ביאור:משלי ג ט
משלי ג ט: "כַּבֵּד אֶת ה' מֵהוֹנֶךָ, וּמֵרֵאשִׁית כָּל תְּבוּאָתֶךָ;"
תרגום מצודות: כבד את ה' מהונך - להפריש ממנו צדקה, ומראשית כל תבואתך - לתת תרומות ומעשרות -
תרגום ויקיטקסט: כבד את ה' בכך שתתן לו חלק מהונך (הרכוש שכבר צברת) ומהחלק הראשון של כל תבואתך (היבול החדש שאתה מביא מהשדה) -
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי ג ט.
דקויות
[עריכה]מה ההבדל בין הונך לתבואתך?
[עריכה]1. הון = רכוש דומם, כסף זהב ובתים; תבואה = רכוש מן הצומח, דגן תירוש ויצהר. כלומר יש לכבד את ה' מכל סוגי הרכוש (ראו מצודות; ראו גם "עצות").
2. הון = הרכוש שכבר צברת, החסכונות; תבואה = הרכוש החדש, שאתה מביא מהשדה אל ביתך. כלומר יש לכבד את ה' גם מהחסכונות וגם מההכנסה החודשית.
הקבלות
[עריכה]כיבוד ה' וכיבוד הורים
[עריכה]בעשרת הדיברות נזכרת החובה לכבד את ההורים, (שמות כ יא): "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ, לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ"*.
בפסוק שלנו נזכרת החובה לכבד את ה' במילים מאד דומות. חכמי התלמוד למדו מכאן (ומפסוקים נוספים) על החשיבות הרבה שה' מייחס לכיבוד הורים: "תנו רבנן: 'נאמר כבד את אביך ואת אמך, ונאמר כבד את ה' מהונך : השוה הכתוב כבוד אב ואם לכבוד המקום."
"נאמר (ויקרא יט ג) איש אמו ואביו תיראו, ונאמר (דברים ו יג) את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד, השוה הכתוב מוראת אב ואם למוראת המקום."
"נאמר (שמות כא יז) מקלל אביו ואמו מות יומת, ונאמר (ויקרא כד טו) איש איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו - השוה הכתוב ברכת אב ואם לברכת המקום..."
"תנו רבנן: שלשה שותפין הן באדם: הקב"ה, ואביו, ואמו. בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו - אמר הקב"ה: מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכבדוני" (בבלי קידושין ל ב, בבלי בבא מציעא לב א, טור יורה דעה רמ).
עוד למדו מהקבלה זו, שיש לכבד את ההורים גם כאשר הדבר כרוך בהפסד ימי עבודה הגורם להפסד כספי: "נאמר כבד את אביך ואת אמך ונאמר כבד את ה' מהונך - מה להלן בחסרון כיס, אף כאן בחסרון כיס... מאי נפקא ליה מיניה? - לביטול מלאכה" (בבלי קידושין לב א).
ראשית
[עריכה]המושג ראשית נזכר לא רק בקשר לתבואה אלא גם בקשר לבני אדם, (בראשית מט ג): "רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה, כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי, יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז", (דברים כא יז): "כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם בְּכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא לוֹ, כִּי הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ לוֹ מִשְׁפַּט הַבְּכֹרָה".
גם את הבנים הבכורים יש להקדיש לעבודת ה'. כך נהגו לפני חטא העגל; בימינו נהוג לפדות את הבכורות ולהקדיש במקומם את הכהנים.
כבוד ה' הוא שהאדם נותן לו את הראשית - לפני שהוא לוקח לעצמו; בניגוד למה שעשו בני עלי ובני שומרון בימי עמוס:
(שמואל א ב כט): "לָמָּה תִבְעֲטוּ בְּזִבְחִי וּבְמִנְחָתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי מָעוֹן, וַתְּכַבֵּד אֶת בָּנֶיךָ מִמֶּנִּי, לְהַבְרִיאֲכֶם מֵרֵאשִׁית כָּל מִנְחַת יִשְׂרָאֵל לְעַמִּי?!" - עלי לא כיבד את ה' כראוי ולא דאג שבניו - הכהנים - יתנו לה' את החלק הראשון מכל מנחה.
(עמוס ו ו): "הַשֹּׁתִים בְּמִזְרְקֵי יַיִן, וְרֵאשִׁית שְׁמָנִים יִמְשָׁחוּ, וְלֹא נֶחְלוּ עַל שֵׁבֶר יוֹסֵף" - העשירים לקחו לעצמם את הראשית, ולא דאגו לעניים.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/03-09