אברבנאל על דברים טז כב
<< | אברבנאל על דברים • פרק ט"ז • פסוק כ"ב |
• יח • יט • כ • כא • כב •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְלֹֽא־תָקִ֥ים לְךָ֖ מַצֵּבָ֑ה אֲשֶׁ֥ר שָׂנֵ֖א יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃
- והשניה: לא תקים לך מצבה אשר שנא ה' אלהיך. כי המשים הדיוט עם הארץ שופט על העם הרי הוא כמקים מצבת אבן, כשהוא אבן דומם מבלי דעת, ואין בו כי אם הפרצוף. והרי הוא כמצבה, שהוא הדבר אשר שנא השם יתעלה, רוצה לומר ההדיוט שאין בו ידיעה:
- (המשך הקטע נמצא ב: אברבנאל על דברים יז א)
ואמנם המצבה ביאר בה שנים, עם היות שנמצא זכרונה באבות, לא היתה שמה להעלות עליה עולה, כי תמיד היו בונים מזבח להעלות עליו עולה וזבח. ואמנם היתה המצבה לאות ולזכרון, לעד ולסימן, וכמו שאמר (בראשית לא, נב): "עד הגל הזה ועדה המצבה". וביעקב נאמר כשראה מראות הסולם (בראשית כח, יח): "ויקח את האבן אשר שם מראשותיו וישם אותה מצבה ויצוק שמן על ראשה", שהיה זה לסימן אשר שם יהיה בית אלהים, כמו שאמר: "והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים" וגו'. אמנם המצבה שהיו נוהגים הגויים היתה לעולה וזבח, ולכן היו מקימין אותה למעלה. וזה שאמר: "ולא תקים לך מצבה", שאמר בה לשון קימה, לא לשון שימה כמו שבא באבות. ואמר: "אשר שנא", רוצה לומר: מאותה המצבה ששנא ה' אלהיך, שהיא המצבה שהיא לעבוד עליה כמו המזבח; פרט למצבות העדות, שאינם אסורות ולא שנאם השם יתעלה:
ואמנם הבמות שהותרו ישראל להעלות עליהם קודם בנין הבית, לא היו מאבן אחת, אבל היה המזבח בנין אבנים גדול גבוה ולו קרנות ארבעה, ולו יסוד סובב יעלו על יסודו ויקריבו בין קרנותיו. והבמה היתה כעין הר נעשה מעפר מקובץ, ועליו מזבח בנוי להקריב בו. שכל דבר רם וגבוה נקרא כן, "אעלה על במתי עב" (ישעיהו יד, יד), "ואתה על במותימו תדרוך" (דברים לג, כט). אמנם המצבה היא היתה מאבן אחת גדולה, והיתה בימי האבות לסימן ולעדות ולזכרון, כמו שזכרתי; וכן היה האבן שזכר יהושע בדבריו האחרונים (יהושע כד, כז). ובימי הגויים היה המצבה במקום המזבח; ולא היתה מושלכת על הארץ, כי אם בקימה ומעלה, ועל כן ציוותה תורה: "ולא תקים לך מצבה". וביאר מאיזו מצבה יאסור, באמרו: "אשר שנא ה' אלהיך", רוצה לומר, מאותם מצבות הגויים שעושים להקרבה אשר שנא השם יתעלה אותם, לא מהמצבות שהיו נוהגים האבות לעד ולזכרון. והותר בזה הספק השני:
<< · אברבנאל על דברים · טז · כב