לדלג לתוכן

ביאור:בראשית ב יח

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
(הופנה מהדף Tnk1/tora/brejit/br-02-18)




בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית ב יח.

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ.

-- בראשית ב, יח

לא טוב היות האדם לבדו

[עריכה]

ה' אלהים ברא את האדם לבדו, אבל מייד אמר: בריאת האדם עדיין לא הושלמה. האדם עדיין לא במצב טוב כמו שאר חלקי הבריאה, כי הוא עדיין לבדו. בריאת האדם תושלם רק כאשר אעשה לו בת-זוג שתעזור לו ותהיה כנגדו (קרובה אליו).

לעילוי נשמת אליק בן נחמיה וגגיי דוידוב. נולד בקווקז. נפטר ט"ו תמוז ה'תשע"ה בחדרה.

ויאמר ה' אלהים: לא טוב

[עריכה]
  1. בקריאה ראשונה נראה, שה' כביכול שינה את דעתו: הוא ברא את האדם לבד, ואז התבונן בו וראה שהוא בודד ועצוב, והחליט להביא לו בת-זוג. - אולם, קשה להניח שה', בורא האדם, לא ידע מראש שהאדם צריך בת-זוג.
  2. בפרק א, אחרי כל בריאה נאמר "וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב". כל דבר שנשלמה בריאתו הוגדר בתואר " טוב "

בפסוקנו נאמר, שאחרי בריאת האדם, ה' אמר שהאדם עדיין " "לֹא טוֹב" ", כלומר: עדיין לא נשלמה בריאתו.

ה' לא משנה את דעתו - הוא מתאר את תהליך בריאת האדם תוך כדי התרחשותו, כדי שנבין מה קרה "מאחרי הקלעים" ( שד"ל בשם תלמידו ר' איגל ) .

מבחינה כרונולוגית, הפסוק שלנו ממוקם באמצע (בראשית א כז): "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ; *** זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם"( פירוט ). במקום המסומן בכוכביות. ה' ברא את האדם, ואז הפך אותו להיות זכר ונקבה.

רק לאחר מכן נאמר, (בראשית א לא): "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד"( פירוט ).

לא טוב למי?

[עריכה]
  1. לא טוב לאדם להיות לבד. כמו שנאמר ב (קהלת ד ט): "טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד, אֲשֶׁר יֵשׁ לָהֶם שָׂכָר טוֹב בַּעֲמָלָם. כִּי אִם יִפֹּלוּ, הָאֶחָד יָקִים אֶת חֲבֵרוֹ; וְאִילוֹ הָאֶחָד שֶׁיִּפּוֹל, וְאֵין שֵׁנִי לַהֲקִימוֹ".
  2. לא טוב למילוי תפקידו של האדם בעולם (ראו טוב = ממלא את תכליתו ); כאשר האדם לבדו, הוא אינו יכול לפרות ולרבות, ואינו יכול לקיים את המטרה שלשמה הוא נברא - לכבוש את הארץ ולמשול בחיות, ולכן האדם לבדו הוא " לא טוב ".
  3. לא טוב לעולם - כשהאדם לבדו, הוא עלול לחשוב שהוא אל, שהוא יחיד בארץ כמו שה' יחיד בשמים (רש"י) .

עזר

[עריכה]

מה זה עזר?

  1. רוב המפרשים פירשו, כמו בלשון ימינו, עזר = סיוע: ה' רצה לברוא יצור שיסייע לאדם בחייו.
  2. ויש שפירשו עזר = משען, כמו ב (דברים לג ז): "שְׁמַע ה' קוֹל יְהוּדָה וְאֶל עַמּוֹ תְּבִיאֶנּוּ, יָדָיו רָב לוֹ וְעֵזֶר מִצָּרָיו תִּהְיֶה"; ה' רצה לברוא יצור שהאדם יוכל להישען עליו, שיציל אותו מצרותיו.
  3. אך יש שפירשו, על-פי הערבית, עזר = אישה (ח"נ שפירא, ז' בן חיים ועוד; ראו דורון דן,  עזר כנגדו , מסד - מאסף לענייני ספרות והוראתה - 2) ; ה' רצה לברוא לאדם אישה שתהיה שווה לו, שקולה כנגדו.

כנגדו

[עריכה]

מה זה כנגדו?

  1. בלשון המקרא, המילה נגד מציינת מיקום ומצב - בסמיכות, מול העיניים . לפי זה, "עזר כנגדו" = עזר שיעמוד מול עיניו, שיהיה סמוך וקרוב אליו תמיד: "שתהיה לפניו ולעומתו תמיד לשרתו" (רד"ק) .
  2.  "ואחרים פירשו נגדו - מה שלפניו, הם כלי ההולדה, והוא שיבוש" (שד"ל) .
  3. בלשון חז"ל, המילה כנגד- משמעה "מתייחס ל-", כמו "כנגד ארבעה בנים דיברה תורה" (ירושלמי פסחים י ד) ענינו ביחס ל-4 בנים. לפי זה, "עזר כנגדו" משמעו "עזר מתיחס לו ומתוקן לצרכיו" (שד"ל; וכן התרגומים) . פירוש זה מתאים יותר לפסוק כ: "ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמים ולכל חית השדה, ולאדם לא מצא עזר כנגדו" - ה' לא מצא בהמה שתוכל לעזור לאדם באופן שמתאים לו ומתוקן לצרכיו.
  4. בלשון חז"ל, המילה כנגד- משמעה גם "שווה ל-", כמו "ותלמוד תורה כנגד כולם" (פאה א) . לפי זה, "עזר כנגדו" משמעו "אישה שווה לו במעמדה ובתכונותיה" (ראו דורון דן,  עזר כנגדו שם) .
  5. המילה נגד מציינת, לפעמים, עמידה מול- לשם מאבק ומלחמה, ולכן דרשו חלק מחז"ל "זכה - עזר, לא זכה - כנגדו להילחם" (רש"י ע"פ בראשית רבה יז ג) : אם יזכה האדם, תעמוד האישה לצדו ותעזור לו; אך אם לא יזכה, תעמוד האשה מולו ותילחם בו (ראו זכה - עזר, לא זכה - כנגדו ). האישה עוזרת לבעלה דווקא בכך שהיא מתנגדת לו לפעמים, וכך יש להסביר את פסוק כ: "ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמים ולכל חית השדה, ולאדם לא מצא עזר כנגדו" - ה' לא מצא בהמה שתוכל להתנגד לאדם בדיוק במצבים הנכונים.
  6. השורש נגד רומז גם למילה נגיד = מושל, שליט; רמז שבמקור האשה היתה אמורה למשול באיש, אך בגלל שחטאה, התהפכו התפקידים, "והוא ימשול בך" (ראו דורון דן,  עזר כנגדו שם) ..

למה לא נבראה האישה מייד?

[עריכה]

"רצה הקב"ה, שיהיה האדם שרוי שעה אתת בלא אשה ואח"כ הזמינה לו, כדי שתהיה חביבה עליו אחר שהרגיש, כי בזולתה היה חסר, ומזה ילמדו גם הדורות הבאים כי לא טוב היות האדם לבדו" (שד"ל) .

בחיי הנישואין ישנם הרבה משברים, הרבה רגעים שבהם האדם אומר לעצמו "למה בכלל אני צריך להיות נשוי? זה סתם בזבוז זמן ואנרגיה, היה לי טוב יותר כשהייתי רווק...". אבל כשהוא נזכר כמה היה בודד ועצוב כשהיה רווק, הוא משנה את דעתו ומבין שאכן טוב להיות נשוי, וצריך להשקיע ולטפח את הנישואין.

מכאן אפשר להציע תשובה לשאלה, שמטרידה הרבה רווקים ורווקות: מדוע אני לבד כל כך הרבה זמן? אני כל-כך רוצה להתחתן - מדוע ה' לא עוזר לי למצוא את החצי השני שלי?     - אדם הראשון היה חכם גדול, הספיקה לו שעה אחת בלא אשה כדי להבין את המסר; אבל בימינו ישנה ירידת הדורות, אנשים נעשים יותר ויותר חומרנים ואנוכיים, ומתקשים להשקיע בנישואין; לכן, כבר לא מספיק להם להיות שעה אחת לבד, הם צריכים להיות לבד הרבה שנים, ולהרגיש צער גדול ובדידות גדולה, כדי שאחרי החתונה הם יבינו עד כמה חשוב לשמור על הנישואין...

בפסוק הבא מסופר שה' הביא אל האדם "עותקים" מכל אחת מהחיות, כדי שייתן להם שמות, ורק לאחר מכן הביא אליו את האישה; ייתכן שגם זה נובע מאותה סיבה - ה' רצה שהאדם יאהב את האישה שקיבל וישמח בה, ולכן הביא לו קודם את כל שאר היצורים, כדי שיראה שאף יצור אחר לא מתאים להיות "עזר כנגדו", וישמח כשיפגוש סוף-סוף את בת-זוגו האמיתית. ראו ה' בודק את יחסו הנפשי של האדם אל החיות .

פסוקים דומים ומנוגדים

[עריכה]

גם במקומות אחרים בתנ"ך נזכר המושג טוב בהקשר של נישואין ומשפחה:

פסוקים אלה מחזקים את הקביעה שבפסוקנו לא טוב היות האדם לבדו. ומצד שני, ישנו פסוק המסייג קביעה זו ואומר:

  • משלי כא יט: "טוֹב שֶׁבֶת בְּאֶרֶץ מִדְבָּר, מֵאֵשֶׁת [מִדְיָנִים] וָכָעַס" ( פירוט ): טוב לאדם לשבת לבד בארץ מדבר (ההיפך מגן-עדן), מאשר לחיות עם אישה המעוררת מריבות וכעס כל היום.

פירוש נוסף

[עריכה]

לא טוב להיות אדם לבדו - מתכוון הפסוק - לא רק להיות עם חברה - או אישה כמו שכולם חושבים, יכול להיות שיש אדם שהוא בזוגיות מסוימת עם אישה, אבל מרגיש לבדו - לא מרגיש חיבור - לפעמים מרגיש ריחוק - וההבנה היא שבזוגיות כזאת אתה עדין נחשב ללבדו - כלומר, הפסוק מתכוון שבדידידות היא התחלת כל הבעיות - פנימיות וחיצוניות - והמרפא שלהם זה לא להיות לבד - שיש לך מישהו שאתה סומך עליו ואוהב אותו וכייף לך לצידו ואתה פורק את מה שעל ליבך בלי לפחד אם תפגע או תפגע, ושלא יהיה לך חשש מהמקום שלך - שאתה נמצא במקום הזה - אינך לבדך.

הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:לא טוב היות האדם לבדו


מקורות

[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-11-25.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/tora/brejit/br-02-18