אברבנאל על דברים טז יט
<< | אברבנאל על דברים • פרק ט"ז • פסוק י"ט | >>
• יח • יט • כ • כא • כב •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
לֹא־תַטֶּ֣ה מִשְׁפָּ֔ט לֹ֥א תַכִּ֖יר פָּנִ֑ים וְלֹא־תִקַּ֣ח שֹׁ֔חַד כִּ֣י הַשֹּׁ֗חַד יְעַוֵּר֙ עֵינֵ֣י חֲכָמִ֔ים וִֽיסַלֵּ֖ף דִּבְרֵ֥י צַדִּיקִֽם׃
ולפי שהמינוי מהשופטים ההם הוא דבר כללי, ושלמות הנהגתם את העם או רעתם תבוא על ידם, הזהיר את השבטים מאד על מנויים, שלא ימנו אותם כי אם כפי הראוי ולמי שהוא הגון לכך, ולא יחניף הממנה את השופטים פנים לשום אדם לנותו לשופט בהיותו בלי ראוי לכך. ועל זה אמר "לא תטה משפט, לא תכיר פנים ולא תקח שחד". ואין זו מצוה לשופטים, שלא יטו משפט ולא ישאו פנים ולא יקחו שוחד במשפטם, כמו שפירשו המפרשים, כי אם לממנים את השופטים בציבור, שלא יטו במינויים מדרך המשפט והראוי, ולא ימנו אדם להחניפו, וזהו הכרת פנים, ולא מפני שוחד שייתן לממנים כדי שימנו אותו, כי הנה זה באמת יביאהו למנות מי שאינו הגון לשפוט, כי "השוחד יעוור עיני חכמים", שלא יראו מפני השוחד המום אשר בו וימנה אותו, "ויסלף דברי צדיקים", רוצה לומר, שעם השוחד, לא למראה עיניו ישפוט כראוי, כי יעור את עיניו ולא יראה, ולא למשמע אזניו יוכיח כראוי, כי אף שיאמרו לו 'אדם פלוני רשע', ויגידו לו ממנו מומין, יסלף אותם לכוונה בלתי נאותה, כדי שעל כל פנים ימנה אותו שנתן לו השוחד.
<< · אברבנאל על דברים · טז · יט · >>