה לוקח דאבא לגביה בריה מחיל ליה למכור אפילו בחייו וקנה לוקח קמ"ל דלא מחיל ולא קנה. וריש לקיש אמר דאע"ג לגבי בכורים בעלמא כו' הכא אצטריך דסד"א דלא קנה לוקח דכקנין הגוף דמי דכל לגבי נפשיה אפי' לגבי בריה נפשיה עדיפא ליה מבריה ולא ניחא ליה למיזבן בחייו ולא קנה לוקח קמ"ל הכא דלגבי בריה מחיל ליה לזבוני שיהו מכורין במיתת האב וקנה לוקח:
איתיביה ר' יוחנן לריש לקיש. אם אמר שכיב מרע נכסיי לך ואחריך לפלוני ואחריו לפלוני משמע שנתן לראשון ושני הפירות בחייהן והשלישי יהא יורש גוף הנכסים:
מת שני. בחיי ראשון כיון שלא באו ליד השני אין לשלישי כלום ושלישי הוא בא מכח שני אלא יחזרו הנכסים ליורשי הראשון הואיל דליתא לאחריך ולשלישי לא מצינן למיתן ליה דהכי לא פקיד המצוה. ואם איתא לריש לקיש דקנין פירות שיהא לראשון לאו כקנין הגוף דמי. אמאי יחזרו ליורשי ראשון כיון דלא הוה ליה קנין הגוף הקרקע כשמת ראשון יחזרו אותו ליורשי אותו שנתן מתחל' מיבעי ליה. אלא מדקאמר ליורשי ראשון ש"מ דקנין פירות שיש לראשון בקנין הגוף דמי וקשיא לריש לקיש:
תרגמא רב אושעיא. לעולם אימא לך בעלמא לאו כקנין הגוף דמי. והכא מאי טעמא יחזרו ליורשי ראשון דהיכא דאמר ליה נותן לראשון ואחריך לפלוני שאני דמשמע ואחריך לפלוני אחריך הן שלו ולא בחייך לפי שבחיים הכל שלך הגוף והפירות. והשתא דמת אחריך בחייך הכל שלך הוא. להכי יחזרו ליורשי ראשון ולא ליורשי נותן דנותן סליק עצמו מהן הואיל ואמר אחריך לפיכך קאמרינן בדעתו דלא יחזרו עולמית לעצמו. ולעולם מהא לא תפשוט:
והא תניא יחזרו ליורשי נותן. דמשמע דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי וקשיא לר' יוחנן דאמר כו'. אלא אחריך נמי אי דמי קנין פירות שלו כקנין הגוף או לא תנאי היא:
והא דא"ר יוחנן לא קנה לוקח. אפי' היה לו בן לבן לא קנה לוקח והאי בן הבן מוציא מיד הלקוחות וה"נ מפרשי להא דגרסינן בשילהי פ' מי שמת (בבא בתרא קנ"ח ב') בן שמכר בנכסי אביו בחיי אביו ומת בנו מוציא מיד הלקוחות וזהו שקשה בדיני ממונות אבוה מזבין ואיהו מפיק ומאי קושיא אמר מכח אבוה דאבא קא אתינא וכו' ודקדקו בפירושה היכי דמי אילימא כדקתני אבוה נמי מצי מפיק דהא מה שאירש מאב' מכור לך לא אמר ולא כלום.
לפיכך פי' מפרשים כגון דכתב ליה אבוה נכסי' לברי' וזבי' להו האי ברא ואתי בר ברא מפיק ש"מ דבר ברא מצי מפיק ומיהו ליתיה להאי פירוש' דאי הכי היכי מצי למימר מכח אבוה דאבא קא אתינא דהא אי איכא אחי דאבוה לא פלגי בהדיה ומכח מתנ' אביו הוא בא ועוד מאי פירשו בהא דאמרינן בן שמכר בחלק בכורכו בחיי אביו דאמרינן עלה אי מכח אבוה דאבא קא אתיא בחלק בכורה מאי עבידתי' ועוד דהא ליתיה אלא לדר' יוחנן וליכא לאוקמי סוגיא דתלמודא כותיה.
ורב אב"ד ז"ל פי' דאי אבוה קאים הוה ליה לאהדורי ליה מאי דשקל מיניה מדמי ההיא ארעא והשתא דקא מפיק בריה לא יהיב ליה ולא מידי.
ומ"ש הרב ר' שמואל ז"ל שאם לא מכרן הבן בחיי האב אע"פ שמת הבן בחיי האב יורשי הבן יורשין את מתנתו אפילו לר' יוחנן אבל מכרן יורשי האב יורשין אותה לפי שסלק עצמו וזכו' מהם תמה היא כיון שדינו שירשו בניו אחריו אם מכר ואין ממכרו ממכר למה הפסידו בניו והרי קנה משעת מתנתו כיון דאמר ליה מעכשיו וכשמת האב נתרוקנה רשות לבן הבן ולי הפירוש הראשון הדבר מפורש ואף לפי הפי' האחרון אין כאן בית מיחוש ומיהו השתא דקיימא לן דקנה לוקח לא נפקא לן מידי לענין עובדא.
הקשה כאן הרב רבי יוסף הלוי ז"ל לר' יוחנן דאמר קנין פירות כקנין הגוף דמי אמאי קני לוקח לכי מאית האב בחיי הבן והא אין אדם מקנה לתבירו דבר שלא בא לעולם כלומר שלא בא לידו ותו קשיא ליה הא דאוקימנא לעיל גופה קני מהיום ופירא לאחר מיתה. וב' קושיות אלו מתרצות זו את זו דאפילו דאמר קנין פירות כקנין הגוף דמי ברא נמי אית ליה קנין הגוף ומיהו מיתלא תלי וקאי כי מאית אב בחיי הבן איגלי דמההיא טעמא קנייה ומה מכר לו ראשון לב' כל זכות שתבא לידו דהא אגידא ביה מעיקרא וכי לא באה לידו אותו זכות שמת בחיי האב פקע קניניה לגבי לוקח דלאו יורש דידיה הוא.
רבי יוחנן אמר קנין פירות כקנין הגוף דמי. איכא דקשיא ליה, לר' יוחנן אמאי איצטריך תקנת אושא שהאשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות בלא תקנה והך קושיא לאו מטיבותיה דמקשה היא דלר"ל איצטריך ור"י לית ליה תקנה בהא דהא בב"ק (פ"ח ב') מוכחא מילתא דלמ"ד קנין פירות כקנין הגוף דמי בלאו תקנתא דאושא מוציא מיד הלקוחות דקאמר התם אימיה דרב שמואל בר אבא הוה נסיבא לר' אבהו כתבתינהו.לנכסה לרב שמואל ברא לסוף שכיבה ואזל לרבי ירמיה ואוקמיה בנכסי לרב שמואל דמפ' התם דגמר לה ממתני' דהכ' כרשב"ל ואמר ש"מ קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי ש"מ דאי כקנין הגוף דמי הבעל מוציא מיד הלקוחות ואע"ג דלא קס"ד תקנת אושא כלל כדמפורש התם ואי איכא למימר דלא פליגי בתקנת אושא מוקמינן לה בדכתב לה דין ודברים אין לי עליך בפי' נכסיך ובפירי פירותיהן עד עולם ואפי' הכי מפיק לאחר מיתה אי נמי בכותב שדה מתנה לאשתו שאין הבעל אוכל פירות ותקינו באושא דאע"ג דליכא קנין פירות מפיק דבעל לוקח ראשון שויה רבנן ועוד מהני ליה תקנתא דמדינא בעל יורש הויא ואפי' לא הויא מכירתה מכירה משלם ללוקח דמי ההוא ארעא דשקל מיניה כדין מלוה על פה ושויו' רבנן כלוקח ולא מהדר דמי כלל.
וריש לקיש אמר מביא ואינו קורא. כתב הרב ר' שמואל ז"ל דלהכי מביא משום דכתיב (דברים כו,ב) אשר תביא מארצך, דארצך קרינא ביה כיון ששעבד יניקת הקרקע לפירותיו ומיהו אינו קורא שאינו יכול לומר מן האדמה אשר נתת לי. ותמיהא לן א"כ למה נסתפקו בגמ' מאי טעמיה דר' מאיר באילן אחד ודרבנן בב' אילנות שהרי הקרקע משועבד לו כל זמן שאילנו קיים אלא מספקא ליה או קרינא ביה מארצך אע"ג דלאו כקנין הגוף דמי. וכל היכא דמספקא ליה מביא ואינו קורא כדאיתא בפרק הספינה.
רבי יוחנן אמר לא קנה לוקח קנין פירות כקנין הגוף דמי: כלומר, דקנין הגוף שיש לו לאב בהן מעכב ביד הבן שלא [יכול] למכור, ואם מכר ומת בחיי האב אין ממכרו ממכר, כאילו מכר הבן מה שאינו שלו.
ואם תאמר אם כן אפילו מת האב בחיי הבן נמי לא יקנה לוקח, דהוה ליה כמה שאירש מאבא מכור לך דלא עשה ולא כלום. ועוד דהיאך אפשר לומר כן, והלא אמר למעלה דכל שכתב לו מהיום ולאחר מיתה גופא קני מהיום ופירא לאחר מיתה, וכיון שהגוף של בן מהיום, בשמכרו נמי למה אינו מכור ואפילו מת בחיי האב, ולמה אמר רבי יוחנן דקנין פירות של אב הוו כקנין הגוף והגוף כבר נתנו לבן.
תירץ הרב ר' יהוסף ז"ל, דרבי יוחנן לאו בקנין ממש קאמר, ולומר שהוא של אב, אלא לעכב בקנין, שיש לאב בנכסים אכילת פירות כל ימי חייו ועד שלא מת הוא ושלא נסתלקה רשותו מהן מת הבן לא קנה לוקח. אבל היכא דמת האב בחיי הבן נתרוקן קנין הגוף לבן, דממילא אסתלק ליה זכות האב מן הנכסים ואיגלי מלתא דמההיא שעתא דכתבינהו לבן זכה הבן והוו נכסי דידה, ולפיכך קנה לוקח. ועדיין צריכין אנו למודעי, דאכתי נימא אף על פי שמת הבן (נכסי) [בחיי] האב מכל מקום כל שמת האב נסתלקה רשותו מהן ממילא ואיגלי מילתא למפרע דשל בן היו (ושלא) [ושלו] מכר, דמאי שנא.
והראב"ד ז"ל כתב בלשון אחר קרוב ללשון הרב הלוי ז"ל, וזה לשונו: כיון דאתיא לידיה לבסוף איגלי מלתא דמעיקרא נמי זכה ביה וזכי בה לוקח מיניה. ולשון אחר כתב, דאם לא מת הבן בחיי האב כיון דאתו לידיה דבן, אמרי מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו והרי בא לידו, ולא דמיא למה ש[א]ירש מאבא מכור לך, דהתם לא (סתמא) [סמכא] דעתיה דלוקח והכא סמכא דעתיה וניחא לו לבן דליקום בהימנותיה.
ואין לשון זה מחוור בעיני, שהרי בנמצאת שדה שאינה שלו אסיקנא דאפילו חזר גזלן ולקחה מבעלים הראשונים לא אמרינן מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו, דהא גבאה בחובו ולית לזה ארעא אחריתי לא קנה כלוקח, וכן אורתא זבנה ויהבה במתנה לא קנה לוקח ראשון, והגע עצמך הכא אילו מת האב בחיי הבן ואורתה הבן או זבנה לאחר מי אמרינן דלא קנה לוקח ראשון. והלשון הראשון יותר קרוב, דמכל מקום יש לומר דלדעת רבי יוחנן כל שלא זכה הבן בגוף הנכסים לירד בהן מעכשיו ומת הבן אין אנו רואין הנכסים כאלו הן של בן למוכרן, אבל כשמת האב בחיי הבן איגלי מלתא שהבן שהוא המוכר זכה בהן וממכרו ממכר.
ובנמוקי מורי הרב ז"ל, דהכא בשמת הבן בחיי האב ומת בלא בנים שלא נגמרה לו המתנה, אבל אם היה בן לבן קנה לוקח, דבן כרעא דאבוה, וכשמת האב בחיי [בן] הבן נגמרה המתנה לבן [הבן], שבן הבן יורש מכח אביו, והילכך לוקח מוציא מיד בן הבן, שהרי נגמרה מתנת האב, ואפילו לרבי יוחנן. וזה נכון.
אבל ר' יצחק הידוע בעל התוספות ז"ל חלוק בדבר, שלרבי יוחנן אפילו במקום בן הבן מוציא מיד הלקוחות. והביא ראיה ממה שאמרו לקמן בשילהי פרק מי שמת (קנט, א) בן שמכר בנכסי אביו בחיי אביו ומת בנו מוציא מיד הלקוחות, ומפרש לה הרב ז"ל במוכר בנכסי מתנת אביו שנתן לו מהיום ולאחר מיתה, משום דקשיא ליה אי בנכסי אביו ממש ושלא נתנן לו, מאי איריא דבנו מוציא מיד הלקוחות אפילו הוא עצמו מוציא מידן, דהא תנינן מה שאירש מאבא מכור לך לא אמר כלום.
ואין פירושו של הרב ז"ל מחוור במקום זה, חדא דאם כן איצטריכי לאוקומי דבני מערבא דשלחו מתם כרבי יוחנן ולאפוקה לבר מהלכתא. ועוד דהא אמרינן התם דמצי אמר להו ללקוחות אנא מכח אבוה דאב קא אתינא, ואם איתא, (אפי') [אם כן] אחי אביו היו יורשין עמו ולאח[ר]יו הן זוכין בכל המתנה כיון שהם מכח אבי אביהם. ועוד דהא דכותה אמרינן בבכור שמכר בחלק בכורה בחיי אביו בנו מוציא מיד הלקוחות ולא קא אמר הוא מוציא מיד הלקוחות, וטעמא דמלתא פירש הראב"ד ז"ל, משום דאלו בנים מוציאין חמיד הלקוחות לגמרי, דאפילו תשלומי ממון שנטל אביו מהם אינן משלימין, דבעל חוב דאביהם הן ואינם נוטלין בראוי כבמוחזק, אבל עצמו אף על פי שמבטל המקח מכל מקום היה חייב לשלם מה שנטל, והיכא דמת הבן בחיי האב ולא מכרן, בן הבן זוכה באותה מתנה לכולי עלמא, דלא נחלק(ו) רבי יוחנן אלא בשמכר הבן בחיי האב, אבל במת והניח בן לא נחלק.
וכן כתב ר"ש ז"ל. אלא שהוא נוטה לדעת שלישי בשמכר ומת בחיי האב, ואמר שאפילו יש לו בן לבן אינו זוכה באותה מתנה, אלא יורשי האב יורשין אותה בשוה, לפי שהבן סלק את עצמו מנכסים משעה שמוכרן, ויש מקשים עליו, דכיון אילו לא מכרן היו [יורשיו] יורשין אחריו, למה יגרע כח יורשיו מחמת מכירה זו, והלא אין ממכרו ממכר, אלא מכיון דהקנה לו האב גוף הנכסים (מחייב) [מחיים] כשמת האב נתרוקן הרשות לבן הבן. ומיהו לדידן דקיימא לן כריש לקיש דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי לא נפקא לן מינה מידי הלכה למעשה.
ואיכא דמקשו תו הכא לרבי יוחנן דאמר קנין פירות כקנין הגוף דמי, למאי איצטריכו לתקנת אושא (איתא לקמן קלט, ב), דאפילו בלא תקנת אושא הבעל מוציא מיד הלקוחות , משום דקנין פירות כקנין הגוף דמי. י"ל דאין הכי נמי דלרבי יוחנן לא איצטריכא לתקנת אושא, וכי איצטריכא לריש לקיש איצטריכא, וכדאיתא בפרק החובל (ב"ק פה, א) גבי עובדא דאימיה דרב שמואל בר אבא דאינסיבא לר' אבהו וכתבינהו לנכסה לרב שמואל (בהא) [ברה]. ואי נמי לרבי יוחנן נמי איצטריכא להיכא דנתן מתנה לאשתו, דקיימא לן דאין הבעל אוכל פירות. ואי נמי לכותב לאשתו דין ודברים אין לי בנכסיך ובפירותיהן.
ואם איתא ליורשי נותן מיבעי ליה: הקשה הרב ר' יהוסף הלוי ז"ל, אדרבא ליורשי שני הוה ליה למימר, דהא למאן דאמר קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי מכר הבן בחיי האב ומת הבן בחיי האב קנה לוקח, דהתם קיימי. ותרץ דשאני התם דכתבו מהיום, ואי נמי זמנו של שטר דמוכח כר' יוסי, אבל הכא הא אמרינן דהאומר אחריך לאו כאומר מעכשיו דמי.
אחריך שאני: כלומר, כל שאומר אחריך לא פירות בלבד נתן לראשון אלא גוף ופירות, כשם שנתן לאחרון, ואילו רצה הראשון למכור מוכר ואוכל [ואין] לשני אלא מה שששייר ראשון, וכן אפילו בששייר ראשון אם מת שני בחיי ראשון יחזרו נכסים ליורשי ראשון, דבההיא אמר אחריך לפלוני והא ליתיה דלירש, והוא לא נתן לשלישי אלא שיקבלם מן השני לכשימות ו(י)הא ליתיה לשני, ואפשר לומר (דמן) [דהוא] הדין למת שלישי בחיי שני, לפי שאינו נותן ליורשי שלישי אלא לשלישי אם ישנו אחריו של שני והנה איננו, לפי[כך דין הוא] שיחזרו ליורשי שני, ודין השלישי עם השני כדין השני עם הראשון.
והכי איתא בתוספתא (ה"א) שאם מת שלישי בחיי שני לא יחזרו ליורשי שלישי, כדתניא התם: מת השלישי עד שלא מת השני [השני] אוכל פירות ואם מת יחזרו ליורשי נותן. ואף על גב דפליגא אהא דתניא יחזרו ליורשי ראשון, משום דכר' מתני' דאמר שאין לראשונים אלא אכילת פירות בלבד. ומכל מקום למדנו ממנה דאפילו לא היו אלא שנים, כגון דאמר נכסי לראובן ואחריו לשמעון, ומת שמעון בחיי ראובן, לא יחזרו ליורשי שמעון, ואף על פי שלא הפסיק מתנת שמעון, לפי שלא רצה ליתן לשמעון אלא כששמעון בעולם אחריו של ראובן. ואינו דומה למה שאמרו לירתה ואפילו לירתי ירתה, דהתם שאני דאמר בתרא לירתה ואפילו ליורשי היורשין כולן בכלל היורשין.
וכן תאני רבא בר חנא קמיה דרב אחריך שאני: דאין זה קנין פירות לבד אלא כקנין הגוף.
מהדורות תליתאה ורביעאה:
(נה) איתביה ר' יוחנן לריש לקי' כו' עד ואם אית' ליורשי נותן מבעי' לי'. פי' נראה לי דר' יוחנן ס"ל דלית לי' להאי תנא שהראשון יכול למכור הגוף אם כן נמצא שלא זיכה לו אלא אכילת פירות כל ימי חייו והגוף הקנה לשני אם יהי' חי אחרי מותו של ראשון ועכשיו שמת שני בחיי ראשון שלא נתקיימ' מתנת השני כלל שלא אמר לו מעכשיו או מהיום שיקנ' למפרע א"כ לכשימות הראשון דין הוא שיחזור הגוף ליורשי הנותן שהרי לא נסתלק מן הגוף אלא אם יקנה השני והשתא דשני לא קנה יחזור לנותן וליורשיו הניחא אי אמרת קנין פירות כקנין הגוף דמי יש לומר דס"ל להאי תנא דקנין הראשון קנין גמור הוא. ואע"פ שאינו יכול למכור מפני שאמר לו ואחריך לפלוני ורוצה שיהא הגוף לפלוני אבל כיון שמת אותו פלו' יתקיימו הנכסים לראשון קנין גמור שהנותן סילק עצמו מהם משע' שנותנ' לראשון דקנין פירות כקנין הגוף דמי והילכך אם מת שני בחיי ראשון יחזרו ליורשי ראשון אלא אי אמרת קנין פירות לאו כקנין הגוף נמצא שלא נסתלק הנותן מגוף הנכסים אלא הגוף תלוי ועומד אם ימצ' השני אחרי מותו של ראשון יהי' לשני ואם לא ימצא יהי' של נותן. ואין כח לראשון בגוף הנכסים כלל ואמאי יחזרו ליורשי ראשון אלא ודאי משום דקסבר קנין פירות כקנין הגוף דמי וריש לקיש תירץ אחריך שאני דקסב' הראשון יכול למכור הגוף שאם הגוף זכוי לו ואין לו לשני אלא מה ששייר ראשון משום האי טעמא יחזרו ליורשי ראשון אבל אי הוה סבר שאינו יכול למכור הגוף אע"ג דבעית למימר קנין פירות כקנין הגוף דמי לא נסתלק הנותן מגוף הנכסים אלא בקנינו של שני וכיון דשני לא קנה יחזרו לנותן וליורשיו אלא ודאי טעמא דידי' משום דקסב' שגם הגוף הקנ' לראשון ויוכל למכור והקש' לו ר' יוחנן והתניא יחזרו ליורשי נותן פי' ואם הדין נותן שהראשון יכול למכור גוף הנכסים א"כ נסתלק הנותן לגמרי מאלה הנכסים משעה שנותנ' שהגוף יהי' או של ראשון או של שני ולמה יחזרו ליורשי נותן א"ו ש"מ שאין הראשון יכול למכור גוף הנכסים והני תרי תנאי תרווייהו ס"ל דקנין פירות כקנין הגוף דמי אלא בהא קמיפלגי דמאן דאמרי ליורשי ראשון סבר כיון דקנין פירות כקנין הגוף דמי נמצא שהנותן סילק עצמו מהם כדכתבית לעיל ומ"ד ליורשי נותן סבר אע"ג דקנין פירו' כקנין הגוף דמי הרי לא נסתלק מגוף הנכסים אלא בזכייתו של שני וכיון דשני לא קנה יחזרו ליורשי נותן ומ"מ ההיא דתני ליורשי ראשון קשיא לך ור"ל מתרץ אלא אחריך תנאי היא פי' לא כמו שתירצתי עד עתה דלכ"ע יכול הראשון למכור שא"כ לא הי' אומר ליורשי נותן אלא תנאי היא ר' ור' שמעון דר' סבר אינו יכול הראשון למכור גוף הנכסים ורשב"ג סבר יכול ותרווייהו ס"ל קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי ור' סבר יחזרו ליורשי נותן שלא זוכה לראשון אלא פירות והגוף זוכה לשני אם ימצא (כמותו) [במותו] של ראשון וכיון שמת בחיי ראשון ולא קנה חזר גוף הנכסים לנותן וליורשיו ורשב"ג סבר שגם הגוף הקנה לראשון מיד שהרי הוא יכול למכור מיד ולא הקנה לשני אלא מה שמשייר ראשון והילכך נסתלק הנותן מאלה הנכסי' סילוק גמור ואם לא יקנה שני נגמרו לראשון ור' יוחנן סבר אי איתא דפליגי הני תנאי בפלוגת' דר' ורשב"ג אמאי איפליגו בכי האי גוונא יחזרו ליורשי ראשון או ליורשי נותן ליפלגו בפירוש אם יכול למכור הראשון גוף הנכסים ואם לאו וממילא ידענא האי דינא אי ליורשי ראשון או ליורשי שני ומדלא איפלוגי במכירת הנכסים ש"מ דתרווייהו כר' ס"ל שאינו יכול הראשון לימכור ולא איפלוגי אלא אי חשיב סילוק גבי נותן מפני שיש לראשון קנין פירות וקנין פירות כקנין הגוף דמי אי לא כדפרישית ובין ר' יוחנן בין ריש לקיש מוקמי מילתייהו אליבא דכ"ע כך נ"ל פתרון שיט' זו ולא כמו שכתבתי במה"ק:
מתוך: יד רמ"ה על הש"ס/בבא בתרא/פרק ח (עריכה)
קעט. הרי אמרו הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו האב אינו יכול למכור ממכר עולם מפני שהן כתובין לבן והבן אינו יכול למכור מפני שהן ברשות האב מכר האב מכורין עד שימות מכר הבן אין ללוקח בהן כלום עד שימות האב, איתמר מכר הבן בחיי האב ומת הבן בחיי האב ואח"כ מת האב רבי יוחנן אמר לא קנה לוקח קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי. דאע"ג דכתב ליה האב לבן מהיום ולאחר מיתה, וקי"ל דהכי קאמר ליה גופא קני מהיום ופירא לאחר מיתה ולא מצי האב לאפקועיה מיניה דבן, כדקתני בהדיא מכר האב מכורין עד שימות דמשמע עד שימות ותו לא, אפילו הכי כל זמן שהגוף משועבד לאב לפירותיו הרי הוא כאילו קנוי לו קנין גמור כל זמן שהפירות שלו, וכל כמא דלא אקני להו הבן לפירי לא קני ליה לגופא קנין גמור דהא קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי, ולא אהני ליה לבן קנין הגוף אלא למקני זכותא בעלמא בגויה, דלא יכיל האב לאפקועיה לגופא מיניה מהשתא ולא לאפקועיה פירא מיניה לאחר מיתה. מיהו על כרחיך ההיא זכותא בפירי דלאחר מיתה ליתה אלא היכא דאיתיה לבן לאחר מיתת האב, דהא לבן הוא דמקני להו לפירי לאחר מיתת האב, ודינא הוא דלא קני אלא היכא דאיתיה למקבל מתנה מחיים בעידנא דגמר קניינו.
הילכך היכא דמכר הבן בחיי האב, אי איתיה לבן לאחר מיתת האב למקני פירא קנין גמור, איגלאי מילתא למפרע דמעיקרא קנייה הבן לההיא זכותא דאקני ליה האב בגויהו קנין גמור, בין למקנא גופא מחיי האב בין למקנא פירי לאחר מיתת האב, וכי זבנה הבן לההיא זכותא ללוקח בחיי האב שפיר זבין ליה, דהא כל זכותא דאית ליה בגויה זבין ליה. והיינו דקתני מכר הבן אין ללוקח בהם כלום עד שימות האב, ולכי מיית האב מיהת קנה לוקח. ואי ליתיה לבן לאחר מיתת האב, אשתכח דלא קננהו הבן לפירות, דהא ליתיה לאחר מיתת האב דהיא שעת קניית הפירות דליקנינהו, ונהי דזבין ליה הבן ללוקח ההיא זכותא דקנה הבן מחיים, וכיון דזכותא דפירי לא גמר קנינא אלא לאחר מיתת האב כדברירנא וליתיה למקבל מתנה בשעה דגמר קניינו דליקני, איגלאי מילתא למפרע דלא קנייה הבן לההיא זכותא מחיים כלל, וכי זבין ליה ללוקח מידי דלא דיליה זבין ליה. וכיון דלא קני הלוקח זכותא בפירי לא מהניא ליה ההיא זכותא דקנה בגוף, דהא קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי, וכיון דמת האב ולא קננהו הלוקח לפירות לאחר מיתת האב תו לא קני להו, וממילא קיימי להו נכסי בחזקת יורשי האב לעולם בין לגוף בין לפירות, דכיון דקננהו לפירות לעולם ממילא קניוה לגוף לעולם דקנין פירות כקנין הגוף דמי כדברירנא לעיל לטעמיה דר' יוחנן.
ולא מיבעיא לוקח דלא קני, אלא אפילו אית להי לבן יורש לבר מאחוהי, לא ירית להו להני נכסי מחמתיה, דכיון דמת הבן בחיי האב וכי מת האב ליתיה לבן דליקני איגלאי מילתא למפרע דמעיקרא לא קנה בפירות ולא מידי, ויחזרו נכסים ליורשי האב דהוה קני להו לפירות. דהכי אשכחן דדייק רבי יוחנן לקמן מברייתא, דקתני אם מת שני בחיי ראשון יחזרו נכסים ליורשי ראשון, ואי ס"ד קניין פירות לראשון לאו כקנין הגוף דמי, ליורשי נותן מיבעי ליה, דש"מ דסבירא ליה לרבי יוחנן דכל היכא דפירא לראשון וגופא לשני או לשלישי ולית ליה לשני זכותא בפירות אלא לאחר מיתת ראשון, אם מת שני בחיי ראשון יחזרו נכסים ליורשי ראשון. וה"ה הכא גבי מת הבן בחיי האב, דתרויהו חד טעמא נינהו.
וריש לקיש אמר קנה לוקח, קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי, ואף ע"ג דלא קננהו הבן לפירות מעולם, כיון דקנייה לגוף מחיים ממילא קננהו הבן לנכסי מחיים בין לגופא בין לפירי דידהו דאתו לאחר מיתת האב דבר שלא בא לעולם נינהו ולא הוו בחיי הבן דליקנינהו דהא מת הבן בחיי האב, כיון דסבירא לן דקנין פירות לאב לאו כקנין הגוף דמי אשתכח דמעיקרא קנייה הבן לגוף קנין גמור ולא שייר האב זכותא לנפשיה בגויה אלא למיכל פירי עד שעת מיתתו, ופירי דלאחר מיתה בתר גופא אזלי, וכיון דקנייה הבן לגוף מחיים קנין גמור כמאן דקננהו לפירי מחיים דמי בין להורישן לבניו בין לאוקומינהו בידא דלוקח. וזכותא דהוה ליה לאב בפירות משעת מיתתו הוא דפקעה לה ממלא בין לגבי הבן בין לגבי מאן דאתי מכח הבן, לא שנא יורש ולא שנא לוקח דמשעת לקיחה קנייה לוקח לגוף כי היכי דקנייה הבן. וכי היכי דכי מאית בחיי הבן קננהו בן (הם) הכי נמי מת הבן בחיי האב ואחר כך מת האב קנה לוקח דלוקח במקום בן קאי. וקימא לן כרבי שמעון בן לקיש בתלת, והא חדא מינייהו:
קפ. איתמר המוכר שדהו לפירות ר' יוחנן אמר לוקח מביא וקורא. כלומר לוקח מביא ממנה ביכורים וקורא עליהן, קנין פירות ללוקח כקנין הגוף דמי. ואשר תביא מארצך קרינא בהו, ור"ל אמר מביא ואינו קורא קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי. ולא מארצך קרינא בהו, ורבנן הוא דאחמירו עליה לאיתויי. וקימא לן כריש לקיש:
קפא. איתיבי ר' יוחנן לריש לקיש נכסי לך ואחריך יירש פלוני ואחריו יירש פלוני מת ראשון קנה שני מת שני קנה שלישי. ואם מת שני בחיי ראשון יחזרו נכסים ליורשי ראשון. ואוקימנא בפירקין (לעיל בבא בתרא קכט,ב) להא דקתני מת ראשון קנה שני כשאין הראשון ראוי ליורשו. והא דקתני מת שני קנה שלישי בשאין השני ראוי ליורשו. קתני מיהת ואם מת שני בחיי ראשון יחזרו נכסים ליורשי ראשון, ואי איתא דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי ליורשי נותן מבעי ליה. דכיון דלא אקני ליה מידי לראשון אלא כל ימי (חייה) [חייו] ואחריו לפלוני, אשתכח דפירי בלחוד הוא דאקני ליה לראשון, ופירא לשני לאחר מיתת ראשון, וגופא לשלישי מעכשיו ופירא לאחר מיתת שני לבתר דזכי בהו שני, דקא ס"ד אחריך כמעכשיו דמי. וכיון דמת שני בחיי ראשון לא קני שני דהא לא אקני ליה לשני מידי אלא לאחר מיתת ראשון, ולאחר מיתת ראשון הא ליתיה לשני דלקני. ושלישי נמי לא קני, דאע"ג דאקני ליה גופא מעכשיו למאי דס"ד דאחריך כמעכשיו דמי, אפילו הכי כיון דאמר ואחריו יירש פלוני גלי אדעתיה דלא ניחא ליה דליזכי בהו שלישי אלא לבתר דזכי בהו שני, וכיון דשני לא זכי שלישי נמי לא זכי. ויורשי ראשון נמי לא קנו, דהא לא אקני ליה לראשון אלא אכילת פירות כל ימי חייו. ולדידך דאמרת קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי כיון דמית ראשון פקעא לה זכותיה וא"כ יחזרו נכסים ליורשי נותן מיבעי ליה. אלא מדקתני יחזרו נכסים ליורשי ראשון ש"מ קנין פירות לראשון כקנין הגוף דמי, וכמאן דאקני ליה גופא לראשון דמי, ואחריו לשני וכיון דליתיה לשני דלקני יחזרו נכסים ליורשי ראשון.
אמר ליה על דא את סמיך כבר תרגמה רב הושעיא בבבל אחריך שאני. כלומר לעולם אימא לך דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי, והכא היינו טעמא דיחזרו נכסים ליורשי ראשון משום דאחריך שאני, דלאו כמעכשיו דמי, שנמצא שאין לשני ולא לשלישי לא גוף ולא פירות בחיי ראשון. ואמטול הכי כי מת שני בחיי ראשון יחזרו נכסים ליורשי ראשון, דגופא ופירא דידיה הוה, ולא אקני ליה נותן לשני מידי אלא לאחר מיתת הראשון, וכיון דמית שני בחיי ראשון פקעה לה זכותיה דשני לגמרי אפי' לאחר מיתת ראשון דהא ליתיה לשני דליקני. ושלישי נמי לית ליה ולא מידי דהא לא אקני ליה לשלישי מידי אלא לאחר זכייתו של שני, וכיון דלא זכי בהו שני יחזרו נכסים ליורשי ראשון, דמעיקרא גופא ופירא דידיה הוא, וההיא זכותא דהויא להו לשני ולשלישי בהני נכסי אתנאי הואי וכיון דלא איקיים תנאה בטלה לה זכותיהו מעיקרא.
וקי"ל כי האי טעמא דריש לקיש. חדא דהא איפסיקא הילכתא בעיקר שמעתא דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי כותיה, וכיון דהילכתא הכין על כרחיך לא מיתוקמא הא מתניתא דנכסי לך אלא כי טעמיה דריש לקיש. ועוד דסוגיין (קכה,ב) במעשה דנכסי לסבתא ובתרה לירתה כי האי טעמא סליק, דאמרינן התם הלכתא כרב ענן דבעל לא ירית משום דהוה ליה ראוי ואין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק, ואקשינן מכלל דרב הונא סבר בעל נוטל בראוי כבמוחזק, ואסיקנא התם דטעמיה דרב הונא משום דקסבר כל האומר אחריך כאומר מעכשיו דמי והוה ליה מוחזק לשם. ודוק מינה מכלל דבני מערבא סבירא להו האומר אחריך לאו כאומר מעכשיו דמי. וכיון דאיפסיקא הלכתא כבני מערבא על כרחיך כותיהו עבדינן. דהיכא דא"ל נכסי לך ואחריך לפלוני לית ליה לשני לא גוף ולא פירות בחיי ראשון כלל. ואמרינן נמי התם אמר רבא מסתבר טעמיהו דבני מערבא דאי קדים סבתא וזבין זבינה זביני, אלמא הא דבני מערבא הלכה למעשה היא, וסלקא נמי כרשב"ג דאמר אין לשני אלא מה ששייר ראשון. וכבר איפסיקא הילכתא כותיה כדבעינן למימר קמן.
והא דתניא יחזרו נכסים ליורשי נותן קסבר כל האומר אחריך כאומר מעכשיו דמי, וקסבר נמי קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי, דאלו א"ל נכסי לך ואחריך לפלוני ותו לא מידי, בדין הוא דאפילו מת שני בחיי ראשון כי מאית ראשון יחזרו נכסים ליורשי שני, דהא אמרת האומר אחריך כאומר מעכשיו דמי, ואשתכח דמההיא שעתא אקני ליה פירא לראשון וגופא לשני. וכיון דסבירא לן דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי, אע"ג דמת שני בחיי ראשון נמי זאכו ביה יורשין דידיה בגופא דהני נכסי כי היכי דזאכי ביה איהו גופיה, ולכי מאית ראשון זכו יורשי שני בכולהו נכסי בין בגופא בין בפירא דאתי מהשתא. ואע"ג דליתיה לשני השתא דלקנייה לפירא, כיון דקנא ליה גופא מעיקרא מימלא קני פירא, דהא לא אקני ליה נותן פירא לראשון אלא כל ימי חייו בלבד, וכיון דמית ראשון איסתלקא לה זכותא ונתרוקנו הנכסים לבעל הגוף. אלא הכא כיון דתלתא נינהו ואקני ליה לשלישי לאחר מיתת שני, וסבירא ליה להאי תנא דכל האומר אחריך כאומר מעכשיו דמי, אשתכח דמשעת הקנאה קני ליה שלישי לגופא מעכשיו ולאחר מיתת השני. והוא דזכה בהו שני מקמי הכין, ולית להו לראשון ולשני זכותא אלא בפירא בלחוד. הילכך כיון דמית שני בחיי ראשון ואחר כך מת ראשון יחזרו נכסים ליורשי נותן, דהא לית ליה לראשון ולשני זכותא אלא בפירא. ושלישי נמי לא קני גופא אלא על מנת דזכי בהו שני בנכסי מקמי הכין, וכיון דמת שני בחיי ראשון ופקעה זכותיה דשני מעיקרא איגלאי מילתא למפרע דלא אקני ליה לשלישי ולא מידי ונכסי בחזקתיה דנותן קיימי. וכיון דאיפסיקא הילכתא דכל האומר אחריך לאו כאומר מעכשיו דמי, ממילא שמעת דהא דתניא יחזרו נכסים ליורשי נותן ליתה, דהא אסיקנא כרבי דאמר אחריך נמי כמעכשיו דמי כדבעינן למימר קמן, ולית הלכתא כותיה.
מיהו ש"מ דהיכא דא"ל נכסי לך ואחריך מהיום לפלוני, ומת שני בחיי ראשון, יחזרו נכסים ליורשי שני, דהא אקני.כעידרמה ליה גופא לשני מהיום ולאחר מיתת ראשון, וכיון דמית ראשון ופקעא ליה זכותיה מפירי ממילא קמו להו נכסי בחזקת שני למפרע וזכו בהו יורשין דידיה מחמתיה. ואי הוו תלתא וא"ל לראשון נכסי לך ואחריך מהיום לפלוני ואחריו מהיום לפלוני, אשתכח דראשון ושני פירא בלחוד הוא דקני ושלישי הוא דקני גופא מהיום ופירא לאחר מיתת שני. והוא דזכה בהו שני מקמי הכין. לפיכך אם מת שני בחיי ראשון יחזרו נכסים ליורשי נותן, דעד כאן לא פליגי הני תנאי אלא היכא דלא א"ל לבתרא מהיום, דמר סבר אחריך כמעכשו דמי ויחזרו נכסים ליורשי נותן, ומר סבר לאו כמעכשיו דמי ויחזרו נכסים ליורשי נותן ראשון כדברירנא, מכלל דהיכא דא"ל לבתרא מהיום דכולי עלמא לא פליגי דאם מת שני בחיי ראשון יחזרו נכסים ליורשי נותן:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה