בבא בתרא נו ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
משלשין ביניהם אשלשה אחים ואחד מצטרף עמהם הרי אלו שלש עדיות והן עדות אחת להזמה:
גמ' מתני' דלא כרבי עקיבא דתניא א"ר יוסי כשהלך אבא חלפתא אצל רבי יוחנן בן נורי ללמוד תורה ואמרי לה ר' יוחנן בן נורי אצל אבא חלפתא ללמוד תורה אמר לו הרי שאכלה שנה ראשונה בפני שנים שניה בפני שנים שלישית בפני שנים מהו אמר לו בהרי זו חזקה אמר לו אף אני אומר כן אלא שר"ע חולק בדבר זה שהיה ר"ע אומר (דברים יט, טו) דבר ולא חצי דבר ורבנן האי דבר ולא חצי דבר מאי עבדי ליה אילימא גלמעוטי אחד אומר אחת בגבה ואחד אומר אחת בכריסה האי חצי דבר וחצי עדות היא דאלא למעוטי שנים אומרים אחת בגבה ושנים אומרים אחת בכריסה אמר רב יהודה האחד אומר אכלה חטים ואחד אומר אכלה שעורים הרי זו חזקה מתקיף לה ר"נ אלא מעתה אחד אומר אכלה ראשונה שלישית וחמישית ואחד אומר אכלה שניה רביעית וששית הכי נמי דהויא חזקה א"ל רב יהודה הכי השתא והתם בשתא דקא מסהיד מר לא קא מסהיד מר הכא תרוייהו בחדא שתא קא מסהדי מאי איכא למימר בין חיטי לשערי לאו אדעתייהו דאינשי:
שלשה אחין ואחד מצטרף עמהן הרי אלו שלש עדיות והן עדות אחת להזמה:
רשב"ם
[עריכה]שלשה אחים ואחד מצטרף עמהם - דהיינו אח לשנה אח לשנה ואחד עם האח שאותו אחד מעיד עם כולן:
הרי אלו ג' עדיות - ולהכי כשר עדותן דאשתא דקא מסהיד האי לא קמסהיד האי ואין כאן שני עדים קרובים בעדות אחת:
והן עדות אחת להזמה - שאם הוזמו משלשין ביניהן וגם אין ניזומין עד שיזומו כולן:
גמ' מתני' - דחשיב לג' כתות של עדים עדות אחת לשלש שני חזקה:
דלא כר"ע - דלר"ע לא מהני עדותן כלל הואיל וכל אחד אין מעיד על חזקה שלימה דשלש שנים אלא על שליש חזקה והיינו חצי דבר:
אבא חלפתא - אבי חלפתא דר' יוסי סתם היינו רבי יוסי בן חלפתא:
שהיה ר"ע אומר דבר - על פי שנים עדים יקום דבר שלם ישתלם כל הממון ע"פ עדים השנים:
ולא חצי דבר - כל כת וכת אינה מעידה אלא על שליש החזקה והיינו שליש דבר ולא דבר שלם הואיל ואין שני עדים מעידים על כל הג' שנים:
ה"ג אילימא למעוטי אחד כו' - במס' נדה (דף נב:) אמר ב' שערות שאמרו אפי' אחת בגבה ואחת בכריסה:
בכריסה - באותו מקום:
חצי עדות הוא - דאין כאן אלא עד אחד לכל שיער ועד אחד אינו נאמן לעשותה בת עונשין לחייבה וקרא חצי דבר אתא למעוטי שהרי דבר כתיב וחצי עדות למעוטי לא איצטריך קרא דבהדיא כתיב לא יקום עד אחד וגו':
אלא - האי דבר למעוטי חצי דבר דכי האי גוונא כגון שנים אומרים אחת בגבה ראינו ולא בדקנו יותר ושנים אומרים אנו בדקנו מלפניה וראינו אחת בכריסה ואי לאו מיעוטא דקרא דבר ולא חצי דבר לא היה לנו לפסול עדות זה דעדות זה כשר הוא מאחר שיש ב' עדים על כל שיער שהרי אינן מכחישין כלל זה את זה אלא כת זו בדקו מגבה וכת שניה בדקו מלפניה ובשעה אחת ראו ב' שערות אלו מכאן ואלו מכאן דליכא למימר שומא נינהו השתא דכתיב דבר עדותן בטלה דב' שערות דבר אחד הוא ואין מועילין אלא כשהן ביחד בבת אחת שאם נראה אחד היום מכאן ולמחר גדל שני במקום אחר וכבר נשר הראשון אמרינן שומא נינהו ואין כלום אלא אם כן ישנן ביחד וכל כת וכת יכול לראות ב' השערות דהא ביחד היו נמצא שכל כת עדות של חצי דבר מעידין וכל אחד אינו מעיד שהיא גדולה אלא חצי סימני גדלות ראינו אבל ג' שני חזקה דמתני' שאין יכולין להיות כי אם בזה אחר זה ומי שרואה אכילת שנה זו אינו יכול לראות של שנה שניה אלא אם כן שוהה שנה שניה בזה המלכות הלכך כל שנה ושנה וכל יום ויום חשיב דבר שלם בפני עצמו דעל כרחך כיון דקרא למעוטי אתא ומיעוט אחד הוא דאיכא (למימר) אין לך למעט כי אם חצי דבר דמסתבר טפי למעוטי דהיינו עדות דב' שערות בשתי כתות:
ואחד אומר - אותן ג' שנים שאתה אומר אכלה חטין אני מעיד כמותך שאכלה אבל אכילת שעורים היתה הרי זו חזקה וטעמא מפרש לקמיה:
מתקיף לה ר"נ אלא מעתה כו' - ר"נ לא היה יודע טעמו של רב יהודה המפורש לפנינו דבין חטין ושעורין טעו אינשי אלא ס"ל דהא דקאמר רב יהודה אחד אומר אכלה חטין ואחד אומר אכלה שעורין כו' לאו באותן ג' שנים דקמסהיד האי מסהיד האי דא"כ עדות מוכחשת היא ותיבטל אלא ס"ל לר"נ דה"ק רב יהודה אחד אומר אכלה חטין ג' שנים כפי מנהג עובדי אדמה ואחד אומר אכלה שעורים שלש שנים כפי מנהג עובדי אדמה והיינו שש שנים בדילוג ושאלתי לעובדי האדמה ואמרו לי שלעולם כך הוא המנהג שנה אחת חטין ושנה אחת שעורין כן כל הימים ואינה צריכה שביתה כלום ה"ז חזקה שהרי אין מכחישים זה את זה כלל וממ"נ כל אחד מעיד שאכלה שני חזקה והלכך הויא חזקה דדמיא להא דר' יהושע בן קרחה דאמרי' בפירקין לעיל (דף לב.) אין עדותם מצטרפת עד שיראו שניהם כאחד ר' יהושע בן קרחה אומר אפי' בזה אחר זה וטעמא דר' יהושע מפורש בסנהדרין בפ' זה בורר דאע"ג דאמנה דקמסהיד האי לא מסהיד האי מיהו תרוייהו אמנה קמסהדי והכא נמי תרוייהו אחזקה קמסהדי:
אלא מעתה אחד אומר אכלה ראשונה שלישית כו' - דהיינו כרב יהודה הכי נמי דתיהוי חזקה הא ודאי לא תיהוי חזקה דלא דמיא כלל לר' יהושע בן קרחה אלא היכא דאחד אומר אכלה ראשונה ושניה ושלישית ואחד אומר אכלה ד' ה' ו' דתרוייהו אחזקה מעלייתא קמסהדי אבל הכא לא זה ולא זה מעידים על חזקה רצופה דחזקה בדילוג אינה כלום וכן עיקרה של שיטה זו כמו שפירשתיה:
א"ל רב יהודה הכי השתא התם כו' - וכיון דליכא אלא עד אחד לשנה חצי עדות הוא הכא תרוייהו בחדא שתא מסהדי כשזה אומר אכלה חטין וזה אומר אכלה שעורים אין לנו לחוש ולומר דלמא בדילוג קא מסהדי אלא מסתמא על אותם שלש שזה מעיד השני נמי מעיד וכיון דעדות שלימה יש על השלש שנים מה יש פסול עוד אי משום דזה אומר אכלה שעורים:
בין חטין ושערי לאו אדעתייהו דאינשי - אין מבינין יפה בין קמת חטים לקמת שעורים:
תוספות
[עריכה]משלשין ביניהם. הכא לא שייך למיפרך ולימרו הנך קמאי אנן מנא ידעינן דכל דקאי בבי דינא לאסהודי אתי אהאי ארעא אנן לחיובי מחזיק פירות קאתינן כדפריך בפרק כיצד הרגל (ב"ק דף כד: ושם) גבי שור ולימרו הנך (. קמאי) כו' אנן לחיובי פלגא ניזקא קאתינן דכיון דמחזיק מביאן לב"ד ודאי לטובתו באו כדי להחזיקו בקרקע ולא כדי לחייבו פירות:
הרי אלו ג' עדיות. שהרי העד שהעיד בראשונה הוא עצמו יכול להעיד בשניה ולא אמרינן אדם קרוב אצל עצמו כמו כן אחיו יכול להעיד בשניה:
והן עדות אחת. דאין משלמין עד שיזומו כולן:
ורבנן האי דבר ולא חצי דבר מאי עבדי ליה. וא"ת דהכא כ"ע דרשי דבר ולא חצי דבר ובפ' מרובה (שם דף עא:) אמרינן חמשה בקר אמר רחמנא ואפי' ה' חצאי בקר וי"ל דהכא משום דדבר מיותר הוא וא"ת והא איצטריך לדבר דבר מממון לאשמועינן דאין דבר שבערוה פחות משנים (גיטין דף צ.) וי"ל דדבר דגבי ערוה מופנה הוא ואפילו למ"ד דלמידין ומשיבין שמא ליכא למיפרך מידי ואי איכא למיפרך י"ל דלאו מדבר דריש אלא מעל פי שנים יקום דמשמע יקום כל העדות ולא חצי אבל גבי ממון מה לי ממון גדול ומה לי ממון קטן לפי מה שגנב ישלם להכי אין סברא למעט חצאי בקר והא דדרשינן בפרק ד' וה' (ב"ק דף מ. ושם) גבי שור של שני שותפין כופר ולא חצי כופר שאני התם דלכפרה אתי דאין אדם מביא חצי כפרה חצי חטאת וחצי אשם והא דאמרינן התם (גיטין מב:) גבי חציו עבד וחציו בן חורין דמשלם חצי כופר התם כל הכופר דשייך בו משלם וחשיב כופר שלם דלא הרג אלא חצי בן חורין ובפרק יש בכור (בכורות דף מח: ושם ד"ה דרבי) דרשי' חמש ולא חצי חמש התם נמי מצות פדיונו ה' סלעים ולא מקיימא מצוה בפחות:
אלא למעוטי שנים אומרים אחת בגבה. אומר רשב"א דאין צריך לחלק כפירוש הקונט' דאפילו [היתה] חשובה גדולה כשבדקו שני עדים היום בכל מקום ולא ראו כי אם אחת בגבה, ובדקו למחר אותם עדים עצמן ולא ראו כי אם אחת בכריסה בשתי כתי עדים, חשיב חצי דבר אע"פ שראו כל מה שיכולין. ולא דמי לעדות חזקה דהכא אין עדותן עדות בלא עדות ב' אחרונים ואין מועיל לשום דבר בעולם לכך הוי חצי דבר אבל שנים בראשונה אע"פ שאין עדות מועיל לענין חזקה מכל מקום נפקא מינה בעדותן לשלומי פירי ודבר שלם הוא:
אלא מעתה אחד אומר אכלה ראשונה שלישית כו'. פי' הקונט' דר"נ היה סבור דרב יהודה איירי באחד אומר אכלה חטים היינו ראשונה שלישית וחמישית ואין נראה דא"כ מאי פריך אלא מעתה אכלה ראשונה כו' אין ה"נ דלסברתו אמר רב יהודה דהוי חזקה והכי הוה ליה למיפרך אמאי הוי חזקה והא אין שום אדם אומר שאכלה רצופין ולא דמי לר' יהושע בן קרחה ונראה לפרש דר"נ ידע דתרוייהו אחדא שתא קמסהדי וה"פ כיון דאמר דהויא חזקה אע"ג דמכחשי אהדדי משום דתרוייהו אחזקה קמסהדי אלא מעתה אחד אומר אכלה ראשונה שלישית וחמישית ושנית ורביעית וששית הניחה בורה כדרך מוברי באגי ואחד אומר לא כי אלא אכלה שנית רביעית וששית וראשונה שלישית וחמישית הניחה בורה ה"נ דהוה חזקה אע"ג דמכחשי אהדדי כיון דתרוייהו מיהא אחזקה קא מסהדי
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]רנו א ב מיי' פכ"א מהל' עדות הלכה ז', טור ח"מ סימן לח:
רנז ג ד מיי' פ"ד מהל' עדות הלכה ז', סמ"ג עשין קט, טור ושו"ע חו"מ סי' ל' סעיף י"ג:
רנח ה ו מיי' פט"ו מהל' טוען הלכה ב', סמ"ג עשין צה, טור ושו"ע חו"מ סי' קמ"ה סעיף א':
ראשונים נוספים
שלשה אחין. מעידין כל אחד שאכלה שנה:
ואחד. עד נכרי:
מצטרף. להעיד עמהן עם כל א' וא':
הרי אלו ג' עדיות. שכל מה שמעיד את זה אין מעיד את זה וכשר הוא העדות:
והן עדות אחת. הואיל וכל אחת מצטרף עם זה נכרי אם הוזם זה נכרי או אחד מן האחין שמצטרף עמו בטל כל העדות של חזקה זו הואיל וזה נכרי מעיד עם כולן ומשלמין בין ארבעתם:
על פי שנים עדים יקום דבר. שלם ולא חצי דבר וזה השנים אין מעידין אלא שליש דבר: ורבנן דמתני' דקא סברי ה"ז חזקה [דבר] ולא חצי דבר מאי עבדי ליה למעוטי מאי:
האי חצי עדות. דאחד בלבד אמר בגבה:
אלא שנים אמרו אחת בגבה. היינו שנים מעידין חצי דבר וכן נמי שנים אומרין אחת בכריסה דלא מצרפינן לסהדותייהו דהאי כת דמעיד על נימא אחת בלבד אכתי משוו לה קטנה. וכן נמי כת אחרת משוו לה קטנה ולא ידעת איזו חזיא ברישא:
אחד אומר. שזרעה לאכלה ג' שנים חטים וא' אומר שעורין אכלה ג' שנים הרי זה חזקה:
בין חטי לשערי לא דייקי. אינשי ועדותן עדות והויא חזקה:
גמר': אלא למעוטי שנים אומרים אחת בגבה ושנים אומרים אחת בכריסה. קשי' ליה לרבינו הגדול ז"ל מאי שנא גבי חזקה דלא ממעטי ליה רבנן משום חצי דבר ומאי שנא גבי שתי שערות דממטטי ליה משום חצי דבר ופרי' גבי חזקה כל כת וכת עדות היא למילתיה כגון לאהדורי פירי אפומיה דתרתי כיתי בדלא אתי' כת שלישית ולפיכך עדותן עדות ומצטרפי אהדדי אבל לגבי שתי שערות כת אחת לאו עדות היא כלל בדלא אתי' כת שניה.
ואי קשי' לך הא דתנן במסכת גיטין האשה שאמרה התקבל לי גיטי צריכה שני כיתי עדים שנים שיאמרו בפנינו אמרה ושנים שיאמרו בפנינו קבל וקרע היכי מצטרפי אהדדי והא עדות דבפנינו אמרה לו לאו עדות הוא דעבדינן ביה מעשה בדלא אתי' כת שניה דקבל וקרע ואיכ' למימר דעדות דבפנינו אמרה לו עדות בפני עצמו הוא ולא צריכי לאיצטרופי דלא מסהדי כלל בגירושיה ובגיטה אלא דחזו דאיתת' שויתיה להאי גבר' שלוחה ומעתה יכול לקבל גיטה שהרי היא שלוחה ואינן צריכין להצטרף כלל וכי תימ' כת שניה אמאי מצטרפת עם ראשונה כבר אמרו בגמ' בפרק מרובה דאפילו לר' עקיבא לא בעינן בעדות אחרונה דבר בפני עצמו ומודה בעדי גניבה ובעידי טביחה דמצטרפי ואע"ג דעידי טביחה צריכי לעידי גניבה כיון שאין עידי גניבה צריכין לעידי טביחה עדות היא ומיהו בקמיית' בעי דתהוי עדות למידי ואפילו לדברי חכמים.
אבל לרש"י זכרונו לברכה יש בה פי' יותר מחוור, דגבי קטנה היינו טעמ' דלא מצטרפי משום דכל כת וכת אקטנה קא מסהדי ובאומר אני קטנה ראיתיך שאין אחת מהן מעידה לא בגדולתה ולא התחלת גדולתה שאף הקטנה שבקטנות אפשר שיהא לה שערה אחת וכשאתה מעמידה על אותה חזקה אכתי קטנה הי' שאם לא נולד שום דבר אחד אפילו עומדת בשער הזה כל ימיה קטנה היא אבל גבי חזקה כל אחד ואחד מעידה שהוא מוחזק בה כאדם המחזיק בשלו שמאחר שהוא טוען אני לקחתיה ואין אנו צריכין אלא שיהא אוכלה כאדם האוכל את שלו ואלו מעידין כן אף על פי שאנו צריכין עדות אחרים מפני שאנו חוששין שמא יצאת מרשותו ולא עמדה בחזקתו אלא אותה שנה מכל מקום אם תעמידנה בחזקתה בעדות זו שלו היא נמצאת עדות זו התחלת עדות שניה שהרי העידו שראו אותה ברשותו של זה ולא יצאה מרשותו בפניהם ושלו היא אם לא נולד שם דבר אחר שתצ' מרשותו הילכך עדות שתיהן בדבר אחד הוא וזהו שכתב במקצת הנוסחאות הני אמרי אכתי קטנה היא והני אמרי אכתי קטנה היא.
משלשין ביניהן: ודוקא במרמזי רימוזי, הא לאו הכי ראשונה ושניה לא היו מפסידין ממנו כלום, אדרבא מוציא פירות מן המחזיקין על ידי עדותן.
גמרא: אלא למעוטי שנים אומרים אחד בגבה ושנים אומרים אחד בכריסה: הרב אלפסי ז"ל והרב ר' יוסף הלוי ן' מיגש ז"ל פירשו גבה ממש וכריסה ממש, ואפילו ראו אותן כת אחת אין מעידין בגדולה, דשתי שערות במקום אחד בעינן, כרבנן דאמרי הכי בנדה בפרק (יוצא דופן) [בא סימן] (נב, ב), וכתב הרב אלפסי ז"ל בהלכות, דהא שמעתא מקשו בה רבואתא, מאי שנא גבי חזקה דמתקיימת עדות בשלש כתי עדים ומאי שנא גבי שערות דאין מתקיימת משתי כתי עדים. ותירץ הוא ז"ל, דשאני הכא עדות חזקה, מגו דהויא עדות כל כת וכת לפירי, דהא אי לא אתיא כת שלישית ולא מקיימי חזקה הוא מחייב לאהדורי פירי אפומא דהלין תרין כתי עדים קמאי, הילכך כי אתיא כת שלישית מצטרפת בהדייהו, דהא מלו תלת שנין אבל שתי שערות כל חדא שערה חצי דבר הוא ולא מידי דעבדי בה עובדא וכמאן דליתא דמיא.
ואיכא למידק, שהרי שנינו בפרק (המקבל) [התקבל] (גטין סג, ב) האשה שאמרה התקבל לי גיטי צריכה שתי כתי עדים אחת שאומרת בפנינו אמרה לו ואחת שאומרת בפנינו קבל וקרע, והא עדות דבפנינו אמרה לו לאו עדות הוא דעביד בה עובדא כי לא מצטרפי בהדי הנך דאמרי בפנינו קבל וקרע. וי"ל דעדות דבפנינו אמר לו עדות גמורה היא דשויתיה שליח, אבל לא מסהדי כלום בגירושיה, והילכך אינן צריכין להצטרף עם האחרים.
ואם תאמר מכל מקום אותן שאמרו בפנינו קבל וקרע צריכין על כל פנים לצירוף השני שאמרו בפנינו אמרה לו. וי"ל דאפילו רבי עקיבא לא בעי בעדות אחרונה דבר בפני עצמו, וכדאמרן בבבא קמא פרק מרובה (ע, ב) דהא מודה בשנים אומרים בפנינו גנב ושנים אומרים בפנינו טבח ומכר, ומשום דשנים שהעידו על הגניבה עדות גמורה היא בלא צירוף לחייב בתשלומי כפל, וכיון שכן אף עדות טביחה דלאו מידי עבדא אלא בצירוף כת ראשונה הויא עדות אפילו לרבי עקיבא.
אלא שהר"ז הלוי ז"ל שדא בה נרגא, דהאי טעמא למסקנא דמסקינן התם ואנן מקמי דקיימי' אההוא טעמא אקשינן שנים אומרים בפנינו גנב ושנים אומרים בפנינו טבח ומכר וכו', לימא מתניתין דלא כרבי עקיבא, ואם כדברי הרב אלפסי ז"ל הא דלא כרבי עקיבא ודלא כרבנן הוא, והוה ליה למימר הא מני. ומסתברא לי דאי משום הא לא איריא, דאנן אשכחן ליה לרבי עקיבא דדריש בהדיא דבר ולא חצי דבר, ואמר בהדיא דשנים בראשונה ושנים בשניה ושנים בשלישית אינן מצטרפין, דדבר שלם בעי, אבל רבנן לא מצינו להם בהדיא דמודו בהא כלל, לא בהכי ולא בהכי, אלא אנן הוא דשיילינן רבנן האי דבר מאי דרשי ביה, וחקרינן אילימא להא או להא, לפיכך אקשינן התם לימא דלא כרבי עקיבא, אבל רבנן אכתי לא ידעינן אי מודו בה או לא, דלא שמעינן להו בהדיא, ולמסקנא אתיא ככולי עלמא. כנ"ל.
והרב רבי יהוסף הלוי ז"ל אבן מיגש כתב עליו ואמר, דאי קושיא זו קושיא האי פירוקא ודאי פרוקא הוא, אלא דקושיא זו מעיקרא ליתה. דקיימא לן דשתי שערות במקום אחד בעינן והילכך אפילו שנים אומרים אחד בגבה ואחד בכריסה לאו כלום הוא, דעדיין בקטנה קא מסהדי, ובדין הוא דלימא למעוטי שנים אומרים אחת בגבה ואחת בכריסה, אלא משום דאיירינן במתניתין בכתי עדים, ועלה קאמרינן דלרבי עקיבא חצי דבר הוא ולא הוי עדות, משום הכי נקטו הכא לרבנן דכותה. והקשה הוא ז"ל עצמו, דאם כן אפילו חצי דבר אין כאן, דשערה אחת שומא בעלמא היא, והוה ליה למימר הני תרתי שערות שני חצאי דבר נינהו ולא חצי דבר. ותירץ דאין הכי נמי, והא דקאמרינן רבנן האי דבר ולא חצי דבר מאי עבדי ליה, לאו למימרא דרבנן דרשי ליה לדבר ולא חצי דבר, אלא משום דרבי עקיבא דריש ליה הכין קאמר, כלומר האי דבר דרבי עקיבא דריש מיניה ולא חצי דבר מאי עבדי ליה רבנן ואוקימנא דדרשינן ליה לשנים אומרים אחת בגבה ושנים אומרת אחת בכריסה דדבר אמר רחמנא ולא שני חצאי דבר.
ואינו מחוור, שנצטרך לדחוק דכי נקט שנים ושנים לאו דוקא וחצי דבר לאו דוקא. אלא אפילו לכשתמצא לומר דהכא נקיט לה אליבא דרבנן דאמרינן התם בפרק (יוצא דופן) [בא סימן] דשתי שערות במקום אחד בעינן, הכא במקום אחד נינהו ובמקום הערוה, אלא כנגד כריסה וכנגד גבה קאמר, וכאלו אמר אחד מימין ואחד משמאל. ודוקא בשתי כתי עדים, הא בכת אחת דבר שלם איכא. ואף ר"ש ז"ל כן פירשה, שתי שערות אחד בגבה ואחת בכריסה באותו מקום.
אלא שאני תמה במה שכתב הוא ז"ל זה (לשון) [לשונו] במסכת נדה אמרו אפילו אחת בגבה ואחת בכריסה לא בעי באותו מקום, אלא אפילו אחת בגבה ואחת בין קשרי אצבעותיה, ולרבנן דאמרי דבעינן להו במקום אחד אחת בגבה ואחת בכריסה שומא בעלמא כנגד גבה, לכולי עלמא גדולה היא, ולפי פירוש זה הדר קושית הרב אלפסי ז"ל למקומה וצריכין אנו לתירוצו.
ור"ש(י) ז"ל כתב, דגבי קטנה היינו טעמא דלא מצטרפין, משום דכל כת וכת אקטנה קא מסהדי, וכאומר אני קטנה ראיתיה, שאין אחד מהם מעידה לא על גדלות ולא על התחלת גדלות, שאפילו קטנה שבקטנות יש אפשר שיהא בה שערה אחת, וכשאתה מעמידה על אותה חזקה על חזקת קטנה אתה מעמידה, שאפילו עמד בשער זה כל ימי קטנה היא. אבל גבי חזקה כל כת וכת מעמידה שהוא מוחזק בה, כאדם המחזיק בשלו שהוא טוען אני לקחתיה, ואין אנו צריכין אלא שיהא אוכלה כאדם שאוכל את שלו, והרי אלו מעידין כן, אלא שאנו חוששין שמא יצאת מרשותו ולא עמדה על אותה חזקה אלא אותה שנה ראשונה, ולפיכך אנו צריכים לעדות אחרים, ומכל מקום כשאתה מעמידה בעדות זו שלו היא, ונמצאת עדות זו התחלת עדות השניה, שהרי העידו שראה אותה ברשותו של זה ולא יצאת מרשותו של זה, ובפניהם ושלו היא, אלא אם כן נולד שם דבר אחר שהוא מוציאו מרשותו, הילכך עדות שתיהן כדבר אחד הוא. וזה נכון.
גם בספר המאור תירץ בשם הראשונים ז"ל, דגבי חזקה כיון ששלש הכתות מעידות בשלש שנים כל אחת ואחת בשנתה, וזמנה של זו לא זמנה של זו, ולפיכך לא היה להם לראות כאחת, שאין אנו מטריחין על העדים להתעכב ולראות שלש שנים הילכך כשראה זה מה שלא ראה זה העדות מתקבלת מהן, כי עדותן תלויה בזמן, ושמא לא היה יכול לראות זה מה שראה זה, אבל בשתי שערות, אפילו למאן דאמר לא בעינן להו במקום אחד, בזמן אחד בעינן להו, וכיון דשתיהן בזמן אחד והיה יכול לראות זה מה שראה זה, ולא ראה, הוה ליה חצי דבר, ולפיכך אין עדותן מתקבלת מהן. עד כאן. וזה כדעת התוספות.
ולא ירדתי לסוף תירוץ זה, דמכל מקום התורה דבר ולא חצי דבר אמרה, ומה לי שהיו יכולין לראות בזמן אחד או לא, מכל מקום עדות דבר שלם בעינן, ואדרבא כל שהיה הדבר שלם בזמן אחד, אף על פי שלא ראו אותו כולו שנים ליתכשר, דאטו שנים אומרים גנב בתחלת שעה ראשונה במקום פלוני ושנים אומרים בפנינו טבח ומכר מיד סמוך לאותה שעה ובאותו מקום, מי נימא כיון שהיו יכולין אלו לראות מה שראו אלו ולא ראו אין מקבלין עדותן, אלא שיש לומר שגם טביחה ומכירה אחר גניבה הם באין, וכעדות חזקה, אבל בעדות שערות בזמן אחד ממש איתנהו.
אמר רב יהודה אמר שמואל שנים אומרים אכלה חטים ושנים אומרים אכלה שעורים הרי זו חזקה: כלומר ואפילו במכחישין זה את זה כדמסיק בין חטי לשערי לא דייקי אינשי.
מתקיף לה רב נחמן אלא מעתה אחד אומר אכלה אג"ה ואחד אומר אכלה בד"ו ה"נ דהויא חזקה: כלומר, שכשאחד מעיד אכלה שנה ראשונה של שמיטה והובירה שניה, ובאתרא דמוברי באגי, ואכלה שלישית, והובירה רביעית, ואכלה חמישית, וזה אומר לא כי אלא שניה אכלה ובה התחיל לאכול, והובירה שלישית ואכלה רביעית והובירה חמישית ואכלה ששית, הכי נמי דהויא חזקה. דהוה סלקא דעתיה דרב נחמן, דכי היכי דמקבלין מהם אף על פי שמכחישין, זה באכילת חטים וזה בשעורים, ולומר דלא דייקי בהו, הכי נמי כיון דשני אלו מודים שאכלה והובירה, אלא שזה אומר שבשנה שזה מעיד שהיתה אכילה ושנה שמעיד שהיתה הוברה, בהפך היה, ומכל מקום מעיד הוא באכילה והוברה, אם כן נקבל מהם עדות זו והרי זו חזקה.
ואמר לו רב יהודה דבשעתא דקא מסהיד האי לאו קא מסעיד האי: ואף על פי שזה וזה מודים שהיתה בידו אותן שש שנים, אלא שזה אומר שנה ראשונה הובירה ונרה ובשניה התחיל לאוכלה וזה אומר בהפך, מכל מקום בשנת האכילה מכחישין זה את זה, ובהא לא טעו אינשי. אבל בין שערי לחיטי לא דייקי אינשי, והרי זה כמנה לבן ומנה שחור.
ועל כרחין אי אפשר לפרש דברי רב נחמן באג"ה ובד"ו מפוזרות, שלא היתה בידו אלא בפיזור, ובאתרא דלא מוברי באגי, דאם כן אפילו בלא מכחישין, אלא ששניהן מעידין שאכלה אג"ה או בד"ו, מפוזרות נינהו, ולכולי עלמא לא עלתה לו חזקה, ואי אפשר דטעי בהא רב נחמן.
ואם תאמר למה לא הקשה מאחד אומר אב"ג ואחד אומר דה"ו ומכחישין, כמו שמכחישין בחטים ושעורים. הא ליתה, דאי בשאינן מכחישין ודאי עלתה לו חזקה ( אפשר דטעי בהא רב נחמן, ואם תאמר לא הקשה אחד אומר אב"ג ואחד אומר דה"ו ומכחישין כמו שמכחישין) דיש בכלל שש שלש, ובהא אפילו רבנן דפליגי עליה דרבי יהושע בן קרחה דבעו שיראו שניהן כאחד, בהא מודו ליה, כדאיתא בסנהדרין (ל, ב) לרבי יהושע בן קרחה בעדות ברורה ובחזקה, ואי במכחישין הא ודאי מידע ידע דלא הויא חזקה אפילו לרב יהודה, דלכולי עלמא בכוליה אי לא טעו אינשי, אלא שהיה סבור דאחד אומר אג"ה ואחד אומר דה"ו באכילה והוברה כמו שאמרנו, הוא קרוב לטעות כמו בחטים ושעורים, ומאן דאמר בהא עלתה לו חזקה יש לו להודות גם בזה, דכוותה הוא. ואמר ליה רב יהודה דלא [דמי].
מתוך: יד רמ"ה על הש"ס/בבא בתרא/פרק ג (עריכה)
ז. שנים מעידין אותו שאכלה שלש שנים ונמצאו זוממין משלמין את הכל שנים בראשונה ושנים בשנייה ושנים בשלישית ונמצאו כולם זוממין משלמין את התשלומין ביניהם. ונמצאת כל כת וכת משלשתן משלמת שליש הממון. ודוקא היכא דאיתברר דכי אסהידא כל כת מינייהו הוה ידעא בחברתה, כגון דקיימי התם בהדי הדדי וקא מרמזי רמוזי, דברירא מילתא דכולהו לאוקומי ארעא בידא דמחזיק מכח שני חזקה קא אתיין, ואמטול הכי משלמין לו את הכל, דכולהו ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו קרינא בהו. דקיימא לן דרמוזי כי האי גוונא גבי עדים זוממין מילתא הוא, מידי דהוה אעידי שור המועד, היכא דהעידו שנים בנגיחה ראשונה ושנים בשנייה ושנים בשלישית ונמצאו זוממין דמשלימין, ואוקימנא בדקא מרמזי רמוזי, כדאיתא בפרק כיצד הרגל מועדת (ב"ק כד,ב), דאי לאו הכי פטורין מצד העדה דאמרי אנן לחיובי תורא פלגו נזקא קא אתינן, הכא נמי היכא דאיכא למימר דלא ידענא חדא מינייהו בחברתה אין משלמין, דאמרי אנן לחיוביה למחזיק לשלומי פירי שאכל הוא דאתינן לאסהודי, ואפילו כת בתרייתא פטורה כדקתני לקמן והן עדות אחת להזמה, דקיימא לן אין משלמין עד שיזומו כולן:
ח. שלשה אחין ואחד מצטרף עמהן הרי אלו שלש עדיות והן עדות אחת להזמה. כיצד, היו שלשה אחין, א' מהן העיד שאכלה שנה ראשונה ואחד העיד על השנייה וא' העיד על השלישית, ואחד מן השוק מצטרף עם כל אחד מהן, אע"ג דאחין אינון הרי אלו שלש עדיות וכשרים, דבשתא דקא מסהיד האי לא קא מסהיד האי. והן עדות אחת להזמה, שאם הוזמו כולן חוץ מאחד מהן אינן משלמין ממון, דלא נפקא ארעא מחזקתיה דתובע עד דקיימא ליה חזקה לנתבע, ולא קיימא ליה חזקה לנתבע אלא בסהדותא דכולהו, ואמטול הכי אין משלמין עד שיזומו כולן, דומיא דשנים דאינן נהרגין עד שיזומו שניהם.
וכי תימא וכיון דלא קיימא חזקה אלא בסהדותא דכולהו שלשה, שלשה אחין דאסהיד כל חד מינייהו בהדי חד מן השוק בחדא שתא היאך משלמין, נמצא כל אחד מהן משלם בעדות אחיו, שהרי עדות אחיו גורמת לו לשלם. לא קשיא, דאע"ג דכל אחד מינייהו סהדותא דאחוה קא גרמא ליה לשלומי, לאו בסהדותא דאחוה קא מחייב, דכל חד מינייהו כי קא מסהיד לאו לחיוביה לאחוה קא אתי, ואלו הוה מקיימא סהדותיה לא הוה מיחייב אחוה ולא מידי, וכי קא מיחייב מחמת דאיבטלא לה סהדותיה וסהדותא דאחוה קא מיחייב, והזמה מעלמא קא אתיא ליה ולאו אפומא דאחוה קא מיחייב. ובהדיא גרסינן בסנהדרין פרק שלישי (כח,א) גבי לא יומתו אבות על בנים בעדות בנים, ובנים לעלמא מנלן, אמר רמי בר חמא סברא הוא כדתניא אין העדים זוממין נהרגין עד שיזומו שניהם, ואי ס"ד בנים לעלמא כשרים נמצא עד זומם נהרג בעדות אחיו, אמר ליה רבא ולטעמיך הא דתנן שלשה אחין ואחד מצטרף עמהם הרי אלו שלש עדיות והן עדות אחת להזמה נמצא עד זומם משלם בעדות אחיו, אלא הזמה מעלמא קא אתיא ליה הכא נמי הזמה מעלמא קא אתיא ליה, והדרינן ואיתינן לה מטעמא אחרינא, אם כן דבנים לעלמא כשרים לכתוב בן על אבות כו'. ושמע מינה בהדיא דהא דקתני והן עדות אחת להזמה הא קמ"ל דאין משלמין עד שיזומו שלשתן, דאי ס"ד הא קמ"ל דלא קימא עליהו הזמה מטעמא דנמצא עד זומם משלם בעדות אחין, מאי קושייא דרבא לרמי בר חמא מינה, אדרבא תהוי סיעתיה דרמי בר חמא מינה. אלא משום דסבירא לן דכי מיתזמי כולהו מיהת משלמין, כי טעמיה דרבא דאמר הזמה מעלמא קאתיא ליה ולאו בעדות אחיו קא משלם כדברירנא.
והכי נמי מסתברא, דאי אמרת כי האי גוונא נמי כיון דעדות אחיו קא גרמא ליה לאיחיובי פטור, אם כן אפי' בעדות עצמו נמי כי מיתזם אמאי מיחייב, להוי כמאן דמסהיד איהו אנפשיה ופטור. ועוד, אלא מעתה שני אחין אחד אומר בפני קידש זה ואחד אומר בפני בעל זה ואחד מצטרף עמהן והוזמו, הכי נמי דלא מיחייבי. ועוד אי ס"ד כי קתני והן עדות אחת להזמה למימרא דאם הוזמו אין משלמין דהוו להו כמאן דמסהדי אהדדי, אם כן כל שכן דלא לכשרינהו לעלמא, ואלמה תנן הרי אלו שלש עדויות, להוו כמאן דמסהדי כלהו בעדות אחת. ועוד אי אמרת כי הוזמו (כי) [אין] משלמין אם כן כי לא הוזמו נמי אמאי הויא עדות, הא קימא לן כל עדות שאין אתה יכול להזימה אינה עדות. וכי תימא היינו טעמא דהויא עדות, מידי דהוה אהודאות ואהלואות, אימור דאקילו רבנן גבי חקירות דבאיזה יום ובאיזה שעה דלא מצו סהדי למיקם בהו, אבל לאכשורי אחין בעדות אחת לא אשכחן דאקילו רבנן בהודאות והלואות לאכשורי קרובין כלל. ואי קשיא לך הא דגרסינן בירושלמי (סנהדרין פ"ג ה"ט) ומנין שלא יהו העדים קרובין זה לזה הגע עצמך שאם הוזמו לא מפיהם הם נהרגין, דשמעת מינה דכל היכא דגרמא להו סהדותא דהדדי לאיחיובי כמאן דמסהדי אהדדי דמו, התם בעדות אחת הכא בשתי עדויות, דהא כל שתא ושתא עדות בפני עצמה היא כדקתני בהדיא הרי אלו שלש עדויות. ואע"ג דרבא לא שאני ליה בגמרא דילן בין עדות אחת לשלש עדויות, דילמא בני מערבא כי טעמיה דרמי בר חמא סבירא להו דהוה שאני ליה, ודכולי עלמא מיהת בשתי עדויות מודו דכי הוזמו שתיהן משלמים. והכי נמי מסתברא, דאי לא תימא הכי כי לא הוזמו נמי אמאי מצטרפי, לימא הגע עצמך שאם הוזמו לא מפיהם הן נהרגין, אלא מאי אית לך למימר, התם בעדות אחת הכא שלש עדויות נינהו, כי מיזמי נמי לא תיקשי לך, התם עדות אחת הכא שלש עדויות:
רנא. ואמר רב יהודה אמר שמואל כל שהראהו הקב"ה למשה חייב במעשר לאפוקי מאי לאפוקי קני קניזי וקדמוני. דאינן חייבים במעשר. ואלו הן קני קניזי וקדמוני, תניא ר' מאיר אומר נפתוחאה ערבאה ושלמאה רבי יהודה אומר הר שעיר עמון ומואב ר' שמעון אומר ערדקיס אסיא ואספמיא. ואע"ג דקיימא לן רבי מאיר ורבי יהודה ורבי שמעון הלכה כרבי יהודה, הכא מסתברא כרבי מאיר. חדא דאונקלוס הגר קאי כוותיה גבי קני דמתרגמינן (בראשית יט,יט) שלמאי, ור' מאיר הוא דלא קפיד אסידורא דקרא. ועוד דקרא מסייע ליה (שמואל א טו,ו) ויאמר שאול אל הקני לכו סורו רדו מתוך עמלקי כו' ועשית חסד עם בני ישראל בעלותם ממצרים, ואלו בשעיר עמון ומואב מי עבוד הכי, והא כתיב (במדבר כ,כא) וימאן אדום נתון את ישראל עבור בגבולו, וכתיב גבי עמון ומואב (דברים כג,א) על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים בדרך בצאתכם ממצרים ואשר שכר עליך כו', אלא מסתברא כרבי מאיר:
רנב. מתניתין דקתני שנים בראשונה שנים בשנייה ושנים בשלישית ונמצאו זוממין משלשין ביניהן דלא כרבי עקיבא דתניא א"ר יוסי כשהלך אבא חלפתא אצל רבי יוחנן בן נורי ללמוד תורה ואמרי לה רבי יוחנן בן נורי אצל אבא חלפתא ללמוד תורה אמר לו הרי שאכלה שנה ראשונה בפני שנים ושנייה בפני שנים ושלישית בפני שנים מהו אמר לו הרי זו חזקה אמר לו אף אני אומר כן אלא שרבי עקיבא חלוק בדבר שהיה ר' עקיבא אומר דבר ולא חצי דבר. וליתא לדר' עקיבא. חדא דרבים פליגי עליה, ועוד דהא אוקימנא לסתם מתני' דלא כרבי עקיבא, והויא לה הא מילתא סתם מתני' ומחלוקת בברייתא, וקי"ל כסתם מתני':
רנג. ורבנן האי דבר ולא חצי דבר מאי עבדי ליה, אילימא לשתי שערות שבבן ושבבת, למעוטי מאי, אילימא למעוטי אחד אומר אחת בגבה ואחד אומר אחת בכריסה האי חצי דבר חצי עדות הוא. כלומר אילימא למעוטי עד אחד אומר שערה אחת בגבה במקום הראוי לצמוח בו, ועד אחד אומר שערה אחת בכריסה במקום הראוי לצמוח בו, למה לי מיעוטא דחצי דבר, האי חצי עדות הוא, שהרי אין כאן על שערה אחת יתר מעד אחד, ולא הוצרך הכתוב למעט חצי דבר אלא בזמן ששני עדים מעידין עליו. אלא למעוטי שנים אומרים אחת בגבה ושנים אומרים אחת בכריסה, דלא הויא עדות.
ומאי שנא גבי חזקה דלא דרשי רבנן דבר ולא חצי דבר. וכי תימא שאני שתי שערות דאפי' שנים אומרים אחת בגבה ואחת בכריסה לאו דבר שלם הוא, כרבנן דאמרי בפרק בא סימן התחתון (נדה נב,ב) עד שיהו שתי שערות במקום א', הילכך הוה ליה כב' מעידין אותן שאכלה שנה ראשונה ושנים מעידין אותו שאכלה שלישית ורביעית, דכיון דאלו אסהידו תרי דאכלה ראשונה שלישית ורביעית לא הויא חזקה דבעינן רצופות וליכא, השתא נמי דאסהידו בהו שני כיתי עדים לאו עדות היא, הכא נמי גבי שתי שערות כיון דאפילו אסהידו תרי דאחת בגבה ואחת בכריסה ולא כלום הוא, דבעינן שתי שערות במקום אחד וליכא, השתא נמי דאסהידו בהו שני כיתי עדים ולא כלום הוא. אי הכי, אדאשמעינן שנים אומרים אחת בגבה ושנים אומרים אחת בכריסה, לישמועינן בשנים אומרים אחת בגבה ואחת בכריסה דלא הויא עדות. ועוד הא מדמקשינן ורבנן האי דבר ולא חצי דבר מאי עבדי ליה, ואוקימנא למעוטי שנים אומרים אחת בגבה ושנים אומרים אחת בכריסה, ש"מ קרא אפנויי מפני ומיבעי ליה למעוטי חצי דבר, למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, ואי ס"ד כי קאמרינן למעוטי שנים אומרים אחת בגבה ושנים אומרים אחת בכריסה לטעמא דמאן דבעי שתי שערות במקום אחד בלחוד קאמרינן, מהיכא תיפוק ליה מקרא דשנים אומרים א' בגבה ושנים אומרים בכריסה דלא הויא עדות, אי גמרא גמירי לה דבעינן שתי שערות במקום אחד, ממילא שמעת דאחת בגבה ואחת בכריסה ולא כלום הוא, דהא לאו מקום אחד הוא, ואם כן קרא מאי אתא לאשמועינן, ואי לא גמירי גמרא דבעינן שתי שערות במקום אחד אלא ממיעוטא דהאי קרא, מנא תיתי (לא) [לה] ממיעוטא דקרא, הא קרא חצי דבר בעלמא הוא דאתי למעוטי. ואפילו תוקמה נמי גבי שערות, לא יכלת למעוטי מיניה אלא דאי מסהדי הני בחדא שערא ותו לא והני בחדא ותו לא לא מצטרפי, אלא מנא לך למידק ממיעוטא דקרא דכי לא מצטרפי היכא דלא מסהדי במקום אחד דאלו מסהדי במקום אחד מצטרפי. ועוד אי ס"ד כי ממעיט קרא מידי [ד]לא חזי לאצטרופי כלל קאתי למעוטי, א"כ מכדי עד השתא גבי חזקה הוה קיימינן, ור' עקיבא דאמר דבר ולא חצי דבר גבי חזקה קאי, אם כן כי אקשינן לרבנן האי דבר ולא חצי דבר מאי עבדי ליה, מאי שנא דשבקינהו לעידי חזקה דעסיק ואתי בגווייהו ואוקמינה למיעוטא דחצי דבר דרבנן בעדות שתי שערות, לוקמה בעדות חזקה גופה, כגון שנים מעידין אותו שאכלה ראשונה ושנים מעידין אותו שאכלה שלישית ורביעית דלאו מידי דחזי לאצטרופי הוא. אלא מדאיצטריך לאוקומה בעדות שתי שערות, ש"מ דכי איצטריך קרא למעוטי לאו מידי דלא חזי לאצטרופי אפומא דכת אחת איצטריך למעוטי אלא מידי דחזי לאצטרופי אפומא דכת אחת הוא דאיצטריך למעוטי, דאע"ג דאלו אתו תרי סהדי ואסהידו דאחת בגבה ואחת בכריסה מצטרפי שתי שערות להדדי לטעמא דמאן דלא בעי שתי שערות במקום אחד, השתא דאסהידו שנים בחדא שערא ושנים בחדא שערא לא מצטרפי.
ברם נראין דברי רבינו יצחק בעל הלכות ז"ל [ד]פריש (ש) טעמא דגבי חזקה מצטרפי וגבי שתי שערות לא מצטרפי משום דלא דמיא עדות חזקה לעידי שתי שערות, דאלו עידי חזקה כיון דכל כת מיניהי לענין פירי דבר שלם קרינא ביה, דהא מפקינן להו לפירי ממחזיק אפומיהו, לענין חזקה נמי חזו לאצטרופי, אבל גבי שתי שערות כל כת מיניהי באנפי נפשה לא מהניא ולא מידי דחדא שערא ולא כלום היא, והויא לה סהדותא דכל כת מינייהו חצי דבר לגמרי ואמטול הכי לא מצטרפי.
וכי תימא הניחא למאן דלא בעי שתי שערות במקום אחד אצטריך קרא למעוטי מידי דמצטרף אפומא דכת אחת, דכי נפיק פלגא אפומא דכת אחת ופלגא אפומא דכת אחרת לא מצטרפי, אלא למאן דבעי שתי שערות במקום אחד האי דבר ולא חצי דבר מאי עביד ליה. מיבעי ליה למעוטי שנים אומרים אחת בכריסה מימין ושנים אומרים אחת בכריסה משמאל. וכי תימא מכל מקום קשיא, אדאוקמה בשנים אומרים אחת בגבה ושנים אומרים אחת בכריסה, דלא מיתוקמא אלא אליבא דמאן דלא בעי שתי שערות במקום א', לוקמה בשנים אומרים אחת בגבה מימין ושנים אומרים אחת בגבה משמאל ואליבא דדברי הכל, הא כולי עלמא מודו דאלו שנים אומרים אחת בגבה מימין ואחת בגבה משמאל מצטרפי שערות להדדי דחד מקום הוא, ואיצטריך קרא למעוטי מידי דמצטרף אפומא דכת אחת דלא מצטרף אפומא דשתי כיתי עדים משום דהוה ליה חצי דבר אפומא דכל חד מינייהו. איכא למימר דכי איתמר האי סוגיא דשמעתין וסוגיא דפרק מרובה (ב"ק ע,א) דמיירי גבי גנב על פי שנים וטבח ומכר על פי שנים אחרים, אכתי לא הוה שמיע לן מימריה דרב אסי דאמר עד שיהו שתי שערות במקום אחד, ואסקוה לסוגיא דגמרא כרב יהודה אמר שמואל וכרבי שמעון בן יהודה שאמר משום רבי שמעון דאמר אפילו אחת בגבה ואחת בכריסה, ובתר הכי שמיע להו מימריה דרב אסי וקבעוה בדוכתיה, וסוגיא דחזקת ודפרק מרובה לא זזה ממקומה, והוא הדין לרב אסי דמתרצי קרא בשנים אומרים אחת בגבה מימין ושנים אומרים אחת בגבה משמאל, דאע"ג דחד מקום הוא מעטיה רחמנא דהוה ליה חצי דבר.
מיהו שמעינן מינה לדברי הכל (דלא) [דאילו] שנים אומרים אחת בגבה מימין ושנים אומרים אחת בגבה משמאל, אי נמי שנים אומרים אחת בכריסה מימין ושנים אומרים אחת בכריסה משמאל, ולא כלום הוא, דאמר קרא דבר ולא חצי דבר. ואי אסהידו תרי דאחת בגבה מימין ואחת בגבה משמאל אי נמי אחת בכריסה מימין ואחת בכריסה משמאל, הרי זו עדות דחד מקום הוא. ודוקא במקום הראוי לצמוח בו דהיינו בית הערוה, כדברירנא אבל ודאי אי אמרי שנים אחת בגבה ואחת בכריסה איכא לעיוני, דלפום גמרא דבא סימן התחתון (נדה נב,ב) דמסיק טעמא דרבנן דסבירא להו עד שיהו שתי שערות במקום אחד קיימא לן כוותייהו, דקיימא לן יחיד ורבים הלכה כרבים. ואע"ג דאשכחן סוגיא דגמרא בפרק מרובה ובפרק חזקת אליבא דמאן דלא בעי שתי שערות במקום אחד, כיון דלטעמא דמאן דלא מצריך שתי שערות במקום אחד לא מצריך להו למהוי בבית הערוה, דהא סגיא ליה באחת על קשרי אצבעותיה של יד ואחת על קשרי אצבעותיה של רגל כדאמרינן התם בפרק בא סימן, ואשכחן סוגיא דכולהו אמוראי בפרק הערל (יבמות פ,ב) דלא סמכי אשתי שערות אלא היכא דמשתכחי בבית הערוה, כדברירנא התם מפלוגתא דרב הונא ורבי יוחנן בסימני סריס, ש"מ דליתיה לדר' שמעון בן יהודה דאמר אפילו אחת על קשרי אצבעותיה של יד ואחת על קשרי אצבעותיה של רגל, וממילא שמעת דהילכתא כמאן דבעי במקום אחד. ואע"ג דלרב אסי דאמר עד שיהו שתי שערות במקום אחד לא קא מפרש התם אי בעי מקום מיוחד או לא, מכל מקום כיון דאידחיא לה הך דר' שמעון מטעמא דלא בעי שתי שערות בבית הערוה דוקא ולא אפשר לאסוקי מימריה אליבא דהלכתא, ממילא איתוקם ליה מימרא דרב אסי דאפשר לאסוקיה אליבא דהלכתא:
רנד. אמר רב יהודה אמר שמואל אחד אומר אכלה חטים ואחד אומר אכלה שעורים הרי זו חזקה. כלומר אחד אומר אכלה שלש שנים רצופות חטים, ואחד אומר שעורים היו ואכלן באותן שלש שנים עצמן, הרי זו חזקה, דבין למר ובין למר הא אכלה שלש שנים רצופות, מה לי חטים מה לי שעורים. מתקיף לה רב נחמן אלא מעתה אחד אומר אכלה ראשונה שלישית וחמישית ואחד אומר אכלה שניה רביעית וששית הכי נמי דהויא חזקה. כלומר השתא דאמרת דאע"ג דחד מסהיד דאכלה חטים וחד מסהיד דאכלה שעורים, דאשתכח דההוא דאסהיד דאכלה שעורים קא מסהיד דאכלה באייר וההוא דקא מסהיד אחטים קא מסהיד דאכלה בסיון או בתמוז, דלאו אחדא אכילה קא מסהדי ולאו אחד זימנא קא מסהדי, הויא חזקה, אלא מעתה אחד אומר אכלה ראשונה שלישית וחמישית ואחד אומר אכלה שנייה רביעית וששית הכי נמי דהויא חזקה. אמר ליה הכי השתא התם שתא דקא מסהיד מר לא מסהיד מר, ואשתכח דכל שתא ושתא ליכא עלה אלא חד סהדא, אבל הכא תרווייהו בחדא שתא קא מסהדי מאי איכא למימר בין חיטי לשערי בין חיטי לשערי לא ידיע. ולאו הכחשה היא אלא איחלופי הוא דאיחלף ליה לחד מינייהו, ואמטול הכי מצטרפי וקיימא ליה חזקה אפומייהו, דמכל מקום הא קא מסהדי תרווייהו דאכלה הנך תלת שני גופייהו.
ואי קשיא לך, לרב נחמן דקשיא ליה אלא מעתה אחד אומר אכלה ראשונה שלישית וחמישית ואחד אומר אכלה שניה רביעית וששית הכי נמי דהויא חזקה, מי דמי, התם אפילו שנים אומרים אכלה ראשונה ושלישית וחמישית אי נמי שניה רביעית וששית לא הויא חזקה דבעינן רצופות וליכא, אבל הכא כיון דאמרי תרווייהו דאכלה חטים אי נמי דאכלה שעורים הוי חזקה כי אמר חד חטי וחד אמר שעורים נמי הויא חזקה. ועוד למאי דקא (משמע) [משני] ליה גמרא נמי תיקשי לך, דקא משנינן הכי השתא התם בשתא דקא מסהיד מר לא קא מסהיד מר, טעמא דבשתא דקא מסהיד מר לא קא מסהיד מר, מכלל דאלו אסהידו תרווייהו דאכלה שנה ראשונה שלישית וחמישית אי נמי שניה רביעית וששית הויא חזקה, ואמאי, והא בעינן רצופות וליכא. לא תיקשי לך, דהכא במאי עסקינן דמוברי באגי, דלא בעינן רצופות, דאילו אסהידו תרווייהו דאכלה ראשונה שלישית וחמישית ואוברה שניה רביעית וששית א"נ דהוברה ראשונה שלישית וחמישית ואכלה שניה רביעית וששית הויא חזקה, אלא השתא דאחד אומר אכלה ראשונה שלישית וחמישית ואוברה שניה רביעית וששית, ואידך קא מפיך מיפך וקאמר דהוברה ראשונה שלישית וחמישית ואכלה שניה רביעית וששית, לא אמרינן כל תרתי שתי מינייהו כחדא שתא אריכתא דמיין דהא אתרא דמוברי באגי וכל תרתי שתי לית בהאי אלא חדא אכילה, וכיון דתרווייהו בחדא מהני תרתי שתי קאי מסהדי כמאן דמסהדי בחדא שתא דמו והוה ליה כאחד אומר חטים ואחד אומר שעורים, אלא הויא ליה עדות מוכחשת. דעד כאן לא קאמר רב יהודה בסנהדרין בפ' שלישי (ל,ב) עדות המוכחשת בבדיקות כשרה בדיני ממונות אלא בבדיקות דלא תליא בהו הזמה, אבל בחקירות דתליא בהו הזמה מודי דפסולה, והכא כיון דאתכחוש בחקירות דאיזו שנה פסילי. וכי תימא גבי חטים ושעורים נמי כיון דשערי קדימי לחיטי הא אתכחוש בחקירות דאיזה חדש ודאיזה יום. אי דאסהיד האי באייר והאי בסיון הכי נמי, אלא הכא במאי עסקינן דחד אמר חטים וחד אמר שעורים סתמא, דכיון דזימנין דבכירי חיטי וזימנין דאפילה שערי איכא למימר דתרווייהו בחד יומא חזו, ובגופה דאכילה הוא דאתכחוש, וחד מינייהו הוא דאיחלף ליה חיטי בשערי או שערי בחיטי והויא ליה הכחשה בבדיקות ותו לא (וא' אומר מנה שחור וא' אומר מנה לבן דמצטרפי ליה).
ואפילו היכא [ד]מסהדי תרווייהו בחדא שתא דקאמרינן דלא הויא חזקה נמי הני מילי היכא דמכחשי אהדדי. אבל היכא דלא מכחשי אהדדי, כגון א' אומר אכלה ראשונה שניה ושלישית ואחד אומר רביעית חמישית וששית, דכל חד מינייהו לא קא מכחיש ליה לחבריה באכילה (דהיה) [דידיה] ואפשר דתרווייהו קושטא קא מסהדי ושית שני אכלה, מצטרפין וקי"ל חזקה בסהדותייהו, (ו) דבין למר ובין מר הא אכלה שלש שנים רצופות. ואפילו לרבנן דפליגי עליה דרבי יהושע בן קרחה הכא מודו. והיינו דאמרינן בסנהדרין בפרק דיני ממונות בתרא (שם) מודים חכמים לר"י בן קרחה בעידי חזקה, היכי דמי כגון אחד אומר אכלה ראשונה שניה ושלישית ואחד אומר אכלה רביעית חמישית וששית דמצטרפי.
וכי תימא ממאי דבשני חזקה קאמרינן, ודילמא בנעל גדר פרץ, היכי דמי, אילימא דחד אמר נעל וחד אמר גדר, הא בהדיא אמרינן התם דאפילו רבי יהושע בן קרחה לא קאמר אלא היכא דלא מכחשי אהדדי כגון הודאה אחר הודאה והלואה אחר הלואה אבל היכא דמכחשי אהדדי לא אמר, וכל שכן דלא מודו ליה רבנן במידי דלא סבירא ליה לדיליה. ועוד דאפילו תימא כגון אחד אומר נעל ואחד אומר גדר, מאי שנא גבי גדר נעל דמצטרפי, דאע"ג דלאו אחדא הקנאה קא מסהדי כיון דאחד קרקע קא מסהדי מצטרפי. ועוד הא דומיא דבכורה קא מיירי, דלא משכחת לה אלא בזה אחר זה, דאמר אבוה קמי האי בכור הוא והדר אמר קמי האי בכור הוא, דאי בבת אחת לא משכחת פלוגתא בסהדותייהו כלל ולא שייכא במימריה דרבי יהושע בן קרחה כי היכי דליצטריך למימר דמודו בה רבנן לר' יהושע בן קרחה, אלא לאו בזה אחר זה, ומדעידי בכורה בזה אחר זה עידי חזקה נמי בזה אחר זה.
וכי תימא ודילמא לעולם בזה אחר זה, ממאי דזה אומר אכלה ראשונה שניה שלישית ואחד אומר רביעית חמישית וששית, ודילמא הכא במאי עסקינן כגון דאחד אומר קמאי דידי נעל ביום ראשון ואחד אומר קמאי דידי נעל ביום שני. היכי דמי, אילימא במידי דתלינן בטעות, כגון אחד אומר בשנים בחדש ואחד אומר בשלשה דתנן (שם מ,א) עדותן קיימת שזה ידע בעיבורו של חדש וזה לא ידע ותרווייהו בחד יומא קא מסהדי, אם כן מאי איריא בעידי חזקה, אפילו בהודאות והלואות נמי כי האי גוונא עדותן קיימת, ואם כן מאי שנא גבי חזקה דהקנאה דמצטרפי ומאי שנא גבי חזקה דאכילות דלא מצטרפי, דהא אידי ואידי כל חזקה וחזקה לא קא מסהיד עלה [אלא] (א) חד סהדא. אלא מסתברא דא ודא אחת היא, ואידי ואידי מצטרפי.
ואי קשיא לך ההיא דגרסינן בירושלמי (סנהדרין פ"ג ה"ט) מודים חכמים לרבי יהושע בעידי בכורה ובעידי חזקה, ר' בא בשם רבי ירמיה אף בעידי סימנין. א"ר הונא יאות א"ר חגי אלו שטר שהיה מחותם בארבעה עדים וקרא עליו ערער זה מעיד על שנים וזה מעיד על שנים שמא כלום הוא, ואין כל חתימה וחתימה צריכה שני עדים, והכא כל סימן וסימן צריך שני עדים. ר' חנינא יליף לה משני חזקה, אלו אחד מעיד שאכלה ראשונה שניה ושלישית ואחד אומר שאכלה רביעית וחמישית וששית שמא כלום הוא, ואין כל חזקה וחזקה צריכה שני עדים, והכא כל סימן וסימן צריך שני עדים. לאו למימרא דההיא דאמרינן מעיקרא מודים חכמים לרבי יהושע בן קרחה בעידי חזקה לאו בשני חזקה היא, אלא אידי ואידי בשני חזקה, וסופא דשמעתא דקאמר ר' חנינא אלו אחד מעיד שאכלה ראשונה שנייה שלישית ואחד אומר אכלה כולה רביעית חמישית וששית עסקינן, דהא דומיא דסימנין קא מיירי, וכי היכי דגבי סימנין כי קא פריך בדקא מסהיד חד סהדא אחד סימן קא פריך, מדקאמר כל סימן וסימן צריך שני עדים, אבל א' מעיד על שערה זו ואחד מעיד על שערה זו ולא כלום הוא, דכל שערה ושערה ליכא עלה אלא חד סהדא ולא חזו לאצטרופי, דכל סהדא מינייהו לא מסהיד אלא בשערה אחת, ולפום סהדותיה דכל חד מינייהו אכתי קטנה היא דלא הויא גדולה בפחות משתי שערות, ודכותה גבי חזקה לא קא מיירי אלא כגון דהני חזקות שייכי בהדדי דומיא דסימנין, דכל חדא חזקה מהני תרתי במקום חד סימן קיימא ולא קיימא ליה חזקה אלא בתרווייהו. והיכי משכחת לה, באתרא דמוברי באגי כגון דאובר פלגא ואכל פלגא בראשונה, והדר בשנייה ואובר מאי דאכל ואכל מה דאובר, וכן בכל שתא ושתא בסירוגין עד מושלם שית, דאשכח דלא קיימא ליה חזקה בבציר משית שני.
ואם תמצא לומר אכלה כולה משמע, משכחת בבורח מחמת מרדין היכא דלא איתברר דהוה בורח אלא בחד מהני שית שני סתמא, דלא קיימא ליה חזקה אלא בשית שני, דממה נפשך איכא תלת מינייהו דלא הוה בורח. והוא הדין היכא דהוו ליה לתובע עידי מחאה דמחי בחדא מהני שית שני סתמא, דלא קיימא ליה חזקה אלא בשית שני ממה נפשך, דומיא דסימנין דלא הויא גדולה בבציר משני סימנין, וכי היכי דבעי התם כל סימן וסימן שני עדים הכי נמי בעי הכא כל חזקה וחזקה שני עדים, ואפילו ר' יהושע בן קרחה גבי חזקה מודי. והוא הדין גבי סימנין כי האי גוונא לגמרא דילן, דקא דייקינן עלה והיכי דמי אילימא אחד אומר אחת בכריסה [ואחד אומר אחת בגבה] האי חצי עדות הוא. דיקא נמי מדקא אמרינן גבי חזקה שמא כלום הוא ואין כל חזקה וחזקה צריכה שני עדים, דש"מ דלא קיימא ליה חזקה אלא בהנך שתי חזקות דאינון שש שנים, וכולהו שית שנין בעו ב' עדים, ולא משכחת לה אלא בכי האי גוונא, דכל מקצת ומקצת לא סלקי ליה שלש שנים באכילה בפחות משש שנים.
והוא הדין בשטר שהיה מחותם בארבעה עדים וקרא ליה ערער זה מעיד על שנים וזה מעיד על שנים, דקאמר ר' חגי שמא כלום הוא ואין כל חתימה וחתימה צריכה שני עדים והכא כל סימן וסימן צריך שני עדים, הני תרי דקא מסהיד חד על שנים וחד על שנים לאו לקיומיה לשטרא קא אתו, דאם כן מסתברא דמודו ליה רבנן לרבי יהושע בן קרחה דמיקיים שטרא אפומייהו, דבין למר בין למר הא חתימי בתרי כשרי אהאי שטרא. אלא הכא בסהדי דאתו למפסלינהו להנך ארבעה עדים דחתימי עליה דשטרא, כדאמרינן בהדיא וקרא עליו ערער, וקיימא לן דאין ערער פחות משנים. ואלו אסהידו תרווייהו אכולהו ארבעה דחתימי בשטרא הוו פסלי להו, דקיימא לן (מכות ה,ב) מה שלשה מזימין את השנים אף השנים יזימו את השלשה ומנין אפילו הן מאה ת"ל עדים, אלא הכא דאחד מעיד על השנים מעידי השטר לפוסלן ואחד מעיד על השנים האחרונים לפוסלן, דאשתכח דכל חד וחד מסהדי דשטרא ליכא דמסהיד עליה בפסלותא אלא חד סהדא ובחד סהדא לא פסלינן סהדי, והיינו דקאמר שמא כלום הוא ואין כל חתימה וחתימה צריכה שני עדים לפסלה דומיא דסימנין.
ואמטול הכי לא יכיל לאוקומי מימריה בשטר שהיה מחותם בשני עדים וקרא עליו ערער בשנים לפסלו, זה מעיד על האחד וזה מעיד על השני, דלא מהימני למפסלינהו, דכל חד וחד לא קא מסהיד עליה אלא חד סהדא. משום דדומיא דסימנין קמיירי, דכל חד מינייהו בחצי דבר קא מסהיד, דאי נמי הוה מסהדי תרווייהו במאי דאסהיד חד מינייהו ולא כלום הוא דחדא שערה ולא כלום היא. והכא גבי שטרא היכא דשנים חתומין על השטר וקרא עליו ערער בשנים זה מעיד על האחד וזה מעיד על השני, כיון דאלו הוה מסהדי הני עוררין תרווייהו אחד מעידי השטר דפסול הוא איפסיל ליה שטרא, חדא דהוה ליה כשטר שאין עליו אלא עד אחד, ועוד דכיון דנמצא אחד מהן פסול אפילו חד נמי ליכא, השתא נמי דאחד מעיד על זה ואחד מעיד על זה הא קא מסהדי תרוייהו דחד מסהדי דהאי שטרא פסול הוא ואיבטיל ליה שטרא, דומיא דאחד אומר שתים בגבה ואחד אומר שתים בכריסה דבין למר בין למר גדולה היא, הכא נמי בין למר בין למר שטר פסול הוא.
אלא לא מיתוקמא ליה מילתא אלא בשטר שהיה מחותם בארבעה עדים ושנים באין לפסלו, אחד מעיד על השנים ואחד מעיד על השנים, דכיון דאי נמי הוו מסהדי תרווייהו אמאי דמסהיד חד מינייהו למפסלינהו לתרי מסהדי דחתימי עליה פשו להו בשטרא תרי אחריני דמתכשר שטרא בגויהו כדמיברר בפרק גט פשוט (לקמן בבא בתרא קסב,ב), השתא נמי דאסהיד חד סהדא אתרי מינייהו וחד סהדא אאינך תרי אחריני לא מיפסיל שטרא בהכי. דאפילו תימא דנקטינן מגו סהדותא דתרווייהו דתרי סהדי מסהדי דהאי שטרא פסולין נינהו, אכתי פשו להו בשטרא תרי סהדי אחריני דמתכשר שטרא בגויהו, ולא מיפסיל שטרא בהכי עד דאתו תרי סהדי למפסלינהו לכל תרי מסהדי דשטרא. וכבר איתברר לך דכולהו הני אמוראי דמיירי הכא לא מיירי אלא בעדות שאלו העידו שני העדים במה שהעיד אחד מהן הוה ליה חצי דבר ולא כלום הוא, אבל אחד אומר אכלה כולה שלש שנים ראשונות ואחד אומר אכלה כולה שלש שנים אחרונות דברי הכל מצטרפין. וכן הלכתא:
שלשה אחין ואחד מצטרף עמהם. כלומר שלשה אחין כל אחד מהם מעיד על שנה ועד אחד נכרי מצטרף עם כל אחד מהם בשנה שמעיד עליה הרי אלו שלש עדיות ועדותם עדות גמורה היא לפי שהשנה שמעיד עליה זה האחד אין מעיד עליה אחיו והן עדות אחת להזמה כלומר אף על פי שאמרנו שעדות כל שנה עדות בפני עצמו והכשרנו בשלשה אחין שיהא כל אחד מהם מעיד הוא ואחד עמו על שנה בפני עצמה לגבי הזמה מיהא שלש עדיות אלו אחת היא חשובה משום דקיימא לן שאין העדים נעשים זוממין עד שתהא עדותן מועלת בדין וכיון שהחזקה אינה מתקיימת אלא בשלש שנים נמצא שעדים שאינם מעידים אלא בשנה אחת או בשתי שנים שאינם נעשים זוממין שהרי עדותן אינה מועלת כלום והוא הדין נמי בעד אחד שמעיד ואפילו בשלש שנים כולם של חזקה שכיון שעדותו אינו מועלת כלום אינו נעשה זומם. ואם היו שלש כתי עדים מעידים בשלש שנים של חזקה כל כת מהם בשנה שלא יתכן שתעשה אחת מהן זוממת אלא אם כן ידעה כל אחת מהן בחברתה שמעידה עמה בתשלום שני חזקה כגון שבאו לבית דין ומרמזי רמוזי וכדאוקימנא בריש פרק בענין שור המועד וכיון שכן אם היו שלש כתי אלו אחין כפי מה ששנינו במשנתנו שלשה אחים ואחד מצטרף עמהם אף על פי שהשנה שמעיד בה זה האח אינה השנה שמעיד בה זה האח ונמצאו שהן שלש עדיות לענין הזמה מיהא עדות אחת היא שהרי ההזמה אינה מתקיימת על אחת מהן אלא בעדות חברו ולולי אחיו שהעיד עם אחר על תשלום החזקה לא היתה מועלת עדותו כלום כדי שיוזם הלכך נעשה כאלו האחין העידו על השנים כולם שאין עדותם מועלת כלום כדי שיוזמו לפי שכשם שאין האח מעיד על אחיו כדי שלא יתחייב על פיו כדכתיב לא יומתו אבות על בנים לא יומתו בעדות בנים כך אין האח מעיד עם אחיו כדי שלא תגרם לו הזמה על ידו כדגרסינן בירושלמי ומנין שלא יהו העדים קרובים זה לזה הגע עצמך אם הוזמו לא מפיהן הם נהרגים. הר"י ן' מיגש ז"ל.
אלא למעוטי שנים אומרים אחת בגבה ושנים אומרים אחת בכריסה הריא"ף ז"ל והרב רבי יוסף הלוי ן' מיגש ז"ל פירשו גבה ממש וכריסה ממש ואפילו ראו אותם כת אחת אין מעידים בגדולה דשתי שערות במקום אחד בעינן כרבנן דאמרי הכי בנדה פרק יוצא דופן. וכתב הריא"ף ז"ל בהלכות דהא שמעתא מקשו בה רבוותא מאי שנא גבי חזקה דמתקיימת עדות בשלש כתי עדים ומאי שנא גבי שערות דאין מתקיימת בשתי כתי עדים. ותירץ הוא ז"ל דשאני עדות חזקה מגו דהויא כל כת וכת לפירי דהא אי לא אתיא שלישית ולא מקיימת חזקה הוה מחייב לאהדורי פירי אפומא דהלין תרי כתי עדים קמאי הילכך כי אתיא כת שלישית מצטרפת בהדייהו דהא מלו תלת שנין אבל שתי שערות כל חד שערה חצי דבר הוא ולא מידי דעבידי בה עובדא וכמאן דליתא דמיא. ואיכא למידק שהרי שנינו בפרק התקבל האשה שאמרה התקבל לי גיטי צריכה שתי כתי עדים אחת שאומרת בפנינו אמרה לו ואחת שאומרת בפנינו קבל וקרע והא עדות דבפנינו אמרה לו לאו עדות הוא דעביד בה עובדא כי לא מצטרפי בהדי הנך דאמרי בפנינו קבל וקרע. ויש לומר דעדות דבפנינו אמרה לו עדות גמורה היא דשויתיה שליח אבל לא מסהדי כלום בגרושיה והילכך אינם צריכים להצטרף עם האחרים. ואם תאמר מכל מקום אותם שאמרו בפנינו קבל וקרע צריכים על כל פנים לצרוף השנים שאמרו בפנינו אמרה לו. יש לומר דאפילו רבי עקיבא לא בעי בעדות אחרונה דבר בפני עצמו וכדאמרינן בבבא קמא פרק מרובה דהא מודה בשנים אומרים בפנינו גנב ושנים אומרים בפנינו טבח ומכר משום דשנים שהעידו על הגנבה עדות גמורה היא בלא צירוף לחייב בתשלומי כפל וכיון שכן אף עדות טביחה דלאו מידי עבדא אלא בצירוף כת ראשונה הויא עדות אפילו לרבי עקיבא. אלא שהר"ז הלוי ז"ל שדא בה נרגא דהאי טעמא למסקנא דמסקינן התם ואנן מקמי דקיימינן אההוא טעמא אקשינן שנים אומרים בפנינו גנב ושנים אומרים בפנינו טבח ומכר כו' לימא מתניתין דלא כרבי עקיבא ואם כדברי הריא"ף ז"ל הא דלא כרבי עקיבא ודלא כרבנן היא והוה ליה למימר הא מני. ומסתברא לי דאי משום הא לא איריא דאנן אשכחן ליה לרבי עקיבא דדריש בהדיא דבר ולא חצי דבר ואמר בהדיא דשנים בראשונה ושנים בשניה ושנים בשלישית אינם מצטרפין דדבר שלם בעינן אבל רבנן לא מצינו להם בהדיא דמודו בהא כלל לא בהכי ולא בהכי אלא אנן הוא דשיילינן רבנן האי דבר מאי דרשי ביה ואקרינן אילימא להא או להא לפיכך אקשינן התם לימא דלא כרבי עקיבא אבל רבנן אכתי לא ידעינן אי מודו בהא או לא דלא שמעינן להו בהדיא ולמסקנא אתיא ככולי עלמא. כן נראה לי. הרשב"א ז"ל.
והר"י ן' מיגש ז"ל פירש וזה לשונו: אלא שרבי עקיבא חלוק בדבר שהיה אומר דבר ולא חצי דבר והכא כיון שכל כת מינייהו לא קא מסהדי בחזקה גמורה אלא במקצת חזקה קא מסהדא כל עדות מינייהו לאו כלום ורבנן פליגי עליה ואמרי כי אמרינן דבר ולא חצי דבר הני מילי היכא דאסהיד במידי דלא מצטרף כגון שנים אומרים אחת בגבה ושנים אומרים אחת בכריסה שלא תאמר כיון דאלו היו הני שתי שערות בגבה אי נמי שתיהן בכריסה עדות גמורה היא כי אמרי נמי אחת בגבה ואחת בכריסה תצטרף שערה שבגבה עם שערה שבכריסה ותהוי עדות גמורה קמשמע לן דבר ולא חצי דבר שאף על פי שאלו היו שתיהן בגבה היתה עדות גמורה אי נמי שתיהן בכריסה היתה עדות גמורה כיון שלא ראו העדים שתי שערות אלו במקום אחד אלא אחת בגבה ואחת בכריסה הויא לה כל שערה מהם חצי דבר ולא מצטרפת עם חברתה והוא הדין נמי אם אמרו שנים ראינו אחת בגבה ואחת בכריסה שאינה עדות לפי שכל שערה מהן אינה מצטרפת עם חברתה והוה ליה כאלו אמרו שנים ראינו שערה אחת בלבד שהוא חצי דבר והא דמיא להיכא דמסהדי לענין חזקה דאכל שלש שנים שאינם רצופות דלא שנא אסהידו להו כת אחת בכולהו אי נמי שתי כתי עדים כיון דאשלש שאינם רצופות קא מסהדי כל שתא ושתא חצי דבר הוא ולא מצטרפי. והא דאמרינן שנים אומרים אחת בגבה ושנים אומרים אחת בכריסה לאו למימרא דאלו הוו כת אחת עדות גמורה היא אלא אפילו הוו כת אחת לאו עדות היא דהא על חצי דבר קא מסהדי ולא מצטרף האי חצי להאי חצי אלא הא דאמרינן שנים אומרים ושנים אומרים משום דמעיקרא בשתי כתי עדים קא משתעי. אבל היכא דמסהדי במידי דמצטרף כגון שלש שנים רצופות בשני חזקה שהן מצטרפות זו לזו אף על גב דהני מסהדי במקצת והני מסהדי במקצת מצטרף האי מקצת להאי מקצת אחרינא והויא לה עדות גמורה ולא אמרינן בכי הא דבר ולא חצי דבר דכיון דמצטרף דבר גמור הוא ולא איכפת לן בין אסהידו להו כולהו כת אחת בין אסהידו להו שתי כתי עדים. הדין הוא פירושא דאסתבר לן בהאי שמעתא. וחזינן לרבוותא ז"ל דקא הוו בה דמאי שנא לגבי חזקה דמתקיימת בשלש כתי עדים ומאי שנא גבי שערות דאינה מתקיימת בשתי כתי עדים כו'. ואיכא מינייהו מאן דפריק דהיינו טעמא דשניא חזקה משערות משום דעדות כל שתא ושתא אף על גב דחצי דבר הוא לענין חזקה כל שתא מינייהו דבר מעליא הוא לענין פירות כו'. הדין הוא פירוקא דפריק רבינו הרב ז"ל. ובודאי אי איתא להאי קושיא דאקשו האי פירוקא דפריק פירוקא מעליא הוא מיהו מסתברא לן דהאי קושיא מעיקרא ליתא משום דלא דמיא שלש שנים דחזקה לאחת בגבה כו' דאלו שלש שנים דחזקה כי מסהדי כת אחת בשנה ראשונה וכת אחת בשנה שניה וכת אחת בשנה שלישית מצטרפי הני שלש שנים להדדי כדאמרינן לעיל וקמה ליה חזקה בהו דכיון דמצטרפי להדדי והוה ליה דבר לא איכפת לן אי כת אחת היא דקא מסהדא בהו אי שתי כתי עדים אבל שנים אומרים אחת בגבה ושנים אומרים אחת בכריסה הני שתי שערות לא מצטרפי אהדדי דהא שתי שערות במקום אחד בעי הא לא דמיא הני שלש כתי עדים דאסהידי בשלש שנים דחזקה אלא לשנים אומרים כו' בגבה מימין ושנים אומרים אחת בגבה משמאל דכיון דתרווייהו במקום אחד נינהו מצטרפי אהדדי והויין להו דבר אבל שנים אומרים אחת בגבה ושנים אומרים אחת בכריסה כיון דהני שערות דמסהדי בה כת אחת נמי לא מצטושפי אהדדי כלל ליכא לדמוייה לשנים בראשונה ושנים בשניה ושנים בשלישית היכא דמסהדי בהו רצופות דהא כולהו מצטרפי להדדי והויא להו דבר הא לא דמיא אלא דהיכא דמסהדי בלא רצופות דלא מצטרפי אהדדי ואפילו כי מסהדי בה נמי כת אחת כדאמרינן לעיל תדע דטעמא דמילתא משום דלא מצטרפי אהדדי מדאמרינן למעוטי שנים אומרים אחת בגבה ושנים אומרים אחת בכריסה ואי סלקא דעתך כל חצי דבר ואף על גב דאיכא כת אחרת דמסהדי בחצי אחר ותרווייהו מצטרפי אהדדי קאמרי רבנן דלאו דבר גמור הוא למה לי לפלוגי הני שתי שערות בגבה ובכריסה לפלוגי בהו בגבה גופיה או בכריסה גופיה ונימא הכי למעוטי שנים אומרים אחת בגבה מימין ושנים אומרים אחת בגבה משמאל ומדלא מפלגי להו להני שתי שערות בשני מקומות בגבה אי נמי בשני מקומות בכריסה מכלל דטעמא דמילתא בשנים אומרים אחת בגבה כו' משום דהני שתי שערות לא מצטרפי אהדדי אבל אלו מצטרפי אהדדי בהא הוא דאפלגו רבי עקיבא ורבנן דרבי עקיבא סבר אף על גב דמצטרפי נמי כיון דכל כת מינייהו לא מסהדת בדבר גמור אלא בחצי דבר כל כת מינייהו לאו עדות היא דהא לא מסהדי בדבר גמור ורבנן סברי כיון דמצטרפי אהדדי ואף על גב דכל כת מינייהו בחצי דבר הוא דמסהדי מכי מצטרפי להדדי הוה ליה דבר גמור דלא איכפת לן בעדות דבר גמור אי קיימא מעדות כת אחת או מעדות שתי כתי עדים.
נקטינן השתא לרבנן דהיכא דמסהדי בחצי חצי דבר והנך שני חצאין מצטרפי אהדדי מכי אצטרפי אהדדי ממילא הוו להו דבר דהא לא איכפת לן בדבר דעדות אי קיימא מכת אחת או משתים ושלש כתות ואי הנך דחצאין לא מצטרפי אהדדי בהא הוא דאמרינן דבר ולא חצי דבר שלא תאמר כיון דכל חצי מינייהו במקום הראוי הוא. תדע שהרי אלו היה חצי אחר עמו במקום אחד היתה העדות נגמרת עכשיו שהם בשני מקומות וכל מקום מהם מקום ראוי לאותו דבר הוא ניהוו הני חצאי דבר כמו דבר שהרי הדבר ידוע שני חצאין מכל דבר שבעולם שקולין הן כנגד דבר גמור של אותו ענין קמשמע לן דכיון דלא מצטרפי אהדדי ואף על פי ששקולין הן כנגד דבר גמור לא הויא עדות כלל דדבר אמר רחמנא דמשמע דבר שלם ולא שני חצאי דבר ואף על פי שהן שקולין כנגד דבר שלם. ואם תשאל לרבנן כיון דאמרת דהיכא דמצטרפי אהדדי לא בעי עד דמסהדי כל כת מינייהו בדבר גמור אלא אף על גב דכל כת מינייהו בחצי דבר הוא דמסהדי מכי מצטרפי אהדדי והוי דבר גמור דבר קרינא ביה וטעמא דמילתא דשנים אומרים אחת בגבה ושנים כו' משום דלא מצטרפי אהדדי הוא אי הכי האי דבר ולא חצי דבר דבר ולא חצי חצי דבר מיבעי ליה אי נמי דבר ולא שני חצאי דבר דמשמע דמשום דלא מצטרפי היא. תשובתך דהאי דאמרינן דבר ולא חצי דבר לא בסברייהו דרבנן הוא דאמרינן ליה אלא בסבריה דרבי עקיבא הוא דאמרינן ליה דהכי הוא דאמרינן שהיה רבי עקיבא אומר דבר ולא חצי דבר. והאי דאמרינן ורבנן האי דבר ולא חצי דבר מאי עביד הכין פירושה כלומר ורבנן האי דבר ולא חצי דבר דקא דריש רבי עקיבא מאי עבדי ליה ואוקימנא למעוטי שנים אומרים אחת בגבה כו' וכיון דאוקימנא הכי ממילא שמעת דלא דבר ולא חצי דבר היא דדרשי רבנן כדקא דריש רבי עקיבא אלא דבר ולא חצי חצי דבר אי נמי דבר ולא שני חצאי דבר. עד כאן לשונו.
ואינו מחוור שנצטרך לדחוק דכי נקט שנים ושנים לאו דוקא וחצי דבר לאו דוקא. אלא אפילו לכשתמצא לומר דהכא נקט אליבא דרבנן דאמרי התם בפרק יוצא דופן דשתי שערות במקום אחד בעינן הכא במקום אחד נינהו ובמקום הערוה אלא כנגד כ~ייסה וכנגד גבה קאמר וכאלו אמר אחת מימין ואחת משמאל ודוקא בשתי כתי עדים הא בכת אחת דבר שלם איכא. ואף ר"ש ז"ל כן פירשה שתי שערות אחת בגבה יאהת בכריסה באותו מקום. אלא שאני תמה במה שכתב במסכת נדה אמרו אפילו אחת בגבה ואחה בכריסה באותו מקום דמאן דאמר התם אחת בגבה ואחת בכריסה לא בעי באותו מקום אלא אפילו אחת בגבה ואחת בין קשרי אצבעותיה ולרבנן דאמרי דבעינן להו במקום אחד אחת בגבה ואחת בכריסה שומא בעלמא נינהו כדאיתא התם. ואלא מיהו אחת כנגד כריסה ואחת כנגד גבה לכולי עלמא גדולה היא. ולפי פירושו הדרא קושית הריא"ף ז"ל למקומה וצריכין אנו לתירוצו. ור"ש ז"ל כתב דגבי קטנה היינו טעמא דלא מצטרפי משום דכל כת וכת בקטנה קא מסהדי וכאומר אני קטנה ראיתי שאין אחד מהן מעידה לא על גדלות ולא על התחלת גדלות שאפילו קטנה שבקטנות יש אפשר שיהא שער אחד וכשאתה מעמידה על אותה חזקה על חזקת קטנה אתה מעמידה שאפילו עמדה בשער זה כל ימיה קטנה היא אבל גבי חזקה כל כת וכת מעידה שהוא מוחזק בה כאדם המחזיק בשלו שהוא טוען אני לקחתיה ואין אנו צריכים אלא שיהא אוכלה כאדם שאוכל את שלו והרי אלו מעידין כן אלא שאנו חוששים שמא יצאת מרשותו ולא עמדה על אותה חזקה אלא אותה שנה ראשונה ולפיכך אנו צריכים לעדות אחרים ומכל מקום כשאתה מעמידה בעדות זו שלו היא ונמצאת עדות זו התחלת עדות השניה שהרי העידו שראו אותה ברשותו של זה ולא יצאת מרשותו של זה בפניהם ושלו היא אלא אם כן נולד שם דבר אחר שהוא מוציאו מרשותו הילכך עדות שניהם כדבר אחד הוא וזה נכון. גם בספר המאור תירץ בשם הראשונים ז"ל דגבי חזקה כיון ששלש הכתות מעידות בשלש שנים כל אחת ואחת בשנתה וזמנה של זו לא זמנה של זו ולפיכך לא היה להם לראות כל אחת שאין אנו מטריחין על העדים להתעכב ולראות שלש שנים הילכך כשראה מה שלא ראה זה העדות מתקבלת מהן כי עדותן תלויה בזמן ושמא לא היה יכול לראות זה מה שראה זה אבל בשתי שערות אפילו למאן דאמר לא בעינן להו במקום אחד בזמן אחד בעינן להו וכיון ששתיהם בזמן אחד והיה יכול לראות זה מה שראה זה ולא ראה הוה ליה חצי דבר ולפיכך אין עדותם מתקבלת מהן עד כאן. ולא ירדתי לסוף תירוץ זה דמכל מקום התורה דבר ולא חצי דבר אמרה ומה לי שהיו יכולין לראות בזמן אחד או לא מכל מקום עדות דבר שלם בעינן ואדרבה כל שהיה הדבר שלם בזמן אחד אף על פי שלא ראו אותו כולו שנים ליתכשר דאטו שנים אומרים גנב בתחלת שעה ראשונה במקום פלוני ושנים אומרים בפנינו טבח ומכר מיד סמוך לאותה שעה ובאותו מקום מי נימא כיון שהיו יכולין אלו לראות מה שראו אלו ולא ראו אין מקבלים עדותם אלא יש לומר שגם טביחה ומכירה אחר גנבה הם באין וכעדות חזקה אבל עדות שערות בזמן אחד ממש איתנהו. הרשב"א ז"ל.
ולי אני תלמידיהם נראה דגבי שערות שביאתן הוא הגדלות אמרינן ביה חצי דבר אבל בחזקה שאינה אלא לראיה ואינו גוף הקניה לא אמרינן ביה חצי דבר והרי זה נכון. עד כאן משיטה לא נודע שם מחברה.
אחד אומר אכלה חטים כו'. הרי זו חזקה. כגון שמעידין על שנה אחת ומכחישין זה את זה בחטים ובשעורים זה אומר אכלה חטים וזה אומר אכלה שעורים וכדמסיק ואזל עלה בין חטים לשעורים כו'. וטעמא דמילתא דהויא חזקה אף על פי שמכחישים זה את זה כדרב יהודה דאמר עדיות המכחישות זו את זו בבדיקות כשרה בדיני ממונות אבל לענין דיני נפשות קיימא לן אחד אומר כליו שחורין ואחד אומר כליו לבנים אין זה נכון. מתקיף לה רב נחמן בר יצחק אלא מעתה אחד אומר אכלה ראשונה שלישית חמישית ואחד אומר אכלה שניה רביעית ששית הכי נמי דהויא חזקה וכגון שמעיד כל אחד על חזקה גמורה קאמר כגון באתרא דמוברי באגי דזה אומר אכלה ראשונה שלישית חמישית ואוברה שניה רביעית ששית וזה אומר בהפך דאי במפוזרות איירי מאי קושיא שאני התם שכל אחד מהם אינו מעיד על חזקה גמורה והוה ליה חצי דבר וחצי עדות כמו אחד אומר בגבה ואחד אומר בכריסה. ואם תאמר מאי שנא דלא מקשי ברצופות ממש כגון אחד אומר אכלה ראשונה שניה שלישית ואחד אומר רביעית חמישית ששית וכגון שמכחישין זה את זה דאלו כשאין מכחישין זו את זו ודאי הרי זו חזקה דקיימא לן כרבי יהושע בן קרחה דאמר אפילו בזה אחר זה ואמרינן בפרק דיני ממונות מודים חכמים לרבי יהושע בן קרחה בעדות בכור ובעדות חזקה. נראה לי דרב נחמן בר יצחק אורחא דמלתא נקט שאין דרך להניח השדה שלש שנים בורה אבל כך דרכו של דבר דזרעי לה חדא שתא ומוברי לה חדא שתא. וכי תימא אי אקשי ליה נמי אחד אומר אכלה ראשונה שניה שלישית ואחד אומר רביעיה חמישית ששית בכי אורחא דמילתא הוה מתוקמה כגון שאחד אומר אכלה ראשונה שניה ושלישית ואחד אומר לא התחיל להחזיק בה עד רביעית חמישית ששית לא היא דהא ודאי הוה ידע רב נחמן דלא דמיא להכחשת חטין ושעורין דלהכי הויא חזקה כשאחד אומר אכלה חטין ואחד אומר אכלה שעורים אף על פי שמכחישין זה את זה משום דאמרינן כיון דבחדא שתא קא מסהדי על חזקה אחת ודבר אחד הם מעידים שהרי הן שוים שאכל פירות של אותם השנים ועדות אחת היא הילכך לא איכפת לן בהכחשתן בחטין ושעורים אבל כשאחד אומר אכלה ראשונה שניה שלישית ואחד אומר אותם פירות של ראשונה שניה שלישית לא אכלן זה המחזיק הרי הכחישן בעיקר עדותם והוה ליה כל אחד מינייהו עד אחד בהכחשה אלא לרב נחמן בר יצחק הכי קשה ליה אם איתא דלא איכפת לן בהכחשתן בחטים ובשעורים אם כן כשאחד אומר אכלה ראשונה שלישית חמישית ואחד אומר אכלה שניה רביעית ששית ושניהם שוין שהיתה בידו שש שנים ואכל כל הפירות שהיו שם בשש שנים נימא נמי על חזקה אחת הן מעידים ועדות אחת היא אלא שזה אומר הפירות היו שם בראשונה שלישית חמישית ולא בשניה רביעית ששית וזה אומר בהפך ומאי איכפת לן בהכחשתן בכך ומה לנו מתי היו שם הפירות כיון שהן שוין שהיתה בידו כל שש שנים וכל הפירות שהיו שם הוא אכלן. ועוד מטעם שני לא שייך לאקשויי דתיהוי חזקה כשאחד אומר אכלה ראשונה שניה שלישית ואחד אומר רביעית חמישית ששית ולא היתה בידו ראשונה שניה שלישית דהא ליכא למימר דלא דייקינן בהא דליכול ראשונה שניה שלישית חדא ולאו אדעתיה ומסהיד על רביעית חמישית ששית דהא ודאי אית ליה למידק שאם אכלה אחד ראשונה שניה שלישית המחזיק אחר כך ברביעית חמישית ששית זכה דמצי טעין מינך זבינתה. אבל הא קשיא לרב נחמן בר יצחק כשאחד אומר ראשונה שלישית חמישית ואחד אומר שניה רביעית ששית ושוין הן שהיתה בידו שש שנים נימא דנא (דלא) דייקי מתי היתה אכילה ומתי היתה הוברה והילכך לא איכפת לן בהכחשתן בזה. ומפרקינן דלא דמי דהתם בשתא דמסהיד מר כו' ותו לא מידי. וכשהקשה מראשונה שלישית חמישית שניה רביעית ששית ידוע הדבר שכשמעידים שהיתה בידו שש שנים מיירי דקיימא לן דבמפוזרות לא הויא חזקה ואלו היה מקשה מראשונה שניה שלישית רביעית חמישית ששית בהכחשה היה צריך להאריך ולפיכך כשמעיד כל אחד שהיתה בידו שש שנים והוברה שלש שאם לא היה מפרש כן היה אפשר לשמוע שזה אומר אכלה רביעית חמישית ששית ובעלים הראשונים ראשונה שניה שלישית ולא היתה קושיא זו כלום כמו שפירשתי. עליות.
וזה לשון הראב"ד ז"ל: ראיתי מתמיהים בזה למה לא אמרו כסדרן ראשונה ושניה ושלישית רביעית חמישית ששית. ותירץ אחד מן החברים שאם היתה העדות כך חזקה היא שכל אחד מעיד על חזקה גמורה והויא לה כמנה שחור ומנה לבן וכמו ארנקי ישנה וארנקי חדשה דהויא עדות לפיכך לא הקשה לו כסדרן זהו טופס דבריו. והנה טעה משני פנים. האחד דאי פשיטא ליה דהכל הויא לה חזקה כל שכן חטין ושעורים דהוי כמנה שחור ומנה לבן דבחדא שתא קא מסהדי. ועוד עדות מפוזרות היא זו ואינה עדות כלל ואפילו שניהם אומרים כך ואם כן מאי אקשי ליה מהאיך. אלא כך אני מפרש אחד אומר אכלה ראשונה והוברה שניה באתרא דמוברי באגי כו' ותרווייהו בחזקה קא מסהדי וכחדא חזקה דמיא דליכא פלוגתא בינייהו כו'. ושני ליה לא דמי התם ודאי הכחשה היא דשתא דמסהיד האי לא מסהיד האי או מפני הפך האכילה להוברה או מפני שאין שוין בהתחלת חזקה ובהשלמתה אבל הכא תרווייהו בהדא שתא מסהדי כו'. עד כאן לשונו.
וזה לשון הר"י ן' מיגש ז"ל: מתקיף לה רב נחמן אחד אומר אכלה ראשונה שלישית חמישית ואחד אומר שניה רביעית ששית דתרווייהו מכל מקום הא קא מסהדי דאכלה שלש שנים הכי נמי דהויא עדות אמר ליה הכי השתא התם בשתא דקא מסהיד האי לא קא מסהיד האי הילכך האי שתא דקא מסהיד עלה האי ליכא עלה אלא עד אחד וכל חד מינייהו לאו עדות היא אבל הכא מכל מקום אשתא דקא מסהיד האי עלה גופא קא מסהידי האי והויא לה כל שתא ושתא בתרי סהדי ואף על גב דהא אפלוג בין חטים לשעורים הא נקטינן מסהדותייהו מכל מקום דאכלה הנך שני דקא מסהדי עלה דאכלה וקמה לה חזקה בהו והא מילתא דמיא לאחד אומר מנה שחור ואחד אומר מנה לבן דתרווייהו מכל מקום אחד מנה קא מסהדי. ואם תשאל למאי דאתקיף רב נחמן אמאי אצטריך למימר באתקפתיה אלא מעתה אחד אומר אכלה ראשונה שלישית חמישית ואחד אומר שניה רביעית ששית מכדי למיהוי עדות דכל חד מינייהו דהני תרי סהדי בחזקה גמורה היא דמהדר ואף על גב דמפלגי בעדות דדמיא לאחד אומר אכלה חטים ואחד אומר אכלה שעורים לימא אלא מעתה אחד אומר אכלה ראשונה שניה שלישית ואחד אומר רביעית חמישית ששית. ועוד דהיכא דאחד אומר אכלה ראשונה שלישית חמישית ואחד אומר שניה רביעית ששית לא חד מינייהו קא מסהיד בחזקה גמורה דהא בעינן שלש שנים רצופות. תשובתך דהיינו טעמא דאצטריך לאתקופי באחד אומר ראשונה שלישית חמישית ואחד אומר שניה רביעית ששית כי היכי דניהוי שני חזקה דקא מסהיד בהו האי כשני חזקה דקא מסהיד בהו האי דומיא דאחד אמר אכלה חטים כו' דאף על גב דאיפלגו בחטים ושעורים מכל מקום תרווייהו אחדא חזקה קא מסהדי ואלו הוה אחד אומר ראשונה שניה שלישית ואחד אומר רביעית חמישית ששית הא ודאי חזקה דקא מסהיד האי לא קא מסהיד האי וליכא לאתקופי בהא להיכא דאחד אומר אכלה חטים כו' וכי תימא שניה רביעית וששית וראשונה שלישית חמישית לא חד מינייהו קא מסהיד בחזקה גמורה דהא בעינן שלש שנים רצופות וליכא הכי נמי קאמר אחד אומר אכלה פירות בראשונה ולא עשתה פירות בשניה כלל וחזרה ועשתה פירות בשלישית ואכלן ולא עשתה פירות ברביעית כלל וחזרה ועשתה פירות בחמישית ואכלן ואחד אומר בשני הוא שעשתה פירות ואכלן ובשלישית לא עשתה כלום וחזרה ועשתה פירות ברביעית ואכלן ובחמישית לא עשתה כלום וחזרה ועשתה בששית ואכלן דכיון דאותם שנים שמעיד כל אחד מהם שלא אכלן בשביל שלא עשתה פירות הוא שלא אכלן רצופות קרינן להו לפי שאותה השנה שלא עשתה בה פירות אין אנו רואין אותה אלא כאלו תשלום שנה שלפניה שעשתה בה פירות היא וכאלו מכללה היא וכשנה אחת הן חשובין ונעשו שש שנים אלו לדבר שני עדים אלו כשלש שנים דעלמא ונמצא ששניהם על חזקה אחת העידו אלא שזה עשה האכילה בעת שלא עשה זה וזה עשאה בעת שלא עשאה זה דהויא לה כאחד אומר אכלה חטים ואחד אומר אכלה שעורים ששניהם על חזקה אחת העידו אלא שזה עשאה האכילה חטים וזה עשאה שעורים ולפום הכי אתקיף רב נחמן בהכי ופרקינן הכי השתא כו'. עד כאן לשונו.
הכא תרווייהו בחדא שתא קמסהדי מיהו בין חטי ושעורי לא דייקי אינשי. פירוש בין חטי לשעורי לא דייקי אבל בין שתא לשתא דייקי. ואיכא למידק וכי לא הוה שמיע ליה הא דאמר רב יהודה עדות המכחשת זו את זו בבדיקות כשרה בדיני ממונות הא בחקירות פסולה. ותו איכא למידק עלה דההיא דהא אשכחן דבחקירות נמי כשרה דאמרינן אחד אומר בדיוטא העליונה ואחד אומר בדיוטא התחתונה מעשה היה וצירף רבי עדותן והא ודאי חקירות היא ולענין דיני נפשות אף על פי שהיה הכל בבית אחד. ועוד לענין הכחשה מאי שנא חקירות ומאי שנא בדיקות אף על פי שחלוקים לענין איני יודע דאי סבירא לן דיני ממונות בדרישה וחקירה דגמרינן מדיני נפשות בבדיקות נמי תפסול הכחשה דאין זה נדון ואי סבירא לן דאין צריכים דרישה וחקירה אי נמי צריכים מן התורה אלא דאמור רבנן אין צריכים דרישה וחקירה כדי שלא תנעול דלת בפני לווין אם כן בחקירות נמי לא תפסול הכחשה. ויש לומר דהא דאמרינן התם עדות המכחשת זו את זו בבדיקות כשרה משום דלא דייקי אינשי בבדיקות כגון מנה שחור ומנה לבן הילכך כיון דדיני ממונות אין צריכין דרישה וחקירה עדותן כשרה דאמרינן אחדא מילתא קמסהדי כיון ששוו בעיקר העדות הילכך אין הכחשה פוסלת דלא איכפת להו למידק באותו צד שההכחשה בו דמילתא דלא דייקי בה אינשי היא וכדמפרשינן הכא טעמא דבין חיטי לשעורי לא דייקי אלמא לאו משום דרשא דשום קרא אתיא האי מילתא אלא מסברא ולהכי נקט רבי יהודה הכשירה בבדיקות משום דברוב ענין חקירות פסולה דדייקי בה אינשי כגון באיזה יום ובאיזה עיר וסימן לדבר שכותבים בכל שטרות זמן וכן כותבים ומה שהיה בפנינו במתא פלונית הילכך כיון דדייקי כשמכחישין זה את זה אמרינן שתי עדיות הן וכיון שמכחישין זה את זה הוו להו כל חדא מינייהו עד אחד בהכחשה ומיהו מדיוטא העליונה לדיוטא התחתונה לא דייקי אינשי אף על גב שהיא חקירות לגבי דיני נפשות ורב נחמן בר יצחק הוה סבירא ליה דבין קציר חטים לקציר שעורים דייקי אינשי אף על פי שהוא בדיקות וכי היכי דהוה קשיא ליה אהא דרב יהודה אמר שמואל הוה מצי נמי לאקשויי אאידך דרב יהודה דאמר עדות המכחשת זו את זו בבדיקות כשרה בדיני ממונות משמע שהוא כלל לכל בדיקות. עליות הר"י ז"ל.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה