ביאור:משלי יג כב
משלי יג כב: "טוֹב יַנְחִיל בְּנֵי בָנִים, וְצָפוּן לַצַּדִּיק חֵיל חוֹטֵא."
תרגום מצודות: איש טוב ינחיל נחלתו אף לבני בניו; אבל חיל (עושר) החוטא הוא צפון לצדיק, ואפילו לבניו לא ינחיל.
תרגום ויקיטקסט: אדם טוב ראוי להנחיל את הונו גם לבניו וגם לבני בניו; אולם אדם חוטא אינו ראוי להנחיל את הונו לצאצאיו - החיל (הרכוש) שלו צפון (שמור) לצדיק.
/ אדם טוב מתחתן ומוליד בני בנים ומנחיל להם את רכושו; אולם החוטא אינו מתחתן ואין לו צאצאים וכל רכושו צפון ושמור לשימוש הצדיקים.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי יג כב.
דקויות
[עריכה]אפשר לפרש את הפסוק כהמלצה לשלטון, להטיל מס עיזבון (מס ירושה), לא על כל אדם, אלא רק על חוטאים:
טוב ינחיל בני בנים = ראוי לאפשר לאדם טוב להוריש את רכושו לצאצאיו, ולא לפגוע בו ע"י מיסים כלשהם. הזכות להוריש רכוש לצאצאים היא זכות בסיסית, הנובעת מהתפיסה שנשמתו של אדם ממשיכה להתקיים בצאצאיו. ומצד שני:
חיל = רכוש; צפון =שמור; צפון לצדיק חיל חוטא = לא ראוי לאפשר לחוטא להוריש את רכושו לצאצאיו; רכושו שמור כפיקדון, ותפקידו לפצות את הצדיקים שנפגעו מפשעיו. אם אדם הורשע בפשע ונגזר עליו לשלם פיצויים לקרבנות, והוא נפטר לפני שהספיק לשלם, ברור שצריך לגבות את התשלום מהעיזבון; אך לפעמים אדם נפטר לפני שהספיקו להרשיע אותו (כגון שהוא מתאבד בכלא), או שהוא הורשע בפשעים מסויימים אך לא היו מספיק ראיות להרשיע אותו בפשעים אחרים. במקרים אלה, מעיקר הדין אי אפשר לגבות תשלום מהעיזבון, אך השלטון יכול לתקן תקנה שתאפשר לעשות זאת, על-מנת שהקרבנות יקבלו פיצוי הולם.
-
ייתכן שהפסוק קשור לקודמו, (משלי יג כא): "חַטָּאִים תְּרַדֵּף רָעָה, וְאֶת צַדִּיקִים יְשַׁלֶּם טוֹב": כל עוד החוטאים בחיים, צריכה מערכת החוק לרדוף אחריהם ולהענישם; אך אם המערכת נכשלה והם נפטרו בשיבה טובה, יש לפחות לקחת את הרכוש שהם השאירו אחריהם.
אסור להעניש בנים על חטאי אבותם, (דברים כד טז): "לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת, אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ"*; אך כאן לא מדובר בעונש לבנים אלא בקנס שנלקח מהעיזבון עוד לפני שהוא מגיע לידי הבנים (מובן שהבנים מפסידים מזה, אך בדיוק באותה מידה הם היו מפסידים אילו היו גובים קנס מאביהם בעודו בחיים).
לפירוש אחר ראו "הקבלות".
הקבלות
[עריכה]1. כתוב ב(בראשית ב יח): "וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים 'לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ, אֶעֱשֶׂהּ לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ'"; אדם שנמצא לבדו אינו "טוב" כי אינו יכול למלא את התפקיד שלשמו נוצר - הדורש שיתוף פעולה והולדת ילדים*; רק אדם שיש לו יכולת לשתף פעולה עם אחרים נקרא טוב. גם בספר משלי נאמר, (משלי יח כב): "מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב, וַיָּפֶק רָצוֹן מה'" - המוצא נקודות טובות באשתו זוכה לאהבת ה' ולעזרתו בהקמת ביתו*. מכאן:
טוב ינחיל בני בנים = אדם טוב, שמסוגל לשתף פעולה ולמצוא נקודות טובות באחרים, יכול למצוא אישה ולהוליד בנים ובני בנים ולהוריש להם את רכושו;
וצפון לצדיק חיל חוטא = אדם שהוא חוטא, כלומר, יש לו חיסרון בתחום זה של נישואין, ואינו לוקח אישה, לא יהיו לו צאצאים להוריש להם את רכושו, וכל רכושו יהיה צפון ושמור לטובת הצדיקים המקיימים מצוה זו.
2. הפסוק שלנו מדבר על ירושה חומרית; פסוק אחר מלמד שהצדיק זוכה להנחיל לצאצאיו גם את מורשתו הרוחנית, (משלי טז לא): "עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת שֵׂיבָה בְּדֶרֶךְ צְדָקָה תִּמָּצֵא"*.
3. מפסוק זה נראה, לכאורה, שמותר לצדיק ליהנות מרכוש שהושג בעבירה; למקורות נוספים בנושא זה ראו: "האם מותר ליהנות מרכוש שהושג בעבירה?".
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/13-22