ביאור:לב מלא ברוח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

בלשון המקרא, מתארים את לב האדם כאיבר מלא רוח :

(שמות כח ג): "וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב, אֲשֶׁר מילאֶתיו רוּחַ חָכְמָה; וְעָשׂוּ אֶת בִּגְדֵי אהרון, לְקַדְּשׁוֹ - לְכַהֲנוֹ לִי".
(יהושע ב יא): "וַנִּשְׁמַע, וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ, וְלֹא קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ מִפְּנֵיכֶם, כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת", וכן פסוקים נוספים שמתארים פחד - הלב תמיד נמס לפני הרוח, כי כשהלב נמס הרוח "נשפכת" והולכת לאיבוד.
(תהלים נא יב): "לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹהִים, וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי"( פירוט ), וכן פסוקים נוספים על לב חדש ורוח חדשה - הלב החדש תמיד קודם לרוח החדשה, כי צריך לתת לאדם כלי חדש (לב), ורק אחר-כך אפשר למלא אותו בתוכן (רוח).
נאמר על כלב בן יפונה, אחד משני המרגלים שנשארו נאמנים לה', (במדבר יד כד): "וְעַבְדִּי כָלֵב, עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ וַיְמַלֵּא אַחֲרָי..."ובפסוק המקביל, (יהושע יד ז): "בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה אָנֹכִי בִּשְׁלֹחַ מֹשֶׁה עֶבֶד ה' אֹתִי מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לְרַגֵּל אֶת הָאָרֶץ, וָאָשֵׁב אֹתוֹ דָּבָר כַּאֲשֶׁר עִם לְבָבִי"- הרוח האחרת, שהיתה עם כלב, היתה עם לבבו .

ברוב הפסוקים בתנ"ך, לב הוא המקום שבו מרגישים וחושבים ; ומכאן שהרוח היא הרגשות והמחשבות עצמן.

לפי זה, כאשר מדברים על תכונה של הלב , שהוא איבר המחשבות - מתכוונים לתכונת-אופי קבועה (יחסית), וכאשר מדברים על תכונה של הרוח , שהיא המחשבה - מתכוונים לתכונה זמנית וחד-פעמית. למשל:

(תהלים נא יט): "זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה, לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה": מי שיש לו רוח נשברה , כלומר חושב מחשבה חד-פעמית של שברון לב לפני ה', כאילו הביא זבח, שהרי גם הזבח הוא פעולה חד-פעמית; אבל מי שיש לו לב נשבר ונדכה , כלומר נמצא באופן קבוע במצב של שברון לב לפני ה', זוכה לכבוד מאת ה', ה' לא יבזה אותו לעולם.
(תהלים לד יט): "קָרוֹב ה' לְנִשְׁבְּרֵי לֵב, וְאֶת דַּכְּאֵי רוּחַ יוֹשִׁיעַ": מי שליבו נשבר , ה' קרוב אליו באופן קבוע, ומגן עליו מכל צרה. ומי שנכנס לצרה, וחושב באופן חד-פעמי מחשבה של שברון לפני ה' - ה' יושיע אותו, באופן חד-פעמי, מצרתו.
(שמות לה כא): "וַיָּבֹאוּ, כָּל אִישׁ אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אֹתוֹ, הֵבִיאוּ אֶת תְּרוּמַת ה' לִמְלֶאכֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּלְכָל עֲבֹדָתוֹ וּלְבִגְדֵי הַקֹּדֶשׁ": התרומות למלאכת המשכן הגיעו גם מאנשים שיש להם אופי נדיב באופן קבוע ( נשאו ליבו ) וגם מאנשים שהיתה עליהם רוח התנדבות חד פעמית ( נדבה רוחו ).
(תהלים עז ז): "אֶזְכְּרָה נְגִינָתִי בַּלָּיְלָה, עִם לְבָבִי אָשִׂיחָה וַיְחַפֵּשׂ רוּחִי": המשורר משוחח עם ליבו הקבוע, ומחשבותיו המתחלפות נודדות ומחפשות תשובות לשאלותיו.
(משלי טו יג): "לֵב שָׂמֵחַ יֵיטִב פָּנִים, וּבְעַצְּבַת לֵב רוּחַ נְכֵאָה"( פירוט ) ו (משלי יז כב): "לֵב שָׂמֵחַ יֵיטִב גֵּהָה, וְרוּחַ נְכֵאָה תְּיַבֶּשׁ גָּרֶם"( פירוט ): אופי שמח משפר את הבריאות, אבל אפילו מחשבה זמנית של ייאוש עלולה לפגוע בבריאות.

הביטויים לב ו רוח מופיעים בפסוקים רבים בספר משלי, ראו:

(משלי טז יח): "לִפְנֵי שֶׁבֶר גָּאוֹן, וְלִפְנֵי כִשָּׁלוֹן גֹּבַהּ רוּחַ"( פירוט ) לעומת (משלי יח יב): "לִפְנֵי שֶׁבֶר יִגְבַּהּ לֵב אִישׁ , וְלִפְנֵי כָבוֹד עֲנָוָה"( פירוט );
(משלי טז ב): "כָּל דַּרְכֵי אִישׁ זַךְ בְּעֵינָיו, וְתֹכֵן רוּחוֹת ה'"( פירוט ) לעומת (משלי כא ב): "כָּל דֶּרֶךְ אִישׁ יָשָׁר בְּעֵינָיו, וְתֹכֵן לִבּוֹת ה'"( פירוט ).
ראו גם רוח שנמשלת לעיר .

פירושים נוספים

ניתן להסביר את ההבדל בין לב לבין רוח בדרכים שונות.

1. פירשנו לב = מקום המחשבות, רוח = המחשבות עצמן.

2. לפי מלבי"ם, לב = שליטה עצמית, "הכוח המושל בגוויה", והרוח הוא הדמיון, "הכוח המעלה ציורים ממעמקי הנפש" (ראו בפירושו על (תהלים עז ז): "אֶזְכְּרָה נְגִינָתִי בַּלָּיְלָה, עִם לְבָבִי אָשִׂיחָה, וַיְחַפֵּשׂ רוּחִי", וכן בפירושיו על הפסוקים של לב חדש ורוח חדשה , גובה לב - גובה רוח , תוכן ליבות - תוכן רוחות) .

3. בפסוקים שמדברים על צרות וסבל, פירש מלבי"ם שהביטוי שבר לב מציין דיכאון שבא על-ידי צרה חיצונית וחומרית, והביטוי שבר רוח מציין דיכאון שבא על-ידי מצוקה פנימית-נפשית. ראו בפירושיו על:

(ישעיהו נז טו): "כִּי כֹה אָמַר רָם וְנִשָּׂא שֹׁכֵן עַד וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים"
(ישעיהו סה יד): "הִנֵּה עֲבָדַי יָרֹנּוּ מִטּוּב לֵב וְאַתֶּם תִּצְעֲקוּ מִכְּאֵב לֵב וּמִשֵּׁבֶר רוּחַ תְּיֵלִילוּ"
(תהלים לד יט): "קָרוֹב ה' לְנִשְׁבְּרֵי לֵב , וְאֶת דַּכְּאֵי רוּחַ יוֹשִׁיעַ"
(תהלים נא יט): "זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה, לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה"

פסוקים נוספים עם המילים "לב" ו"רוח"

(שמות טו ח): "וב רוח אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד נֹזְלִיָם קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב יָם"
(שמות כח ג): "וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב אֲשֶׁר מִלֵּאֶתִיו רוּחַ חָכְמָה וְעָשׂוּ אֶת בִּגְדֵי אַהֲרֹן לְקַדְּשׁוֹ לְכַהֲנוֹ לִי"
(דברים ב ל): "וְלֹא אָבָה סִיחֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן הַעֲבִרֵנוּ בּוֹ כִּי הִקְשָׁה ידוד אֱלֹהֶיךָ אֶת רוּחוֹ וְאִמֵּץ אֶת לב בּוֹ לְמַעַן תִּתּוֹ בְיָדְךָ כַּיּוֹם הַזֶּה"
(שמואל א י ט): "וְהָיָה כְּהַפְנֹתוֹ שִׁכְמוֹ לָלֶכֶת מֵעִם שְׁמוּאֵל וַיַּהֲפָךְ לוֹ אֱלֹהִים לֵב אַחֵר וַיָּבֹאוּ כָּל הָאֹתוֹת הָאֵלֶּה בַּיּוֹם הַהוּא וַיָּבֹאוּ שָׁם הַגִּבְעָתָה וְהִנֵּה חֶבֶל נְבִאִים לִקְרָאתוֹ וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים וַיִּתְנַבֵּא בְּתוֹכָם"
(ישעיהו סא א): "רוּחַ אֲדֹנָי ידוד עָלָי יַעַן מָשַׁח ידוד אֹתִי לְבַשֵּׂר עֲנָוִים שְׁלָחַנִי לַחֲבֹשׁ לְנִשְׁבְּרֵי לֵב לִקְרֹא לִשְׁבוּיִם דְּרוֹר וְלַאֲסוּרִים פְּקַח קוֹחַ"
(ירמיהו נא א): "כֹּה אָמַר ידוד הִנְנִי מֵעִיר עַל בָּבֶל וְאֶל יֹשְׁבֵי לֵב קָמָי רוּחַ מַשְׁחִית"
(יחזקאל כא יב): "וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ עַל מָה אַתָּה נֶאֱנָח וְאָמַרְתָּ אֶל שְׁמוּעָה כִי בָאָה וְנָמֵס כָּל לֵב וְרָפוּ כָל יָדַיִם וְכִהֲתָה כָל רוּחַ וְכָל בִּרְכַּיִם תֵּלַכְנָה מַּיִם הִנֵּה בָאָה וְנִהְיָתָה נְאֻם אֲדֹנָי ידוד"
(יחזקאל כז כו): "בְּמַיִם רַבִּים הֱבִיאוּךְ הַשָּׁטִים אֹתָךְ רוּחַ הַקָּדִים שְׁבָרֵךְ בְּלֵב יַמִּים"
(הושע ד יא): "זְנוּת וְיַיִן וְתִירוֹשׁ יִקַּח לֵב עַמִּי בְּעֵצוֹ יִשְׁאָל וּמַקְלוֹ יַגִּיד לוֹ כִּי רוּחַ זְנוּנִים הִתְעָה וַיִּזְנוּ מִתַּחַת אֱלֹהֵיהֶם"
(זכריה ז יב): "" ולבם שמו שמיר משמוע את התורה ואת הדברים אשר שלח ידוד צבאות ברוחו ביד הנביאים הראשנים ויהי קצף גדול מאת ידוד צבאות""
(תהלים עח ח): "וְלֹא יִהְיוּ כַּאֲבוֹתָם דּוֹר סוֹרֵר וּמֹרֶה דּוֹר לֹא הֵכִין לִבּוֹ וְלֹא נֶאֶמְנָה אֶת אֵל רוּחוֹ"
(תהלים קמג ד): "וַתִּתְעַטֵּף עָלַי רוּחִי בְּתוֹכִי יִשְׁתּוֹמֵם לב י"
(איוב י יב): "חַיִּים וָחֶסֶד עָשִׂיתָ עִמָּדִי וּפְקֻדָּתְךָ שָׁמְרָה רוּחִי וְאֵלֶּה צָפַנְתָּ בלב בך יָדַעְתִּי כִּי זֹאת עִמָּךְ"
(איוב טו יב): "מַה יִּקָּחֲךָ לִבֶּךָ וּמַה יִּרְזְמוּן עֵינֶיךָ, כִּי תָשִׁיב אֶל אֵל רוּחֶךָ וְהֹצֵאתָ מִפִּיךָ מִלִּין"
(איוב לג ג): "יֹשֶׁר לִבִּי אֲמָרָי וְדַעַת שְׂפָתַי בָּרוּר מִלֵּלוּ רוּחַ אֵל עָשָׂתְנִי וְנִשְׁמַת שַׁדַּי תְּחַיֵּנִי"
(איוב לד יד): "אִם יָשִׂים אֵלָיו לִבּוֹ רוּחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ אֵלָיו יֶאֱסֹף"
(משלי יא יב): "בָּז לְרֵעֵהוּ חֲסַר לֵב וְאִישׁ תְּבוּנוֹת יַחֲרִישׁ. הוֹלֵךְ רָכִיל מְגַלֶּה סּוֹד וְנֶאֱמַן רוּחַ מְכַסֶּה דָבָר"
(משלי יא כט): "עוֹכֵר בֵּיתוֹ יִנְחַל רוּחַ , וְעֶבֶד אֱוִיל לַחֲכַם לֵב"
(משלי יד כט): "אֶרֶךְ אַפַּיִם רַב תְּבוּנָה וּקְצַר רוּחַ מֵרִים אִוֶּלֶת. חַיֵּי בְשָׂרִים לֵב מַרְפֵּא וּרְקַב עֲצָמוֹת קִנְאָה"
(משלי טז א): "לְאָדָם מַעַרְכֵי לֵב ומה' מַעֲנֵה לָשׁוֹן. כָּל דַּרְכֵי אִישׁ זַךְ בְּעֵינָיו וְתֹכֵן רוּחוֹת ה'"
(משלי יח יד): "רוּחַ אִישׁ יְכַלְכֵּל מַחֲלֵהוּ ו רוּחַ נְכֵאָה מִי יִשָּׂאֶנָּה. לֵב נָבוֹן יִקְנֶה דָּעַת וְאֹזֶן חֲכָמִים תְּבַקֶּשׁ דָּעַת"
(קהלת א יז): "וָאֶתְּנָה לִבִּי לָדַעַת חָכְמָה וְדַעַת הוֹלֵלוֹת וְשִׂכְלוּת, יָדַעְתִּי שֶׁגַּם זֶה הוּא רַעְיוֹן רוּחַ"
(דניאל ה כ): "וּכְדִי רִם לִבְבֵהּ וְרוּחֵהּ תִּקְפַת לַהֲזָדָה הָנְחַת מִן כָּרְסֵא מַלְכוּתֵהּ וִיקָרָה הֶעְדִּיוּ מִנֵּהּ"

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בסגלות משלי וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2003-05-29.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/kma/hvdlim1/lv_rux